פסקי דין על המי"ל בע"מ | פסקי דין על אריה שומר | פסקי דין על מרדכי וירשובסקי |

54700/06 א     07/09/2008




א 54700/06 המי"ל בע"מ נ' אריה שומר, מרדכי וירשובסקי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
054700/06


בפני
:
כבוד השופט מֹשה סובל
תאריך:
07/09/2008





המי"ל בע"מ

בעניין:



תובע


נ
ג
ד


אריה שומר





נתבע






מרדכי וירשובסקי
צד ג'

פסק דין

מבוא

1.
בפני
י תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע (להלן: "שומר"),
ונתבעת נוספת (להלן:"רישפי"), בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך 75,626 ₪, הנובע מאספקת שירותים שסיפקה התובעת, לארגון כנס שהתקיים ביום 16.5.05.

2.

המדובר בארגון כנס בעבור ארגון הנושא את השם "א.ח.מ." (ארגון חברי מועצות ברשויות מקומיות בישראל), אשר אין מחלוקת כי לא התאגד כישות משפטית.

3.

הנתבעת רישפי והתובעת, הגיעו להסכם פשרה, לפיו שילמה רישפי לידי התובעת כמחצית מסכום התביעה, העולה כדי סך של 38,000 ₪. הסכם הפשרה קיבל תוקף של

פסק דין
ביום 5.9.06. בהתאם לאמור הועמד סכום התביעה הנתבע משומר על סך 38,000 ₪ (נומינלי).

4.
לאחר שניתנה לשומר רשות להתגונן, הוגשה על ידו ביום 18.12.07,
הודעה לצד שלישי כנגד מרדכי וירשובסקי
(להלן ייקרא הצד השלישי:"וירשובסקי").

הרקע

1.
במועד כלשהוא בין סוף שנת 2004 לתחילת שנת 2005, היו שותפים וירשובסקי, שומר ,רישפי וחברים נוספים, להקמת ארגון בשם "א.ח.מ.", בו היו חברים חברי מועצות מקומיות (להלן: "הארגון"). מטרת הארגון הוגדרה, לפעול למען שיפור וחיזוק מעמדם של חברי המועצות וכן לפעול לאיזון הכוחות הפועלים ברשויות המקומיות.

2.
בשום שלב של פועלו,
לא התאגד הארגון בדרך כלשהיא, על פי חוק.

3.
בסמוך לתחילת שנת 2005, החליטו חברי הארגון לערוך כנס בהשתתפות כל חברי המועצות המקומיות ברחבי הארץ, בו יקחו חלק גם בכירים במערכת השלטון המקומי בישראל (להלן: "הכנס").


4.
מימון הכנס, על פי התכנון, היה אמור להיות מתרומות ומחסויות. כן הוחלט כי לכיסוי עלויות הכנס, ייגבו מכל משתתף בכנס דמי כניסה בעבור השתתפותו בכנס, אשר כלל גם ארוחת צהריים.

5.
הארגון, באמצעות חבריו, פנה לתובעת והתקשר עימה בהסכם למתן שירותים בקשר עם אירגון הכנס. שירותי הארגון כללו בין היתר, שיווק וזימון מרצים, שירותי פירסום, אירוח בכנס, ארגונו של הכנס, והכל כמפורט במסמך העלויות שנערך על ידי התובעת (להלן: "ההסכם").

6.
על ההסכם עם התובעת, שנחתם טרם עריכת הכנס, מופיעה חתימתה של רישפי שנחתמה בכתב ידה. מתחת לחתימתה הוסיפה רישפי כי חתמה גם בשמו של שומר, וכן ציינה ליד החתימות את המילים: "בשם א.ח.מ.".

7.
ביום 16.5.05, התקיים הכנס כמתוכנן,
אלא שמספר המשתתפים בכנס היה נמוך מהמצופה. מה גם, שמהמשתתפים היותר מכובדים, לא
נגבו דמי כניסה בגין ההשתתפות.

8.
בסופו של יום, לא קיבלה התובעת לידיה את מלוא התמורה בגין השירותים שסיפקה לארגון הכנס, בהתאם להסכם.

טענות הצדדים בתמצית

1.
טענות התובעת

א.
לטענת התובעת, הנתבע הציג עצמו בפני
התובעת כנציג הארגון, והפועל בשמו, ואילו הנתבעת לא ידעה, ואף לאור המצגים שהציג בפני
ה, לא היתה צריכה לדעת, שפעולותיו נעשו ללא הרשאה.

ב.

כמו כן, נטל הנתבע חלק פעיל בארגון הכנס לרבות ניהול מו"מ אל מול מנכ"ל מרכז הירידים להוזלת עלויות, שם התקיים בסופו של יום הכנס, וכן עסק בבניית תוכנית הכנס ועריכת תכניו.

ג.
בסיועו של הנתבע, אף הצליחה התובעת להוזיל את העלויות של ארגון הכנס, כך שתחת העלויות שפורטו בהסכם שעמדו על סך 102,200 ₪, הועמדו העלויות הסופיות על סך 78,302 ₪.


