פסקי דין על מ ד י נ ת י ש ר א ל | פסקי דין על יעקב בן עזרא חסון

92936/03 בש     23/12/2003




בש 92936/03 מ ד י נ ת י ש ר א ל נ' יעקב בן עזרא חסון




בעניין:
1



בתי-המשפט



בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו

בפני
כב' השופט חאלד כבוב




ב"ש 92936/03


ב-פ 40343/03



המבקשת:
מ ד י נ ת
י ש ר א ל

על-ידי בא-כוחה - עו"ד פמיליה-פוגל
.





נ
ג
ד

המשיב:
יעקב בן עזרא חסון
,

יליד 1976, ת.ז. 03315541,
מרח' הרשב"א 20, ראשון-לציון.

על-ידי בא-כוחו - עו"ד אלי כהן
.

ה ח ל ט ה




1.
זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, בגין עבירה של סחר בנשק/עשיית עסקה בנשק, ועבירה של קשירת קשר לעשיית עסקה בנשק, הכל כמפורט בכתב האישום.

לפי כתב האישום, קשר המשיב קשר לעשיית עסקה בנשק עם גדי אבוטבול (עד המדינה), שהיה בעל חנות למערכת אזעקה, ולפי קשר זה ביקש ממנו המשיב לספק לו מטען חבלה במשקל של 1 קילוגרם, תוך שהוא מציין בפני
ו כי זה מיועד לחבריו מירושלים שפנו אליו בנדון, ולצורך זה רכש אותו עד מדינה מאחר לבנות חבלה במשקל של 1 קילוגרם ושילם לו תמורתן סך של 3,000 ₪, והמשך מסר לבנות חבלה אלה לידיו של אחר בשם ניסים ארגז.

ימים מספר לאחר מכן פנה המשיב לעד המדינה, ביקש ממנו להכין את המטען, כאשר בין הצדדים סוכם שהעלות תהיה בין 4,000 ל-5,000 דולר, למחרת היום הביא ארגז את הלבנות לחנותו של עד המדינה, זה הרכיב את המטען בנוכחותו של ארגז מארבע לבנות חבלה, מנפצים, סוללה, מערכת הפעלה חשמלית ומוליכים חשמליים, במהלך הרכבת המטען ולפני חיבור הנפצים בדק עד המדינה את תקינות המטען על ידי כך שערך הדגמה של הפעלת שלט ובתום ההרכבה הסביר עד המדינה לארגז כיצד לתפעלו על מנת שארגז יסביר זאת למשיב, מסר את המטען לארגז על מנת להחביאו.

בהמשך סוכם שהמשיב יקבל את המטען לידיו, נסע ברכבו אחרי עד המדינה וארגז לאיזור ראשון-לציון, ארגז הצטרף למשיב ברכבו, נסעו למקום המסתור, והמשיב קיבל לידיו את המטען, שילם תמורתו את הסכום המסוכם.

בהמשך נטען שהמשיב התקשר לעד המדינה ומסר לו כי המטען שסיפק לא היה טוב, ושחבלן משטרתי פוצץ אותו.

2.
ב"כ המבקשת טענה בפני
י שאמנם מדובר בפרשה שבה קיימת הודעה מפלילה של עד מרכזי, שנחתם אתו הסכם שישמש כעד מדינה, כאשר העד פירט בפני
חוקריו השתלשלות אירועים רבים ביותר שאינה קשורה דווקא למשיב, אלא יותר להכנת מטעני חבלה ששימשו עברניים לצורך חיסול חשבונות, אך במקרה דנן, ובניגוד לעניינם של נאשמים אחרים, הרי עד המדינה לא סיפק את המידע הראשוני בדבר מעורבותו של המשיב בעבירות נשוא כתב האישום, אלא היה זה ארגז, שנעצר בגין מעורבתו בפרשות אחרות, שסיפר על חלקו של המשיב שעה שזה קשר קשר עם עד המדינה לעשיית עסקה בנשק.

רק משסופק המידע הראשוני על ידי ארגז נחקר עד המדינה בנדון, וזה אישר בעצם את עיקר גרסתו של ארגז באשר למעורבתו של המשיב בקניית אותו מטען חבלה ובהמשך העברתו לאותה חבורה ירושלמית שנמנית על חוג ידידיו ומקורביו של המשיב.

דבריו אלה של ארגז לא נמסרו במסגרת הודעה מסודרת ומפורטת שנגבתה ממנו, כי העד הביע חשש לגורלו ולגורל משפחתו, אך הדברים נמסרו על ידו במהלך תשאולו, תשאול שתועד באמצעות הקלטה, שתומללה והוגשה לעיוני שעה שארגז סיפר לחוקריו על עד המדינה שמכין מטענים, סיפר על העובדה שנכח בעת שעד המדינה התקין את המטען עבור המשיב, מטען שפוצץ בסופו של דבר על ידי המשטרה.

