פסקי דין על משה כהן | פסקי דין על אליעזר קאמל | פסקי דין על אברהם גולדנברג |

8276/98 בשפ     12/01/1999




בשפ 8276/98 משה כהן, אליעזר קאמל, אברהם גולדנברג נ' מדינת ישראל







ב
בית המשפט העליון
בירושלים


בש"פ 8276/98
בש"פ 8325/98


בפני
: כבוד השופטת ד' דורנר



העוררים

בבש"פ 8276/98: 1. משה כהן
2. אליעזר קאמל
3. אברהם גולדנברג

העורר בבש"פ 8325/98: חאתם חמד

נגד

המשיב
ה: מדינת ישראל



ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי
בנצרת מיום 21.12.98 בב"ש 1662/98
(ת.פ. 468/98) שניתנה על-ידי כבוד
סגן-הנשיא השופט א' אסא



תאריך הישיבה: יט בטבת תשנ"ט (7.1.99)

בשם העוררים בבש"פ 8276/98: עו"ד אביגדור פלדמן

בשם העורר בבש"פ 8325/98: עו"ד משה שרמן

בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי
, עו"ד שלוה לוין
,
עו"ד שילה ענבר


החלטה

1. עניינם של עררים אלה הוא בהברחת קוקאין במספר הזדמנויות במשקל כולל של 1,043 ק"ג ממדינות דרום-אמריקה להולנד. עשרה אנשים, ובהם העוררים - משה כהן
, המכונה קטנגה (להלן: קטנגה), אליעזר קמל, המכונה קוני (להלן: קוני), אברהם גולדנברג
, המכונה טולי (להלן: טולי) וחאתם חמד (להלן: חאתם) - עומדים לדין בקשר לפרשה זו. הם מואשמים בכתב-אישום אחד בבית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירות קשר לביצוע פשע, וסחר והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

לפי כתב-האישום, הכולל שבעה אישומים, עשרת הנאשמים, בהרכבים שונים, הבריחו סמים בתוך מכונות שהותאמו לכך במיוחד. מבין הנאשמים, קטנגה מואשם באישומים 4, 5, 6 ו7-, קוני וטולי מואשמים באישום 5, וחאתם מואשם באישום 7.

2. המדינה ביקשה לעצור את כל עשרת הנאשמים עד תום ההליכים. לא הייתה מחלוקת כי העבירות בהן מואשמים הנאשמים מקימות חשש לבטחון הציבור שלא ניתן להסירו על-ידי חלופת מעצר, והדיון התמקד בשאלה אם התשתית הראייתית שהציגה התביעה היא בעוצמה המספקת למעצר.

בית-המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות נגד עשרת הנאשמים, והורה על מעצרם.

3. בערר שהגישו קטנגה, קוני וטולי, באמצעות סניגורם, עורך-הדין אביגדור פלדמן, טען סניגורם כי העדים, שבהודעותיהם מצא בית-המשפט המחוזי ראיות לכאורה נגד קוני וטולי, לא הפלילו אותם, ועל כן אין החלטתו של בית-המשפט המחוזי יכולה לעמוד. עוד טען הסניגור כי בנסיבות העניין, החזרת הדיון לבית-המשפט המחוזי, לאחר שהעוררים עצורים כבר למעלה מחמישה חודשים (ההחלטה ניתנה שלושה חודשים לאחר תום הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים), אינה צודקת, ואף לא מן הראוי הוא כי בהליך של ערר, שמטרתו היא ביקורת על החלטת הערכאה הראשונה, יתקיים דיון מחדש
(de novo)
וכך תיפגע זכותם הנאשמים לבחינת עניינם על-ידי שתי הערכאות. אשר על כן, טען הסניגור, יש לשחרר את העוררים ממעצרם. עם זאת, הצהיר הסניגור כי הוא מעדיף בחינה ישירה של הראיות על-ידי בית-משפט זה מאשר החזרת הדיון לבית-המשפט המחוזי, בעוד העוררים נמצאים במעצר.

סניגורו של חאתם בערר שהגיש, עורך-הדין משה שרמן, הצביע על דברי בית-המשפט המחוזי בהחלטתו, כי הראיות נגד חאתם אינן כה החלטיות כמו הראיות נגד הנאשמים האחרים, וכי אין הן שוללות את האפשרות כי חאתם לא היה מעורב בעיסקה. הסניגור טען, כי לנוכח מסקנתו זו של בית-המשפט המחוזי, לא היה מקום לעצור את חאתם עד תום ההליכים. עורך-הדין שרמן הצטרף לעמדתו של עורך הדין פלדמן באשר להחזרת התיק לבית-המשפט המחוזי.

