פסקי דין על אלי עמית | פסקי דין על תשלובת ח. אלוני בע"מ

8317/05 עב     09/09/2008




עב 8317/05 אלי עמית נ' תשלובת ח. אלוני בע"מ




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
עב 008317/05


בפני
:
כב'

השופטת חנה בן- יוסף
נ.צ.- הגב' נורית אמיתי


09/09/2008




בעניין
:
אלי עמית
ע"י ב"כ עו"ד חיה ברק- דנציגר
התובע

נ
ג
ד


תשלובת ח. אלוני בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד קרן בלום- ברקין
הנתבעת

פסק - דין


רקע כללי:
1.
בפני
נו תביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי תגמולים, הפרשי פדיון חופשה, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופיצויי הלנה.


2.
התובע עבד אצל הנתבעת מיום 19.12.93 ועד ליום 5.7.05. התובע החל עבודתו בנתבעת כאיש מכירות ולאחר זמן קודם לתפקיד מנהל סניף בנתבעת.

3.
הנתבעת, תשלובת ח. אלוני בע"מ
, הינה חברה ציבורית העוסקת בייצור, מכירה, שיווק ואספקה של חומרי ומוצרי ריצוף ואינסטלציה.

4.
מטעם התובע העיד התובע עצמו ומר יוסי זימבריס אשר תפקידו האחרון בנתבעת היה סמנכ"ל סחר ומכירות. מטעם הנתבעת העיד מר חן ניר אשר שימש בעבר כמנהל סניף תל- אביב ולאחר מכן שימש כסמנכ"ל אולמות תצוגה ושיווק בחברה (להלן: "מר ניר").

גרסת התובע וטענותיו:
5.
לטענת התובע החל עבודתו כאיש מכירות ותוך זמן קצר קודם לתפקיד מנהל סניף תל- אביב וזאת עד לחודש אוגוסט 1998 אז התבקש לעבור ולנהל את סניף הנתבעת בראשון לציון. לאחר שינויים ארגוניים שנערכו בנתבעת, פנה התובע למנכ"ל הנתבעת דאז בטרוניה על כך שלא קודם במסגרת אותם שינויים ולא מונה לסמנכ"ל שיווק ומכירות. הלה השיב לו כי יקודם כך שישולב בצוות ההקמה של סניף הדגל של הנתבעת בשפיים וימונה למנהל הסניף לכשייפתח. במסגרת אותה מערכת שינויים ארגוניים, הוחזר התובע לניהול סניף תל- אביב. במהלך התקופה בה ניהל את סניף ת"א והמתין למעברו לניהול סניף שפיים, הוצע לתובע קידום נוסף ועניינו- לאחר תקופת הרצה בה ינהל את סניף שפיים, יתמנה לתפקיד מנהל מכירות ארצי.

6.
התובע טוען כי מנימוקים בלתי ברורים, חזרה בה הנתבעת מהבטחותיה ופיטרה אותו מעבודתו (מכתב הפיטורים צורף כנספח א' לתצהירו).

7.
לטענת התובע סוכם עמו בע"פ עם תחילת עבודתו כי שכרו הבסיסי יהיה בסך 6,600 ₪ בחודש עליו יתווספו עמלות הן ממכירות אישיות והן ממכירות הסניף. בהדרגה הועלה שכרו של התובע. החל מחודש יוני 1998 הועלה שכרו הבסיסי ל- 7,180 ₪ ומחודש אוגוסט 1998 ל- 7,216 ₪ בתוספת "עמלה" קבועה בסך 5,070 ₪ אשר שולמה מידי חודש בכל מקרה וללא כל תנאי. בנוסף לכך היה זכאי לקבל עמלות משתנות בהתאם להיקפי המכירה, ככל שאלו עלו על הסכום הקבוע של רכיב ה"עמלה" הקבועה. התשלום במתכונת זו נמשך עד לחודש מאי 1999.

8.
החל מחודש יוני 1998 שימש התובע כמנהל סניף ראשון לציון.

