פסקי דין על משה נוסם | פסקי דין על אבי לוי |

93119/04 בש     26/10/2004




בש 93119/04 מדינת ישראל נ' משה נוסם, אבי לוי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בש 093119/04

פ 40258/04
בש 93120/04
פ 40259/04
בפני
:
כב' השופטת נגה אוהד
תאריך:
26/10/2004



בעניין
:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד
שביט
המבקשת

נ
ג
ד


1.
משה נוסם
ע"י ב"כ עו"ד בן נון
2.
אבי לוי
ע"י ב"כ עו"ד נודל





המשיבים


החלטה

בפני
בקשה למעצרם עד תום ההליכים של שני המשיבים, כאשר בד בבד הוגש כנגדם כתב אישום, המייחס להם עבירות של; קשירת קשר לביצוע פשע, יבוא סם מסוכן, והחזקת סם מסוכן.

עפ"י המפורט בכתב האישום

:
שני המשיבים מכירים זה את זה מזה כמספר שנים, על רקע עבודתם המשותפת בעסקי מכירת מכוניות .

במהלך חודשים יולי – אוגוסט 2004 או בסמוך לכך, קשרו המשיבים קשר לייבא לישראל סם מסוכן מסוג קוקאין, על מנת להפיצו ולסחור בו בישראל.

בתוך כך, החליטו המשיבים כי המשיב 1 ישמש כבלדר, יטוס לאקוודור ויקבל בהגיעו הנחיות, באשר לדרך העברת הסמים לישראל, ע"י המשיב 2 או מי מטעמו.

בסמוך ליום 8/8/04, העביר המשיב 2 למשיב 1 כרטיסי טיסה לספרד וחזרה לישראל. ביום זה טס המשיב 1 לספרד ובהמשך לאקוודור. בהגיעו לאקוודור קיבל שיחת טלפון מאדם שזהותו אינה ידועה לתביעה, אשר הורה לו לטוס ללימה שבפרו, והפנה אותו למלון מסוים בעיר.

לאחר מספר ימים בהם שהה המשיב במלון בלימה, קיבל שיחת טלפון
מאדם נוסף, שזהותו אינה ידועה לתביעה, וזה הפנה אותו לחדר אחר במלון, שם המתינה לו מזוודה בה הוסלק סם מסוכן מסוג קוקאין.

במהלך תקופה זו היו המשיבים בקשר טלפוני, והמשיב 2 אף העביר למשיב 1, ביום 10/9/04, באמצעות שירותי הדואר, סכום של 200 דולר, שנדרשו לו על מנת לרכוש כרטיס טיסה מפרו לישראל.

בעקבות מידע מודיעני, המתינו החוקרים בשדה התעופה לשובו של המשיב 1, וכאשר נחת בארץ ביום 13/9/04, נבדקה מזוודתו ללא ידיעתו, ואותר הסם המסוכן שהוסלק בה.

ביום זה, יצא המשיב 1 משערי בית נתיבות בן גוריון בלוד, כשהוא נושא עימו את המזוודה ובה הסמים. המשיב 1 נפגש עם המשיב 2 שהמתין לו, השניים צעדו לעבר מכוניתו של המשיב 2, ואז נתפסו ע"י המשטרה.

בחיפוש במזוודת המשיב 1 נתפס 2.330 ק"ג נטו סם מסוכן מסוג קוקאין כשהוא מוסלק בדופן כפולה במזוודה.

בדיון שנערך בפני
ביום 12/10/04, טען בפני
ב"כ המשיב 1 , עו"ד בן נון
, כי הוא מסכים לראיות לכאורה, אולם טען כי יש מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו. לכך התנגדה ב"כ המבקשת, עו"ד שביט
, ובעניין משיב זה אפרט בהמשך.

