פסקי דין על רויטל גול | פסקי דין על ח"כ ראובן ריבלין | פסקי דין על כנסת ישראל |

2742/04 עב     10/09/2008




עב 2742/04 רויטל גול נ' ח"כ ראובן ריבלין, כנסת ישראל




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 002742/04


בפני
: השופטת רונית רוזנפלד
נציג ציבור (ע) מר מרדכי אלון
נציג ציבור (מ) מר יצחק פיינברג


10/09/2008





רויטל גול
בעניין:

ע"י ב"כ עו"ד
מאיר אבירם
התובעת


נ
ג
ד



1. ח"כ ראובן ריבלין

2. כנסת ישראל
הנתבעים 1 ו-2 ע"י ב"כ עו"ד מינו אליאסיאן

הנתבעים


פסק דין

1.
התובעת, ששימשה בתפקיד מזכירת הוועדה לפניות הציבור אצל הנתבעת 2 ופוטרה מעבודתה, מבקשת מבית הדין להורות על החזרתה לעבודתה בכנסת, באשר לטענתה, היא פוטרה מעבודתה שלא כדין. כמו כן היא תובעת תשלום מלוא שכרה וזכויותיה מיום הפסקת עבודתה. לטענת התובעת, נפלו בהליך פיטוריה פגמים רבים, המצדיקים ביטול פיטוריה. בין היתר טוענת התובעת כי נהגו עימה בחוסר תום לב;

כי ההחלטה להפסיק את עבודתה אינה מנומקת ; לא נערך לה שימוע כדין, וההחלטה בדבר פיטוריה התקבלה על אף התנגדות ועד העובדים. בתגובה טוענים הנתבעים (להלן הם יכונו לצורך הנוחות: הכנסת או הנתבעת), כי הפסקת עבודת התובעת נעשתה בהליך הוגן, שוויוני וראוי, לאחר הליכי מיון מיוחדים בהם השתתפה התובעת מרצונה. ההליך ענה, לטענת הכנסת, על כל דרישות הדין ביחס להליכי הפסקת עבודה, לרבות עריכת
שימוע כדין ושיתוף וועד העובדים בתהליך. משכך, לעמדת הכנסת, הופסקה עבודת התובעת כדין, לא נפל כל פגם בהליך ודין התביעה להידחות.

2.
במקורה הוגשה התביעה כנגד יו"ר הכנסת דאז, ח"כ ראובן ריבלין
, הכנסת והסתדרות עובדי המדינה במרחב ירושלים. במהלך ההליכים המשפטיים הוגשה והתקבלה בקשה משותפת ומוסכמת על הצדדים למחיקת ההסתדרות כנתבעת.

העובדות העיקריות

3.
העובדות הרלבנטיות, כפי שהן עולות מן התיק, מפורטות בהרחבה במסגרת ההחלטה שניתנה בבקשה למתן סעד זמני במסגרת תיק זה (בש"א 16526/04), והן יפות ונכונות גם להליך דנן. אלו הן העובדות העיקריות:
א.
במשך תקופה בת אחד עשר חדשים, מאז 15.5.99, הועסקה התובעת במשכן הכנסת באמצעות חברות כוח אדם ("מקום" ו"קריירה"). החל מיום 2.4.00 הועסקה התובעת על ידי הכנסת על פי חוזה מיוחד שתוקפו הוארך מפעם לפעם (ראו נספחים לתצהיר התובעת). מועד תום תוקפו של החוזה האחרון היה 31.7.04. במשך כל התקופה מאז 15.5.99 שימשה התובעת בתפקיד מזכירה יחידה בוועדה לפניות הציבור בכנסת.
ב.
מיום 1.9.96 ועד 31.8.98 שירתה התובעת בכנסת כבת שירות על פי חוק שירות לאומי התשי"ג-1953.
ג.
ועדות הכנסת מתחלקות על פי תקנון הכנסת לועדות סטטוטוריות וכאלה שאינן סטטוטוריות. אלו שאינן סטטוטוריות מוקמות על ידי הכנסת בהחלטות מיוחדות. הועדה לטיפול בפני
ות הציבור הוקמה בשנת 1997 כוועדה שאיננה סטטוטורית. עד ליום 24.3.03 הייתה ועדה זו ועדת משנה של ועדת הכנסת. ביום 24.3.03 הוקמה הועדה לפניות הציבור כוועדה מיוחדת, בהתאם לתקנון הכנסת (מב/1).
ד.
במהלך שנת 2004 החליטה הנהלת הכנסת על נקיטת צעדי ייעול במינהל הכנסת. במסגרת זו הוחלט על עריכת רפורמה במערך העבודה של הצוות המנהלי בוועדות הכנסת השונות. במסגרת הרפורמה הוחלט
על שינוי במבנה שירותי המזכירות הניתנים לוועדות, כך שתצומצם המתכונת שבה מוצמדות
מזכירות מסוימות לכל אחת מוועדות הכנסת, המקדישות את כל עבודתן אך לוועדה אליה הוצמדו. הוחלט כי חלק משירותי המזכירות לוועדות יינתנו באורח בלתי קבוע, כך שהעובדות תשמשנה כמזכירות במסגרת "איגום" שירותי מזכירות (
pool
), ותשובצנה מפעם לפעם בוועדה זו או אחרת, והכל על פי הצרכים והעומס המוטל על הוועדה.
ה.
במסגרת הרפורמה הוחלט על עריכת מבחני מיון לעובדות המשמשות כמזכירות בוועדות ואינן מועסקות על פי כתב מינוי, כשבסוף התהליך תבחרנה ארבע המזכירות הטובות ביותר, שתשובצנה במסגרת "איגום" שירותי מזכירות, ותקלטנה כעובדות הכנסת. בין הצדדים ישנה מחלוקת מסוימת בדבר "המאגר" שמתוכו אמורות היו להיבחר אותן ארבע מזכירות, האם הוא כלל גם את מי שמשמשת כמזכירה ראשונה בוועדה או רק מזכירות "עודפות" – שנייה ושלישית. אין חולק כי המשתתפות בתהליך המיון היו עובדות שלא הועסקו על פי כתבי מינוי.
מהלך זה של הרפורמה במזכירויות הוועדות נעשה בשיתוף עם ועד העובדים של הכנסת.
מהלך הרפורמה כלל מיון בשני שלבים: בשלב ראשון עברו המועמדות
מבדקים במרכז הערכה. בשלב השני רואיינו על ידי ועדת מיון שכללה נציגות מהנהלת הכנסת, נציגת מכון הדסה, ונציגת ועד העובדים.
ו.
בשלב ראשון, התובעת לא נכללה ברשימת המועמדות המשתתפות בתהליך המיון
(12 במספר). יו"ר ועד העובדים מר רפאלי פנה בקשר לכך אל הגב' פיירשטיין, הממונה על משאבי אנוש בכנסת, וביקש כי התובעת תשתתף בתהליך. בעקבות פנייתו הוחלט על צירופה של התובעת לתהליך המיון. ביום 24.6.04 הודיעה גב' פיירשטיין לתובעת על החלטת הועדה העליונה למשאבי אנוש לכלול אותה בקרב המועמדות, והודיעה לה על מועד המבחן שהיה אמור להתקיים במועד סמוך. למחרת התקשרה התובעת אל הגב' פיירשטיין והודיעה כי משמדובר ברשות ולא בחובה, אין בכוונתה להתייצב למבחן. לאחר זמן מה שבה גב' פיירשטיין, והודיעה לתובעת כי חובתה לגשת למבחן. ביום 26.6.04 אף הוצא לתובעת מכתב מסודר בו היא מוזמנת למבחן המיון (נספח ו' לבקשה לסעד זמני). וכך בין השאר נכתב במכתב ההזמנה:

