פסקי דין על הואקף המוסלמי בנצרת | פסקי דין על שר הדתות - כבוד הרב יצחק לוי | פסקי דין על סגן שר הדתות - מר יגאל ביבי | פסקי דין על עיריית נצרת ואח' |

2777/98 בג"צ     10/05/1999




בג"צ 2777/98 הואקף המוסלמי בנצרת נ' שר הדתות - כבוד הרב יצחק לוי, סגן שר הדתות - מר יגאל ביבי, עיריית נצרת ואח'








ב
בית המשפט העליוןבשבתו כבית משפט גבוה לצדק


בג"ץ 2777/98


בפני
: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופט י' טירקל


העותר

: הואקף המוסלמי בנצרת

נגד

המשיבים
: 1. שר הדתות - כבוד הרב יצחק לוי
2. סגן שר הדתות - מר יגאל ביבי
3. עיריית נצרת
4. כבוד הקאדי מר אחמד נאטור


תאריך הישיבה: כ"ד באייר התשנ"ט (10.5.99)

בשם העותר: עו"ד דן שפריר

בשם המשיבים 2-1: עו"ד יהודה שפר


בשם המשיב 3: עו"ד זוהיר נערה
עו"ד מוחמד איברהים

עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים

פסק-דין

השופט מ' חשין
:


בנצרת העיר נתגלעו לפני חודשים מספר חילוקי דעות בין הואקף המוסלמי בנצרת
- העותר לפנינו - לבין עיריית נצרת, המשיבה מס' 3. חילוקי הדעות נסבו על שימוש במקרקעין מסויימים בעיר; ובעוד אשר העירייה מבקשת להקים על אותם מקרקעין כיכר ציבורית, טוען העותר לקדושתו של המקום ומבקש הוא להקים עליו מסגד וקריית חינוך. חילוקי דעות אלה התעצמו והלכו גם ברחוב גם במקומות אחרים, ואף לבתי המשפט הגיעו בהליכים מהליכים שונים.

במהלך אותם חילוקי-דעות אמרו הואקף והעירייה לנסות וליישב את חילוקי הדעות ביניהם בהסכמה, ולשם כך מונתה ועדת זבל"א. בכוונה אינני קורא לאותה ועדה ועדת בוררות זבל"א, כיוון שלא נתברר לנו אם אמנם היתה אותה ועדה ועדת בוררות. בראשה של ועדה זו הושם כבוד השיח' אחמד נאטור, נשיא בית-הדין השרעי לערעורים, ובנושא זה נתבקשה אף נתקבלה הסכמתו של סגן השר לענייני דתות, סגן השר יגאל ביבי (מכתבו מיום 19.1.98). לעניין זה נזכיר את הוראת סעיף 15 לחוק הקאדים, התשכ"א1961-, הקובעת ייחוד כהונתו של הקאדי אלא אם קיבל את הסכמתו של השר לענייני דתות למלא תפקיד ציבורי ואם הדבר אינו פוגע במעמדו כקאדי.

סגן השר יגאל ביבי נתן, כאמור, את הסכמתו לכבוד השיח' נאטור כי יישב בראש ועדת זבל"א, ואולם לא חלפו אלא כשלושה חודשים, וביום 15.4.98 הוסיף סגן השר וכתב לכבוד השיח' נאטור וביקשו להפסיק את השתתפותו בוועדה. הטעם שנתן סגן השר לחזרתו בו מהסכמתו היה זה, שאותו נושא עצמו שהוועדה היתה אמורה להכריע בו, נמצא בדיון משפטי, וראוי כי כבוד השיח' נאטור לא עוד ישתתף בוועדה "כדי לא לפגוע במערכת המשפט".

מכתב זה של סגן השר ביבי עקב אותו מכתבו של השר לענייני דתות, השר יצחק לוי, מיום 18.5.98. במכתבו זה רומז השר לוי כי הסכמתו של סגן השר ביבי לכך שכבוד השיח' נאטור ישב בוועדת הזבל"א ניתנה בהיעדר סמכות - הואיל ובסמכות מחזיק אך השר לענייני דתות, הוא לבדו - ומכל מקום, כי אין הוא, השר לוי, מסכים להשתתפותו של כבוד השיח' נאטור באותה ועדה. טעם הדבר: בית-משפט השלום בנצרת החליט להעביר את נושא אותם מקרקעין להכרעתו של השר לענייני דתות על-פי הוראת סעיף 3 לדבר המלך במועצה על א"י (המקומות הקדושים) 1924, ואין לקבל כי אותו נושא עצמו יידון גם בוועדת הזבל"א גם בפני
השר לענייני דתות.

