פסקי דין על . מרואן בן טלאל נאצר | פסקי דין על חנניה בן דוד אזולאי | פסקי דין על שאדי בן עדנאן נאצר ואח' |

1068/05 פח     16/09/2008




פח 1068/05 מדינת ישראל נ' . מרואן בן טלאל נאצר, חנניה בן דוד אזולאי , שאדי בן עדנאן נאצר ואח'




בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו
תפ"ח 1068/05
בפני
:
כב' השופטת ב. אופיר-תום
, אב"ד
כב' השופטת מרים סוקולוב

כב' השופט ישעיהו שנלר
המאשימה:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד גולדמן, נאור
, בן ארי ושרון
נ ג ד
הנאשמים:
1. מרואן בן טלאל נאצר

יליד 1973; ת.ז. 126336784
טירה

ע"י ב"כ עוה"ד פלדמן וגב' הרט
2. חנניה בן דוד אזולאי

יליד 1962; ת.ז. 057764136
העמק 48, כפר-סבא

ע"י ב"כ עו"ד ירון ברזילי
3. שאדי בן עדנאן נאצר
יליד 1976; ת.ז. 033136185
טירה

ע"י ב"כ עוה"ד פלדמן וגב' הרט
4 . אבי בן דוד אלון
יליד 1970; ת.ז. 024842791
הגפן 3/4, כפר-סבא

ע"י ב"כ עוה"ד פלדמן וגב' הרט
5 . ראיד בן תייסיר סולטאן
יליד 1977; ת.ז. 033528993
טירה

ע"י ב"כ עוה"ד פלדמן וגב' הרט
6. חיים בן שמעון יוסף (המכונה "בורקס")
יליד 1958; ת.ז. 05542804
הכרמל 38, כפר סבא

ע"י ב"כ עו"ד מירב נוסבוים

7. ראשיד בן תייסר עבדל חי
יליד 1977; ת.ז. 034125864
טירה

ע"י ב"כ עו"ד ואליד חסקיה

8. עימאד בן עבדל לטיף פאדילה
יליד 1975; ת.ז. 026368654
טירה

ע"י ב"כ עו"ד ואליד חסקיה

9. אל הרוש איסמאעיל
יליד 1974; ת.ז. 313709115
טייבה

ע"י ב"כ עו"ד מירב נוסבוים

10. מג'די בן טלאל נאצר
יליד 1986; ת.ז. 300564218
טירה

ע"י ב"כ עו"ד ואליד חסקיה

11. נאצר את אלון תכשיטים מע"מ
באמצעות נאשמים 1 ו-4

ע"י ב"כ עוה"ד פלדמן וגב' הרט
12. קבוצת א.ד.מ פרוייקטים בע"מ
באמצעות נאשמים 1, 2 ו-3

ע"י ב"כ עו"ד ירון ברזילי
13. חברת א. שחם תשתיות ופיתוח בע"מ
באמצעות נאשמים 1,2 ו-3

ע"י ב"כ עו"ד ירון ברזילי
גזר – דין
השופטת ב. אופיר-תום
, אב"ד - ס"נ

אקדמות מילין
1. במרכזו של גזר דין זה, ניצב ארגון הפשיעה, אשר את קיומו קבענו בהכרעת הדין שיצאה מתחת ידינו ביום 25.6.08 (להלן - הכרעת הדין).
הגדרתו של ארגון הפשיעה, ככזה, התבססה במסגרת הכרעת הדין, על הגדרת המונח המשפטי בחוק המאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן – חוק המאבק בארגוני פשיעה) שטרם נבחן לעומקו עד היום.
במסגרת ארגון הפשיעה (להלן - הארגון) כך קבענו, פעלו שלושה-עשר הנאשמים בָּתיק; הם, עשרת הנאשמים בשר ודם, ושלוש החברות בע"מ, בבעלותם, שביצעו שורה ארוכה של עבירות בתחומי עבריינות שונים, כמפורט בהכרעת הדין.
בראש הארגון, כך הוכח, עמד הנאשם 1, מרואן נאצר (להלן - מרואן) כשהאחרים, הם עוזריו ו"חייליו". הארגון שפעל ברצף לאורך תקופת השנים 2001-2005, כך נקבע, עשה כן במסגרת עסק חלפנות הכספים בבעלות הנאשמים 1 ו-4 (להלן – הצ'יינג').
מן הצ'יינג', יצאו כמוכח, הוראות הפעולה לנאשמים, חברי הארגון, לביצוע העבירות אותן יזם והוביל ראש הארגון, אשר התפרשו בין היתר על תחום עבירות המס, עבירות הלבנת הון ועבירות אלימות קשות שנכרכו בעסקי פריטת שיקים וגביית חובות, בהם עסקו הארגון ואנשיו במסגרת הצ'יינג'.
התייחסותנו בהכרעת הדין אל העבירות הנ"ל, שיוחסו לנאשמים השונים בכתב האישום, נבחנה על ידינו בשני כיוונים עיקריים. האחד, מעשי העבירה, הם כשלעצמם, לפי תחומיהם; והשני, מעשי העבירה בראי ארגון הפשיעה שבמסגרתו פעלו הנאשמים.
אלה ייבחנו להלן, בסדר האמור, גם לענין העונש.

העבירות לפי תחומיהן
עבירות המס
2. תחום עברייני, מרכזי ראשון, שבו פעלו הנאשמים במסגרת הארגון, הוא, תחום עבירות המס אשר עיקר עניינו היה בעסקי הסחר בחשבוניות פיקטיביות, בהם היו שטופים הנאשמים 1-3. נאשמים אלה, כך קבענו, פעלו בשיתוף פעולה מלא ביניהם, ועם אחרים, על פי הוראות מרואן, לאורך כל התקופה הרלוונטית, כשהם מְסַחֲרים את החשבוניות הפיקטיביות שפורטו בהכרעת הדין; מנפיקים אותן, מוכרים אותן, רוכשים חשבוניות אחרות כדוגמתן, ומגישים אותן לרשויות המס לצורך קבלת החזרי מס תשומות על פיהן, בסכומים של עשרות מיליוני שקלים ויותר, אשר לא הגיעו להם על פי דין.
החשבוניות הפיקטיביות שימשו לנאשמים, בנוסף, כפי שנקבע, לניכוי הוצאות אצל פקיד השומה, אף שהוצאות כאמור, כלל לא יצאו להם בפועל, וזאת, במטרה להקטין גם חובם למס הכנסה.
לפי החישובים שהביאה בפני
נו באת כח התביעה המלומדת, עו"ד גולדמן
, בהיסמכה על הכרעת הדין, הסתכמו החשבוניות הפיקטיביות בהן סחר הנאשם 1, לסך כולל של 55,189,779 ₪; הנאשם 2 סחר בחשבוניות פיקטיביות שסכומן הכולל הגיע לסך של 59,307,099 ₪; והנאשם 3 סחר בחשבוניות פיקטיביות שסכומן הכולל הגיע לסך של 6,397,911 ₪.
בסך הכל, כך עלה מהכרעת הדין, גילגלו הארגון ואנשיו, חשבוניות פיקטיביות, שהגיעו לסכומים של למעלה ממאה מיליוני שקלים, כאשר סכומי ההונאה שגזרו מאלה, הסתכמו גם הם, במיליונים רבים, בהתאם לשיעורי המס בהם אמורים היו הנאשמים להתחייב.

עבירות הלבנת הון
3. פרשה חמורה לא פחות, בה הורשעו הנאשמים לפי הכרעת הדין, היא זו שעניינה, עבירות הלבנת ההון, נשוא האישום החמישי והששי לכתב האישום.
המדובר הוא, כפי שנקבע, בשימוש שעשו הארגון ואנשיו, בתשעה חשבונות קש בבנקים השונים, אשר שימשו להם כמקומות מילוט לכספי העבירה אותם הפיקו מפעילותם המתוארת בחשבוניות הפיקטיביות, כמו גם מעסקי הצ'יינג'. משם, נותבו הכספים כמתואר, אל כיסיהם של המעורבים, לפי חלוקה מגבוה.
לא זו אף זו, את עסק החלפנות בצ'יינג', כך נקבע, ניהלו הנאשמים מבלי שנרשמו במרשם נותני המטבע, בהעניקם בכך, שירותי מטבע ללקוחותיהם מבלי דיווח לרשות ומבלי עמידה בדרישות החוק והתקנות מכוחו, בנושא זה.
את עומק העשיה העבריינית בה עסקו הנאשמים בתחום זה, ניתן להעריך מעצם גילגולם של עשרות מיליוני השקלים שמשכו כאמור, במירמה, מקופת האוצר ומחייבים קטנים, אשר אותם ניתבו כאמור, אל תשעת חשבונות הקש הנ"ל; ומשם, אל כיסיהם.