"עפ"י החלטת הוועדה העליונה למשאבי אנוש, הנך מוזמנת בזאת למבחן מיון לקראת בחינת אפשרות המשך העסקתך בכנסת בכפוף לצורכי המערכת ולדרישותיה.
למען הסר ספק, מובהר כי אם לא תעמדי בהצלחה במבחנים או שלא תימצא אפשרות לשבצך בכנסת יבוא חוזה העסקתך לידי סיום במועד הקבוע בו ולא יחודש עוד במתכונתו הנוכחית, ללא צורך בהודעה נוספת".

התובעת, כיתר המועמדות, השתתפה ב"מרכז הערכה" שנערך על ידי מכון הדסה. תוצאות המבחנים הובאו בפני
ועדת המיון. לעניין זה העידה מטעם הכנסת הגב' פיירשטיין, כי התובעת לא הייתה בין ארבע המועמדות הטובות ביותר (ראה ס' 10 לתצהיר פיירשטיין).

התובעת, כמו גם יתר המועמדות, השתתפה בראיון במסגרת ועדת המיון.
בתום התהליך החליטה ועדת המיון על סיום העסקתה של התובעת. לעמדת הכנסת, נתקבלה ההחלטה על דעת כל חברי ועדת המיון לרבות חברת הוועד.
ז.
לפי עדותה של גב' פיירשטיין, לאחר שהתקבלו החלטות הוועדה היא זימנה את כל המועמדות, לרבות התובעת, על מנת להודיע להן על החלטות הוועדה וליתן להן הזדמנות נוספת להשמיע טענותיהן. התובעת טוענת כי לא קיבלה זימון כאמור (באמצעות מנהלת הועדה לפניות הציבור).
המכתב בו הודע לתובעת על סיום העסקתה נשלח אליה מבלי שקוימה עימה הפגישה.
ח.

ביום 13.7.04 הודע לתובעת על סיום העסקתה בכנסת החל מיום 15.8.04, ובהאי לישנא:

"בהמשך למכתבנו מיום 17.6.04, למבחנים שבהם נטלת חלק, ולוועדת המיון שהתקיימה ביום 11.7.04 בשיתוף נציגי הנהלת הכנסת וועד העובדים, הריני להודיעך כדלקמן:

לאור תוצאות המבחנים, התרשמותה של ועדת המיון ויתר הנתונים הרלוונטיים ובהתחשב בצורכי הכנסת ובאפשרויות השיבוץ העומדות לרשותנו, הוחלט לסיים את העסקתך בכנסת.

על מנת לאפשר לך התארגנות מתאימה, לפנים משורת הדין, נהיה מוכנים להמשיך את העסקתך עד ליום 15.8.04 ועד בכלל.

אם אינך מעוניינת בהעסקה עד לתאריך הנקוב לעיל, תסתיים העסקתם ביום 31.7.04.

אנו מודים לך על תרומתך ושירותך, ומאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך".

ט.
לאחר שקיבלה את המכתב בעניין סיום העסקתה, פנתה התובעת אל מזכיר הכנסת וביקשה לפגוש אותו. מזכיר הכנסת נענה לבקשה. התובעת ביקשה ממנו לבטל את הפיטורים, וציינה בפני
ו את היותה עובדת טובה ומסורה, וכי מעולם לא היו עליה תלונות
מן הממונים עליה. עבודתה הממושכת היא ראיה להצלחתה. בקשתה של התובעת לביטול הפיטורים לא נענתה.
י.
בטרם קבלת ההחלטה בדבר שיתופה של התובעת בתהליך המיון, הייתה כוונה של הכנסת לסיים את העסקתה של התובעת במועד בו תיסגר הועדה לפניות הציבור. הוועדה הייתה צפויה לסיים עבודתה עד לסוף חודש דצמבר 2004. בפועל, אין חולק על כך כי הוועדה שבה לעבוד בשלב מאוחר יותר. לטענת הנתבעת, הוועדה לא הייתה פעילה מחודש פברואר 2005 ועד לסיום עבודת הכנסת ה- 16.
יא.
בסמוך לאחר סיום העסקתה פנתה התובעת לבית דין זה, בבקשה לסעד זמני שיאסור על פיטוריה מהכנסת (בש"א 16526/04).
ביום 15.8.2004 ניתן צו ארעי בהסכמה, לפיו הוארכה העסקת התובעת, עד
לתום הדיון בבקשה לסעד זמני.
ביום 6.1.2005 ניתנה החלטת בית הדין בבקשה למתן סעד זמני. בהחלטה נקבע כי לכאורה לא נפל פגם בהליך שבסיומו ניתנה ההחלטה בדבר סיום העסקת התובעת. בקשת התובעת למתן סעד זמני שיאסור על פיטוריה נדחתה. בפועל הסתיימה עבודת התובעת בכנסת ביום 6.12.2004.

