פסקי דין על אורי אור | פסקי דין על שירות התעסוקה

1211/02 עע     25/05/2003




עע 1211/02 אורי אור נ' שירות התעסוקה





בית הדין הארצי לעבודה

עע 001211/02

המערער
אורי אור

המשיב
שירות התעסוקה
בפני
: סגנית הנשיא אלישבע ברק
, השופט עמירם רבינוביץ
, השופט יגאל פליטמן
,
נציג מעבידים מר ישראל בן יהודה
בשם המערער - בעצמו
בשם המשיב - עו"ד עידית בר-און

פסק דין
השופט יגאל פליטמן
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט חיים ארמון ונציגי הציבור מר גבעתי בן יוסף ומר בני ויזאן, עב 1961/01), שאישר את החלטת ועדת הערר של לשכת שירות התעסוקה
בטבריה מיום 16.8.01, לגבי הסירוב שנרשם למערער בקשר להפניה לעבודה מיום 16.7.01.

לשכת העבודה בטבריה רשמה למערער שלושה סירובים להצעות עבודה בגין הפניות למקומות עבודה שלא נענו על ידו: הפניה מיום 8.6.01 לחברה לשיווק משקאות; הפניה מיום 9.7.01 לעבודה בעבודות עפר אצל יצחק אליהו; והפניה מיום 16.7.01 לעבודה כעובד שיש בבית קברות אצל חברת גל-עד זעפרני בע"מ (להלן - גל - עד).

לגבי שתי ההפניות הראשונות לחברה לשיווק משקאות ולעבודה בעבודות עפר - קיבל בית הדין האזורי את ערעורו של המערער וביטל החלטות הסירוב. ואילו לגבי ההפניה מיום 16.7.01 לגל-עד הוא דחה את הערעור על החלטת ועדת הערר. בגין אותה דחיה הוגש הערעור.

2. הרקע העובדתי ופסק דינו של בית הדין האזורי

א. "המערער - גרוש המטפל בילדתו בת ה-9 עובד בעבודה חלקית כמציל ולשם השלמת פרנסתו ופרנסת בתו - הוא נזקק להשלמת הכנסה."

ב. ביום 16.7.01 הופנה המערער על ידי שירות התעסוקה
כאמור לעבוד בחברת גל-עד.

ג. "אין חולק שהמערער עצמו היה זה שלא רצה לעבוד בבית הקברות וכי אי רצונו הוא אשר מנע את קבלתו לעבודה".
"המערער טען בפני
נציג החברה, כי מבחינה רפואית אין זה רצוי שיעבוד בבית קברות. המערער תמך (מאוחר יותר) את טענתו זו במסמך רפואי על כך שלמערער יש בעיות פסיכוסומטיות, ובמסמך מעובדת סוציאלית שהביעה את דעתה שלאור הבעיות הפסיכוסומטיות מוטב למערער שלא לשהות בבית קברות."

ד. "משהמערער העלה טענה בענין מצבו הבריאותי, הרי שהלשכה פעלה כשורה בכך, שהעמידה את המערער לבדיקת הועדה לקביעת כושר עבודה. פעולה זו מתחייבת מהאמור בסעיף 15 לתקנון שירות התעסוקה
".
"אולם משהועמד המערער לבדיקה, הרי שתוצאות הערעור תלויות גם בהחלטתה של הועדה לקביעת כושר העבודה."
"ועדה זו (שהתכנסה ביום 8.8.01), קבעה, כי המערער כשיר לעבודה (למעט חשיפה לריחות חריפים), וזאת לאחר שהמערער העלה בפני
ה את טענותיו בענין הבעיות הפסיכוסומטיות."

ה. לאור התשתית העובדתית שפורטה לעיל, אישר בית הדין האזורי את החלטת ועדת הערר ופסק, "שהמערער לא הוכיח, כי היתה לו סיבה מוצדקת שלא לקבל על עצמו את העבודה המוצעת בגל-עד, ועל כן לא נמצא פגם בהחלטתה של לשכת התעסוקה לדחות את המערער כסרבן". לאור האמור נדחה הערעור.