עבירות האלימות וגביית החובות מחייבים
4. חמורה היא מאד גם פרשת האלימות בה נקטו הנאשמים במסגרת פעילות גביית החובות; אלימות, שהפעילו כנגד לקוחות שהסתבכו עימם בחובות, כמו גם נגד גורמים אחרים שהסתבכו עימם בשוק האפור.
המדובר הוא, כפי שתוארו הדברים בהכרעת הדין, באלימות שיטתית שננקטה דרך שיגרה, כנגד החייבים שלא יכלו לעמוד בלחצי השוק, ואשר סבלו על רקע זה, מרדיפות הארגון ואנשיו, שביצעו, בין היתר, ירי לעברם, ירי על בתיהם או על בתי קרוביהם, ואשר תקפום עד שבירת עצמות.

העבירות הנ"ל במסגרת הארגון
5. אף שכל העבירות האמורות, עומדות, כל אחת מהן, בפני
עצמה, נדרשת בחינתן בתיק דנן גם לאור המסגרת הארגונית בה פעלו הנאשמים שביצעון, כמתואר.
אין צריך לומר, כי קביעת קיומה של המסגרת הארגונית אותה הגדרנו כאמור, כ"ארגון פשיעה", על פי משמעותו של מונח זה בחוק, רבת משמעות היא לענין העונש המתחייב לגבי כל אחד ממבצעי המעשים הנדונים.
יוזכר תחילה, כי מי שעמד בראש הארגון נשוא דיוננו, היה מרואן, אשר הוביל את כל הפעילות העבריינית המתוארת, ביד רמה, מתוך חדרו בצ'יינג' (ראו, הישיבות שניהל בחדר האחורי של הצ'יינג', כמתואר בעמ' 422-423 להכרעת הדין; ראו, שליחת האנשים לביצוע משימות הארגון, כמתואר בסקירת האישומים השונים בהכרעת הדין, כמו, בפרשת האלימות נגד סוהיל סמארה, עמ' 316-318 להכרעת הדין, ועוד; הכל, כמפורט בהכרעת הדין].
בישיבות שכינס הנאשם 1, בצ'יינג', לצורך תיכנון פעולות הארגון ואנשיו, כך הוכח, ישב הוא בראש השולחן, כשהוא מטיל חיתתו על הנוכחים, אם בדיבור ואם בשתיקה רועמת.
לעתים, כך הובהר, נהג הנאשם 1, להתערב ישירות באירועים הפליליים שיזם (ראו, פרשת גדי בן שיטרית, עמ' 298-285 להכרעת הדין). לעתים, העדיף לצפות מרחוק בנעשה (ראו, התערבותו, פעמים בנוכחות ובהבל פה בלבד, בפרשיות נוספות, בהן, פרשת האלימות נגד עמית פלג (עמ' 298-316 להכרעת הדין) ופרשת האלימות נגד תומר טישלר (עמ' 342-323, שם).

ודוק, נכונה היא טענת באי כח הנאשמים, כי יש במעורבותו הישירה של מי שעמד בראש הארגון, בעצם העשייה העבריינית, כדי להחריג ארגון פשיעה זה, מארגון פשיעה קלאסי, שבו ניצב ראש הארגון, ככלל, במרחק של יותר ממטחווי קשת מן העשיה בשטח, בהקפידו להימנע מללכלך ידיו במעשים עצמם.
על אף האמור, קבענו בהכרעת הדין, לא נגרע דבר מעצם הגדרת חבורת הנאשמים שבפני
נו, כארגון פשיעה, ומקביעת מקומו של מרואן בו, כראש הארגון, כפי שיורחב בהמשך.

6. במדרגה אחת למטה מן הנאשם 1, עמדו, כפי שקבענו, הנאשמים 3 ו-4, שחיזקו את ידיו של המנהיג, בניהול הארגון ובפיקוח על עשיותיו בתחומים השונים.
מתחתם, עמדו כל יתר הנאשמים - להוציא הנאשם 2 - שהיוו בפועל "חיילים" של הארגון, אשר נשלחו לפעול בשטח.
הנאשם 2, שעיקר פעילותו היתה כפי שנקבע, בתחום החשבוניות הפיקטיביות, פעל בתחום הזה לצד הנאשם 1, באמצעות שתי חברותיו, הנאשמות 12 ו-13. כל זאת, מבלי מעורבות ממשית מצידו ביתר התחומים, ומבלי כל פעילות ניהולית בארגון.
על רקע האמור, זוּכה הנאשם 2, במסגרת הכרעת הדין, מעבירת ניהול הארגון שיוחסה לו מלכתחילה בכתב האישום, בהתבסס על סעיף 2 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.

הצדדים, בטיעוניהם לעונש
7. את טיעוניהם לעונש מיקדו באי כח הצדדים בפני
נו, כל אחד בתורו, בשני המישורים העיקריים עליהם הושתתה הכרעת הדין. האחד, המישור העקרוני, שעניינו כאמור, מהותו של ארגון הפשיעה אשר קיומו בוסס במסגרת הכרעת הדין. השני, המישור הפרטני, שעניינו, נסיבותיו האינדוידואליות של כל אחד מן הנאשמים העומדים לדין, הוא לעצמו.
בהתיחס למישור העקרוני, קרי, לשאלת מהותו של ארגון הפשיעה נשוא הדיון דנא, ולשאלה, אם אכן ארגון פשיעה הוא בפני
נו, מאותם ארגונים החותרים תחת אושיות קיומה של החברה הנורמטיבית, גרסו באי כח ההגנה, כי לא היא.
לטענת הסניגור המלומד, עו"ד פלדמן
, שאליו הצטרפו גם יתר הסניגורים, יש לקבוע, כי גם אם ענין לנו, כעולה מהכרעת הדין, בחבורת אנשים שפעלו בצוותא חדא בביצוע עבירות כאלה ואחרות, הרי, לא קם בכך הבסיס להגדרתם של אלה כחברים בארגון פשיעה, במשמעות החוק.
אליבא דידם, אין בקביעה העולה מהכרעת הדין, לפיה, ענין לנו בתיק זה, בארגון פשיעה פשוטו כמשמעו, כדי להוביל למסקנה כי בתבנית אופיינית של ארגון כאמור, עסקינן, מן הזן שאליו כיוון המחוקק בבואו לחוקק את חוק המאבק בארגוני פשיעה. לכל היותר, כך לשיטתם, ענין לנו במספר עבריינים שפעלו יחדיו, לצורך ביצוע עבירות שאין ביניהם ובין פעילות של ארגון פשיעה, כל מאומה. דין הוא, איפוא, לשיטתם, שהנאשמים דנן יידונו כל אחד לעצמו על מעשי העבירה שנקשרו בו, מבלי השמתם כולם יחדיו, בתבנית מוגדרת תחת התואר המפוקפק של "ארגון פשיעה".
במישור הפרטני כיוונו הסניגורים טיעוניהם אל כל נאשם בתורו, לבד, אלה מן הנאשמים שהעדיפו משום מה, לשתוק, כפי שיפורט בהמשך.

8. שונה היתה, מדרך הטבע, גישתם של באי כח המדינה, בהתיחסם אל קבוצת הנאשמים דנא, אותה הגדירו כ"ארגון פשיעה", על כל מאפייניו. בענין זה סברה התובעת המלומדת, עו"ד בן-ארי, די בעובדה הפשוטה שעסקינן לפי הכרעת הדין, בחבורת עבריינים אשר פעלו יחדיו, ברצף, לאורך תקופה של כארבע שנים, בשלושה תחומי עבריינות קשים - כשבראש הסולם ניצב הראש והראשון בהם, מרואן - על מנת ששלד הארגון יקום ויעמוד על רגליו.
במיוחד כך, לשיטת ב"כ התביעה, לאור הוכחת קיומו של מיבנה היררכי, פנימי, בקבוצת העבריינים האמורה, לצד, חלוקת התפקידים בין חבריה, וניתוב הרווחים שנצברו על ידיהם, אל חשבונות הקש בהם השתמשו.
כל אלה, שעליהם עמדה הכרעת הדין בהרחבה, אינם מותירים ספק לדעת התובעת, כי בפני
נו אכן ארגון פשיעה אופייני, על התוצאות העונשיות שאמורות להיגזר מעצם ביצוע העבירות נשוא הכרעת הדין, במסגרתו.