9.
בחודש אוגוסט 1999 הוסכם על עדכון תנאי ההעסקה שחל רטרואקטיבית מחודש יוני 1999. תנאי השכר החדשים היו כדלקמן: שכר כולל בסך 12,500 ₪ שהורכב מ"שכר בסיס" בסך 9,000 ₪ וממרכיב "עמלת מינימום" קבועה ששולמה בכל מקרה וללא תנאי- בסך 3,500 ₪. בנוסף שולמו עמלות שנגזרו מתקבולי אולם התצוגה בסניף, ככל שהן עלו על הסך של עמלת המינימום וכן עמלות שנגזרו ממכירות שעשה התובע באופן אישי לקבלנים ולא היוו חלק מתקבולי אולם התצוגה. (ההסכם משנת 1999 צורף כנספח ב' לתצהיר התובע). התובע מוסיף כי סוכם בינו ובין הנתבעת כי יתוגמל בנוסף לאמור לעיל גם בגין עמידתו ביעדים השנתיים.

10.
בשלהי שנת 2003 פנתה הנתבעת לתובע ובקשה אותו לשוב ולנהל את סניף ת"א כצעד ראשון לתהליך קידומו. בחודש פברואר 2004 חזר התובע לנהל את סניף תל- אביב ובחודש אפריל 2004 נחתם עימו חוזה חדש ובו תנאי שכר כדלקמן: 16,000 ₪ במשך מספר החודשים הראשונים ולאחר מכן 15,000 ₪ + תשלום קבוע נוסף בסך 500 ₪ לחודש שייקרא בתלוש "הלוואה", אולם בפועל לא יידרש התובע להחזירו. למשכורת הבסיס (12,500 ₪) התווספה "עמלת מינימום" קבועה ששולמה בכל מקרה בסך 3,000 ₪ (ולאחר מכן בסך 2,500 ₪) או עמלה ע"פ אחוזים מעמידה ביעדים- ע"פ הגבוה מבניהם, ו"עמלה" קבועה נוספת בסך 500 ₪ (הסכם 2004 צורף כנספח ג' לתצהיר התובע).

11.
התובע מודה כי במהלך שנת 2003 הביע רצונו להתפטר וזאת משום שסבר שהיה על הנתבעת למנותו לתפקיד סמנכ"ל שיווק ומכירות. מאחר ומנכ"ל הנתבעת דאז הפציר בתובע שימשיך לעבוד בחברה, החליט התובע שלא לעזוב.

12.
באשר לטענת הנתבעת כי התובע ביקש להתפטר גם בשנת 2005 מאחר והתבקש להעסיק בסניף מזכירה, פורש התובע את הרקע לדברים לגרסתו: מנכ"ל הנתבעת דאז הפעיל על התובע לחץ להעסיק את אשת סגן ראש מועצת חוף השרון כמזכירה. התובע סרב להעסיקה. מר ניר זימן את התובע למשרדו במטרה לשכנעו לקבל את אשת סגן ראש המועצה לתפקיד. התובע המשיך בסירובו וציין שהנתבעת יכולה לפטר אותו אם חפצה בכך. מר ניר דחה אפשרות זו ומאז לא עלה עניין קבלת המועמדת הנ"ל לעבודת המזכירות. שבועיים לאחר אותו מקרה הוצע לתובע תפקיד של מנהל מכירות ארצי. התובע טוען כי לאחר הבטחה זו לא נערכה עימו שיחה כלשהי באשר לשינויים הארגוניים שהנתבעת טוענת שהובילו לסיום העסקתו.

13.
לטענת התובע הפרשנות שיש ליתן לסעיף 4.2 להסכם 2004, בהעדר הסדר ע"פ סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963, הינה כי יש לראות בכספים שהופרשו לקרן הפנסיה מבטחים ככספים שבאו אך ורק "על חשבון" (ולא "במקום") כספי פיצויי פיטורים להם היה זכאי בגין פיטוריו. עוד טוען התובע כי התשלום הנוסף ששולם לו, שכונה בהסכם 1999 "עמלת מינימום" ולאחר מכן בהסכם 2004 "בונוס", הינו במהותו חלק אינטגראלי משכרו לעניין זכאותו לפיצויי פיטורים. התובע מדגיש כי גם אם ייקבע כי "עמלות המינימום" אינן חלק משכרו הקובע, הרי שבהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי הפיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד- 1964, יש להוסיף לשכרו הקובע לעניין פיצויי הפיטורים את ממוצע העמלות כפי ששולמו לו בפועל ב-12 החודשים האחרונים לעבודתו בנתבעת.

14.
לאור האמור, טוען התובע כי הינו זכאי להשלמת פיצויי פיטורים מעבר לסכומים ששולמו לו מקרן הפנסיה, בסך של 79,731 ₪.

