פסקי דין על אילן ביטון

7986/01 בשפ     23/10/2001




בשפ 7986/01 מדינת ישראל נ' אילן ביטון





בבית המשפט העליון בירושלים
בש"פ ‎7986/01
בפני
: כבוד השופט מ' חשין
המבקשת: מדינת ישראל
נ ג ד

המשיבים: ‎1. אילן ביטון

‎2. שי זגזג
תאריך הישיבה: ו' בחשון התשס"ב (‎23.10.01)
בשם המבקשת: עו"ד אתי כהנא
בשם המשיב ‎1: עו"ד דוד יפתח


בשם המשיב ‎2: עו"ד אושרי חתן
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום
‎14.10.01 בב"ש ‎4034/01 שניתנה על ידי כבוד
השופט ר"ש צמח
החלטה

המשיבים עומדים לדין לפני בית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של ניסיון לרצח, חטיפה לשם רצח וקשירת קשר לביצוע פשע. עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, אך בית-משפט קמא סירב להיעתר לבקשה והורה על שיחרורם ממעצר בתנאים אלה ואחרים, בהם תנאי של "מעצר בית מלא". נמצא לו אומנם לבית המשפט כי יש ראיות לכאורה להוכחת האשמתם של המשיבים בהאשמות שהועלו נגדם, וכי "קיים חשש רציני מאוד ששיחרור המשיבים יסכן חיי אדם ועל-כן אין מנוס מלהורות על מעצרם עד תום ההליכים נגדם" (החלטה שמיום ‎24.9.2001), אך לא חלפו אלא כשלושה שבועות ובית המשפט החליט, כאמור (ביום ‎14.10.2001), על שיחרורם של המשיבים ממעצר.

על החלטה זו הערר שלפניי, ובקשת המדינה היא כי אורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

באת-כוח המדינה החלה בטיעוניה בערר, אך לא עברו אלא דקות מספר והסתבר כי שני עררים הם המונחים לפניי: ערר אחד הוא עררה של המדינה וערר שני הוא עררם של המשיבים. הלכה למעשה לא הגישו המשיבים ערר, אך למדתי לדעת מתשובתם לטיעוני המדינה כי מבקשים הם לטעון, בניגוד להחלטתו של בית-משפט קמא, כי לא הובאו לפניו ראיות לכאורה להוכחת האשמה. למותר לומר כי התרתי לבאי-כוח המשיבים להעלות את טיעוניהם בנושא הראיות לכאורה, ולעניין זה אף ביקשתי, וקיבלתי, טיעונים בכתב שבאי-כוח המשיבים הגישו לבית משפט קמא. דחיתי את המשך שמיעתו של הערר לימים מספר, כדי שיהיה סיפק בידי לעיין מקרוב באותם סיכומים של באי-כוח העוררים. כן הוספתי ועיינתי בראיות שנאספו אל תיק המשטרה, בין אלו הראיות הנזכרות בסיכומים בכתב בין אחרות. אחר כל אלה, וביום שקבעתי לשמיעה טיעונים על-פה, הוספתי ושמעתי את טיעוניהם על-פה של באי-כוח בעלי הדין.

השאלה העיקרית היא, אם נאספו אל תיק המשטרה ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת למשיבים, ולשאלה זו אדרש עתה בקצרה.

כתב האישום (המתוקן) קובע כי המשיבים קשרו ביניהם קשר לרצוח את המתלונן (עזרא), ולעניין זה ביקש המשיב מס' ‎1 אדם בשם אברהם עזרן (אבי) כי יביא את עזרא לחורשה מסויימת. לחורשה הגיעו שני המשיבים, עזרא, אבי ועוד אחד בשם מיכאל לוריא (לוריא), וזמן מה לאחר שהכל נתקבצו במקום ביקש המשיב מס' ‎1 מלוריא ומאבי לעזוב את המקום. וכך, כדברו של כתב האישום, בעת שהמשיבים ועזרא היו לבדם במקום הזימון, הגיע אלמוני לאותו מקום וירה בעזרא תוך כדי שהמשיב מס' ‎1 (אילן) מחזיק בו לבל יברח ואילו המשיב מס' ‎2 (שי) קורא בקול אל אותו אלמוני לירות בעזרא ואילו עזרא צועק "לא בגוף לא בגוף". עזרא נפגע בארבעה קליעים, ומשהובהל לבית החולים נותח ורק הודות לכך, כדבר כתב האישום, ניצלו חייו.

משהואשמו המשיבים במשטרה בעבירה שעומדים הם עליה לדין, אישר אילן כי היה אומנם באותו יום במקום המפגש, אלא שלטענתו לא ראה שם כלל את עזרא ובוודאי שלא היה נוכח בזירת האירוע בעת הירי. אשר לשי, גירסתו במשטרה הייתה כי עבר במקרה במקום האירוע ואף שמע יריות, אך עזב את המקום מבלי שראה את עזרא.

