פסקי דין על אורלי ויניק | פסקי דין על כהן את דן נכסים ובניין | פסקי דין על דן אלי | פסקי דין על כהן ניסים |

1502/03 א     02/02/2004




א 1502/03 אורלי ויניק נ' כהן את דן נכסים ובניין בע"מ, דן אלי, כהן ניסים




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
א
001502/03


בפני
:
כב' השופט ד"ר עדי אזר
רשם בימ"ש מחוזי תל אביב- יפו


10/02/2004





אורלי ויניק


ע"י ב"כ עו"ד טל שרון
בעניין:


תובעת






נ
ג
ד






נתבעים


1. כהן את דן נכסים ובניין בע"מ

2. דן אלי
3. כהן ניסים

ע"י ב"כ עו"ד דותן כהן














החלטה



בדיון שהתקיים ביום 30/09/03 במסגרת קדם משפט בתיק זה, התעוררה שאלת פיצולה של התובענה, כך שחלקה האחד יוותר בבית משפט זה, ואילו חלק אחר יידון בבית משפט השלום. לצורך בירור שאלה זו הגישו הצדדים
הודעות מטעמם.

התובענה המונחת לפניי עניינה בעסקת
רכישת דירה בין הנתבעת 1- המוכרת, לבין התובעת- הקונה. התובעת עתרה לבית משפט נכבד זה לביטול הסכם המכר, השבת כספי התמורה ששולמו בעד הדירה ותשלום פיצויים. זאת עקב הפרה יסודית לכאורה של ההסכם, נזקים שנגרמו בדירה, השתתפות בהוצאות להשגת היתר בנייה ועוד.

אליבא התובעת "עסקינן בתביעה העוסקת בזכויות בעלות במקרקעין" (סעיף 9 להודעה מטעם התובעת, וכן סעיף 31). התביעה מעוררת שאלות קנייניות במקרקעין בעקבות פיצול הדירה (הדירה נשוא התובענה מהווה 44/100 חלקים מדירה מקורית אחרת), רישומה כיחידה נפרדת בלשכת רישום המקרקעין, ובעקבות העובדה כי עיריית תל-אביב אינה מכירה בפיצול ולא הועבר קניין מלא בה מהנתבעת 1 לידי התובעת. בנוסף לשאלת הבעלות במקרקעין, כוללת התובענה סעדים כספיים, כפי התובעת בכותרת כתב התביעה: "מהות התביעה: ביטול חוזה, השבה ופיצויים. סכום התביעה: 1,124,733 ש"ח." ( פירוט הפיצויים מצוי בסעיף 95 לכתב התביעה). אם-כן, מורכבת התובענה שלפניי משניים:
חלקה האחד עניינו בשאלת הבעלות במקרקעין- הדירה שפוצלה, וחלקה השני הינו תביעה כספית.

לטענת התובעת אין לפצל את התובענה אלא לבררה במסגרת בית משפט נכבד זה. התובעת מסתמכת על בהנמקותיה על הלכת "הטפל הולך אחרי העיקר": לטענתה הסעד העיקרי הינו השבת הבעלות במקרקעין אליה, והסעד הטפל הוא סעד הפיצויים, שהרי "הפיצויים נגזרים מההפרה הנטענת ומהפגם ברישום ובבעלות." (סעיף 17 להודעת התובעת).
לפיכך, טענה כי יש לברר את התובענה כולה בבית משפט נכבד זה. לחילופין, ציינה כי יש לברר את התביעה כולה בבית משפט השלום, היות שהשאלה המרכזית היא שאלת הפרת הסכם המכר. ומכיוון ששווי הסעד הכספי נופל מ- 2.5 מליון ₪, נתונה הסמכות לבית משפט השלום הנכבד (סעיפים 40-41 להודעה).

התביעה, בחלקה הגדול, היא תביעה כספית טהורה, ומכיוון שסכומה נופל מ- 2.5 מליון ש"ח, בית המשפט המוסמך לדון בה הוא בית משפט השלום:
"כאשר מוגשת תובענה כספית, נקבעת הסמכות לפי הסכום, תהא אשר תהא העילה, ואין נפקא מינא, אם נושא הסכסוך נוגע לעניין שהיה מצוי בסמכותו הייחודית של בית-משפט אחר, אילו נתבע בגינו סעד המתייחס במישרין לאותו עניין."
(רע"א 88/483 מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל- אגף המכס והבלו, פ"ד מד(3) 812, 815). וכן: " בתביעת סכום כסף תיקבע סמכותו של בית המשפט לפי הסכום שנתבע, ואין נפקא מינה בכך מה היא עילת התביעה ועל שום מה נתבע." (ד"ר י' זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעמ' 58).