בא-כוח המדינה, עו"ד חובב ארצי
, הסכים כי בהחלטת בית-המשפט המחוזי נפלו טעויות הן באשר לחומר הראיות שצויינו כמבססות את האישומים והן בהערכת הראיות נגד חאתם. טענתו הייתה כי בנסיבות אלה ייתכן כי ראוי היה להחזיר את הדיון לערכאה הראשונה, אלא שלנוכח הזמן שחלף ביקש הוא כי בית-משפט זה, המוסמך לכך בערר של מעצר - ידון בעניין מחדש.

גישת המדינה מקובלת עלי.

4. אכן, בהליך של ערר, להבדילו מהליך של ערעור, בית-המשפט אינו בוחן אך את נכונות ההחלטה, אלא עליו להכריע בבקשת המעצר על-יסוד התשתית הראייתית המוצגת בפני
ו, לרבות ראיות שלא היו בפני
הערכאה הראשונה. ראו סעיף 53(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ז1996-. אומנם, מקום שההחלטה אינה מתייחסת לחומר הראיות הרלוואנטי, ראוי, ככלל, לבטלה ולהחזיר את הדיון לערכאה הראשונה. כך הוא גם לדעת שני הצדדים בענייננו. ברם, מסכימים הם כי בנסיבות העניין, על בית-משפט זה להפעיל סמכותו ולדון בבקשת המעצר מחדש. כאמור, הסתייגות סניגוריהם של העוררים הייתה כי בכל מקרה אין להמשיך במעצר העוררים עד למתן החלטה.

לנוכח חומרתן של העבירות המקימה לא רק חשש לפגיעה בבטחון הציבור אלא גם חשש ממשי להימלטות העוררים, לא ניתן להסכים להסתייגות זו של הסניגורים.

אדון איפוא בעררים לגופם.

בעניין זה טענת עורך-הדין פלדמן הייתה כי הראיות נגד מרשיו, שהן נסיבתיות, אינן בעוצמה המספקת למעצר, ואילו עורך-הדין שרמן, שהראיות נגד מרשו כללו גם עדות ישירה, טען כי עדות זו על פניה אינה מהימנת.

5. כתב-האישום מושתת על ציתות לטלפונים של המעורבים בהברחת הסמים, מעקבים אחריהם בישראל, בהולנד ובדנמרק והודעות המעורבים, בהם עדי-מדינה. תשתית ראייתית זאת מוכיחה לכאורה - ועל-כך אין מחלוקת בעררים שבפני
י - כי המעשים המפורטים בכתב-האישום בוצעו על-ידי הנאשמים האחרים, והשאלה היא אם ראיות אלה מוכיחות לכאורה בעצמה המספקת למעצר גם את מעורבות העוררים, אשר על-פי הנטען קשרו קשר פלילי עם הנאשמים האחרים לביצוע עבירות הסמים.

כידוע, כל קושר אחראי למעשים הפליליים שביצעו הקושרים האחרים בזמן הקשר ולשם קידומו, ובלבד שהוא אחראי להם על-פי דיני השותפות. ראו ע"פ 88/58 קייזר ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה וערעור שכנגד, פ"ד יב 1625, בע' 1643-1636; ע"פ 1632/95 משולם ואח' נ' מדינת ישראל
, פ"ד מט(5) 534 (להלן: ע"פ משולם), בע' 553. עיקרון זה, שהוא בתחום המשפט הפלילי המהותי, הפך לכלל בדיני ראיות. על-פי עיקרון זה, משהובאו ראיות לכאורה על התחברות פלילית בין קושרים, ראיה נגד אחד הקושרים, בדבר מעשים שעשה או הצהרות שהצהיר בזמן קיום הקשר ולשם קידומו, המתייחסים לעבירות שהשותפים לקשר אחראים להם על-פי דיני השותפות, קבילה נגד הקושרים האחרים. ראו ע"פ 129/54 גולדשטיין ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד י 505, בע' 517; ע"פ משולם, שם, שם.

על-פי כללים אלה, הראיות שאספה המשטרה בענייננו קבילות נגד כל הנאשמים, ויש לבחון את חומר הראיות כולו כמקשה אחת. שכן, כאמור, כל אחד מן העוררים אחראי לכל המעשים בוצעו בזמן הקשר או לשם קידומו, גם אם חלק מהמעשים בוצעו על-ידי אחרים, ומכאן שהתשתית הראייתית הנדרשת, נוגעת למעורבות כלשהי של העוררים במעשים הפליליים, המלמדת על שותפותם בקשר הפלילי.

אדון איפוא בראיות המתייחסות לכל אחד מן העוררים בנפרד, על-יסוד עקרונות אלה.

