פסקי דין על לוי אורן | פסקי דין על לוי אופיר | פסקי דין על נחום יניב | פסקי דין על המאגר חברה לבטוח |

49713/07 א     09/09/2008




א 49713/07 לוי אורן, לוי אופיר נ' נחום יניב, המאגר חברה לבטוח בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
049713/07


בפני
:
כבוד השופט יחזקאל הראל
תאריך:
09/09/2008




בעניין
:
1 . לוי אורן

2 . לוי
אופיר
–
קטינה


ע"י ב"כ עו"ד
כהן עופר

התובעים

נ
ג
ד


1 . נחום יניב

2 . המאגר
חברה לבטוח בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
אבי דויטש

הנתבעים


פסק דין

מבוא


1.
בפני
י תביעת התובעים בגין נזקי גוף שנגרמו להם לטענתם, בתאונה שאירעה לטענתם ביום 3.2.04 בשעה 19:10 (להלן: "התאונה").

2.
עסקינן בתובע 1 (להלן: "התובע"), יליד 1969, עובד מדינה, ובתו הקטינה – התובעת 2 (להלן: "התובעת") ילידת 1997.

3.
לטענת התובעים, התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

4.
הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה זאת נהג של קטנוע מ.ר 3795524 (להלן: "הקטנוע") והנתבעת מס' 2 (להלן: "המבטחת"), הינה מבטחת השימוש בקטנוע.

5.
לטענת התובעים, בעת שהחלו ללכת על המדרכה ברחוב, לאחר שיצאו מגרם מדרגות מבית ברח' המעגל 36 ברמת גן (להלן: "הבית"), פגע הקטנוע הנהוג בידי הנתבע.

6.
עפ"י הנטען, התובעים נחבלו בגופם. הנתבעים הכחישו כי התקיים מגע בין הקטנוע לבין התובעים או מי מהם.

7.
נוכח הכחשת החבות ומאחר ונדחו בקשות התובעים למינוי מומחים רפואיים - נקבע התיק לשמיעת הראיות בלא הגשת תצהירי עדות ראשית.

8.
שמיעת הראיות התקיימה ביום 13.7.08, (במהלך ביקורם בארץ של התובעים המתגוררים כיום בחו"ל במסגרת שליחות מטעם המדינה), וכן ביום 3.9.08, מועד שנקבע בשל אי יכולתו של הנתבע להתייצב לדיון שנקבע. בתום ישיבה זו שמעתי את סיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין.

9.
כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת.





דיון

שאלת החבות
גרסאות התובעים

10.
מיד לאחר התאונה נסעו התובעים לביה"ח שיבא. בבדיקותיהם מסרו התובעים כי נפגעו מקטנוע.

11.
ביום 4.2.04 בשעות הבוקר, מסר התובע הודעה במשטרת התנועה.

12.
בהודעתו במשטרה מסר התובע "...איך שהורדנו רגל למדרכה הגיע קטנוע שנסע על המדרכה... ופגע בי ובבתי כולנו נפלנו גם הרוכב והקטנוע. לקחתי פרטים מהרוכב ועזבנו את המקום...
ש. ת. הוא הגיע מימיננו ופגע בילדה קודם עד כמה שיכולתי לראות...
ש.ת. גרם המדרגות חוצה את גינת הבניין ומסביב לגינה יש חומת אבנים.
ש.ת. כשהקטנוע נוסע במדרכה לא יכול לראות אותנו עד שאנחנו מגיעים למדרכה...".
(ת/1. )

13.
בכתב התביעה נטען כי "ביום 3.2.04 לאחר שירדו התובעים מגרם מדרגות ביציאה מהבית... והחלו ללכת על המדרכה ברחוב, פגע בהם הקטנוע שנסע על המדרכה והיה נהוג בידי הנתבע 1. כתוצאה מכך נחבל התובע 1 בעיקר בפלג גופו השמאלי, בראש, בגב, בצוואר, בכתפיים ובזרוע שמאל, והתובעת 2 נחבלה בעיקר
בראש, בגב, בצוואר, ביד ימין ובברכיים"
(סעיף 4 א' לכתב התביעה).

14.
בעדותו בבית המשפט תאר התובע כדלקמן את נסיבות ארוע התאונה:
"
ת.
אני וביתי יצאנו לבדיקה אצל רופא עיניים והיתה שעת ערב, סביב השעה 19.00 יום חורפי, ירד גשם; ירדנו מגרם המדרגות ... שיורד לרחוב ולמדרכה עצמה... כשאני מחזיק את ביתי שהיתה בת 6 ביד ימין, איך שאנחנו יורדים מניחים את רגלינו על המדרכה במחשבה אני שומע כלי רכב/אופנוע אבל זה כביש, ומתאר לעצמי שכלי רכב נוסע בכביש, איך שאנחנו יורדים למדרכה מגיח מצד ימין מהכיוון של ביתי אני מזהה כלי רכב / אופנוע שנוסע על המדרכה במאיות השנייה אני מסית
(צ"ל "מסיט" – ה.י.) את ביתי אם אנחנו יורדים והיא בצד ימין שלי, אני עם היד שלי מסית אותה אחורה והיא נזרקת על הקיר שמאחורינו (קיר בטון או אבנים של הבניין) ומקבל זווית מאותה תנועה והאופנוע פוגע בי בחלק השמאלי של הגוף. אנחנו נופלים הוא נופל, יש שם עמוד חשמל איך שיורדים בגרם המדרגות והאופנוע שלו נתקל בעמוד החשמל הזה / זה משהו
שעצר אותו וגם רוכב האופנוע נפל. נפלה לו נעל אחת מרגלו שאינני זוכר אם היתה סגורה או לא". (עמ' 2 שורות 6-20 לפרוטוקול
ישיבת יום 13.7.08).

