פסקי דין על אלי דיין | פסקי דין על שירות בתי-הסוהר | פסקי דין על וַעדת אלמ"ב |

1911/04 עעא     03/11/2004




עעא 1911/04 אלי דיין נ' שירות בתי-הסוהר, וַעדת אלמ"ב




בעניין:

5



בתי-המשפט

עע"א 1911/04


בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו

בפני
כב' השופט אברהם טל


העותר:
אלי דיין
, ת.ז. 007628645




נ
ג
ד

המשיבים:
1. שירות בתי-הסוהר

2. וַעדת אלמ"ב



ה ח ל ט ה

1.

העותר מרצה
13 שנות מאסר בגין עבירות של ניסיון לרצח, חבלה חמורה בכוונה מחמירה, תקיפת בן משפחה בנסיבות מחמירות ואיומים, כלפי אישתו ואֵם ילדיו, נשוא ת.פ. 3/00 (מחוזי-חיפה), שכתב-האישום וגזר-הדין בו הוצגו בפני
י, והוא עותר לשינוי קטגוריית החופשות אליה הוא מסווג ולהוצאתו לחופשות.
המשיב מתנגד להוצאתו של העותר לחופשות וסומך התנגדותו על החלטת וַעדת אלמ"ב
(להלן: "הוַעדה") מיום 15.1.2004, אשר המליצה שלא לשנות את הקטגוריה של העותר ולא להכניסו לסבב חופשות (להלן: "ההחלטה").

טיעוני העותר
2.

העותר הוא אסיר למופת, ללא עבר פלילי, אין כנגדו כל מידע מודיעיני, והתנגדות הוַעדה לבדה היא שמונעת ממנו לצאת לחופשות.

3.

העותר יוצא כנגד התנהלות ההליכים בפני
וַעדת אלמ"ב
בבחינת מתן חופשות לאסירים, שלדבריו "גובלת בשערורייה".

לטענתו הוַעדה מתכנסת לעתים רחוקות, ומאחר והיא צריכה לתת החלטות במספר רב של תיקים, היא
נותנת את החלטתה בכל תיק לאחר סקירה בת מספר דקות בלבד, מבלי להיפגש עם האסיר ומבלי לשוחח עימו, ולמעשה חורצת גורלות "בהינף יד".

4.

לטענת העותר, במקרה דנן נשענת החלטת הוַעדה על ארבעה נימוקים, והיא טעתה בבחינת כל אחד מהם ובמסקנות אליה הגיעה. הוַעדה קבעה מסמרות אודות מסוכנותו בהסתמך על פרשנות שגויה שנתנה למושגים פסיכולוגיים. בא-כוח העותר סוקר נימוקים אלה ומנסה לסתור אותם אחד לאחד, בסיוע חוות-דעתה המקצועית של הגב' חיה היכל, קרימינולוגית קלינית ועו"ד, אליה פנה באופן פרטי (חוות-הדעת צורפה כנספח ב' לעתירה).

5.

באשר לנימוק הראשון, לפיו העותר לא מודע לחומרת מעשיו, טוען בא-כוח העותר כי הוַעדה עצמה כתבה בהחלטתה כי העותר מודה בביצוע העבירה, מביע חרטה על מעשיו ואף השתלב בקבוצה לשליטה בכעסים. לאור זאת, ולאור העובדה שהעותר הוא אדם משכיל ונורמטיבי המודע היטב לחומרת מעשיו, שגתה הוַעדה במסקנה אליה הגיעה.
בניגוד לוַעדה, נפגשה הגב' היכל עם העותר שלוש פעמים, והגיעה למסקנה כי העותר מודע היטב לחומרת מעשיו. לדבריה, העותר "מעריך נכונה את חומרת המעשה שביצע ואינו מפחית מאחריותו", וגם "אינו מתחמק מאחריות למעשה האלימות שביצע ואינו משליך אשמה על הקורבן בלבד ומסוגל לנתח את התפתחות מעגל האלימות אליו נקלע".

6.