3. א. המערער, שערער על פסק הדין, ביקש לפטור אותו מלהתייצב לדיון
ובמקום זאת לאפשר לו לטעון טענותיו בכתב. בקשתו נענתה. עיקר טיעונו היה, כי נוכח מצבו הרפואי - לא היה מקום להפנותו לעבודה בגל - עד.

ב. ב"כ המשיב טענה מאידך, כי וועדת אי הכושר היתה מודעת לבעיות הפסיכוסומטיות של המערער, ומשאין להתערב בהחלטתה, ממילא ראויים להתאשר מטעמיהם החלטת ועדת הערר ופסק דינו של בית הדין האזורי.

4. אשר לדעתנו

א. בהתאם לסעיף 2(2) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א- 1980 (להלן - החוק), הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה לדורש עבודה החייב במבחן תעסוקה, מותניית בכך, "שהוא רשום בלשכת שירות התעסוקה
כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לענין סעיף 163 לחוק (הביטוח הלאומי) ולשכת שירות התעסוקה
לא הציעה לו עבודה מתאימה."
"לענין פיסקה זו, עבודה מתאימה - כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכושרו הגופני".

לאור האמור השאלה לענייננו הינה - האם הצעת העבודה בגל-עד תואמת את מצבו הבריאותי של המערער.

ב. על פי סעיף 163(א) לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח) "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שרות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור שרת העבודה והרווחה והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו."

ג. על פי תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה) התשל"ג-1972: "רואים אדם רשום בלשכה העבודה כמחוסר עבודה לענין סעיף 127(א) לחוק, (כיום סעיף 163(א) לחוק), אם הוא נרשם כדורש עבודה בהתאם לתקנון שירות התעסוקה
".

ד. בהתאם לסעיף 21 לחוק שירות התעסוקה
התש"ט-1959 - "תוך שנה מיום תחילתו של אותו חוק היה על המועצה להכין את תקנון השירות ולהביאו לאישור הממשלה (להלן - תקנון השירות)."

ה. על פי סעיף 15 לתקנון השירות שענינו "קביעת כושר עבודה" אזי:

"א. סבור מנהל לשכת שרות התעסוקה או מי שנקבע לכך על ידו, שמצבו הגופני או הנפשי של פלוני המבקש להירשם בלשכה או הרשום בלשכה כדורש עבודה, יש בהם כדי להגביל את כושר עבודתו או שהמבקש להירשם כדורש עבודה טוען לכך - יופנה האיש לוועדה לקביעת כושר עבודה".

ב. הוועדה לקביעת כושר עבודה תקבע את כושר עבודתו של מי שהופנה אליה, כאמור, מבחינת מצבו הגופני או הנפשי, בשים לב למקצועו או לשטח העבודה בו הוא עתיד לעבוד, והלשכה תפעל בכל הנוגע לרישום ולשליחה לעבודה לפי מימצאי הוועדה.
ג. וועדה לקביעת כושר עבודה - ועדה של שלושה, היינו - מנהל לשכת שירות התעסוקה
או מי שנקבע לכך על ידי מינהלת השירות - יושב ראש, רופא שהתמנה על ידי מינהלת השירות, ומי שנקבע על ידי מינהלת השירות כיועץ תעסוקתי לוועדה."

ו. לאור האמור, על החלטת הועדה לקביעת כושר עבודה לא ניתן אמנם על פי הדין לערור ישירות; אולם, משעל הלשכה לפעול "בכל הנוגע לרישום ולשליחת עבודה על פי מימצאי הועדה" - משמעות הדבר הינה, שהחלטת הלשכה בדבר אימוץ מימצאי הוועדה נתונה לביקורת שיפוטית הן של ועדת הערר והן של בית הדין האזורי בערעור על החלטת ועדת הערר. במסגרת אותה ביקורת שיפוטית, על ועדת הערר ועל בית הדין, לבחון בין השאר, האם ראוי היה לאמץ את מימצאי ועדת אי הכושר או שנפלה טעות משפטית בהחלטתה שמצדיקה החזרת עניינו של דורש העבודה אליה לבחינה מחודשת.

