פסקי דין על ז'אנה מלבסקיה | פסקי דין על רומן מלבסקי | פסקי דין על ניקיטה מלבסקי | פסקי דין על אברהם פורז | פסקי דין על ארקדי וקסלר |

1329/03 עתמ     06/07/2003




עתמ 1329/03 ז'אנה מלבסקיה, רומן מלבסקי, ניקיטה מלבסקי נ' אברהם פורז, ארקדי וקסלר




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו


בפני
כב' השופט נ. ישעיה
עתמ 001329/03






06/07/03





בעניין:
1. ז'אנה מלבסקיה

2. רומן מלבסקי
3. ניקיטה מלבסקי
ע"י ב"כ עו"ד ר. דרור




העותרים


נ
ג
ד


1. שר הפנים - אברהם פורז

2. נציג משרד הפנים בנתב"ג - ארקדי וקסלר
ע"י פרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי)
ע"י עו"ד ד. יפרח



המשיב



פסק דין


1.
בעתירה שבפני
מבקשת העותרת, בשמה ובשם שני ילדיה, להורות למשיבים ליתן לה, לילדיה, לאמה ולעוזר אישי שלה אשרת כניסה לישראל לתקופה מוגבלת של כשלושה חודשים.


העותרים הגיעו לפני כחודש (30.5.03) לנמל התעופה בן גוריון בטיסה מרוסיה וביקשו להכנס לארץ על פי אשרת כניסה שניתנה להם, לבקשתם, בקונסוליה הישראלית במוסקבה, לשם בילוי חופשת קיץ בת מספר חודשים. המשיב 2 סרב לאשר את כניסתם לארץ ועוד באותו יום הם הוחזרו בטיסה לארץ המוצא, היינו לרוסיה.
בקשת בא כוחם לעכב את הרחקתם נדחתה על ידי נציג המשיב, ועתירתם למתן סעד ביניים, לפיו יתיר ביהמ"ש את כניסתם לארץ באופן זמני נדחתה אף היא בהחלטתו המנומקת של כב' השופט ע. פוגלמן מיום 12.6.03.

על אף כל אלה, עומדת עדיין העותרת, השוהה עתה עם ילדיה במקום מגוריה ברוסיה, על עתירתה על מנת שיתאפשר לה, אף אם באיחור, להגיע לארץ לשם בילוי חופשת קיץ עם ילדיה.

2.
העותרים היו בעבר בעלי אזרחות ישראלית ואשרת עולה מכוח זכאותו של אנטון מלבסקי, בעלה של העותרת ואבי ילדיה, על פי חוק השבות.
מעמדם זה של העותרים, כמו גם מעמדו של אנטון מלבסקי, נשלל לפני כארבע שנים (בסוף 1999) לאחר שהוכח כי מעמדו על פי חוק השבות הושג במירמה תוך מסירת ידיעות כוזבות. אשרת העולה שלו בוטלה על ידי המשיב וכפועל יוצא מכך בוטלה גם אזרחותו. ביטול זה אושר על ידי ביהמ"ש העליון (ראה בג"צ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים פד"י נב (4) 690). משבוטלה אזרחותו של אנטון מלבסקי ומעמדו כעולה לפי חוק השבות, פקעה מאליה אזרחותם של העותרים, שכן אין הם זכאים לאזרחות על פי חוק השבות מכוח עצמם, כך מכל מקום גורסים המשיבים.
אנטון מלבסקי נהרג בתאונה בשנת 2001 לאחר שעזב עם בני משפחתו את הארץ ועבר להתגורר ברוסיה.