דיון
חומרת העבירות, הן לעצמן
9. אין ספק שכל אחד ואחד משלושת ערוצי הפשע שבהם פעל הארגון כמפורט לעיל, או מי מטעמו, חמור הוא לעצמו, גם אם התחברותם יחדיו היא היוצרת אכן, בסופו של יום, אותה חומרה רבתי המשתקפת מן התמונה השלימה.
כך, כאשר ענין לנו באותו סחר ענֵף ומאסיבי בחשבוניות הפיקטיביות שתואר בסקירת העבירות לעיל, ברור הדבר, שבפני
נו פעילות עבריינית אשר במהותה איננה אלא, גזילה ושוד של הקופה הציבורית, תוך כרסום יסודותיה הכלכליים של החברה כולה. וכבר עמדנו במקום אחר, בו נדונו עבירות מס מן הסוג האמור, על משמעותה של עבריינות חמורה זו, לאמור:
"דומה, כי כל ביטויי הסלידה ושאט הנפש, כנגד מבצעיהן של עבירות המיסים למיניהן, כבר שובצו ושולבו בפסיקת בתי המשפט, על ערכאותיהם. גם הצורך בענישתם של אלה, כגורמים המאיימים על כלכלת המדינה על ידי גזילת קופתה בדרכי מרמה ובהטעייה שיטתית, כבר מצא ביטויו בדברי הפוסקים ובעונשים שהוטלו בגינם" (ת"פ 1650/92 מדינת ישראל
נ' אמיר אפרתי (לא פורסם)).
בהקשר זה, הסביר השופט ג'ובראן דעתו, בע"פ 6464/03 יוסף מלכה נ' מדינת ישראל
פ"ד נח(3), 721, כך:
"עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה על הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית..".
10. באותה מידה אין חולק, כי התופעה הקשה של הלבנת הון - שבאה בעקבות הפעילות העבריינית המיסית כמתואר - כצורך עברייני אינהרנטי לה - היא פעילות שחומרת הסכנה הטבועה בה, איננה מוטלת בספק.
על משמעותן של עבירות הלבנת הון, ועל התייחסותה המחמירה מאוד של הפסיקה לתחום עברייני קשה זה, הורחב הדיבור בהכרעת הדין. בשלב זה של מדידת העונש, נוסיף אך זאת, כי חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן – חוק ההלבנה) נועד על ידי המחוקק לשמש נדבך מרכזי במאבקה של החברה הנורמטיבית, בפשיעה הקשה, בעיקר בזו המאורגנת; וזאת, לצד חוק המאבק בארגוני פשיעה, העומד כאן במרכז הדיון.
מלים אחרות, יעודו של חוק ההלבנה, הוא לפי הפסיקה, מניעת גורמי הפשיעה הקשה, משימוש בפרי מעלליהם, וחסימת כל דרך אפשרית בפני
הם, מהפקת הנאה מאלה. שהרי, רק מניעת השימוש כאמור, בפירות הבאושים של פשיעה זו, היא שעשויה לפי כל הגיון להביא למיגורה, על ידי הפיכתה לבלתי כדאית.
כך, השופט חשין בע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל
פ"ד נט(5) 397:
"עבירות הלבנת ההון מתבצעות בדרכים מתוחכמות, מורכבות וקשות לאיתור... אין צורך בדמיון מפליג כדי לדעת ולהבין מה רבה היא הסכנה הטמונה בעבירות אלו, וכל עוד ניתנת יד חופשית לעבריינים, משגשגת והולכת פעילותם".

11. חמור במיוחד הוא, פרק האלימות, שנכרך אצל הנאשמים דנא בפעילותם בצ'יינג', כולל, הסחיטה בכוח והאיומים שהפעילו על חייביהם, כמתואר מעלה. על כגון דא, קבע השופט א.א. לוי, בע"פ 11541/05 אברהם ענקרי נ' מדינת ישראל
תק-על 2006(3), 2725:
"... מטבע הדברים, חוששים קורבנותיהם של מעשי סחיטה לחשוף את שארע להם בפני
רשויות החוק מחמת האיומים שהופנו אליהם. לפיכך, משנתגלו עבירות אלו, על רמת הענישה לכלול מסר שיהיה בו להרתיע הן את העבריין והן את הציבור בכללותו. עליה לשקף את מורת הרוח מעצם ביצועה של העבירה והפגיעה באינטרס המוגן הגלום בה, וכן לעודד קורבנות נוספים לדווח על אשר עוללו להם (ע"פ 2745/06 מדינת ישראל
נ' הרשקו, טרם פורסם; ע"פ 6774/01 מדינת ישראל
נ' אלעווין, לא פורסם; ע"פ 5279/01 בגימוב נ' מדינת ישראל
, לא פורסם)."

המישור העקרוני; ביצוע העבירות במסגרת הארגון
12. דילמת קיומו של ארגון פשיעה בעניננו, על פי הגדרתו של מונח זה בחוק, נדונה בהרחבה, והוכרעה במסגרת הכרעת הדין. פועל יוצא הוא, כי כל השגה מטעם מי מן הנאשמים על קביעה זו, איננה בת נפקות במסגרת גזירת הדין, שכן, מקומה מעתה בערכאת הערעור בלבד.
עם זאת נראה, ראוי הוא, לאור הטיעונים העקרוניים שבחרו הסניגורים המלומדים להביא בפני
נו גם במסגרת הטיעונים לעונש, לחזור ולהביא גם אנו, את המסקנות אליהן הגענו בנושא זה, עקב הקשריהם לרמת הענישה המתחייבת.
ייחודו של הדיון הזה, כך הוסכם על הכל, נעוץ בעובדת היותו נע בתוך המסגרת הדיונית החריגה, פרי החקיקה החדשה שבאה לָעולם בפיתחה של המאה הזאת. ייחודו גם, בהתבוננות החדשה של בית המשפט במלחמה הנחרצת שהחליטה המדינה לקדש בתופעת הפשיעה המאורגנת אשר פשתה במקומותינו - כמו ברבות ממדינות העולם המערבי - באיימה על בסיס קיומה של החברה כולה.
מלחמה זו, היא לדעת הפסיקה, צו השעה, והמסר היוצא ממנה, אמור לכוון אל המאמץ המרוכז למיגורו של נגע חברתי זה, שעד לאחרונה לא טופל במלוא העוצמה הנדרשת.
ודוק, השינוי התפיסתי בחוק, שקיבל ביטויו במסגרת חוק המאבק בארגוני פשיעה, איננו שינוי צורני בלבד, אלא, שינוי נורמטיבי. אין הוא יוצר חידוש בהגדרת המציאות המשפטית בעלמא, אלא, מנסה להתאים את המציאות המשפטית, לשינוי שחל זה מכבר במציאות הממשית, המאוימת כאמור, על ידי תופעה זו של פשיעה מאורגנת, שצריכה טיפול בשורשיה.

13. בנקודה זו, יש להזכיר, מצאנו מידה של צדק בטיעוניהם של הסניגורים, בהתיחסם אל ארגון הפשיעה נשוא דיוננו, ובגורסם, כי אין מדובר בארגון הנושא על מצחו את כל סימני ההיכר המאפיינים, התארגנות של חבורה עבריינית הפועלת תחת מטריה של "ארגון פשיעה". במיוחד כך, לטענת הסניגורים, על רקע ממדיו המצומצמים, יחסית, של ארגון זה; על רקע התפרשותו האזורית המוגבלת בתחומי טירה וכפר-סבא בלבד, ועל רקע מעורבותו של ראש הארגון בעשיה העבריינית בשטח.
דא עקא, "שארגון פשיעה" איננו יצור שעשוי מעור אחד. רוצה לומר, אף שנכון הדבר שאין סינדיקט של פשע השולח זרועות תמנוניות למרחקים, דומה לארגון מקומי קטן, המטיל חיתתו על איזור השפעה מוגדר, הרי, עשויים גם זה וגם זה, ליפול להגדרת המונח המשפטי "ארגון פשיעה", כמשמעותו בחוק. כך, אם בשל דרכי פעילותו, אם בשל אופי מעשיו ומיהות החברים בו, ואם על רקע דמותו של האיש העומד בראשו.
ככלל, יש להבהיר, אין עניננו בהתחברות עבריינית אד-הוק, שמטרתה ביצוע יחדיו של מעשה עברייני מסוים. עניננו בהתחברות נמשכת שמטרתה ביצוע רצף של עבירות סיסטמטיות על פני תקופה מהותית, כשבראשה "עבריין-על", ראש וראשון לחוטאים, חוטא ומחטיא, השולח את "חייליו" לשטח, לבצע משימות שקבע. במערך פשיעה שיטתית כזו, מבצע כל אחד מחברי הארגון את משימתו, כחלק מן העשיה העבריינית הכוללת, המותווית והמנותבת על ידי ה"רב-מוח" העומד בראשה, כביטויה של הפסיקה.
הארגון ואנשיו, כפי שהובהר לעיל, הם הנהנים מפירות הפעילות הפלילית המאורגנת, והם החולקים בהם על פי החלטת צמרת הארגון (ראו, מאמרו של מ' אמיר "פשע מאורגן" פלילים ד' עמ' 189).
וגם זאת, אין מדובר בתופעה סוציאלית הנצמחת באחת. המדובר הוא, במיתווה פלילי ההולך ומתפתח בהדרגה תוך כדי עשייה עבריינית שוטפת. בשלביה הראשונים, יכול שהפעילות הפלילית תהיה ספורדית. בהמשכה היא הולכת ומתעצמת, בצוברה דפוסי פעולה קבועים המאפיינים ארגוני פשיעה מוכרים, שפעילותם איננה קשורה במיקומם הגיאוגרפי.
יש איפוא לחדד ולהטעים, כי גם אם בעניננו זה, לא קם ארגון פשיעה לוויתני, שהשפעתו נמשכת מקצה הארץ ועד סופה, או אף מחוצה לה, הרי, ענין לנו עם זאת, בארגון פשיעה שמבחינת התארגנותו, היקף עיסוקיו ותחומי פעילותו, הריהו משתלב בהחלט במפת ארגוני הפשיעה הקיימים, כשהוא מהווה, למצער, סיכון בטחוני בסביבה בה הוא פועל.