באשר לנימוק השני, לפיו העותר אינו רואה עצמו כאדם אלים, טוען בא-כוח העותר כי העבירות שבגינן מרצה העותר את מאסרו הנוכחי הן מקרה חד-פעמי, שכן קודם לכן העותר לא הכה או התנהג בצורה אלימה. אף מסיכום הדיון בוַעדה עולה כי העותר מרצה עונש בבית-הסוהר לראשונה בחייו, מודה בביצוע האקט האלים וטופל במסגרת קבוצתית.
עם זאת, העותר טוען כי הטיפול לא סייע לו כיוון שאינו אלים, ולטענת בא-כוחו, מכיוון שזוהי העבירה הראשונה של העותר, אכן אין לראותו כאדם אלים. אף הגב' היכל כתבה בחוות-דעתה כי "רקע העבר של הנ"ל אינו מצביע על כל אפיוני אישיות אלימה. הינו נקי לחלוטין מכל מעשי אלימות בעבר".

7.

באשר לנימוק השלישי לפיו העותר נוטה להטיל את האחריות למעשיו על הקורבן ותופס את התנהגותו כפועל יוצא מהתנהגות הקורבן, טוען בא-כוחו כי עיון בסיכום הדיון בוַעדה מעלה כי העותר מתאר עצמו כאב מסור ומעורה היטב בחינוך ילדיו ובמשק הבית, דא עקא שהוַעדה קבעה כי בדבריו אלה עושה העותר אידיאליזציה לתפקידיו כאב וכבעל. קביעה זו תמוהה בייחוד לאור העובדה שהוַעדה לא נפגשה עם אשת העותר ולא הובאה בפני
ה כל ראייה התומכת במסקנה אליה הגיעה.
בניגוד לוַעדה, שוחחה הגב' היכל עם חברי הישוב בו התגורר העותר, וקבעה כי העותר הוא אדם אחראי ביותר שנטל חלק פעיל מאוד בטיפול בילדיו, שכן אשת העותר נעדרה מהבית במשך שעות רבות מהיממה.
אכן, מעשיו של העותר נעשו בגין התנהגות הקורבן, אך יש הצדקה רבה לכך שכן קורבן העבירה בגדה בעותר, זלזלה בו ופגעה בו בשל נכותו. לאור זאת, אין חשש כי המעשה ישנה ולכן אין חשש למסוכנות מצידו.

8.

באשר לנימוק הרביעי, לפיו העותר הוא בעל מוקד שליטה חיצוני, עולה מהספרות המקצועית, שממנה ציטטה הגב' היכל בחוות-דעתה, כי לאדם בעל מוקד שליטה חיצוני יש נטייה פחותה לנקוט באלימות וזאת מכיוון שבעיניו יש אפקט נמוך יותר למעשי אלימות חוזרים. לאור זאת, הסיכוי למסוכנות מצד העותר בעתיד הולך ויורד.

9.

העותר צירף לעתירתו עותקי מכתבים שנכתבו על-ידי חבריו ומכריו, המעידים על אופיו הטוב, ועל היותו אדם אחראי שדאג לפרנסת משפחתו והיה אב מסור לילדיו. כמו כן צורפו לעתירה שתי בקשות חנינה שנשלחו לנשיא על-ידי יו"ר מושב "מגדים", הישוב בו התגורר העותר, ועל-ידי אחד מחבריו.

10.

בדיון שהתקיים בפני
י ביום 22.9.2004 טען בא-כוח העותר כי יש טעם לפגם באבחון פסיכולוגי המסתמך רק על מבחני עזר. הוַעדה החליטה מבלי לראות את העותר ומבלי לשוחח עימו, לא התייחסה לכך שהעותר בן 56, אב לארבעה ללא כל עבר פלילי וללא כל אפיזודה אלימה בעברו.




11.

לטענת בא-כוח העותר יש הבדל גדול בין גזירת עונש על מעשי העותר לבין בחינת מעשיו לצורך הוצאתו לחופשה. העותר תמך באישתו לאורך כל הדרך מתחילת דרכם המשותפת. בשנת 1998 הוכר כנכה בשיעור של 86%, בעקבות כך הפסיק לעבוד ועבר לטפל בבית ובילדיו במסירות גדולה. בשנת 2000 גילה העותר שאישתו בגדה בו, ולאור כך חמתו בערה בו והוא עשה את המעשה החמור שעשה. עד אז, ולאורך 52 שנים, לא נקט העותר בכל מעשה אלימות כנגד איש.
המקרה דנן הוא ייחודי, שכן לא מדובר באדם שנקט במספר אקטים אלימים ולא מדובר באדם שלא לוקח אחריות על מעשיו.

12.

לאור הטיעונים שהועלו לעיל, קיים סיכוי סביר כי הוַעדה לא שקלה את כל השיקולים הראויים, ויש להעדיף את חוות-דעתה של הגב' היכל.