3.
בנסיבות אלה ועל פי מדיניותו של שר הפנים, הנקוטה על ידו מימים ימימה, לפיה משנשללה בעבר אזרחותו ו/או מעמדו של אדם זר, נשללת זכותו להכנס לישראל בכל אשרה שהיא - מנעו המשיבים מהעותרים את כניסתם לישראל, על אף שברשותם היתה אשרת כניסה שניתנה להם, כאמור, בארץ מוצאם, היינו בקונסוליה הישראלית במוסקבה.
הבהיר המשיב, בכתב התגובה שהוגש מטעמו כי את אשרת התייר לכניסה לארץ השיגו העותרים תוך שהם מעלימים מידע מהותי ומציגים מצג כוזב. בבקשתם שהגישו לקבלת אשרת תייר לא ציינו הם, לטענת המשיבים, כי בעבר הם היו אזרחים
ישראלים
ומעמדם
זה
בוטל
או
נשלל. הם אף ציינו בטופס הבקשה
כי

בעבר הם היו אזרחי ברית המועצות לשעבר ונמנעו מלציין את העובדה כי "אזרחותם הקודמת", האחרונה, היתה אזרחות ישראלית (שבוטלה, כאמור).

לאור האמור לעיל, ועל פי מדיניותו, עומד המשיב על סירובו לאפשר את כניסתם של העותרים לארץ ולו באשרת תייר לפרק זמן קצר וקצוב. כך על אף שבעבר הותרה כניסתה של העותרת לארץ מספר פעמים, אם בגפה ואם יחד עם ילדיה, באמצעות אשרת תייר שהיא קיבלה בקונסוליה במוסקבה.
טוענת באת כוח המשיב בתגובתה, כי כניסתם בעבר התאפשרה מחמת טעויות של אנשי משטרת הגבולות, אשר נעלמה מעיניהם העובדה כי מדובר במבקשי כניסה לישראל שאזרחותם נשללה בעבר, וככאלה ועל פי מדיניות משרד הפנים, כאמור, אין להתיר כניסתם על פי אשרה כלשהי.

4.
בא כוח העותרים העלה בעתירתו שורה ארוכה של טענות, אשר יש בכל אחת מהן, להצדיק, לדעתו, היענות לעתירה.
עיינתי בטענות אלה שנטענו בפירוט ובאריכות בכתב העתירה, נתתי דעתי לטיעונים שהועלו בפני
במהלך הדיון והגעתי למסקנה כי אין מקום להיענות לעתירה ודינה להדחות.

5.
חוק הכניסה לישראל - 1952 מקנה לשר הפנים את הסמכות להעניק אשרות כניסה לישראל לאדם שאינו בעל אזרחות ודרכון ישראליים, שלו אין זכות קנויה להכנס לישראל ללא צורך באשרה, כפי שיש לאזרח ישראלי הנושא דרכון ישראלי.


נקבע לא אחת כי שיקול דעתו של שר הפנים, האם להעניק אשרת כניסה לישראל, אם לאו, הוא רחב ביותר.


(ראה בג"צ 482/71 קלרק נ' שר הפנים פד"י כז (1), 113 ובג"צ 431/89 קנדל נ' ש הפנים פד"י מו (4), 505).
יתירה מכך: שר הפנים הופטר במפורש מהחובה לנמק את החלטתו ליתן לזר המבקש להכנס לישראל את זכות הטיעון בטרם שבקשתו לקבלת אשרה סורבה.

ראה סעיף 9 לחוק לתיקון סדרי מינהל (הנמקות) - 1958 ובג"צ 371/76 קריגר נ' שר הפנים פד"י לא (1), 287.


סמכותו של שר הפנים לאסור כניסת זר לישראל היא כה רחבה עד כי רשאי הוא לבטל אשרה שניתנה לפי חוק הכניסה לישראל ולמנוע את כניסת הזר לישראל, אף עם הוצאה לו אשרה קודם לכן בארץ מוצאו (ראה סעיף 11 לחוק הכניסה לישראל). כך נהג, למעשה, השר באמצעות המשיב 2, בעיניינינו.


עדיין, ועל אף שיקול הדעת הנרחב שהעניק המחוקק לשר הפנים לאסור כניסת זרים, על פי חוק הכניסה לישראל, אין סמכותו בלתי מוגבלת לחלוטין.


... "ככל סמכות שלטונית, חייבת היא (סמכותו של שר הפנים - נ.י) במסגרת מטרות החוק המסמיך. השיקולים הכלליים הפוסלים כל שיקול דעת מינהלי, פוסלים גם את שיקול הדעת של שר הפנים לעניין גירושו של אדם מישראל".
(דברי כב' הנשיא ברק בבג"צ 282/88 פד"י מב (2) 424).
כן ראה פסק הדין בפרשת קלרק הנ"ל.