15.
לטענת התובע הנתבעת לא הפרישה לקרן הפנסיה מבטחים את חלקה בגין רכיב "עמלות המינימום". לטענתו, כיוון שיש לראות בעמלות חלק אינטגראלי משכרו, חלה על הנתבעת החובה לשלם לו את ההפרש הנובע מהתעלמותה מרכיב זה בשכרו. מאחר ולא קיימת האפשרות להפריש סכומים אלו בדיעבד, על הנתבעת לשלם לתובע הן את חלק המעביד בשיעור 6% והן את חלקו של התובע עצמו בשיעור של 5.5%. לאור האמור טוען התובע כי הינו זכאי להפרשי מעביד ועובד לקרן הפנסיה, בשכלול ריבית משוערת ממוצעת בשיעור של 5% בשנה בגין הפירות שהיו נצברים במידה והסכומים היו מועברים לקרן במועדם, ובסך הכל- 46,073 ₪.

16.
בנוסף טוען התובע כי לא מימש את מלוא ימי החופשה אשר עמדו לזכותו ועמדה לזכותו מכסה של ימי חופשה בלתי ממומשים. הנתבעת שלמה לתובע בגין ימי חופשה צבורים אלו סך של 26,251 ₪. לטענת התובע יש להוסיף לסכום את עמלת המינימום הקבועה בסך 2,500 ₪ אשר שולמה לו בששת החודשים האחרונים לשכר הקובע לצורך חישוב פדיון ימי החופשה, כך ששכרו הקובע יהיה בסך 15,000 ₪. באופן זה לטענתו, זכאי להפרש בגין פדיון ימי חופשה בסך 5,243 ₪.

17.
לבסוף טוען התובע כי מאחר והנתבעת ביטלה את הבטחותיה והתחייבויותיה לגביו ולמעשה פיטרה אותו שלא כדין, עליה לשלם לו פיצויים בסך של 90,000 ₪ בגין הפרת המוסכם עימו ופיטוריו בחוסר תום לב. באשר לטענות הנתבעת בנוגע לנסיבות פיטוריו, טוען התובע כי מעולם לא נאמר לו שהסיבה שפוטר בגינה הינה שינויים ארגוניים שנבעו מפרישתו של אחד הסמנכלי"ם. נהפוך הוא- לאחר פרישתו של מר זימבריס (אחד הסמנכלי"ם), התקיימה בינו לבין מנכ"ל הנתבעת דאז שיחה במסגרתה הבהיר האחרון לתובע כי התפקיד המיועד לו בעינו עומד.

גרסת הנתבעת וטענותיה:
18.
התובע החל עבודתו בנתבעת בשכר התחלתי של 2,200 ₪ ובראשית שנת 2005 עודכן שכרו לסך 3,300 ₪ (נספח א' לתצהיר הנתבעת). לקראת סוף שנת 1995 מונה התובע למנהל סניף ת"א. מאותה עת (ספטמבר 1995) קיבל שכר גלובאלי בסך 6,600 ₪ (נספח ב' לתצהיר הנתבעת). מעת לעת קיבל התובע עמלות בשיעורים שונים. בחודש אוקטובר 1998 מונה התובע למנהל סניף ראשון לציון. עד לחודש יוני 1999 קיבל התובע שכר בסיס של 7,216 ₪ בתוספת עמלת מכירות בסך 5,070 ₪. מחודש יוני 1999 עודכן שכרו כך שקיבל 9,000 ₪ ושיעור העמלה שונה ל- 3,000 ₪.


19.
לטענת הנתבעת, לתובע היה קשה לקבל את מרותו של מר ניר אשר מונה במהלך שנת 2003 לסמנכ"ל אולמות תצוגה ושיווק, למורת רוחו של התובע שסבר כי היה צריך למנותו לתפקיד זה. בשל כך ביקש התובע להתפטר וחיפש מקום עבודה חלופי. בחודש פברואר 2004 עבר התובע לנהל את סניף ת"א (נספח ג' לתצהיר הנתבעת). בחודש פברואר 2005 הודיע התובע פעם נוספת על רצונו להתפטר וזאת מאחר והתבקש ע"י מנכ"ל הנתבעת דאז להעסיק מזכירה כללית בסניף אשר היה עתיד להיפתח בשפיים. התובע סרב לקבל את המזכירה לתפקיד, על אף ההוראות שקיבל ממנכ"ל הנתבעת וממר ניר והודיע כי בנסיבות אלו מבקש להתפטר. התובע ביקש לקבל מכתב פיטורים, אולם מר ניר סרב לכך שכן התובע היה זה שביקש להתפטר.


