פסקי דין על איליה מגרילישווילי | פסקי דין על יצחק בוקובזה | פסקי דין על עו"ד רענן שר-טוב | פסקי דין על סביון זק |

3031/00 עא     18/11/2002




עא 3031/00 איליה מגרילישווילי נ' יצחק בוקובזה, עו"ד רענן שר-טוב, סביון זק




בעניין:

1




בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו
עא 003031/00

בפני

:
כב' השופטת ד' ברלינר
- אב"ד
כב' השופט ז' המר
כב' השופטת נ' אחיטוב





בעניין:
איליה מגרילישווילי



ע"י ב"כ עו"ד
נתן רסקין

המערער

נ
ג
ד


1 . יצחק בוקובזה
ע"י ב"כ עו"ד גב' הדס בן-נפתלי
2 . עו"ד רענן שר-טוב

ע"י ב"כ עו"ד אהוד שטיין
3 . סביון זק
(משיב פורמלי)
ע"י ב"כ עו"ד נח לוי





המשיבים



פסק דין

א.

המשיבים 1 ו-3 שימשו כמנהליה של חברה פרטית בשם צבר יעל חברה לבניה (להלן: החברה).
החברה רכשה לבעלותה מקרקעין בגוש 3951 בלוד, במטרה להקים על המקרקעין פרויקט מסחרי (להלן: המבנה).
המערער, איליה מגרילישווילי
(להלן: המערער), ביקש לרכוש קומה אחת מבין קומותיו של המבנה שאמור היה לקום על המקרקעין הנ"ל. המערער ביקש להקים אולם שמחות בקומה שירכוש.
משיב 2, עו"ד רענן שר-טוב
, נשכר על-ידי המערער כדי לייצג אותו בעיסקת המכר של המקרקעין.

המערער ומשיב 1 חתמו על זיכרון דברים שלפיו החברה התחייבה למכור למערער, והמערער התחייב לרכוש מהחברה זכות בעלות בקומה ב' במבנה.

על-פי הנטען בכתב התביעה, זיכרון הדברים נחתם בתחילת חודש פברואר 1990. מועד זה הוכחש על-ידי משיב 2 (ובית משפט קמא לא הכריע בדבר).

בין היתר נקבע בזיכרון הדברים, כי "בתמורה לממכר הקונה ישלם לחברה סך בשקלים השווה ל-650,000 דולר ... שישולם ב-24 תשלומים חודשיים שווים בני 25,000 דולר כל אחד, החל מ-1.7.90, ותשלום נוסף בן 50,000 דולר ביום חתימת ההסכם" (ראה סעיף 4 לזיכרון הדברים).

בסעיף 5 נאמר, כי: "הקונה יהיה רשאי לרשום על זכויותיה החוזיות של החברה משכון לטובתו, עד לסך 650,000 דולר, להבטחת זכויותיו או לרשום הערת אזהרה לטובתו במועד בו יתאפשר הדבר".

אשר לחתימת הסכם, נאמר בסעיף 7 לזיכרון הדברים: "הסכם מפורט ומחייב ייחתם בין הצדדים עפ"י המבוסס על ההסכם הסטנדרטי של החברה...".
אין מחלוקת כי הסכם כזה לא נחתם.

ב.

בדיעבד, ביום 16.2.90, מספר חודשים לפני התאריך שבו היה אמור המערער להתחיל לשלם על-פי זיכרון הדברים, העביר לחשבונה של החברה בהעברה בנקאית מחשבונו בחו"ל סך של 50,623 דולר, על-חשבון רכישתה של הקומה; זאת מבלי שנחתם הסכם (ובלי ידיעתו של משיב 2).

מלכתחילה נטען, כי המערער העביר סכום נוסף של 46,000 דולר, אולם מטענה זו חזר בו המערער והיא איננה עומדת על הפרק.

מספר חודשים לאחר החתימה על זיכרון הדברים התקשרה החברה עם בנק דיסקונט לישראל בהסכם ליווי בנקאי לפרויקט הבניה במקום. כיוון שכך, נרשמה משכנתא ראשונה ללא הגבלה בסכום לטובת בנק דיסקונט, להבטחת החזר ההלוואה שהעניק הבנק לרשותה של החברה.

