פסקי דין על יולי נודלמן | פסקי דין על נתן שרנסקי

5272/01 עא     10/07/2001




עא 5272/01 יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי






בבית המשפט העליון
ע"א ‎5272/01 - א'
בפני
: כבוד הנשיא א' ברק
המערערים: ‎1. יולי נודלמן

‎2. בוריס נודלמן
נגד

המשיבים: ‎1. נתן שרנסקי

‎2. מפלגת ישראל בעליה
בקשה למתן הוראות
החלטה

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט צ' סגל) מיום ‎28.6.01, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. ‎1133/99.

‎1. המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה נגד המערערים על-פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה‎1965-. תביעתם של המשיבים מבוססת על ספר שפרסמו המערערים אודות המשיב ‎1 בשפה העברית ובשפה הרוסית. בית המשפט קבע את התיק להוכחות ליום ‎15.7.01. ביום ‎21.6.01 הגיש המערער ‎1 (להלן: המערער) בקשה לדחיית מועד הדיון מהטעם כי במועד הדיון ישהה ברוסיה, עקב נישואיו הצפויים. בית המשפט דחה את בקשת המערער, בקובעו כי אין זה מופרז לדרוש מצד להליך משפטי לכלכל את צעדיו הפרטיים והאישיים באופן המביא בחשבון את מועדי בית המשפט שנקבעו על דעת כל הצדדים, לרבות המערער, אשר לא הביע הסתייגות בדבר מועד הדיון ואף לא זמן סביר לאחר מכן.

‎2. בעקבות החלטה זו, הגישו המערערים ביום ‎24.6.01 בקשה לפסילת בית המשפט. בבקשתם טענו המערערים, כי החלטתו של בית המשפט מוכיחה כי הוא מעדיף את רצונם של המשיבים לקיים את המשפט במהירות בלתי שגרתית, תוך פגיעה קשה ביכולתם של המערערים לנהל את הגנתם. את טענתם תמכו המערערים בכתבה שפורסמה בעיתון "גלובס" על ידי העיתונאי יואב יצחק, ובה נמתחה ביקורת על החלטתו של השופט. המערערים טענו כי כתבה זו תומכת בטענתם כי אין המדובר בחשש סובייקטיבי בלבד. כן הוסיפו המערערים וטענו כנגד שורה של החלטות דיוניות שניתנו על ידי בית המשפט. כך נטען בבקשה, כי החלטתו של בית המשפט לקבוע תאריך דיון נוסף ליום ‎16.7.01, וזאת ללא תיאום עם הצדדים, מנוגדת להוראת הדין האוסרת על קביעת דיון בתקופת פגרת בית המשפט, שלא בהסכמת הצדדים. כך גם, הערת בית המשפט בהחלטתו מיום ‎14.6.01 בבקשת המערערים להזמנת עדים, לפיה ספק אם יש צורך בהזמנת כל העדים מטעם המערערים, מעידה כי בית המשפט חרץ את דעתו מראש לגבי הצורך והרלבנטיות של עדי ההגנה. כן נטען כי החלטתו של בית המשפט שלא לדחות את בקשת המשיבים להפיכת סדר הראיות, תוך שהוא קובע כי אין הוא צריך לעשות את מלאכת הצדדים בעניין זה, מעידה על משוא פנים. המערער טען כי קיומו של משוא פנים עולה גם מהחלטתו של בית המשפט לפיה ניתן למשיב ‎1 שיקול דעת האם למסור לבית המשפט מסמכים מהם עולה קשר בין המשיב ‎1 לק.ג.ב., למרות שנקבע כי מסמכים אלה רלבנטיים לבירור התובענה.

‎3. ביום ‎25.6.01 ניתנה על ידי בית המשפט החלטה בבקשת המשיבים לביטול הזמנת העדים מטעם המערערים שאושרה על ידי בית המשפט, מהטעם שהמערערים לא הפקידו ערובה להבטחת הוצאות העדים. בית המשפט קבע בהחלטתו כי עקב טעות אישר את הוצאת ההזמנות לעדים ללא "גיבוי" כספי מתאים, והורה על תיקון טעותו, תוך שהוא מתנה את הזמנת העדים בהפקדת סכום כסף על ידי המערערים או במתן התחייבות מצד ב"כ המערערים לשאת בהוצאות העדים. בית המשפט הוסיף וציין כי החלטתו היתה ניתנת גם לולא היתה מוגשת בקשה מטעם המשיבים, אילו היתה מופנית תשומת לבו לטעות שנפלה, ולכן אין לראותה כניתנת במסגרת דיון כלשהו, אלא אך כהעמדת המצב על תיקונו.

‎4. בעקבות החלטה זו הגישו המערערים ביום ‎27.6.01 בקשה נוספת לפסילת השופט. בבקשה זו טענו המערערים כי החלטת בית המשפט מיום ‎25.6.01 ניתנה בניגוד להוראת סעיף ‎77א(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד‎1984-, הקובעת כי על בית המשפט לתת את החלטתו בבקשת פסלות לפני כל החלטה אחרת. נוכח בקשת הפסלות שהגישו המערערים ביום ‎24.6.01, הרי שבית המשפט לא היה רשאי ליתן החלטתו בעניין הזמנת העדים.