20.
בנסיבות אלו, ומשהיחסים בין התובע לבין מר ניר היו עכורים, המשך העבודה בכפיפות למר ניר הייתה בלתי אפשרית. משכך, ניסתה הנתבעת למצוא לתובע תפקיד חלופי. באותה עת סמנכ"ל מכירות וסחר בחברה, מר זימבריס, היה זקוק לעוזר אשר ירכז את נושא אנשי מכירות השטח. בחודש מרץ 2005 נערכה פגישה בין התובע למנכ"ל הנתבעת דאז ומר ניר והוצע לתובע לעבוד בכפיפות למר זימבריס. בשיחה זו לא הוגדר התפקיד לו היה מועמד התובע ולא נקבעו תנאי שכרו, אלא נקבע כי הפרטים יסוכמו ישירות בין התובע לבין מר זימבריס. הנתבעת מציינת, כי בניגוד לטענת התובע, לא הייתה בהצעה זו משום קידום לתובע. כחודשיים לאחר מכן החליט מר זימבריס לפרוש מתפקידו. לאור עזיבתו, נערכו שינויים ארגוניים בהנהלה ופוצלו תפקידיו של מר זימבריס כך שנושא הסחר הועבר לאחריותו של סמנכ"ל התפעול בחברה ונושא המכירות, שכלל גם את ניהול אנשי השטח, נותר תחת אחריותו של סמנכ"ל המכירות החדש. במצב זה לא היה צורך בתפקיד של עוזר לריכוז אנשי המכירות בשטח ולא היה מנוס מסיום העסקתו של התובע שכן לא נותר במערכת תפקיד המתאים לו.

21.
בהסכם 2004 נקבעה לתובע משכורת של 12,500 ₪, אשר היוותה משכורת קובעת לצורך פיצויים ותנאים סוציאליים. לטענת הנתבעת הובהר לתובע במועד חתימת ההסכם כי דרישותיו הכספיות לשכר חודשי בסך 16,000 ₪ אינן ריאליות והן נדחות. התובע הבין זאת והסכים לכך וחתם על הסכם 2004. בנוסף לשכר בסיס של 12,500 ₪, סוכם על תוכנית בונוסים שנתית (המפורטת בסעיף 47 לתצהיר הנתבעת) שנגזרה מהתרומה של התובע לגיוס ולהגדלת רווחי הסניף. הוחלט להעניק לתובע "מענק הסתגלות" בסך 3,000 ₪ לחודש או מענק לפי סעיפים 4.1-4.4 להסכם 2004 לפי הגבוה מבניהם, לתקופה בת 4 חדשים ועד ליום 31.7.04 ולאחר מכן, החל מיום 1.8.04, הוסכם כי תיבדק עמידת התובע ביעדי המכירה בהתאם לתוכנית הבונוסים. בפועל המשיכה הנתבעת לשלם לתובע בונוס זה עד לסוף השנה. עוד הוסכם כאמור בסעיף 4.8 להסכם 2004 כי התובע יקבל תשלום מיוחד בסך 500 ₪ לחודש עד ליום 30.4.04. הוסכם כי התובע יוכל להמשיך ולקבל סך חודשי זה עד ליום 31.7.04 ואת הסכומים שיקבל בתקופה זו, יחזיר התובע בעשרה תשלומים שווים. בפועל המשיכו הצדדים הסדר זה עד לחודש 12/04.

22.
באשר לשנת 2005, סוכם כי התובע יקבל סך של 2,500 ₪ כמקדמה כאשר הכוונה הייתה כי בסוף השנה תיערך התחשבנות. בפועל כבר בחודש מרץ 2005 היה ברור כי התובע לא ימשיך לנהל את סניף שפיים עד תום השנה והוצע לו לעבור לתפקיד במכירות השטח. הכוונה הייתה כי לאחר המעבר לתפקיד תחת מר זימבריס, תקבע לתובע תוכנית יעדים ואז תיערך התחשבנות כוללת על שנת 2005.

23.
בפועל לא עמד התובע ביעדים המצופים וקיבל סך עודף של 2,500 ₪ לחודש. הנתבעת מדגישה כי היעדים שנקבעו היו ריאליים. הנתבעת טוענת כי לתובע שולמו 6,500 ₪ אותם יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע, אם ייפסק.