ד.
בפני
ות שביצעה התובעת לשומר בדרישה לתשלום החוב, לא חלק האחרון על קיומו של החוב ואף שב והביע נכונות הארגון לפרוע את החוב לתובעת.


ה.
במסגרת תביעתה,, עותרת התובעת לייחס לשומר, אחריות סטטוטורית המובססת על סעיף 6(ב) לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965 (להלן:"חוק השליחות"), ולפיו, כאשר השולח איננו קיים בשעת פעולת השלוח כלפי הצד השלישי, המשמעות היא כי השלוח פעל ללא הרשאה ועל כן עומדת לצד השלישי הזכות הקבועה בסעיף 6(ב) הנ"ל, לראות את השלוח כבעל דברו ולתבוע ממנו את נזקו.

2.
טענות הנתבע

א.
אישור ההחלטה לערוך את הכנס היתה של וירשובסקי ששימש כיו"ר הארגון. באסיפה שהתקיימה בהשתתפות חברי הארגון, הודיעו וירשובסקי ורישפי על החלטתם לערוך את הכנס.

ב.
הנתבע מצידו, לא פנה ולא נפגש מעולם עם מי מאנשי התובעת ובכללם מנכ"ל התובעת מר חן יצחקי (להלן: "יצחקי"), וכן לא הציג עצמו בפני
הם כשלוח של הארגון. הקשר בין הנתבע והתובעת נוצר רק כחודש לאחר הכנס, אז פנה יצחקי לנתבע טלפונית, וביקש כי זה יסייע בידו לגבות התשלום אל מול חברי הארגון.

ג.
כל תרומתו של הנתבע באה בעיקר לאחר הכנס, כך שנחלץ לעזרתה של התובעת, מתוקף מחוייבותו כאיש ציבור, הסכים לפנות לכלל המשתתפים בכנס על מנת לנסות לגבות את החוב.

ד.
הנתבע לא היה שותף לארגון הכנס, ואולם וירשובסקי היה זה שהיה אחראי לתכנים בכנס.

ה.
על פי פנייה שנעשתה אליו, סייע הנתבע בהורדת עלויות אל מול מרכז הירידים, אולם עזרה זו ניתנה על ידי הנתבע במסגרת חלוקת התפקידים בין חברי האירגון לבין עצמם, שתרמו כל אחד בחלקו, להצלחת הכנס.

ו.
הנתבע, לטענתו לא הזמין מהתובעת אי אילו שירותים וכן לא התקשר עמה ולא חתם על הסכם כלשהוא, כמו גם , לא הסמיך את רישפי לחתום בשמו על מסמכים. לא זו בלבד, הנתבע מעולם לא ראה את ההסכם ולא ידע על דבר קיומו, אלא לאחר הגשת תביעה זו.

ז.
לטענת הנתבע, מידת מעורבותו בארגון הכנס היתה מיזערית, מה גם שכלל לא פעל אל מול התובעת. אישור ההחלטה לקיים את הכנס היתה של וירשובסקי כמו גם ההחלטה לפנות לתובעת. משכך, באם תתקבל התביעה יש לחייב את וירשובסקי.

3.
טענות הצד השלישי

א.
וירשובסקי מעולם לא שימש כיו"ר הארגון.

ב.
במהלך אחת מהפגישות שנערכו במשרדו של וירשובסקי , הודיעו לו שומר ורישפי, כי הם לוקחים על עצמם לארגן את הכנס. וירשובסקי לא בחר להשתמש בשירותי התובעת, לא הזמין את שירותיה ואף מעולם לא פגש את מי מנציגיה, לרבות יצחקי, בקשר עם ארגון הכנס.

ג.
לטענת וירשובסקי, שומר ורישפי, לא עדכנו אותו בעניין ההיבטים הארגוניים הקשורים עם הכנס, לרבות ההתקשרות עם התובעת.

ד.
וירשובסקי פגש לראשונה ביצחקי, זמן רב לאחר הכנס, לאחר שהתובעת הודיעה על כוונתה לפנות לערכאות, על מנת לגבות מהארגון התמורה בגין שירותיה לארגון הכנס.
השאלה שבמחלוקת

4.
השאלה בה הנני נדרש להכריע הינה האם הוכחה כדבעי טענת התובעת, לפיה הציג עצמו שומר בפני
ה כנציג ארגון שלא קיים משפטית ,תוך כך שבהתנהגותו יצר כלפיה מצגים שפעולותיו מול התובעת נעשות בהרשאת הארגון.

5.
יוזכר כי הכלל המשפטי הינו כי נטל ההוכחה ונטל הבאת הראייה מוטל על התובעת, בבחינת המוציא מחברו עליו הראייה.

עדויות הצדדים

א. פעילותו של שומר בארגון הכנס מול התובעת

1.
להוכחת טענות התובעת, בדבר פעולותיו ואופן מעורבותו של שומר בארגון הכנס מול נציגיה, הובא מטעמה למתן עדות, מנכ"ל התובעת, מר חן יצחקי.