‎5. בית המשפט, בהחלטתו מיום ‎28.6.01, דחה את בקשות הפסילה. בית המשפט קבע כי ככל שסבור ב"כ המערערים כי החלטותיו של בת המשפט שגויות, הסעד לכך אינו בפסילתו. בית המשפט אף ציין כי אם יהיה צורך לשמוע עדויות גם בתקופת הפגרה, הדבר ייעשה רק בכפוף לסמכויות שהוקנו לו בדין. בית המשפט הוסיף ואמר כי חמורה בעיניו העובדה שב"כ המערער לא ציין בבקשתו את העובדה שהעיתונאי עליו "הסתמך" בבקשת הפסלות הראשונה הוא לקוח שלו, שהרי לו עשה כן היה האפקט של "הרוחות העיתונאיות" ממותן. בהחלטתו מיום ‎1.7.01 דחה בית המשפט את בקשת המערערים להורות על הפסקת הדיון נוכח בכוונתם להגיש ערעור על החלטתו בבקשות הפסילה. בית המשפט קבע כי באיזון המבוקש בנסיבות העניין ולאחר שהוזמנו העדים ליום ‎15.7.01, נכון ומוצדק לקיים את הדיון במועד שנקבע מראש.

‎6. על החלטת בית המשפט בבקשות הפסלות הוגש הערעור שבפני
. המערערים חוזרים על טענותיהם בשתי בקשות הפסלות ומדגישים כי בית המשפט לא שקל כראוי את העובדה שהמערער אינו יכול לעכב את נישואיו ומדובר בנסיבות אישיות שקשה להעלותן על הכתב. כן טוענים המערערים, כי בהחלטתו נשוא הערעור התעלם בית המשפט מטענתם בבקשת הפסלות האחרונה, לפיה משהוגשה בקשה לפסילתו לא היה רשאי ליתן החלטה בבקשה לביטול הזמנת העדים. כן ביקשו המערערים כי אורה על הפסקת המשפט הקבוע להוכחות ליום ‎15.7.01 עד להחלטה בערעור זה.

‎7. לאחר שעיינתי בחומר שבפני
, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. עיקר טענותיהם של המערערים מופנה כנגד שורת החלטות דיוניות שניתנו על ידי בית המשפט בעניינם. בית משפט זה קבע לא אחת כי החלטות דיוניות שאינן לרוחו של מי מן הצדדים אינן יוצרות לכשעצמן עילת פסלות (ראו: ע"א ‎2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקוסופט קורפוריישן (לא פורסם); ע"א ‎8400/00 חיים גורל נ' לילית גורל (לא פורסם)). הדרך לתקיפת החלטות מעין אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשות רשות ערעור - על-פי סדרי הדין - ולא באמצעות הגשת בקשות פסלות וערעור פסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת - ולא גופו של היושב בדין (וראו, לדוגמא: ע"א ‎7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א ‎7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ג'אן (לא פורסם)). אפילו טוען בעל דין נגד שורת החלטות דיוניות - ולא רק נגד החלטה אחת, אין בכך כדי ליצור עילת פסלות (וראו, לדוגמא: ע"א ‎108/00 יהושע רוזנצוייג נ' אהרון חיים (לא פורסם); רע"א ‎220/99 ח.ר. דולומיט חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ (לא פורסם); ע"א ‎2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ (לא פורסם)). אפשר שבראייתם של המערערים נוצר חשש, כי ההחלטות השונות שקיבל בית המשפט בעניינם מצביעות על קיום משוא פנים כלפיהם, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות. ההחלטות שקיבל בית המשפט בעניינם של המערערים, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות (ולעניין זה אין אני נצרך), אינן מעוררות את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערים (וראו: ע"פ ‎5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (‎1) 247, 250), היינו אותה אפשרות ממשית לכך שבית המשפט "גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ('המשחק מכור')... מבלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה.". (בג"ץ ‎2184/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון, פ"ד מח(‎3) 573, 605(.

‎8. באשר לטענת המערערים בבקשת הפסלות השנייה: הנני סבור כי אין בנימוקיה כדי לפסול את בית המשפט מלישב בדין. אכן, לא מצאתי כי עצם מתן ההחלטה השניה יש בה כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. ממילא אין אני נדרש להביע עמדה באשר לנכונותה של החלטה זו לגופה.

הערעור נדחה איפוא. ממילא מתייתר הצורך לדון בהפסקת הדיון בבית משפט המחוזי.

המערערים יישאו בתשלום הוצאות לאוצר המדינה בסך ‎3,000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ט בתמוז תשס"א, (‎10.7.01).

ה נ ש י א
_________________
העתק מתאים למקור ‎court.dot
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' ‎02-6750444









עא בית המשפט העליון 5272/01 יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי (פורסם ב-ֽ 10/07/2001)