24.
עם סיום העסקת התובע נערך לתובע גמר חשבון בו ביקשה הנתבעת לשחרר לתובע את הכספים הצבורים בקרן הפנסיה ולהשלים לתובע פיצויים בשיעור של 28%, שחושבה לפי שכר של 12,500 ₪. התובע ביקש כי ישולם לו סכום פיצויי הפיטורים על בסיס משכורתו האחרונה, זאת לטענת הנתבעת, בהתעלם מסעיף 4.2 להסכם 2004. בסופו של יום, לאחר שהתובע חזר בו מהסכמה שהושגה בין הצדדים, החליטה הנתבעת לשלם לתובע את סכום הפיצויים בהתאם להבנתה וגישתה, היינו שחרור הקרנות והשלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 28% בסך של 40,416 ₪, זאת נוסף על הסכום שנצבר במבטחים בסך 66,935 ₪.

25.
הנתבעת טוענת באשר לסכומים הנתבעים ע"י התובע בגין רכיב זה כי התובע זכאי לכל היותר לסך של 36,399 ₪ בגין ההשלמה הנטענת לפי השכר האחרון וכן לסך של 28,750 ₪ בגין ההשלמה הנטענת בשל רכיב העמלות.

26.
בנוסף שילמה הנתבעת לתובע את מלוא ימי החופשה שהיו צבורים לזכותו בהתבסס על משכורתו הקובעת בסך 12,500 ₪. שולם לתובע פדיון חופשה בגין 52.49 ימים אשר היו צבורים לזכותו בסך של 26,251 ₪.

27.
באשר לדרישת התובע להפרשי דמי גמולים טוענת הנתבעת כי הצדדים הסכימו כי לצורך דמי גמולים יועברו התשלומים משכר הבסיס בלבד, כך נהגו במשך כל השנים והתובע מעולם לא פנה לנתבעת בבקשה להרחיב הפרשות אלו. עוד טוענת הנתבעת כי ממילא לא ניתן להעביר כספים לקרן בדיעבד. הנתבעת מציינת כי באשר לטענת התובע כי עליה לשאת גם בהפרשים בגין ההפרשות שנעשו ע"י התובע ועל חשבונו לקרן (בשיעור 5.5%), כי וודאי שאינה צריכה לשאת בתשלומים אלו והם צריכים לחול עליו בלבד. עוד טוענת הנתבעת כי דרישת התובע לריבית של 5% לשנה, מוכחשת משלא ברור כלל כיצד כומתה וחושבה.

28.
הנתבעת טוענת כי יש לדחות את טענת התובע לפיה פיטוריו היו שלא כדין. לטענתה, התובע הביע מספר פעמים את רצונו להתפטר. הנתבעת נתנה לתובע מספר הזדמנויות להוכיח את תפקודו. התובע לא קיבל את מרותו של מר ניר ומשכך נוצר מצב בו לא יכלו להמשיך ולעבור יחדיו. הנתבעת אף הציעה לתובע תפקיד שלא היה תחת ניהולו של מר ניר. אופציה זו, כאמור, לא יצאה אל הפועל מטעמים של שינויים ארגוניים שלא היו ידועים לנתבעת במועד ההצעה. משכך, ובהעדר תפקיד חלופי הולם, התובעת נאלצה לסיים את ההתקשרות עם התובע. הנתבעת מוסיפה כי התובע אף מציין בעצמו כי קיבל את החלטת הנתבעת ולא הביע את מחאתו על פיטוריו. טענות התובע בדבר "הפרת הבטחה" מועלות לראשונה בכתב התביעה שכן הן במועד סיום העסקתו והן במכתב שנשלח ע"י ב"כ התובע לאחר סיום ההעסקה, לא הועלתה כל טענה בעניין נסיבות סיום ההעסקה. בכך טוענת הנתבעת, יש לראות הסכמה של התובע לסיום ההעסקה.


דיון והכרעה:


זכאות התובע לפיצויי פיטורים ושיעור פיצויי הפיטורים:

29.
אין מחלוקת כי התובע הועסק אצל הנתבעת מיום 19.12.93 ועד ליום 5.7.05, היינו כ- 11.5 שנים. כמו כן אין מחלוקת כי הנתבעת היא שסיימה את יחסי העבודה בין הצדדים (נספח א' לתצהיר התובע).

30.
הצדדים חלוקים באשר לזכאותו של התובע להשלמת פיצויי פיטורים ולשכרו הקובע של התובע לצורך חישוב הפיצויים.