קטנגה

6. בפרשה המיוחסת לקטנגה באישום מס' 4 הוכח לכאורה כי נשלחה מכונת כרסום מישראל דרך גרמניה לונצואלה, וכי הוטמנו במכונה 91 ק"ג קוקאין, אשר נתפסו בונצואלה. מעורבותו של קטנגה במשלוח המכונה לונצואלה מבוססת על עדותו של בנימין קרס (נאשם 7 באותו כתב-אישום). אומנם קרס הכחיש כי המכונה נשלחה לונצואלה כדי להבריח בה קוקאין, אלא שכאמור הסם נתפס בתוך המכונה. בנוסף לכך, בתקופת העיסקה נקלטו שיחות טלפון בין קטנגה לבין קרס ומרדכי (מורדי) שושני (נאשם 1 באותו כתב-אישום). המעקבים העלו כי קרס ומורדי באו לקבל את פני קטנגה כאשר חזר מונצואלה.

בפרשה המיוחסת לקטנגה באישום 5 הוכח לכאורה כי מכונה אשר שופצה במושב ירדנה, נשלחה לרח' מסטרט 179 באמסטרדם אשר בהולנד, ומשם לפרו. בפרו הוטמנו בה 303 ק"ג קוקאין והיא נשלחה חזרה להולנד שם נפרק הסם והופץ. מעורבותו של קטנגה מבוססת על מעקב בו הוא נצפה כשהוא מכשיר דרך עפר בירדנה לצורך נסיעת המשאית שעליה הועלתה המכונה. עוד נצפה כי מיד לאחר הכשרת הדרך על-ידיו עברה בה המשאית ועליה המכונה. הציתות לטלפונים העלה כי שלושה חודשים לאחר משלוח המכונה מישראל, ושבועיים לפני חזרתה להולנד הזמין קטנגה מוניות לכתובת באמסטרדם שאליה נשלחה המכונה.

בפרשה באישום 6 הוכח לכאורה כי נמכרו שלושה ק"ג קוקאין לישראלים המתגוררים בגרמניה ובדנמרק. מעורבותו של קטנגה מבוססת על שיחות טלפון בקודים שניהל בתקופה הרלוואנטית מהולנד עם שני מעורבים בפרשה - שמעון לובוצקי וגיורא פורטנוי, ועדותו של פורטנוי ממנה עולה כי קטנגה היה שותף להברחה. אמנם, פורטנוי טען כי מדובר היה בזהב וכי הוא מסר לקונה שני ק"ג זהב. ברם, משטרת דנמרק, שעקבה אחרי המפגש תפסה ברשות הקונה שני ק"ג קוקאין.

בפרשה המיוחסת לקטנגה באישום 7 הוכח לכאורה כי מכונה שנרכשה לצורך העברת קוקאין אוחסנה במושב אליפלט, אך משנמצא שאינה מתאימה למטרה זו נרכשו בהולנד שתי מכונות לכיפוף פח שנשלחו לפרו ואחת מהן הוחזרה להולנד לאחר שהוטמנו בה 170 ק"ג קוקאין. הסם נפרק והופץ. מעורבותו של קטנגה מבוססת על עדותו של שמעון הילל חבר מושב אליפלט. הילל, שלא ידע דבר על עסקת הסמים, הסכים לאחסן את המכונה בחצר ביתו במושב. זאת, לבקשת עודד מויאל (נאשם 2 בכתב-האישום), והוא אף צפה במעורבים בפרשה אשר באו לבחון אותה. בחקירה הוקרנה בפני
ו קלטת וידיאו בה צולמו הנאשמים בפרשה לאחר מעצרם. כן נערך מסדר-זיהוי תמונות של העצורים. הילל זיהה את קטנגה הן בקלטת הוידיאו והן במסדר-זיהוי תמונות, וידע לספר כי קטנגה היה כעשר פעמים בחצר ביתו בחברת עודד מויאל וכי השניים בחנו את המכונה. כמו כן, שמו של קטנגה הופיע ברשימה לחלוקת רווחים מן העיסקה שבאישום 7 ,שנתפסה ברשות מויאל.

עורך-הדין פלדמן טען כי ראיות אלה הן קלושות. הנאשמים בכתב-האישום הכירו זה את זה ובכך שנפגשו ושוחחו בטלפון אין כדי ללמד על קשר פלילי. ואילו תוכן השיחות לעצמו אינו מוכיח כי דובר על סמים דווקא.

יש לדחות טענה זו.