2.
יצחקי העיד כי בטרם ניתנה על ידו הצעת מחיר לארגון הכנס, התקיימו עם נציגי הארגון שלושה מפגשים שבאחד מהם השתתף גם שומר (עמ' 9 שורה 18 לפרוטוקול).

3.
לדבריו, פנייה ראשונה אליו בקשר עם הכנס, נעשתה באמצעות שני נציגי הארגון: מר אמנון מרחב והגב' רישפי. לדבריו, במסגרת פגישה ראשונה שקיימו, מסרו לו השניים כי הם מייצגים מועצה או עמותה, תוך כך שהזכירו את שמם של שומר ווירשובסקי, ככאלה החברים בהנהלת אותו ארגון. (עמ' 9 שורות 8-13 לפרוטוקול).

4.
לעניין קיום המפגשים עם שומר הציג יצחקי גרסה מעורפלת ולא סדורה. בסעיף 10 לתצהירו ביקש לטעון כי נפגש עם שומר ורישפי אשר ביקשו להזמין שירותים מהתובעת בקשר עם ארגון הכנס. כשנתבקש להתייחס למיקום הפגישה הנטענת בסעיף 10 לתצהיר השיב:
"נפגשנו אצלנו במשרד הישראלי לניהול, אני כבר לא שם, נפגשתי איתם שם פעם אחת ופעם נוספת אם אני לא טועה נפגשנו במשרד הירידים".
אלא שבהמשך, כבר טען:
" לגבי שניהם ביחד לפי מיטב זכרוני נפגשנו במשרדי במרכז הישראלי לניהול בכפר המכביה. לפי מיטב זכרוני נפגשתי עם שומר לבד בפגישה השנייה שהיתה לפני הכנס".
(עמ' 8 לעדותו).
בהמשך, נשאל פעם נוספת, כמה מפגשים נערכו לפני שניתנה על ידו הצעת המחיר השיב:
"נדמה לי שהיו שלושה מפגשים. הראשון ללא שומר, השני עם שומר או השלישי עם שומר ומפגש אחד שהיה רק עם רישפי".
(עמ' 9 שורות 18-19).

5.
המפגש עם שומר לפני הכנס, עסק בתכנים של הכנס, מבנה הכנס ומטרות הארגון. יצחקי הוסיף כי שוחחו מעט גם על נושא עלויות הכנס. (עמ' 9 שורות 18-23). הן שומר והן רישפי נטלו חלק פעיל בארגונו של הכנס, במיוחד בבניית תוכניתו ועריכת התכנים. (סעיף 12 לתצהיר יצחקי).

6.
שומר מצידו שב והכחיש בעדותו כי נפגש עם יצחקי לפני הכנס. לדבריו לא פגש את יצחקי בקשר עם ארגון הכנס, לא במשרדו של יצחקי ולא בבניין העירייה. כמו כן טוען כי אף לא שוחח עם יצחקי בטלפון לפני הכנס. (עמ' 17 שורות
6-8,
עמ' 21 שורות 16-19). בנוסף שב וטען כי לא היה שותף לארגון הכנס וכן לא היה מעורב בקביעת התכנים. (עמ' 16 שורה 27לפרוטוקול).

7.
המפגש השלישי של יצחקי בקשר עם הכנס היה רק עם הגב' רישפי. (עמ' 9 שורה 19). יצחקי אישר בעדותו, כמו גם בתצהירו , כי שומר לא נכח בפגישה בה חתמה רישפי על ההסכם ומשכך לא חתם על ההסכם ואילו רישפי היא זו שחתמה בפני
ו גם בשמו של שומר. עוד אישר כי לא הוצג בפני
ו ייפוי כוח או כל מסמך אחר המסמיך את רישפי לחתום בשמו של שומר. (עמ' 14 שורה 1, שורה 15).

8.

לדברי יצחקי, רישפי הציגה עצמה בפני
ו כמי שמוסמכת לייצג את הארגון, ומהמפגשים ומשיחות הטלפון עם מר שומר אשר הפגין לטענתו בעל-פה, מחוייבות מלאה לכנס, היה ברור לו שרישפי מייצגת גם את שומר, ומשחתמה בשמו של שומר על ההסכם, נראה לו הדבר אך טבעי. עוד הוסיך לציין כי הוא אינו זוכר מי העלה את הרעיון לחתום בשמו של שומר, ולדבריו: "יכול להיות שאני, אני לא זוכר". (עמ' 9 שורה 25, עמ' 14 שורות 5-9).
עוד הוסיף לציין כי כל תהליך ארגון הכנס אל מול נציגי הארגון התבצע על בסיס של אמון בעבודה אל מול אנשי ציבור מוכרים לכל. (עמ' 14 שורות 12-13).

9.
שומר שב וטען בעדותו כי לא אישר ולא הסמיך את רישפי לחתום בשמו על ההסכם. (עמ' 18 שורות 12-14).