באשר למשיב 2, טענה בפני
ב"כ המבקשת, עו"ד שביט
,

כי
כפי שעולה מהודעותיו של המשיב 1, פנה אל המשיב 2 לאחר שנתקל בקשיים כלכליים, על מנת שיסדר לו נסיעה שכוללת הבאת סם, מאחר שידע כי יש לו חברים מסוימים שיכולים לקדם את העניין. עוד טענה, כי המשיב 2 העביר 200 דולר למשיב 1, לאחר שזה האחרון נזקק לכסף כאשר שהה בלימה, וטופס העברת הכסף נמצא בכיסו של המשיב 2 כאשר נתפס בשדה התעופה. בחקירתו אישר המשיב 2 כי העביר סכום זה למשיב 1, אך לא לצורך כרטיס טיסה.
כמו כן מתבססת ב"כ המבקשת על כך, שבכיסו של המשיב 2 נתפסו פתקים נוספים, בהם מפורט מסלול נסיעתו של המשיב 1. ב"כ המשיב 2 הכחיש כל קשר לפתקים הללו, אולם לטענת ב"כ המבקשת, הם שייכים לו.
באשר לחלופת מעצר

, טענה ב"כ המבקשת, כי אין מקום לשקול זאת בעניינו של המשיב 2, מפאת חומרת העבירות בהן הואשם, ומפאת עברו הפלילי.

ב"כ המשיב 2, עו"ד נודל
, טען
כי העובדה שמרשו הגיע לאסוף את המשיב 1 משדה התעופה, אינה מצביעה כלל וכלל על כך שיש לו קשר כלשהו לייבוא הסמים. לטענתו, המשיבים הינם חברים, וכאשר נודע למשיב 2 שחברתו של המשיב 1 לא תוכל להגיע ולאסוף אותו משדה התעופה, החליט המשיב 2 להפתיע את חברו, ולאספו משדה התעופה. כך, לטענת עו"ד נודל
, אילו היתה מגיעה חברתו של המשיב 2 לאספו, כפי שתוכנן, יתכן שהמשטרה היתה עוצרת דווקא אותה כשותפה לקשר הייבוא. עוד טוען עו"ד נודל
, כי העובדה שהמשיב 1 מימן לעצמו את הנסיעה, מצביעה על כך שאין מדובר בבלדר סמים שהופעל ע"י המשיב 2.
לטענת עו"ד נודל
, העובדה כי אין מדובר בבלדר, נובעת גם מכך שהמשיב 1 כלל לא ידע כמה כסף יקבל בעבור העברת הסם לארץ.
באשר לפתקים שנתפסו בכיסיו של המשיב 2

, טוען עו"ד נודל
, כי מרשו טען בחקירתו כי אין הוא מזהה את הפתקים, וכי אין מדובר בכתב ידו. לטענתו, הפתקים גם לא הוצגו למשיב 1, ולכן גרסתו שלו באשר לפתקים לא נשמעה כלל. יתרה מזאת, טען עו"ד נודל
, שאין זה הגיוני שהפתקים נשארו בכיס מכנסיו של מרשו, עוד מלפני שטס המשיב 1 לחו"ל ועד לשובו, כל זאת מבלי שכובסו המכנסיים אף לא פעם אחת.
עוד טען עו"ד נודל
, כי לא נבדקה טענת מרשו כי הוא לא רכש את כרטיס הטיסה עבור המשיב 1.
לעניין חלופת מעצר

, טען עו"ד נודל
, כי אין לזקוף לחובתו את עברו הפלילי הלא מכביד של מרשו, וכי באם יחליט ביהמ"ש כי קיימות כנגדו ראיות לכאורה, יש לשחררו בחלופת מעצר.

חוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996, (להלן – "חוק המעצרים"), מסמיך את ביהמ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום בירור דינו. התנאי הראשון להפעלת סמכות זו, תלוי בקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה".

המבחן לקיומן של "ראיות לכאורה" הוא זה שנקבע בפרשת זאדה, בש"פ 8087/95, פ"ד נ(2)133, ע"י כב' השופט ברק, כדלקמן:

"השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח "לכאורה" את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי".

שאלת המיהמנות, כך נפסק, אינה נידונה בשלב הזה ובהעדר כרסום משמעותי העולה מתוך חומר החקירה, מתקיימת "נוסחת מעצר" שעניינה ראיות לכאורה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, ועיון בתיק החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי המדינה יצאה ידי חובתה באשר לקיומן של ראיות לכאורה, וזאת כמפורט להלן:

הודעת המשיב 1 מיום 13/9/04, סימול 4186/04:
מספר כי יצא מהארץ בשמיני לאוגוסט, לטיול. הוא טס לספרד, ברצלונה, מדריד ואח"כ אקוודור בוואקיל. כאשר יצא מהארץ היו ברשותו 1800 דולר, חלק שלו וחלק הלוואה.
לטענתו הוא לא רכש את הכרטיס בעצמו, מישהו אחר קנה לו, הוא לא יודע מי, הוא רק קיבל את הכרטיס מחבר, אבי, שאין הוא יודע את שם משפחתו. (כאשר נשאל המשיב 2 האם נתן את כרטיס הטיסה למשיב 1,
אינו משיב).
מספר כי את אבי הוא מכיר כבר הרבה שנים – 10 שנים, בעקבות עיסוקם המשותף כסוחרי מכוניות. מספר כי לאחר שבועיים באקוודור טס ללימה בפרו. את המזוודה עימה נתפס השאירו לו בחדר מסוים במלון, לאחר שבחור עם מבטא אמריקאי התקשר אליו לחדר ואמר לו שחברה שלו מחכה לו בחדר עם המזוודה. המשיב מספר כי ידע שיש סמים במזוודה, אך לא ידע כמה, הוא אינו מבין בסמים, אך ידע שהוא מביא סמים. לטענתו לא ידע כמה כסף יקבל בעבור הבאת הסם לארץ, אך בהמשך אומר שהיה סביר בעיניו שיקבל 20,000 דולר, כיוון שחישב שגרם עולה 100 דולר, וקילו עולה 100,000 דולר, ונראה לו הגיוני שחלקו יהיה 20,000 דולר.
כאשר נשאל של מי היתה היוזמה לנסוע, משיב שהוא זה שיזם, כי רצה לעשות כסף, והוא פנה למשיב 2 כי "ידע מי החברים שלו", אך באותה מידה יכול היה לפנות למישהו אחר. מספר כי היו לו כרטיסים הלוך חזור מאקוודור, והוא קנה כרטיס חזרה חדש בלימה, משם חזר לבסוף לארץ. הכרטיס עלה 1300 דולר, וחלק מהסכום הועבר לו מהארץ בווסטרו יוניון. הוא לא יודע מי העביר לו את הכסף, חושב שזה היה בחור ישראלי. מספר כי המזוודה אמורה להיות איתו עד שמישהו יתקשר אליו. המשיב מספר כי היה בקשר טלפוני עם המשיב 2 כאשר היה בחו"ל, התקשר אליו בתור חבר שלו. לטענתו לא ידע שהמשיב 2 מחכה לו בשדה התעופה, כי הוא יודע שהוא לא אוהב לקום בשעות מוקדמות, חשב שהוא יחזור לבד הביתה במונית, לאחר שנודע לו שחברתו רויטל לא תוכל לאסוף אותו מהשדה.

הודעת המשיב 1 מיום 15/9/04, סימול 4194/04:
מספר כי קיבל שיחה למלון בוויאקיל שבלימה, וגבר עם קול מבוגר נתן לו הנחיות ואמר לו לטוס ללימה. בלימה שהה כמעט שבועיים, ויומיים לפני הטיסה לארץ יצר עימו קשר טלפוני אותו גבר עליו דיבר בהודעתו מיום 13/9/04, ואמר לו שהמזוודה מחכה לו בחדר. הוא קבע את המסלול חזרה לארץ, והוא חזר מלימה דרך ניו יורק. חוזר על כך שלא שוחח עם אף אחד בקשר לאיסוף בשדה התעופה, פרט לשיחה עם המשיב 2 בקשר לרוויטל.
מספר כי הוא ביקש מהמשיב 2 שידבר עם רויטל חברתו, וישאל אותה האם היא תוכל לאסוף אותו מהשדה, והמשיב 2 אמר לו שהוא דיבר איתה והיא אינה יכולה לאספו. חוזר על כך שהופתע לראות את המשיב 2 בשדה התעופה.

