פסקי דין על גולן וגנשטיין | פסקי דין על בנק לאומי למשכנתאות | פסקי דין על בנק דיסקונט למשכנתאות | פסקי דין על חיים וגנשטיין ואח' |

19927/03 בשא     16/03/2004




בשא 19927/03 גולן וגנשטיין נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, חיים וגנשטיין ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא019927/03

בתיק עיקרי: א
003092/00

בפני
:
כב' השופטת שרה סירוטה
- ס"נ







בעניין
:
גולן וגנשטיין
ע"י ב"כ עו"ד דויטשר ברקן




המבקש


נ
ג
ד


1. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אריה חגי ועו"ד גולדין
2. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אהל
3. חיים וגנשטיין
4. רבקה ינאי
ע"י ב"כ עו"ד שיבולת
5. רשם המשכונות (משיב פורמאלי)





המשיבים
החלטה
1
. זוהי בקשה למתן צו מניעה זמני, המופנה נגד משיבה מס' 1, לעיכוב הליכי מימוש משכון ופינוי דירת המגורים, הידועה כגוש 7949, חלקה 8 (להלן: "הדירה") , בתיק מספר 01 -47740 -00 -7.

2
. הרקע לדיון
בבסיסה של בקשה זו, פרשה של 2 משכונות על אותה דירה הכוללת שני כתבי תביעה אשר הגיש משיב 2, נגד המבקש ושאר המשיבים, כפי שיפורט בהמשך.

א.
הראשון (ת"א 3092/00), הנו כתב תביעה למתן סעד הצהרתי, לפיו משיב 2 הנו בעל משכון על הדירה, הרשום לטובתו, בגין הלוואה שלקחה משיבה 4, לרכישת הדירה ומכרה את הנכס למבקש אשר נכנס בנעליה,
עוד בטרם נפתח תיק ההוצאה לפועל.

ב.
המבקש לא עמד בתשלומים, ולפיכך פתח משיב 2 בהליכים למימוש המשכון נגד משיבה 4 והמבקש. למשיב 2 הוברר כי חלה טעות ברישום אצל רשם המשכונות, מס' הגוש אשר נרשם הוא 7948, חלקה 8 ומס' הגוש הנכון של הדירה הממושכנת הוא 7949, חלקה מס' 8, (להלן: "התיאור הנכון"), כפי שצויין בהסכם המכר, בין המבקש למשיבה מס' 4, מיום 18.6.2002, נרשם התיאור הנכון של מקום הנכס וצויין מפורשות, כי הדירה משועבדת למשיב 2, כמו כן צורף נספח להסכם, לפיו המבקש נכנס בנעליה של משיבה מס' 4 בכל הקשור לסילוק חוב המשכנתא.

ג.
בשלב זה, נכנסים לתמונה משיב 3, מר חיים וגנשטיין אביו של המבקש, ומשיב
1 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
. משיב 3 זייף את החוזה מיום 18.6.98, (ראה עדותו בעמ' 3 לפרוטוקול), לפיו רכש ממשיבה 4 את הדירה אותה רכש בנו. המשיב 3, הצליח לטענתו בדרך של זיוף ועורמה לגרום למשיב 1, לתת לו הלוואה בסך 550,000 ₪, שבשלב טעות נרשם תוך רישום משכון על הדירה לטובתה של משיבה 4 וזאת הפעם בציון גוש וחלקה נכונים.
הדבר התמוה ביותר כיצד נמסר לו השיק לפקודת המוכרת.

ד.
עד לשלב זה המשכנתאות הכפולות והזיופים לטו בערפל, שני הבנקים לא ידעו על-פני השטח, שלשניהם משכון על אותה דירה. המצב לאשורו נחשפף כאשר משיבה 1 פתח תיק הוצל"פ שמספרו 01-47740-00-7, למימוש המשכון הרשום לטובתו, על זכויות משיב 3, הואיל ולא עמד בתשלומים בגין ההלוואה.