7. בענייננו, די בתשתית ראייתית לאישום אחד כדי להצדיק את המעצר, ובחומר הראיות שהוצג בפני
י קיימת תשתית ראייתית לכאורית מלאה באישומים 5 ו7-. כאמור, באישום 5 הוכח לכאורה כי קטנגה הכשיר את הדרך שעליה עברה מכונת הסמים שנשלחה לאמסטרדם בהולנד, וכי בתקופה הרלוואנטית קטנגה שהה בהולנד והזמין מוניות לאותה כתובת. ואילו באישום 7 הוא זוהה על-ידי עד אובייקטיבי שראה אותו בוחן את המכונה פעמים רבות בחברת מויאל, שהיה נאשם מרכזי באותו אישום. כן נמצא שמו ברשימת חלוקת הרווחים שנתפסה ברשותו של מויאל.

כאמור, תגובתו לחומר הראיות המפורט לעיל הייתה שתיקה.

מכלול הראיות לרבות השתיקה מוכיח לכאורה בוודאות מספקת למעצר את מעורבותו של קטנגה בקשר הפלילי לבצע את המעשים המיוחסים לו באישומים 5 ו7-, ובהצטרפו לראיות המוכיחות מעשיהם של המעורבים האחרים באותן פרשיות מבסס הוא תשתית ראייתית לכאורית מוצקה לאשמות שיוחסו לו.

קוני וטולי

8. על-פי הנטען, השקיעו קוני וטולי כספים בעיסקה מושא אישום 5, שכאמור קיימות הוכחות לכאורה לביצועה, והם היו אמורים לרכוש מתוך הקוקאין שיובא 50 ק"ג. הראיות נגדם מבוססות בעיקרן על ציתות לטלפונים ועל מעקבים. מחומר הראיות שנאסף נגדם עולה, כי בתקופה הרלוואנטית ביקשו השניים לנסוע מישראל להולנד. קוני נעצר בשדה-התעופה על-יסוד צו מעצר שאינו נוגע לענייננו, ואילו טולי הגיע להולנד. בין השניים התקיימו שיחות טלפון שהמשטרה צותתה להן. כן נערכו מעקבים בהולנד אחר טולי. התברר, כי טולי נפגש עם מעורבים אחרים בעיסקה, אליאס ומורדי, בימים בהם פורק הסם מן המכונה וכי מיד אחרי הפגישות דיווח על כך לקוני בטלפון, בקודים שלא היה קושי לפצחם, לאור הידע על פגישות טולי בהולנד. השניים נמנעו בחקירה מלהגיב לראיות שנאספו נגדם ובחרו בזכות השתיקה.

מכלול ראיות זה הוא חד-משמעי ומוכיח לכאורה בעוצמה המספקת למעצר את העבירות שיוחסו להם.

חאתם

9. על-פי הנטען, חאתם השקיע כסף בעיסקה מושא אישום 7, שקיימות כאמור ראיות לכאורה לביצועה, והוא היה אמור לרכוש מתוך הקוקאין שיובא 10 ק"ג. מעורבותו מוכחת בעדות ישירה. משה שושני, אחיו של מורדי, שידע על מעשי הקושרים, מסר במשטרה כי חאתם סיפר לו על מעורבותו באישום 7 כאמור לעיל. עדות שושני נתמכת בראיות המוכיחות כי בתקופה הרלוואנטית לעיסקה, חאתם שהה בהולנד ונפגש שם עם קטנגה, מורדי ומויאל. כן מופיע שמו ברשימת חלוקת הרווחים של עיסקה זו שנתפסה ברשות מויאל. כאשר חזר ארצה אף נתפסו ברשותו 120,000 גילדן. בחקירתו במשטרה הסביר חאתם כי רכש מטבע הולנדי לצורך קניית מכונית מרצדס בגרמניה. הסבר זה, שאי-סבירותו גלויה לעין, למיצער, אינו מכרסם בתשתית הראייתית הלכאורית ואפשר כי הוא אף מחזק אותה.

עורך-הדין שרמן, בדיון בפני
י, תקף את מהימנות עדותו של משה שושני. אכן, בכך שבשלב הדיון בבקשת המעצר עומדות לרשות בית-המשפט ראיות לכאורה בלבד, שאינן מאפשרות לקבוע מימצאי מהימנות, אין כדי לשחררו מלבחון, על-יסוד מכלול הראיות, אם לראיה המפלילה משקל מינימלי המצדיק מעצר. ברם, בענייננו, לנוכח ידיעותיו של משה שושני על הפעילות הפלילית של הקושרים באישום 7 והראיות התומכות בעדותו של חאתם, לא ניתן לשלול מעדות שושני את משקלה הלכאורי.

מסקנתי היא כי התשתית הראייתית שהוצגה בפני
י, המורכבת מעדות ישירה וראיות תומכות, מספיקה למעצרו של חאתם.

אשר-על-כן, אני דוחה את העררים.

ניתנה היום, כד בטבת תשנ"ט (12.1.99).


ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98082760.
l05






בשפ בית המשפט העליון 8276/98 משה כהן, אליעזר קאמל, אברהם גולדנברג נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 12/01/1999)