על החלטות אלו האחרונות העתירה שלפנינו, ובקשת הואקף המוסלמי בנצרת
- העותר - היא, כי השר לענייני דתות וסגן השר לענייני דתות יבטלו את האיסור שהטילו על כבוד השיח' נאטור ליתן את החלטתה של אותה ועדת זבל"א.

בעתירתו מעלה העותר מפי בא-כוחו המלומד, עורך-דין דן שפריר, טענות מטענות שונות, ולגירסתו פעלו השר לענייני דתות וסגן השר לענייני דתות גם שלא בסמכות גם שלא-כדין, לעת שביטלו את ההסכמה כי כבוד השיח' נאטור ישמש בוועדה. אולם אנו, אין לנו צורך להידרש לכל הטענות כולן, אף לא למיקצתן, הואיל ונמצא לנו כי העתירה אינה אלא עתירה תיאורטית.

הנה-כי-כן, ביום 5.3.98 כתב כבוד השיח' אחמד נאטור אל יו"ר הוועד הארצי בשלטון המקומי הערבי, ובמכתבו אומר הוא כי אין מקום שהוועדה תמשיך בעבודתה וכי יש צורך לפרקה. עוד כותב כבוד השיח' נאטור (ואני מצטט מתרגום מכתבו לעברית) כי: "יש לראות בוועדה כמפוזרת מרגע זה."

לא זו בלבד שכבוד השיח' נאטור הודיע ביום 5.3.98 על פיזורה של הוועדה, אלא שהוספנו ושמענו מפי עורך-דין ואליד פאהום - מי שנתמנה להיותו חבר ועדת הזבל"א - כי אין הוא רואה לא צורך ולא רצון להמשיך ולכהן כחבר באותה ועדה. ומוסיף הוא ואומר כי: "הוועדה הנ"ל הינה אות מתה".

משידענו כי כבוד השיח' נאטור ראה את ועדת הזבל"א כוועדה שפורקה; וכי חבר הוועדה ואליד פאהום אינו רואה עוד עצמו חבר הוועדה; מה טעם ניעתר לעותרים ונצווה על השר לענייני דתות כעתירתם? ועדת הזבל"א חלפה עברה מן העולם, ואנו, מה לנו שנצווה ציווי בעניינו של גוף שאינו קיים עוד?

מסקנה זו שהגענו אליה ראויה היא. כפי שהערנו לעיל, תלוי הנושא ועומד כיום לפני השר לענייני דתות כסמכותו בדבר המלך על המקומות הקדושים, ולא יהא זה ראוי - מכל בחינה שהיא - כי בה-בעת תינתן הכרעה העשויה אך לשבש את פעילותו של השר לענייני דתות.

ולבסוף: בסופו של מכתבו אל יו"ר הוועד הארצי בשלטון המקומי הערבי, כותב כבוד השיח' נאטור ואומר בהאי לישנא: "אני מבקש מאלוהים שישמור את אחינו בנצרת האהובה, שישכילו להגיע למה שהוא אוהב ומשביע רצונו". דברים אלה האחרונים אפשר אין הם נדרשים לגוף הכרעתנו עתה, אך ראוי כי המעורבים בדבר ילמדו אותם וישננו אותם היטב-היטב.

אנו מחליטים לדחות את העתירה אך לא נעשה צו להוצאות.


היום, כ"ד באייר התשנ"ט (10.5.99)



ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט




העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98027770.
g06







בג"צ בית המשפט העליון 2777/98 הואקף המוסלמי בנצרת נ' שר הדתות - כבוד הרב יצחק לוי, סגן שר הדתות - מר יגאל ביבי, עיריית נצרת ואח' (פורסם ב-ֽ 10/05/1999)