13.

בא כוח העותר מבקש לתת לעותר שביב של תקווה, ולהוציאו לחופשות ולו גם בתנאים מגבילים, למשל הוצאתו בליווי מלווה צמוד באזור העיר רמלה, או בכל תנאי אחר שבית-המשפט ימצא לנכון.

טיעוני המשיב
14.

מתן חופשה היא פריבילגיה, ובסוג עבירות אותן עבר העותר, שהן עבירות חמורות מאוד, יש לנקוט משנה זהירות. מדובר במספר אירועים הכוללים איומים לביצוע מעשה רצח וניסיון לביצוע רצח, תוך שימוש באלימות קשה שתוצאתה גרימת חבלה חמורה לאישתו של העותר.

15.

עדי האופי שהובאו לבית-המשפט לפני מתן גזר-הדין של העותר, ושדבריהם הועלו על הכתב וצורפו לעתירה,
נדחו על-ידי בית-המשפט, אשר מצא כי הובאו על-מנת להכפיש את שמה של הקורבן.

16.

חוות-הדעת של הגב' היכל מתייחסת רק לאירוע האחרון, והיא מתעלמת משני אירועים חמורים שקדמו לו. לאור זאת, אין מקום לקביעתה כי מדובר במקרה חד-פעמי.


17.

המפגשים בין העותר לגב' היכל נעשו לצורך אבחון ולא לצורך טיפול. חוות-הדעת של גב' היכל מתייחסת למצב עובדתי חלקי ונסמכת בין היתר על חוות-דעת רפואיות שנדחו על-ידי בית-המשפט שגזר את דינו של העותר.

18.

לא נדרשה התייצבות העותר בפני
הוַעדה, ודי היה בהשתתפות עו"ס בית-הסוהר ובחוות-דעתו שהיו בפני
הוַעדה.

19.

טיפול השליטה בכעסים שעבר העותר הוא טיפול ראשוני בלבד, מה גם שאף ממנו לא הפיק העותר לקחים. לאור זאת, הוא לא נמצא מתאים לקבל טיפולים בשלבים מתקדמים יותר.

20.

האחריות לשמירה על שלום הציבור ופרטיו מוטלת על המשיב, ולכן הוא רשאי להעדיף חוות-דעת מטעמו על-פני חוות-דעת פרטיות.

21.

לאור מכלול נתוניו של העותר שהורשע בסדרת עבירות חמורות מאוד, נוטה להשליך את האשמה על הקורבן, אינו מכיר בקיום דפוס התנהגות תוקפני באישיותו ואינו רואה עצמו כגבר אלים, לאור העובדה שהשתתפותו בקבוצה ראשונית בנושא כעסים לא הועילה לו ואין כל שינוי בעמדותיו, ולאור החלק החסוי בחוות-דעת הוַעדה, הרי שהמלצת הוַעדה והחלטת המשיב שלא להוציא את העותר לחופשות מוצדקות.

המלצת וַעדת אלמ"ב
22.

וַעדת אלמ"ב
דנה בעניינו של העותר ביום 15.1.2004, בהשתתפותה של עו"ס
בית-הסוהר. בדיון הוקראו כתב-האישום וגזר-הדין של העותר, וכן מכתבו של העותר.
בסיכום פרטיכל הדיון, שצורף כנספח א' לעתירה, נכתב כי העותר מודה בביצוע העבירות, ומביע חרטה מילולית למעשיו, אך לדעת הוַעדה בולט אצל העותר מוקד שליטה חיצוני, והוא מטיל את האשמה והאחריות כלפי הקורבן.
למרות השתתפותו של העותר בקבוצה טיפולית לשליטה בכעסים, הוא אינו מודה בקיומם של דפוסי התנהגות תוקפניים אצלו ואינו רואה עצמו כגבר אלים. לטענתו הטיפול לא סייע לו כיוון שאינו אלים.

העותר מתאר עצמו כאב מסור ומעורה היטב בחינוך ילדיו ובמשק הבית, אך לדעת הוַעדה
העותר נוטה לעשות אידיאליזציה ביחס לתפקודו כאב וכבעל.
לאור הנ"ל המליצה הוַעדה שלא להוציא את העותר לחופשות, ומהנימוקים הבאים:

"א.
מדובר באסיר שאינו מודע לחומרת מעשיו אינו רואה עצמו כגבר אלים, נוטה להשליך אחריות על הקורבן.
ב.
האסיר בעל מוקד שליטה חיצוני, תופס את התנהגותו כפועל יוצא מהתנהגותה ומצבה של הקורבן."