ב"כ המאשימה ביקשה להפנות את בית המשפט לסמיכות הזמנים בין גרסתו של ארגז לבין המועד שבו אכן נחשף ונוטרל מטען חבלה בירושלים, סמיכות שתומכת באופן מהותי בגרסתו של ארגז, והרי אין מדובר בעד מדינה או במי שצמחה לו טובת הנאה מעצם מסירת גרסתו המפלילה.

ב"כ המאשימה לא התעלמה מחוסר הקורולציה בין גרסתו של עד המדינה לבין גרסתו של ארגז, אך ביקשה לראות את המקשר ביניהם שעה ששניהם הזכירו את המשיב כמי שהיה מעורב בעסקה עם עד המדינה שעה שזה התבקש על ידי המשיב להכין מטען חבלה במשקל של כ-1 קילוגרם.

ב"כ המבקשת הפנתה את בית המשפט לחוו"ד של המומחה, אלימליך, וביקשה ללמוד מחוו"ד זו שאכן יש זיקה בין המטען שהוכן על ידי עד המדינה לבין אותו מטען שנוטרל על ידי המשטרה (הסוללה שנעשה בה שימוש, העיטוף של מטען החבלה, ההסבר בדבר אי התאמה בפיוזים, למספר לבנות החבלה).
אמנם המשטרה ניסתה לתחקר מעורבים נוספים, לרבות זה שמתחת למכוניתו הונח אותו מטען חבלה, אך אלה בחרו, מסיבות השמורות עימם, שלא לשתף פעולה עם חוקרי המשטרה.
לבסוף ביקשה עו"ד פמיליה מבית המשפט לבחון את מערכת היחסים הקרובה ששררה בין המשיב לבין עד המדינה, שהתגוררו יחדיו במלון מרקורי בבת-ים, הכירו אחד את משנהו, והוסיפה שיש בהיכרות זו כדי לתמוך בגרסת המאשימה.

3.
ב"כ המשיב, עו"ד אלי כהן
, ביקש מבית המשפט לקבוע שמדובר בלא יותר מאשר ספקולציה שמועלית על ידי המאשימה כנגד המשיב, ושעל בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו להחליט בבקשה זו נוכח דלותו של חומר הראיות שקיים בתיק, שאיננו מצדיק בנסיבות העניין מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח.

עו"ד כהן ביקש להדגיש את הסתירה בין התאריך שמופיע בכתב האישום, שמדבר על חודש ינואר 03', מועד בו לכאורה נקשר הקשר בין המשיב לעד המדינה, לבין הגרסה של ארגז שאינה עולה בקנה אחד עם מועד זה, ביקש הוא להפנות לחוסר ההתאמה שעולה מחוו"ד של אלימליך, באשר למספר הסוללות שהרכיבו את מטען החבלה.

עוד ביקש הוא להפנות לסכסוך שבין עד המדינה לבין המשיב, סכסוך שנתגלע ביניהם לאחר תקופת חברות ומגורים משותפת, כאשר המשיב פירט בחקירתו את הרקע לסכסוך ואת הנתק שנוצר בינו לבין עד המדינה במשך תקופה של שנה, העובדה שהמשטרה לא בדקה ולא העלתה טענה זו.

עוד ביקש הוא להפנות את בית המשפט לעובדה שעד המדינה לא מצא לנכון לציין בפני
חוקריו, לאחר שנחתם עמו הסכם עד מדינה, את מעורבתו או חלקו של המשיב בהזמנת אותו מטען חבלה, וזאת על אף ששיתף פעולה באופן מלא עם חוקריו.

רק משהוטח בעד המדינה, על ידי החוקרים, עניין המטען נשוא כתב האישום, ציין עד המדינה כי אכן הכין את המטען אצלו, מסר לארגז את המטען כאשר המשיב משלם את התמורה לארגז - עובדות אשר לא אושרו על ידי ארגז, בעניין זה הפנה עו"ד כהן לתמליל 2424/03 מיום 9/10/03, בעמ' 41, שם ציין ארגז שעד המדינה מסר את המטען למשיב ביפו, כאשר המשיב משלם לו כסף, הוא מציין כי הוא לא ראה זאת, בעוד וגרסת עד המדינה היא אחרת בדבר מסירת המטען בראשון-לציון.