10.
יצחקי העיד כי למיטב זכרונו, שוחח עם שומר לאחר שההסכם נחתם על ידי רישפי, אולם לא ידע לספר על מהות השיחות, לפי דבריו: "הייתי איתו במו"מ, לא יודע את התוכן המדוייק".(עמ' 9 שורה 29).

11.
יצחקי אישר כי לא שלח לשומר העתק מההסכם החתום. לדבריו הוא אינו יכול לאשר כי שומר התוודע למסמך ההסכם לאחר שנחתם. (עמ' 9 שורות 1-3). אולם לטענתו, אך סביר כי מר שומר ראה את העלויות בהסכם, ובעקבות כך נפגש עם מנכ"ל מרכז הירידים, במטרה להוזיל את העלויות. (עמ' 13 שורה 1 ואילך).

12.
לעניין פגישתו עם מנכ"ל מרכז הירידים, מר תמרי, טען שומר כי מדובר היה ביוזמה אישית שלו, על מנת להוזיל את עלויות הכנס. לדבריו הוא לא היה מודע לעלויות הכנס לפרטים, ונעתר לבקשתה של רישפי לסייע בהורדת העלויות לקיום הכנס בגני התערוכה. ( עמ' 17 שורות 1-3, שורות 8-9). לדבריו, מעורבותו בהיבט הכספי של ארגון הכנס הסתכמה בפגישה זו עם תמרי. (עמ' 22 שורה 16).

13.
בעדותו נתבקש וירשובסקי להעיד מידיעתו אודות הפעילות שביצע שומר במסגרת ארגון הכנס. וירשובסקי העיד כי הוא בטוח ששומר שוחח עם אנשים בעניין, ביניהם חברי מועצות ממעגל המכרים הקרוב שלו. וירשובסקי אישר כי שמה של התובעת היה שגור בפיה של רישפי, ולאחר ששם התובעת הוזכר ציין שומר כי הוא מכיר את התובעת והוא ידבר עם נציגיה.(עמ' 26 שורות 4-9).

14.
לדברי יצחקי, לאחר הכנס הוא פנה לרישפי ולשומר בעניין התשלום כיוון שהם היו שני הגורמים שמולם ניהלה התובעת את כל התהליך של ארגון הכנס. (עמ' 10 שורה 17-18).

15.

יצחקי הוסיף כי לא פנה למר אמנון מרחב כיוון שפעילותו הסתכמה בכך "ששידך" בין הארגון לתובעת ויזם את הפגישה הראשונה. לדבריו: "הוא יזם את הפגישה הראשונה ואחר כך יצא מהתמונה וסיכמנו שהמשך המו"מ יהיה מול גב' רשפי ושומר". (עמ' 10 שורות 20-22).

16.
שומר אישר בעדותו כי במענה לפניותיו של יצחקי לתשלום החוב לאחר הכנס, ניסה לסייע בידו ופנה לחלק ממשתתפי הכנס במטרה לגייס את התמורה המגיעה לתובעת בגין ארגון הכנס. תמורה אשר אין מחלוקת כי מגיעה לה. (עמ' 18 שורות 23-28).


ב. מעורבותו של וירשובסקי בארגון הכנס

1.
בהתאם לעדותו של שומר, נודע לו על דבר הקמת הארגון מוירשובסקי, אשר ביקש אותו להיות שותף בארגון. (עמ' 16 שורות 16-17). בתצהירו (סעיפים 5 ו – 10) טען שומר כי וירשובסקי כיהן כיו"ר הארגון, אולם בעדותו הבהיר כי לא נכח בישיבה בה נבחר וירשובסקי ליו"ר, אולם כך נהגו חברי הארגון לכנותו. (עמ' 18 שורות 6-8).
וירשובסקי מצידו הכחיש הדברים וטען כי חברי הארגון אף לא כינו אותו כיו"ר.(עמ' 25 שורה 18).

2.
במהלך עדותו חזר בו שומר מפעולות, אותם ביקש לייחס לוירשובסקי במסגרת תצהירו. כך למשל בסעיף 7 לתצהירו טוען שומר כי ההחלטה לערוך את הכנס היה של וירשובסקי, אלא שבעדותו כבר טען כי נתבקש על וירשובסקי להצטרף לארגון ובמהלך הפגישות של חברי הארגון דובר על עריכת כנס. (עמ' 22 שורה 23). עדות זו תואמת את גירסתו של וירשובסקי, לפיה רעיון עריכת הכנס לא היה של אדם אחד. (על התגבשות רעיון עריכת הכנס ראה עדותו של וירשובסקי בעמ' 23 שורה 19 ואילך).

3.
בנוסף, בסעיף 9 לתצהירו מציין שומר כי וירשובסקי ורישפי הודיעו לחברי הארגון כי בחרו להשתמש בשירותי התובעת לארגון הכנס. אלא שבעדותו אישר כי: "אני מניח שרישפי אמרה את הדברים האלה והם קיבלו את הסכמתם בהנהלה ויתכן שמר וירשובסקי נתן להם את הגיבוי של הדברים האלה". (עמ' 19 שורות 25-26).

