פסקי דין על אלברט (אברהם) מרציאנו | פסקי דין על שמואל הולנדר נציב שירות המדינה | פסקי דין על גב' רונית תירוש | פסקי דין על המנהלת הכללית של משרד החינוך ואח' |

16155/04 בשא     23/11/2004




בשא 16155/04 אלברט (אברהם) מרציאנו נ' שמואל הולנדר נציב שירות המדינה, גב' רונית תירוש, המנהלת הכללית של משרד החינוך ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
בשא016155/04


בפני
:
כבוד השופטת שדיאור שרה
נציג עובדים: מר ממליה נוריאל
נציג מעסיקים: מר אלבז יהודה

25/11/2004




בעניין:
אלברט (אברהם) מרציאנו



ע"י ב"כ עו"ד
יאיר גרין

מבקש

נ
ג
ד


1. שמואל הולנדר נציב שירות המדינה

2. גב' רונית תירוש
המנהלת הכללית של
משרד החינוך
3. עו"ד יגאל חיות
ממונה על התביעה
והמשמעת נציבות שירות המדינה


ע"י ב"כ עו"ד
יריב רגב

משיבים


החלטה

בפני
בית הדין בקשה דחופה למתן צו לפיו תבוטל השעיית המבקש מעבודתו.
בהתאם להסכמת הצדדים לא נחקרו המצהירים על תצהיריהם.

העובדות:
המבקש הינו עובד משרד החינוך מזה כ- 33 שנים, ומשמש כממונה לקידום תרבות ואמנות בשכונות ובערי הפיתוח במשרד החינוך.

במהלך חודש יולי 2002 הוגשה כנגד המבקש תובענה לבית הדין האזורי למשמעת של עובדי המדינה בירושלים – בד"מ 122/02.

במסגרת התובענה, יוחסו למבקש דיווחי אש"ל כוזבים, בגינם הואשם בעבירות על סעיפים 17 (1), (2), (3) ו- (4) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג – 1963.

ביום 3.9.02 הודיע הנציב למבקש כי החליט להשעותו מעבודתו בשירות המדינה.

המבקש פנה ביום 18.9.02, לבית הדין לעבודה בבקשה דחופה למתן צו זמני לפיו תבוטל השעייתו מתפקידו (בש"א 2401/02 – נספח א' לבקשה).

במסגרת הבקשה הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו תבוטל השעיית המבקש על ידי המרתה בחופשה, שתחולק לשתי תקופות – חופשה צבורה ובסיומה חופשה ללא תשלום, שתמשך עד הגעתו של המבקש לגיל 60. כן הודיע המבקש כי בהגיעו לגיל 60 בדעתו לפרוש משירות המדינה. המבקש שמר על זכותו לבקש לשוב לעבודתו, במידה וימשכו ההליכים המשמעתיים נגדו.

ביום 22.1.03 הגיש המבקש בקשה להפסקת ההליכים המשמעתיים נגדו, לבית הדין למשמעת.

ביום 2.2.03 הודיע המבקש למשיבה 2 על כוונתו לשוב לעבודתו. ביום 16.2.03 הודיע על כוונתו זו פעם נוספת.

ביום 19.2.03 ניתנה החלטת הנציב על השעייתו של המבקש מעבודתו, מיום 20.2.03 ועד לסיום ההליכים המשמעתיים נגדו.

המבקש פנה לבית הדין לעבודה בבקשה נוספת לביטול השעייתו ביום 2.3.03 (בש"א 15423/03 – נספח ב' לבקשה).

ביום 9.3.03 הגיעו הצדדים להסכם לפיו יצא המבקש לחופשה ללא תשלום עד ליום הולדתו ה- 60, שחל בתאריך 23.4.03. הוסכם כי במידה וההליכים המשמעתיים כנגד המבקש יופסקו על ידי בית הדין למשמעת, יפרוש המבקש, ובמידה ולא – ימשך הדיון בבקשתו לביטול ההשעיה.

ביום 30.3.03 דחה בית הדין למשמעת את הבקשה להפסקת ההליכים, ובתאריך 10.4.03 הודיע המבקש על בקשתו לקביעת דיון, כמוסכם.