לתובע שתי טענות באשר לחובת הנתבעת להשלים פיצויי פיטורים.
האחת-

השלמת פיצויי הפיטורים בגין רכיב העמלות הקבועות ולחילופין לפי ממוצע עמלות ב- 12 החודשים האחרונים.
השנייה-

השלמת ההפרשה בשיעור 6% ברכיב פיצויי הפיטורים על אלו הצבורים בפוליסה, לפי השכר האחרון (12,503 ₪), בהפחתת ערך הפדיון במבטחים והסכום ששולם (28%).

31.
באשר לטענה הראשונה, הרי שהתובע טוען, כפי שהובא לעיל בהרחבה, כי לאורך כל תקופות העסקתו וגם לאחר הסכם 2004 (אז שונה כינוי תוספת השכר מ"עמלות" ל"בונוסים") מדובר היה בתוספות שכר שמבחינה מהותית היוו חלק משכר היסוד ושולמו לו במנותק מנתונים משתנים כלשהם ומשכך יש לראותם מבחינה מהותית כחלק משכר היסוד ולהשלים את סכום הפיצויים בגין רכיב העמלות הקבועות.


32.
התובע טוען לחילופין כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים בהתאם לשכרו הממוצע ל- 12 החודשים האחרונים לעבודתו, בהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי הפיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד- 1964, ועל כן זכאי להשלמת פיצויי פיטורים בסך של 37,839 ₪.


33.
בנסיבות המקרה דנן, אנו סבורים כי יש לחשב את שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצוי הפיטורים כשכר בסיס של 12,500 ₪ ובהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים את הממוצע של 12 החודשים שקדמו לפיטורים. דהיינו- תשלום קבוע בסך 12,500 ₪ בצירוף עמלה קבועה בסך 2,750 ₪ בחודש (מחודש יוני 2004- דצמבר 2004 שולמה לתובע עמלה של: 3,000 ₪. מחודש ינואר 2005- יוני 2005 שולמה לתובע עמלה של: 2,500 ₪).
לפיכך, שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו הינו 15,250 ₪.

34.
על כן, זכאי התובע להשלמת פיצויי פיטורים בסך כולל של 31,625 ₪ (11.5
x
2,750).


35.
באשר לטענה השנייה, מקובלת עלינו פרשנותו של התובע לעניין סעיף 4.2 להסכם 2004 (נספח ג' לתצהיר התובע) שלשונו כדלקמן: "המנהל מצהיר, כי התשלומים לפוליסת ביטוח מנהלים, שהופרשו בגין פיצויי פיטורין (כולל פירותיהם), באים על חשבון ובמקום פיצויי הפיטורין, ככל שיגיעו למנהל". אנו סבורים כי הפרשנות שיש ליתן לסעיף 4.2 להסכם 2004, בהעדר הסדר ע"פ סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963, הינה כי יש לראות בכספים שהופרשו לקרן הפנסיה מבטחים ככספים שבאו אך ורק "על חשבון" (ולא "במקום") כספי פיצויי פיטורים להם היה זכאי בגין פיטוריו. משכך זכאי התובע להשלמת התשלומים בשיעור 6% מעבר למה שהופרש לפוליסה, לפי שכר אחרון של 12,500 ₪.

36.
בסה"כ לפי רכיב זה זכאי התובע לסך של: 36,399 ₪.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים:
37.
התובע ביקש להשית על הנתבעת פיצויי הלנת פיצוי פיטורים. בחנו את נסיבות המקרה שבפני
נו ולא מצאנו מקום להטיל על הנתבעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים שכן שוכנענו כי הייתה קיימת מחלוקת כנה ואמיתית בין הצדדים באשר לשיעור פיצויי הפיטורים להם זכאי היה התובע. על כן, ישאו פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע הפרשי הצמדה וריבית בלבד.

הפרשים בגין תגמולים:

38.
לטענת התובע קופחו זכויותיו בשל הימנעותה של הנתבעת מלהפריש את חלקה לקרן הפנסיה מבטחים בגין רכיב העמלות. לטענתו, משלא קיימת אפשרות להפריש כספים אלו לקרן בדיעבד, חלה על הנתבעת החובה לשלם לתובע הן את חלק המעביד בשיעור 6%, והן את חלק העובד בשיעור 5.5%. בנוסף טוען התובע כי יש להוסיף לסכומים ריבית משוערת ממוצעת בשיעור של 5% לשנה בגין הפירות שהיו נצברים במידה שהיו מועברים לקרן במועדם.