4.
זאת ועוד, בסעיף 10 לתצהירו טוען שומר כי וירשובסקי היה זה שהזמין את שירותי התובעת. אולם, בעדותו אישר כי לא ראה את וירשובסקי עושה כן ואף ביקש לחזור בו מטענה זו (עמ' 20 שורות 6-9). עוד אישר כי לא היה נוכח בפגישה כלשהיא בה נפגש וירשובסקי עם התובעת. (עמ' 20 שורות 22-23).

5.
וירשובסקי מצידו העיד כי רישפי ושומר לקחו על עצמם לסייע בצד הארגוני של הכנס, לנוכח ניסיונם וקשריהם. (עמ' 23 שורות 25-28).

6.
בעניין זה , אישר יצחקי בעדותו כי הינו מכיר את וירשובסקי כאישיות ציבורית , אולם שמו לא נקשר עם התובעת בקשר הזמנת השירותים לארגון הכנס מהתובעת. לדבריו פגש בו רק לאחר הכנס בקשר עם תשלום החוב לתובעת. (עמ' 10 שורות 28-30).

7.
וירשובסקי טען בעדותו כי לא עסק כלל בפן הכספי והארגוני של הכנס ולא עודכן בשום שלב לעניין עלויות הכנס וכן לא הובא לידיעתו ולעיונו כל מסמך בקשר עם העלויות, לפני עריכת הכנס (עמ' 24 שורות 18-23). לדבריו, פנייה ראשונה אליו בעניין החוב לתובעת נעשתה על ידי רישפי כחודשים לאחר הכנס (עמ' 23 שורות 28-30). בעניין זה העיד שומר, כי אינו יכול לאשר כי פרטי ההסכם הובאו לידיעתו ולעיונו של וירשובסקי. (עמ' 21 שורה 1).

8.
שומר הגדיל לציין בעדותו כי לדידו, וירשובסקי אינו צריך לשאת באחריות יותר מאשר שאר חברי הנהלת הארגון האחרים, רק בגלל שישיבות הארגון התנהלו במשרדו. אולם ההודעה לצד שלישי נשלחה אליו, מפני שהוא היה היוזם של הכנס (עמ' 20 שורות 13-17).


דיון והכרעה

1.
המסגרת הנורמטיבית

ח.
המסגרת הנורמטיבית לדיון, הינה חוק השליחות, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק השליחות").

ט.
סעיף 3 לחוק השליחות קובע בסעיף 3(א) את אופן הקניית השליחות וצורתה:

"3.(א). השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל פה, מאת השולח לשלוח,

או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח

כלפי אחד מהם".

י.
ככל שמדובר בהרשאה מכוח התנהגות, נבחנית השאלה, "אם צד שלישי סביר היה מסיק מהתנהגות השולח כי השלוח רשאי לבצע את אותה פעולה משפטית".
(ראה: ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה פ"ד מח(5) 799, 812;ראה גם: ע"א 318/82 יעבץ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לח(4) 85, 92; ע"א 636/89 כחולי נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פ"ד מה(3) 265, 286; דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' פרוסט, פ"ד מז(5) 31, 78; ברק, בעמ' 611).

יא.
סעיף 6 (ב) לחוק השליחות מתייחס למקרה
בו בוצעה פעולה ללא הרשאה, וזו לשונו:

"6.(ב). לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה שהשלוח פועל ללא הרשאה או

בחריגה מהרשאתו, הברירה בידו, כל עוד לא נודע לו על אישור הפעולה,

לראות את השלוח כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מן השלוח

את נזקו".

יב.
הוראת סעיף 6(ב) הנ"ל, אינה מוגבלת רק למקרה שבו "שלוח" פועל בשם "שולח", הקיים בעת הפעולה. על כן, אם "השולח" אינו קיים בשעת פעולת "השלוח", כלפי הצד השלישי, אז ממילא משמעות הדבר הינה כי ה"שלוח" פעל ללא הרשאה ולצד השלישי הברירה האמורה בסעיף 6(ב) לחוק. (ראו בספרו של פרופ' א' ברק, "חוק השליחות", כרך ראשון, תשנ"ו-1996, בעמ' 611).


2.
האם עמדה התובעת בנטל להוכיח כי שומר הציג עצמו בפני
ה כשלוחו של ארגון שאינו קיים ופעל מולה לארגון הכנס, כך שניתן לחייבו בנזקה בהתאם לסעיף 6(ב) לחוק?
א.
נראה לי כי יש לענות על שאלה זו בשלילה.


ב.

מהראיות שהובאו בפני
י, ובעיקר מאלה שלא הובאו בפני
י, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה כי שומר הציג עצמו בפני
ה כפועל מטעם הארגון. כמו כן לא הוכח כי פעולותיו של שומר, בקשר עם הכנס, נעשו בתיאום ותוך שיתוף פעולה עם התובעת.