15.
מטבע הדברים, התובעת לא זומנה לדיון, אולם משהתייצבה ביחד עם אביה, הוסכם כי תמתין מחוץ לאולם ביחד עם אחד מב"כ התובעים וכי לאחר תום עדותו של אביה יוכל בית המשפט לתשאלה בדבר נסיבות אירוע התאונה, ככל שזכורות לה.

16.
התובע נשאל בדבר הנסיבות בהן נפגעה התובעת והשיב:
"
ת. ... היא נפגעה מאותה הסטה שאני הסטתי אותה לידי והטחתי אותה על הקיר, היא חטפה מכה בראש ובמרפק ימין ובברכיים שהיא נפלה. היום היא טענה והיא גם זוכרת שקיבלה ביד מכה מהאופנוע עצמו בצד ימין. זה מה שהילדה אמרה. חלפו להם הימים כל יום ששאלנו אותה היא אמרה בסדר ולא כואב לה הראש ולא היד, המשכנו בחיים ולא הלכנו לבדוק. היא היתה בכיתה א' במועד התאונה. יש לה עד היום חששות ופחדים שתוקפים אותה כל פעם שהיא הולכת על המדרכה, ואיזה שהוא רוכב קטנוע או אופניים נוסע על המדרכה היא קופאת במקום, ונעצרת עד שזה עובר אותה. אם היא לא לבד היא תופסת אותנו – אוחזת בנו חזק" (עמ' 5-6 לפרוטוקול מיום 13.7.08)". (עמ' 14-16 לפרוטוקול ישיבת יום 3.9.08).

17.
בחקירתו הנגדית העיד התובע כי רוחב המדרגות הינו כרוחב דלת;
הינו מעריך שהקטנוע נסע על המדרכה במהירות של כ- 30 קמ"ש; ככל שזכור לו רוחב המדרכה הינו כ- 80 ס"מ בלבד; להערכתו הבחין בקטנוע ממרחק של כ- 3-4 מ' לכל היותר; התובעת נפגעה הן מהאופנוע והן מהטחתה על הגדר; הוא והתובעת נפלו כאשר נפילתו נגרמה כתוצאה מפגיעת הקטנוע שפגע בו באופן ישיר.

18.
כן הסתבר במהלך חקירתו הנגדית של התובע, כי לאחר דין ודברים עם הנתבע, מסר לו האחרון את פרטיו ופרטי הקטנוע שנרשמו על ידיו במקום אירוע התאונה (ת/9).

19.
מיד לאחר התאונה נסעו התובעים לביה"ח שיבא שם מסרו כי נפגעו מקטנוע. התובע התלונן על כאבים במרפק שמאל וברך שמאל. בבדיקת התובע לא נמצאו סימני חבלה, אולם נמצאו רגישות במרפק, ברך שמאל ובגב משמאל. לאחר בדיקה על ידי אורתופד, שוחרר התובע עם הוראות לחבישה אלסטית, קומפרסים קרים, משככי כאבים במקרה הצורך והמשך מעקב במרפאת טראומה לאחר כשבוע ימים.

20.
באשר לתובעת, על פי הרישום בתעודת חדר המיון, "... לדבריה הערב היתה הולכת רגל, קיבלה מכה מקטנוע ונפלה, נחבלה בראש מרפק ימין וברכיים". נמצאה רגישות במרפק ימין וברכיים. התובעת שוחררה עם הוראות למעקב רופא מטפל, אולם כאמור בהמשך לא נזקקה לכל טיפול נוסף.

21.
לטענת הנתבעים, טענת התובע בדבר הבהלה בעטיה הטיח את התובעת אל הגדר – לא נטענה בכתב התביעה, ועל כן דינה להידחות בשל הרחבת חזית. דין טענת הנתבעים להידחות מהטעם כי בא-כוחם הקודם לא התנגד להרחבת חזית זו במהלך עדותו של התובע.


22.
בתום חקירתו הנגדית של התובע, בהסכמת הצדדים והתובע – אביה של התובעת, הפניתי לתובעת מספר שאלות:
"
ש.
את יודעת למה אנחנו פה.
ת.
כן
ש.
מה את זוכרת מאותו יום.
ת.
אני זוכרת שאני ואבא שלי ירדנו במדרגות מרופא עיניים אני הייתי בצד שהאופנוע הגיע ממנו, פתאום אבא שלי ראה את האופנוע, שנינו נבהלנו והוא העביר אותי לצד השני ואז האופנוע פגע בו והוא קצת פגע בי.
ש.
יש עוד משהו שאת זוכרת.
ת.
אני זוכרת שכאב לי בשתי הברכיים, כאן וכאן (מצביעה על היד רגל ראש, מרפק)
" (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 13.7.08).