ביתר פירוט, משעה שנחשפה התשתית המוסדית שעמדה בבסיס פעילותם המתוארת של הנאשמים, הרי הובהר, כי ענין לנו בעשיה עבריינית שהיוותה חלק מ"מדיניות פשע" ממוסדת ומאורגנת היטב. זו, כך עלה מן העובדות שהוכחו בתיק, נבנתה מלכתחילה, על תשתית טפילית שנצמדה אל דפנותיה של הקופה הציבורית, והובילה בהמשך להלבנת פירות הגזילה בדרכי רמיה, תוך הטלת אימה, טרור ואלימות על אלה שאיתרע מזלם ונקלעו על דרכם של הפועלים בתחום זה.
ויודגש, קיומה של "מדיניות פשע" בחברה נתונה, איננו רק רע העומד בפני
עצמו. יש בקיומה של תופעה זו, כדי להצביע על רפיון קולקטיבי בסיסי, המאפשר תקיפת יחידים, כמו גם פריצתה של הקופה הציבורית בידי כל מי שמחליט לשלוח ידו וליטול ממנה, לשדוד וללסטם את הציבור שלמענו היא קיימת.
בין כך ובין כך, המסקנה המתבקשת מן הדיון עד כאן, היא, כי חומרת המעשים הנדונים, הם לעצמם, והחומרה היתרה העולה מהם עקב ביצועם במסגרת ארגון הפשיעה, מחייבים שקילת ענישה קשה וכואבת על אלה שנטלו בה חלק.
בחינה פרטנית ונסיבות אישיות של כל נאשם לעצמו
הנאשם 1, מרואן; מדידת עונשו
14. על מקומו של נאשם זה בארגון, כבר נאמר מה שנאמר לעיל, ואין להוסיף.
כאשר הגיע תורו לומר דברו לענין העונש, העדיף נאשם זה, למלא פיו מים. לשאלה, מה יאמר בטרם ייגזר דינו, השיב כי אין בפיו דבר לאומרו.
מטבע הדברים, לא ביטא נאשם זה כל חרטה על מעשיו, ולא היכה על חטא.
יתרה מזו, גם בא כחו המלומד של הנאשם 1, עו"ד פלדמן
, צימצם במסגרת טיעוניו לעונש, את התיחסותו אל נסיבותיו האישיות של הנאשם הזה, בהעדיפו מטעמיו כנראה, להתמקד רק בהיבטים העקרוניים של העבירות בהן הורשע.
הסניגור שב ופרש בפני
נו בטיעוניו לעונש, כמו בסיכומיו, את העקרונות הכלליים שעל פיהם אמור בית המשפט להתבונן, לשיטתו, בסוגיית מקומו של הנאשם 1 בארגון שבניהולו עסק, בהנחה שיסודות הארגון הוכחו; ולא היא, לדעתו.
הלכה היא, כך הזכיר לנו הסניגור, שאין עונשין אלא אם כן מזהירין תחילה, ובעניננו, טרם יצא דברו של בית המשפט בנושא זה של פשיעה מאורגנת, לגבי מידת העונש המתבקשת בנסיבותיה.
המסקנה לשיטתו, היא, שיש להקל בעונשיהם של כל הנאשמים בתיק ראשוני זה, ובראשם הנאשם 1.
שקלנו טיעוניו הנ"ל של הסניגור, ומצאנו שאינם מופרכים, הגם שחומרת מעשיו של הנאשם דנא, רבה היא; והדברים כבר הובהרו. די להזכיר, כי המדובר הוא ביותר מתחום עברייני אחד בו הוביל זה, את אנשיו, בהטילו מוראו עליהם ועל סביבתו המורחבת, במעשי אלימות שקיבלו ביטויים בהתנהלותו בחדר המבצעים בצ'יינג', ובשטח.
מיצוי הדין עם נאשם זה, היה אמור להוביל להטלת עונש של עשרות שנות מאסר עליו, כמתחייב מעצם עמידתו בראש ארגון פשיעה, לצד הרשעתו בשורה ארוכה של עבירות חמורות נוספות, אותן יזם, הוביל ואף ביצע.
חמורה היא בפני
עצמה, תגובתו של הנאשם 1, להרשעה, שלא היה בה שמץ של תובנה והכרה בחומרת מעשיו, אף לא רמז אחד לחרטה.
בפועל, התקשינו למצוא נימוקים לקולא לגבי עבריין זה מתחום הפשיעה המאורגנת, שנאחז בציפורניו בכפירתו הנחרצת.
לחובתו של הנאשם 1, עומדת אם כן, התנהלותו העבריינית הקשה, מעשיו הנפשעים, אכזריותו כלפי סביבתו, התיחסותו האלימה כלפי כל מי שלא פעל לפי גחמותיו, וכן, הפחד והאימה שהטיל בתחומי שליטתו. לחובתו יש לזקוף, כאמור, גם את העדר החרטה על מעשיו האמורים.
בפסק הדין שיצא זה עתה מתחת ידיו של בית המשפט העליון, בע"פ 2902/07+3354/07 פואד עראר ואח'

נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם) עמד בית המשפט על פן החומרה המציין מעשי פשיעה מן הסוג הנדון. כך, השופט אדמונד לוי, בהתיחסו אל הנאשם המרכזי באותו תיק, הוא, המערער, ג'מאל היאט, שנדון ל-15 שנות מאסר על הרשעתו בעבירות כאמור:
"נדמה כי אין צורך לומר עד כמה קשים וחמורים המעשים האמורים, באלימות שאינה יודעת גבול, ותוך שימוש תכוף בנשק חם, השליטו גמאל וחבריו את רצונם על אחרים, עד שחלק מהקורבנות היו מוכנים לשלם סכומים ניכרים כדי להשתחרר מהלחץ והאימה בהם היו נתונים. התנהגות מסוג זו שנגולה בפני
נו בערעורים אלה, לא זו בלבד שהיא מעידה על הסכנה המופלגת הנשקפת מגמאל לציבור, אלא אף גלומה בה קריאת תגר כנגד שלטון החוק, ועם כך לא ניתן להשלים...".
בהתיחסו אל התיק הזה היפנה עו"ד פלדמן
תשומת ליבנו לעובדה שעל אף שהמאשימה ראתה באותו נאשם וחבריו, חבורת פשע שפעלה תחת "פיקודו", בחרה היא שלא לכלול באותו כתב אישום, עבירות על חוק המאבק בארגוני פשיעה, ונכון עשתה, לשיטתו. קל וחומר, לדבריו, שכך היה עליה לפעול גם בעניננו.
לטענתו של הסניגור, קיים סיכון, שהשימוש על ידי התביעה בחוק המאבק בארגוני פשיעה, יהיה שרירותי ויכוון להחמרת הענישה, לפי גחמתה, מצב שעל בית המשפט למנוע לשיטתו.

טעון זה של הסניגור, יש לומר מיד, איננו בר נפקות לעניננו. גם אילו נכונה טענתו כי מעשי האלימות בפרשת עראר, היו חמורים מאלה הנדונים על ידינו כאן, אין לשכוח כי עניינו של התיק שבפני
נו, איננו בעבירות אלימות בלבד, בדומה לתיק הנ"ל, אלא, גם ובנוסף, בסידרה של עבירות כלכליות חמורות, שמאפייניהן עונים, כמובהר לאורך הדיון דנא, להגדרת ארגון פשיעה לפי סעיף 1 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.

בין כך ובין כך, משנפרש בפני
נו גליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם 1, מצאנו כי נכללות בו תשע הרשעות קודמות, אותן צבר במהלך השנים 1991-2007, בהן, עבירות התחזות לאחר במטרה להונות; זיוף, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, פריצה לרכב, שוד מזוין, קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת נשק שלא כדין ואיומים.

על אף האמור, עומדת לזכותו של הנאשם 1 - לצד הצורך בהקלה בעונשו על רקע חדשנותם של שני החוקים המרכזיים נשוא הרשעתו - עובדת זיכויו מחלק מן העבירות שפורטו בהכרעת הדין. המדובר הוא, בעבירות שנכרכו באותן חשבוניות פיקטיביות, מתקופת הפעלתו של עד המדינה עבד, אשר מהן זוכו כל הנאשמים, מן הצדק, על רקע הביקורת שמתחנו על התנהלות החוקרים באותו קטע של הפרשה, בהתעלמם במכוון ממעשיו הפליליים של עד המדינה (על זיכוי זה, ועל יישום עקרון ההגנה מן הצדק, ראו דברינו בעמ' 168-175 להכרעת הדין; וראו, פסק דינו של השופט א.א. לוי, בע"פ 371/06, פלוני נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם).