ג.
יצחקי אישר בעדותו כי שומר לא נכח בפגישה הראשונה, אליה הגיעו רישפי ומרחב, במסגרתה הציגו בפני
ו את פעילות הארגון ואת רעיון עריכת הכנס. ברי לכל שלא ניתן לטעון באותה נשימה כי שומר היה זה שהציג את הארגון ואת העובדה שהוא משמש למייצגו בארגון הכנס.
בנוסף,
אישר יצחקי כי גם בפגישה בה נחתם ההסכם עם התובעת לא נכח שומר,
אלא לפגישה זו הופיעה רישפי לבדה.

ד.
כיצד ניתן שלא לתמוה , לטענתו של יצחקי כי הבין ששומר מייצג ופועל בשם הארגון, כאשר לא נכח בפגישת הצגת הארגון והזמנת השירותים, וכן לא נכח בפגישת החתימה על ההסכם, ואין מחלוקת שגם לא חתם על ההסכם.

ה.
הצדדים הציגו גרסאות שונות לעניין עצם קיומם של מפגשים בין שומר ליצחקי, טרם עריכת הכנס. הנני סבור כי בעניין זה לא הוכיח יצחקי גרסתו כי אכן נפגש עם שומר במועדים שלפני הכנס,
ויש לזקוף לחובתה של התובעת בעניין זה את אי העדה של הגב' רישפי. שהרי, יצחקי בעצמו טוען כי לפחות באחת הפגישות עימו נכחו גם רישפי וגם שומר. העובדה שפגישה זו כמו גם האחרות מוכחשות על ידי שומר, היתה ידועה לתובעת, באשר הופיעה בסעיף 13 לתצהירו של שומר, ואם רצתה התובעת להוכיח את עדיפות גרסתה, כל שהיה עליה הוא לזמן מטעמה את גב' רישפי, למתן עדות, על מנת שתתמוך בגרסתה ותהווה לה חיזוק, אל מול גרסתו הנגדית של שומר.

ו.

בפסיקה דובר רבות על הימנעות מהבאת עד להיחקר בחקירה נגדית, ומשלא מובא עד למתן עדות, כדי שייחשף לחקירה נגדית של הצד השני, שיסתור את גרסתו, אזי מועלה החשש כי עד זה היה מעיד נגדו. ראה לעניין זה ע"א 50/89
קופל נ' טלקאר ,פ"ד מד (4) 596. "אין צורך להכביר מילים בדבר ההלכה הנוהגת לעניין הימנעות מהבאת עד, הפועלת לחובת בעל הדין שנמנע מזימון העד הדרוש" ע"א 296/82 ישעיה נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר, פ"ד מ(3) 303; י.קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1391: "הלכה היא כי הימנעות מהבאת עד או מחקירה נגדית לסתירת גרסה עובדתית שהובאה, כמוה כקבלת גרסה עובדתית זו על ידי הצד שכנגד".

ז.

ראה עוד על הדברים הידועים שנאמרו בפסיקה אודות הימנעות מהבאת עדים: ע"א 548/78 שרון נ' לוי , פ"ד לה (1) 736, בעמ' 760:


"... כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה".

ח.

במהלך הדיון שבפני
י, שבתי והבעתי תמיהתי אודות העובדה שהתובעת לא מצאה לנכון לזמן את גבי רישפי לעדות מטעמה. כנשאל יצחקי, השיב בעדותו כי הוא אינו יודע מדוע לא נקראה רישפי ליתן עדות (עמ' 14 שורה 20). גם ב"כ התובעת לא סיפק לאי זימונה של רישפי, כל הסבר סביר והסתפק באמירה בלתי מספקת שאינה מניחה את הדעת, לפיה, "אין לי הסבר מדוע לא הזמנו את הגב' רישפי לעדות. היה שיקול משפטי שאני לא יכול לומר אותו".(עמ' 28 שורה 9).

ט.

וממילא, בשל אי זימונה של רישפי למתן עדות, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי שומר הסמיך את רישפי ואישר לה לחתום בשמו על ההסכם, כאשר שומר מכחיש הרשאה או הסמכה כזו.

י.

לא שוכנעתי בגרסת התובעת כי פעולותיו של שומר מולה בארגון הכנס היו כאלה, שהיא יכלה להסיק מהתנהגותו כי הינו פועל בהרשאת הארגון ומטעמו.

יא.

מהראיות שהובאו אכן עלה כי שומר פעל אל מול מרכז הירידים במטרה להוזלת עלויות. אלא, שלא נסתרה טענתו בעניין זה כי עשה כן כחלק מרצון טוב, ולפי פנייתה של רישפי. גרסתו של שומר כי עשה כן,
בהתאם לחלוקת התפקידים בין חברי הארגון לבין עצמם, לפיה כל אחד תרם את חלקו לארגון הכנס כפי יכולתו- מקובלת עלי ונשמעת לי סבירה. דווקא העובדה שהמכתב של מרכז הירידים (נספח ב' לתצהיר יצחקי), מופנה אל שומר, מחזק לטעמי את
גרסתו וכן את המסקנה כי הפנייה למנכ"ל מרכז הירידים נעשתה על ידי שומר,
ללא קשר לתובעת, ומבלי שהיא היתה מעורבת כלל בעניין.


