פסקי דין על סיעת מרץ במועצת עיריית ירושלים | פסקי דין על הרב נעמה קלמן-אזרחי ואח' | פסקי דין על מועצת עיריית ירושלים ו-19 אח'

2463/96 בג"צ     17/11/1996




בג"צ 2463/96 סיעת מרץ במועצת עיריית ירושלים, הרב נעמה קלמן-אזרחי ואח' נ' מועצת עיריית ירושלים ו-19 אח'




(פד"י נ(4) 837)

בבית המשפט העליון כשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 2463/96

השופטים: כבוד השופט א' גולדברג
,
כבוד השופט מ' חשין
,
כבוד השופטת ד' דורנר
העותרים: 1. סיעת מרץ במועצת עיריית ירושלים

2. הרב נעמה קלמן-אזרחי
3. הרב אהוד בנדל
4. הרב מאיה ליבוביץ
5. הרב פרופ' ראובן המר
6. התנועה ליהדות מתקדמת בישראל
7. התנועה המסורתית
ע"י ב"כ עו"ד א' רגב
, עו"ד ע' בן-דור


נ ג ד

המשיבה: מועצת עיריית ירושלים ו-19 אח'

ע"י ב"כ עו"ד צ' טרלו
, בשם המשיבים 1-2;
ע"י ב"כ עו"ד י' שפר
, סגן בכיר לפרקליט המדינה, בשם המשיב 19
התנגדות לצו על תנאי מיום 2.4.96.
פסק-דין

השופט א' גולדברג
: זה גלגולה השלישי של פרשת בחירתם של מועמדי העותרת 1 למועצה הדתית של ירושלים.

כפי שציין המשנה לנשיא אלון בגלגול הראשון בבג"צ 699/89, 955, 1025 הופמן ואח'
נ' מועצת עיריית ירושלים ואח'
; רוטלוי ואח'
נ' סיעת הליכוד במועצת עיריית תל-אביב-יפו ואח'
, פ"ד מח(1) 678, תוך הסכמה לנאמר בבג"צ 121/86 סיעת ש"ס, התאחדות הספרדים שומרי תורה, ואח'
נ' השר לענייני דתות ואח'
, פ"ד מ(3) 462, בעמ' 466) "'קביעת הרכבה של המועצה הדתית על-פי יחסי הכוחות שבמועצה המקומית, שבאותה רשות מקומית, מקובלת היא מימים ימימה, נכונה היא בעיני החוק וטובה היא בפסיקתו של בית-משפט זה'" (שם, בעמ' 686). עוד קבע המשנה לנשיא אלון, וגם זאת על דעת יתר חברי ההרכב בעתירה הנ"ל, כי "המועמד מטעם הרשות המקומית לכהונת חבר במועצה הדתית מייצג את הגוף הפוליטי-ציבורי שבאותה רשות מקומית, ואין הוא מכהן כחבר המועצה הדתית בתור נציג של השקפת עולם דתית זו או אחרת, ואין בחברותו במועצה דתית כדי לתת הכרה והצדקה להשקפת עולם דתית, לא כזו ולא אחרת" (שם, בעמ' 690).

ועוד נאמר בפסק הדין הנ"ל כי:

"... המועצה הדתית היא גוף מינהלי וכל עניינה וסמכותה אינו אלא סיפוק השירותים הדתיים היהודיים. כחברים במועצה הדתית יכולים לשמש, לפי הפסיקה שבידינו, כל מי שמעוניין בסיפוק השירותים הדתיים ... פסילת מועמדותם של מועמדים ... מטעמים שבהשקפת עולם אישית יש בה משום הפליה, והיא סותרת את עקרון השוויון, ודינה להיבטל" (שם, בעמ' 693).

אשר לטענה שהועלתה כי בחינת המועמדים יהיה בה כדי לשתק את תיפקודה של המועצה הדתית, השיב המשנה לנשיא אלון כי "טענה זו ראויה היא לעיון רציני" (שם). אולם בהמשך פסק-דינו ציין כי העותרים הצהירו כי:

"... אין בדעתם לשבש את תקינות פעילותה של המועצה הדתית, אלא מבקשים הם להימנות עם חבריה, כנציגי הגוף הפוליטי-ציבורי שברשות המקומית, ולדאוג לסיפוק השירותים הדתיים לכל מי שמבקש להיזקק להם. לעותרים ידוע ומקובל עליהם, כפי שהצהירו לפנינו, כי אם תעלה שאלה הלכתית הקשורה בשירותים הדתיים, הרי זו תובא להכרעתה של הסמכות ההלכתית, כקבוע בחוק ובפסיקה, כפי שעמדנו על כך. מן הראוי ומן הנכון לצאת מן ההנחה, שהחשש שמקנן בלבם של כל אלה שהזכרנום, בדבר אפשרות שיתוק עבודתה של המועצה הדתית, הינו חשש שווא, והוא יתבדה ... מן הראוי ומן הנכון לצאת מהנחה זו, שלא נסתרה עובדתית" (שם, בעמ' 696).

משחזר הנושא למועצת עיריית ירושלים, לא נתקיים הליך תיקון שבגדרו נדונה ונבדקה שאלת התאמתם האישית של המועמדים שהוצעו על-ידי העותרת 1. נוכח קיומו של הליך בחירה פגום, בוטלה בבג"צ 7105/95 החלטת המשיבה 1 שלא לבחור במועמדי העותרת 1, והוחלט כי על מועצת העירייה לחזור ולקיים את הליך בחירת המועמדים מתחילתו.