ביום 1.6.03 ניתנה החלטת בית הדין בבש"א 15423/03 לפיה נדחית בקשתו של המבקש לבטל את השעייתו (נספח ג' לבקשה).

ביום 4.6.03 החלה להישמע פרשת התביעה בהליך המשמעתי שמתנהל כנגד המבקש (בד"מ 122/02).

לאחר שנשמעה פרשת התביעה הגיש ב"כ המבקש סיכומים בטענת אין להשיב לאשמה. ביום 21.12.03 דחה בית הדין למשמעת את הטענה.

ביום 8.2.04 נשמעה פרשת ההגנה ונסתיים שלב ההוכחות בתיק המשמעתי. מ"מ אב בית הדין הודיעה עם סיום הדיון כי מתן פסק הדין יארך מספר רב של חודשים בשל העומס המוטל על בית הדין.

ב"כ המבקש פנה אל הנציב בבקשה נוספת כי תבוטל השעייתו ביום 15.2.04 (נספח י' לבקשה).

בין היתר, ציין ב"כ המבקש כי מ"מ אב בית הדין "המליצה בפני
שולחי להגיש בקשה זו אליך מתוך הנחה, המבוססת על שמיעת כל הראיות, שאין מקום יותר להמשך השעייתו של שולחי מהעבודה." (נספח י' לבקשה)

עו"ד חיות פנה ביום 7.7.03 לעו"ד יוסף תלרז, אב בית הדין המשמעתי, בבקשה לבדוק עם מ"מ אב בית הדין את העניין. (נספח ד' לתגובה מטעם המשיבים). עו"ד תלרז השיב במכתבו מיום 14.3.04 כי מוצע לעו"ד חיות להפנות בקשה להבהרת מהלך הדיון למ"מ אב בית הדין. (נספח ה' לתגובה).

ביום 16.3.04 שלח עו"ד חיות בקשה למ"מ אב בית הדין כי תודיע לו את עמדתה בהתייחס לדברי ב"כ המבקש (נספח י"א לבקשה). מ"מ אב בית הדין העבירה את הבקשה לתגובת הסניגור, שהעבירה ביום 21.3.04 (נספח י"ב לבקשה).


ביום 10.6.04 קיבל המבקש מכתב הדוחה את בקשתו (נספח יד לבקשה).


טענות המבקש:
יש להורות על פסלותה ובטלותה של החלטת המשיב 1 להמשיך את השעיית המבקש בהיות דרך פעולתו עובר למתן ההחלטה בניגוד לעקרון חוקיות המנהל.

החלטתו של המשיב 1 להמשיך את השעיית המבקש לוקה באי סבירות קיצוני ובחוסר מידתיות ועל כן יש להורות על בטלותה.

החלטתו של המשיב 1 להמשיך את השעיית המבקש הינה החלטה שרירותית ובבסיסה עומדים שיקולים זרים שאינם ממין המניין.

גם בחינת השיקולים המנחים שנקבעו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה להפעלת הסמכות המנהלית לפי סעיף 47 לחוק המשמעת, מעלה כי החלטת המשיב 1 להורות על המשך השעייתו לוקה בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות קיצוניים

נטל ההוכחה כי ההחלטה על המשך ההשעייה ניתנה כדין ועומדת בכללים המחייבים את ההחלטה המנהלית מוטל על כתפי המשיבים.


טענות המשיבים:
השעייתו של המבקש בוצעה במסגרת החוק, לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

בית הדין האזורי אישר את החלטת ההשעייה בבש"א 15423/03 ביום 1.6.03 ומאז לא השתנו הנסיבות באופן המצדיק שינוי בהחלטה.

מאזן הנוחות מלמד כי אין ליתן למבקש לשוב לעבודה. המבקש רשאי לעבוד בעבודה נוספת מחוץ לשירות המדינה בתקופת השעייתו ובנוסף מקבל משכורת קובעת מלאה (דרוג פיקוח).

השעיית המבקש היא פעולה הכרחית אל נוכח החשדות המיוחסים לו. השעייה זו נועדה לגן על תדמית השירות הציבורי בכלל ועל תדמית משרד החינוך בפרט, ועל תקינות פעולתם.


