פסקי דין על אלירם שמואל | פסקי דין על בנק לאומי_לישראל בע"מ

2044/00 הפ     27/05/2003




הפ 2044/00 אלירם שמואל נ' בנק לאומי_לישראל בע"מ




בתי המשפט
בית משפט השלום באר שבע
הפ 002044/00


בפני
:
כבוד השופט אריאל ואגו

תאריך:
27/05/2003

בעניין:
אלירם שמואל



ע"י ב"כ עוה"ד
א. קוראל

המבקש




נגד


בנק לאומי_לישראל בע"מ



ע"י ב"כ עוה"ד
נ. גוטליב

משיב

פסק דין


1. השאלה נשוא המרצת פתיחה זו, הינה, האם הסדר מסוים שהושג בין המבקש, לקוח של הבנק המשיב, לבין הבנק, היה בו לסלק את מלוא חובו כלפי הבנק בגין שני תיקי הוצל"פ שונים והאם תוצאה מכך, יש לסגור את תיק ההוצל"פ שמספרו 8-89-10467-14 המתנהל בבאר שבע.

2. כנגד המבקש נפתחו על ידי המשיב שני תיקי הוצל"פ, בגין שני פסקי דין שניתנו נגדו והמתייחסים לחשבון "פרטי" ולחשבון "עסקי", שבו היה ערב לחובות חברה שבבעלותו.

תיק ההוצל"פ נשוא הבקשה הוא התיק שנפתח בגין פסק הדין הרלבנטי לחוב שבחשבון הפרטי.

3. ב"כ הבנק, משרד עורך דין כהן, הטיל עיקול על דירה בערד שהיתה בבעלות המבקש ואשתו דאז, דורית אלירם, וזאת בשל חוב במסגרת תיק הוצל"פ אחר לחלוטין שבו ייצג אותו עורך דין את בנק מזרחי בע"מ, וכאשר הגיעה גב' אלירם למשרד עורך דין כהן כדי לפעול להסרת העיקול (ואכן הצליחה בכך כנגד תשלום מסוים במזומן), הבין ב"כ הבנק כי בעלי הדירה התחייבו למוכרה, והזדרז לבקש עיקול על אותה דירה, מראש הוצל"פ גם במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח עבור החשבון העסקי הנזכר לעיל.
היה זה ביום 14.05.91.

4. כעבור יומיים, ביום 16.05.91, הגיעו המבקש ודורית למשרד עורך דין כהן על מנת להגיע להסדר שיאפשר הסרת העיקול החדש מעל הדירה והמשך הליכי מכירתה, וזאת לאחר שגם הגישו בקשה לביטול העיקול אצל ראש הוצל"פ.

אין חולק שנערך הסדר עם הבנק שעל פיו, בסופו של דבר, ניתנו לבנק 48 שיקים על סך כולל של 48,000 ₪, בערבות ה"ה אסל אורה ודוד, וכי לאחר מכן, הוסר העיקול מעל הדירה.

לא נערך כל מסמך בין הצדדים המעגן את האופי המדויק ומטרת ההסדר, וכתב הערבות שחתמו בני הזוג אסל, לצד פרוט רשימת השיקים שניתנו, שהם שני המסמכים הישירים והמיידיים הקיימים בנדון, אין בהם להאיר את הסוגיה בצורה משמעותית.

השיקים שנמסרו, נפרעו, אלא שהבנק טוען שעמד במוסכם עם המבקש במלואו, שכן, כל שהוסכם לשיטתו, היה שהעיקול על הדירה ישוחרר, ואילו המבקש טוען שהבנק הפר את המוסכם, שכן לשיטתו, ההסדר כלל סילוק כל חובותיו נשוא שני החשבונות כאחד, עם פרעון השיקים, ולפי שהבנק המשיב, המשיך ופעל, לטעמו תוך הפרת הסכם, בתיק ההוצל"פ של החשבון הפרטי, נאלץ להגיש את הבקשה נשוא הליך זה.

5. מכאן, השאלה מהי מהותו הנכונה וטיבו של ההסדר שהושג ביום 16.05.91 בין המבקש לבין עו"ד אלישע כהן, ב"כ המשיב, והאמנם כנגד פרעון הסך 48 אלף ₪ בתשלומים, כפי שנעשה, היה הבנק מחויב לראות כמסולק את החוב נשוא שני התיקים כאחד, ולחדול מכל פעולה בהוצל"פ ביחס לפסק הדין שבחשבון הפרטי, שהוא נשוא בקשה זו שלפני.