הנאשם 1 הורשע, כפי שפורט בהכרעת הדין, בשורה ארוכה מאד של עבירות, כדילהלן:
1. עמידה בראש ארגון פשיעה, לפי סעיף 2(א)(1) לחוק ארגוני פשיעה.
2. 171 עבירות של הוצאת חשבונית מס שלא כדין לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מע"מ ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק זה וסעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
3. 123 עבירות של ניכוי מס תשומות שלא כדין לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ, ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק זה סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
4. 48 עבירות של הבאת אדם להתחמק ממס לפי סעיף 117(ב1) לחוק מע"מ, ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק זה וסעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
5. 6 עבירות של הכנה וקיום פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודת מ"ה, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
6. 9 עבירות של שימוש במרמה עורמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מ"ה, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
7. עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסוות את מקורו, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור ההלבנה ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
8. עשיית פעולה ברכוש במטרה להימנע מדיווח, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור ההלבנה, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
9. עיסוק בשירותי מטבע ללא רישיון, לפי סעיף 11 יב (א)(1) לחוק איסור ההלבנה.
10. סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) רישא לחוק העונשין ו-4 עבירות לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק זה, אחת מהן יחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
11. סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין.
12. שתי עבירות של נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, אחת מהן ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
13. שתי עבירות של ירי באיזור מגורים לפי סעיף 340א' לחוק העונשין.
14. עבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין.
15. חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין.
16. סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, ושתי עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק זה יחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
17. שתי עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 ביחד עם סעיף 382(א) לחוק העונשין, אחת מהן ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.

על רקע האמור, ועל רקע היות המדובר בין היתר, בעבירות כלכליות חמורות, שפגעו קשות בכלכלת הכלל, אנו מטילים על הנאשם 1, עונש מאסר וקנס כבד לצידו, כדילהלן:
א. 15 שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו, 4.4.06.
ב. מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה, וכן, כל עבירת אלימות אחרת.
ג. קנס כספי בסך 3 מיליון ₪, או, 3 שנות מאסר תחתיו.

עניינו של הנאשם 2 וחלקו בארגון לא הושמע בשל הפרדת דיון, נוכח העלמותו.

הנאשם 3 וחלקו בארגון
15 נאשם זה, שאדי נאצר, קרוב משפחתו של הנאשם 1, עסק במסגרת הארגון, בפיקוח על פעילותו של הארגון מטעם הנאשם 1, כשהוא ממלא הוראותיו של זה, ומשמש שליחו בפעילות העבריינית של הארגון, כולל, עבירות המס, עבירות האלימות והלבנת ההון, הכל, כשהוא מתפקד כמעין "שר הכספים" בארגון.
לטענת עו"ד פלדמן
, יש להקל בעונשו של נאשם זה, בשל אותם נימוקים שמנה בפני
נו בהתייחסו אל כל הנאשמים אותם ייצג, יחדיו - הם הנאשמים, 1, 3, 4 ו-5 - תוך מיקוד טענותיו במישור העקרוני, קרי, חדשנותם של החוקים הרלוונטיים, והדרקוניות המאפיינת אותם, לשיטתו.
הסניגור לא הביא בפני
נו, את נסיבותיו האישיות של הנאשם הזה; שהעדיף, גם הוא עצמו, למלא פיו מים, כאשר הגיע תורו לטעון לעונש.

במסגרת הכרעת הדין הורשע הנאשם 3, בעבירות כדילהלן:
1. פעילות בארגון פשיעה, לפי סעיף 2(א)(1) לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
2. 127 עבירות של הוצאת חשבונית מס שלא כדין לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מע"מ ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק זה וסעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
3. 110 עבירות של ניכוי מס תשומות שלא כדין לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ, יחד עם סעיף 117(ב2) לחוק זה וסעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
4. 6 עבירות של הכנה וקיום פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודת מ"ה, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
5. 9 עבירות של שימוש במרמה עורמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מ"ה, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
6. עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסוות את מקורו, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור ההלבנה יחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
7. עשיית פעולה ברכוש במטרה להימנע מדיווח, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור ההלבנה, יחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
8. עיסוק בשירותי מטבע ללא רישיון, לפי סעיף 11 יב (א)(1) לחוק איסור ההלבנה.
9. 3 עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 ביחד עם 382(א) לחוק העונשין, שתיים מהן יחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
10. 3 עבירות של סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין, שתיים מהן ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
11. שתי עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
12. נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
13. חטיפה לשם סחיטה לפי סעיף 372 סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
עינינו הרואות, המדובר הוא, במגוון גדול מאד של עבירות שנכרכו בנאשם זה, בתחומי הפשיעה הנדונים, דבר המעיד על מעורבותו העמוקה בעשיה הפלילית שרחשה בארגון, בנעשה במסגרתו, בה מילא, כמסתבר, תפקיד בכיר.

על רקע האמור, אנו מטילים על הנאשם 3, העונשים כדילהלן:
א. 10 שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו, 4.4.05.
ב. מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה, וכן, כל עבירת אלימות אחרת.
ג. קנס כספי על סך 1 מיליון ₪, או שנת מאסר תחתיו.

הנאשם 4 וחלקו בארגון
16 הנאשם 4, אבי אלון, תושב כפר סבא, בן שלושים ושמונה, נשוי ואב לשלושה. הנאשם הזה טרח והביא בפני
נו שלושה עדי אופי, שהעידו על אישיותו ועל נסיבות חייו.
בין היתר, סיפרו העדים על פעילותו הציבורית, ההתנדבותית של הנאשם, בהדרכת נוער במסגרת מועדון כדוררגל שהקים אחיו באזור מגוריו. במועדון הזה, כך הוסבר לנו, שולבו נושאים של ספורט ופרויקטים לימודיים אשר בהם השתתפו בני נוער ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, ואשר בהם טיפל הנאשם במסירות, לאורך זמן (ראו, המסמך שהוגש לנו בענין זה, נע/2).
בנוסף, סיפרו עדי האופי על טיפולו המסור של נאשם זה, לאורך תקופה של כשבע שנים, בחבר משותף שנפגע בתאונת דרכים ורותק מאז לכסא גלגלים (ראו, המכתב נע/1 המעיד על כך).
מדברי העדים עלה, כי בפני
נו אדם שניהל את חייו, טרם הסתבכותו בפרשה נשוא תיק זה, בדרך נורמטיבית, ואשר הקדיש זמנו לעשייה התנדבותית בקהילה בה חי.
כיצד התגלגל אדם זה אל מדרגות הפשיעה הנמוכות ביותר? - קשה להבין.

מן המסמכים מטעם המוסד לביטוח לאומי ואגף הרווחה של עיריית כפר-סבא (נע/3) שהוגשו לנו, עולה, כי בשנים 2006-2008, לאחר שנעצר בתיק זה, נזקקה רעייתו של הנאשם 4, לגימלת הבטחת-הכנסה, עקב המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה המשפחה, בשל הסתבכותו של הנאשם עם החוק, ממנה לא נחלצה עד היום.
בעומדו על הדוכן, ביכה הנאשם 4 את מצבו ואת הידרדרותו הבלתי מובנת לעולם זה, של עבריינות ופשיעה (עמ' 4541 לפרוט'). בדבריו הביע חרטה, על כל שעוול וקילקל בפרשה נשוא התיק הזה.

העמדת כל אלה, מול מעשיו הקשים של נאשם זה, במסגרת ניהול ארגון הפשיעה, מגמדת את הראשונים.
אין מנוס מקביעה שחלקו של נאשם זה בעשייה העבריינית של ארגון הפשיעה, שבמסגרתו פעל כשותפו של הנאשם 1 בצ'יינג', אותו ניהלו שניהם יחדיו, היה מהותי.
הנאשם 4, כך הובהר, לא מנע ידיו ממעשי אלימות שנכרכו בפעילות הארגון שנקשרה בפריטת השיקים ובגביית החובות מלקוחות הצ'יינג', ועמד ברקע העבירות הכלכליות וההתרחשויות האלימות, גם כלפי מקורביו.
חמורה מאד היא בעינינו, מעורבותו של הנאשם 4, בעבירות האלימות והסחיטה באיומים, שנכרכו בפרשות של גדי בן שיטרית ואבי מורן, כמפורט בהכרעת הדין. דומה, כי התייחסותו אל חייביו הנ"ל, כולל, דרכי האלימות בהן נקט נגדם, ויותר מכך, הכנסת שותפו מרואן לתמונה, בידיעה ברורה מה תהיינה תוצאות צעדו זה, די בהן כדי להעיד על החשיבה העבריינית שהדריכה אותו באותם ימים, כמו גם על האדישות שפיתח לגורל האנשים אשר מולם פעל, בהם, אף ידידיו הקרובים.
גם אם נאשם זה לא היה מעורב ישירות בעבירות הסחר בחשבוניות הפיקטיביות, כך קבענו בהכרעת הדין, אין ספק שהיתה לו מודעות לביצוען של העבירות בתחום המס, כשמעורבותו בהלבנת פירותיהן היתה מלאה.
עינינו הרואות, החומרה והקולא, מתערבבות זו בזו אצל הנאשם 4, כאשר מול מעשיו הבלתי נסלחים, ניצבים החרטה והצער שביטא בפני
נו, המאבחנים אותו, לצד עברו החיובי, משותפו לפשע, מרואן.
ויובהר, לא ראינו לייחס משמעות להרשעה הקודמת האחת של הנאשם הזה, שהוצגה בפני
נו, ואשר דבר אין לה עם סוג העבירות בהן הורשע בתיק דנן, או, עם עשייה עבריינית בכלל.