תגובת וַעדת אלמ"ב
לטענות בא-כוח
העותר
23.

בתגובה לעתירה זו, הגישה וַעדת אלמ"ב
את התייחסותה, באמצעות יו"ר הוַעדה. הוַעדה יוצאת כנגד הביקורת שהוטחה כנגדה בעתירה, ולטענתה הדבר מעיד על חוסר היכרות של בא-כוח העותר עם אופי ונהלי וַעדות אלמ"ב.
הוַעדה חוזרת על קביעתה, לפיה העותר אמנם מודה בעבירות שביצע ומביע חרטה מילולית, אך הוא עדיין מתקשה לקבל אחריות על מעשיו, ומטיל אותה על קורבן העבירה. העותר השתתף בקבוצה לשליטה בכעסים בבית-סוהר "הדרים", אולם מדיווח גורמי הטיפול עולה כי לאחר סיום הטיפול טען העותר כי אינו אדם אלים, ולאחר שלמד מהי אלימות, הוא מבין כי אישתו היא זו שנהגה כלפיו באלימות. העותר מתקשה להסביר כיצד ביצע עבירה כה חמורה ומתקשה להכיר בהשלכות התנהגותו על בני משפחתו.
לאור הצהרתו של העותר כי אינו אדם אלים ואינו זקוק לטיפול, הוא לא שולב במסגרות טיפוליות אחרות, אינטנסיביות יותר, לטיפול בבעייתו. לאור זאת, לא ברורה הערכת הגב' היכל אודות יכולת העותר להפיק מתהליך טיפולי.

24.

בדיקה שערכה יו"ר הוַעדה לצורך תגובתה העלתה כי העותר מקיים קשר קונקרטי בלבד עם גורמי הטיפול, ולמעשה מאז חודש מרץ 2004 הוא לא פנה כלל לצוות המטפל. למרות שהוסבר לעותר על-ידי עו"ס בית-הסוהר מדוע הוא אינו רשאי לצאת לחופשות, הוא
הביע תמיהה על כך. התרשמות הצוות המטפל בעותר היא כי לא חל שינוי ביחסו כלפי העבירות שביצע, ולכן מסוכנותו שרירה וקיימת.


25.

מתדירות המפגשים של גב' היכל עם העותר (אחת לחודש), ניתן ללמוד כי לא היו אלה מפגשים טיפוליים אלא מפגשים לצורך אבחון בלבד. בכל מקרה, אין בחוות-דעתה של גב' היכל כל מידע חדש, שיש בו כדי ללמד על שינוי כלשהו בפוטנציאל מסוכנותו של העותר.
לטענת יו"ר הוַעדה, אין כל רלוונטיות לעובדה שהעותר השקיע זמן ומאמץ בחיי המשפחה עובר לאירוע ואין כל רלוונטיות לדברי מכריו בעניין הערכת מסוכנותו. סוגיות אלה הועלו ונדונו גם בעת מתן גזר-הדין של העותר, והשופטים קבעו כי "גם אם קיים הנאשם כלפי חוץ אורח חיים נורמטיבי, איך בכך להפחית מחומרת המעשים".
כאמור, התרשמות גורמי הטיפול היא כי העותר מתקשה לראות את חלקו במעשה ומטיל אחריות על הקורבן, ולא ברור על מה מסתמכת הגב' היכל בהערכתה.
הגב' היכל מציינת בחוות-דעתה כי העותר מודה באירוע חד-פעמי, אותו הוא מייחס לאובדן שליטה והתפרצות רגשות כעס. זה אכן האירוע נשוא גזר-הדין, אך עוד קודם לביצוע ניסיון הרצח כלפי אישתו, איים עליה העותר ברצח.

26.