ה.
ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשמת ע' ברקוביץ, אשר בפני
ה התנהלו שני הליכים מקבילים, למימוש המשכון (האחד - של בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
והשני - של בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
) הבחינה שקיימות זכויות סותרות לגבי אותו הנכס וזימנה את הזוכה - בנק לאומי למשכנתאות ואת החייב מר חיים וגנשטיין לבירור. החייב טען לפניה, כי קנה את הדירה לבנו (המבקש) וכי לא היה לו כל מושג שדירה ממושכנת לטובת משיב 2 (ראה נספח ו' לכתב התביעה בת"א 1186/01).

ו.
לאחר שנחשפה הפרשה, הגיש משיב 2, את כתב התביעה השני (ת"א 1186/01) לסעד הצהרתי וצווי עשה, וטען כי המשכון של המשיב 1 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
, מעולם לא היה והוא בטל, מעיקרו הואיל ומשיב 3 מר חיים וגנשטיין לא יכול למשכן זכויות על דירה שאינה שלו.
משיב 2 ביקש שיוצהר, כי ההסכם הוא מזויף ו/או פיקטיבי וליתן צו המורה לרשם המשכונות למחוק את המשכון שנרשם לטובתו של המשיב 1 וכן צו המורה לראש ההוצאה לפועל להפסיק את ההליכים למימוש הדירה על-ידי משיב 1.
הדיונים בשני תיקים אלה אוחדו ונקבעו לקדם משפט בפני
כב' השופטת ר' משל ליום 31.12.2003 (המועד נדחה ללא קשר לבקשה הנוכחית). בין לבין התקיימו בתיק הליכי ביניים רבים: בין היתר בקשה לצו מניעה זמני
שהוגשה על-ידי משיב מס' 2, ונדונה ביום 20.2.2001, בפני
כב' השופט י' זפט לדיון זה לא הופיע המבקש ואביו משיב מס' 3, בדיון הוחלט בהסכמת הבנקים, כי הדירה בתיק ההוצאה לפועל נשוא בקשה זו, תימכר ותמורתו תופקד בנאמנות אצל עו"ד ח' אפל, ב"כ משיב 2, והוסכם, כי בשאלה, מי מבין ב"כ הבנקים, ימונה ככונס נכסים יכריע כב' ראש ההוצל"פ.
ביום 31.7.2001, נכרת הסכם בין משיב 1 ומשיב 3
מר חיים וגנשטיין ורעיתו בתיה לפיו הם התחייבו להחזיר למשיבה מס' 1 את הלוואה בתשלומים חודשיים, בכפוף לאישור ההסכם ע"י בית-המשפט. ביום 19.11.2001, החליט כב' הש' זפט: "בהסכמה ההסדר מיום 20.2.2001 שקיבל תוקף של החלטה יעמוד בעינו, אולם המכירה תעוכב, כל עוד ההסדר בין בנק לאומי למשכנתאות למר וגנשטיין מכובד" (להלן: "החלטת הש' זפט").
משיב 3 לא עמד בהתחייבויותיו, ומשיבה מס' 1 הגישה בקשה לאישור הפעלת הליכי המשכון על הדירה, המבקש התנגד לבקשה וטען, בין היתר כי המחלוקות בפרשה היא בין שני הבנקים ומן הראוי לבררה במסגרת ההליך העיקרי, כמו כן בקש המבקש, כי במידה ובית המשפט יקבל את בקשת משיבה 1, יעכב את החלטתו, עד להגשת בקשה למתן צו מניעה זמני, על-ידי המבקש, כב' השופטת ר' משל קבעה בהחלטתה מיום 29.9.2003, כי מאחר ומשיב 3 מודה, כי אינו עומד בהסכם בינו לבין משיבה 3, ניתן להמשיך בהליכי מימוש המשכון כמבוקש (להלן: "החלטת הש' משל").
הבקשה שלפני, הוגשה על-ידי המבקש למתן צו זמני במעמד צד אחד, האוסר על משיבה 1, לנקוט הליכי מימוש משכון ופינוי הדירה, זאת עד למתן פסק-דין בתובענות שאוחדו.
במהלך הדיון נחקרו המבקש ומשיב 3 על תצהיריהם ולא היה חידוש בדבריהם לאור כתבי הטענות, זולת אישור מפורש של משיב 3 בדבר זיוף ההסכם.
טענות הצדדים
א
. בפתח הבקשה דנן טוענת ב"כ המבקש, כי אין כל קשר בין בקשה זו לצו מניעה לבקשה שהוגשה על-ידי משיב 2 והוכרעה על-ידי כב' הש' זפט, שכן באותה עת, המבקש לא נכח בדיון. בית המשפט, לא התייחס לזכותו הקניינית ולשאלת מאזן הנוחות. לטענתה היה ויקבע בית-המשפט, במסגרת ההליך העיקרי, כי החוזה שנערך לכאורה בין משיב 3 למשיבה 4 הוא אכן מזויף, אין תשתית למשכון שנרשם על הדירה.
ב"כ המבקש מוסיפה וטוענת כי לא יתכן ש"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקיהנה". המבקש אינו צריך לשלם על חטאי אביו והוא משפחתו הצעירה ישארו עם ידיהם על ראשם, זאת כשלא היה לו לטענתו כל מושג על מעשי אביו.