תשאול המשיב 1 מיום 13/9/04:
המשיב מספר שוב, כי פנה אל המשיב 2 , שהוא חברו, והוא הנחה אותו לנסוע לאקוודור

ושם יצרו איתו קשר לגבי בילדור הסמים. באקוודור יצר עימו קשר טלפוני
בחור ישראלי בשם אבי, (המשיב לא יודע האם זה שמו האמיתי), שאמר לו לנסוע ללימה, למלון שהוזמן לו מראש, שם חיכתה לו המזוודה. המשיב מאשר שוב כי ידע שמדובר בסמים, אך הוא לא נגע בהם, ולא ביצע את הסלקת הסמים. חוזר על כך שהמשיב 2 הוא שארגן
ותאם את הייבוא, ושהם היו בקשר כל זמן שהותו בחו"ל. המשיב מאשר כי היה אמור להעביר את הסמים למשיב 2, שהיה צריך להמשיך איתם, הוא לא יודע לאן. ( בהודעתו מיום 15/9/04 אמר כי המזוודה אמורה להיות איתו עד שיתקשרו אליו).

דו"ח תשאול והקלטה המשיב 1 מיום 13/9/04 סימול 4188/04:
ביום זה הציע המשיב לשכנע את המשיב 2 לשתף פעולה עם החוקרים, ע"י כך שיגיד לו שהם נתפסו, ועדיף שיספרו הכל. המשיב אומר כי לפי דעתו לא היו עולים עליו אלמלא הגיע המשיב 2 לאסוף אותו בשדה התעופה, שכן לדעתו במשטרה כבר "ישבו עליו". אומר שאם היה מצליח היה חוזר על כך שוב על מנת לייצב את מצבו הכלכלי. אומר לשוטרים כי הוא אינו מוכן לדבר על המשיב 2 בביהמ"ש, כיוון שהם חברים. חוזר על כך שאבי לוי
הוא שמסר לו את הכרטיסים עם הוראות לאיזה מלונות להגיע, שהיו צמודות לכרטיסים. אומר כי הוא יכול לעזור להביא את רשת מבריחי הסמים, וכי גם המשיב 2 מסוגל להביא אותם. כשנשאל המשיב 1 מדוע לדעתו
עשה המשיב 2 מה שעשה, משיב שזה בגלל שהוא ביקש ממנו, כי הוא עושה זאת בשביל חברים, אבל נראה לו שהוא קיבל משהו בתמורה.

הודעת המשיב 2 מיום 13/9/04:
מכחיש כל קשר לסם, לתכנון או לייבוא.
את המשיב 1 הוא מכיר על רקע עסוקם המשותף כסוחרי מכוניות, והקשר ביניהם עסקי בעיקר, אך הם גם מדברים על נושאים אישיים. מספר כי ידוע לו שהמשיב 1 טס לספרד, אמר לו שהוא רוצה לעבוד שם בקניון. במהלך התקופה בה היה בחו"ל, התקשר אליו המשיב 1 כארבע או חמש פעמים לפלאפון. בפעם האחרונה דיבר עם המשיב 1 יומיים לפני חזרתו לארץ, המשיב 1 אמר לו שהוא נמצא בניו יורק, וביקש ממנו שיתקשר לחברתו רוויטל, וישאל אותה האם בכוונתה לאספו משדה התעופה. המשיב 2 מאשר כי
שוחח עם רוויטל, שאמרה לו שלא תוכל להגיע. המשיב 2 רצה להפתיע את המשיב 1 בשדה התעופה, ולכן החליט להגיע לשדה. מאשר כי העביר למשיב 1 כסף לפרו בדואר, לאחר שזה נתקע ללא כסף. מכחיש כי נתן לו כסף לפני הנסיעה.

הודעת המשיב 2 מיום 15/9/04, סימול 4189/04:
המשיב שומר על זכות השתיקה כאשר נשאל האם יאשר, כפי שאמר בתשאול בע"פ, שהמשיב 1 עזב את הארץ כדי לחפש עבודה בחו"ל, בספרד או ארה"ב. לא משיב כאשר נשאל האם ידע על מסלולו של המשיב 1. מכחיש כי רכש את כרטיס הטיסה בעבור המשיב 1, "לא קניתי כרטיסים לאף אחד, לא שלחתי אף אחד..." לא משיב כאשר נשאל האם העביר למשיב 1 את כרטיס הטיסה לחו"ל. את רוויטל חברתו של המשיב 1 מכיר באופן שטחי. מאשר שוב כי שוחח עם רוויטל באשר לחזרתו של המשיב 1 משדה התעופה. מוצגים בפני
ו הפתקים,(ג.ר.1,2) שנתפסו בכיס מכנסיו, משיב שהם אינם שלו, הכתב אינו שלו, וגם אם יעשו בדיקה יגלו כי אין זה כתב היד שלו.