יב.

ניסיון של התובעת להישען בעניין זה על תצהירו של שומר שהוגש במסגרת הבקשה למתן רשות להגן – אין בו כדי לסייע בידה. אומנם בסעיף 7 לתצהיר מאשר שומר כי פעל לצורך ייעול וקיום הכנס אולם, התובעת מצידה לא הוכיחה כי פעולות אלה שבוצעו על ידו "מאחורי הקלעים", נעשו מולה. אך לגיטימי, ששומר ישתמש בניסיונו הרב ובקשריו על מנת להביא להצלחת הכנס, אולם אין לדברים אלה כל נפקות לעניין התובעת, כל עוד הפעולות לא בוצעו מולה.

יג.

לא הוכח כי שומר פעל לקידום קיום הכנס, יותר מאשר כל אחד מחברי הארגון האחרים. העובדה כי הרצה בכנס אין בה כדי ללמד מאום על פעילותו לארגון הכנס. במסגרת הכנס נשמעו הרצאות מפי אנשים נוספים אחרים וגם לעובדה ששומר הרצה בנושא הקשור לארגון, אין כל נפקות לענייננו.

יד.

עוד אציין כי מעדותו של יצחקי עלה כי היוזמה לפנות דווקא לתובעת היתה של מר אמנון מרחב, חבר בארגון, המקורב ליצחקי. (עמ' 10 שורות 20-23). על אף שבעדותו ציין יצחקי כי סיכם עם אמנון מרחב שהמו"מ יהיה מול רישפי ושומר, הוא לא זומן מטעם התובעת למתן עדות ולו בכדי לתמוך בטענת התובעת ולהעיד על העובדה כי שומר היה זה שניהל מו"מ עם התובעת בשם הארגון. גם לעניין פרטי המו"מ שנוהל כנטען בין שומר לתובעת, לא ידע יצחקי לספר הרבה וטען כי אינו יודע להגיד מה היה התוכן המדוייק של אותו מו"מ. (עמ' 9 שורה 29).

טו.

כפי שעלה מהראיות שהובאו בפני
י, לאחר שהתובעת לא קיבלה התמורה בגין השירותים שהעניקה לארגון, פנה יצחקי לרישפי ושומר. הפנייה הראשונה בכתב לשומר הינה מיום 24.11.05. (כ – 6 חודשים לאחר הכנס). (נספח ג' לתצהיר יצחקי). כנספח ז'1 לתצהיר יצחקי, צורף מכתבה של רישפי ליצחקי מאותו היום (24.11.05), ממנו עולה כי צירפה ע"ח התשלום לכנס המחאה בסך 10,000 ₪.



טז.

אינני סבור כי העובדה ששומר ניאות להשיב למכתבי התובעת ואף ניסה לסייע בידה לגבות התשלום ממשתתפי הכנס – יש בה כדי לתמוך בטענות התובעת.


יז.

שומר הסביר בעדותו, כי בשום שלב לא הכחיש את העובדה כי לתובעת מגיעה התמורה בגין ארגון הכנס, והוא מצידו כאיש ציבור, לא יכל להתעלם מפניותיה, וראה לנכון לנסות ולסייע בידה לגבות התשלום.

יח.
הנני מוצא מקום לציין התרשמותי לפיה, עצם העובדה שנודע ליצחקי כי שמו של שומר נקשר עם חברות בארגון – הספיקה לו על מנת שיספק השירותים לארגון הכנס, ללא כל חשש שייקלע למצב של אי קבלת התמורה. יצחקי מצידו "היה שקט", והאמין כי אין כל מקום לדאגה בעניין קבלת התמורה בגין ארגון הכנס. רוצה לומר, שאמונתו הסובייקטיבית של יצחקי והמצג שהוא עצמו יצר לעצמו, הם אלה שהביאו אותו בסופו של יום למצב בו הוא עומד בפני
שוקת שבורה - בפני
ארגון שאף פעם לא ממש הוקם. זאת להבדיל מהדרישה למצג אובייקטיבי
הקבועה בהוראות חוק השליחות – שבעניינו כאמור קבעתי כי זו לא התקיימה.

יט.
בשולי הדברים, ולמעלה מן הצורך, אציין כי גם אם הייתי מקבל גרסת התובעת כי שומר ניהל מולה מו"מ בשם ארגון שאינו קיים – גם אז לא היה בדבר כדי לקבל תביעתה, ואנמק.

כ.

התובעת איננה מכחישה כי שומר לא חתם על ההסכם, ואף לא עלה בידה להוכיח כי הרשאה של שומר לחתום בשמו ניתנה על ידו לרישפי. אם כן, מבקשת התובעת לחייב את שומר בגין מצגי השווא שהציג בפני
ה כי הוא פועל בהרשאת ארגון קיים, וזאת במסגרת ניהול מו"מ מולה - ותו לו.