החלטתו של שר הפנים למנוע את כניסת העותרים לארץ ואף להרחיקם למדינה ממנה באו, על פי סמכויותיו לפי חוק הכניסה לישראל, נתונה, איפוא, לביקורת שיפוטית של ביהמ"ש לעניינים מנהליים. עם זאת, על מנת להשיג את מטרתם ולהביא לביטול החלטת ההרחקה, היה על העותרים להצביע על קיומו של פגם מנהלי שנפל בהחלטתו של שר הפנים ו/או בהפעלת שיקול דעתו, שיצדיק את התערבותו של בית המשפט.
בהעדרו של פגם כזה יימנע בית המשפט מהתערבות בשיקול דעתו של השר, שכן אין הערכאה המינהלית מחליפה את שיקול דעתה בשיקול דעתו של השר המוסמך ואין היא משמשת כערכאת ערעור על החלטותיו.


על פגם מינהלי מעין זה, לא עלה בידי העותרים להצביע. לא שוכנעתי כי החלטתו של שר הפנים למנוע את כניסת העותרים לארץ לוקה בחוסר סבירות (קיצונית) או נגועה באפליה, משוא פנים או בפגם מינהלי כלשהו אחר שיצדיק את התערבותו של בית משפט זה ואת ביטול החלטת המשיבים.

6.
בא כח העותרים, עו"ד דרור, תוקף את עצם שלילת אזרחותם או מעמדם של העותרים כאזרחי מדינת ישראל. לדבריו, ולאור העובדות שהוא פרט, אזרחות זו כלל לא נשללה מהם באופן פורמאלי ו/או נשללה שלא על פי דין, שכן לדבריו, אפילו ששלילת האזרחות מאנטון מלבסקי המנוח נעשתה כדין (ואכן כך הדבר על פי החלטת ביהמ"ש העליון בעניינו) אין זה מן הראוי ועל פי דין לשלול אותה מהעותרים. ודאי שאין זה הליך מנהלי תקין לשלול את אזרחותם ללא שתינתן לעותרים זכות טיעון בעניין זה וללא שהחלטה זו הובאה לידיעתם.


טענות אלה ואחרות, אף אם יש בהן ממש, אינן רלוונטיות לענייננו. סמכותו של שר הפנים לאסור כניסת זרים לישראל ואף להרחיקם ממנה, לפי חוק הכניסה לישראל, היא כאמור רחבה ואין הוא חייב כלל לנמקה. שר הפנים באמצעות המשיב 2 הפעיל את סמכותו גם במקרה זה, לגבי העותרים, כשנקודת המוצא שלו היא שהעותרים אינם אזרחי ישראל ואין להם מעמד כלשהו לפי חוק השבות.
מנקודת מוצא זו פעל שר הפנים במסגרת סמכותו ולא מצאתי, כאמור, בשיקוליו, במסגרת נורמטיבית זו, פגם מנהלי כלשהו, אשר יצדיק את התערבותו של בית המשפט לעיניינים מנהליים.


לו מבקש ב"כ העותרים לתקוף את עצם שלילת אזרחותם של העותרים או פקיעתה בשל שלילת מעמדם, או מעמדו של אנטון מלבסקי, מכח חוק השבות, היה עליו לעתור לבית המשפט הגבוה לצדק, שכן הביקורת השיפוטית בעניין זה מסורה לסמכותו ולא לסמכותו של בית-משפט זה המוסמך לדון, בהקשר זה, בעתירות שעניינן אשרות כניסה לפי חוק הכניסה לישראל - 1952 ובהן בלבד.

(ראה סעיף 12 לתוספת הראשונה של חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים - 2000).


לציין כי יש, לדעתי, מקום לדון בשאלת ביטול אזרחותם של העותרים, או פקיעתה, לאור הכללים הקבועים בחוק האזרחות. סוגיה זו אינה נקיה מספיקות וסימני שאלה, אלא וכאמור, אין בית משפט זה מוסמך להדרש לסוגיה זו.