23.
בתום הישיבה הודיע ב"כ הנתבעים:
"מרשי עומד על טענתו כי לא היה מגע בין האופנוע לבין מי מהתובעים, ועל כן אבקש לדחות את הדיון למועד אחר על מנת שבאותו מועד תישמע עדותו" (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 13.7.08).
בנסיבות אלו לא היה מנוס מקביעת מועד דיון נוסף.


גרסאות הנתבע

24.
ביום 7.3.04 מסר הנתבע הודעה במשטרה ובה מסר את נסיבות האירוע. לדברי הנתבע, "למען הסר ספק התאונה היתה ללא נפגעים רכבי (האופנוע) לא נגע בהולך הרגל ולא נפל ולא הראה שום סימני פגיעה...עליתי עם האופנוע על המדרכה במהירות איטית מאוד על מנת להחנות את רכבי. הנפגע לא פונה באמבולנס אלא נכנס לרכבו והמשיך בענייניו. מפתיע אותי מאוד שזומנתי לכאן..." (ת/1).

25.
ביום 21.12.04 גבה חוקר מטעם המבטחת הודעה מהנתבע. בהודעתו מסר הנתבע "...נסעתי במהירות איטית מאוד על מנת להחנות ולפתע מבניין סמוך יצא אדם עם ילדה.
ש.ת. לא היה מגע בין האופנוע לבין האדם או הילדה שהיו במקום.
ש.ת. הוא נבהל וצעק אבל לא נפל. הילדה לא בכתה.
ש.ת. ברצוני לציין כי האדם לאחר שצעק אמר לי שפגעתי בו ביד וסובבתי אותו ולכן כואב לו הגב. נתתי לו את פרטיי והוא נכנס לרכב שלו ונסע.
ש.ת. כשהבחנתי בשני הולכי רגל בסמוך אליי בלמתי מייד את הקטנוע ונפלתי יחד עם האופנוע לצד ימין ובזמן הזה ששכבתי על הרצפה הוא התלונן שפגעתי בו.
אני לא נפגעתי כתוצאה מהתאונה ולדעתי אין היגיון בזה שהאדם אשר תובע נפגע או בתו כתוצאה מהאירוע.
ש.ת. לא היה מגע ביני ובין הולכי הרגל".
(ת/11).

26.
בעדותו בבית המשפט העיד הנתבע בדבר נסיבות אירוע התאונה:
"
ש.
מפנה אותך לפרוטוקול הדיון לישיבת יום 13.7.08 ... בהן התובע מפרט כיצד אירעה התאונה, אבקש את תגובתך?
ת.
התובע לא נפל. אני נפלתי. זה נכון שנפלה נעל אחת מרגלי. התובע ובתו נשארו עומדים, אני אף זוכר שהוא גער בי. לא היה לי מגע איתו ועם בתו. הילדה הקטנה נשארה עומדת. בגיל כזה מקבלים מגע ובוכים.
ש.
ספר לנו מה עשית שם, כיצד אירעה התאונה?
ת.
היה ערב חשוך וגשום...עליתי עם המדרכה עם האופנוע... נסעתי בצד ימין של המדרכה בנסיעה איטית. התובע ובתו אוחזת בידו (אינני זוכר איזו יד) יצא מהבנין, ראיתי אותם , מתוך אינסטינקט , נתתי "ברקס", יום גשום ורטוב על אופנוע, נפלתי על צד ימין כאשר הם משמאלי. בשלב הזה, אני על הרצפה והוא גוער בי. נתתי פרטים והמשכתי הלאה.
ש.
מתי ראית אותם לראשונה?
ת.
כשהם ירדו במדרגות הגישה לבנין.
ש.
אתה זוכר מה היה המרחק בינך לבינם בזמן שראית אותם?
ת.
בערך מרחק שהוא רוחב אולם זה, שהוא להערכתי כ – 4 מ'.
ש.
מה עשית כשראית?
ת.
בלמתי.
ש.
ומה קרה?
ת.
האופנוע החליק.
ש.
ומה קרה כשהוא החליק?
ת.
למרחק של כ-2 מ' במהירות של 7-8 קמ"ש.
ש.
פגעת?
ת.
לא פגעתי. לא היה מגע. האנשים נשארו עומדים. הופתעתי לחלוטין מכל הטענה הזו.
שאלת בית משפט:
ש.
המדרגות שאתה מתאר , האם יש חומה, או שזה מדרגות שהן פתוחות?
ת.
אם אני זוכר נכון, אין חומה שמקבילה למדרגות. זה גרם מדרגות רחב מאוד. אף יותר משני מטר. ויש זוית ושלב שניתן לראות את הולכי הרגל. לכן אמרתי מהמדרגה השניה או השלישית, הבחנתי בהם. יש איזה שמונה מדרגות".
ובהמשך:
"ש.
התובע, המבוגר, אמר לך שפגעת בו, נכון?
ת.
אני לא זוכר.
ש.
הוא גם אמרת לך באיזה חלקים בגוף פגעת בו?
ת.
לא היה ולא נברא. הוא לא אמר לי שהוא נפגע והוא לא אמר לי באיזה חלקים הוא נפגע...
(הנתבע בעמ' 14-16 לפרוטוקול).


