פסקי דין על אבישי לוי

4532/00 עפ     24/12/2001




עפ 4532/00 מדינת ישראל נ' אבישי לוי




בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ ‎4532/00

בפני
: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופט י' אנגלרד

כבוד השופטת מ' נאור
המערערת: מדינת ישראל
נגד
המשיב: אבישי לוי
ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום ‎8.5.00 בת.פ. ‎387/98 שניתן על ידי כבוד השופט ר' ג'רג'ורה
בשם המערערת: עו"ד אריה פטר
בשם המשיב: עו"ד ששי גז
פסק-דין
השופטת מ' נאור
:

ערעורה של המדינה

‎1. ביום ‎6.10.98, בשעות הבוקר, הגיע מר אפרים יאס ז"ל, חלפן כספים, לבית אמו של מוריס אלגריסי (להלן: מוריס), עד המדינה בפרשה זו. באותו יום, בשעות הצהרים, עלתה אש בגלבוע. אנשים שהגיעו למקום בסביבות השעה ‎14:15 ראו מכונית עולה בלהבות. בתא המטען של המכונית השרופה נמצאה גופתו השרופה של המנוח. גרסת התביעה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתב האישום ובערעורה לפנינו היא ששלושה היו מעורבים בפרשה: מוריס, אבישי ומשה זגורי (להלן: זגורי). מוריס, יליד שנת ‎1954 הוא בעל עבר פלילי עשיר. הוא הורשע בעבר בעבירות חמורות ובהן עבירות שוד. סה"כ הוטלו עליו ‎23 שנות מאסר בפועל. הוא שוחרר כאסיר ברשיון במאי ‎97. רשיונו היה ל‎7- שנים. הוא התחתן זמן קצר לפני הארוע נשוא האישום. הוא ואשתו ציפו לילד. גם זגורי הוא עבריין. זגורי ומוריס "בילו" בעבר יחד בין כתלי בית הסוהר. אבישי, יליד ‎1978, הוא חסר הרשעות קודמות. מחומר הראיות עולה כי הוא היה כרוך אחרי מוריס, המבוגר ממנו בשנים רבות. הם היו נפגשים לעיתים קרובות ונהגו להסתובב יחד. אבישי נהג מעת לעת להסיע את מוריס.

‎2. לפנינו ערעור של המדינה על זיכויו של המשיב - אבישי לוי
(להלן - אבישי) מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום: קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיפים ‎499(א) (‎1) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז‎1977- (להלן: חוק העונשין או החוק), סיוע לשוד לפי סעיפים ‎402(א) + ‎31 לחוק, וסיוע להצתה לפי סעיפים ‎448 + 31 לחוק. האישום נגד אבישי קשור בפרשת רצח. אבישי לא הואשם בשותפות לרצח עצמו ואין המדינה טוענת שהוא היה מודע, בזמן אמת, לכך שהתרחש רצח.

‎3. אין מחלוקת על כך שחייו של המנוח נקטלו בבית אמו של מוריס. בדיקת ד.נ.א. הראתה שדמו של המנוח נמצא בחדרו של מוריס שבבית אמו. אין מחלוקת שגופת המנוח נמצאה בגלבוע, בתא המטען ברכבו השרוף של המנוח. אין ולא היתה כאמור טענה של המדינה לפיה אבישי היה מעורב בגרימת מותו של המנוח. הטענה היא שהוא קשר עם מוריס קשר לבצוע פשע ושסייע לשוד ולהצתת המכונית.

גרסתו של מוריס אותה מבקשת המדינה לאמץ

‎4. מוריס וזגורי תכננו לשדוד את חלפן הכספים, ממנו "הזמין" מוריס ‎50,000 $ ו‎10,000- ליש"ט. השוד היה אמור להתבצע באופן הבא: מוריס היה אמור להזמין את המנוח לבית אמו, כדי לבצע, כביכול, עסקת חליפין במטבע זר. זגורי היה אמור להגיע למקום ולשדוד - תחת איומי אקדח - את הדולרים ולירות השטרלינג שהחזיק בהם המנוח, תוך יצירת הרושם כי הוא שודד גם את מוריס. במקביל קשר מוריס עם אבישי קשר לבצע "עקיצה" של חלפן הכספים: תפקידו של אבישי היה להמתין לזגורי במכוניתו של מוריס ליד בית אמו של מוריס, ולאחר יציאתו של זגורי מן הבית, למלטו מן הזירה ולהסיעו למקום סמוך, בו החנה זגורי את רכבו-שלו. מוריס וזגורי לא רצו שרכבו של זגורי יחנה ליד הבית, מחשש לזיהויו.

‎5. ביום ‎6.10.98, בעוד אבישי ממתין מחוץ לבית, "הסתבך" לגרסת מוריס מעשה השוד המתוכנן. זגורי נכנס כמתוכנן לחדר, רעול פנים, עם אקדח בידו, וניגש מיד אל מוריס ואל המנוח. לפתע, נשמעה יריה ומיד אחריה עוד שתי יריות והמנוח נפל מתבוסס בדמו ומת. זגורי טען - כך גירסת מוריס - כי נפלט לו כדור. מוריס כעס מאוד; כיוון שהארוע התרחש בבית אמו הוא חשש שיאשימו אותו במעשה. בשיחתו עם החלפן באותו בוקר הוא תיאם עמו שיגיע לבית אמו. הוא מסר לו את הכתובת, ושמע שהמנוח הכתיב למישהו את הכתובת (בדיעבד הסתבר כי המנוח הכתיב את הכתובת לאשתו). נוכח "ההסתבכות" התעורר צורך להפטר מהגופה ומרכבו של המנוח. מוריס וזגורי בדקו ומצאו שהחלפן לא הביא עמו את הכסף שהבטיח להביא לפגישה. היה עמו סכום צנוע של כ‎900- ש"ח אותו חילקו ביניהם מוריס וזגורי. היו עוד כמה שטרות שהתלכלכו בדם, אותם השמידו השניים. מוריס וזגורי ניקו את החדר, ולאחר מכן הביא מוריס את רכבו של המנוח לחצר הבית. השניים העמיסו את גופתו של המנוח לתוך תא המטען של המכונית. זגורי נכנס למושב הנהג של מכוניתו של המנוח, מכונית מסוג סופר לנסר לבנה. מוריס נכנס למכוניתו שלו, בה המתין אבישי בסמוך לבית. מוריס סיפר לאבישי שהאדם שתכננו לבצע בו "עקיצה" - ברח, וכי בכוונתם להעלים את מכוניתו, על מנת שהעניין לא יקושר אליהם. הוא לא סיפר לו על מותו של המנוח, ועל העובדה שגופתו נמצאת בתא המטען. שתי המכוניות נסעו מזרחה - כאשר מוריס ואבישי נוסעים בעקבות זגורי, אשר נהג במכוניתו של המנוח - עד ליער נורית שבגלבוע. בדרך נכנסו השלושה לתחנת דלק, ומוריס מילא דלק בשלושה ג'ריקנים. שניים שנטל מבית אמו, וג'ריקן נוסף שלקח בתחנת הדלק. כשהגיעו ליער נורית, פירק זגורי את לוחיות הרישוי ברכבו של המנוח, נטל את הג'ריקנים המלאים, שפך את הדלק מתוכם על מכוניתו של המנוח, והצית אותה בעוד הגופה מוטלת בתא המטען. לאחר מכן הצטרף זגורי לרכב בו נסעו אבישי ומוריס, והשלושה נסעו במהירות חזרה לחדרה. בדרך השליך זגורי מן הרכב את לוחיות הרישוי שנטל ממכוניתו של המנוח. כשהגיעו בסמוך ליד ביתו של אבישי, ירד אבישי, ומוריס וזגורי המשיכו לנסוע במכונית. מוריס הוריד גם את זגורי והמשיך לבית אמו. הוא ניקה שוב את החדר ואוורר אותו. הוא צלצל לאשתו וארגן לעצמו אליבי למקרה וישאלו שאלות. הוא ביקש ממנה לומר, אם תישאל, שנסעה עמו לים, ושהם חזרו בסביבות השעה ‎15:00. הוא ביקש ממנה להצטרף אליו לבית אמו. בסביבות השעה ‎16:00 הגיעו לבית האם, אשתו של החלפן ועמה שוטר. כזכור, אשת המנוח רשמה את הכתובת, ומשבושש בעלה לשוב חששה והתקשרה למשטרה. מוריס אמר לשוטר שאכן החלפן אמור היה להגיע אליו, אך משום מה לא הגיע.

בשלב זה הניחה המשטרה למוריס.

מוריס הופך לעד מדינה

‎6. מוריס ואבישי נעצרו שניהם ביום ‎16.11.98, כחודש וחצי לאחר הארוע. אבישי כפר תחילה בכל המיוחס לו. כעבור מספר ימים הציע מוריס להיות עד מדינה בפרשה ואכן ביום ‎24.11.98 נחתם עמו הסכם עד מדינה. לפי ההסכם התחייב מוריס לספר את האמת המלאה על הרצח של המנוח וכן להעיד על כך בבית המשפט, ובתמורה יבוטל כתב האישום שיוגש נגדו וכן יסגרו נגדו תיקים מסוימים שעניינם החזקת סמים. עוד סוכם שהוא ישוחרר מן המעצר עם תום מילוי מלוא ההתחייבויות על-פי ההסכם. בהסכם נכללה תניה לפיה מוריס מצהיר כי אין הוא העבריין המרכזי ב"פרשה" וכי חלקם של אחרים ב"פרשה" גדול משלו (סעיף ‎2א לזכרון הדברים - ת‎49/).