7.
באת כח המשיבים, עו"ד יפרח, טענה בפני
כי אין בעובדה שבעבר ניתנו אשרות לעותרים והם נכנסו באמצעותן לארץ, כדי "להכשיר" את כניסתם גם הפעם, שכן כניסתם בפעמים הקודמות התאפשרה בשל טעות וחוסר תשומת לב מצד אנשי ביקורת הגבולות. טעות זו התאפשרה בשל התנהגות שלא בתום לב מצד העותרת והעלמת מידע מהותי על ידה, כשנמנעה היא מלציין בבקשה לקבלת אשרת תייר, כי בעבר היו העותרים בעלי אזרחות ישראלית וזו נשללה מהם.


ב"כ העותרים חולק על טענה זו וטוען כי מרשיו לא העלימו כלל מידע. הם מסרו את כל הפרטים שהתבקשו למסור על פי טופס הבקשה שהוצג בפני
הם ולא מעבר לכך.


עיון בטופסי הבקשות נספחים ג'-ה' לתגובת המשיבים) אינו מצביע, מיניה וביה, על העלמת מידע חיוני על ידי העותרים, שכן הם לא נדרשו כלל לפרט בטופס הבקשה האם היתה להם בעבר אזרחות ישראלית שנשללה. קשה, על כן, לייחס להמנעותם מציון עובדה זו חוסר תום לב. עם זאת, ברור כי המידע שהם מסרו בטופס הבקשה, לפיו אזרחותם האחרונה היתה בריה"מ
לשעבר, הוא מידע כוזב, שכן לאחר שהם הגיעו לארץ ניתנה להם, כאמור, אזרחות ישראלית וזו היתה האזרחות שהיה על העותרים לציין במשבצת "אזרחות קודמת" (סעיף 9 לטופס הבקשה, נספח ג'), במקום ציון אזרחות של בריה"מ כפי שהם רשמו בפועל.

בין כך ובין כך ואף אם אין מדובר בחוסר תום לב (אם כי כן מדובר במסירת מידע כוזב המהווה עבירה פלילית פי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל), סמכותו של שר הפנים לפי חוק הכניסה לישראל היא, כאמור, רחבה ביותר ורשאי הוא להפעילה, אף אם לא הוכחו חוסר תום לב, או העלמת מידע, בעת הגשת הבקשה לאשרה. כך
במסגרת ועל פי המדיניות הנ"ל שקבע לעצמו, שאין בה, כשלעצמה, פסול ואין היא בלתי סבירה ברמה כה קיצונית שתצדיק את פסילתה ע"י בית המשפט.

עם זאת, מוצא אני להעיר, במאמר מוסגר, כי מן הראוי שהמשיב, או הממונה על ביקורת הגבולות במשרד הפנים, ישקלו את תיקון טופס הבקשה לקבלת אשרת כניסה על ידי הוספת "משבצת" נוספת שבה יתבקש המבקש לפרט האם נשללה אזרחותו בעבר. בכך תימנע מהמבקש האפשרות להעלים או להסתיר עובדה זו.
העלמת מידע כזה על ידי המבקש, על אף שהוא יתבקש, במפורש, למסור אותו בטופס הבקשה, תעיד בעליל על חוסר תום לב ועל העלמת מידע מהותי שאותו הוא התבקש במפורש לגלות.
בדרישה זו יהיה אף כדי לסייע למשיב לבצע את מדיניותו, לפיה ביטול האזרחות שולל את זכותו של הזר להכנס לישראל בכל אשרה שהיא.

8.
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את עתירת העותרים. בנסיבות הענין כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.

ניתן בלשכתי בהעדר הצדדים ביום 6.7.03.

נ. ישעיה
, שופט








עתמ בית משפט מחוזי 1329/03 ז'אנה מלבסקיה, רומן מלבסקי, ניקיטה מלבסקי נ' אברהם פורז, ארקדי וקסלר (פורסם ב-ֽ 06/07/2003)