פסקי דין על אשר לוי | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב |

1654/04 ברע     09/11/2004




ברע 1654/04 אשר לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




בעניין:

1
בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בר"ע 001654/04


לפני:
כב' השופטת גרסטל הילה







המבקש
:
אשר לוי






נ
ג
ד




המשיבים
:
1.
מנורה חברה לביטוח בע"מ
2.
אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ







החלטה
זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום ב
פתח תקווה

(כבוד השופטת
מיכל נד"ב

), מיום
11.2.04

, בת"א 3818/02 (בש"א
4246/03

), שלפיה נדחתה בקשת המבקש להבאת ראיות לסתור את קביעת ועדת העררים שליד המוסד לביטוח לאומי (להלן:- "המל"ל").
1.
רקע
(א)
המבקש, יליד 1961, הגיש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 31.10.96, ושהוכרה גם כתאונת עבודה (להלן:- "התאונה").
(ב)
ועדה רפואית שליד המל"ל בדקה את המבקש וקבעה לו נכות רפואית זמנית בשיעור 60% מיום 1.5.97 עד ליום 31.8.97 (נספח "ב" לבר"ע). ביום 11.9.97 נערכה למבקש בדיקה נוספת ונקבעה לו נכות זמנית בשיעור 30% בגין פגיעה פסיכיאטרית ו-0% נכות בגין פגיעה אורטופדית, עד ליום 31.12.97 (נספח "ג" לבר"ע).
(ג)
לנוכח קביעת הוועדה בדבר נכותו הזמנית, הגיש המבקש ערר עוד בטרם נקבע שיעור נכותו הצמיתה בגין התאונה. לאחר הגשת הערר, ובטרם ניתנה בו החלטה, נבדק המבקש על ידי הוועדה הרפואית לעררים, שקבעה שלא נותרה לו נכות צמיתה בגין התאונה (נספח "ד" לבר"ע).