גרסת אבישי

‎7. בבית המשפט כפר אבישי מכל וכל בגרסתו של מוריס (שהיא גרסת התביעה בכתב האישום). טענתו היתה שהוא לא נטל שום חלק בארועים נשוא האישום. במשטרה כפר אבישי בתחילה כפירה מוחלטת במעורבות בארוע. אולם, ככל שאנו מתקדמים על ציר הזמן מתגלים בהדרגה בהודעותיו של אבישי פרטים המלמדים לכאורה על מעורבותו בארועי ה‎6.10.98-. נעמוד עוד בהמשך הדברים, בהרחבה, על גרסתו של אבישי כפי שהתפתחה במהלך חקירתו במשטרה. מאד בקצרה נציין כבר כאן: תחילה חזר בו אבישי מהודיותיו, וטען ששיקר. אולם - בתחקורו האחרון חזר בו שוב ואימץ את רוב הודיותיו במשטרה, למעט האחרונה מיום ‎29.11.98. משמעות הדברים היא זו: אבישי הודה בסופו של דבר במשטרה בתחקיר בעל פה במעורבות בארוע עד תחנת הדלק.

הסניגור טען כי הודאותיו של אבישי במשטרה אינן קבילות כראיה וביקש לנהל משפט זוטא. ואולם, הלכה למעשה, לא התנהל משפט זוטא נפרד. שוטרים שונים מסרו עדויות הן לגוף הענין והן לגבי נסיבות גביית הודעותיו של אבישי. בהסכמה לא ניתנה במהלך המשפט החלטה בענין קבילות ההודאות. אבישי העיד במסגרת פרשת ההגנה גם בענין נסיבות גביית הודעותיו. בסופו של דבר, ולאור התוצאה אליה הגיע בית המשפט הוא לא הכריע בהכרעת הדין בשאלה אם ההודאות או חלקן קבילות הן.

הכרעת הדין

‎8. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג'רג'ורה) זיכה את אבישי מכל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. בפסק דינו קבע בית המשפט שאבישי לא נטל חלק בתכנית ה"עקיצה" עם מוריס וזגורי, ולא היה עימם כלל ביום ביצוע הרצח. הכרעת הדין של בית משפט קמא מבוססת על שלושה נדבכים עיקריים:

א. בית המשפט קיבל טענת אליבי שהעלה אבישי במהלך המשפט לפיה הוא שוחח עם חברתו לשעבר מביתו ביום ביצוע הרצח. השיחה הראשונה נערכה בשעה ‎13:13. בית המשפט קבע שכיוון שאבישי היה בביתו בשעה האמורה הוא לא יכול היה לנסוע יחד עם מוריס וזגורי לגלבוע.

ב. בחלקה השני של הכרעת הדין דן בית משפט קמא בשאלה "אם אבישי לא היה עם מוריס במהלך כל הארוע, כיצד ידע למסור במשטרה פרטים פחות או יותר מתאימים לסיפורו של מוריס". מסקנתו של בית משפט קמא היתה כי קיימת "אפשרות סבירה" שהפרטים שמסר אבישי בהודאות במשטרה אינם אמת, והוא אינו יכול להרשיע את אבישי על פי הודאתו "שהספקות לגבי אמיתות הפרטים שמסר המצביעים על השתתפות באירועים נשוא כתב האישום, הן כה רציניות שלא ניתן לבסס על פיהן הרשעה".

ג. בית המשפט קבע כי לא ניתן להרשיע את אבישי על יסוד עדותו של מוריס וזאת משום שדבריו של מוריס "אינם מתיישבים עם ההגיון הבריא, השכל הישר ועובדות אובייקטיביות". בית משפט קבע כי יש להעדיף את גרסת אבישי על פני עדותו של מוריס.

לאור האמור לעיל, קיבל בית משפט קמא את גירסת אבישי לפיה הוא לא השתתף באירועים המיוחסים לו בכתב האישום וזיכה אותו כליל מן העבירות בהן הואשם.

טענת האליבי של אבישי: שיחת הטלפון מביתו

‎9. אבישי לא העלה את טענת האליבי לפיה היה בביתו, לא במשטרה וגם לא לאחר הקראת כתב האישום (ישיבה מיום ‎5.4.99). הטענה הועלתה רק בישיבה מיום ‎22.9.99, במהלך הבאת הראיות, ולפני חקירתו של מוריס (עמ' ‎97 לפרוטוקול).

ב"כ המאשימה לא התנגדה להעלאת טענת האליבי בשלב בו הועלתה אך התייחסה לאיחור בסיכומים מטעמה. בית משפט קמא קיבל את הסברו של אבישי כי רק לאחר שישב עם סניגורו והוצגו בפני
ו מסמכים הנוגעים לשיחות טלפון שהתנהלו מביתו, הוא נוכח לדעת שבזמן הארוע הנטען הוא היה בבית ושוחח עם חברתו לשעבר, שהיתה בבסיס צבאי. לפיכך קבע בית משפט קמא כי "בנסיבות אלה אין לבוא בטרוניה לנאשם אם לא סיפר על האליבי לחוקרי המשטרה במהלך החקירה, ואין לומר ש'יצר' את האליבי, אלא בפועל כך היה".

‎10. אוכל לעמוד בקצרה על ענין טענת האליבי כיוון שבדיון לפנינו הסכימה המדינה לממצאים העובדתייים שקבעה הערכאה הראשונה, לאמור שאבישי צלצל מביתו לחברתו לשעבר בשעה ‎13:12:52 (להלן, לשם קיצור - ‎13.13). חברתו לשעבר של אבישי העידה כעדת הגנה. בית המשפט האמין לה וקבע שאבישי נהג לשוחח עמה לעתים תכופות לבסיסה הצבאי. בני משפחה אחרים של אבישי - כך העידה - לא שוחחו עמה בטלפון. בית המשפט האמין לעדה, ולבני משפחה אחרים אשר טענו שלא טלפנו לעדה, ולא היו בבית בעת השיחה. בענין זה נוכל כאמור לקצר משום שהמדינה זנחה במהלך הערעור את הטענה לפיה השיחות לא נעשו על ידי אבישי. נקודת מוצא מוסכמת לבירור הערעור היא שהנאשם אכן היה בביתו ב‎6.10.98- בשעה ‎13:13, כפי שקבעה הערכאה הראשונה. בית משפט קמא קבע כי בשל לוח הזמנים הצפוף חומר הראיות מצביע "בוודאות באופן ובצורה שאינם משאירים מקום לספק ולו הקל כי האפשרות המוצעת [לפיה אבישי נסע יחד עם מוריס וזגורי לגלבוע - מ.נ] הינה בלתי אפשרית".

ה‎6.10.98- - לוח זמנים

‎11. נניח בשלב זה, למשמעותה של טענת האליבי, אליה עוד נשוב ונתאר על ציר הזמן את אירועי ה‎6.10.98-. אחר כך נשוב לקביעתה של הערכאה הראשונה אותה תוקפת המדינה, לפיה אבישי לא יכול היה ליטול חלק בכל האירועים. וזה סדר ארועי היום:

א. על פי עדותו של מוריס הוא אסף את אבישי ליד ביתו בשעה ‎09:30 עד ‎10:00.

ב. מוריס סיפר במהלך השחזור כי מבית אמו הוא צלצל לחלפן הכספים המנוח כדי לשכנעו לבוא לבית (עמ' ‎5 לתמלול השחזור ת‎61/). בנקודה זו ישנו נתון אובייקטיבי בפלט השיחות של מוריס ת‎51/. לפי פלט שיחות הטלפון מוריס צלצל מבית אמו בשעה ‎10:11 לביתו של החלפן. נקודת זמן זו היא אפוא נקודת זמן אובייקטיבית עליה ניתן לסמוך.

ג. כפי שנראה מיד מוסכם על הצדדים כי בשעה ‎11:52 טלפן מוריס לאשתו מהפלאפון, מאיזור תחנת הדלק בחדרה. מכאן ניתן ללמוד כי המנוח נרצח לפני השעה ‎11:52.

ד. על פי פלט שיחת פלאפון (ת‎52/) (שהוגש בהסכמה; עמ' ‎144 לפרוטוקול) צלצל מוריס לבית אשתו בשעה ‎11:52. על שיחה זו, ההסכמות והראיות לגביה נתעכב כאן ביתר הרחבה. שיחת טלפון זו היא לגרסת המאשימה, פרט מוכמן, משום שאבישי סיפר באחת מהודעותיו במשטרה על השיחה האמורה ואילו מוריס הזכיר אותה בשחזור רק לאחר שהשוטרים כבר ידעו עליה מפי אבישי. התביעה מייחסת לשיחת הטלפון האמורה משמעות רבה. כאמור, קיבלה הערכאה הראשונה כ"אפשרות סבירה" שפרטים שונים שהשמיע אבישי בהודיותיו הוא נטל ממה ששמע בהארכות מעצר או בחקירות שחקרו אותו השוטרים. אכן, אבישי לא יכול היה לדעת על השיחה האמורה מפי החוקרים: בתמלול חקירה של אבישי במשטרה (ת‎35/ מיום ‎29.11.98 בעמ' ‎14) סיפר אבישי על שיחת טלפון שהתקיימה בין מוריס לאשתו בתחנת הדלק בה מולאו הג'ריקנים. מוריס נזכר בשיחה זו במהלך השחזור שנערך ביום ‎3.12.98 (עמ' ‎24-23 לתמלול קלטת ת‎62/). נכון יהיה לציין כי השוואה מקרוב של גרסאותיו של מוריס מול דברי אבישי בהודיותיו מראה סתירות מסוימות.

אבישי נשאל בהודעתו האמורה (ת‎35/) איך התנהג מוריס בתחנת הדלק. תשובתו היתה: "היה אומר אשתי התקשרה, בלחץ כזה". דברים אלה מצביעים לכאורה על כך שאבישי לא נכח בשיחה אלא שמע עליה מפי מוריס. ועוד: הראיה האוביקטיבית (פלט שיחות הפלאפון של מוריס) מצביעה דוקא על כך שהיה זה מוריס שהתקשר לאשתו, ולא אשתו היא שהתקשרה אליו.