השאלות שבמחלוקת
4.
בהתאם להסכמת הצדדים, הראיות שהוגשו במסגרת
הדיון בבקשה לסעד זמני יחשבו
כחלק מחומר הראיות בתיק העיקרי. לתיק העיקרי הוגשו תצהירים משלימים בלבד.

5.
רשימת הפלוגתאות בין הצדדים לתיק, כפי שנקבעה בדיון המוקדם שנערך ביום
22.5.2005, הינה כדלהלן:
"1.
מה היתה תקופת עבודתה של התובעת בנתבעת. האם יש להחשיב את התקופה בה הועסקה באמצעות חברת כוח עבודה כתקופת עבודה בנתבעת. ככל שכן, מה הרלוונטיות לתביעה זו.
2.
האם נכונה טענת התובעת כי הליך פיטוריה נעשה שלא כדין, ללא שימוע ותוך הפרת הוראות התקשיר.

בהקשר זה, האם חלות על עובדי הנתבעת ובפרט על הליך זה הוראות התקשיר, האם נערך לתובעת הליך שימוע כדין בכל הנוגע להליך זה, האם שמה של התובעת נכלל כדין בהליך הפיטורים בו נקטה הנתבעת.
3.
האם נכונה טענת התובעת כי לא הושגה הסכמת ועד העובדים להליך, ככל שהוא נוגע לתובעת או שמא נכונה טענת הנתבעת כי ההליך התבצע בהסכמת הוועד.
4.
האם, ככל שיתקבלו טענות התובעת, כולן או חלקן, עומדת לתובעת הזכות לחזור לעבודתה בנתבעת, על כל הנובע מכך בדבר זכויותיה החל מיום 15/8/2004."

טענות הצדדים
6.
עיקרי טענות התובעת הם כדלהלן:
א.
יש לראות את התובעת כמי שהועסקה בכנסת החל מיום 15.5.1999 ועד למועד הפסקת עבודתה ביום 6.12.2004. משמע, יש להחשיב גם את התקופה בה הועסקה באמצעות חברות כוח אדם כתקופת עבודה כעובדת הכנסת. מאחר שתקופת עבודתה של
התובעת עולה על חמש שנים, יש לראותה כעובדת קבועה בהתאם להוראות התקשי"ר. גם אם התובעת תראה כעובדת שאינה קבועה, בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה, הפסקת עבודתה נעשתה שלא כדין.
ב.
הפסקת עבודת התובעת נעשתה בחוסר תום לב ובהליכים נפלו פגמים. כך, התובעת לא חויבה תחילה לצאת למבחני מיון ולאחר שהודיעה שאין בכוונתה לצאת למבחנים נהגו עמה בחוסר תום לב והורו לה לגשת למבחנים ולא, תסתיים עבודתה. התובעת עמדה במבחני המיון, שנערכו בדרגת קושי גבוהה וציוניה היו גבוהים.
ג.
הערכת התובעת בוועדה מטעם הכנסת נעשתה ללא הנמקה ואין מידע ביחס לחומר שעמד בפני
הוועדה. הוועדה פעלה ללא קריטריונים מסודרים.
ד.
אף שהכנסת הינה גוף ציבורי, לתובעת לא נערך שימוע כדין. עבודת התובעת הופסקה בלא שנשקלו השיקולים הענייניים המתאימים ובלא שניתנה לה הזדמנות לטעון טענותיה בצורה הגונה, כנה ואמיתית. במהלך ההליכים נהגה הכנסת בחוסר תום לב, אף שכגוף ציבורי מוטלת עליה חובת תום לב והגינות.
ה.
ועד העובדים התנגד להפסקת עבודת התובעת. יו"ר ועד העובדים
מר רפאלי הולך שולל על ידי הכנסת והגב' פיירשטיין מטעמה, והוטעה לחשוב שהוועדה בה עבדה התובעת עמדה להיסגר. רק מטעם זה הסכים ועד העובדים להכליל את שם התובעת במועמדות שעברו ועדת מיון.
ו.
הליך המיון וצמצום העובדים נעשה ללא היוועצות עם ההסתדרות.
ז.
הכוונה לסיים את העסקת התובעת הייתה על רקע סגירה מתוכננת של הוועדה לפניות הציבור. בפועל, ממשיכה הוועדה לפעול ואף מועסקת בה בקביעות מזכירת ועדה ראשונה בשם מירב שמעון, זאת, בעוד שהתובעת נאלצה לסיים עבודתה באופן חסר תום לב והגינות ותוך הטעיית הנוגעים בדבר.