דו"ח תשאול המשיב 2 מיום 13/9/04:
חוזר על כך שהמשיב 1 אמר לו שהוא נוסע לחו"ל למלא מצברים, לא סיפר לו לאן, וכי היה מתקשר אליו 4,5 פעמים לשאול לשלומו, אך אף פעם לא אמר לו מהיכן מתקשר. מספר שוב על השיחה בה ביקש ממנו המשיב 1 להתקשר לרוויטל חברתו. מכחיש כל קשר לסמים.

עימות המשיב 1/ המשיב 2 מיום 15/9/04:
המשיבים מאשרים כי הם מכירים זה את זה מזה כמה שנים. המשיב 1 חוזר על כך שהמשיב 2 סידר לו את כרטיסי הטיסה וכי נתן לו כסף, והמשיב 2 אומר כי הוא משקר על מנת להציל את עצמו, "אני לא יודע מה האינטרס שלו לזרוק את זה עלי, אבל אין לי מה להגיד", "הוא יודע את האמת". המשיב 2 מבקש לשאול את המשיב 1 האם זה נכון שהתקשר לרוויטל לבקשתו, והמשיב 1 מאשר זאת.
המשיב 1 אומר כי ניגש דווקא למשיב 2 מכיוון ש"יש לו מלא חברים שגרים בחוץ לארץ". החוקר מעמת אותו עם דבריו מיום 13/9/04, לפיהם פנה אל המשיב 2 כי ידע מי החברים שלו, והוא משיב "כן".
מוצג בפני
המשיב 2 מסמך מסומן ג.ר. 3, שנתפס אצלו, והוא מאשר כי העביר 200 דולר למשיב 1, לפרו, לפי בקשתו.

הודעת רוויטל בן נחום מיום 14/9/04:
מספרת כי המשיב 1 שאל אותה האם תוכל לאסוף אותו משדה התעופה, והיא השיבה שלא תוכל, עקב עבודתה. מספרת כי כאשר שהה המשיב 1 בחו"ל היה מתקשר אליה, ואומר לה שכשהוא יחזור יהיה בסדר, ושהוא יעזור לה מבחינה כלכלית. אינה מכירה את אבי לוי
.

עפ"י דו"ח שיחת טלפון מאת השוטר אבי אוחיון, מיום 13/9/04:
בשיחה שקיים אבי אוחיון עם רוויטל, שאל אותה האם היתה אמורה לאסוף את המשיב 1 משדה התעופה, והשיבה בשלילה. לדבריה לא פנה אליה אדם אחר בבקשה לאסוף את המשיב 1 משדה התעופה.

כפי שעולה מהודעותיהם של המשיבים ומהתשאולים שנערכו להם, המשיב 1, על אף הערכתו הרבה למשיב 2, (אומר שלא יהיה מוכן לדבר כנגדו בבימ"ש, מצהיר כי הם חברים), אינו מהסס לומר כי המשיב 2 הוא זה שארגן לו את הנסיעה, הוא זה שנתן לו את כרטיס הטיסה, וכי פנה אליו מאחר וידע כי הוא מכיר אנשים. על אף הסתירות שהתגלו בהודעותיו של המשיב 1, לא מצאתי כי יש בהן כדי לכרסם בחומר הראיות כנגד המשיב 2, וזאת כמפורט להלן:
המשיב 1, בהודעתו מיום 13/9/04, אומר שהמזוודה אמורה להיות איתו עד שיתקשרו אליו, ובתשאול מאותו יום אומר, כי היה אמור להעביר את הסמים למשיב 2, והוא זה שהיה צריך להמשיך איתם. כך גם כאשר שואלים אותו החוקרים מדוע פנה דווקא אל המשיב, ובהודעתו מיום 13/9/04 אמר, שעשה זת מכיוון שידע מי החברים של המשיב, אך באותה מידה יכול היה לפנות למישהו אחר, ובעימות מיום 15/9/04 אמר, שפנה אל המשיב 2 מאחר שיש לו הרבה חברים בחו"ל. לשאלת החוקר חוזר המשיב 1 על גרסתו מיום 13/9/04.
כאמור, לא מצאתי כי יש בסתירות אלו כדי ליצור בקיעים בחומר הראיות.
באשר לפתקים שנתפסו בכיסיו של המשיב 2