ממצאים ומסקנות בשאלת החבות

27.
אקדים ואומר כי מצאתי כי דין התביעה להתקבל ואפרט להלן את נימוקי.

28.
בו במקום עם נפילת הנתבע והקטנוע עוד בטרם עלה בידי הנתבע לקום – טען התובע בפני
ו כי נפגע מהקטנוע. בהודעתו בפני
החוקר אישר הנתבע כי כך הם פני הדברים, אולם בחקירתו הנגדית שלל זאת מכל וכל.

29.
מהודעת התובע במשטרה ובעדותו בבית המשפט עולה כי שדה הראייה מהמדרכה אל המדרגות חסום בשל גדר וצמחיה ועל כן, בניגוד לדברי הנתבע בחקירתו הנגדית, הוא לא יכול היה להבחין בתובעים בעת שירדו במדרגות, אלא רק לאחר שהחלו ללכת על המדרכה. חזקה על המבטחת כי טענתו זו של התובע במשטרה נבדקה על ידה ואם לא היה לה בסיס – היא היתה מגישה ראיות לסותרה.

30.
גירסת התובע הינה קוהרנטית לכל אורך הדרך: ברגע התאונה הנטענת; בחדר המיון כשעה לאחר האירוע; למחרת היום בהודעתו במשטרה; בהמשך לרופאים המטפלים; בבית המשפט.

31.
עדותו של התובע זכתה לתימוכין של ממש ב"עדותה" של התובעת אשר אין לחשוד בכנות דבריה.

32.
הנתבע, בנוסעו על המדרכה, עבר עבירת תנועה חמורה ועל כן היה לו אינטרס של ממש להרחיק עצמו מאישום פלילי בגין פגיעה בהולכי רגל.

33.
עצם נפילת האופנוע מעידה על ההפתעה שהופתע הנתבע. יש להניח כי הנתבע, בעת ניסיון הבלימה והחלקת הקטנוע על המדרכה, היה מרוכז בעיקר בניסיון לשלוט על הקטנוע ולא להיפגע כתוצאה מהנפילה. על רקע זה ניתן להסביר את טענתו כי לא אירע מגע בין האופנוע למי מהתובעים. (אפשרות זו הינה האפשרות המקלה עם הנתבע ועושה עמו חסד).

34.
דרישת התובע לקבלת פרטי הנתבע ומסירתם על ידי האחרון מהווה חיזוק נוסף למסקנה כי שני הצדדים סברו כי יש מקום למסירתם.

35.
באשר לתובעת - יכול ואכן לא נפגעה ישירות מהקטנוע. מכל מקום, פגיעותיה נגרמו בין אם בגין הקטנוע ובין אם בשל ניסיונו של התובע למנוע את פגיעתה מהקטנוע ומהטחתה על החומה שלצידם.

36.
לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי נזקי התובעים אירעו בגין "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק.

גובה הנזק

התובעת

37.
בסמוך לאחר התאונה נבדקה התובעת בחדר המיון. התובעת נחבלה באופן קל ביותר ולא נמצאו בבדיקתה ממצאים של ממש. הורי התובעת פעלו כהורים אחראים ולא ביקשו "לנפח" את חבלותיה ועל כן נמנעו מהפנייתה לבדיקות נוספות.

38.
לאור האמור לעיל, הנני פוסק לתובעת פיצוי בסך של 1,500 ₪ בגין הנזק הלא ממוני.

התובע

39.
כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שהוגש על ידי התובע, ומעדותו בבית המשפט -הכאבים תקפוהו כיומיים שלושה לאחר התאונה; הוא נבדק בבית החולים כשבוע לאחר התאונה במסגרת המעקב; קיבל זריקת וולטרן וכדורים לשיכוך כאבים; עבר סט של טיפולי פיזיוטרפיה; נעדר מעבודתו כ-16 יום על אף שזכאי היה, עפ"י תעודות אי הכושר, להעדר מעבודתו תקופה של 30 יום.

40.
התובע, עובד מדינה, קיבל את שכרו ע"ח ימי המחלה הצבורים והוא עותר לפסיקת פיצוי בסך של 5,500 ₪ בגין פריט זה, על בסיס אישורי המעביד (ת/7 – ת/8).

41.
התובע טרם הגיע לגיל הפרישה ולא ידוע מה מספר הימים שיעמדו לזכותו בהגיעו לגיל הפנסיה בעוד כמה עשרות שנים.


כן לא ידוע מהו התשלום לו יהיה זכאי בגין פדיון ימי החופשה. מאידך, אין לשלול את הסיכון כי התובע יזקק, חלילה, במהלך עבודתו, לאותם ימי מחלה.

42.

לאור האמור לעיל, מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין פריט זה בסך של
1,500 ₪.