39.
משלא קיימת עוד האפשרות להעביר לקרן הפנסיה את ההפרש בגין כספי התגמולים, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שהיה עליה להעביר לקרן בגין הפרשת המעביד לתגמולים ב-7 השנים קודם להגשת תביעתו כדלקמן:

יולי 1998- מאי 1999: 3,346 ₪ (5,070 ₪

x
11 חודשים

x
6%).
יוני 1999- ינואר 2004: 11,760 ₪ (3,500 ₪

x
56 חודשים

x
6%).
פברואר 2004- דצמבר 2004: 1,980 ₪ (3,000 ₪

x
11 חודשים

x
6%).
ינואר 2005- יוני 2005: 900 ₪ (2,500 ₪

x
6 חודשים

x
6%).
סה"כ: 17,986 ₪.

40.
הנתבעת אינה צריכה לשאת בעלות התשלומים שהינם על חשבון התובע (5.5%) ואלו צריכים לחול עליו בלבד, לפיכך נדחית תביעתו בגין רכיב זה. כמו כן, נדחית דרישתו לתוספת ריבית בשיעור 5% לשנה משלא הוצגו נתונים כלשהם לעניין זה ומשלא ברור כיצד כומתה וחושבה הדרישה.

הפרשים בגין פדיון ימי חופשה:

41.
על פי רישומי הנתבעת, עמדו לזכותו של התובע בתום עבודתו אצלה 52.49 ימי חופשה צבורים. עבור פדיון ימים אלו קיבל התובע סך של 26,251 ₪. לפיכך התובע זכאי להשלמת פדיון ימי החופשה לפי הסכום שתבע בסך של
5,243 ₪.




קיזוז:
42.
לטענת הנתבעת, התובע קיבל בשנת 2005 סך של 5,000 ₪ כמקדמות על חשבון בונוס, על אף שלא עמד ביעדים אליהם ציפתה הנתבעת כי יגיע (סעיפים 107, 143-144 לסיכומי הנתבעת). עוד טוענת הנתבעת כי התובע קיבל הלוואה מהחברה בסך 1,500 ₪, אותה לא השיב. משכך טוענת הנתבעת, יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע את הסכומים הללו.


43.
משקבענו שתוספת העמלות ששולמה לתובע, דינה להיכלל בשכרו הקובע לצורך חישוב זכויותיו, ללא קשר לעמידתו של התובע ביעדים כלשהם, הרי שבקשתה של הנתבעת לקיזוז סך של 5,000 ₪ בגין עמלות אלו, דינה להדחות.


44.
באשר להלוואה שניתנה לתובע בסך 1,500 ₪, מצאנו כי לאור האמור בסעיף 3 (ס"ק 4.8) להסכם 2004, הרי שעסקינן בהלוואה שניתנה לתובע והיה עליו להחזירה. משכך יש לקזז מן הסכומים שנפסקו לתובע, סך של 1,500 ₪.

פיצויים על עצם הפיטורים:
45.
לטענת התובע, הובטח לו, לאחר תקופת ניהול הסניף בשפיים, כי יקודם לתפקיד מנהל מכירות ארצי. משפוטר, הופרה למעשה הבטחה זו. התובע טוען כי פיטוריו נעשו בחוסר תום לב, ללא סיבה אמיתית הידועה לו ומבלי שנעשה כל ניסיון מטעם הנתבעת למצוא לתובע תפקיד חלופי בחברה.


46.
בית דין זה, ער לפרשנות המרחיבה שניתנה בפסיקת בית הדין הארצי למונח "תום לב", ואף מעבר לכך דובר על הגינות שהיא אף חורגת מעבר לחובת תום הלב. יחד עם זאת, טענה של התנהגות שלא בתום לב היא טענה
עובדתית שעל הטוען אותה להוכיחה ובד"כ תלויה רמת ההתנהגות, שתראה כחוסר תום לב, בסטנדרטים ערכיים ראויים של יחסי עבודה בחברה ערכית מתוקנת, כפי שבית
הדין לעבודה מבין אותם מעת לעת.

ראה:


דב"ע נ"ג/40-3 חברת איסטרוניקס בע"מ -
הדה גרפונקל,
פד"ע
כ"ה, 456, 462.
יצחק לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד,
עמ' 322 ואילך.