7.
אלה עיקרי טענות הנתבעים:
א.
התובעת החלה לעבוד כעובדת הכנסת מיום 2.4.2000 ולא קודם לכן. בתקופה שלפני כן היו מעסיקותיה הישירות חברות כוח אדם בלבד. הוראות התקשי"ר אינן חלות על עובדי הכנסת שכן ליו"ר הכנסת נתונות סמכויות נציב שירות המדינה.
ב.
גם לו היו חלות הוראות התקשי"ר, הרי שאין בכך כדי למנוע את סיום עבודת התובעת. התובעת לא עברה הליכי מכרז או מיון שהינם תנאי לקבלה לעבוד כעובדת קבועה, ולא הייתה עובדת קבועה של הכנסת. בכנסת לא היה תקן קבוע לתפקידה של התובעת ולכן לא ניתן היה להעבירה למעמד זמני, לקראת קבלת קביעות. בשורת פסקי דין נקבע כי אין די בחלוף הזמן שמועסק עובד על ידי המדינה כדי להופכו אוטומטית לעובד במעמד "זמני" או "קבוע".
ג.
הכנסת החליטה על הליך של רפורמה כוללת במערך העבודה של מזכירות ועדות הכנסת השונות. הוחלט כי חלק משירותי המזכירויות יינתנו באורח בלתי קבוע, בהתאם לצורכי הוועדות השונות. לפיכך, החל הליך מיון שבסיומו יפוטרו המזכירות שלא ימצאו מתאימות. ועד העובדים הסכים למהלך, השתתף בתהליך ונטל בו חלק פעיל. לוועד מעמד של גורם מייעץ והוא אינו בעל זכות וטו. חובת ההיוועצות עם הוועד קוימה. בהתאם לעדותו של יו"ר הוועד, הוא ביקש להכליל את התובעת במיונים אף שלא האמין כי הוועדה בה עבדה תיסגר, תוך נטילת "סיכון מחושב".
ד.
תחילה, ומתוך טעות, לא תוכנן כי התובעת תשתתף בתהליך. הנתבעת סבורה הייתה בתחילה, ומתוך טעות, כי לנוכח הכוונה המוצהרת להביא את פעילותה של הוועדה לפניות הציבור לכלל סיום, אין צורך בהכללת התובעת במסגרת רשימת המועמדות למיון. לאחר פניית יו"ר הוועד מר רפאלי הוחלט לצרף את התובעת למועמדות למיון. דבר שהקנה לה הזדמנות צודקת להשתתף בתהליך שבסיומו יכולה הייתה להישאר כעובדת הכנסת. אין כל ממש בטענת התובעת כאילו לא נכללה בהליך מראש מאחר שהייתה "מזכירה ראשונה". מדובר בהשערות של התובעת בלבד. משהחליטה הכנסת על שינוי מערך כוח האדם, בשיתוף ועד העובדים, אין לתובעת זכות קנויה להיבדל מחברותיה בטענה שהינה מזכירה יחידה של ועדה.
ה.
התובעת הייתה מודעת לאפשרות שהליך המיון עשוי להוביל לסיום העסקתה. לא נפל פגם כלשהו במבחני ההערכה ובמיונים שעברה התובעת. במבחני מרכז ההערכה, התובעת לא נמצאה בין ארבע המועמדות הטובות ביותר. התובעת זומנה לראיון בפני
ועדת מיון במסגרתה ניתנה לה אפשרות להשמיע טענותיה בעניין סיום העסקתה. גם בהתאם לממצאי הוועדה לא נמצאה התובעת בין ארבע המועמדות הטובות ביותר. כל חברי הוועדה ובכללם נציגת ועד העובדים חתמו על פרוטוקול הדיון בוועדה וההחלטות התקבלו פה אחד.
ו.
לאחר קבלת מכתב הפסקת העבודה (נספח א' לכתב התביעה) נפגשה התובעת עם מזכיר הכנסת. בפגישה השמיעה התובעת את טענותיה אולם הוחלט שלא לשנות מן ההחלטה בדבר סיום העסקתה.
ז.
אין לקשור את המשך העסקת התובעת בהמשך פעילות הוועדה לפניות הציבור. התובעת התבקשה להשתתף בתהליכי המיון כמו כל יתר המזכירות, כך שאם הייתה נמצאת מתאימה, הייתה העסקתה נמשכת בין אם הוועדה הייתה ממשיכה לפעול ובין אם לאו.
ח.
בטענת התובעת כאילו לאחר סיום עבודתה התקבלו לעבוד מזכירות חדשות בוועדה לפניות הציבור אין ממש. בוועדה שימשו מזכירות זמניות וממלאות מקום בלבד, בהתאם לצרכי העבודה. גב' מירב שמעון, שהינה עובדת קבועה של הכנסת, הוצבה בתפקיד באופן זמני, בתקופה בה הוועדה לא פעלה.
ט.
יש לבחון את ההחלטה בדבר סיום עבודת התובעת לאור הנסיבות והשיקולים שעמדו בפני
הכנסת במועד סיום העבודה.
אין לייחס משמעות לכך שבמהלך השנים שלאחר מכן התעוררו צרכי העסקה אחרים. הדבר אינו סותר את צדקת ההחלטה בדבר סיום עבודת התובעת בנסיבות ובמועד שבהם התקבלה.
י.
אין חולק על כך שהתובעת זכאית להזדמנות להשמיע טענותיה בטרם קבלת ההחלטה בעניינה, ואכן הכנסת מילאה אחר חובת השימוע. לתובעת ניתנו שלוש הזדמנויות להשמיע טענותיה - בפני
ועדת המיון בסיום מרכז ההערכה; בפגישה שאליה זומנה התובעת אל מנהלת משאבי האנוש של הכנסת; בפגישה עם מזכיר הכנסת, לאחר שהתובעת קיבלה את ההודעה בדבר סיום עבודתה. השימוע המאוחר שקוים הגשים את זכות הטיעון, כפי שקבע בית הדין בהליך הזמני.
יא.
היעתרות לתביעה משמעה אכיפת יחסי עבודה. הלכה פסוקה היא כי יחסי עבודה יאכפו אך בנסיבות חריגות וקיצוניות, ודרך
המלך הינה לפצות עובד בסעד כספי.



דיון והכרעה


האם התובעת עובדת "קבועה" בכנסת

8.
התובעת מבקשת לראותה
כעובדת הכנסת במהלך כל תקופת עבודתה בכנסת, ובכלל זה בתקופה בה הועסקה באמצעות חברות כוח אדם, מיום 15.5.1999 ועד ליום 2.4.00. מכאן גוזרת התובעת כי הועסקה משך למעלה מחמש שנים בכנסת, ומשכך לטענתה, בהתאם להוראת התקשי"ר, היא זכאית למעמד של עובדת קבועה.