החלטת ההשעיה:
הסמכות להשעות עובד מדינה או להעבירו מתפקידו הוקנתה לנציב שירות המדינה, והיא מעוגנת בסעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג - 1963, המפרט את התנאים המוקדמים להפעלת סמכות זו על ידי הנציב
.
סעיף 47 לחוק המשמעת קובע, בין השאר, כדלקמן
:
"(א) עובד שהוגשה עליו קובלנה לפי סעיף 32, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה; התחילה חקירה פלילית של המשטרה נגד עובד בעבירה שלדעת נציב השירות יש עמה קלון, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו.
(ב) ...
(ג)...

(ד)...

(ה) הושעה עובד, תימשך ההשעיה עד שיחליט המוסמך לכך שלא להעמידו לדין פלילי או משמעתי, ואם הועמד לדין פלילי או משמעתי - עד למתן פסק הדין הסופי באותם הליכים; ואולם רשאי נציב השירות להורות על הפסקת ההשעיה במועד מוקדם יותר."
סמכות ההשעיה היא סמכות רחבה. כאשר תנאי מוקדם להפעלתה הוא קיום עובדה פורמלית אובייקטיבית, והיא הגשת קובלנה או תובענה או התחלת חקירה פלילית של המשטרה. במקרה דנן הוגשה כנגד המבקש תובענה לבית הדין המשמעתי.

לגבי הפעלת הסמכות נקבע כי
:
"
ככל הפעלת סמכות מינהלית אף הפעלת סמכות ההשעיה על פי חוק המשמעת נעשית תחת שבט ביקורתו של בית הדין לעבודה הדן בהחלטתו של המשעה בדרך של ביקורת שיפוטית על אקט מינהלי... ואין בית הדין בא בנעלי המשעה אלא הוא בוחן, בחינה מינהלית את החלטותיו" בחינת החלטתו של המשעה נעשית על ידי תכנה של החלטת ההשעיה, הנסיבות וכן הליכי ההשעיה"
(דב"ע נב 70-3 בן חיים -מדינת ישראל, פד"ע כד' 54, 61).
הפעלת הביקורת השיפוטית על החלטת הנציב פירושה בחינה: האם קיים הנציב כל מה שנדרש עפ"י החוק כתנאים מוקדמים להפעלת שיקול דעתו (הגשת הקובלנה, קיום שימוע כנדרש) והן האם השתמש בסמכותו למטרה לשמה הוענקה היא לו - "שימוש בסמכות למטרתו משמעו, בדרך כלל, שלא הובאו בחשבון

שיקולים זרים, ושלא נעלם מתשומת הלב של הרשות נתון רלוואנטי, שהסמכות הופעלה למטרה אשר למענה הוענקה...
"
(צוטט בבג"צ 651/86 סגן גונדר שמעון מלכה - שר המשטרה, מר חיים בר לב פ"ד מ (4) 659 ,645 ציטוט מהלכות קודמות).

עקרון חוקיות המינהל
אף לטענת המבקש, אין חולק כי הנציב עשה שימוש בסמכות המוקנית לו, אולם ההחלטה ניתנה שלא בהתאם להוראת כל חוק ולכן אינה מקיימת את עקרון חוקיות המינהל. תשובתו של הנציב לפניית המבקש בבקשה לביטול השעייתו מיום 15.2.04 התקבלה רק ביום 10.6.04 וזאת בניגוד לסעיף 2(א) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט– 1958 הקובע –

"2.

חובת מתן תשובה במועד
(א) נתבקש עובד הציבור, בכתב, להשתמש בסמכות שניתנה לו על פי דין, יחליט בבקשה וישיב למבקש בכתב בהקדם, אך לא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום קבלת הבקשה."
אכן, בקשתו של המבקש נענתה על ידי
הנציב כ- 4 חודשים לאחר שנשלחה. אולם בכך אין כדי לקבוע את בטלותה. סעיף 6 לחוק לתיקון סדרי המינהל קובע כך
:
"
6. תוצאות אי-מילוי אחרי החוק
.
(א)
החלטה או פעולה של עובד הציבור לא יהיו פסולות בשל כך בלבד שהוא לא מילא אחרי הוראות הסעיפים 2א,2ב, 4 או 5; ואולם בכל הליך לפני ועדת ערר או ועדת ערעור או לפני בית המשפט, על עובד הציבור הראיה כי החלטה או פעולה שלא ניתנה לגביהן תשובה או הודעה כאמור, נעשו כדין. הוראות סעיף זה אינן גורעות מאחריותו המשמעתית של עובד הציבור על אי-מילוי חובתו לפי חוק זה
.
(ב)
לא השיב עובד הציבור או לא הודיע תוך שלושת החדשים כאמור בסעיף 2 (א) או (ג), רואים בכך, לענין כל דין, החלטה לסרב לבקשה, ללא מתן נימוקים"
מכאן, שהפגם שנפל בהחלטתו של הנציב אינו פגם מהותי המביא לפסלות ההחלטתו, אולם נטל ההוכחה כי ההחלטה ניתנה כדין עובר אליו:

"הדין הוא עם העותרת כי סעיפים 6(א) ו - 6(ב) הינם סעיפים משלימים ולכן נטל הראיה בשאלת החוקיות, שבדרך כלל הוא מוטל על מי שתוקף החלטה מנהלית, עבר אל המשיבות. ראה: י.זמיר, הסמכות המנהלית, עמ' 714-716. (להלן - "זמיר") דהיינו, חזקת החוקיות איננה עומדת עוד
למשיבות ונטל הראיה עבר עליהן. ראה; זמיר, עמ' 920."
(עת"מ (חיפה) 1179/03 ד. עירון בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה ואח'
תק-מח 2004(1), 279 ,עמ' 285
.
)

סבירות
המבקש טוען כי החלטת הנציב ניתנה על בסיס תשתית עובדתית לקויה וחסרה ועל כן לוקה בחוסר סבירות קיצוני. לטענתו, ההחלטה התעלמה מהראיות שהוצגו במהלך ההליך המשמעתי, כן התעלמה ההחלטה מהעובדה שהליך ההשעיה נמשך למעלה משנה ועתיד להימשך עוד מספר רב של חודשים, בנוסף מתעלמת ההחלטה לחלוטין מהמלצתה של מ"מ אב בית הדין למשמעת למבקש לפנות למשיב בבקשה לביטול השעייתו.

באשר לטענות בדבר הראיות שהוצגו במהלך ההליך המשמעתי, אין בית הדין יכול לבוא בנעליו של בית הדין המשמעתי ולהחליט האם הראיות שהוצגו בפני
ו מוכיחות את עבירות המשמעת בהן הואשם המבקש אם לאו. הראיות לא נשמעו בפני
נו ולא בידינו הסמכות להכריע ולהחליט בנושא. יתרה מזאת, כל עוד לא ניתנה הכרעתו של בית הדין המשמעתי בעניינו של המבקש, הרי שלא נוכל לקבוע כי המשיב הסתמך על עובדות שגויות. כפי שאף ציינה השופטת רוזנפלד בהחלטתה מיום 1.6.03 בבש"א 15423/03 –

"לא לנו להחליט כאן בטענות שיש למבקש לעצם ביצועם של המעשים, ולתום ליבו בדיווחים שדווחו. באלו יכריע בית הדין למשמעת."
יתרה מזאת –
"יודגש כי לצורך הכרעה בשאלה האם הופעל כדין שיקול הדעת של הנציב לא יתייחס בית הדין לעצם המעשה המיוחס לעובד בתובענה שהוגשה נגדו בבית הדין למשמעת, והאם המיוחס הוא בגדר עבירת משמעת
.
"
(ראה: דב"ע מז/149-3 שקם בע"מ נ' גילה רזין, פד"ע יט' 141, 144. דב"ע נא/23-4 מועצת פועלי ירושלים ואח'
נ' מדינת ישראל פד"ע כג' 158, 161. בג"צ 961/92 בן יאיר נ' מפכ"ל המשטרה פ"ד מ"ו (3) 516, 523.)
וגם –
"
אין זה מתפקידו של בית הדין להתייחס לעצם המעשה המיוחס לעובד כשהוא מתבקש לבחון את פעולת המעביד בהשעיה
.
(ראה: דב"ע מז/3-149 שקם בע"מ נ' גילה רוזין, פד"ע יט 144,141. שם, בהליך זמני)