המבקש טען בעדותו, כי שילם את התמורה בסך 190,000$ עבור הדירה, למשיבה 4 במזומן ומכיוון שלטענתו פעל בתנאי לחץ ולא היה ער לכך שהדירה היתה ממושכנת, למרות שהודה בעדותו כי חתם על החוזה ונספחיו, אשר מחייבים אותו בתשלום המשכנתא.

ב
. המשיב 1 טען כי יש לדחות את הבקשה על הסף שכן המבקש לא הגיש תובענה ולא ניתן להגיש בקשה לסעד זמני בתובענה שהגיש המבקש. למרות שמדובר הוא בסעד זמני ניתנה החלטה ע"י כב' השופט זפט והחלטה נוספת ע"י כב' השופטת משל והם בבחינת מעשה בית דין.
זאת ועוד, עד היום לא חל שינוי בנסיבות ולא התגלו עובדות חדשות.
דין הבקשה להידחות מחמת שיהוי שכן הליכי ההוצאה לפועל שהיו ידועים למבקש, מתקיימים מזה 3 שנים בתיק זה ולא יעלה על הדעת ליתן סעד זמני לבעל-דין שישן על זכויותיו תקופה, כה ארוכה.
לגופה של הבקשה
טוען המשיב 1 לחוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב מצד המבקש, שבא לידי ביטוי בכך שהמבקש הסתיר את העובדה בבקשתו, כי המשיב 3 הנו אביו, כמו גם עדותו העלומה לפיה לא ידע כלל וכלל על מעללי אביו. המבקש שלא נתן הסבר אשר יניח את הדעת בדבר צירוף המקרים האומלל שלפנינו, כל אלה יש בהם כדי להניח את הדעת שמדובר בקנוניה משותפת בין אב לבנו. זאת ועוד, בקשה לצו מניעה זמני, לא יכולה לעמוד בפני
עצמה וחייבת להיות חלק מתובענה שהרי, כל מהותו של הסעד הזמני היא שמירה על הקיים, עד למתן פסק-דין שיהווה הכרעה במחלוקת, משלא הגיש המבקש תובענה, אין מקום למתן צו מניעה זמני.

דיון
צודקת עו"ד גולדין שבהעדר תובענה לא ניתן לתת סעד זמני. בינתיים הוברר לי כי הוגשה תובענה עיקרית ונראה שב"כ המבקש קיבלה את עמדתה עו"ד עו"ד גולדין, יכולתי איפוא שלא לדון בשאר הטענות.