מול התביעה הכספית עומד חלק התביעה בעניין הבעלות בדירה. כלל ידוע הוא בענייני מקרקעין יש לבית משפט השלום סמכות רק לגבי "תביעות בדבר חזקה או שימוש, או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם..." (סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984) (להלן: חוק בתי המשפט). זאת במובחן מבית משפט מחוזי, שלו הסמכות לדון, בתביעות הנוגעות לבעלות במקרקעין, לרבות ביטולו של הסכם כפי המקרה דנן:
"בית המשפט המחוזי הוא זה המוסמך לפסוק בשאלת ביטולו, תקפותו ואכיפתו של חוזה המכר. כל שהוסמך בית-משפט השלום (מסיבות ארכאיות) בהקשר לחוזה מכר זה הוא לדון בתביעה בדבר החזקה או השימוש בדירה הנדונה."
(ע"א 476/88 שושנה אשתר נ' עליזה נפתלי, פ"ד מה(2) 749, 755).

הלכה פסוקה וידועה היא כי: כאשר נתבעים סעדים כספיים וסעדים שאינם כספיים, והסעדים הנתבעים הם בסמכותם של בתי משפט שונים, יש להפריד את התביעות." ( רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ/ שוורץ, פ"ד נג(1) 670, סעיף 3 לפסק-הדין).
אפנה גם לע"א 8130/01 מוחמד מחאג'נה נ' מוחמד אגבאריה, (פדאור (לא פורסם) 03 (3) 559, ממנו למדים כי דין תביעה שחלקה עוסק בשאלת בעלות במקרקעין וחלקה האחר הוא סעד כספי בסמכות בית משפט שלום- להתפצל:
"אכן, מקום בו נתבעים מספר סעדים, אשר כולם נוגעים לעניינים שבמקרקעין, חלה ההלכה לפיה הטפל הולך אחר העיקר ובית המשפט המוסמך לדון בסעד
העיקרי מוסמך לדון גם בסעד הטפל...כך למשל, כאשר נלווית לתביעת בעלות במקרקעין תביעה לחזקה בהם, או עניין אחר הנוגע לשימוש בהם. לעומת זה, כאשר הסעד הנוסף או החלופי הנתבע, בצד הסעד הנודע לעניינים שבמקרקעין, הוא סעד כספי, קובעת ההלכה הפסוקה כי הסמכות העניינית לדון בסעד נוסף זה, נקבעת על פי שווי הסעד הכספי." (סעיף 9 לפסק-הדין).

בא-כוח התובעת הסתמכה בסיכומיה
על ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חאג' אחמד סניר מוחמד חמדן, פ"ד נ(5) 820 (להלן: דור אנרגיה). באותו ענין היה מדובר בצו עשה שאינו במקרקעין בדבר זכויות שיווק של דלק, סעד שאינו ניתן להערכה כספית הנתון לסמכות בית משפט מחוזי. בצד סעד זה נתבקש סעד נוסף של חזקה במקרקעין הנתון לסמכותו של בית משפט השלום ע"פ סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט. בית המשפט העליון הנכבד (כב' המשנה לנשיא אור) קבע כי הדברים קשורים זה בזה, ולכן הוחלט שלא להתערב בהחלטת בית המשפט קמא שקבע כי הוא מוסמך לדון בתובענה כולה.