כפי שעולה מהספרות, "אובדן שליטה והתפרצות רגשות הכעס", שנטענו על-ידי העותר, מאפיינים דינאמיקה קלאסית של פרופיל הגבר האלים, שכן הכעס מעצב במידה רבה את עולמם הרגשי של גברים אלימים.
גם רגשות קנאה, תלות וחרדת נטישה הם ממאפייני הגברים האלימים, והם מביאים את הגבר לתפוס את העולם כעוין ומסוכן, ולחוות תחושת אובדן ודיכאון כאשר האישה עוזבת את הבית, רוצה להתגרש או כאשר הם נמצאים בהליך משפטי.
ניסיון הרצח בו הורשע העותר אירע בתקופה בה עזבה אישתו את ביתם המשותף. לאחרונה הם התגרשו שלא מרצונו ומתנהל ביניהם מאבק משפטי על הרכוש המשותף, וקיים חשש שתחושות הכעס, חוסר האונים והקנאה יתעצמו.

27.

אין בעובדה שהעותר תקף את אישתו באופן פיזי פעם אחת בלבד כדי להעיד על
אי-מסוכנותו. שליטת הגבר האלים מאופיינת באמצעים שונים ולאו דווקא בשימוש בכוח פיזי. העותר איים על אישתו מספר פעמים עובר לאירוע והדבר מלמד כי ניסיון הרצח אינו "התפרצות אימפולסיבית", כדברי העותר. ניסיון הרצח מצביע על הסלמה במצב היחסים ובאופי האלימות.
שיקול מרכזי בניבוי מסוכנותו של אדם היא העובדה שהוא ביצע כבר עבירה דומה.

28.

לסיכום, אופי העבירות שביצע העותר ויחסו כלפיהן והעובדה שלא עבר הליך טיפולי משמעותי, מצביעים על פוטנציאל גבוה למסוכנות מצידו כלפי אישתו. לאור מסוכנות זו החליטה הוַעדה שלא להמליץ על שילוב העותר בסבב חופשות בשלב זה. היה והעותר ישולב בתהליך טיפולי מעמיק, ובהתאם להתקדמותו בו, תדון הוַעדה בבקשתו מחדש.

דיון
29.

עתירתו של העותר נשענת על הפער הגדול בין חוות-דעת הוַעדה לבין חוות-דעתה של הגב' היכל שהוגשה מטעמו. לטענתו יש להעדיף את חוות-דעתה המקצועית של הגב' היכל על-פני חוות-דעת הוַעדה, שכן מהדברים שהובאו בטיעוניו, עולה שהוַעדה לא שקלה את כל השיקולים הראויים.
ההלכה מורה כי כאשר קיימות מספר חוות-דעת שונות, והמשיב מכריע לפי אחת מהן, בית-המשפט לא יתערב בהחלטתו כל עוד לא נמצא פגם בשיקול דעתו של המשיב, שכן חזקה על המשיב שקיבל החלטתו לאחר בדיקת העניין לגופו ובתום-לב:

"בימ"ש המחוזי נתן דעתו לשוני התהומי, כדבריו, בין דעות המומחים בשרות הציבורי לבין דעתו של פרופסור בלמקר ומסקנתו היא שאין מקום לכך שבית-המשפט יכריע ויבחר בין הדעות המקצועיות אשר באו לידי ביטוי בחוות-הדעת של המומחים לדבר. ישנו הגיון פנימי בכל אחת מחוות-הדעת וחזקה על שיות בתי-הסוהר שקיבל החלטתו אחרי בדיקת העניין לגופו ובתום-לב.
חוות-הדעת של פרופסור בלמיקר מושכת, לדברי
בית-המשפט המחוזי, את הלב אולם אל לו לבית-המשפט ללכת אחר נטיות לבו כל עוד לא ניתן לפסול את שיקול-הדעת של המשיב. מכאן דחיית העתירה ובעקבותיה באה בקשה זו שבפני
נו... אינני רואה מקום להתערבותו של בית-משפט זה בשיקוליו של שרות בתי-הסוהר."
(דברי כב' הנשיא מ' שמגר (כתוארו אז) ב-רע"ב 3595/91 יהושע בן ישראל שורדיקר נ' מדינת ישראל, תק-על 91(3) 2579)
.

30.

אכן, צודק בא-כוח העותר, כי יש הבדל גדול בין בחינת מעשי העותר לצורך גזירת דינו לבין בחינת מעשיו לצורך הוצאתו לחופשה. כאשר המשיב שוקל האם להוציא אסיר לחופשה, הוא לוקח על עצמו אחריות כבדת משקל, ועליו להיות משוכנע שאם העותר יצא לחופשות הוא לא יחזור על מעשיו החמורים ולא יסכן אחרים, כדברי כב' הנשיא שמגר
ב-רע"ב 3595/91 הנ"ל:

"כפי שציינתי בע"פ 379/83
הנ"ל
דעתי היא כי שירות
בתי הסוהר חייב להשתכנע כי אסיר שביצע עבירה המסכנת את שלום הציבור ייצא לחופשה רק אם אין סכנה שהוא ישוב על מעשיו הנלוזים."