בשאלת זהותו של המעסיק כבר נקבע בע"ע 1334/04 נינה טופר – מועצה מקומית תל שבע (טרם פורסם, ניתן ביום
29.12.04) מפי
השופט שמואל צור כי:
"על בית הדין האזורי לבחון את מכלול הזיקות שנוצרו במהלך העסקתו של העובד ולקבוע מה משקל יש לתת לכל אחת מהן, ולאיזה צד נוטה מטוטלת המשקל בסופו של דבר. בית הדין ייתן דעתו במיוחד לשאלה המהותית והעיקרית והיא מיהו לאמיתו של דבר מעסיקו של העובד. כמו כן על בית הדין האזורי לתת דעתו האם העסקת העובד נגועה בפיקציה והאם מתכונת העסקתו, כפי שהייתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהיא בזכויותיו או גורעת מהן".

9.
התובעת הועסקה משך תקופה העסקה קצרה בת כ- 11 חודשים באמצעות

חברות כוח אדם, ולאחר מכן נקלטה לעבודה כעובדת הכנסת. תקופת העסקה קצרה כגון זו, באמצעות חברות כוח אדם, ככלל, מתאימה למאפייני העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם. וודאי אין זה המקרה בו מועסק עובד בפועל אצל "המשתמש" במהלך תקופות ממושכות, בעוד שחברות כוח האדם מתחלפות [ראו לשם השוואה: עע 1189/00 אילנה לוינגר – מדינת ישראל, (לא פורסם, 20.9.00), עב(ת"א) 911583/99 חני אבני-כהן- מדינת ישראל הנהלת בתי המשפט (לא פורסם, 29.7.01), עב' (ירושלים) 2513/00 ענת זריפה- מדינת ישראל
(לא פורסם, 21.12.05)].

10.
למעט עצם קליטתה בעבודה בכנסת, לאחר תקופת עבודה קצרה בה הועסקה על

ידי חברות כוח אדם, לא הציגה התובעת בפני
נו כל תשתית עובדתית שיש בה כדי לתמוך בטענתה, כי גם באותה תקופה הייתה עובדת הכנסת. התובעת לא הביאה כל ראיות שיש בהן ממש ביחס למאפייני תקופת העסקתה הראשונה, ולמעשה לא נפרשו בפני
בית הדין העובדות הרלוונטיות בדבר תקופת ההעסקה הראשונה, שיש בהן כדי לתמוך בטענה כאילו נשאה ההעסקה באמצעות חברות כוח אדם סממנים פיקטיביים.
לסיכום חלק זה
:
אנו דוחים את טענת התובעת בדבר היותה
עובדת הכנסת עוד מיום 15.5.1999. אנו קובעים כי העסקת התובעת על ידי הכנסת החלה ביום 2.4.2000.

11.
משקבענו כי העסקת התובעת בכנסת החלה ביום 2.4.2000, כי אז במועד סיום
עבודתה לא מלאו חמש שנים להעסקתה. בכך נשמט הבסיס לטענתה כאילו לאחר חמש שנות העסקה יש לראותה כעובדת קבועה של הכנסת. זאת, אף מבלי להידרש לשאלת תחולת הוראות התקשי"ר על עובדי הכנסת. ויתרה מכך, אפילו הייתה התובעת משלימה חמש שנות עבודה כעובדת הכנסת, בעובדה זו כשלעצמה לא היה די כדי להקנות לה "קביעות". בהקשר זה נפנה לפסק הדין מן הזמן האחרון ע"ע 627/05 עו"ד משה נדב נ' עיריית תל אביב (טרם פורסם, ניתן ביום 4.1.2007) שם נמצא כדברים הבאים:
"הכרה בעובד כעובד מדינה אינה דבר של מה בכך. עובד מדינה אינו מתקבל לשירות בדרך בה שוכר מעסיק פרטי עובדים. עובדים בשירות המדינה עוברים תהליך מינוי על פי חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 (להלן: חוק המינויים) ועל פי הוראות התקשי"ר. הוראות החוק והתקשי"ר נועדו להבטיח שבעלי הכישורים הטובים ביותר יזכו בתפקיד (ראו: דב"ע מד/20-4 חלמיש חברה ממשלתית עירונית - מועצת פועלי תל-אביב-יפו, פד"ע טו 320, 327). לשם כך, מחייב חוק המינויים, בין היתר, פרסום מכרז פומבי כתנאי למינוי אדם לעובד מדינה (סעיף 19 לחוק). בחוות דעתו בעניין חסון עמד חברי הנשיא אדלר על כך ש"יש חשיבות להליך המינוי של עובדי מדינה ואין מקום לוותר עליו" (שם, סעיף 5 לפסק דינו של הנשיא)."

וכן ראו את פסק דינו של כב' הנשיא אדלר בפרשת חסון האמורה, שהוזכרה בהחלטתנו בעניין הסעד הזמני:
"יש חשיבות להליך המינוי של עובדי מדינה ואין מקום לוותר עליו. ההלכה הקבועה מימים ימימה היא כי המעבר מעובד ארעי או זמני לעובד
קבוע אינו אוטומטי ועל העובד למלא אחר התנאים שנקבעו בחלק המינויים ובתקשי"ר ולעבור את הליך הקבלה לעבודה שנקבע בהם. עוד נקבע כי מינוי מכח חוק המינויים אינו דקרלטיבי אלא קונסטיטוטיבי. נוסף על כך הגדרתו של "עובד מדינה" בחוק הגמלאות שהיה בתוקף בשנת 1955, שהיתה "מי שהועסק בשירות המדינה" שונתה בתיקון למי ש"נתמנה כעובד מדינה"
(ע"ע 388/99 יעקב חסון ואח' – מדינת ישראל, ניתן ביום 4.9.03, בפסקה
5 לפסק הדין).

12.
התובעת לא נקלטה מעולם בהליך מסודר כעובדת קבועה של הכנסת במשרה בתקן. תקופת העסקה ממושכת כשלעצמה אין בה כדי להעניק לתובעת מעמד קבוע. לפיכך, לא חלות בעניינה של התובעת ההוראות המחייבות בעניין סיום עבודתם של עובדים קבועים, ויש לבחון את הליך סיום העסקתה בהתאם.

הליכי סיום עבודתה של התובעת
13.