באשר לטענה של מעשה בית דין - על פי החלטתו של כב' הש' זפט בבש"א 4275/01 מיום 20.2.01 לפיה הוסכם בין הבנקים למכור את הנכס ולהפקיד את תמורתו הנאמנות בידי ב"כ משיב 1 (יודגש שהמבקש ומשיב 3 לא התייצבו לדיון) ובהחלטת כב' השופטת משל בבש"א 21696/01, אשר התירה למשיב להמשיך בהליכי מימוש המשכון שכן, כאמור, המשיב 3 לא עמד בתשלומיו.
המבקש זומן לדיון ולא התייצב לדיון בבש"א 4275/01, ומתן החלטה בהעדרו - כמוה כדיון במעמד הצדדים.
המבקש (שהיה אז משיב), יכול היה לפעול בהליך מתאים, לביטול ההחלטה שניתנה בהיעדרו. משיב 3 העיד שהוא הגיע להסדר אשר בעקבותיו ביקש משיב 1 מבית המשפט, להפסיק זמנית את מימוש הליכי המשכון (ראה עדותו בעמ' 8 לפרוטוקול).
אין ספק שב"כ המבקש ידע על ההסכם שאליו הגיע אביו - המשיב 3.
לפיכך, העובדה שרק משחדל אביו לכבד ההסכם - ביקש צו מניעה - עומדת לו לרועץ.
עם זאת, בנסיבות ענייננו כשמדובר בצו זמני על אף שהמבקש השהה פנייתו, ראיתי לדון בשאלות המהותיות ולא הסתפקתי באמירה שאין מקום לשנות החלטות שתי עמיתי: כב' השופט זפט וכב' השופטת משל שכל העובדות היו גלויות בפני
הם על פי כתבי הטענות.

תום לב וניקיון כפיים
המבקש נחקר על תצהירו שהוגש כתמיכה לבקשה דנן. על פניו פעל המבקש בחוסר תום לב,
בעצם המנעותו מלציין בתצהירו, שהמשיב 3 הינו אביו, המבקש העיד, כי רכש את הדירה מבלי להסביר הסבר מניח את הדעת למקור הכסף. לדבריו הצליח לחסוך את הסכום במזומן אותו החביא בביתו. המבקש העלה גרסה לפיה, לא ידע על מעשי אביו ושמעשים אלה לא נעשו בתיאום עמו.
המבקש הודה שחתם על הסכם המכר ועל הנספח לו (ראה נספחים 6 ו- 7 לכתב התביעה) אשר לפיהם
הוא נכנס בנעליה של משיבה 4, לעניין תשלום החוב, שבגינה נרשם המשכון, למשיב 2 ויחד עם זאת כפר בחובתו לפרוע את ההלוואה לבנק ונאחז בטעות ברישום אצל רשם המשכונות. על פניו נראה כי היתה כאן פליטת קולמוס. מכל מקום, המבקש נטל על עצמו חיוביה של המשיבה 4.
יש לציין, כי זיוף החוזה על-ידי האב נעשה במקביל לרכישת הנכס ע"י
המבקש. ובבירור שנערך בפני
כב' הרשמת ע' ברקוביץ העיד האב, כי רכש את הדירה עבור בנו. מעשי הבן והאב מדיפים ריח רע ונראים כתרגיל "עוקץ". מנין נטל האב את ההסכם המקורי אותו זייף?
כאמור, המבקש לא הניח דעתי שהיה לו סכום במזומן אותו שמר בבית. יש להניח שההלוואה שקיבל אביו המשיב 3 נועדה לסכום במזומן ששילם למשיבה 4 בגין רכישת הדירה.

סיכויי התביעות
להתקבל
הבעיות שמעוררות התובענות הן מי מהבנקים זכאי להפרע מהדירה ועל פניו למבקש אין כל סיכוי לשכנע שאינו חייב בפרעון ההלוואה והוא הדין לגבי אביו.
לפיכך, ראיתי לדחות הבקשה. יש להצטער על כך שהמשיב 3 לא עמד בהסדר התשלומים כפי שסוכם עמו באישורו של כב' השופט זפט. אין למבקש לבוא בטרוניות אלא לאביו ולעצמו.
לא ראיתי בנסיבות המקרה מקום לפסוק הוצאות אשר תשקלנה בתום הדיון בתיק העיקרי.
ניתנה היום כ"ג באדר, תשס"ד (16 במרץ 2004) בהעדר.
המזכירות תשלח ההחלטה באמצעות פקס לב"כ הצדדים.


שרה סירוטה
, שופטת ס"נ


ח"ע









בשא בית משפט מחוזי 19927/03 גולן וגנשטיין נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, חיים וגנשטיין ואח' (פורסם ב-ֽ 16/03/2004)