במקרה זה קיימת סכנה ממשית שהעותר יחזור על מעשיו לאור אי הצלחת הטיפול בו, מאחר ואינו רואה עצמו כאדם אלים, ולאור העובדה שהוא עדיין מתקשה לקבל אחריות על מעשיו, ומטיל אותה על אישתו קורבן העבירה. במקום להבין את המעשה הנורא שעשה בעקבות הטיפול שקיבל, הוא הסיק כי אישתו היא שנהגה כלפיו באלימות. העותר מתקשה להסביר כיצד ביצע עבירה כה קשה ומתקשה להכיר בהשלכות התנהגותו על בני משפחתו.
לאור העובדה שהאחריות לשלום הציבור מוטלת על המשיב, אין בדבריהם של חבריו ומכריו של העותר, שהעידו על אופיו הטוב, כדי לשנות את החלטת המשיב בנוגע להוצאת העותר לחופשות, מה גם שבית-המשפט שגזר את דינו של העותר לא קיבל את דבריהם.

31.

נראה כי מיותר לציין כי חופשה היא פריבילגיה, והיא מוענקת לעותר על-ידי המשיב, על פי שיקול דעתו, בהתחשב בסיכונים העלולים להיווצר אם יצא לחופשה. אין להתעלם מאופי העבירות שביצע העותר ויחסו כלפיהן, והעובדה שהוא לא עבר הליך טיפולי משמעותי, ושהוא מקיים קשר קונקרטי בלבד עם גורמי הטיפול, מצביעים על פוטנציאל גבוה למסוכנות מצידו כלפי אישתו אם יצא לחופשות, גם אם בתנאים מגבילים.

פוטנציאל זה מתעצם נוכח המאבק המשפטי שמנהל העותר בתקופה זו עם אישתו על חלוקת הרכוש המשותף ביניהם, לאחר שהתגרשו שלא מרצונו.



32.

אינני מקבל טענת בא-כוח העותר לפיה נפל פגם בעבודתה של הוַעדה כאשר החליטה מבלי ששמעה בעצמה את דבריו של העותר, שלא הופיע בפני
ה.

דבריו של העותר הובאו במלואם בפני
הוַעדה כאשר מכתבו הוקרא בפני
חבריה, וכן הובאה עמדתו באמצעות עו"ס הכלא שבו נמצא העותר.

הנוהל לפיו הוַעדה לא שומעת בעצמה את דבריהם של האסירים שבקשותיהם מובאות בפני
ה, הוּכּר כנוהל ראוי על-ידי בית-המשפט העליון ב-רע"ב 10949/02 אברהם אלג'רבי נ' ועדת השחרורים, תק-על 2003(2), 2379 וּב-רע"ב 3159/02 פלוני נ' שב"ס (טרם פורסם) מפי כב' השופט ריבלין.

33.

בא-כוח העותר מלין כנגד הזמן הארוך שחולף בין דיון אחד למשנהו בדיוני הוַעדה. אינני רואה מקום לטרונייתו של העותר במקרה זה, שכּן עניינו נבדק שוב בעקבות הגשת העתירה וּבעקבות הגשת חוות-דעתה של גב' היכל ולא נמצא כל נימוק לשנות את המלצת הוַעדה, שכּן העותר לא שינה את יחסוֹ כלפי העבירות וקורבנן, ועדיין לא עמד בקשר משמעותי עם גורמי הטיפול.


סיכום
34.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי פגם בשיקול-דעתה של הוַעדה בדבר מסוכנותו של העותר לאישתו, גם אם ייצא לחופשות בתנאים מגבילים ובהסתמכותו של המשיב על דברי הוַעדה, שלא שינתה עמדתה גם לאחר קבלת חוות-דעתה של גב' היכל, ואני דוחה את העתירה.


ניתנה והוּדעה בפומבי, היום, י"ט בחשוון התשס"ה, 3 בנובמבר 2004.



אברהם טל
, שופט







עעא בית משפט מחוזי 1911/04 אלי דיין נ' שירות בתי-הסוהר, וַעדת אלמ"ב (פורסם ב-ֽ 03/11/2004)