. לטענתו כי הפתקים אינם שלו לא מצאתי כל ביסוס בחומר הראיות, והמשיב לא סיפק הסבר המניח את הדעת להמצאותם של הפתקים, שאינם שלו לטענתו, בכיס מכנסיו.
יתרה מזאת, מהמצאותה של הקבלה על העברת 200 דולר למשיב 1

, בכיס מכנסיו של המשיב 2, (שכנגדה לא טען המשיב 2 דבר, והוא אף הודה כי אכן העביר את הסכום המצוין בקבלה), ניתן ללמוד כי משיב זה נוהג כדרך שבשגרה, ובאופן טבעי ביותר, להשאיר מסמכים שונים בכיסיו.
יש לזכור, כי הקבלה על התשלום נמצאת כנראה בכיסיו של המשיב 2 מיום התשלום, 10/9/04, ואין זה מן הנמנע כי הפתקים שנמצאו בכיסיו, מונחים שם גם הם מזה זמן מה. דבר זה גם מעיד על כך שאין זה בלתי סביר להניח כי מכנסיו של המשיב 2 אינם עוברים כביסה לעיתים קרובות.

באשר לטענת עו"ד נודל
, כי לא בוצעה חקירה מקיפה באשר לזהותו של רוכש

כרטיס הטיסה עבור המשיב 1. ראשית, המשיב 1 לא ציין בהודעותיו כי המשיב 2 רכש בעבורו את הכרטיס, אלא טען כי הוא קיבל לידיו את הכרטיס מהמשיב 2.
ביום 14/10/04, בוצע מסדר זיהוי בן 12 תמונות, בפני
עובדי משרד הנסיעות "מסביב לעולם", בו נרכש כרטיס הטיסה בעבור המשיב 1. עובדי המשרד אכן לא זיהו את המשיב 2 או את המשיב 1, אולם כאמור, מכיוון שטענת המשיב 1 הינה כי רק קיבל את הכרטיס מהמשיב 2, אי זיהויו ע"י העובדים אינו רלוונטי לשלב זה של מעצר עד תום ההליכים.
ב"כ המשיב טען עוד

, כי המסלול המפורט בפתקים שנתפסו, אינו המסלול בו נסע לבסוף המשיב 1, ולכן אין מדובר בהנחיות שהעביר מרשו למשיב 1. לטענה זו לא מצאתי ביסוס. יתכן שהמסלול שונה בחו"ל, אף ללא ידיעתו של המשיב 2, אך אין זה מפחית מעוצמת הראיות כנגדו, שכן ההנחיות המופיעות בפתקים מתייחסות למסלול המקורי, כפי שהובא לידיעת המשיב 1 לראשונה.
אני סבורה עם זאת, כי ניתן וצריך לקבוע בוודאות האם כתב היד המופיע בפתקים הוא כתב ידו של המשיב 2,
והאם המשיב 1 מזהה אותם. בדיקות אלו לא נעשו. בכך יש משום מחדלי חקירה, שבוודאי יבואו לידי ביטוי בעת הדיון בתיק העיקרי.

משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה הרי שקיימת גם עילת מעצר עפ"י דין, שכן חזקה היא שהמבצע עבירות מסוג זה מסוכן לציבור.

עפ"י הוראות סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 שוב אין רואים במעצרו של המשיב "אמצעי הרתעתי", אלא נושא הוא אופי מניעתי
(פרשת קורמן: "...על רקע זב התבססה והלכה התפיסה
המניעתית. לפי תפיסה זו, אין הצדקה למעצר אלא אם ניתן להשיג תכלית המעצר או השחרור כרוך בסכנה לציבור...").

כך נפסק בעניין בחינת
חלופת מעצר בעבירות סמים
גם בבש"פ 1728/03, שירה זלצמן ואח' נ' מ"י:
"כאמור, אין חולק שהעוררים כולם מעורים בעולם הסמים וכי קמה ביחס אליהם עילת מעצר; אלא שגם בהתקיים עילה כאמור, איננו פטורים מלבחון ביחס לכל אחד מהם, אם יש חלופה שעשויה להשיג את תכלית המעצר".