6. הצדדים נסמכים בטענותיהם על מעין "ראיות נסיבתיות" ועקיפות לחיזוק גישתם, וכן על המסקנות שמן ההגיון שהם גוזרים, איש לשיטתו, מאותן עובדות מעטות ומסמכים מועטים שאין חולק שנוגעים ישירות להסדר הנדון, שכאמור סוכם בעל פה ולא הועלה בפרוטרוט על הכתב.

7. לאחר שבחנתי את הראיות כולן ובכלל זה, את המסמוך שצורף לסיכומים (צילומי מסמכים מתיקי ההוצל"פ בעיקר), ואת עדויות המצהירים בביהמ"ש (המבקש עצמו, הגב' דורית אלירם, הגב' אורה אסל ומר דוד אסל, מטעם המבקש, ועו"ד אלישע כהן מטעם המשיב), בחרתי להעדיף את גישת הבנק המשיב ולאמץ את טענתו כי אין ההסדר חל על החשבון הפרטי והליכי הגביה בגינו.

8. בסיכומים המפורטים שהוגשו, מנתחים ב"כ הצדדים כל בדל מסמך וטוענים גבי כל נסיבה אפשרית בהרחבה, אך לא ראיתי להכנס לניתוח כל פרט ופרט מן האמור, שכן, מסקנתי דלעיל, נסמכת על מספר מצומצם של עדויות או מסמכים שהיה בהם להכריע הכף לטעמי ואת אלה בלבד, אמנה בתמצית:

א. טענת המבקש כאילו סך כלל החובות לבנק הוצג על ידי עו"ד כהן כנע סביב 88 אלף ₪, אינה מתקבלת על הדעת, כאשר עו"ד כהן העיד, והמסמוך בתיקי ההוצל"פ, תומך בכך, שבשני החשבונות היה חוב של כ- 130,000 ₪, מתוכם כ- 80 אלף ₪ בגין החשבון העסקי שלגבייתו הוטל העיקול על הדירה.

קשה להלום שהבנק היה מגיע להסדר המוחק את כל היתרה עד סך 130 אלף ₪ כנגד מתן אותם 48 שיקים (כל אחד על סך 1,000 ₪), וקל יותר לקבל את עמדת הבנק שהסכום של 48 אלף ₪, משקף לכל היותר הסדר בתיק העסקי בלבד, ואולי רק הסדר מצומצם יותר של הסרת העיקול לבדו וויתור על נסיון לגבות מעבר לכך מתוך שווי אותה דירה.

ב. ב"כ הבנק הציג מסמכים פנימיים שנשלחו "בזמן אמת" ממשרדו ומהנהלת הסניף הנוגע בדבר, כאשר מדובר במכתב שלו לסניף ערד מיום 20.05.91, ודיווח של הנהלת הסניף למנהלת המרחב של הבנק מיום 03.09.92.

תכתובת פנימית זו, מתייחסת להסדר עם המבקש, כהסדר גבי החשבון העסקי בלבד, ובזיקה להסרת העיקול על הדירה ותו לא.

אין זה מתקבל על דעתי שב"כ הבנק היה מעביר מטעמו, דיווח כוזב ומטעה, ללקוחו, על אופי ההסדר, ואין זה הגיוני שהסניף יעביר דיווח כוזב ומטעה להנהלת המרחב, כאשר יש לזכור שהמבקש ורעייתו, העידו שעו"ד כהן ביקש טלפונית את אישור הסניף להסדר עימם, ואמר כי קיבל אישור זה, ומכאן שגם לשיטת המבקש, היתה הנהלת הסניף אמורה לדעת בדיוק מהו ההסדר עימם.

ג. גרסת המבקש כאילו מדובר בהסדר כולל וסופי על כלל החובות, לא הועלתה עד להכללתה בבקשה מסויימת שהגיש המבקש במאי 1997, וגם שם, טען המבקש באורח כללי שיש בידו הסכם שלפיו "על הבנק להסיר ולמחוק כל התביעות לאחר פרעון השיקים שנפרעו כולם", והסכם כזה, למותר לציין, אין בידו להציג.