עו"ד כהן ביקש לבחון את דבריו של ארגז כדברים שנמסרו על ידי נרקומן, הסובל מבעיות נפשיות, מטופל תרופתית, שהתפאר והתהדר בפרשיות שכלל אינן נוגעות לו, שיתכן ושמע לגביהן מאחרים, ביקש לרצות את חוקריו במשטרה ועל כן עירב את המשיב וסיבך אותו שלא לצורך וללא כל בסיס, וראיה לכך שגם המשטרה והפרקליטות התייחסו בזהירות רבה לעדותו של עד זה נעוצה בעובדה שבחרו בסופו של דבר שלא להגיש כנגדו כתב אישום על אף בהודאתו קשר את עצמו לפרשה של הכנת מטען החבלה.

עו"ד כהן העלה טענות כנגד אופן ניהול החקירה במקרה זה, שעה שאותו תחקור של ארגז נערך לפני כשלושה חודשים, חקירתו של עד המדינה נעשה לאחר תחקור זה, ואף על פי כן לא נערך כל עימות בין המשיב לבין ארגז ועד המדינה, לא נחקרו ארגז ועד המדינה לאחר שהמשיב מסר גרסתו, לא נתבקשו אלה להסביר אתה סתירה בגרסה שמסר כל אחד משניהם, לא נעשו הצלבות בין הגרסאות.

עו"ד כהן המשיך בטענותיו כנגד האופן המגמתי בו התנהלה החקירה במקרה זה, שבו מסר עד המדינה שרכש מאדם מסויים את לבנות החבלה, לא רק במקרה זה אלא גם במקרים נוספים שעה שאחר בשם דן גור התלווה אליו (בדיעבד הסתבר שאותו דן גור אינו בין החיים יותר), ואף על פי כן משמסר עד המדינה לחוקריו כי הוא אינו זוכר את שמו של האדם ממנו רכש את לבנות החבלה לא דקדקו אלה אתו על אף שידעו שבכך הוא מסתיר מידע חיוני ביותר.

לבסוף, ביקש עו"ד כהן מבית המשפט לבחון את עברו הפלילי הלא מכביד של המשיב, לעובדה שגם לכאורה בוצעה עבירה על ידי המשיב לפני כשנה או שנה וחצי, ויש בכך להשליך על שאלת המסוכנות וכמובן לסתירות שבחומר הראיות.


4.

עיינתי ובחנתי את חומר הראיות שהוצג לי על ידי הצדדים, ההודעות הארוכות שנמסרו על ידי עד המדינה (לרבות הודאתו האחרונה של עד המדינה מיום 9/11/03 שבה הוסיף עד המדינה שאדם בשם חומי הוא שביקש את מטען החבלה, ונערך מפגש חודש לפני כן במועדון ביחד עם המשיב, מועדון ברח' אחד העם - כאשר בעדותו של המשיב מיום 16/11/03, עמ' 11 שורה 15, מאשר המשיב שהגיע למועדון זה פעם או פעמיים ביחד עם עד המדינה), הודעות שנמסרו על ידי המשיב עצמו כאשר נחקר, הודעות שנגבו מנחום בנימין, אליהו פירו, שלא שיתפו פעולה עם המשטרה, תחקורו של עד המדינה לגבי פרשה זו על ידי פקד משולם, בחודש אוקטובר, עמ' 3 לתחקור, תמלילי השיחות הארוכים ביותר עם ארגז (קלטת 2424/03, עמ' 2-3; קלטת 2425/03, עמ' 3; קלטת 2455/03, עמ' 1-3; קלטת 2459/03, עמ' 1-2), תמלילים שעל פני עשרות ואולי מאות עמודים של שיחות שתועדו בין חוקרי המשטרה לבין ארגז לגבי פרשיות שונות לרבות פרשה זו.

עיינתי גם במספר הודעות שנמסרו על ידי עוקבים ממחלק עיקוב של משטרת ישראל מיום 13/4/03, הודעות שנגבו ללא כל קשר לפרשה זו ולפני שהיא נחשפה, על מעקבים שבוצעו על ידי אותה יחידה, וחשיפת אותו מטען חבלה.

עיינתי גם בחוו"ד של מרקו אלמליך, ראש מעבדת חבלה במטה הארצי, שזומן בחודש אפריל שנה זו לבדוק נסיבות גילוי ונטרול מטען חבלה מאולתר שנתפס במהלך מרדף אחרי חשוד, חוו"ד המפרטת את הרכבו של המטען, יזמים, מערכת הפעלה, מקורות כוח, מוליכים חשמליים, סרטים דביקים, הסוואה ושיטת הצמדה, ואין ספק שאין התאמה מוחלטת בין העולה מחווה"ד לבין העדות שמסר עד המדינה באשר להרכב המטען שהוכן על ידו.

5.