מגרסתו של מוריס בשחזור עולה ששיחת הטלפון נערכה כאשר יצא מבית אמו בבית אליעזר. וכך אמר מוריס (ת‎62/ עמ' ‎24-23):
"ש. מה עשית עם הפלאפון?
ת. כיביתי אותו וזרקנו אותו בתוך האוטו ואני גם הפלאפון שלי היה באוטו (לא ברור) איפה שהיה באוטו ואני חושב שיצאתי מהבית התקשרתי עם אשתי אם אני לא טועה.
ש. איפה יצאת פה.
ת. מהבית שלי, שלי מהבית של אמא שלי איך שיצאנו.
ש. על מה דיברת איתה?
ת. אני חושב שהתקשרתי אליה להגיד לה שאני בחדרה והכל בסדר ושלא תתקשר אלי ומשהו כזה לא תדאג".
(ההדגשה אינה במקור).
כשנחקר מוריס על ענין זה בבית המשפט הסתבר כי הוא עצמו אינו ממקם את השיחה בהכרח בתחנת הדלק. וכך התנהלו חלופי הדברים בחקירתו הנגדית של מוריס (עמ' ‎46 לפרוטוקול המוקלט):
"ש. ואז אני מבין, אתה מגיע לתחנת הדלק ומשם אתה מתקשר לאשתך?, נכון?
ת. בערך.
ש. לא בערך, אתה אומר.
ת. בערך במקום הזה.
ש. אתה אומר: "מתחנת דלק התקשרתי לאשתי".
ת. בסדר.
ש. זה היה ב‎11:52-.
ת. בסדר".
הפכתי בגרסאות מוריס במשטרה שהוגשו כראיה, חזור והפוך ולא מצאתי בתוכן את האמירה שציטט באוזניו הסניגור "מתחנת דלק התקשרתי לאשתי". גם ב"כ המדינה בסיכומיה בערכאה הראשונה (עמ' ‎272) ציינה כי האמירה "מתחנת דלק התקשרתי עם אשתי" אינה מופיעה בגרסאותיו של מוריס בבית המשפט או בגירסאות במשטרה שהוגשו. לא כל גרסאותיו של מוריס הוגשו כראיה. מן הפרוטוקול עולה כי מוריס נחקר על ידי הסניגור גם בענין עדות שמסר במשפטו הנפרד של זגורי. עדות זו לא הוגשה כראיה.

עם זאת, מסיכומי הצדדים בערכאה הראשונה עולה ששניהם מסכימים ששיחת הפלאפון האמורה נערכה באזור תחנת הדלק. ב"כ המדינה ציינה בסיכומיה בערכאה הראשונה (בעמ' ‎271 לפרוטוקול):
"אין מחלוקת על כך שהיא [שיחת הטלפון האמורה] בוצעה מאזור תחנת הדלק בחדרה".
וב"כ הנאשם מציין בסיכומיו בערכאה הראשונה (עמ' ‎280 לפרוטוקול):
"אני מציע לבית המשפט שבית המשפט יצא יחד אתנו לעשות שחזור בעקבות העדות של העד [עדותו של מוריס] ואני אומר את זה כבקשה ליציאה למקום. ‎11:52 יש לנו משהוא אובייקטיבי. לא זיכרון, הוא ממלא דלק, מתקשרים לאשתו אז יש לנו משהו אובייקטיבי" (ההדגשה אינה במקור - מ.נ.).
בעקבות בקשה זו נסעו השוטרים והסניגור מתחנת הדלק לגלבוע ובחזרה לחדרה. על כך אעמוד בהמשך הדברים. גם בדיון בערעור לפנינו, יצאו הצדדים מהנחה מוסכמת כי שיחת הטלפון בוצעה מאזור תחנת הדלק. הנסיון השיפוטי מעלה כי ניתן, כעיקרון, לקבוע באמצעות מומחים רדיוס מתוכו נעשית שיחת פלאפון (ראו, למשל ת.פ. (י-ם) ‎534/97 מדינת ישראל
נ' משה קסטל, (לא פורסם)). בתיק שלפנינו לא הוגשו חוות דעת של מומחים לענין מיקומם של המטלפנים מהפלאפון ולא הובהר אם חומר חקירה שלא הוגש כלל בדיקות כאלה. מכל מקום צדדים למשפט פלילי יכולים להודיע בכל עת על הסכמות בעניינים שבעובדה (סעיף ‎144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב‎1982-). מכוח הסכמתם ניתן לקבוע איפוא כי השיחה אכן היתה מאיזור תחנת הדלק, או מהתחנה עצמה.

לא מן המותר להעיר כי על-פי גרסתו של אבישי במשטרה תחנת הדלק בה מולאו הג'ריקנים היא תחנה הסמוכה לשני מוסכים היוצאים לכוון אולגה (כוון מערב) בעוד מוריס מזכיר תחנה אחרת הנמצאת על הכביש לכיוון פרדס חנה (כוון מזרח) (עמ' ‎25 להכרעת הדין).

אם נסכם את האמור לענין שיחתו של מוריס עם אשתו בשעה ‎11:52 ניתן לקבוע בודאות, על יסוד פלט שיחות פלאפון, כי מוריס התקשר לאשתו בשעה ‎11:52. בין הצדדים ישנה הסכמה שהשיחה היתה מאזור תחנת הדלק או מהתחנה. אבישי הזכיר את השיחה במשטרה לפני שמוריס עשה זאת.

ה. לפי גרסתו של מוריס, מתחנת הדלק נסעו שני כלי הרכב לגלבוע. מוריס סיפר בעדותו כי הנסיעה לגלבוע היתה במהירות איטית כיוון שהיה חשש להתפס על ידי המשטרה בשל מהירות מופרזת, וכך עלולה היתה המשטרה לגלות את הגופה. לעומת זאת, מהגלבוע חזרה לחדרה נסעו השלושה ברכבו שלו (של מוריס) כשנסיעתם היתה לפי עדותו "מהירה". הצדדים הגישו לבית משפט במשותף ראיה שסומנה ה‎2/ שתיעדה נסיעה שביצעו אנשי משטרה עם הסניגור מתחנת הדלק עליה הצביע מוריס אל המקום בו נמצא הרכב בגלבוע ובחזרה לחדרה (להלן - השחזור המשותף). אל הגלבוע נסעו במהירות ‎80 קמ"ש ומהגלבוע במהירות של ‎100-130 קמ"ש. הנסיעה בשחזור המשותף ארכה ‎80 דקות. התביעה תוקפת את מסקנותיה של הערכאה הראשונה מהשחזור המשותף. לכך נשוב.

ו. מוריס העיד כי בגלבוע השתהו כמה דקות (עמ' ‎48-46 לפרוטוקול המוקלט). לפי גרסת מוריס, זגורי עקר את לוחיות הרישוי ושרף את הרכב כשבתוכו הגופה. לדבריו של מוריס הוא לא היה מוכן ליטול בכך חלק ודרש מזגורי (שלטענתו אחראי לגרימת מותו של המנוח) לטפל בענין בעצמו. הערכאה הראשונה העריכה כי משך הזמן המינימאלי לשהות בגלבוע וביצוע הפעולות הללו הוא שבע דקות. התביעה תוקפת את הקביעה המדויקת של "‎7 דקות" אולם נראה שכך או אחרת המתואר על ידי מוריס לקח לפחות דקות אחדות ואין איש יכול לקבוע משך זמן מדויק.

ז. על-פי השחזור המשותף הנסיעה חזרה מהגלבוע ועד ביתו של אבישי ערכה ‎37 דקות. אם מסתמכים על לוחות הזמנים של השחזור המשותף כתורה למשה מסיני בצירוף הערכה הנראית סבירה כלשעצמה שבגלבוע שהתה החבורה כ‎7- דקות אנו מגיעים אל השעה ‎13:19 כשעה בה אמור היה אבישי להגיע לביתו בדרך חזרה מהגלבוע. כזכור, השיחה הראשונה שעל-פי קביעת הערכאה הראשונה בוצעה ע"י אבישי לחברתו לשעבר נעשתה מהבית בשעה ‎13:13. הערכאה הראשונה קבעה לוח זמנים עוד יותר מחמיר (עם התביעה). בית משפט קבע כי מהירות הנסיעה אל הגלבוע היתה מן הסתם פחותה מהמהירות המותרת של ‎70-80 קמ"ש. עוד קבע בית משפט כי אין הוא מאמין למוריס כי הנסיעה חזרה היתה במהירות ‎120-130 קמ"ש, מהירות שהיתה "מאפשרת" את לכידתם על ידי שוטר תנועה - דבר שאין ספק שמוריס לא רצה בו. בית משפט היה מוכן להניח לטובת גרסת המדינה כי הנסיעה בדרך אל הגלבוע היתה לא פחות מ‎70- קמ"ש והנסיעה חזרה היתה במהירות של ‎100 קמ"ש. בית משפט הביא בחשבון את שתי המהירויות הללו והגיע לכלל מסקנה שנסיעה הלוך ושוב ערכה ‎90 דקות ובנוסף על כך השהיה בגלבוע היתה לפחות ‎7 דקות. לפי לוח הזמנים שבנה בית המשפט, התוצאה היתה שאבישי אמור היה להגיע לביתו בסביבות השעה ‎13:30. בין כך ובין כך - בין לפי לוח הזמנים העולה מהשחזור המשותף ובין לפי לוח הזמנים אותו קבעה הערכאה הראשונה - לא יכול היה אבישי להיות בגלבוע ולחזור ולהספיק לשוחח עם חברתו בשעה ‎13:13. הערכאה הראשונה - קבעה בלשון מאד נחרצת כי "המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא ברורה וחד משמעית ואין מנוס מלקבוע שהנאשם לא היה עם מוריס וזגורי ביום הארוע ולא נסעו יחד". המדינה תוקפת ממצא זה. היא טוענת כי בית המשפט שגה בקובעו כי מהירות הנסיעה לגלבוע היתה פחות מ‎70-80- קמ"ש ומהירות החזרה היתה פחות מ‎120-130- קמ"ש.