אין מחלוקת, כי בשעה שנרשמה המשכנתא לא היה רישום המבטא את העיסקה על-פי זיכרון הדברים.

בסופו של דבר הפרויקט עלה על שרטון, הבנק מימש את המשכנתא ומכר את המקרקעין בהליכי הוצאה לפועל.

המערער, שכספו לא הובטח בכל דרך שהיא, לא קיבל חזרה את הסכום של 50,623 דולר אשר העביר לחשבון החברה כאמור לעיל.

ג.

כתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום בנתניה הוגש נגד שלושה נתבעים: משיב 1 שבפני
נו, בתור בעליה של החברה; משיב 3, שבפני
נו כונה כמשיב הפורמלי, אף הוא כמנהל החברה; ומשיב 2 בפני
נו, עו"ד רענן שר-טוב
, כמי שהעניק שירותים משפטיים למערער.

המשיבים כולם נתבעו להחזיר למערער את הכספים ששילם לחברה בצירוף תוספות שונות.
לגבי משיב 2 נטען, כי חובתו לפצות ולשפות את המערער "נובעת ממעשיו ומחדליו הרשלניים כפרקליטו וכיועצו המשפטי של התובע". בהמשך מפרט כתב התביעה במה התבטאה רשלנותו של משיב 2.

בין היתר נטען, כי משיב 2 התרשל בכך שלא הזהיר את התובע (המערער) ולא העמיד אותו על הסיכון שהוא נוטל בתשלום כספים על-פי זיכרון דברים בלא שנרשמה לחובתו עובר לתשלום הערת אזהרה על-פי הוראות החוק.
בטיעונו בפני
נו הרחיב ב"כ המערער את הדיבור על ענין רישום הערת האזהרה, ולטענתו בכל מקרה חובתו הראשונית של המשיב 2 היתה לרשום הערת אזהרה, למן הרגע שבו נחתם זיכרון הדברים. לו כך היה נוהג, כי אז הבנק לא יכול היה לרשום משכנתא, בלי לתת ביטוי לזכויותיו של המערער, וכל הגלגולים בהמשך היו נמנעים.

ד.

בית משפט קמא (כב' השופט א' רצ'בסקי), דן בתביעה ושמע ראיות.
בפסק דינו קבע בית משפט קמא, כי עו"ד שר-טוב לא נהג ברשלנות שהכשילה את התובע או העיסקה, שעל כן דחה את התביעה.

בגדר ממצאים עובדתיים, מה שנקבע על-ידי כב' השופט קמא, כי הוא מאמין למשיב 2 שמאז חתימת יפוי הכוח על-ידי המערער לאדם אחר בשם מיכאלי, הוא לא ראה את התובע ולא את גיסו מיופה הכוח, וכי התשלום שהועבר בסך 50,000 דולר הועבר מבלי שעו"ד שר-טוב היה מודע לכך.

אין למעשה בפסק הדין כל ממצא המתייחס לקביעה נגד משיב 1 (לגבי משיב 3 הוסכם על הצדדים כי מדובר במשיב פורמלי).

על קביעתו של בית משפט קמא הוגש הערעור בפני
נו.

ה.

בקליפת אגוז טוען המערער כדלקמן:
1.

"בית משפט קמא לא דן בפסק דינו וממילא לא הכריע בתביעת המערער כנגד משיב 1" (ראה סעיף ה.1 להודעת הערעור).
המערער מפרט תחת כותרת זו את כל הנושאים שבהם אמור היה בית משפט קמא לדון ולהכריע, כגון: משמעות העובדה שמשיב 1 חתום אישית על זיכרון הדברים; עצם העובדה שהכסף הגיע לחשבון החברה וכיוצא בכך.
באשר לכל הנושאים הללו בית משפט קמא לא קבע למעשה מאום.

2.

באשר למשיב 2 טוען המערער, כי בית משפט קמא לא ייחס משקל מספיק לענין הערת האזהרה.
המערער ממשיך ומפרט
את כל ראשי הרשלנות המיוחסים למשיב 2 ואשר לא בכולם נפסקו ממצאים על-ידי בית משפט קמא.

ו.