על אף האמור לעיל, בשורה של פסקי דין אשר דנו בשאלת חלופת מעצר בעבירות סמים חמורות, נפסק בביהמ"ש העליון, כי עבירות כאלו מעידות על מסוכנותו של העובר אותן, מסוכנות שאינה ניתנת לאיון באמצעים חמורים פחות ממעצר.

בבש"פ 5560/04, רונן שעיה נ' מ"י, נפסק באשר לעבירות של יבוא סם:
"...לא נעלמה ממני העובדה כי אין לעורר עבר פלילי, אולם גם מי שעברו נקי ונותן את ידו ליבוא סמים לישראל, נוטל חלק בהפצתו של הנגע הממאיר, ועל כן הוא גם מעיד על עצמו כי סכנה רבה נשקפת ממנו לציבור".

קל וחומר במקרה שלפני, כאשר למשיב 2 יש עבר פלילי, גם אם אינו מכביד, כפי שטען בא כוחו.

בבש"פ 1203/04, סאמר עלאק נ' מ"י, תק – על 2004(1),1535, נפסק:
"קיומן של ראיות לכאורה בעבירות סמים חמורות, מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996. ההלכה היא כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים (ראה בש"פ 5635/03, 5570, אברג'יל נ' מ"י, תק – על 2003(2),6). אכן, אין המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים, אשר יש בהם כדי לשלול חזקת מסוכנות ולהצדיק חלופת מעצר...נוסף על כך מדובר בכמות סם גדולה, דבר המעיד על מסוכנותו של העורר אשר חלופת מעצר לא תשללה, אלא כאשר העורר יהיה
נתון במעצר".

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים.

באשר לעניינו של המשיב 1 – בא כוחו טען כי יש לנקוט בעניינו חלופת מעצר.
בעניין זה נפסק בבש"פ 7819/04, סימה מוגרבי נ' מ"י, בנוגע לנחיצותו של תסקיר שירות מבחן בעבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית:

"...אינני סבורה כי המקרה הנדון מתאים לקבלת תסקיר בשלב המעצר. מדובר בעבירת סמים חמורה והעוררת הודתה בחקירתה כי שימשה בלדרית עבור אחרים וכן הודתה כי היא משמשת כבלדרית סמים מזה מספר חודשים. אין מדובר, אפוא, במעידה חד פעמית אלא בעיסוק שיטתי ומסוכן שהעוררת בחרה, לכאורה, לעסוק בו, וכבר צוין לא אחת כי הבלדר מהווה חוליה חיונית ומשמעותית ברשת הפצת הסמים...ראוי לזכור כי שירות המבחן פועל תחת אילוצים לא קלים ולרשותו כוח אדם מוגבל. על כן, מן הראוי להשתדל ולהפעילו רק במקרים נכונים המצדיקים זאת".

בבש"פ 4567/96, עודה נ' מ"י, נידון עניינו של נאשם בקשירת קשר לייבא סם, והוחלט לשחררו בערבות. נפסק שם, כי מן הדין, להחזיק במעצר אף חשודים בביצוע תפקידים משניים יחסית, (דוגמת בלדרים), במטרה לשבש את כל מערכת הפצת הסמים. במקרה פסק הדין, הוחלט לשחרר את העורר בערבות, מאחר וביהמ"ש השתכנע כי העורר לא יעסוק מיוזמתו ביבוא סם ובהפצתו, לאחר ששותפיו נעצרו.

לא כך במקרה שלפני. כפי שעולה מחומר הראיות שפורט לעיל, בעניינו של המשיב 1 מדובר במעידה חד פעמית. אולם, מסוכנותו נובעת מדבריו מיום 13/9/04, כי היה חוזר על כך אם היה מצליח, על מנת לייצב את מצבו הכלכלי, ומכך שעפ"י עדותו שלו הוא שפנה אל המשיב 2 מיוזמתו, וביודעו מי החברים שלו, כדבריו, על מנת להכניס סם מסוכן לארץ.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מעצרם של המשיבים 1 ו- 2 עד תום ההליכים כנגדם בת"פ 40258/04 ו- 40259/04.


ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ה (26 באוקטובר 2004) במעמד הצדדים.

______________________
נגה אהד,
שופטת







בש בית משפט מחוזי 93119/04 מדינת ישראל נ' משה נוסם, אבי לוי (פורסם ב-ֽ 26/10/2004)