(ד)
על החלטת ועדת הערר הגיש המבקש ערעור לבית הדין לעבודה. הערעור התקבל ועניינו של המבקש הוחזר לבחינה נוספת של הוועדה הרפואית. ביום 28.5.02 נבדק המבקש על ידי הוועדה, שקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 20% לפי סע' 34(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, וכן החליטה להפעיל את תקנה 15 במחצית, כך שנכותו הצמיתה של המבקש היא 30% (נספח "ד" לבר"ע).
(ה)
על החלטה זו של הוועדה הרפואית הגיש המל"ל ערעור, וביום 3.10.02 נבדק המבקש על ידי הוועדה הרפואית לעררים, שקבעה ביום 10.2.03, שלמבקש לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה (נספח "ה" לבר"ע).
(ו)
על קביעה זו של ועדת העררים הגיש המבקש ערעור לבית הדין לעבודה, ובמקביל הגיש בקשה להביא ראיות לסתור לבית משפט קמא. בית משפט קמא דחה את הבקשה, וקבע שיש להמתין עד שתינתן החלטה בערעור שהוגש לבית הדין לעבודה.
(ז)
המבקש הגיש בקשת רשות לערער לבית משפט זה על החלטות בית משפט קמא, וביום 11.12.03, לנוכח העובדה שניתן בינתיים פסק הדין בערעור שהוגש לבית הדין לעבודה – התייתר הדיון בבר"ע, והיא נמחקה (נספח "ו" לבר"ע).
(ח)
ביום 26.10.03 דחה בית הדין לעבודה בתל אביב את ערעורו של המבקש על החלטת ועדת העררים באשר לתחום הנוירולוגי והאורטופדי, ואילו באשר לתחום הנפשי – הוחזר העניין לוועדה הרפואית לעררים, כדי שתיתן דעתה לפער בין קביעתה לבין קביעת ועדת הנכות הכללית (נספח "ז" לבר"ע).
(ט)
לאחר מתן פסק הדין בבית הדין לעבודה הגיש המבקש, בשנית, בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים בתחום האורטופדי והנוירולוגי (להלן:- "הבקשה").
בבקשתו טען המבקש שלאחר קביעת הוועדה הרפואית לעררים, ולאחר שניתן פסק הדין בבית הדין לעבודה, חל שינוי לרעה במצבו, כפי שבא לידי ביטוי במסמכים שצרף (נספח "ח" לבר"ע).
(י)
ביום 11.2.04 דחתה השופטת הנכבדה את הבקשה בקובעה, שאין במסמכים שהוצגו לפניה משום ראיה לשינוי משמעותי במצבו של המבקש בין מועד בדיקתו בוועדה לבין מועד הבקשה. עוד נקבע, שאין במסמכים שהוצגו זכר לתאונה, ואין בהם ייחוס של קשר סיבתי בין הכאבים לתאונה. אשר לטענת המבקש שלפיה יש להעתר לבקשה לנוכח סתירה בין קביעת הוועדה לנכות כללית לבין קביעת הוועדה לנכות מעבודה, קבעה השופטת הנכבדה, שקביעת הוועדה לנכות כללית, וממועד תחילת הכאבים הנטענים, ניתן ללמוד שאין קשר סיבתי בין התאונה לנכויות שנקבעו.
(יא)
על החלטה זו הוגשה הבר"ע שלפני.
2.
טענות הצדדים
(א)
המבקש טוען ששגתה השופטת הנכבדה בכך שקבעה שאין במסמכים הרפואיים שצורפו כדי להצביע על הרעה במצבו הרפואי בין מועד הבדיקה לבין מועד הגשת הבקשה. עוד טוען המבקש, ששגתה השופטת הנכבדה בקובעה שהסתירה בין קביעת הוועדה הרפואית לקביעת נכות כללית לבין קביעת הוועדה הרפואית לקביעת נכות בעבודה אינה עולה כדי מתן היתר להבאת ראיות לסתור. לטענתו, בעוד שהוועדה לבדיקת נכות כללית קבעה לו נכות יציבה בשיעור 71% (משוקלל), בין היתר, בשל 10% בגין הגבלה בתנועת הצוואר החל מיום 1.12.99, ו-10% בגין הגבלה בתנועת הגב, מיום 1.2.00 (נספח "ט" לבר"ע), הרי שהוועדה הרפואית לבדיקת נכות בעבודה קבעה 0% נכות בגין התאונה. בהקשר זה טוען המבקש, שהסיבה לכך שנכותו הכללית שנקבעה על ידי הוועדה מאוחרת לתאונה היא שהמבקש פנה לראשונה בתביעת נכות כללית רק לאחר שנדחה על ידי הוועדה הרפואית לקביעת נכות מעבודה. לבסוף טוען המבקש, שבעיותיו האורטופדיות והנוירולוגיות החלו רק לאחר התאונה, ולכן, אין בעובדה שוועדת הנכות הכללית לא דנה בקשר הסיבתי לתאונה כדי לחזק את המסקנה שאין קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכויות שנקבעו.
(ב)
המשיבות טוענות שבקשת המבקש אינה אלא ניסיון לערער על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה, שקבע שהחלטת ועדת העררים נשענת על אדנים איתנים, ושאין מקום להתערב בה. עוד נטען, שאין להידרש לבקשה מאחר שטרם ניתנה החלטת הוועדה הרפואית לקביעת נכות מעבודה, לאחר שהתיק הוחזר אליה בכל הנוגע לקביעת נכותו האורטופדית הצמיתה של המבקש. לכן, טוענות המשיבות, שעל המבקש למצות את ההליכים לנוכח הדרך שבה בחר לילך. לחילופין, טוענות המשיבות, שאין במסמכים שצרף המבקש משום שינוי במצבו הרפואי המצדיק הבאת ראיות לסתור. אשר לטענת הסתירה בין קביעות הוועדות השונות נטען, שבקביעת הוועדה הרפואית לנכות כללית אין זכר לתאונה, למעט העובדה שהמבקש ציין זאת, והנכות שנקבעה לו מתייחסת לאירוע מוחי שעבר במרץ 2000. על כן, טוענות המשיבות, שאין כל סתירה בין קביעת הוועדה הרפואית לנכות כללית לבין זו של נכות בעבודה.
3.
דיון והכרעה
(א)
המסגרת הנורמטיבית
בית המשפט העליון התווה את עקרונות היסוד בשאלה מתי י?תר להביא ראיות לסתור. בבר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פד"י לט(4) 505 (להלן:- "עניין עודה נ' רותם") נקבע שככלל, שיעור הנכות שקבעה ועדה רפואית, שהוסמכה לכך על פי דין, מחייבת לעניין סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, אך בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור את הקביעה האמורה במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת, כשכל מקרה נתון יבחן על-פי נסיבותיו, ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש.
בקווים כלליים הצביע בית המשפט העליון על שני טעמים מיוחדים: הראשון - טעמים משפטיים, כגון: אם נראה לבית המשפט, כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון תרמית, קל וחומר - בטלות מדעיקרא (כגון עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי); והשני
- טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת.
פסקי דין מאוחרים להלכת עודה נ' רותם הבהירו מהן אותן נסיבות מיוחדות, שבהן יאפשר בית המשפט הבאת ראיות לסתור. ברע"א 129/89 אריה הורוביץ נ' פיניו ואסילה (לא פורסם) (להלן:- "עניין הורוביץ") קבע השופט ש' לוין, שחרף העובדה שקביעתה של ועדת נכות כללית אינה מחייבת לצורך סעיף 6ב' לחוק (ראה: ר"ע 94/86 אברהם עקיבא נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פד"י מ(1) 754), עדיין עשויה קביעת ועדה זו לשמש כראיה לסתור את קביעת הוועדה לנפגעי עבודה:
"
כך, למשל, אם אין טענה שארע דבר בין מועד קביעת הוועדה