43.
הוצאות הטיפול הרפואי בתובעים בביה"ח מסתכמות בסך של 1,257 ₪. על הנתבעים לשאת בסכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.2.04 – סה"כ 1,667 ₪ למועד פסה"ד.

44.
מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע פיצוי בסך של 7,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני.

סיכום

45.
סה"כ נזקי התובעים מסתכמים בסכום של 11,667 ₪

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
העובדות הרלבנטיות לענייננו

46.
במהלך סיכומיו הגיש ב"כ התובעים את הסכם שכה"ט מיום 4.7.07 שנחתם בינו לבין התובעים (להלן: "ההסכם").

47.
בהתאם להסכם, על התובעים לשלם לבא כוחם שכ"ט מוסכם בסך בשקלים השווה ל-1,200 $ בגין טיפולו בכל הנוגע לתאונה נשוא הדיון. ההסכם אינו כולל הוצאות, לרבות דיון בערכאת ערעור.

48.
משברי היה כי הנתבעים מכחישים את חבותם לפיצוי התובעים - הוגשה התביעה דנן ביום 7.8.07.

49.
לטענת התובעים, יש לפסוק להם את הוצאותיהם כפי שהוסכם בינם לבא כוחם שכן ההסכם אינו תלוי בתוצאות ההליך, אלא עסקינן בסכום קבוע שעל התובעים לשלמו לבא כוחם בלא כל קשר לתוצאות הדיון.

50.
כאמור, הנתבעים הכחישו את חבותם לפיצוי התובעים ועל כן התנהל הדיון
בשאלת גובה הנזק והחבות.

51.
טרם בדיקת סוגית החבות פרעה המבטחת את החשבונות בגין הטיפולים שקבלו התובעים וזאת עפ"י דרישת ביה"ח שיבא. ברם, במכתב מיום 21.1.07 שנשלח לביה"ח ע"י המבטחת נכתב כי "מבדיקתינו עולה כי: הפגיעה לא נגרמה עקב תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד..." ועל כן התבקש ביה"ח להשיב למבטחת את התשלומים ששולמו (ת/5).

52.
בעקבות זאת פנה ביה"ח לתובעים במכתבו מיום 24.5.07 בדרישה לפרעון החוב.

53.
ייאמר כי עוד במכתבה מיום 1.2.05 הודיעה המבטחת לבא כוחם הקודם של התובעים כי "אנו סבורים כי פגיעתם הגופנית של מרשייך לא נגרמה עקב תאונת הדרכים. לפיכך אנו נאלצים לדחות תביעת מרשייך". (ת/5).

הוראות החוק

54.
סעיף 16 לחוק מסמיך את המועצה הארצית של לשכת עוה"ד (להלן: "המועצה") לקבוע "...תעריף מקסימלי לשכ"ט של עו"ד בעד הטיפול בתביעות לחוק זה, ובלבד ששכ"ט שנקבע לפי תוצאות הטיפול לא יעלה על 8% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע, ואם היו הליכים משפטיים - על 13% מהסכום שנפסק; מי ששילם שכ"ט העולה על התעריף המקסימלי, זכאי להחזר העודף". (סעיף 16 א').

55.
המועצה הוסמכה לפסוק תעריף מקסימלי לשכ"ט עו"ד בטיפול בתביעות לפי חוק זה. דהיינו, ניתן למועצה שיקול דעת לקבוע את שיעורו המקסימלי של שכ"ט כאשר ההתניה בדבר שיעור שכר הטרחה המקסימלי (8%-13%) מוגבלת אך ורק למקרה בו שכה"ט "...נקבע לפי תוצאות הטיפול".

56.
המועצה, התקינה ביום 22.3.77, באישור שר המשפטים, את כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז - 1977. (להלן: "הכללים").:
"1.
בכללים אלה -

"החוק" - חוק פיצויים לפנגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975;

"שכר טרחה" - שכר טרחה שנקבע לפי תוצאות הטיפול.
2.
שכר טרחה בעד הטיפול בתביעה לפי החוק שהוגשה לבית המשפט, לא

יעלה על 13% מהסכום שנפסק.
3.
על אף האמור בסעיף 2, שכר טרחה בעד טיפול בתביעה לפי החוק שהוגשה לבית המשפט שהסתיים בפשרה לא יעלה על 11% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע על פי הפשרה.
4.
שכר טרחה בעד הטיפול בתביעה לפי החוק שהסתיים ללא הגשת תביעה לבית המשפט לא יעלה על 8% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע.
5.
השיעורים בכללים אלה אינם כוללים מס ערך מוסף שבו נתחייב עורך הדין לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1976".

57.
"שכר טרחה"

הוגדר בס' 1 לכללים כשכ"ט שנקבע לפי תוצאות הטיפול בלבד. משכך, אין מניעה כי עו"ד יתנה את טיפולו בתביעת פיצויים לפי החוק בתשלום סכום קבוע שאינו תלוי בתוצאות הדיון תוך שהוא נוטל על עצמו את הסיכון כי הערכתו באשר להיקף העבודה שיידרש להשקיע יהיה גדול מזה שהעריך מלכתחילה.
58.
עיון בהצעת החוק שהתפרסמה מטעם הממשלה מעלה כי הוצע שקביעת הפיצוי תועבר לוועדה, כפי שהוצע ע"י וועדת ברנזון. דהיינו כל ההליך אמור היה להידון מחוץ לכותלי ביהמ"ש עפ"י עקרונות פיצוי קבועים בדומה לאופן בו משולמות גמלאות המל"ל בגין תאונות עבודה.