ז. בדו"ח ועדת אי הכושר שעבר המערער, כאמור ביום 8.8.01, והחתום על ידי רופא תעסוקה ורכזת הפרט של שירות התעסוקה
באיזור הגליל העליון, נרשם בכל הנוגע לעניינו, כזאת:

"אבחנה": "תגובה פסיכוסומטית לכל ארוע סביבתי".
"הסדרים והגבלות": לא הציג לפני כל מסמך ועדות מבוסס על מחלות מגבילות ומסר שהוא לא חולה וטוען שבתיק קיים מסמכים רפואיים עבורי"
"המלצות: "יכול לעבוד".
"תנאי עבודה": "אינו מתאים לחשיפה לחומרים חריפים".

ח. בהתאם לאישורים שהיו בידי המערער לפני שהוא זומן לועדת אי הכושר, אזי:
על-פי אישור רפואי מיום 3.7.01 של ד"ר מנשה שחר הרופא האזורי
הוא "סובל מבעיות נפשיות המתבטאות בתופעות פסיכוסומטיות. מטופל.... התחיל לעבוד לאחרונה כמציל בבריכה למשך 4 שעות על פי המלצתי. אני מבקש להקל עליו לאור הנאמר לעיל".

על פי אישור הגב' אנט אבו מנהלת מחלקת הרווחה במועצה המקומית מגדל:

"מר אור סובל ממחלות פסיכוסומטיות והינו בטיפול פסיכולוגי מזה 8 שנים.
הנ"ל הופנה על ידנו לתעסוקה בבית עלמין ובהתחשב באישיותו ובבעיותיו הפסיכולוגיות עבודות מסוג זה אינן מתאימות ועלולות לדרדרו מבחינה נפשית".

לערעורו לבית הדין הארצי צירף המערער תעודת חדר מיון מבית החולים רמב"ם מיום 23.10.02 הממוענת לרופא המטפל באותה תעודה נכתב כלהלן:
"לדבריו הופנה לאחרונה לעבודה בבית קברות עם החמרה בחרדות מרגיש שאינו מסוגל לעבוד שם.."
"לסיכום, בן 47 הסובל מהתקפי חרדה קשים עם אגרופוביה טופל שיחתית ב-10 השנים האחרונות עם שיפור חלקי בלבד. עדין חרדות מהרעלות והתקפי לב. אינו מסוגל לעבוד במקומות סגורים בגלל הפחד לחלות. ללא עדות בבדיקתו לפסיכוזה חריפה."
"המלצות": (2) "במצבו הנוכחי לא נראה שיכול לתפקד בעבודה שהוצעה לו בבית קברות עקב החרדה הקשה".

ט. לאור המצוין במסמכים שפורטו לגבי התאמת המערער לעבוד בגל - עד, הרי שהחלטת ועדת אי הכושר בענינו הינה לקונית וחסרה הנמקה ענינית להתאמתו לעבוד באותה עבודה ולפיכך יש לבטלה. משאותה החלטה בטלה, ממילא בטלים החלטת הלשכה, ועדת הערר ופסק דינו של בית הדין הנסמכים עליה.

י. יחד עם זאת אין בביטול החלטת ועדת אי הכושר משום קביעה על ידנו, כי אכן העבודה בגל-עד לא התאימה למערער לאור מצבו הנפשי, אלא משמעות החלטתו הינה, שהתאמתו של המערער לאותה עבודה צריכה להבחן מחדש על ידי ועדת אי הכושר שתשב בהרכב מתאים ותדון באותה שאלה תוך התייחסות נאותה למסמכים שיומצאו לה.