בעקבות החלטה זו החליטה המשיבה 1 שלא לבחור אף אחד מארבעת מועמדיה של העותרת 1, כשעל פי הרכבה של העותרת 1 במועצת העירייה מגיעים לה שני נציגים במועצה הדתית. כל טיעונו של בא-כוחם של המשיבים הוא, כי על-פי התבטאויותיהם של נציגי העותרת 1 בישיבתה של מועצת העירייה, אין העותרת 1 מעוניינת כלל בשירותי דת, ולפיכך אין מקום לנציגיה במועצה הדתית. איני רואה מקום להידרש לפלפול כוונתם של נציגי העותרת 1 באותה ישיבה, שכן אף לא אחד מהמתנגדים לבחירת מועמדיה של העותרת 1 לא נימק את התנגדותו בטעם שהעלה בא-כוח המשיבים לפנינו. לנימוק האמור של בא-כוח המשיבים אין על כן כל אחיזה בשיקול דעתם של המתנגדים לבחירה, ומשלא נשקל כלל שיקול זה, לא ניתן להעלותו לראשונה בתשובה לעתירה.

די בכך כדי להביא לקבלת העתירה, והתוצאה היא כי אנו מצהירים שהעותרים 2 ו-3 ייכללו ברשימת נציגי העותרת 1 למועצה הדתית בירושלים.

לאט אוכל לסיים את חוות-דעתי בלי להתייחס לאמירתו של מר ארנן יקותיאלי, אחד מנציגה של העותרת 1, בעת הדיון במועצת העירייה. על-פי הרשום בפרוטוקול הדיון דיבר מר יקותיאלי על "הביטוי המפוצץ הזה שנקרא עם ישראל". דומני כי סובלנות ולשון נקייה אינן מתיישבות עם אמירה אשר כזאת, במיוחד כשהיא נאמרת על-ידי נציג ציבור.

לפיכך, איני רואה גם מקום לחייב את המשיבים בהוצאות.

השופט מ' חשין
: אני מסכים להכרעת הדין כפי שהשמיעה חברי, השופט גולדברג. מועצת עיריית ירושלים הינה גוף ציבורי, וניתן היה לצפות כי תנהג כראוי לגוף ציבורי בעניינה של המועצה הדתית. שתי פעמים עלה עניינה של המועצה הדתית לפני בית המשפט הגבוה לצדק, ושתי פעמים אמר בית המשפט את דברו, צלול וברור. מועצת העירייה לא שעתה לאשר נאמר לה אלא המשיכה ללכת בדרכה והיא דרך ללא מוצא. והנה נקראנו עתה להכריע בנושא בשלישית. בשינויים המחויבים מן העניין אחזור - כמעט מילה במילה - על דברים שאמר השופט ברנזון בהקשר אחר, וכך אומר: רואה אני כעת, כי כנראה הטלנו על מועצת עיריית ירושלים תפקיד קשה מנשוא שאינה יכולה ומוכנה לעמוד בו. במצב דברים זה, לא לכבודה של המועצה הוא, ולא לכבודנו אנו, וזה גם לא לטובת הציבור, לתת לעניין זה להתגלגל הלאה ללא מעצור וללא תכלית מעשית (בג"צ 29/71 קידר ואח'
נ' בית הדין הרבני האזורי, תל-אביב-יפו ואח'
, פ"ד כו(1) 609, בעמ' 613-614).

אשר להערתו של חברי על דבריו של חבר המועצה ארנן יקותיאלי: לעניות דעתי יש להבין את דבריו של מר יקותיאלי על רקע ישיבתה של מועצת העירייה. מר יקותיאלי חש לאן נושבת הרוח, והרוח נשבה אמנם לכיוון שנשבה. לא אחתום על כל דבריו של מר יקותיאלי - אינני בטוח שהוא עצמו היה חוזר עליהם כיום - אך בה בעת אומר: אין אדם נתפס לא בשעת כעסו ולא בשעת צערו. ושעתו של יקותיאלי גם שעת כעס וגם שעת צער הייתה.

אשר להוצאות, אני מציע כי נחייב את מועצת העירייה לשלם לעותרים שכר טרחת עורך דין בסך של 40,000 ש"ח.

השופטת ד' דורנר
: אני מסכימה להכרעת הדין שהשמיעה חברי השופט גולדברג ולהערתו של חברי, השופט חשין.

לפיכך הוחלט לעשות את הצו מוחלט, ולפיו מצהירים אנו כי העותרים 2 ו-3 ייכללו ברשימת נציגי העותרת 1 למועצה הדתית בירושלים. כן הוחלט, בדעת רוב, לחייב את מועצת עיריית ירושלים לשלם לעותרים שכר טרחת עורך דין בסך של 40,000 ש"ח.

ניתן היום, ו' בכסלו תשנ"ז (17.11.96).








בג"צ בית המשפט העליון 2463/96 סיעת מרץ במועצת עיריית ירושלים, הרב נעמה קלמן-אזרחי ואח' נ' מועצת עיריית ירושלים ו-19 אח', [ פ"ד: נ 4 837 ] (פורסם ב-ֽ 17/11/1996)