הנאשם 4 הורשע במסגרת הכרעת הדין, בעבירות כדילהלן:
1. פעילות בארגון פשיעה, לפי סעיף 2(א)(1) לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
2. עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסוות את מקורו, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור ההלבנה יחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
3. עשיית פעולה ברכוש במטרה להימנע מדיווח, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור ההלבנה, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
4. עיסוק בשירותי מטבע ללא רישיון, לפי סעיף 11 יב (א)(1) לחוק איסור ההלבנה.
5. חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין.
6. סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין.
7. שתי עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, אחת מהן יחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.

על רקע האמור, אנו מטילים על הנאשם 4 העונשים כדילהלן:
א. 9 שנות מאסר בפועל, בהפחתת תקופת מעצרו, מיום 4.4.05 ועד ליום 14.7.06.
ב. מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה, וכן, כל עבירת אלימות אחרת.
ג. קנס כספי על סך מיליון ₪, או, שנת מאסר תחתיו.

הנאשם 5, וחלקו בארגון
17 הנאשם 5, ראיד סולטאן, נימנה על הדרג הנמוך יותר של הארגון, והעבירות בהן הורשע, אינן ממין העבירות הנופלות לגידרו של סעיף 2 לחוק המאבק בארגוני פשיעה. עם זאת, מתווספת לחלק מעבירות אלה, הנסיבה המחמירה נשוא סעיף 3 לחוק זה.
הנאשם, כפי שיתואר בהמשך, הורשע במספר עבירות אלימות, כשלחובתו שבע הרשעות קודמות, אותן צבר בשנים 2001-2005. על העבירות הנ"ל נימנות, תקיפה והפרעה לשוטר, פריצה וחבלה ברכב, נזק לרכוש, איומים, הפרת הוראה חוקית, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית וקבלת נכסים שהובאו בעוון (ראו, גליון ההרשעות הקודמות שהגיש לנו התובע המלומד, עו"ד שרון).
לנאשם, הרשעה קודמת המחייבת, הפעלת מאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו, לתקופה של 4 חודשים, במסגרת ת"פ 2856/02, של בית המשפט השלום בכפר-סבא, מיום 4.2.03, כעולה מגליון הרשעותיו הקודמות.
גם לגבי נאשם זה נמנע סניגורו, עו"ד פלדמן
, מהתייחסות לנסיבותיו האישיות, ומפירוט נימוקיו לקולא. הנאשם עצמו בחר אף הוא, משום מה, לשתוק בתורו; וחבל.

הנאשם 5 הורשע בעבירות כדילהלן:
1. שלוש עבירות של סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין, שתיים מהן ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
2. סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) רישא לחוק העונשין.
3. 4 עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, אחת מהן ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
4. שתי עבירות של נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, אחת מהן ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
5. ירי באיזור מגורים לפי סעיף 340א' לחוק העונשין.
6. היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין.
7. חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין.
8. תקיפה לפי סעיף 379 ביחד עם 382(א) לחוק העונשין, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
9. חטיפה לשם סחיטה לפי סעיף 372 סיפא לחוק העונשין ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.

על רקע האמור, אנו מטילים על הנאשם 5 העונשים כדילהלן:
א. 5 שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו, 4.4.06.
ב. הפעלת עונש המאסר על תנאי, מת"פ 2856/02, של בית משפט השלום בכפר-סבא, שהוזכר לעיל, לתקופה של ארבעה חודשים, אשר ירוצו במצטבר לעונש נשוא גזר דין זה.
ג. מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה, וכן, כל עבירת אלימות אחרת.
ד. קנס על סך 10,000 ₪, או, שלושה חודשי מאסר תחתיו.

הנאשם 6 וחלקו בארגון
18. הנאשם הזה, חיים יוסף (המכונה "בורקס") אדם כבן חמישים, נשוי ואב לארבעה, הוא תושב כפר סבא שעבד לדברי סניגוריתו המלומדת, עו"ד נוסבוים, כמנהל עבודה בפרויקטים שונים. עד למעורבותו בפרשה זו, ניהל הנאשם לדבריה, אורח חיים נורמטיבי, כדי כך שקיבל רישיון להחזקת נשק. בשנים האחרונות נקלע למשבר כלכלי קשה אשר פגע בו ובמשפחתו.
הנאשם מצוי היום, לדברי הסניגורית, בהליך של איחוד תיקים בהוצאה לפועל, כפי שעלה מרשימת התיקים לחייב שהגישה לנו.
לדברי עו"ד נוסבוים, תרם הנאשם הזה מכספו למוסד "פנימיית עלומים", למען טיפוח ושימור המקום.
במשך שנה וחצי, כך הזכירה לנו, שהה הנאשם במעצר בית; תחילה, במעצר בית מלא ולאחר מכן במעצר בית חלקי.
במסגרת האישום העשירי הורשע הנאשם 6, בעבירת סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, בגין השתתפותו באחת הפגישות עם עמית פלג, בעל חוב של חברו, עד התביעה מוסיה, שבפועל לא היה לו כל קשר אליו. חלקו בנושא זה היה, לטענת הסניגורית, מינורי, והסתכם בעזרה לחבר, שלא ביקש אלא לגבות את החוב באמצעים חוקיים, קרי, בדרך של המחאת זכויות.
הסניגורית ביקשה להעמיד עניינו של הנאשם 6, מול עניינו של מוסיה, בעל החוב עצמו, אשר כלל לא הועמד לדין. עובדה זו, כך גרסה, אמורה היתה להביא לזיכוי הנאשם 6, מן הצדק, ואולם, משלא אומצה טענתה זו במסגרת הכרעת הדין, ביקשה הסניגורית לשוב ולשקול את משמעות "האכיפה הבררנית" שנעשתה בענין זה, ולו, לצורך גזירת העונש.
מול דבריה אלה של הסניגורית, הוצבו בפני
נו דבריו של ב"כ התביעה, אשר ביקש לדחות גירסתה בשתי ידיים. בפועל, כך ב"כ התביעה, היה הנאשם 6, פעיל ודומיננטי באותו מפגש שבו אולץ פלג לשלם חובו לחברו מוסיה, בדרכי אלימות. את החומרה במעשיו של הנאשם 6, מצא התובע בעצם התערבותו של זה בחוב לא לו, וחיזוק ידיו של הנושה התוקפני.
אשר לעברו הפלילי של הנאשם 6, הצביע עו"ד שרון, בפני
נו על שש הרשעות קודמות שלו מן השנים 1999 - 2005, במיגוון עבירות. בהן, ניהול משחקים אסורים, אי קיום צו בית משפט, זיוף ומירמה. גם במהלך ניהול התיק הזה עצמו, כך הובהר, הורשע הנאשם בשבע-עשרה עבירות של הוצאת חשבוניות מס באיסור, על סך כולל של 184,546 ₪.

על רקע האמור, אנו מטילים על הנאשם 6 העונשים כדילהלן:
א. 9 חודשי מאסר בפועל, בהפחתת תקופת המעצר, מיום 4.4.05 ועד יום 14.4.05.
ב. מאסר על תנאי לתקופה של שנה, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה, וכן, כל עבירת אלימות אחרת.

הנאשם 7 וחלקו בארגון
19. הנאשם 7, ראשיד עבדל חי, רווק בן שלושים ואחת, הוא בן למשפחה בת חמישה ילדים. אביו נפטר בשנת 2003 לאחר מחלה קשה, ואמו, עקרת בית, אישה חולה המתפרנסת מקצבה של הביטוח הלאומי.
בשנת 2004 עבר הנאשם 7, תאונת דרכים שבה נפצע קשה ואיבד את כושרו לעבוד.
אין לנאשם 7, עבר פלילי, והסתבכותו בתיק הנוכחי, כך סניגורו המלומד, עו"ד חסקיה, היא הסתבכות ראשונה עם רשויות החוק.
לטענת הסניגור, מקורן של העבירות האמורות, נשוא הרשעתו בתחום הלבנת ההון, היה חשבון הבנק שהחזיק על שמו, מבלי שהיתה לו בו יד ורגל. הבנק, כך נקבע, או מי מפקידיו, לא טרח להסביר לנאשם כי הדבר מהווה עבירה על החוק, ועל כן אין לראות חומרה במעשיו, אליבא דסניגור.
אשר לעבירות האלימות בהן הורשע, מדובר לשיטתו של עו"ד חסקיה, בעבירות קלות יחסית. שהרי, לארוע התקיפה באורנג', כך טען, קדמו קינטור והעלבה של הנאשם, מצד המותקף. הנאשם חש לדברי הסניגור, חרטה וצער על חלקו בארוע, והפנים את הלקח ממעשיו.
על רקע האמור, ביקש הסניגור לגזור דינו של נאשם זה במידת הרחמים, ולהסתפק לגביו, בענישה מותנית בלבד.
לשיטתו, יש להביא בחשבון העובדה, שהנאשם 7 שהה במעצר בית מלא במשך תקופה ארוכה של כשנתיים, מבלי שהותר לו לצאת ולהשתכר לפרנסתו.