המדינה מודעת לכך כי גם לפי לוח זמנים העולה מהשחזור המשותף אבישי לא יכול היה להיות בגלבוע ולשוב הביתה ולשוחח בטלפון בשעה ‎13:13. עם זאת היא טוענת בהקשר זה כי לוח הזמנים האמור איננו "תורה למשה מסיני". הוא מותנה בחלופי רמזורים, עומס תנועה וכיו"ב. אלו לא היו בהכרח זהים ביום הארוע ובמועד בו נערך השחזור המשותף. על כן - כך טענת המדינה - אבישי יכול היה להשתתף במסע ולהגיע לביתו בזמן שיאפשר לו לבצע את שיחת הטלפון הראשונה עם חברתו. המדינה מוסיפה וטוענת, ועל כך נעמוד בהמשך הדברים, שמסקנתו הנחרצת של בית משפט קמא לפי אבישי לא יכול היה להיות בגלבוע ולצלצל לחברתו ב‎13:13- השפיעה בהכרח על שאר מסקנותיה של הערכאה הראשונה ובעיקר על הדחיה המוחלטת שדחה בית משפט קמא את כל הודיותיו של הנאשם במשטרה. לכל הטענות הללו נשוב בהמשך הדברים, עתה נחזור לארועי ה‎6.10.98-.

ח. כזכור השיחה הראשונה של הנאשם מביתו היתה בשעה ‎13:13 ואח"כ היו שיחות נוספות [מוצג נ‎5/]. ההנחה המוסכמת בערעור היא שהנאשם אכן היה בביתו כשנעשו השיחות האמורות.

ט. מחוגי השעון של המנוח נעצרו בשעה ‎14:02 (עדות רב פקד מלכה עמ' ‎93-95 לפרוטוקול; דו"ח ת‎45/).

י. בשעה ‎14:15 הבחינו אנשי הפיקוח החקלאי בגלבוע באש (ת‎45/).

נעיר, הן לגבי מחוגי השעון, והן לגבי המועד בו התגלתה השריפה כי לא הובאה כל חוות דעת מומחה שתבהיר מה משך הזמן הנדרש לבעירה כפי שהתגלתה בשטח. על פי התמונות שהוגשו כראיה (ת‎46/) מדובר בשריפה רצינית: השטח מסביב למכונית נראה שרוף כולו; המכונית מפויחת קשות וגם גופתו של המנוח נראית שחורה ממש כתוצאה מהשריפה. סניגורו של אבישי, עו"ד גז טוען שלא יתכן שהשריפה התגלתה רק בשעה ‎14:15 אם על פי גרסת המדינה עזבו השלושה את השטח כבר בסביבות השעה ‎12:45, (כפי שמתחייב מן העובדה ששיחת הטלפון הראשונה בוצעה בשעה ‎13:13).

יא. על-פי עדותו של מוריס, אחרי שהוריד את הנאשם ואת זגורי הוא חזר לבית אמו כדי לנקות שוב את חדרו ולאוררו. הוא לא עזב את הבית עד שהגיעו השוטרים בשעה ‎16:00. (עמ' ‎52 לפרוטוקול המוקלט).

יב. בשעה ‎15:16 צלצל מוריס בפלאפון לאשתו (ת‎52/). לפי גרסתו של מוריס הוא ביצע שיחה זו מבית אמו בחדרה על מנת להזמין את אשתו להצטרף אליו. (עמ' ‎55 לפרוטוקול המוקלט). ואולם, יש הסכמה בין הצדדים כי השיחה האמורה "יצאה לא מהעיר חדרה עצמה אלא מסביבות העיר חדרה" (עמ' ‎215 לפרוטוקול). על יסוד הסכמה זו טוען הסניגור כי בשעה ‎15:16 לא הגיע עדיין מוריס לבית אמו. על כן, כך מוסיף הוא וטוען, לא יתכן שאבישי היה עם מוריס וזגורי במסעם אל הגלבוע ובחזרה. כזכור עובדה מוסכמת היא שאבישי שוחח מביתו בשעה ‎13:13. אם מוריס הגיע "לסביבות" חדרה רק בשעה ‎15:16 המסקנה הבלתי נמנעת היא, כך טוען הסניגור, שאבישי לא היה עמו באותו יום.

יג. בשעה ‎15:18 מופיע בפלט הפלאפון של אבישי שהוא צלצל לבית אשתו של מוריס. מיד לאחר מכן בשעה ‎15:19 היתה שיחת פלאפון של אבישי לפלאפון של מוריס שערכה ‎48 שניות. יש הסכמה של הצדדים שהשיחות ב‎15:16- ו‎15:18- נערכו כשהשניים לא היו יחד (עמ' ‎215 לפרוטוקול), וכך גם הגיונם של דברים.

יד. מוריס סיפר כי הכין לעצמו אליבי באמצעות אשתו. הוא ביקש ממנה לספר - אם תישאל - שהם היו יחד מ‎12:00- עד ‎16:00-15:30 ונסעו לים. (עמ' ‎18 לת‎63/ - ההודעה המוקלטת של מוריס במשטרה). לפי עדותו של מוריס לא היה לו שעון בארוע. הסניגור טוען כי מוריס לא היה מכין לעצמו אליבי עד סביבות השעה ‎15:30 אלמלא ידע כי רק בשעה זו חזר. שוב, כך טוען הסניגור, מצביע הדבר על כך שאבישי לא היה עם מוריס במסע.

טו. בסביבות השעה ‎16:00, כך על-פי עדותו של מוריס, הגיע לבית אמו שוטר מלווה באשת המנוח. כזכור, הכתיב המנוח לאשתו את הכתובת של הדירה אליה הוזמן. נראה הדבר שאשתו של החלפן חששה ומשבושש המנוח לחזור הביתה היא פנתה למשטרה. מוריס מספר שאמר לשוטר שאכן החלפן אמור היה להגיע אליו אך משום מה לא הגיע. עוד סיפר כי אמר לאשת המנוח "לא לדאוג". (עמ' ‎18 להודעה המוקלטת של מוריס במשטרה ת‎63/).

אחרי ה‎6.10.99-

‎12. כזכור, מוריס לא נעצר מיד. חלף עוד כחודש וחצי עד שנעצר. בתקופה הסמוכה לאחר הארוע נמצא שיחות פלאפון וטלפון אינטנסביות מאבישי למוריס. יש גם מספר שיחות קצרות של מוריס לאבישי (נ‎6/, נ‎5/, ת‎52/).
‎13. הן מגרסתו של אבישי במשטרה ובבית המשפט והן מגרסתו של מוריס עולה שהשניים נפגשו לאחר ‎6.10.98. אבישי סיפר הן במשטרה והן בבית המשפט כי בן דודו, אבי וזאנה שמו, הראה לו כתבה בעתון בענין הרצח שם אוזכר שמו של מוריס. בשיחת טלפון אמר לו מוריס שמצותתים לו ושלא ידבר איתו על פשעים. מוריס הציע לו לבוא לבריכה מסויימת ושם נפגשו. הוא שאל את מוריס מה היה עם חלפן הכספים ומוריס השיב "תסתום אל תדבר על זה בכלל כלום. יש עלי האזנות ומעקבים". "סתמתי את הפה ולא המשכתי לדבר" (ראו עמ' ‎174-147 לפרוטוקול). גרסתו של אבישי, היא איפוא, כי לא עלה בידו לדלות ממוריס אינפורמציה באותה פגישה ביניהם בבריכה. גם מוריס סיפר בעדותו על המפגש עם אבישי בבריכה. על פי גרסתו השיחה התנהלה אחרת (עמ' ‎69-60 לפרוטוקול המוקלט):
"אני אסביר כבודו. למחרת, רק למחרת כשהוא קרא את העיתון נודע שהייתה גופה במקום ונשרף אדם, זה משהו אחר לגמרי הדיבור. הוא התחיל לדבר איתי על מה שהיה שאנחנו עשינו את העקיצה והבן אדם ברח ושרפנו את האוטו - מה קרה? אמרתי לו - לא קרה כלום, אל תדבר איתי בטלפון, אני בא להפגש איתך, אני אסביר לך. למחרת כשהוא בא אליי בערב הביתה אז התברר לי שהוא יודע על מה שקרה על פי מה שהוא קרא בעיתון, זה הכל. והסברתי לו מה היה.

[...]

אבישי בא פתאום הוא טוען שהוא קרא בעיתון שמצאו גופה בגלבוע ומה קרה? האם זה שייך לנו? אמרתי לו - לא שייך לנו כלום, מה שאתה צריך לדעת שהיינו צריכים לעשות עקיצה, הינו צריכים לקבל כמה לירות, הבן אדם, זה הכל. אין לנו שום קשר לגופה ואל תקשר אותנו לגופה הזאת וזה לא שלנו. זה הדברים שאתה צריך לדעת וזה הדברים שאתה צריך להבין שקרו. הבן אדם ברח, אתה היית צריך לקבל כמה לירות וזה הכל, אין לך שום קשר לגופה.

[...]

אותי זה מלמד שהבהרתי לו בדיוק, חזרתי על מה בדיוק הוא היה מעורב. במה הוא לא היה מעורב, במה הוא היה מעורב, זה הכל" (עמ' ‎69 לפרוטוקול).
‎14. החקירה המשטרתית בוססה בבוץ. בתחילה לא עלה ביד המשטרה לקשור את מוריס או אחרים למותו של המנוח. היה חשד כנגד מוריס נוכח העובדה, שכפי שהודה מוריס עצמו, אשת המנוח ידעה כי בעלה אמור היה להגיע לבית אמו. אולם ככל הנראה לא נמצאו ראיות לכך שמוריס מעורב בפרשה. בסמוך לאחר מעצרם של מוריס ואבישי "התנדב" מוריס להיות עד מדינה והרשויות ראו לטוב מלפניהן לחתום עמו ביום ‎24.11.98 על הסכם עד מדינה (ת‎49/). אחת מתניותיו של ההסכם היתה: "החשוד מצהיר בזאת כי אין הוא העבריין המרכזי ב'פרשה' וכי חלקם של אחרים ב'פרשה' גדול משלו". (סעיף ‎2(א)). גם אם נניח שכך הוא לגבי זגורי בודאי אין הדבר אמור באבישי. השאלה מדוע לא בוטל הסכם עד מדינה עם מוריס לאחר שהסתבר מפיו-הוא שהחלק אותו הוא מייחס לאבישי קטן, ולטענתו-שלו אבישי כלל לא ידע על הרצח - לא נתלבנה במשפט זה. בדיקת הד.נ.א. נלקחה מכורסה בבית אמו של מוריס רק ביום ‎3.12.98. לאחר שמוריס היה כבר עד מדינה; תשובה מעבדתית התקבלה ביום ‎21.12.98. (מוצגים ת‎48/ - ת‎47/א).