אלא, שיש לאבחן את מקרה דור אנרגיה מהמקרה המובא לפניי. ראשית, במקרה דנן לא מתקיים אותו הקשר עליו עמד כב' השופט אור בדור אנרגיה בין שני הסעדים המבוקשים. באחרון נקבע כי הנושא העיקרי בחוזה אותו דרשה המערערת לאכוף היה שיווק הדלק. ואילו השכרת מקרקעי התחנה למערערת ומתן זכויות להפעילה למשיב לא היתה אלא תנאי לוואי, שנועד להסדיר את תנאי שיווק הדלק. ולאחר שקבע כי הסעד העיקרי הוא צו המניעה בענייני זכויות השיווק, הורה כי הסעד הנוגע לשכירות במקרקעין הינו טפל ההולך אחרי העיקר. לא כך הם פני הדברים בענייננו: הסעדים הנתבעים- זה הנוגע לבעלות במקרקעין ואלו הקשורים לתובענה הכספית אינם קשורים זה בזה, ואין האחד נלווה לאחר. חלק התובענה המצוי בסמכות בית משפט השלום עוסק בסעדים כספיים עקב הפרה חוזה לכאורה, נזקים לכאורה שנגרמו לדירה וכו'. המדובר בנושאים עצמאיים שאינם תלויים בשאלת הבעלות בדירה שהסמכות לדון בה מסורה לבית משפט נכבד זה. לפיכך, אין לקשור בין הסעדים כפי שנעשה בדור אנרגיה.

אבחנה נוספת הינה פורמלית- טכנית. בעניין דור אנרגיה, ציין בית המשפט העליון הנכבד כי:
"קבלת טענת המשיבים בשאלת הסמכות היתה מחייבת החזרת הדיון לבית משפט השלום על מנת שיתחיל בדיון מבראשית לאחר חלוף שנים מיום הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי. במקרה כזה היתה שמורה לצדדים גם הזכות לערער לבית המשפט המחוזי, וכן לערער, לאחר נטילת רשות, לבית המשפט העליון. תוצאה כזו, כפי שאירעה לא אחת בעבר, אינה מניחה את הדעת. היא מתעלמת מאבדן זמן שיפוטי יקר. היא מהווה מקור להתמשכות דיונים רק בשל כך שצד מן הצדדים לסכסוך טעה, במקרה גבול, בדבר הערכאה המוסמכת לדון בענין."
(סעיף 7 לפסק-הדין). בפסק-דין זה התייחס בית המשפט הנכבד לאותן נסיבות מסוימות, בהן דן בית המשפט קמא בעניין מסוים ונתן את פסק-דינו. על רקע זה קבע כב' המשנה לנשיא אור: "נראה לי, שככל שמדובר במערכת בתי המשפט הרגילים, רצוי לקבוע כלל, שלאחר שבית-משפט דן בעניין ונתן פסקו, שוב לא תוכל לצוף ולעלות שאלת הסמכות העניינית בכל שלב נוסף של הדיון." (שם). לעומת זאת, התיק המונח לפתחי נמצא בשלב מקדמי של ההליך המשפטי, בו מתעוררות שאלות הנוגעות לסמכות עניינית אשר דורשות הכרעה עוד בשלב זה של הדיון. וגם אם פיצול התובענה יש בו כדי להכביד על הצדדים ולגרום סרבול וחוסר יעילות, אינני סבור כי
ליתן פרשנות מרחיבה להלכת הטפל הולך אחרי העיקר:
"לפעמים, זכותו של התובע יכולה להתממש במלואה רק על-ידי פנייה לערכאות שונות ומפוצלות, אף שהזכות נובעת מעילת תביעה אחת ואף שאינטרס הציבור הוא שהתובענות תאוחדנה ולא תפוצלנה."
(אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, בעמ' 14).

סיכומו של דבר,
אני מורה על פיצול התובענה, כך שחלקה הנוגע לשאלת זכויות הבעלות במקרקעין יידון בבית משפט נכבד זה, וחלקה הכספי של התביעה יועבר לשמיעה בבית משפט השלום הנכבד.

אין צו להוצאות.


המשך קדם משפט, כפי נקבע, ביום 01/04/04, 10:00.



המזכירות תשלח העתק ההחלטה בדואר לצדדים.

ניתנה בלשכתי, י שבט תשס"ד, 2 פברואר 2004, בהיעדר הצדדים.


ד"ר עדי אזר
, שופט
רשם בימ"ש מחוזי
תל אביב- יפו






א בית משפט מחוזי 1502/03 אורלי ויניק נ' כהן את דן נכסים ובניין בע"מ, דן אלי, כהן ניסים (פורסם ב-ֽ 02/02/2004)