שמענו את הצדדים לאורך שעה ארוכה של טיעונים בפני
נו, ולאחר שעשינו זאת, לצערנו, נראה לנו כי אין מנוס מהחזרת הדיון לבית משפט קמא.

באשר למשיב 1, יצחק בוקובזה
: נראה לנו כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שצודק המערער כשהוא טוען שבית משפט קמא כלל לא דן בעניינו, כאילו נעלמה התביעה המתייחסת למשיב זה מעיניו של בית משפט קמא.

גם ב"כ המשיב, בטיעונה בפני
נו לא יכלה להצביע על ממצא המתייחס למרשה, וכל שיכלה לומר לנו הוא, כי מכלל הן אתה שומע לאו, היינו: מכך שבית משפט קמא קבע כי האחריות מוטלת על המערער, ממילא נובע כי הוא לא סבר שהמשיב 1 אחראי לאובדן הכסף שהועבר לחשבון החברה.

לא נראה לנו, כי ניתן להסתפק בדברים אלה כתחליף לקביעת ממצאים באשר לכל הטענות המופיעות בכתב התביעה והמתייחסות למשיב 1. היה על בית משפט קמא לדון, לקבוע ממצאים מדויקים ולהתייחס ספציפית למשיב זה. משלא עשה כך, כפי שאמרנו לעיל, אין מנוס מהחזרת הדיון לבית משפט קמא, שהרי ערכאת הערעור איננה יכולה ואיננה אמורה לעסוק בהערכת עדויות וקביעת ממצאים עובדתיים, ואפילו לא ממצאים משפטיים על סמך תשתית ראייתית שהערכאה הדיונית צריכה לקבוע אותה.

ז.

כיוון שמסקנתנו היא כי יש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, באשר למשיב 1, נראה לנו כי אין מנוס מהחזרת הדיון גם באשר למשיב 2 לבית משפט קמא.

שני ראשים להחלטתנו:
האחד, חלקם של משיבים 1 ו-2 בפרשיה כולה שלוב זה בזה, ומטבע הדברים פסיקת ממצאים לגבי אחד יש לה השלכה גם לגבי השני. מכאן, שהחזרת הדיון לבית משפט קמא בעניינו של משיב 1 מחייבת מתן אפשרות לבית המשפט לדון ולהחליט גם במשיב 2.

השני, גם באשר למשיב זה בית משפט קמא לא נתן מענה לכל הנידנים על-פי כתבי הטענות, ואפילו לאותן סוגיות שבלעדיהן קשה להגיע למסקנה.
כך למשל: לא נתן בית משפט קמא מענה לשאלה האם זיכרון הדברים מהווה הסכם מחייב בין הצדדים, האם הופקד רק בנאמנות אצל עו"ד שר-טוב?
כך למשל: לא דן בית משפט קמא במשמעות סעיף 5 לזיכרון הדברים, והאם חייב היה משיב 2 לרשום הערת אזהרה בלי קשר לשאלת התשלומים?

נראה לנו, כי בלי מענה לשאלות אלה לא ניתן היה להגיע למסקנה בתיק זה.

ח.

כיוון שכך, אנו מחזירים את הדיון לבית משפט קמא, על מנת שידון בכל השאלות הרלוונטיות ויקבע ממצאים לגביהן.

הואיל והובא לידיעתנו שכב' השופט א' רצ'בסקי, אשר דן בתיק, פרש בינתיים לגימלאות, יועבר התיק לדיון בפני
שופט אחר.
השופט אשר ידון בתיק יחליט אם יש מקום לשמיעת חלק מן הראיות או כולן פעם נוספת, לשם הכרעה בשאלות המהימנות, ולאחר מכן יינתן

פסק דין
.

אין צו להוצאות בערכאה זו.

הפקדון שהופקד על-ידי המערער יוחזר לבא כוחו.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ג בכסלו תשס"ג, 18 בנובמבר 2002, בהעדר הצדדים.

ד' ברלינר
, שופטת
אב"ד

ז' המר
, שופט

נ' אחיטוב
, שופטת







עא בית משפט מחוזי 3031/00 איליה מגרילישווילי נ' יצחק בוקובזה, עו"ד רענן שר-טוב, סביון זק (פורסם ב-ֽ 18/11/2002)