המעשים המיוחסים לתובע כפי שנכללו בתובענה נגדו לבית הדין למשמעת ושבגינם הושעה יתבררו בערכאה המוסמכת לכך, היא בית הדין למשמעת."
(תב"ע (ירושלים) נז/786-3 עידו בן דוד נ' אהוד אולמרט, תק-עב 98(1), 1466 ,עמ' 1470)
כך גם אין בית הדין יכול להעניק פרשנות באשר לכוונותיה של מ"מ אב בית הדין עת המליצה למבקש לפנות למשיב בבקשה לביטול השעייתו.
עם זאת, נראה לנו כי יש ממש בטענתו של המבקש כי הנציב לא שקל כראוי את התארכות ההליכים המשמעתיים בעניינו של המבקש. התובענה כנגד המבקש הוגשה בחודש יולי 2002 והמבקש הושעה מעבודתו בחודש ספטמבר אותה שנה. הישיבה האחרונה בבית הדין המשמעתי התקיימה בפברואר 2004 ומ"מ אב בית הדין הודיעה כי מתן הכרעת הדין תתעכב במספר חודשים ובכל מקרה לא תינתן לפני ספטמבר 2004. נראה לנו כי היה מקום לשקול עובדה זו לזכותו של המבקש בטרם דחה את בקשתו להפסקת ההשעיה. אולם, אין בכך כדי
לקבוע כי החלטתו של הנציב נגועה בחוסר סבירות קיצוני. ועל כך נאמר בב"ש (תל-אביב-יפו) 1554/03 יוסף חמו נ' נציב שירות המדינה - הנציבות ואח'
(תק-עב 2004(1), 1041 ,עמ' 1063) –

הביקורת השיפוטית על ההחלטה המינהלית עצמה, ועל המשקל שניתן במהלך ההליך המינהלי לכל אחד מהשיקולים הענייניים מתבצעת בעיקר לפי כלל הסבירות. כלל זה קובע כי החלטה מינהלית עשויה להיפסל אם היא לוקה בחוסר סבירות מהותי, והוא מתבסס על ההנחה שהמחוקק, אשר העניק את הסמכות, התכוון כי בר הסמכות יפעיל אותה באופן סביר.
"
סבירות משמעותה שקילת כל השיקולים הרלוונטיים ומתן משקל ראוי לשיקולים אלה... משקלם "הראוי" של הגורמים הרלוונטיים נקבע על פי כוחם לקדם את המטרות העומדות ביסוד הפעולה (או ההחלטה) אשר סבירותה עומדת לבחינה... על הרשות המינהלית לאזן את האינטרסים השונים במסגרת הנורמה הכללית שנקבעה על ידי המחוקק. איזון זה הוא סביר, אם הרשות המוסמכת נותנת את המשקל הראוי, כלומר, המשקל המתבקש על פי פירושה של הנורמה החקיקתית אותה מבצעת הרשות המינהלית, לאינטרסים השונים הבאים בחשבון... לעיתים ניתן לקדם את המטרות, אשר הפעולה נועדה להגשימן
,
בדרכים שונות. במקרים אלה עשויים להיות מספר משקולות "ראויים" ליחס הפנימי בין הגורמים הרלונטיים המעצבים את הפעולה. כתוצאה מכך נהיה עדים למצב דברים בו מספר פעולות הן סבירות, בלא שלאחת מהן תהא הבכורה. נוצר מה שניתן לכנות כ"מתחם של סבירות" כלומר, מספר אפשרויות, שכל אחת מהן היא סבירה, שכן היא מקיימת את התנאי כי יישקלו רק שיקולים רלוונטיים, ויינתן להם המשקל הראוי ביחסיהם הפנימיים... בנסיבות אלה, פעולה תהיה בלתי סבירה, רק אם המשקל שהיא נותנת למספר גורמים הוא כה מעוות, עד כי אין בהחלטתה כדי לקדם את המטעות שלקידומן