גירסותיהם אלו של המשיבים נשתנו מאז מקצה-אל-קצה, וכפי שהודיעוני באי-כוחם, עומדים הם להודיע לבית-משפט בתשובה לכתב האישום דברים אלה: מרשיהם היו במקום ביחד עם עזרא לצורך בירור נושא פלוני. תוך כדי הבירור הופיע במקום אלמוני, שאינו מוכר למשיבים, ירה בעזרא ונעלם מן המקום. אשר לכך שהמשיבים מסרו גירסת-שקר בעת חקירתם במשטרה, על-כך משיבים באי-כוחם כי כדרכם של מי שמורא בא בלבבם לא דיברו אמת למשטרה מחשש שמא יופללו.

הסברם זה של המשיבים לשינוי הגירסה אינו מקובל עלי. משהעלו בחקירתם במשטרה גירסה שהעלו, ממילא מתחו המשיבים את קו החזית ביניהם לבין התביעה מקצה-אל-קצה, וכל אי-אמת שנתפסים הם בה תיזקף לחובתם. העובדה כי כיום נשתנתה גירסתם - לקיצורה של חזית המריבה - השפעתה השפעה מועטה היא ומטעמים שאין צורך להרחיב בהם. אכן, שקריו של נאשם, כדבר ההלכה, אין בהם כדי לייסד גירסת תביעה, אך בוודאי יש בהם כדי לחזק גירסת תביעה.

אין בדעתי להרחיב בניתוח הראיות שנצברו בתיק המשטרה, שאם אעשה כן אפשר אפגע בהמשך ההליכים שיהיו. לא אעמוד איפוא על הודעותיהם של העדים השונים ועל שילובן זו-בזו לפסיפס מעשה-חושב. אומר אך זאת: התמונה המצטיירת עתה היא זו, שבמקום מסויים בזמן מסויים נזדמנו יחדיו אילן, שי ועזרא, ולא עבר זמן רב עד שעזרא נמצא ירוי בגופו ואילן ושי נעלמו מזירת העבירה. לעניין זה ראוי להזכיר, במיוחד, את הודעתה של שרית, אחותו של עזרא, את הודעתו של אבי, את הקלטת הסתר משיחתם של עזרא ואבי, את הודעתו של לוריא ואת הודעותיהם של המשיבים. כמובן שלא אוכל לשלול מכל-וכל את גירסתם של המשיבים, לאמור, כי אלמוני צץ לפתע בעת המפגש, ירה בעזרא ונעלם כלעומת שבא; ואולם דומני כי הנטל להוכחתה של גירסה זו נטל הוא המוטל על המשיבים. דומה הוא ענייננו להילכת החזקה התכופה, שהנמצא מחזיק בנכס גנוב סמוך לזמן הגניבה מעלים עליו כי הוא הגנב. בעת הירי היו המשיבים נוכחים במקום, ומשהעלו במשטרה גירסה שהיא מעין גירסת אליבי - שהרי לא ראו כלל את עזרא במקום, לטענתם - נצפה כי ישכנעו את בית המשפט באמיתות דבריהם. כפי שאמרתי במקום אחר, ואחזור על הדברים, ראיות והסקת מסקנה מראיות אינן אך נושא למי ששינן את תורת המשפט; עניין הם גם לשכל הישר ולניסיון החיים. כאמור, כדי שלא להאריך במקום שראוי לקצר, לא אוסיף על דבריי אלה.

דבר נוסף: נמסר לי לעת הדיון על-פה כי הוגש כתב אישום נגד אדם בשם אריק בן דוד לוי, הוא האלמוני שלטענת המשיבים ירה בעזרא. אף כתב האישום נגד אותו לוי ניתן בידי, ולפי האמור בו היה קשר מוקדם ושותפות בין המשיבים לבין אותו לוי. יותר מכך לא שמעתי וממילא אין במידע חדש זה כדי להעלות או להוריד.

סוף דבר: אני מסכים עם בית-משפט קמא כי נצברו אל תיק המשטרה ראיות לכאורה להאשמתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, ואני דוחה את טיעוניהם של באי-כוח המשיבים בעניין זה.

דבר אחרון: כפי שאמרתי בראש דבריי, החליט בית-משפט קמא כי יש לעצור את המשיבים עד תום ההליכים הואיל ושיחרורם עלול לסכן חיי אדם. אלא שלא חלפו אלא כשלושה שבועות ובית-משפט קמא הורה על שיחרורם של המשיבים ממעצר. תפנית זו שחלה בדרכו של בית-משפט קמא לא ירדתי לחיקרה, ולדעתי נתפס בית-משפט קמא לשגגה משהחליט על חלופת מעצר לאחר קובעו כי נשקפת מן המשיבים סכנה לחיי אדם. אם כך על דרך הכלל, לא-כל-שכן משנתתי דעתי לרשימת הרשעותיהם של המשיבים, הרשעות אשר שלחו אותם לבית האסורים בעבר.

אני מחליט לקבל את הערר ואני מורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

היום, ו' בחשון התשס"ב (‎23.10.01)

ש ו פ ט

_________________
העתק מתאים למקור ‎01079860.g02
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' ‎02-6750444








בשפ בית המשפט העליון 7986/01 מדינת ישראל נ' אילן ביטון (פורסם ב-ֽ 23/10/2001)