לנפגעי עבודה לבין מועד קביעת ועדת הנכות הכללית, שיש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק, יוכל בית המשפט להסיק, בין ללא ראיות נוספות ובין בהתחשב בראיות נוספות, שיש לייחס את הנזק הנוסף, שבא לכלל ביטוי בקביעת דרגת הנכות, כולה או מקצתה, לתאונה נשוא התביעה.
"
(שם, בסעיף 2 לפסק הדין; וראה עוד: רע"א 466/92 אברהם עברי ואח' נ' ויטוריו צמח (לא פורסם); רע"א 1159/99 פנחס נחמני נ' חליל מרים (לא פורסם)).
(ב)
מן הכלל אל הפרט
איני רואה מקום להתערב בהחלטת השופטת הנכבדה.
המבקש מבסס בקשתו על שינוי לרעה במצבו הרפואי בין בדיקות מומחי הוועדה הרפואית לבדיקת נכות בעבודה, שנערכו ביום 10.12.02, לבין הגשת הבקשה. אלא, שבשתי בדיקותיו קבעו המומחים, ד"ר עמיהוד וד"ר שבח, כל אחד בתחומו, שלא נותרה למבקש נכות אורטופדית או נוירולוגית כתוצאה מהתאונה.
במסמכים שעליהם סומך המבקש את בקשתו (נספח "ח" לבר"ע) צוינה טענתו בדבר כאבי גב, וכן צוין באחד מהם עצם קרות התאונה; אלא, שלא צוין כל קשר סיבתי שבין הכאבים הנטענים לתאונה. יתרה מכך, המבקש לא צרף ממצאי בדיקות מאוחרות שביצע לנוכח תלונותיו, וממילא לא נקבע כל ממצא רפואי פוזיטיבי באשר לטענות הרפואיות, שיש בו כדי להעיד על שינוי לרעה במצבו הרפואי.
גם קביעת השופטת הנכבדה, שלפיה מועד תחילת הנכויות שקבעה וועדת הנכות הכללית מאוחר משמעותית לתאונה, תומכת במסקנה שהוועדה לא מצאה קשר סיבתי בין התאונה לנכויות שנקבעו – מקובלת עלי.
4.
סוף דבר
לנוכח האמור לעיל – הבקשה נדחית.
המבקש ישא בהוצאות המשיבות בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
סכום הפקדון יועבר לב"כ המשיבות לכיסוי ההוצאות.

המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לצדדים בדואר רשום, וכן תודיעם טלפונית על קיומה.


ניתנה היום, כ"ה בחשון, תשס"ה (9 בנובמבר 2004), בהעדר הצדדים.



גרסטל הילה
, שופטת











ברע בית משפט מחוזי 1654/04 אשר לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/11/2004)