נועדה אותה פעולה
".
ראה: בג"צ 935/89 גנור נ' היועמ"ש, פ"ד מד'(2) 514-513, 485. יצחק זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ב', 763
.
כאמור, על פי ההלכה הפסוקה, אין בית הדין מוסמך לשקול במקום הנציב את השיקולים לעצם ההחלטה אם להעביר את המבקש לתפקיד החדש - אם לאו, אך על בית הדין לבחון האם בהחלטה על ההעברה, כאמור לעיל, יש חוסר סבירות משמעותי שדי בו כדי להביאו לבטלותה
.
לא שוכנענתי, בשלב זה, כי הנציב לא שקל את כל השיקולים הענייניים או שהמשקל שנתן לשיקולים, כפי שפורטו במכתבו למבקש וכן בתצהיר המשיבים, חורג ממתחם הסבירות. שוכנעתי, לכאורה, כי ההחלטה על ההעברה לתפקיד החדש מכמתת את משקלם הראוי של השיקולים השונים
.
את שיקול הדעת הקנה המחוקק לנציב שירות המדינה ובית הדין לא ישים את שיקול דעתו הוא במקום שיקול דעתו של הנציב לגבי המשקל שניתן לשיקולים הענייניים, וימנע מהתערבות כל עוד המשקל שניתן לשיקולים הענייניים אינו חורג ממתחם הסבירות.
מידתיות
לטענת המבקש הפגיעה החמורה שנגרמת לו כתוצאה מהשעייתו אינה עומדת במבחן המידתיות. במהלך השנה שחלפה ממועד מתן ההחלטה על ידי השופטת רוזנפלד בבש"א 15423/03 הוחרפה הפגיעה בזכויות היסוד של המבקש לאין ערוך. לטענתו, בחינת חומרת המעשים המיוחסים למבקש לעומת הפגיעה הקשה בזכויות היסוד שלו מתיישבת עם המסקנה כי ההחלטה על המשך השעייתו אינה עומדת במבחן המידתיות.

אכן, העבירות המיוחסות למבקש בתובענה שהוגשה לבית הדין המשמעתי אינן קלות בחומרתן בעיקר לנוכח תפקידו הבכיר, אולם, המבקש מושעה מעבודתו למעלה משנתיים וזאת על אף שנחשב, כל עוד לא הורשע, בחזקת חף מפשע.

פגיעה זו היא קשה וחמורה ויש לזכור ההשעיה נשוא דיוננו איננה בגדר אמצעי משמעת, והיא מהווה שלב ביניים עד לגמר ההליכים המשמעתיים (השעיה משמעתית), להבדיל מהשעיה המהווה חלק מן העונש (השעיה עונשית), כפי שאנו מוצאים בשורה ארוכה של חוקים
.
לענין סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת) פסק בית המשפט העליון כי השעיה מן העבודה היא פועל יוצא מאופייה וממידת חומרתה של העבירה המשמעתית
.
לפי אלה יש לקבוע, בכל מקרה לפי נסיבותיו, אם צרכי המשמעת בשירות המדינה מצדיקים את הפסקת מילוי התפקיד של הנאשם בשירות המדינה.


למעשה, מטרת ההשעיה היא הפסקת פעילותו של העובד במסגרת מקום עבודתו עקב קיומן של ראיות לכאורה המצביעות על רבב בהתנהגותו, אשר מצדיק, לאור אופיו ומידתו, נקיטתם של הליכים משמעתיים.

ההשעיה היא, בנסיבות אלה, הליך זמני, המפסיק קיום הפונקציות הרגילות של העובד. אין הכרח בקיום קשר בין מהות הפונקציות הרגילות של העובד לבין העבירה שבעטייה הוחלט על ההשעיה. ההשעיה באה למנוע פגיעה מתמשכת במשמעת, פגיעה שסיבתה בעבירה המשמעתית המיוחסת לעובד ולמהותה. (בג"צ 2899/91 מדינת ישראל נ' ביה"ד הארצי לעבודה, ימיני ואח'
, פ"ד מה (335 (5))

יש לזכור כי בעת שניתנה ההחלטה בבש"א 15423/03 היה המבקש מושעה מעבודתו כ- 9 חודשים. מאז עברה כשנה ומחצה וטרם ניתנה הכרעה בבית הדין המשמעתי, ובינתיים מושעה המבקש למעלה משנתיים. במכלול השיקולים האמורים יש להביא בחשבון גורם נוסף בעל משקל רב, והוא כי לשימוש באמצעי ההשעיה יש תוצאות כלכליות ואישיות קשות כלפי העובד המושעה (דב"ע מש/138-3 חיים שוורץ - עירית תל אביב יפו, פד"ע כא' 174, 179). מעבר לפגיעה הכלכלית שנגרמת למשיב מההשעיה הארוכה, חמורה יותר היא הפגיעה המהותית בחופש העיסוק.