לא ניתן לקבוע שאבישי היה בגלבוע

‎15. מקובלת עלי מסקנת הערכאה הראשונה שלפיה לא ניתן לקבוע שאבישי היה בגלבוע. נקודת המוצא המוסכמת לדיון בערעור היא שהנאשם אכן היה בביתו בשעה ‎13:13. עוד יודעים אנו מראיות אוביקטיביות ומהסכמות הצדדים כי בשעה ‎15:16 צלצל מוריס לאשתו. המדינה טוענת בערעורה (ס' ‎10 עמ' ‎7 להודעת הערעור) כי "ברור" שמוריס שב לבית אמו זמן רב לפני שעה ‎15:16. ואולם, הצדדים הסכימו כאמור (עמ' ‎215 לפרוטוקול) כי שיחת הפלאפון שנעשתה על ידי מוריס לאשתו בשעה ‎15:16 יצאה "לא מהעיר חדרה אלא מסביבות העיר חדרה". נוכח ההסכמה האמורה הנחתי חייבת להיות (והינה) כי השיחה של ‎15:16 לא נעשתה מחדרה עצמה. על-פי עדותו של מוריס, אחרי שהוריד את אבישי ליד בית אמו הוא הוריד את זגורי ומיד נסע לבית אמו כדי לנקותו היטב. הוא לא יצא לדבריו מבית אמו עד שהגיע אליו השוטר בלווית אשת המנוח בסביבות השעה ‎16:00.

אבישי היה בבית בשעה ‎13:13. מוריס עוד לא הגיע לחדרה בשעה ‎15:16. על פי המסלול אותו מתאר מוריס, לוח הזמנים וההסכמות לא ניתן לקבוע שאבישי חזר עם מוריס מהגלבוע. כיוון שכך - לא ניתן לקבוע גם שנסע עמו לשם. גם האליבי שארגן לעצמו מוריס אינו מתיישב עם טענת המדינה שסמוך לשעה ‎13:13 דקות הוא הוריד את אבישי בחדרה. גם אם אניח, כבקשת התביעה, שהנסיעה לגלבוע וחזרה ארכה פחות מהזמן שארך השחזור המשותף - אין הדבר יכול להסביר את הקושי שמעמידה שיחת הטלפון מהשעה ‎15:16 בפני
גרסת המאשימה.

עם זאת, המסקנה שלא ניתן לקבוע שאבישי היה בגלבוע איננה שוללת גרסה אחרת שלו בחלק מהודאותיו במשטרה לפיה נכח רק בחלק מארועי היום.

אעבור איפוא ואדון בהודעותיו של אבישי במשטרה. אתמקד בעיקר באותן ההודעות שיש בהן ראשית הודיה או הודיה מלאה.

הודעותיו של אבישי במשטרה

‎16. לאחר מעצרו ב‎16.11.98-, ובתחילת חקירתו, הכחיש אבישי כל קשר לארועי ה‎6.10.98-. הוא הסכים שהוא מכיר את מוריס, אך טען שמדובר בהיכרות שטחית. טענה זו לא תאמה את האמת (כפי שהודה אבישי בחקירתו הנגדית עמ' ‎166-164 לפרוטוקול). האמת היא שאבישי היה כרוך אחרי מוריס והרבה להסתובב עמו. אבישי טען גם בתחילה כי אין הוא מכיר את השם אפרים יאס ואת שמו הוא שומע לראשונה במשטרה. הוא טען כי הוא לא רצח אף אחד ואין לו שום קשר וידיעות בענין הרצח.

‎17. הארכת המעצר ביום ‎25.11.98 היוותה נקודת מפנה בנכונותו של אבישי לשיתוף פעולה. מהראיות (ת‎4/) עולה שהנאשם היה לחוץ כשהודע לו שיש כוונה לבקש להאריך את מעצרו. נקודת המפנה נמצאת בת‎23/, דו"ח פעולה ותחקור, שנערך לאחר הדיון בהארכת המעצר. בדו"ח זה משתקפת ראשית הודיה בענין מעורבות בארועי ה‎6.10.98-. וכך נרשם:
"[אבישי שאל] תגידו לי איזה דברים חדשים יש נגדי כמו שנאמר בבית המשפט. אמרנו לו כי אנחנו לא נגיד לו שום פרטים כי הכל צריך לבוא ממנו. הסברנו לו כי מצבו (לא טוב) ובידי המשטרה יש ראיות כי הוא קשור לארוע הרצח ורצוי כי יספר את כל האמת על מנת שנוכל לבדוק מה החלק שלו בכל הארוע. החשוד אמר לנו כי במהלך הדיון בבית המשפט עלה ענין כי הוא תכנן משהו שבעקבותיו בוצע הרצח. וטען כי כל מה שקרה אתו ועשה זה ללא ידיעתו כי עומד להיחבר עבירה פלילית. ואז אמרנו לו כי יספר לבדו את כל מה שהוא יודע ואת כל החלק שלו בקשר לארוע. והוא אמר לנו שהוא מפחד לדבר, כי כל הענין הזה עלול לסבך אותו, וחזר על כך שכל מה שקרה אתו זה היה ללא ידיעתו כי עומד להיחבר עבירה פלילית. לאחר שיכנוע החשוד החל לספר בצורה מאד זהירה תוך כדי זה שכל הזמן חוזר על כך שהוא מפחד, ומפחד להסתבך וסיפר את הדברים הבאים:

‎1. סיפר כי לפני חודשיים שלושה פגש את מוריס אלגריסי וזה הציע לו כי ביחד ישדדו חלפן כספים מבית אליעזר. לטענתו הוא אמר לו שהוא מסרב. ביקשנו שיפרט לנו מה בדיוק היו התכניות ומה בוצע, אך החשוד לא הסכים לפרט...".
‎18. על הגרסה לפיה שלושה חודשים לפני החקירה הציע לו מוריס להשתתף בשוד של חלפן הכספים והוא סירב, חזר אבישי גם בעדותו בבית המשפט (עמ' ‎146 לפרוטוקול).

בהודעה ת‎23/ הזכיר אבישי, בתשובה לשאלה, את שמו של זגורי כאחד מחבריו של מוריס. כן הזכיר את העובדה שראה את זגורי בחצר בית אמו של מוריס. הוא הסביר גם כיצד נודע לו לטענתו על הרצח: קרוב משפחה שלו הראה לו כתבה בעתון על רצח. שמו של מוריס היה מוזכר בכתבה זו. הוא שאל את מוריס על הענין וזה השיב לו לא לדבר איתו על פשעים וציין כי יש עליו האזנה ומעקב.

‎19. בהמשך חקירתו סיפר אבישי לא רק על הצעה שהציע לו מוריס חודשיים-שלושה קודם לחקירה. מתמלול הקלטה מיום ‎26.11.98 (ת‎8/) עולה כי מוריס הציע לו לבצע "עקיצה" בערב סוכות (דהיינו - יומיים לפני הארוע) ובעקבות זאת נסעו הוא ומוריס למוריס הביתה. בהקשר זה אין אבישי מפרט מהי "עקיצה". בלשונו: "מוריס אמר לי יש עקיצה... תבוא אתי יהיה לך כמה לירות". עם זאת, מציין אבישי כי מוריס לא אמר לו מה צריך לעשות ב"עקיצה" והוא לא שאל.

‎20. בהודעה נוספת מאותו יום (ת‎18/) חזר אבישי ברצף על כך שמוריס הציע לו שתי הצעות: האחת - שהוצעה שלושה חודשים קודם לכן היתה "לעשות איתו שוד על חלפן דולרים מבית אליעזר שגר באיזור הבית שאמא שלו גרה". אבישי אמר למוריס שזה לא מתאים לו ולא בשבילו. מוריס הסכים שאבישי אינו בנוי לזה ואמר לו "תשתוק אני לא דיברתי אתך". ההצעה השניה - הוצעה בערב חג הסוכות. מוריס הזמין אותו בשעות הערב המאוחרות לבית אמו לשחק רמי, לקח אותו לצד ואמר לו "... שהוא רוצה לבצע עקיצה ותבוא איתי ותרוויח כמה לירות. אני לא ידעתי על מה מדובר וגם לא שאלתי על מה מדובר ואז אחרי החג מוריס אסף אותי מליד הבית שלי".

‎21. בשיחה נוספת שיזם אבישי עם פקד מוטי חריב ב‎28.11.98- (ת‎5/) סיפר אבישי לראשונה כי היה בבוקר יום הארוע סמוך לבית אמו של מוריס וכי המתין למוריס שם, ברכבו של מוריס. אבישי ציין בשיחה זו שיתכן ובזמן ובמקום הזה בוצע הרצח ללא ידיעתו. אבישי גם שרטט את המקום (ת‎5/(3)). זו הפעם הראשונה בה מיקם עצמו אבישי במקום הרצח, בשעת הרצח. וכך נרשם במזכר (ת‎5/):
"אח"כ אמר שיכול להיות שהוא סייע לרצח אבל לא ידע שהיה רצח. שאלתי למה הוא מתכוון ואז לקח דף וביקש עט, סימן ריבוע וכתב בתוכו פה היה הרצח מצד ימין סימן ‎x עשה ריבוע ואמר נגיד פה היה הרצח וכאן אני הייתי. שאלתי במה, היית [...] ואז אמר נגיד שהייתי כאן חיכיתי ברכב. שאלתי באיזה רכב, וזה אמר 'מזדה לנטיס לבנה של מוריס'".
‎22. במהלך אותו תחקור ב‎28.11.98- רשם אבישי בכתב ידו שורה של שאלות שהוא מבקש להציג למוריס ת‎5/(1). נביא את השאלות שרשם במלואן:
"אני מבקש לשאול את מוריס אלגרישי כמה שאלות מול חוקרים.