כאמור, במסגרת הרפורמה
בעבודת מזכירות הכנסת, הוחלט על עריכת מבחני מיון לעובדות המשמשות כמזכירות בוועדות ואינן מועסקות על פי כתב מינוי, כשבסוף
התהליך תשובצנה ארבע המזכירות הטובות ביותר, במסגרת "איגום" שירותי מזכירות, ותקלטנה כעובדות הכנסת. וכבר צוין בהחלטה בבקשה לסעד זמני כי ההליך הוא הליך מיוחד "יש בו סממנים של מיון וקבלה לעבודה מצד אחד, יחד ובמעורב עם כאלו של הפסקת העסקה. התהליך עצמו טומן בחובו – קבלה לעבודה לגבי חלק מן המשתתפות בתהליך, ופיטורים, לגבי האחרות". במסגרת ההליכים בתיק זה טענה התובעת, כי בהיותה מזכירה "ראשונה" (יחידה) של הוועדה לפניות הציבור לא היה מקום לשתפה בהליכים אלה מלכתחילה. על טענה זו חזרה התובעת בסיכומיה בחצי פה, ולא בכדי. עמדת התובעת בהקשר זה אינה נתמכת למעשה בראיה כלשהי. התובעת העידה במסגרת הליכי הבקשה לסעד זמני, כי לא נאמר לה ע"י גורם כלשהו בכנסת כי אינה נכללת במסגרת הרפורמה בהיותה מזכירה יחידה ( עדות התובעת, עמ' 3 ש' 1-3 לפר' מיום
15.8.2004).
ממכלול הראיות עולה בבירור, כי הליכי המיון היוו חלק ממהלך כולל, שנערך בכנסת בשיתוף ועד העובדים. מתיאור מהלך הרפורמה שיזמה הכנסת כפי שעולה מן הראיות מתברר, כי ההבחנה היחידה בין מזכירות הוועדות הייתה בין כאלו שיש בידן כתבי מינוי וכאלו שאין להן כתבי מינוי (ראו ס' 6 לתצהיר
גב' פיירשטיין בהליך הזמני, וכן עמ' 12 ש' 11-18 לפר' מיום 19.3.2006). ובלשונה של הגב' פיירשטיין בחירה הנגדית:
"ש. הסיטואציה התחילה כאשר רצו לעשות מכרז בקרב אלה שהיא מזכירה שניה או שלישית בוועדות, ולא עשו את זה לגבי אחרות, האם זה נכון.
ת. זה לא מזכירה שניה ושלישית, זה נעשה לגבי כל המזכירות בוועדות של הכנסת שהועסקו על חשבון חודשי עבודה ולא היו מועסקות בכתב מינוי.
ש. התובעת לא הוכנסה בשלב הראשון, היא הייתה מזכירה יחידה בוועדה שלה, האם זה נכון.

ת. נכון.

ש. זה נכון שהיא לא הוכנסה בגלל שהיא הייתה מזכירה יחידה.

ת. לא.

ש. למה היא לא הוכנסה.
ת. כל המהלך של הרפורמה בוועדות התחיל ביוני 2004, בזמנו לתובעת היה חוזה עד ליום
31/7/04, כוונתנו הייתה להאריך את חוזה העסקתה עד דצמבר 2004, מועד סיום הפסקת עבודת הוועדה. ובמועד זה מאחר שהוועדה הייתה אמורה לסיים עבודתה, התובעת הייתה אמורה ללכת הביתה עקב סיום עבודתה של הוועדה. משנודע ליו"ר וועד העובדים באמצעות מכתבי זימון שאנו הוצאנו למזכירות הוועדה על הליך המיון, הוא עלה אלי ושאל אותי מה קורה עם התובעת, אמרתי לו שמאחר שעבודת הוועדה מסתיימת, חוזה העסקתה יוארך עד לסיום עבודת הוועדה בדצמבר 2004, ובמועד זה תיפסק עבודתה בכנסת, ואז הוא ביקש ממני להכליל אותה מאחר שהיא מזכירת וועדה, לא לקשור את סיום עבודתה בסיום עבודת הוועדה, אלא לתת לה אפשרות כפי שניתנת ליתר מזכירות הוועדה להתמודד, וכך נעשה."
זה (עמ' 14 ש' 12-עמ' 15 ש' 2 לפר' 19.3.2006).

גרסתה של גב' פיירשטיין
כי בשלב ראשון לא נכללה התובעת בתהליך המיון, נוכח המועד בו הייתה הוועדה אמורה לסיים את פעילותה, וכי היא
הוכנסה לתהליך על פי בקשתו של יו"ר הוועד, על מנת לתת לה הזדמנות להישאר כעובדת הכנסת, נתמכה בעדותו של יו"ר הוועד (ראו על כך להלן). לא נמצאה אפוא כל תמיכה לגרסתה של התובעת לפיה מלכתחילה לא שולבה בתהליך בהיותה "מזכירה יחידה" בוועדה.

14.
אשר לעמדתו של ועד העובדים ביחס למהלכים בעניינה של התובעת. ראשית יש
לציין, כי מעבר לעצם שיתופו של הוועד בהליכי המיון של מזכירות הוועדות, לא נטען ולא כל שכן לא הוכח בפני
נו, כי לוועד העובדים
היה
מעמד מכריע או זכות וטו ביחס להליכי המיון. לגופו של עניין, הובהר מעדותו של יו"ר ועד העובדים מר אביגדור רפאלי במסגרת ההליך הזמני, כי המהלך כולו נעשה בשיתופו המלא של הוועד. יתרה מזאת, אין חולק כי שיתופה של התובעת בהליכי המיון נעשה למעשה ביוזמתו של הוועד, מתוך הבנה כי התובעת עשויה לאבד את מקום עבודתה בשל סגירה צפויה של הוועדה בה הועסקה. נזכיר כי במסגרת חקירתו הנגדית של מר רפאלי, הוא תיאר את המהלך של הוספת התובעת להליכי המיון כ"סיכון מחושב" (עמ' 5 שורות 6-8 לפר' 7.9.2004). משמע, ברור היה לוועד, ויש להניח שגם לתובעת, כי קיים סיכון בעצם ההשתתפות בהליכי המיון, אם חלילה יבחרו אחרות תחתיה.