שקילת שיקולים זרים
עוד טוען המבקש כי החלטתו של הנציב להמשיך את השעיית המשיב הינה החלטה שרירותית וכי בבסיסה עומדים שיקולים זרים. זאת למד המבקש מהזמן הרב שעבר מרגע פנייתו לנציב ועד קבלת תשובתו ומפנייתו של עו"ד חיות אל מ"מ אב בית הדין למשמעת בעניין המלצתה למבקש לפנות לנציב לעניין ביטול השעייתו.

נציב שירות המדינה, כמו כל רשות מינהלית, חייב לפעול על יסוד שיקולים עניניים בלבד בין עובדות, בין חוות דעת ובין ערכים ועקרונות, להבדיל מנתונים שאינם שייכים לענין. השיקולים העניניים נגזרים מתכלית החקיקה וממטרתה והם שצריכים להנחות את הנציב בהפעלת סמכותו על מנת לשרת את מטרת החוק
.
"
השיקולים הרלונטיים נגזרים מתכלית החקיקה. הם כוללים את המטרות הפרטיקולריות שדבר החקיקה נועד להגשים ואת עקרובות היסוד של השיטה, המשמשים "מטרייה נורמטיבית" ותכלית חקיקה כללית לכל החקיקה".
(בג"צ 5688/92 ויכסלבאום נ' שר הביטחון פ"ד מז(2) 812, 824)
בפרשת שבח (דב"ע נד/3-120 יחיאל שבח נ' ראש עירית תל אביב יפו ואח'
, פד"ע כו, 395) קבע בית הדין הארצי כי בראייה כוללת של דיני המשמעת בעבודה, המתייחסים לעובדי ציבור, יש מקום לשיקולים אלה, כולם או חלקם, לפי הנסיבות, לפני קבלת החלטה בדבר השעיה
:
א. אופי העבירה, היקפה וחומרתה
.
ב. תפקידו של העובד הנדון, מעמדו ומקומו בהיררכיה של מקום העבודה
;
ג. מידת ההשפעה על הציבור ועל עובדים אחרים במקום העבודה, ומידת ההשפעה על המוסר בעבודה והמשמעת בעבודה
.
ד. מניעת אפשרות של ביצוע עבירות נוספות במילוי התפקיד על ידי העובד הנדון
;
ה. התחשבות בהתנהגות קודמת של העובד הנדון
;
ו. התחשבות בנסיבות אישיות מיוחדות של העובד הנדון
;
ז. התייחסות ערכאות השיפוט המשמעתיות לעבירות מסוג העבירה המיוחסת לעובד הנדון ואמצעי המשמעת שהוטלו בגין אותן עבירות. במכלול השיקולים האמורים יש להביא בחשבון גורם נוסף בעל משקל רב, והוא כי "לשימוש באמצעי ההשעיה יש תוצאות כלכליות ואישיות קשות" כלפי העובד המושעה.
אולם השיקול העיקרי לענין הפעלת סמכות ההשעיה לפי הוראת ס' 47(א) הוא טובת הציבור והשירות מצד אחד ומניעת שרירות ופגיעה בעובד שבו מדובר מעבר למתחייב להשגת מטרת ההשעיה, מצד שני (דב"ע לג 32-3 יכין - מ"י, פד"ע ד' 428).