כא.
ואולם, סעיף 1 (א) לחוק השליחות קובע:

"שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי".

כב.
חוק השליחות אינו מגדיר מהי פעולה משפטית.

כג.
פרופ' ברק מציע בספרו הנ"ל
את ההגדרה הבאה (עמ' 391):

"ניתן להגדיר פעולה משפטית לענין חוק השליחות כפעולה מכוונת במסגרת הדין שיש בה כדי לשנות את מצבו המשפטי של השולח...
מוסיף פרופ' ברק ומסביר בענין זה... פעולה תחשב כפעולה משפטית רק אם היא מכוונת להביא לשינוי במצבו של השולח, ע"י יצירה, שינוי או ביטול של זכויות, חובות חסינויות או כוחות... זאת ועוד: אף אם חל שינוי במצבו המשפטי של אדם ע"י פעולת הזולת במסגרת הדין אין בכך בלבד כדי לעשות את הפעולה לפעולה משפטית. כדי שפעולה תחשב משפטית היא צריכה להיות מכוונת להשגת השינוי בדין, ואין די בכך כי השינוי בדין יהיה תוצאתה".
(ראו גם: ע"א 422/85 בל"ל בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח משנה בע"מ ואח' פד"י מה (5) עמ' 32 בעמ' 38).

כד.
עמד על כך פרופ' פרוקצ'יה בספרו "דיני שליחות בישראל" עמ' 138 ( תשמ"ו) בציינו:

"תכונת השליחות לשנות את מצבו המשפטי של השולח, פירושה שכתוצאה מפעולת השלוח, רוכש השולח זכויות שלא היו לו ומתחייב בחיובים שלא חב קודם פעולת השלוח".

כה.
בהתאם לאמור לעיל, גם אם הייתי מקבל גרסתו של יצחקי כעדות בעל דין יחידה, כמהימנה עלי, גם אז לא היה בידי התובעת להיכנס לגדרו של סעיף 6(ב) לחוק השליחות, משלא הוכיחה ביצועה של "פעולה משפטית", על ידי שומר, כהגדרתה של זו בחוק השליחות.

כו.
אשר על כן, בהתאם לכל האמור לעיל, הנני קובע כי התובעת לא הרימה נטל ההוכחה המוטל עליה,
ועל כן דין תביעתה להידחות.

כז.
למעשה, משדחיתי התביעה הסתיים הדיון בתיק, ואינני נדרש לדון בהודעה לצד שלישי שנשלחה על ידי שומר לוירשובסקי. אלא, שהנני מוצא מקום לציין, שאף אם היתה מתקבלת התביעה כנגד הנתבע, גם אז, בהתאם לראיות שהובאו בפני
י, הייתי מורה על דחיית ההודעה לוירשובסקי.

כח.
בהתאם לעדויות שהובאו בפני
י, עלה כי לוירשובסקי לא היה כל יד ורגל בארגון הכנס ובפעילות חברי הארגון מול התובעת. היטיב שומר לציין בעדותו כי אף לדידו, וירשובסקי אינו צריך לשאת באחריות יותר מכל עשרת חברי ההנהלה האחרים. שומר ביקש להצדיק משלוח ההודעה לוירשובסקי כיוון שוירשובסקי היה היוזם של הכנס וכן בעקבות העובדה שהישיבות התנהלו במשרדו (טענה שבמהלך עדותו ביקש שומר לחזור בו ממנה, ראה בעמ' 20 שורות 13-15 לפרוטוקול). דברים אלה התבררו מאוחר יותר בעדותו של וירשובסקי , שהעיד כי רעיון הכנס היה של כלל החברים וכי הישיבות התקיימו במשרדו רק מפאת כך, שלחברי המועצה האחרים אין לשכות במשרדי המועצות המקומיות בהם הם מכהנים.

כט.
מהראיות שהובאו בפני
י, כולל עדותו של שומר בעצמו, עלה כי לא היה מקום להגשת ההודעה דווקא כנגד וירשובסקי (במובחן מחברי הארגון האחרים), ולכל היותר היה על שומר לזמנו למתן עדות.

סוף דבר
א.
התביעה כנגד הנתבע נדחית.
אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות המשפט, לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של
7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

ב.
בהתאם לטעמים שפירטתי בסעיפים כז'-כט' לעיל,
מצאתי לנכון לחייב את הנתבע לשאת
בהוצאות המשפט של הצד השלישי.
אני מחייב את הנתבע לשלם לצד השלישי את הוצאות המשפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של
7,500 ₪ ,בתוספת מע"מ כחוק.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים את העתק פסק הדין


ניתן בהיעדר היום 7.9.08.


סובל משה, שופט








א בית משפט שלום 54700/06 המי"ל בע"מ נ' אריה שומר, מרדכי וירשובסקי (פורסם ב-ֽ 07/09/2008)