שיקוליו של מעביד פרטי לפטר עובד צריך שיעשו בתום לב ובהגינות ולא בשרירות לב. על בית הדין לבחון את נימוקי הפיטורים ולאזנם לעומת האינטרס של העובד להמשיך
לעבוד.
ראה:


אלישבע ברק, עיקרון תום הלב במשפט העבודה, ספר ברנזון בני סברה, עמ' 499, 532.

47.
לטענת התובע, הנתבעת ניסתה לתרץ את פיטוריו בטענת סרק לפיה התובע למעשה ביקש להתפטר מספר פעמים במהלך תקופת עבודתו. כמו כן מנסה הנתבעת להסתמך על "שינויים ארגוניים" שבעקבותיהם לא היה עוד צורך בהעסקתו של התובע.


48.
מקובלת עלינו עמדתה של הנתבעת כי לאור עזיבתו במפתיע של מר זימבריס, נערכו שינויים ארגוניים בהנהלה ופוצלו תפקידיו של מר זימבריס כך שנושא הסחר הועבר לאחריותו של סמנכ"ל התפעול בחברה ונושא המכירות, שכלל גם את ניהול אנשי השטח, נותר תחת אחריותו של סמנכ"ל המכירות החדש, ומשכך נוצר מצב בו לא היה צורך בתפקיד של עוזר לריכוז אנשי המכירות בשטח. מאחר ועזיבתו של מר זימבריס לא הייתה מתוכננת, כבר היה לתובע מחליף באותה העת לתפקיד מנהל סניף שפיים. כמו כן, העובדה כי מר ניר קודם למורת רוחו של התובע וכן המתיחות שנוצרה עקב סירובו של התובע לקבל את המזכירה לעבודה, גרמו למצב בו לא יכול היה התובע לעבוד תחת מר ניר. לאור זאת, לא היה מנוס מסיום העסקתו של התובע שכן לא נותר במערכת תפקיד המתאים לו.


49.
השתכנענו כי אף התובע עצמו, בזמן אמת, לא התנגד לפיטוריו ולא הביע כל טענה כנגדם. אף במכתב מיום 25.7.05 שנשלח מטעם התובע לאחר פיטוריו, לא העלה התובע כל טענה כלפי פיטוריו והאופן בו נעשו (נספח ו' לכתב התביעה). רק בדיעבד, במסגרת התביעה, טען התובע כנגד חוקיות פיטוריו.

50.
במסגרת יחסי עבודה במגזר הפרטי, אין צורך לדקדק יתר על המידה עם מעביד כאשר הוא טוען להתייתרות תפקיד העובד. די אם הונחה תשתית עובדתית אשר יש בה לכאורה כדי לבסס את הנסיבות לכך שלא נותר במערכת תפקיד המתאים לעובד, כדי לקבל את טענת המעביד.

51.
לא מצאנו מקום להתערב בשיקול דעת הנתבעת כאשר על פניו אין מדובר בפיטורין שנעשו בשרירות לב.

52.
לאור האמור, השתכנענו כי עולה ממכלול הנסיבות כי סיום העסקתו של התובע היה מנימוקים ענייניים ולא היה נגוע בחוסר תום לב.


53.
אשר על כן, תביעת התובע בנקודה זו, נדחית.

סוף דבר:
54.
התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין, את הסכומים שלהלן:


א.
השלמת פיצויי פיטורים בסך של 68,024 ₪ (31,625+ 36,399) בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגובה הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 19.9.05 ועד ליום התשלום המלא בפועל.


ב.
הפרשים בגין דמי תגמולים בסך של 17,986 ₪ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.9.05 ועד ליום התשלום המלא בפועל.


ג.
הפרשים בגין פדיון ימי חופשה בסך של 5,243 ₪ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.9.05 ועד התשלום המלא בפועל.

ד.
שכר טרחת עורך דין בסך של 6,000 ₪, שאם לא ישולם תוך 30 יום מהיום, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומם המלא בפועל.

ה.
מהסכומים הללו יקוזז סך של 1,500 ₪ כאמור בסעיף 44 לעיל.

ניתן היום ט' באלול, תשס"ח (9 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

____________________
_____________________
נ.צ. הגב' נורית אמיתי
חנה בן- יוסף
, שופטת


















עב בית דין אזורי לעבודה 8317/05 אלי עמית נ' תשלובת ח. אלוני בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/09/2008)