15.
מעיון בעדויות ובכלל חומר הראיות עולה כי לא נפל פגם בתהליכי המיון בהם
השתתפה התובעת. לא נמצא בהם חוסר תום לב או העדפה של
עובדת פלונית על פני אחרת. מששותפה התובעת בהליכים, היא עברה מבחני מיון ורואיינה על ידי ועדת המיון, כפי שנעשה ביחס ליתר המשתתפות בהליך. טענת התובעת כי התוצאות שהשיגה במבחני המיון היו טובות ביותר אינה מבוססת על עובדות אלא על שמועות ששמעה. התובעת העידה בקשר לכך כי היא עצמה כלל לא ראתה את התוצאות (עמ' 6 ש' 4-6 לפר' 15.8.2004).
ויודגש כי נציגה מטעם הוועד ישבה בוועדת המיון, תוצאות הליכי המיון התקבלו בשיתוף פעולה עם ועד העובדים ונציגת הוועד הסכימה לתוצאות שהתקבלו.
בנסיבות אלה, מצאנו כי השתתפות התובעת בהליכי המיון, כמו גם ההחלטות שהתקבלו, נעשו כדין ולא נפל בהם פגם..






זכות הטיעון של התובעת
16.
הצדדים אינם חולקים על זכותה של התובעת למימוש זכות הטיעון, ועל
חשיבות הזכות והמעמד שמייחסת לה הפסיקה, כנגזרת
מעקרונות הצדק הטבעי. עמדה על כך בהרחבה השופטת ארד בפסק הדין בעניין גוטרמן, ובזו הלשון:
"זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא
לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו (
לעניין זה ראו: דבע מח 148-3/ שק"ם בע"מ - אפרים גרינברג, פד"ע כ 143 ,141).
עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד - להציג בפני
העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת, בפתיחות, בהגינות ובתום לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני
מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו"(
ע"ע 1027/01 - ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק . תק-אר 2003(1), 1.).


17.
הצדדים אינם
חלוקים גם
על כך שלתובעת ניתנה אפשרות להשמיע טענותיה
במסגרת הליכי המיון. עם זאת טוענת התובעת, כי באפשרות שניתנה לה להשמיע דברה במסגרת תהליך המיון אין כדי למצות את זכותה לשימוע במלואה. זאת, באשר ועדת המיון אינה הפורום המתאים לפרישת מלוא הטענות הנוגעות לוותק בעבודה, מצבה האישי וכיוצא בזאת.
על האפשרות למימוש זכות הטיעון במסגרת הליכי המיון עמד בית דין זה בהחלטה בבקשה למתן סעד זמני, והדברים נכונים גם לשלב זה, ואלו הדברים:

"אין חולק על קיומה של זכות טיעון למבקשת לפני קבלת ההחלטה על סיום העסקתה. במקרה שבפני
נו
כאמור, בעצם קיומו של הליך הבחירה טמון היה תהליך הפיטורים. על כך ידוע היה למבקשת עוד כשנגשה למרכז ההערכה. לכאורה ניתן היה לומר בנסיבות אלו כי בעצם התהליך שקוים בפני
ועדת המיון יש משום קיום מסוים של חובת השימוע. אלא שלטעמנו, בכך אין די. כאשר עומדת על הפרק כוונה לסיום העסקתו של פלוני יש לתת לו מלוא האפשרות לשמוע על הטעמים העומדים ביסוד הכוונה להפסקת העסקתו ולהשמיע מנגד את טענותיו. אותה ועדת מיון שבפני
ה עמדה המבקשת לבחינה ולבדיקת התאמתה לקבלת קביעות במשרה, אינה הפורום לשמוע טענותיה של המבקשת בקשר לכוונה לסיים העסקתה. כך למשל אין זה פורום מתאים לשמוע טענות אודות בעיות אישיות אם קיימות כאלה אצל העובדת, בגינן היא מבקשת למנוע פיטוריה, הדגשים שהיא מבקשת לתת לותק שלה, להמלצות, ועוד עניינים המתאימים יותר להעלאה והדגשה בקשר להחלטה העומדת להתקבל בקשר לפיטורים דווקא, ואינם מתאימים לתהליך מיון לקראת קבלה לעבודה. "

עם זאת, גם לגרסתה של התובעת, היא פרשה בפני
ועדת המיון חלק מטענותיה. כך, העידה התובעת במסגרת הבקשה לסעד זמני, כי:
"ש. בהקשר זה של הכישורים ניתן לך לומר את דברך.
ת. נכון."
(עמ' 7 ש' 15-16 לפר' 15.8.2004).


18.
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה
האם התובעת הוזמנה לישיבת שימוע בפני

מנהלת משאבי אנוש של הכנסת, אליו לא התייצבה. לא הוכח לפנינו כי התובעת קיבלה הזמנה לשימוע וכי ויתרה על זכותה להשמיע טענותיה בדבר הכוונה לסיים את העסקתה. בעצם ההזמנה לישיבה כשלעצמה, גם אם הוצאה, אין בנסיבות העניין משום מיצוי חובת השימוע של הכנסת מצד אחד
וזכות הטיעון של התובעת מאידך .
עם זאת, כפי העולה גם מן ההחלטה בבקשה לסעד זמני, שוכנענו כי בנסיבות העניין מיצתה התובעת את זכות הטיעון הנתונה לה
וזאת עשתה בפני
מזכיר הכנסת, בפני
ו פרשה טענותיה אודות הכוונה לסיים את העסקתה, הגם שהיה זה "שימוע מאוחר".
בקשר ל"שימוע מאוחר" הלכה היא כי:

"קורה שהשימוע לא התקיים קודם קבלת ההחלטה עקב שגגה או תקלה. יהיו מקרים שבהם יהיה ניתן לכפר על הטעות שבאי-קיום שימוע קודם ההחלטה, על-ידי קיום שימוע מאוחר, שימוע שבו תהיה הרשות מוכנה לשקול את העניין מחדש."
[בג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי ואח' נ. מדינת ישראל פד"י נח(3), 865 בעמ' 891, ההדגשה שלי ר.ר., וראו גם
ע"ע 1123/00 בית ספר תיכון עירוני – כל ישראל חברים בתל אביב יפו – צויזנר (לא פורסם, 27.6.01), והפסיקה המוזכרת שם]

התובעת נפגשה עם מזכיר הכנסת כאמור, ופרשה בפני
ו את טענותיה בנוגע לכוונה לסיים את העסקתה בכנסת. נקבע בזאת כי בפגישה זו, המשלימה להליכי המיון ולראיון בפני
ועדת המיון, שגם במסגרתם פרשה התובעת טענותיה בדבר הכוונה להפסיק את העסקתה, יש כדי למצות את זכות הטיעון של התובעת.