‎1. האם הלכתי אתך לפשע בידיעתי או בהסכמתי (מוריס הציע לי לעשות עקיצה בסביבות חג סוכות לא זכור לי ב‎100% מתי בחג זה היה)

‎2. האם בזמן שנרצח אפרים יאס ז"ל אני ידעתי מזה?

‎3. אם אחרי הרצח עד הרגע אל לפני הרצח או בזמן הרצח תיכננתי אם משהוא איתך לעשות מישהוא איזה שהוא פשע, או שאחרי הפשע מישהוא בא ואמר לי שהיה משהוא שהייתי שותף בו שהוא לא בידיעתי?
אבישי לוי
(כל המחיקות מופיעות במקור - מ.נ.).
מתוך השאלות ניתן, לכאורה, להסיק את התשובות "הרצויות": אבישי אמנם "הלך עם מוריס", שהציע לו לעשות "עקיצה" בסביבות חג הסוכות. ואולם, הפשע (קרי הרצח) היה בלא ידיעתו ובלא הסכמתו; אחרי הרצח אמר לו "מישהוא" (נראה שהכוונה למוריס עצמו) שהוא היה שותף לדבר שלא היה ידוע לו. קטע זה מצביע גם על כך שכן התנהלה לאחר הארוע שיחה בין אבישי ומוריס בה נדון הארוע. כזכור - אבישי טען שלא עלה בידו לדלות ממוריס פרטים כשנפגשו.

‎23. ה‎29.11.98- היה יום רב תהפוכות בחקירה. חל מפנה נוסף בחקירה. הפעם סיפר אבישי לא רק על נוכחותו ליד בית אמו של מוריס. הוא סיפר גם על הנסיעה לתחנת הדלק ועל מילוי ג'ריקנים בתחנה.

בשעה ‎08:10 ב‎29.11.98- תוחקר אבישי ע"י רב פקד אבי חליוא. חליוא רשם מזכר (ת‎33/). כפי שעולה מהמזכר, במהלך השיחה, יצא שוטר בשם סעיד והביא מכשיר הקלטה (עמ' ‎4). אז ביקש חליוא מאבישי לחזור על הדברים ומאותו שלב - החלה ההקלטה. (תמליל ההקלטה - ת‎35/; ההקלטה ת‎34/). ת‎35/ "מכסה" רק באופן חלקי את השיחה שבת‎33/. בעמ' ‎69 לפרוטוקול ציינה ב"כ המאשימה אחרי שהוגש ת‎33/ כי היא מבקשת להגיש את הקלטת והגישה את התמלול ת‎34/ ואת הקלטת ת‎35/. המאשימה טוענת לאי דיוקים בהכרעת בית המשפט. בין השאר טוענת היא כי המוצג ת‎33/ נעלם מעיני בית המשפט. במהלך הבאת הראיות לא דייקה המאשימה עצמה. הקלטת "מכסה" רק את חלקו השני של המזכר ת‎33/.

במזכר ת‎33/ צויין:
"אבישי סיפר שבערב החג או ביום החג בערב לדבריו חג הסוכות מוריס אלגריסי אמר לו אבישי תבוא איתי נעשה עקיצה תרוויח כמה לירות לדברי אבישי זכור לו שלמחרת זה היה ביום שלישי הוא בבית ומוריס אסף אותו ברכב שלו מסוג מזדה לנטיס מושכרת בצבע לבן, ואז הוא נסע לבית אמא שלו בבית אליעזר ושם את הרכב לא במקום שבדרך כלל הוא מחנה אותו אלא יותר פנימה ואמר לאבישי לחכות ברכב ומוריס היה עצבני ולחוץ ירד מהרכב, הלך מסביב לבית[...] אבישי מציין שהבחין בכניסה לבית של אמא של מוריס ברכב מסוג מצבושי לנסר בצבע לבן ואז אחרי כמה זמן מוריס יצא מהבית עלה לרכב לא זכור לו מי נהג והם נסעו מאחורה מכיוון שבדרך כלל מוריס לא נוסע כשהם יוצאים מבית אימו כי לדבריו בדרך כלל הם היו עושים פרסה ויוצאים בכביש[...] ואז מוריס נסע מאחור ומוריס פנה לצומת חדרה הגיעו לתחנת דלק ושם מוריס עצר עם הרכב ואבישי מוסר שבתחנה הוא ראה את משה זגורי[...] ואז מוריס תדלק את הרכב וגם הוציא ג'רקנים לדבריו עד כמה שזכור לו שני ג'ריקנים לא זכור לו אם הג'ריקנים הוצאו מהרכב של מוריס או מהרכב שבו ישב משה זגורי[...] לדבריו הוא לא זוכר לאן הם נסעו מתחנת הדלק[...] אמר לנו אבישי שכן הוא יספר לנו את הכל אם יזכר מה קרה אחרי שהיו בתחנת הדלק הוא משה זגורי ומוריס אלגריסי".
מתמלול קלטת החקירה ת‎35/ עולה כי אבישי נשאל לאן נסעו אחרי תחנת הדלק ומשיב "אני כמעט בטוח לא במליון אחוז שהוא [מוריס] הוריד אותי בבית והמשיך. הוא היה לחוץ כזה". בהמשך הדברים ביקש אבישי הפסקה של שעה-שעתיים ומסביר: "אני רוצה לזכור, עד לפה אני זוכר, עד לתחנת דלק אני זוכר בדיוק. מתחנת דלק ואז שיצאנו אני לא זוכר" (עמ' ‎15 לתמלול).

ההקלטה האמורה הסתיימה בשעה ‎09:40. בשעה ‎10:16 באותו יום נגבתה מאבישי העדות ת‎19/. עדות זו עולה בקנה אחד עם כל מה שסיפר אבישי עד כה לענין מעורבותו בארוע. אבישי מספר על הארועים עד תחנת הדלק. בשעה ‎10:40 ביקש אבישי שוב הפסקה. גם בהודעה זו לא הזכיר אבישי דבר וחצי דבר לגבי מה שאירע אחרי תחנת הדלק.

‎24. באותו יום, בסביבות השעה ‎11:05, נעשה עימות ראשון וקצר בין מוריס לבין אבישי. אני מציינת כי זהו עימות ראשון משום שכפי שנראה בהמשך הדברים היה גם עימות שני. בהכרעת הדין נשוא הערעור חל ערוב מסויים בין שני העימותים. כזכור, מוריס כבר הפך עד מדינה. מוריס הודרך לומר לאבישי אך ורק את המלים הבאות: "סיפרתי את כל האמת ותספר גם אתה את כל האמת" (ת‎14/), וכך עשה. אבישי לחץ את ידו של מוריס (ראה זכרונות הדברים ת‎14/ ות‎24/). אחרי שהוצא מוריס ממשרד החקירות אמר אבישי "עכשיו יש לי הקלה והוא יספר את כל האמת" [ת‎24/].

לבית המשפט הוגשו כמה מוצגים לגבי הדברים שאמר אבישי לאחר העימות הראשון: ת‎24/ מזכר אודות החקירה; ת‎21/ - הודעה ו-ת‎26/ תמלול החקירה. כפי שנראה יש אי התאמות בין שלושת הראיות הללו. מעדיפה אני להסתמך על תמלול ההקלטה ת‎26/ משום שהדברים משקפים במדויק את דבריו של אבישי. בת‎26/ סיפר אבישי שמוריס אסף אותו מביתו לכיוון בית אמו. ליד בית אמו של מוריס ראה אבישי מכונית לבנה. מוריס ירד מהרכב ואמר שעוד מעט יחזור. אחר כך חזר מוריס עצבני והוא נסע עם מוריס לכיוון חדרה. הם הגיעו לתחנת הדלק ושם ראה מיצובישי סופר לנסר שמשה זגורי נהג בה. מוריס מילא כמה ג'ריקנים והם יצאו מתחנת הדלק. מוריס היה עצבני והם נסעו לכוון עפולה ופנו לכיוון התענכים. אחרי כמה שניות, הוא ראה את רכב המיציבושי שרוף אך לא ראה מי שרף אותו. הם אספו את זגורי ונסעו משם. בדרך פתח משה זגורי את החלון והוציא את ידו והם נסעו משם חזרה לחדרה. אבישי אמר שאינו זוכר אם הוא היה זה שנהג לחדרה או שמוריס נהג. "נדמה" לאבישי שמוריס הוריד אותו ליד ביתו בחדרה. בתשובה לשאלות הוא אמר כי אינו זוכר מי נהג מבית אמו של מוריס ועד תחנת הדלק. הוא לא ראה, לדבריו, מי שרף את הרכב אך ראה את האוטו "נדלק".

‎25. ציינתי שאני מעדיפה את תמלול החקירה ת‎26/ ולא רישומים אודותיו (המזכר ת‎24/ או ההודעה שנגבתה ת‎21/). בין שלושת המסמכים האמורים לשקף אותה שיחה ישנן כמה אי-התאמות. ישנם עם זאת שלושה מכנים משותפים מרכזיים: הנסיעה לגלבוע, העובדה שהיתה הצתה והעובדה שזגורי הוציא את ידו מהחלון.

‎26. באותו יום, ‎29.11.98, לאחר מסירת הגרסה בה סיפר אבישי לראשונה (וגם בפעם האחרונה) שנסע עם מוריס לגלבוע, וראה שריפה, הוא נפגש עם עו"ד גז. בשעה ‎12:50 אמר עו"ד גז לאחד השוטרים "הבחור אמר שהוא שיקר לכם" (ת‎12/). עו"ד גז הבהיר כי אין הוא יודע במה שיקר אבישי, כיוון שאינו מכיר את התיק ברמה כזו.

‎27. מכאן ואילך טען אבישי - שהוא שיקר במה שמסר. הוא שמר על זכות השתיקה בעצת עורך דינו וסרב לצאת לשחזור. (מזכר ת‎13/ מיום ‎29.11.98; מזכר ת‎15/ מיום ‎30.11.98; מזכר ת‎41/ מיום ‎1.12.98).