5. סוף דבר - ערעורו של המערער מתקבל כאמור לעיל, ללא צו להוצאות.

דעת השופט עמירם רבינוביץ
1. דין ערעור זה להתקבל, ולו רק מן הטעם, שהוועדה לקביעת כושר עבודה (להלן - ועדת כושר) דנה בעניינו של המערער בהרכב של שניים במקום בהרכב של שלושה.

2. על פי פסיקת בית דין זה, דיון בהרכב חסר של ועדת ערר לפי חוק שירות התעסוקה
, התש"ט-1959, אין לו כל נפקות, והוא בטל מעיקרא:

"5. לא תמצא בחוק ובתקנות האמורות כל הוראה בדבר מספר חברי הועדה, אולם מלשון התקנות לא יכול להיות ספק כי הכוונה לועדה שבה מספר חברים ולא יו"ר לבדו.
זאת ניתן ללמוד מכך שהוענקו סמכויות ליושב ראש הועדה בתקנות האמורות, שכן אין יושב ראש אלא בהרכב הכולל מספר אנשים, וכן מלשון תקנה 5(א) אשר קובעת 'החלטת הועדה תיערך בכתב ותיחתם על ידי חבריה...'

(דב"ע מו/59-91, סנדא גליפטר - שירות התעסוקה
, פד"ע י"ז, 238, 239).
"2. שאלה זו נדונה גם בעל"ע 11/86, בן-חיים נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(4) ע' 99 שם דן בית-הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בהרכב חסר של שני חברים במקום שלושה. באותו

פסק דין
פורשה הוראת החוק המתירה דיון בהרכב חסר בצמצום, ונאמר בו כי דיון בפני
הרכב חסר איננו המדיניות הרצויה. לאור הנקבע שם אנו לומדים כי בהעדר הוראה מפורשת המתירה לגוף שיפוטי או מעין שיפוטי, כגון לועדת הערר שליד שירות התעסוקה
, לדון בהרכב חסר, אין להתיר את הדיון, אפילו חבר הוזמן ולא התייצב. כך, למשל, בית הדין לעבודה רשאי לדון בהרכב חסר רק מכוח הוראת חוק המתירה לו במפורש לעשות כך (סעיף 22 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969). ראה גם: י. זמיר, 'הרכב חסר בבתי דין מינהליים', משפטים, כרך ד, ע' 585.

3. בחוק ובתקנות אין הוראה המתירה לועדת ערר לדון בהרכב חסר. מאחר שלא קיימת הוראה בחוק שירות התעסוקה
או בתקנות מכוחו, המתירה זאת, דיון כזה הוא מחוסר סמכות מהותית (ראה: בג"צ 279/84, פ"ד לט(3) ע' 103, בע' 107). נמצא כי כגוף מעין שיפוטי רשאית ועדת ערר לפעול רק במלוא ההרכב שנקבע בתקנות".

(דב"ע תשן/797-91 אבו חמד רזק - שירות התעסוקה
, פד"ע כ"א, 243, 244 ).

3. דברים אלה נכונים במידה שווה גם לדיון בהרכב חסר של ועדת כושר.

דיון בהרכב חסר אין לו כל נפקות והוא בטל מעיקרא.

4. אשר על כן מטעם זה ובנוסף לטעמים שהובאו על ידי חברי השופט פליטמן - דין הערעור להתקבל.

סגנית הנשיא אלישבע ברק
אני מצטרפת לתוצאה ולנימוקים שבחוות דעתם של שני חברי, השופט יגאל פליטמן
והשופט עמירם רבינוביץ
.
ניתן היום, כ"ג אייר תשס"ג (25 מאי 2003), בהעדר הצדדים.
השופט יגאל פליטמן
השופט עמירם רבינוביץ
סגנית הנשיא אלישבע ברק
נציג מעבידים, ישראל בן יהודה









עע בית הדין הארצי לעבודה 1211/02 אורי אור נ' שירות התעסוקה (פורסם ב-ֽ 25/05/2003)