59.
משכך, הוצע בהצעת החוק לקבוע שכ"ט בשעור מקסימלי וזאת "מאחר שחלק גדול מעבודתו של עו"ד המטפל בתביעות של תאונות דרכים כרוך בשאלת האחריות ותרומת הרשלנות, סוגיות הבטלות על פי ההצעה, ובחישוב שיעור הנזק, נושא שיעבור מכאן ואילך, ברובו, לוועדות... נראה לקבוע תעריף מקסימלי לעורך דין המטפל בתביעות של נפגעי תאונות דרכים, התואם את התיקונים המוצעים". (דברי ההסבר לסעיף 17 להצעת החוק).

60.
בת"א (ת"א) 1818/95 בונדרנקו אלכסנדר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (כב' השופטת צפורה ברון) (26.2.04) נדונה תביעת התובע בעילה עפ"י החוק. כב' השופטת ברון חייבה את הנתבעת בפיצוי התובע וכן קבעה בפסה"ד כי "...כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד כולל בסך של 20% בתוספת מע"מ...". בנוסף חוייבה הנתבעת בתשלום הוצאות בסך של 7,000 ₪ בגין אופן ניהולו של דיון בשאלת ניכויי המל"ל.

61.

כדברי כב' השופטת ברון בהחלטתה מיום 22.3.04 שניתנה במסגרת דיון בבקשה לתיקון טעות סופר לעניין שכה"ט וההוצאות שנפסקו:

"דהיינו: שכר הטרחה בשיעור של 20% כולל את הוצאות המשפט, וידוע לב"כ הצדדים כי זה מכבר נוהג בית המשפט לא אחת לפסוק את הוצאות המשפט ביחד עם שכ"ט עו"ד בסכום כולל אחד.
לאור האמור, ניתן לומר כי שכ"ט עו"ד הוא בשיעור של 13% ו-7% הנותרים הם בגין הוצאות משפט, אלא שסכום ההוצאות במקרה כזה הוא לא מבוטל, ולכן, אני מוצאת במקרה זה לקבל את בקשת הנתבעת. מכאן אני קובעת כי הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד כולל יעמדו על סך של 15.5% בתוספת מע"מ (מהם 13% כשכ"ט עו"ד ו- 2.5% כהוצאות משפט). הערכת הוצאות המשפט נעשתה במקרה זה לאור התנהלות התיק קרוב ל-10 שנים ומספר המומחים שנטלו בו חלק".

(עמ' 2 להחלטה- ההדגשות במקור).



62.
ובהמשך, "הוצאות בגין הדיון על תשלומי המל"ל: הנתבעת טוענת כי חיובה בתשלום הוצאות בסך 7,000 ₪ בגין התנהלותה בדיון על תשלומי המל"ל הוא טעות סופר, שיש לתקנה.ו

לא מצאתי ממש בטענה זו של הנתבעת, שהרי קבעתי בפסק דיני כי הוצאות אלה הן בשל העובדה שהנתבעת לא נהגה כשורה בדיון על תשלומי המל"ל ... כל אלה הביאוני למסקנה כי התנהגות זו מהווה ניסיון להטעות את בית המשפט… ומכאן החיוב בהוצאות".
(ההדגשות במקור)
.נ((הה"


63.
ביהמ"ש המחוזי שדן בענינו של בונדרנקו מינה 5 מומחים רפואיים, אשר לפחות
ארבעה מהם נחקרו בביהמ"ש. בפסיקת ההוצאות הביא ביהמ"ש המחוזי לידי ביטוי את מורת רוחו מהתמשכות הדיון.

64.
יובהר ויודגש כי לא היתה מחלוקת בשאלת החבות. חרף כך פסקה כב' השופטת
ברון את שפסקה.

65.
התובע הגיש ערעור על פסק הדין והנתבעת הגישה ערעור שכנגד שנדונו בע"א
5401/04 אלכסנדר בונדרנקו נ' הדר חב' לביטוח בע"מ (טרם פורסם) (10.8.05). ביהמ"ש העליון דן בטענות הצדדים בעניין שיעור הנזק ובהמשך נדרש לשאלת ההוצאות ושכה"ט שנפסקו על ידי כב' השופטת ברון.

66.

" 6. נותרה עוד שאלה אחת, הצריכה בירור והיא נוגעת לפסיקת ההוצאות...
נראה כי הדרך הנכונה לפסוק בעניין זה היתה לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות המשפט וכן בתשלום שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 13% ככתוב בחוק. לסכום זה האחרון מתווסף מע"מ כדין. ההוראה בדבר פסיקת ההוצאות תתוקן בהתאם. במובן זה מתקבל הערעור שכנגד".