אבישי החל לטעון, כפי שטען לימים בבית המשפט, כי הוא המציא את הגרסה על סמך פרטים שליקט. הוא טען שהמציא גרסה כיוון שנאמר לו שלכולם יש גרסה ולו אין, וכי הוא יכול להכנס למאסר עולם מכיוון שאין לו גרסה.

‎28. ב‎6.12.98- שוב היתה חקירה אינטנסיבית. סופה של החקירה באותו יום היה "מהפך נגדי". אפרט:

בסביבות השעה ‎14.15 שוב הופגשו אבישי ומוריס. המפגש הוקלט (ת‎29/) תומלל (ת‎30/) ונערך לגביו זיכרון דברים (ת‎28/). השניים שוחחו ביניהם ביחידות כ‎3- דקות. הערכאה הראשונה ייחסה להקלטה זו חשיבות רבה (עמ' ‎19 להכרעת הדין). בהקלטה האמורה ניסה מוריס לשכנע שוב את אבישי לספר את האמת תוך ציון שהוא סיפר את האמת. מוריס ציין שהקטע של הנאשם "קטן", אך אבישי הגיב בניסוחים אלו ואחרים "על איזה קטע אתה מדבר". הערכאה הראשונה קבעה ש"אין ספק שהנאשם לא ידע שהמפגש מוקלט ומתועד". התרשמותה היתה כי מוריס ניסה להביא את הנאשם לאמירת דברים לא נכונים בעוד "תגובותיו והתנהגותו של הנאשם הן תגובות והתנהגות של אדם דובר אמת, שאינו מעורב בארוע וכי אכן לא ידע על איזה קטע מדבר מוריס".

צפיתי גם אני בקלטת העימות ת‎29/ ואין התרשמותי כלל ועיקר כהתרשמותה של הערכאה הראשונה. לענין זה אין לערכאה הראשונה יתרון על ערכאת הערעור. מוריס ודאי ידע שהוא מוקלט והתנהגותו נראית מלאכותית. אולם נראה לי כי גם אבישי, שאולי לא ידע ידיעה פוזיטיבית שהוא מוקלט - לפחות חשד בכך. אינדיקציה מסויימת לכך ניתן למצוא בחילופי הדברים בין השניים בעמ' ‎12 לת‎30/. אחרי חילופי דברים אודות "השלישי" שאבישי טען שאינו יודע מי הוא, אמר אבישי למוריס "אתה לא מבין את הכוונה שלי". דברים אלה מצביעים בעיני על כך שאבישי חשד שהוא מוקלט. אם מוריס לא הבין את "כוונתו" אך טבעי הוא, אלמלא חשד שהוא מוקלט, שאבישי יסביר למוריס את כוונותיו, אך לא כך עשה.

זמן קצר לאחר העימות מסר אבישי הודעה ת‎22/ מיום ‎6.12.98 משעה ‎15:05. וכך אמר אבישי:
"אני מבין על מה החקירה אני עומד על כל מה שמסרתי בהודעות שלי חוץ מההודעה האחרונה של אותו יום שבא אלי עו"ד ששי גז
. נדמה לי שזה היה בתאריך ‎29.11.98. שיקרתי בגלל שפחדתי כאשר אמר לי שלכולם יש גרסה ולי אין. אמרו לי את זה החוקרים. אני חושב מוטי חריב אמר לי ואבי חליוא ואז המצאתי גרסה בגלל שפחדתי ואני לא מבין בפלילים.

ש. האם משהוא מהחוקרים סיפר לך על מקרה הרצח, היכן קרה ומי ביצעו?

ת. אף אחד לא סיפר לי".
‎29. בהמשך ת‎22/ התבקש אבישי להסביר שרטוט ששרטט ופרטים נוספים שמסר ושוב טען שהמציא את הדברים. דומה שבהודעה זו פתח אבישי בכד וסיים בחבית. תחילה אימץ את כל הודעותיו למעט הודעתו האחרונה מיום ‎29.11.98 (בה סיפר לראשונה על נסיעה מתחנת הדלק לגלבוע וחזרה לחדרה). בהמשך - עבר שוב להכחשה כוללת.

זמן קצר לאחר גביית הודעה זו (ת‎22/) - ביום ‎6.12.98 שעה ‎15:35 תוחקר אבישי ע"י רס"מ שמשון משה (ת‎27/). וכך רשם שמשון משה:
"היום בשעה ‎15:35 בסיום חקירתו של החשוד אבישי לוי
על ידי רנ"ג יוסי ויכנר [הוא גובה ההודעה ת‎22/ - מ.נ.]. ישבתי במשרד החקירות עם העצור אבישי לוי
ותחקרתי אותו באשר לעדויות שמסר במשטרה. טען כי שיקר רק בעדות האחרונה מיום ‎29.11.98 ולטענתו כל שאר העדויות שמסר במשטרה הן נכונות והוא עומד מאחוריהם".
ואולם, כשהחל שמשון משה לשאול אותו שאלות אודות פרטים הנוגעים להמתנה ליד בית אמו של מוריס, שוב סרב אבישי לענות ושמר על זכות השתיקה. זוהי גירסתו האחרונה של אבישי במשטרה.

‎30. עמדתי על פרטים, אולי פרטים רבים מדי. לא ראיתי מנוס מכך. תמונה - מורכבת מפרטיה. לאחר שעמדתי על הפרטים אעמוד על התמונה הכוללת: תחילת הכחיש אבישי הכחשה גורפת כל מעורבות בארועי ה‎6.10.98-. בהדרגה מסר כי בערב חג הסוכות הציע לו מוריס "עקיצה". מוריס אסף אותו ולקח אותו לבית אמו. הוא המתין שם ברכב. מוריס יצא עצבני. יחד נסעו לתחנת הדלק. אחר שמסר דברים אלו, הופגש אבישי עם מוריס שאמר לו שהוא, מוריס, סיפר את האמת והציע לאבישי לספר את האמת. אחרי מפגש זה הוסיף אבישי לדברים שסיפר עד כה (בפעם הראשונה וגם האחרונה) על השתתפותו בנסיעה לגלבוע, על הצתת הרכב ועל כך שזגורי הוציא ידו מהחלון. אחרי המפגש עם עורך דינו ביום ‎29.11.98 טען אבישי ששיקר והמציא גרסה. אחרי העימות השני עם מוריס ב‎6.12.98- חזר אבישי וטען כי הוא עומד מאחורי הודעותיו, למעט הקטע שמסר אחרי שהופגש עם מוריס (קרי: הנסיעה לגלבוע).

גרסה אחרונה זו של אבישי הביאה אותנו לשקול אם יש מקום לקבוע, כפי שטען כאן אבישי עצמו, שהוא השתתף אמנם בארועי אותו יום, אך רק בחלקם.

שקלנו את האפשרות לקבוע שאבישי השתתף בחלק מארועי אותו יום גם בשים לב לחקירתו הנגדית של מוריס, ולסיכומי ההגנה. נביא קטע מחקירתו הנגדית של מוריס:

"ש. [...] למה לא אמרת לאבישי ללכת הביתה, נגמרה העקיצה, למה היית צריך לקחת אותו אתך לכל הסיפור, בקטע לאחר הרצח עד הסוף. (ההדגשה הוספה - מ.נ.).

ת. אני יצאתי נסער מהמצב הזה, הייתי בלחץ אימים, קרה לי מקרה של רצח, פתאום אני מוצא את עצמי בתוך הבית עם הגופה, וזה לא בא לי במחשבה, וזה אבסורד להגיד לאבישי לך הביתה, לא קרה כלום, תיסע באוטובוס. אני בתוך מהלך שפועל מתוך אינסטינקט.

ש. למה אתה צריך לקחת ילד בתור עד ראיה?

ת. מי חושב באותו רגע על עד ראיה. לא עד ראיה, הוא הנאשם, יושב בתוך הרכב על ההגה, אני נכנס נסער ואני אומר לו תיסע אחרי זגורי, מי חושב על דברים אחרים, ברגע כזה, מי מפעיל שיקול דעת?" (עמ' ‎136-135 לפרוטוקול המוקלט).
הסניגור לא הציע אמנם למוריס לאשר טענה עובדתית לפיה בשלב כלשהו לאחר הרצח שלח את אבישי לביתו כדי שאבישי לא יהיה עד לשריפת המכונית שבתוכה היתה גופה. אך הרעיון - הועלה על ידו.

בסיכומיו בעל פה בפני
הערכאה הראשונה (עמ' ‎302 לפרוטוקול) טען הסניגור:

"למה צריך שאבישי יסע איתך (עם מוריס) לגלבוע? קרה ארוע כל כך חמור אתה לא לא רוצה שאבישי ידע, אתה תיקח, מישהו יאמין שעבריין בכיר כזה יקח אותו את הילד הזה [את אבישי] עד הגלבוע, נראה אותו שרף אותו מחר הוא יפתח את הפה. בשביל מה? [...] מדוע היה צורך? נניח שהכל קרה, קרה תגיד לו [הכוונה שמוריס יגיד לו] אבישי ילד חמוד סע הביתה נגמר החלק שלך עכשיו בוא זגורי אני ואתה מכונית אחרי מכונית בוא נתפטר מכל הסיפור הזה". אני [הכוונה למוריס] צריך עד ראיה לשריפת מכונית הרי שאם תשרף מכונית יש לנו עד ראיה לרצח".