הנאשם 7 הורשע בעבירות כדילהלן:
1. עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסוות את מקורו, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור ההלבנה ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
2. עשיית פעולה ברכוש במטרה להימנע מדיווח, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור ההלבנה, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
3. שתי עבירות תקיפה, לפי סעיף 379 ביחד עם 382(א) לחוק העונשין, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
4. סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין, יחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
5. סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, אחת מהן ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.

על רקע האמור, אנו מטילים על הנאשם 7 העונשים כדילהלן:
א. 18 חודשי מאסר בפועל, בהפחתת תקופת מעצרו, מיום 4.4.05 ועד ליום 18.4.05.
ב. מאסר על תנאי לתקופה של שנה, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה, וכן, כל עבירת אלימות אחרת.
ג. קנס כספי על סך 25,000 ₪, או, חצי שנת מאסר תחתיו.

הנאשם 9 וחלקו בארגון
20. הנאשם 9, איסמעיל אלהרוש, אדם צעיר כבן שלושים ושש, נשוי ואב לשמונה.
בפתח טיעוניה לעונש, הזכירה באת כוחו המלומדת של הנאשם, עו"ד נוסבוים, כי בשנת 2004 אירע אסון במשפחתו, כאשר אחיו נפגע בתאונת דרכים, הפך לצמח ואושפז. עד היום, כך הסבירה, שוהה האח במוסד סיעודי בחיפה ועול הטיפול בו מונח על כתפי הנאשם (ראו, חוות דעתה של ד"ר אילנה פרבר על מצבו הקשה של אלהרוש ג'אמל, אחיו של הנאשם 9).
בפועל, כך הסניגורית, מגויס הנאשם דנא, לטיפול באחיו ובששת ילדיו הקטינים, שהוא אפוטרופסם.
אשר להרשעתו בתיק זה, המדובר הוא, לטענת עו"ד נוסבוים, באירוע שהתרחש בשנת 2001, בו בוצע הירי על ידי הארגון לעבר בית דודו של סאלח מארבי, אשר הסתבך בחוב כספי לארגון ולאנשיו, כמתואר באישום השביעי.
הנאשם 9, כך הסבירה, לא ביצע בפועל את הירי, לא יזם את האירוע, ואף לא הגיע למקום הירי. חלקו השולי התבטא בהמתנתו מחוץ לכפר, ביחד עם הנאשם 1, עד סיום הארוע.
לטענת ב"כ הנאשם, יש במכלול הנימוקים הנ"ל, כדי להוביל את בית המשפט להימנע מהטלת מאסר לריצוי בפועל על הנאשם הזה, המהווה משענת יחידה למשפחתו, שממילא איננה מתמודדת עם הטרגדיה של פציעת האח.
בהקשר זה, הזכירה עו"ד נוסבוים, את הפרסום בעיתון בו הוצגה תמונתו של הנאשם 9, כשמתחתיה הכיתוב, "אימת השרון. נאצר". פרסום זה שהחליף אותו בנאשם 1, כך טענה, גרם לנאשם הזה, צער ונזק כבדים מנשוא.
אשר לעברו הפלילי של הנאשם 9, זה כולל, כמובהר, 8 הרשעות קודמות שנרשמו לחובתו בשנים 1994-2006. בין היתר הורשע בהתחזות במטרה להונות, בנשיאת נשק שלא כדין, בתקיפה, בנשיאת סכין למטרה לא כשרה, בקבלת נכסים שהושגו בעוון, בפריצה וביצוע גניבה, בסחיטה והפרת הוראה חוקית.
ההרשעה האחרונה, בעבירה של הפרת הוראה חוקית, כך מסתבר, עניינה בהפרת תנאי מעצר הבית בו שהה הנאשם במסגרת התיק הנוכחי. לשיטתה, יש גם במעשיו של הנאשם הזה פן ממשי של חומרה, בעצם התערבותו בחוב לא לו, ובעצם הצטרפותו אל הנאשם 1 לצורך גבייתו, בדרך לא דרך.

הנאשם 9, יש להזכיר, זוכה מן האישום השמיני, והורשע באישום השביעי בלבד, בעבירות כדילהלן:
1. סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) רישא לחוק העונשין.
2. סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק לעונשין.
3. נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין.
4. ירי באיזור מגורים לפי סעיף 340א' לחוק העונשין.
5. היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

על רקע האמור, אנו מטילים על הנאשם 9 העונשים כדילהלן:
א. ששה חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות, לפי החלטת הממונה.
ב. מאסר על תנאי לתקופה של שנה, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה, וכן, כל עבירת אלימות אחרת.
ג. קנס כספי על סך 15,000 ₪, או, 5 חודשי מאסר תחתיו.

הנאשם 10 וחלקו בארגון
21. הנאשם הזה, מג'די נאצר, הופנה על ידינו בטרם הטיעונים לעונש בעניינו, אל שרות המבחן, לאור העובדה שהיה קטין בעת ביצוע העבירות על ידו.
מן התסקיר שקיבלנו, עולה, כי נאשם זה, שהוא היום צעיר בן 22, רווק המתגורר בבית הוריו בטירה, איננו עובד משום מה לפרנסתו.
בשיחותיו עם קצין המבחן, כך הובהר לנו, הכחיש הנאשם כל שיוחס לו בכתב האישום, חרף העובדה שכבר הורשע בכל אלה. קיים איפוא, פער בין תפישתו החיובית של הנאשם את עצמו, ובין העבירות שביצע על פי הכרעת הדין.
כמו אחרים בתיק זה, מילא גם נאשם זה פיו מים כאשר נקרא לומר דברו במסגרת הטיעונים לעונש.
בטיעונים שהביא בפני
נו סניגורו המלומד של הנאשם 10, עו"ד חסקיה, טען, כי אין לתמוה על המשך האחזותו של הנאשם הזה בכפירה הטוטאלית, ובאי הכאה על חטא שבאה בנגרר, שהרי, זכותו של נאשם לכפור במיוחס לו, גם לאחר הרשעתו על ידי בית המשפט. אכן כך, אלא שהתיחסות זו אל מעשים שהוכחו איננה נושאת בכנפיה התיחסות מקילה לענישתו של נאשם הנוהג כך.
לגופם של האישומים בהם הורשע הנאשם 10, טען עו"ד חסקיה, כי מעורבותו בתיק נבעה מעיסוקו של הנאשם במתן שירותי מטבע, וזאת, במסגרת האישור שהחזיק בידו מן הרשם, הכל, על פי החוק.
ומה נעשה, ועניינו של האישום השישי שבמסגרתו הורשע הנאשם, בעיסוק במטבע, השתלב בעיסוקו של הצ'יינג', בתחום זה, וזאת, מבלי קשר לאישור שהחזיק הנאשם בידיו ואשר ממילא לא היה רלוונטי לעבירות הנדונות?
גם בהתייחס לאישום החמישה-עשר, הורשע הנאשם 10 בתקיפת עד המדינה, עבד, טען עו"ד חסקיה, כי זה הותקף באותה הזדמנות על ידי מספר רב של אנשים, מבלי שהוכח חלקו של הנאשם דנא בתקיפה. למעשה, כך הסניגור, העבירות יוחסו לנאשם 10, אך ורק בשל נוכחותו בצ'יינג' בזמן התקיפה, וזאת, מבלי שעבד הצביע עליו כעל מי שנטל בה חלק בפועל.

התובע בתורו, הצביע על החומרה הרבה הכרוכה במעשה התקיפה בה נטל הנאשם הזה חלק, כשעיקרה, בתוצאות התקיפה שהביאה לפציעתו הקשה של עבד, ובמסגרת בה בוצעה תקיפה זו, כחלק מפעילות הארגון.