67.
מפסק דינו של ביהמ"ש העליון עולים הממצאים כדלקמן:
·
שכה"ט

המקסימלי הינו בשיעור של 13%.
·
ניתן לפסוק אחוזים נוספים מתוך סכום הפיצוי וזאת בגין הוצאות משפט.
·
אותם 2.5% נוספים שנפסקו מגיעים לכדי כ- 20,000 ₪.
·
נראה כי המומחים זומנו לחקירה לבקשת הנתבעת. על כן, אין עסקינן בהחזר הוצאות בעין אלא בפסיקת תשלום בגין הוצאות שלא כומתו, ואשר סביר להניח שלא הגיעו לסכום המתקרב ל-20,000 ₪.
·
הושארה בצריך עיון השאלה האם ניתן לחייב צד מהצדדים בתשלום הוצאות (הכוונה להוצאות בסך של 7,000 ₪) בגין התנהלותו וזאת בנוסף לשכה"ט הנקוב בדין.
·
ניתן לפסוק מע"מ בגין שכה"ט בלבד.

68.
כאמור, בפס"ד בונדרנקו לא היתה מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות והדיון התקיים בשאלת גובה הנזק בלבד. משכך, ביהמ"ש העליון לא נדרש לשאלה האם יש לסטות מפסיקת שכ"ט בשיעור של 13% בתוספת מע"מ מקום בו נדונה גם שאלת החבות.
הכרעה במחלוקת
69.
במספר הזדמנויות קודמות בהן נדונה בפני
שאלת חבות בתביעות עפ"י החוק מצאתי להורות על פסיקת שכ"ט בשיעור העולה על 13% בתוספת מע"מ.

70.
בפסק דיני בת.א (ת"א) 25915/04 קאסם לואיי נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ ואח' (21.1.07) חויבה קרנית בתשלום שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ, וכן בשכ"ט בסכום של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין הדיון בשאלת החבות.

71.
ערעור על פסיקת הסך של 15,000 ₪ בלבד תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי ועל כן אסתפק בהפנייה לפסה"ד.

72.
בפסק דיני בת.א (ת"א) איצקוביץ נ' קרנית (8.7.05) חייבתי את הנתבעת בתשלום שכ"ט עו"ד בשיעור של 17.5% בתוספת מע"מ בגין אופן התנהלותה בדיון.

73.
בהחלטתי בת.א (ת"א)32993/07 בס ירון נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (1.4.08), חייבתי את הנתבעת בתשלום סך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין

כך שצירפה
לכתב הגנתה את תוצאות בדיקת פוליגרף שבוצעה לתובע, קודם להגשת התביעה על אף שהוסכם כי לא תשמש כראיה.

74.
לטענת הנתבעת, לא ניתן לשלול את האפשרות, (שלשיטתה אינה מתקיימת במקרה דנן) כי נפגעים ובאי כוחם יסכמו ביניהם על הסכמי שכ"ט פיקטיביים תוך שהם עושים יד אחת לגרום לחיוב מבטחות בתשלום שכ"ט הגבוה באופן ניכר מהקבוע בחוק, ולעיתים אף בסכום הגבוה מסכום הפיצוי המתקבל / נפסק.
75.
הנני מודע לסיכון זה אולם מאחר ואין מחלוקת כי אינו חל במקרה זה - איני מוצא מקום להידרש לו.

76.
בתוך עמי אני יושב ובידיעתי השיפוטית כי תנאי לייצוג בעלי דין על ידי עורכי דין, בכל נושא שהוא, הינו - כדאיות כלכלית. על כן, מקום בו מבטחת כופרת בחבותה לפיצוי בתביעות בהן הפיצוי המגיע, (כפוף לשאלת החבות), אינו עולה על כמה אלפי שקלים בודדים – יש להניח כי יקשה למצוא עו"ד מיומן אשר יהיה נכון לטפל בתביעה ולקיים דיון בבית המשפט בשאלת החבות וגובה הנזק כנגד תשלום שכ"ט בשיעור שלא יעלה על 13%. ואם יימצא עו"ד שיהיה נכון לעשות כן – קיים חשש כי טיפולו יהיה בהתאם.

77.
ואכן, מהמוצגים שהוגשו הוברר כי התובעים פנו למבטחת באמצעות בא כוחם הקודם, אך פנייתם נדחתה ע"י המבטחת במכתבה מיום 1.2.05. לא הובאו בפני
ראיות מה אירע ממועד זה ועד למועד בו יפו התובעים את בא כוחם הנוכחי לטפל בתביעתם (4.7.07 כפי שעולה מיפוי הכוח). ברם, יכול והתובעים ובא כוחם הקודם נואשו מלהמשיך ולטפל בתביעה ודרישת ביה"ח שיב"א במכתבו מיום 24.5.07 הביאה להחלטתם לפנות לבא כוחם הנוכחי.

78.
לא הובאה בפני
כל ראיה מדוע בא כוחם הקודם של התובעים לא המשיך בייצוגם.