"
השיקול הענייני לענין הפעלת הסמכות לפי סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), הוא טובת הציבור והשירות מצד אחד, ומניעת שרירות ופגיעה בעובד שבו מדובר, מעבר למתחייב להשגת מטרת ההשעיה - מצד שני".. "ההשעיה אסור שתהא עונש בעד עבודה רעה, והימנעות מהשעיה אסור שתהא פרס

בעד עבודה טובה - בדרך כלל, אין להניח שעובד מדינה, אשר נגדו תלוי ועומד הליך בפלילים, ישוב לסורו בזמן ההליך. אשר חייב להיות בעיקר לעיני נציב השירות הוא כיצד ירגיש אזרח המזדקק לשירות של עובד מדינה בתפקיד שבו מדובר... כן חייב להיות לעיני נציב השירות השיקול, כיצד תשפיע על מוסר העבודה ועל המשמעת בעבודה, העובדה שהחברים לעבודה, וביחוד הכפופים למרותו של אותו עובד, יודעים שנגדו תלוי ועומד בפני
בית משפט אישום בעבירות מכגון אלה שבהם הואשם המערער".
(דב"ע לג/32-3 דוד יכין נ' מדינת ישראל פד"ע ד' 428, 433)
בבחינת החלטתו של המשיב 1 לאור השיקולים שעליו להפעיל בעת החלטתו על השעיית המבקש, נראה כי אלו לא נשקלו. בית הדין אינו מסכים עם טענת ב"כ המשיבים בסיכומיו כי הזמן שעבר מהחלטתה של השופטת רוזנפלד בבש"א 15423/03 אינה מהווה שינוי נסיבות משמעותי. בהחלט מדובר בשיקול מהותי שצריך היה לקבל משקל רב יותר.

יתרה מזו, על המשיבים נטל ההוכחה כי בעת קבלת ההחלטה נשקלו השיקולים הרלוונטיים כולם ולא נשקלו שיקולים זרים (ראה סעיף 33 להחלטה זו). כזאת לא הוכיחו, להיפך, צודק ב"כ המבקש בטענתו כי "סבירות משמעה, בין היתר, גם עמידה בלוח זמנים סביר." (עת"מ (תל-אביב-יפו) 1414/02 עמותת נאות ראש העין ע"ר ואח'
נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה ואח'
, תק-מח 2004(1), 2051 ,עמ' 2056) וכי "סחבת בלתי מוסברת ומעוררת תמיהה ...אבק של שרירות עולה ממנה..." (בג"צ 6300/93 המכון להכשרת טוענות בית דין נ' השר לענייני דתות, פ"ד מח(4), 441, 451).

באשר לעצם פנייתו של עו"ד חיות אל אב בית הדין המשמעתי ואל מ"מ אב בית הדין המשמעתי, בית הדין אינו המקום לברר את טענותיו של ב"כ המבקש באשר לתהיות האתיות שצעד זה מעלה. ובכל מקרה בפני
בית דין הודגשה עצמאותו של בית הדין למשמעת ביחס לגוף הממונה על התביעה והמשמעת בנציבות שירות המדינה (פרוטוקול מיום 28.7.04, עמ' 9, שורות 1-4), כך שפנייתו של עו"ד חיות אינה מהווה איום על בית הדין למשמעת כטענת ב"כ המבקש.

לסיכום, לאור כל האמור לעיל, בית הדין אינו מוצא שהחלטתו של הנציב, על אף הפגמים שנפלו בה, אינה סבירה או מידתית באופן המחייב את התערבות בית הדין לפסילתה. כאמור השאלה שעמדה לבחינה בפני
נו היא האם עומדת החלטת המשיב בדבר השעיתו של המבקש במתחם הסבירות והמידתיות הנדרש מרשות מנהלית בבואה להפעיל סמכותה על פי הדין. במקרה דנן, החלטתו אינה בלתי סבירה באופן המחייב ביטולה. לפיכך, בקשתו של המבקש להורות על השבתו לעבודה נדחית.



יחד עם זאת, לא יצא בית דין ידי חובה אם לא יציין כי אנו עומדים בפיתחה של שנת 2005 וטוב יעשו כל הגורמים הנוגעים בדבר אם יזרזו את הטיפול בענינו של המבקש ויביאו לקיצה את השתלשלות העניינים.


לאור האמור, נדחית הבקשה, בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום י' בכסלו, תשס"ה (23 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים

________________
_______________
_______________

נציג ציבור
ש. שדיאור, שופטת
נציג ציבור

מר ממליה
מר אלבז








בשא בית דין אזורי לעבודה 16155/04 אלברט (אברהם) מרציאנו נ' שמואל הולנדר נציב שירות המדינה, גב' רונית תירוש, המנהלת הכללית של משרד החינוך ואח' (פורסם ב-ֽ 23/11/2004)