ד. לא נסתרה עדותו של עו"ד כהן, על הנוהג שהיה נקוט בידו ובידי משרדו, לעגן הסדרים כוללים ומקיפים כאלה במסמך כתוב ומסודר, נוהג שנראה סביר ומחוייב המציאות, בעוד שמנגד, אכן סביר והגיוני באותה מידה, שלו מדובר היה בהסדר כולל וסופי, דוקא המבקש היה צריך לעמוד על עריכת מסמך כתוב ומסודר אשר כזה, דבר שלא נעשה. העדר המסמך, לפיכך, עומד לרועץ למבקש ומתיישב עם טענת הבנק שמדובר היה בסיכום נקודתי ביחס להסרת העיקול בלבד.

הסרת העיקול, בודאי לא היתה טעונה הסכם מפורט וכתוב, ודי היה, כפי שנעשה, בהודעה לקונית ופורמלית, לתיק ההוצל"פ, כאשר הבנק מסיר את העיקול מטעמו, והמבקש מסיר מטעמו הוא, את בקשתו לביטול העיקול אשר התייתרה.

9. נקודה מסויימת שהתחבטתי בה, ושהיה בה לתמוך בגישת המבקש ופרשנותו, אף היא ניתנת להסבר פשוט ואין בה להכריע הכף לטובת המבקש.

כזכור, גב' אלירם הגיעה למשרד עו"ד כהן כדי להסיר את העיקול שהטיל על הדירה מטעם בנק מזרחי, וכנגד הסרתו, שילמה סכום נכבד במזומן. מיד לאחר מכן, הטיל בנק לאומי, המשיב, עיקול מטעמו, על ידי אותו עו רך דין, אשר מאשר שעשה זאת על סמך ההבנה שהדירה עומדת להמכר ומתוך כוונה לשמור על זכויות לקוחו הנוסף, לאחר שדאג לעניינו של בנק המזרחי.

יוצא, שאלירם היו מודעים לאפשרות שעו"ד כהן יגיע איתם להסדר ביחס להסרת העיקול בתיק א', ומיד יטיל עיקול חדש על אותה דירה בתיק ב'.


הכיצד, אם כן, נאותו לכאורה להגיע להסדר להסרת העיקול באותו תיק ב' (וספציפית זהו תיק ההוצל"פ העסקי), כאשר עומד בפתח תיק ג' ( החשבון הפרטי), אשר בגינו יוכל עו"ד כהן לשוב ולהטיל עיקול חדש כפי שעשה באותו "תרגיל" קודם. (מונח זה מובא מתוך דברי המבקש ובשום אופן אינו משקף עמדה של ביהמ"ש כלפי הליך הטלת העיקול).

לכאורה, נסיונם "המר" של בני הזוג אלירם, צריך היה למנוע מהם השגת הסדר חלקי ופרטני ביחס לעיקול הנדון, ולעמוד על כך שהעיקול החדש שהטיל עו"ד כהן, יוסר לחלוטין באופן שיכסה אותם מפני אפשרות להטלתו המחודשת בין בתיק העסקי, ובין בתיק הפרטי.

התשובה לתמיהה זו, יכולה להיות בנקל, זו המוצעת על ידי עו"ד כהן בתצהירו (סעיף 9) ולפיה, לא היו סכומים נוספים המגיעים מרוכש הדירה, ואפשר שהסכום 48 אלף ₪, שיקף את מה שניתן היה מבחינת הבנק למצות מתוך עסקת המכר שנעשתה גבי אותה דירה (יש לזכור שהגב' אלירם כבר פדתה קודם לכן, את העיקול על אותה דירה שנעשה עבור בנק המזרחי כנגד סכום של כ- 32 אלף ₪).

במקרה זה, לא היה חשש ממשי שהבנק ישוב ויעקל את הדירה בגין החשבון הפרטי, והמבקש יכול היה להניח בסבירות גבוהה שיוכל להשלים את הליך המכר ללא הפרעה מכיוון זה.

מכל מקום, נקודה זו, כאמור, אינה יכולה להכריע הכף לבדה.

10. בשל הנימוקים הללו, ומשלא הוכיח המבקש ולא שכנע את ביהמ"ש כי ההסדר שנעשה עם הבנק, נועד לסלק גם את כל חובו בתיק "הפרטי", דין התביעה לסעד הצהרתי, להדחות וכך אני מורה.



11. המבקש ישא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ ומע"מ.

המזכירות תפיץ עותק מ

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.


ניתן היום כ"ה באייר, תשס"ג (27 במאי 2003) בהעדר הצדדים.


אריאל ואגו
- שופט










הפ בית משפט שלום 2044/00 אלירם שמואל נ' בנק לאומי_לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/05/2003)