79.
לכאורה, פתוחים בפני
הנפגע שערי ביהמ"ש לתביעות קטנות שסמכותו מגיעה לכדי 30,000 ₪ והוא יכול להגיש תביעתו לבית משפט זה בלא צורך בייצוג משפטי. ברם, בידיעתי השיפוטית כי בתי המשפט לתביעות קטנות נוהגים להעביר תביעות המוגשות בעילה עפ"י החוק לדיון בבית משפט השלום וזאת, בין היתר, נוכח התקנות בדבר מינוי מומחים שאינן מתאימות לדיון בפני
ביהמ"ש זה.
80.
לסיכום: לדעתי, אין כל מניעה כי נפגעים ועורכי דינם יגיעו להסכמה בדבר תשלום שכ"ט בסכום מוסכם ובהנחה כי סכום זה הינו סכום סביר- על המבטחת לשאת בו גם מקום בו הוא עולה על שכ"ט בשיעור של 13% בתוספת מע"מ

ועל כן טענת המבטחת בעניין זה נדחית.
81.
הגשת תביעה עפ"י החוק כרוכה בפעולות כדלקמן שעל ב"כ הנפגע לבצען:
·
צילום תיק המשטרה ו/או משרד העבודה ו/או מל"ל (לפי המקרה).
·
צילום התיקים הרפואיים בכל המוסדות הרפואיים בהם טופל הנפגע.
·
הכנת תביעה ובקשה למינוי מומחים רפואיים
·
דיון בבקשה למינוי מומחים רפואיים
·
מענה לשאלונים ותצהירי גילוי מסמכים
·
הכנת שאלונים, במקרים המתאימים, למשלוח לצד שכנגד.
·
ישיבות קדם משפט
·
הכנת תצהירי עדות ראשית

·
ישיבות בגין שמיעת ראיות
·
סיכומים בכתב/בע"פ
82.
המהלכים המפורטים לעיל הינם מהלכים שב"כ הנפגע אמור להביאם בחשבון בעת שהוא מבקש לקבוע את שכרו ביחס לעבודה הצפויה.
83.
לדעתי, שומה על ביהמ"ש לבחון בקפידה את סבירות התשלום ולהביא בחשבון מס' גורמים:
·
חשש מעידוד הגשת תביעות אשר אין כל מניעה לסלקן מחוץ לכותלי ביהמ"ש.
·
בדיקת סבירות ההסכם והפעולות הצפויות נכון למועד החתימה על ההסכם ולא בדיעבד.
·
האם קיימת מחלוקת בשאלת החבות- שאם לא כן, למעט במקרים חריגים, אין מקום לחיוב המבטחת בהתאם למוסכם בהסכם

.
·
הנני סבור כי יש להגיש הסכמים אלו במסגרת הראיות על מנת שהשאלות הנ"ל תבוררנה במהלך הדיון ולא תועלנה לראשונה במהלך הסיכומים.

84.
במקרה דנן, נדחתה בקשת התובעים למינוי מומחים רפואיים בלא שהתקיים דיון בבקשה.
משהגעתי למסקנה, מעיון בכתבי הטענות, כי אין מנוס משמיעת הראיות - נקבע התיק לשמיעת הראיות, בלא שנקבע לישיבת קדם משפט. כן הוריתי כי אין מקום להגשת תצהירי עדות ראשית וקבעתי שסיכומי הצדדים ישמעו מיד בתום הדיון.
מאחר והנתבע לא יכול היה להתייצב לדיון שנקבע ליום 13.7.08 - נקבעה ישיבה נוספת שיוחדה לשמיעת עדותו ולסיכומים בע"פ.

מטבע הדברים, ב"כ התובעים לא יכול היה לחזות מראש כי תחסך ממנו עבודה רבה.
85.
לאור כל האמור לעיל, מסקנתי הינה כי אין מניעה לפסוק לתובעים הוצאות משפט/שכ"ט בסך השווה לסך שעל התובעים לשלם לבא כוחם- סך בשקלים השווה ל- 1,200 $ בתוספת מע"מ לפי שער הדולר נכון ליום 4.7.07.
86.
בנסיבות העניין איני מוצא מקום לפסוק בנוסף שכ"ט עו"ד בגין הפיצוי שנפסק.
סוף דבר
87.
אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הסך של 11,667 ₪ בצירוף אגרת ביהמ"ש ובתוספת הוצאות/שכ"ט בסך בשקלים השווה ל-1,200 $ בתוספת מע"מ לפי שער הדולר האמריקאי נכון ליום 4.7.07 ובצירוף הפרשי הצמדה ממועד זה ועד למועד פסק הדין. כל הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד למועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, ישאו הנתבעים בהוצאות הטיפול הרפואי שקבלו ויקבלו התובעים בגין התאונה בקופ"ח מכבי במסגרת "סל הבריאות" וזאת בכפוף לדרישה שתופנה להם ע"י מכבי, אם וככל שתופנה.


זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.



פסק הדין יישלח בדואר רשום לבאי כח בעלי הדין.


ניתן היום 09 בספטמבר, 2008 (ט' באלול תשס"ח) בהעדר הצדדים.


________________
יחזקאל הראל
, שופט










א בית משפט שלום 49713/07 לוי אורן, לוי אופיר נ' נחום יניב, המאגר חברה לבטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/09/2008)