סוף דבר, המדובר הוא לגבי נאשם זה בעבירות שאין להקל עימן ראש, גם בתחום הלבנת ההון וגם בתחום האלימות, שהנאשם לא ביטא כאמור כל תובנה או חרטה עליהן.
לזכותו של נאשם זה, עומדת עם זאת, הנסיבה המקילה הנגזרת מהיותו קטין בעת ביצוע העבירות, ונתון להשפעת אחיו הגדול, הנאשם 1.
הנאשם 10 הורשע בעבירות כדלקמן:
1. עשיית פעולה ברכוש במטרה להימנע מדיווח, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור ההלבנה, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
2. עיסוק בשירותי מטבע ללא רישיון, לפי סעיף 11 יב (א)(1) לחוק איסור ההלבנה.
3. סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין, אחת מהן ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
4. סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, אחת מהן ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
5. תקיפה לפי סעיף 379 ביחד עם 382(א) לחוק העונשין, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.

על רקע האמור, אנו מטילים על הנאשם 10 העונשים כדילקמן:
א. מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, בהפחתת תקופת מעצרו מיום 4.4.05 ועד יום 14.4.05;
ב. מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה.
ג. קנס כספי בסך 20,000 ₪, או, חצי שנת מאסר תחתיו.

הנאשמת 11, נאצר את אלון תכשיטים מע"מ ומקומה בארגון
22. נאשמת זו, היא, חברת נאצר את אלון בע"מ, בבעלות הנאשמים 1 ו-4. חברה זו היא שהפעילה את עסק התכשיטים בחזית החנות בטירה, אשר שבה עסקו הנאשמים, בחדר האחורי, בהפעלת העסק השוקק של חלפנות הכספים ופריטת השיקים, הוא, הצ'יינג', העומד במרכז פרשת העבירות נשוא תיק זה, כולן.

הנאשמת 11 הורשעה בעבירות כדילהלן:
1. עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסוות את מקורו, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור ההלבנה ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
2. עשיית פעולה ברכוש במטרה להימנע מדיווח, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור ההלבנה, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
3. עיסוק בשירותי מטבע ללא רישיון, לפי סעיף 11 יב (א)(1) לחוק איסור ההלבנה.
התביעה ביקשה להטיל קנס כספי כבד על נאשמת זו, על שלא טרחה להירשם כנותנת שירותי מטבע ולא הגישה דיווח כלשהו לרשות לאיסור הלבנת הון, על מנת להסתיר מן הרשויות את הפעילות האסורה של הנאשמים בצ'יינג', שבו בין היתר, הלבינו את כספי החשבוניות הפיקטיביות לאור היום.
המסר של חוק איסור הלבנת הון והפסיקה בתחום זה, כך ב"כ התביעה, הוא, שיש להטיל על העוסקים במלאכת ההלבנה, ענישה מרתיעה וכואבת אשר תאיין את התועלת הכלכלית הצומחת מפעילות זו, על מנת להביא למיגור התופעה.

על רקע האמור, אנו מטילים על הנאשמת 11, קנס כספי על סך 3 מיליון ₪.

הנאשמת 12; קבוצת א.ד.מ. פרויקטים בע"מ ומקומה בארגון
23. המדובר הוא בחברה פרטית, בבעלות הנאשם 2, שעסקה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, בתחומי הבניה, הפיתוח והשיפוצים. לצד פעילותה לכאורה, בתחומים הלגיטימיים הנ"ל, עסקה חברה נאשמת זו, בסחר בחשבוניות הפיקטיביות שנותבו אצלה לשני מסלולים עיקריים. האחד, אספקת חשבוניות פיקטיביות לעוסקים שונים; והשני, קיזוז חשבוניות פיקטיביות של עוסקים, בספריה.

הנאשמת 12 הורשעה על רקע האמור, בעבירות כדילהלן:
1. 19 עבירות של הוצאת חשבונית מס שלא כדין לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מע"מ ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק זה וסעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה. בנוסף, 21 עבירות לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מע"מ יחד עם סעיף 117(ב2) לחוק.
2. 68 עבירות של ניכוי מס תשומות שלא כדין לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ, ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק זה וסעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה. בנוסף, 6 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ יחד עם סעיף 117(ב2) לחוק.
3. 3 עבירות של הכנה וקיום פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודת מ"ה, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
4. 3 עבירות של שימוש במרמה עורמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מ"ה, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.

לטענת התביעה, פעלה חברה זו, לצד החברה האחרת של הנאשם 2, היא, הנאשמת 13, להנעת גלגלי הסחר המאסיבי בחשבוניות הפיקטיביות בו עסק הארגון, כפי שתואר לאורך הדיון כולו.

על רקע האמור, אנו מטילים על הנאשמת 12, קנס כספי על סך 3 מיליון ₪.

הנאשמת 13, חברת א. שחם תשתיות ופיתוח בע"מ ומקומה בארגון
24. גם נאשמת זו, היתה בתקופה הרלוונטית, בבעלות הנאשם 2, וגם היא עסקה, הן בפעילות לגיטימית של בניה ואספקת עובדים, והן, בפעילות אסורה של סחר בחשבוניות פיקטיביות.
לטענת התביעה, היוותה גם חברה זו נדבך מרכזי, בעסקי הסחר בחשבוניות הפיקטיביות, ועל כך, עליה ליתן הדין.

הנאשמת 13 הורשעה בעבירות כדילהלן:
1. 36 עבירות של ניכוי מס תשומות שלא כדין לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ, ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק זה וסעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה. בנוסף, 6 עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ יחד עם סעיף 117(ב2) לחוק.
2. 3 עבירות של הכנה וקיום פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודת מ"ה, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
3. 3 עבירות של שימוש במרמה עורמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מ"ה, ביחד עם סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.

על רקע האמור, אנו מטילים על הנאשמת 13, קנס כספי על סך ½2 מיליון ₪.

חילוט חובה
25. בטרם חתימתו של גזר דין זה, עוד נותר עלינו להפעיל סמכותנו, מכח סעיף 5(2) לחוק המאבק בארגוני פשיעה, ולהורות על חילוט נכסים בהתאם לבקשת ב"כ התביעה, עו"ד שרון. המדובר הוא בשלושה כלי רכב, שחילוטם מתבקש בהיותם מהווים רכוש שווה ערך לרכוש הקשור לעבירות בהן הורשעו בעליהם במסגרת הכרעת הדין. בטבלת חילוט כלי רכב, שהגיש לנו ב"כ בתביעה בשולי טיעונו לעונש, הציגם, לפי הפירוט הבא:
1. יתרת התמורה בסך 8,922 ₪, ממכירת רכב הב.מ.וו. מ"ר 16-782-55, הרשום על שם אימו של הנאשם 3, שאדי נאצר, שנתפש ברשותה ונמכר על ידי כונס הנכסים במסגרת תיק הוצל"פ 06059-103-17.
2. רכב פג'ו 307, מ"ר 56-152-76, הרשום על שם חנין סמרה, שהיה מוחזק בפועל, בידי הנאשם 4 (ראו, ת/444).
3. רכב מרצדס, מ"ר 56-532-60, הרשום על שם הנאשם 10, מג'די נאצר (ראו, עמ' 3991לפרוט').
ודוק, רק לענין חילוט המרצדס של הנאשם 10, הוגשו לנו על ידי הסניגור המלומד, עו"ד חסקיה, מסמכים בהם ביקש להוכיח שאין בסיס לחילוט. בהקשר זה, הוגשו על ידו, העברות כספיות שביצע אביו של הנאשם הזה, לחשבונו, בסמוך לרכישת הרכב, בסכום כולל של 300,000 ₪, שמתוכם שימשו לו, לטענתו, 240,000 ₪, למימון הרכישה. הווה אומר, כך הסניגור, שהרכב נרכש מכספי האב, ולא מכספים הקשורים בעבירה.

לא שוכנענו שכך. יתרה מזו, גם אילו היוו מסמכים אלה הוכחה למקור המימון של רכישת הרכב, לא היה לעובדה זו כל נפקות על בקשת החילוט לפי סעיף 5(2) לחוק המאבק בארגוני פשיעה, המדבר על רכוש "שווה ערך לרכוש שהושג בעבירה", להבדיל, מרכוש שמקורו בעבירה.

יודגש, חילוט כלי הרכב כמפורט, חותם את גזר הדין, במישור הכלכלי, כשהמטרה היא להכות את העבריינים בתחומי הפשיעה הנדונים, גם ובעיקר, בכיסיהם, כפי שביטאנו זאת בין היתר בנושא הקנסות הגבוהים שמצאנו להטיל עליהם.
הודעה לנאשמים זכותם להגיש ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.
ניתן והודע בנוכחות התובעים, הנאשמים וסניגוריהם, היום טז' אלול תשס"ט (16.9.08).

ברכה אופירֿֿתום, סג"נ
אב"ד

מרים סוקולוב
, שופטת

ישעיהו שנלר
, שופט
י.מ.
??

??

??

??
23
בתי-המשפט









פח בית משפט מחוזי 1068/05 מדינת ישראל נ' . מרואן בן טלאל נאצר, חנניה בן דוד אזולאי , שאדי בן עדנאן נאצר ואח' (פורסם ב-ֽ 16/09/2008)