בית משפט דן בשלב זה בראיות לכאורה הנחוצות למתן הכרעה בשאלת מעצרו של נאשם, האם מדובר בראיות שיש בהן פוטנציאל ראייתי להרשעת נאשם בסופו של הליך פלילי, מבלי להיזקק כבר בשלב זה לשאלת מהימנות ומשקל של ראיות אלה

.

למותר לציין, שאם בית המשפט משתכנע שנגרע משקלן של הראיות המוצגות בפני
ו, הרי יש לכך השלכה גם לעניין שאלת מעצרו של נאשם.

במקרה זה, הצביע הסניגור על סתירות בין עדותו של עד המדינה לבין הגרסה שנמסרה על ידי ארגז, אך אין בסתירות אלה, לפחות בשלב זה של הדיון, כדי לקעקע את הבסיס העומד איתן לטענת המאשימה, בדבר קשר שנקשר בין המשיב לבין עד המדינה לעשיית עסקה בנשק.

העובדה שעד המדינה היה מיודד עם המשיב, התגורר יחד עמו במלון מרקורי בבת-ים, אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים, כאשר לטענת המשיב בשלב מסויים הסתכסך הוא עם עד המדינה ולא היה ביניהם כל קשר, יכולה אולי ליתן הסבר מדוע לא רצה עד המדינה להפליל את המשיב, ורק לאחר שארגז הזכיר את אותה פרשה, נחקר אודותיה עד המדינה, שיתף פעולה עם חוקריו ומסר גרסה שמפלילה את המשיב.

מה לי אם מטען החבלה נמסר לידי המשיב בראשון-לציון או ביפו, כאשר שני העדים מציינים מפורשות שהמטען היה מיועד לחבריו של המשיב, שנמנים על הקבוצה הירושלמית, מציינים את גודלו של המטען, הרכבו, ויש התאמה בין גרסאות אלה.

אין להתעלם מהעובדה שארגז אינו עד מדינה, לא צמחה לו כל טובת הנאה מעצם מסירת
המידע למשטרה, אמנם הוחלט לא להגיש כנגדו, לפחות לא בשלב זה, כתב אישום הקושר
אותו לעבירות נשוא פרשה זו, אך אין בכך כדי להפחית מחומרת מעשיו של המשיב.


אישורו של המשיב בדבר המפגש בינו לבין עד המדינה במועדון ברח' אחד העם בתל-אביב, מהווה כאמור חיזוק לגרסת עד המדינה בדבר המפגש שנערך ביניהם, בנוכחות אדם נוסף שנמנה על אותה קבוצה.

6.

אמנם, אינני יכול להתעלם מטיעוניו של הסינגור בדבר אי התאמה מוחלטת בין האמור בחווה"ד של אלמליך לבין גרסתו של עד המדינה באשר להרכבו של מטען החבלה, אך אין גם לשכוח את העובדה שלפי גרסתו של עד המדינה הוכנו על ידו מטעני חבלה רבים, כך שאינני סבור שראוי להקפיד, כבר בשלב זה של הדיון, על חוסר התאמה בנוגע לסוללות שצורפו למטען החבלה והיוו חלק ממנו, ואינני סבור שניתן לראות בחוסר התאמה שכזה גריעה כה משמעותית מחומר הראיות שמצדיק מסקנה לה עתר הסניגור.

7.

סופו של דבר, ומבלי להתעלם מטיעוניו של הסניגור, הרי בחינה כוללת של חומר הראיות כפי שפירטתי לעיל, מביאה אותי למסקנה כי התביעה הביאה בפני
בית המשפט תשתית מוצקה ומספקת שמספיקה לשלב זה של הדיון.

מדובר במשיב שאמנם אין לחובתו הרשעות קודמות בעבירות נשק, אך עבירות נשק, ועל כך אין צורך להכביר מילים, אינן עבירות שהמסוכנות גלומה בתוכן, עד אשר גם אם ישתכנע בית המשפט כי יש חלופת מעצר הולמת, הרי אין בידו להורות על שחרור נאשם משום שאין בכל חלופה שכזו כדי להשיג את מטרת המעצר.

כל נאשם, שמסוגל לספק חומר חבלה שכזה, שיכול לסכן את חייהם של אנשים כה רבים, חלקם חפים מפשע, גלומה בו סכנה ממשית שיקשה עליו עד מאוד לשכנע את בית משפט שניתן להסירה או לאיינה.

8.

אשר על כן, מצאתי לקבל את הבקשה ואני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו בת"פ 40343/03, מחוזי, תל-אביב.


ניתנה והוּדעה בפומבי היום, כ"ח בכסלו התשס"ד, 23 בדצמבר 2003.



חאלד כבוב
, שופט







בש בית משפט מחוזי 92936/03 מ ד י נ ת י ש ר א ל נ' יעקב בן עזרא חסון (פורסם ב-ֽ 23/12/2003)