ובהמשך -

רגע, עצרתם בתחנת דלק, הנחתם, אבישי לך הביתה, מה יש לי גופה ברכב, יש לי ילד שנמצא אתי שאיני סומך עלי, שאני אסע אתו עד לגלבוע, הוא יראה את שריפת הרכב שאני [מוריס] לא צריך אותו. אני יודע לנהוג, אני צריך אותו לעד ראיה לכל הארוע הזה?... עכשיו זה רצח יש גופה, הוא יקח אותו ויראה שריפה של מכונית. הרי הוא יעשה אחד ועוד אחד, הוא יודע עקיצה, ואחרי זה יש ענין של האוטו שנשרף. בקיצור לוקח עד ראיה. ולכן אני אומר שמלכתחילה ברור שלאבישי אין חלק בתפקיד. ולכן הוא הוסיף אותו לסיוע. ואם כן היה - הוא לא היה ממשיך אתו לגלבוע...".
הדברים הללו הובאו כדי לשכנע שכל גרסתו של מוריס איננה הגיונית והיא שקרית. הם לא הובאו כטענה חלופית.

עלתה איפוא בלבנו מחשבה, לאור הראיות ובעיקר גרסתו האחרונה של אבישי עצמו, לאור חקירתו הנגדית של מוריס וסיכומי ההגנה, שאולי אבישי נכח בחלקו הראשון של הארוע בלבד ונסע לביתו בעוד המעורבים האחרים נוסעים לגלבוע. אפשרות זו לא עלתה כתזה חלופית של המאשימה בערכאה הראשונה, ולא עלתה גם כאפשרות בדיון בערעור. החלטתנו לזמן את הצדדים בשנית, כדי לאפשר להם להשמיע טענות לענין אפשרות זו. ביום ‎5.12.01 נתנו החלטה בזו הלשון:
"הצדדים מוזמנים לטעון טענות בשאלה האם מסכת הראיות העולה בתיק זה אינה מצדיקה להרשיע את המשיב בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע וסיוע לשוד (בהתייחס לחלקו הראשון של הארוע), תוך השארה על כנו של הזיכוי בעבירה של סיוע להצתה (ביחס לחלקו השני של הארוע)".
בדיון הנוסף בעל פה שהתקיים על פי החלטתנו האמורה ביום ‎17.12.01 טען הסניגור, עו"ד גז כי הארוע אינו ניתן לפיצול. לעמדה זו הצטרף בא-כוח המדינה, עו"ד פטר שלטענתו יש להרשיע את אבישי לגבי שני חלקי הארוע, ואין הוא ניתן לפיצול.

טענות המדינה בערעורה

‎31. טענותיה של המדינה נסובות על שלושה עניינים: משמעות האליבי; אי מתן אימון בגרסאותיו של מוריס וטענות על כך שבית המשפט לא ייחס משקל כלשהו להודאותיו של אבישי במשטרה. נדון בטענות אחת לאחת.

המסקנות מהאליבי - על ענין האליבי עמדתי כבר בהרחבה. קבעתי כי שיחת הטלפון של מוריס לאשתו בשעה ‎15:16 אינה מאפשרת לקבוע שאבישי היה עם מוריס בנסיעה לגלבוע ובחזרה. נוכח דברי בא-כוח המדינה ב‎17.12.01- לפיהם אין מקום לחלק את הארוע לשלבים - בכך נגזר גורל הערעור כולו לדחייה.

חוסר מהימנותו של מוריס - המדינה טוענת כי בית המשפט טעה בכך שקבע שלגרסת מוריס לה לא האמין, אין ראיה אובייקטיבית חיצונית תומכת. התמיכה לגרסת מוריס, כך טוענת היא - היא הודיתו של אבישי במשטרה. אין מקום להתערבותנו בכך שהערכאה הראשונה לא האמינה למוריס. מותר היה לה שלא להאמין לו. עמדתי על כך שמוריס הוא עבריין שבילה את רוב ימיו הבוגרים בין כתלי בית הסוהר. הוא שכנע את המדינה להפכו לעד מדינה, למרות שלשיטתו שלו חלקו של אבישי קטן, ובהרבה, מחלקו שלו. רק פליאה היא בעיני מדוע לא בוטל ההסכם לאחר שמוריס מסר את גרסתו ומסר על חלקו הקטן של אבישי, דבר הנוגד את סעיף ‎2(א) להסכם עד המדינה. בית המשפט הגדיר את מוריס כ"אשיות נפשעת וחסרת מצפון המצפצפת ודורכת לשם השגת מטרותיה על כל נורמה אנושית והתנהגות מוסרית מינימלית". עדותו של מוריס מעלה תהיות רבות. אין לי צורך להתייחס לטענתו של הסניגור בחקירה שכנגד לפיה היה זה מוריס שקטל את חיי המנוח. ממצא כזה אינו דרוש לענין שבפני
נו. אין לי צורך לעסוק בשאלת חלקם היחסי של מוריס וזגורי בארוע הרצח ואף לא בשאלה אם זגורי אכן היה מעורב בו. מותר היה לערכאה הראשונה שלא לסמוך על עדותו של מוריס ואם כך עשתה בודאי שאין מקום לכך שאנו נשתית הרשעה על עדותו הנתמכת בהודאותיו של אבישי במשטרה.

הודאותיו של אבישי במשטרה - טענתה המרכזית של המדינה היא שטעה בית משפט בכך שלא ייחס כל משקל להודאותיו של אבישי במשטרה בענין מעורבותו בארועי ה‎6.10.98-. המדינה טוענת שקביעתה של הערכאה הראשונה לפיה אין לייחס משקל להודאות היא פועל יוצא מקבלת טענת האליבי. הערכאה הראשונה ציינה כי "לאחר התלבטות לא קלה הגעתי למסקנה כי אין בהודעות-הודאות של הנאשם משום ראיה על אשמתו ואינני יכול לקבוע על פיהן כי הוא השתתף עם מוריס וזגורי בכל הארוע כפי שהעיד מוריס". עיון בהכרעת דינה של הערכאה הראשונה אכן מעלה שקבלת טענת האליבי השפיעה על חלקים רבים של הכרעת הדין. מה שלא עלה בקנה אחד עם טענת האליבי - נפסל. ואכן - אם נקודת המוצא היא של "הכל או לא כלום" (וזו עמדת שני הצדדים בישיבה מיום ‎17.12.01) - אין מנוס מן המסקנה שמה שאינו מתיישב עם האליבי - דינו להיפסל.

בחינת הכרעת הדין מקרוב מלמדת שקבלת טענת האליבי אכן השפיעה על כל הכרעת הדין; מכך שאבישי היה בביתו ב‎13:13- ומשיחת הפלאפון בין מוריס ואשתו הסיק בית המשפט, ובצדק, שאבישי לא היה בגלבוע; מכך שלא היה בגלבוע הסיק שלא נטל כל חלק בארועי היום. בלשון הכרעת הדין: "המסקנה העולה מכל האמור לעיל (בענין לוחות הזמנים) היא ברורה וחד-משמעית ואין מנוס מלקבוע שהנאשם לא היה עם מוריס וזגורי ביום הארוע, ולא נסעו יחד" (עמ' ‎16).
ובהמשך ישיר לכך: "למעשה יכולתי בזה לסיים את הכרעת הדין". בית המשפט יכול היה לסיים את הכרעת הדין ובכל זאת הוטרד מהשאלה "אם הנאשם לא היה עם מוריס במהלך כל הארוע כיצד ידע למסור במשטרה פרטים, פחות או יותר מתאימים לסיפורו של מוריס...". כל המסקנות מנקודה זו ואילך מושפעות בהכרח מהמסקנה הנובעת מהאליבי, שדי בה אכן (אם נכונה היא) כדי לסיים את הכרעת הדין. אכן, אם אבישי לא היה בכל הארוע מתבטל כוחן הראייתי של ההודיות; (עמ' ‎18 להכרעת הדין); אחרי דיון ארוך בקלטת ת‎29/ מציין בית המשפט כי "הנאשם עמד על גרסתו (בעימות עם מוריס) ואין לי שום סיבה מדוע לא להאמין לו במיוחד לאור טענת האליבי שיש לו" (עמ' ‎24; ההדגשה הפעם - במקור - מ.נ.); אם אבישי לא היה במסע צריך להיות הסבר אחר לכך שידע למסור פרטים, ועל כן מסקנת בית המשפט היתה שאבישי שמע פרטים מהשוטרים. אכן: אם אבישי לא היה בארוע כולו, בודאי שאין להרשיעו על יסוד הודייתו.

‎32. אם ניטול מגרסאותיו של אבישי, כפי שעשה הוא עצמו, רק את הקטע בענין הנסיעה לגלבוע כפי ששקלנו לעשות - נעלמים לכאורה כאינם הקשיים שניצבו בפני
הערכאה הראשונה. ואולם, בא-כוח המדינה סבור, כפי שעולה מדבריו בישיבה הנוספת שקיימנו ב‎17.12.01- שהארוע אינו ניתן לפיצול. אם הארוע אינו ניתן לפיצול - הקשיים שאין למדינה תשובה לגביהם לגבי חלקו השני של הארוע אוצלים בהכרח גם על חלקו הראשון של הארוע. על כן יש לדחות את הערעור כולו.

‎33. בנסיבות אלה אין צורך להכריע בשאלות נוספות המתעוררות בערעור זה: העדר החלטה במשפט הזוטא בענין קבילות הודאותיו של אבישי; מה העבירות שעולות לכאורה - אם בכלל - מהודאותיו של אבישי האם קיים "דבר מה", ועוד.

לסיכום

‎34. לדעתנו מוטל על המשיב צל כבד מאוד של חשד בהתייחס לחלקו הראשון של הארוע. ואולם, כיוון שבא-כוח המאשימה סבור שהארוע אינו ניתן לפיצול, החלטנו, על יסוד כל האמור, לדחות את ערעורה של המדינה לגבי כל חלקי הארוע, ולהשאיר את הזיכוי על כנו.

ש ו פ ט ת
המשנה לנשיא ש' לוין
:
אני מסכים.

המשנה לנשיא
השופט י' אנגלרד
:
אני מסכים.

ש ו פ ט
לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת מ' נאור
.

ניתן היום, ט' בטבת התשס"ב (‎24.12.2001).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________
העתק מתאים למקור ‎00045320.c07 /צש
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' ‎02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: ‎[email protected]








עפ בית המשפט העליון 4532/00 מדינת ישראל נ' אבישי לוי (פורסם ב-ֽ 24/12/2001)