המשך פעילות הוועדה לפניות הציבור
19.
התובעת טוענת
כי הוועדה לפניות הציבור ממשיכה בפעילותה ואף מועסקת בה המזכירה מירב שמעון. על כן לטענתה, לא היה מקום להליכי פיטוריה (ראו תצהיר משלים של התובעת שהוגש במצורף לבקשתה להגשת ראיות נוספות לאחר שהסתיים שלב ההוכחות). בסיכומיה היא אף מפנה לדבריה של הגב' פיירשטיין במסגרת חקירתה הנגדית בדיון שקוים בבקשה לסעד זמני שם אישרה גב' פיירשטיין כי הוספתה של התובעת
לרשימה הייתה קשורה עם הסיום הצפוי של עבודת הוועדה לפניות הציבור בכנסת בדצמבר 2004 (עמ' 15 שו' 1-2 לפר 15.8.2004).
בתגובה נטען מטעם הכנסת, בתצהיר משלים שהגישה הגב' פיירשטיין, כי העסקתה של התובעת הופסקה בהתאם לתוצאות הרפורמה בעבודת מזכירות הוועדות. הכללתה של התובעת ברשימת המזכירות לא הייתה קשורה בשאלת המשך פעולתה של הוועדה לפניות הציבור ולא נבעה מסיום פעולתה הצפוי של ועדה זו. החלטת הכנסת התקבלה בשעתו בהתאם לנסיבות כפי שהיו בעת קבלת ההחלטה. במהלך השנים עשויים צרכי העבודה להשתנות.
לעצם טענתה של התובעת בקשר לפעילות הוועדה מציינת גב' פיירשטיין בתצהירה כי הוועדה לפניות הציבור לא הייתה פעילה מאז פברואר 2005 ועד לסוף תקופת כהונתה של הכנסת ה-שש-עשרה. לא הייתה כל ודאות באותה עת כי הוועדה תשוב ותפעל במסגרת הכנסת השבע עשרה , ועבודתה של הוועדה לא חודשה באופן אוטומטי אלא על פי החלטת ועדת הכנסת שהתקבלה לאור בקשה מיוחדת ולאחר דיונים בנושא (ס' 4 לתצהיר מיום 18.9.06). עוד מוסיפה גב' פיירשטיין ומציינת כי הגב שמעון אינה מועסקת כמזכירה קבועה
בוועדה.
לאחר שעיינו בכלל העדויות וחומר הראיות שבתיק אנו חוזרים ומפנים לקביעות קודמות שלנו לפיהן, אכן, מלכתחילה לא שולבה התובעת בהליכי המיון נוכח
הסיום הקרוב שהיה צפוי בשעתו לעבודת הוועדה. על פי פנייתו של יו"ר
הוועד ועל מנת לתת לתובעת הזדמנות כמו יתר מזכירות הוועדות שלא היה בידיהן כתב מינוי, שולבה התובעת בהליך המיון. כך גם צריך להבין את תשובתה של גב' פיירשטיין עליה נסמכת התובעת, בדבר הקשר של סיום עבודת הוועדה עם הפסקת עבודתה של התובעת , בלא לנתק תשובתה זו מן הדברים שמסרה במשפטים קודמים (עמ' 14 ש' 19-24,
פר' 15.8.04). מששולבה התובעת בהליכי המיון, ובנסיבות המיוחדות בהן שולבה כאמור, ולאור תוצאות המיון, הפכה
השאלה בדבר המשך פעילותה של הוועדה להיות בלתי רלוונטית. ומכל מקום, אפילו היינו קובעים כי בסופו של תהליך, עדיין יש קשר בין הפסקת עבודתה של התובעת לבין המשך פעילותה של הוועדה,
ואין אנו קובעים כך, צודקת הכנסת בטענתה כי המועד הרלוונטי לבחינת תקינות ההחלטה הוא מועד קבלתה, והנסיבות שבעובדה כפי שהיו באותה עת. התפתחויות או שינויים שאירעו במועדים מאוחרים יותר לא ישפיעו על בחינת תקינות תהליך קבלת ההחלטה. בקשר לכך יודגש כי לא נסתרה טענת גב' פיירשטיין כי בשעתו הייתה כוונה שלא להמשיך בפעילות הוועדה. כמו כן
נפנה אל עדותו של יו"ר הועד שלא הותירה רושם
מהימן על בית הדין בהליך הזמני.
ככל שבכלל יש לכך רלוונטיות
נוסיף עוד ונציין, כי לא נסתרה טענת הגב' פיירשטיין בדבר זמניות העסקתה של הגב' שמעון כמזכירה בוועדה.

סוף דבר

לאור כל האמור, משלא מצאנו כל פגם שיש בו ממש בהליך פיטוריה של התובעת, התביעה נדחית.



התובעת תישא בשכ"ט עו"ד הנתבעת בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. בנסיבות העניין איננו מוצאים מקום לביטול ההחלטה מיום 4.6.2007 בדבר פסיקת הוצאות לחובת התובעת.

ניתן 10.9.08 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ר. רוזנפלד, שופטת

מ. אלון, נציג ציבור

י.פיינברג, נציג ציבור



002742/04עב 730 לימור






עב בית דין אזורי לעבודה 2742/04 רויטל גול נ' ח"כ ראובן ריבלין, כנסת ישראל (פורסם ב-ֽ 10/09/2008)