פסקי דין על עו"ד אמיר שושני | פסקי דין על שרה בצלאל | פסקי דין על אסתר בצלאל |

1497/99 עא     20/04/1999




עא 1497/99 עו"ד אמיר שושני נ' שרה בצלאל, אסתר בצלאל








ב
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 1497/99


בפני
: כבוד הנשיא א' ברק



המערער

:
עו"ד אמיר שושני



נגד


המשיבים
:
1. שרה בצלאל
2. אסתר בצלאל


ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום בירושלים בבש"א 2536/98 (ת"א 7941/98)
מיום 2.9.98, שניתנה על ידי כבוד השופט כרמי
מוסק


בשם המערער: בעצמו

בשם המשיבה מס' 1: עו"ד צבי שטרסברג



פסק-דין


1. ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט כ' מוסק) מיום 2.9.98, בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין בעניינו של המערער.

2. לבית משפט השלום בירושלים הוגשה על ידי משיבה מס' 1 (להלן: המשיבה) תובענה, המכוונת כנגד המערער ומשיבה מס' 2. בתובענה נתבקש, בין היתר, סעד פינוי מדירה. כן נתבקשה החזרת רכוש שנלקח, כביכול, מן הדירה. על פי הנטען, רכוש זה נלקח מן הדירה על ידי המערער (או שלוחו), עת ייצג את משיבה מס' 2.

3. המערער פנה לבית המשפט ביום 27.5.98 בבקשה, בה נתבקש, בין היתר, למחוק התביעה כנגדו על הסף. טענתו היתה, כי אין כל יריבות בינו ובין המשיבה, שכן הוא פעל כבא כוחה ושלוחה של משיבה מס' 2. על כן, אין כל עילה כנגדו - לא לגוף העניין, ולא מן הבחינה הדיונית.

4. בהחלטת בית המשפט מיום 16.6.98, הוחלט לדחות הבקשה למחיקה. לאחר שפירט את התשתית העובדתית עד למועד זה וההליכים שהיו, ציין השופט:

"16. באשר לטענתו של המבקש 1 [הוא המערער - א.ב.], כי פעל אך ורק כשלוח, נראה לי, כי מעורבתו בכניסה הבלתי-חוקית לאותה דירה, חרגה באופן ניכר מיחסי לקוח-עורך דין, ופעילותו בעניין זה, חרגה משליחותו.

17. לא יעלה על הדעת, שעו"ד יתן יד, לכניסה בלתי חוקית לדירה, אף אם לקוחו סובר, כי הוא בעל הדירה.

18. לא יעלה על הדעת, שעו"ד יתן יד, לכניסה מעין זו לדירה, שעה שהוא יודע, כי הצד שכנגד החזיק בדירה שנים רבות, ואף אם אינו מחזיק כיום בדירה, הרי מפתחות הדירה בידיו, ולא יעלה על הדעת, להיכנס לדירה, לאחר פריצת המנעול או החלפתו, וזאת ללא פניה לבית המשפט.

19. אלו מעשים שלא יעשו, הם בגדר עבירה על החוק, ועל כן אינם נכללים בגדר מקצוע עריכת הדין, ובגדר השליחות המוקנית לעו"ד.

20. לפיכך, אף אם כל שעשה המבקש 1 היה פניה לפורץ-מנעולים ולחוקר פרטי, שיפשפש במסמכים שבדירה, ויקח מהם, ככל העולה על רוחו, הרי אין בכך לשנות את דבריי לעיל.

21. באשר לטענתו השניה של המבקש 1, כי הסעד אינו מופנה כנגדו, אף כאן אינני יכול לקבל טענה זו.

22. לאחר שנעשה אותו מעשה, אינני יודע בשלב זה, באופן וודאי, היכן נמצאים אותם מסמכים, שנלקחו מהדירה, מה נלקח מהדירה, מי מחזיק במה שנלקח מהדירה, למי השליטה במפתחות-הדירה, למרות הצהרת המבקשת 2, כי היא המחזיקה במפתחות-הדירה.


23. מהנימוקים האמורים לעיל, אני דוחה את הבקשה, למחיקת התביעה על הסף כנגד המבקש 1...".



5. ביום 7.7.98 הגיש המערער לבית המשפט בקשה לפסילתו מלישב בדין בעניינו. טענתו של המערער היתה, כי מנוסח ההחלטה בעניין בקשת המחיקה מיום 16.6.98, ברי כי בית המשפט גיבש ו"נעל דעתו" בסוגיות העומדות להכרעה בתיק, ועל כן קם לו חשש ממשי למשוא פנים. כך, ציין המערער, קבע השופט נחרצות כי אכן המערער נכנס לדירה, באופן בלתי חוקי. זאת, כאשר טרם הוגש כתב הגנה, טרם נשמעו ראיות, ולכאורה אף המשיבה עצמה אינה מכחישה את אי מעורבותו של המערער. בנסיבות אלה, נתבקשה פסילתו של השופט כאמור.

6. בהחלטתו מיום 2.9.98, נדחתה הבקשה לפסילה (יצויין, כי ככל הנראה לא קיבל המערער החלטה זו במועדה, אם כי נוכח התוצאה אליה הגעתי אין אני צריך להכריע בעניין זה). בהחלטתו קבע בית המשפט, כי כל שנכתב בהחלטתו לעניין המחיקה, מיום 16.6.98, נאמר אך לכאורה. בית המשפט ציין, בין היתר, כי כל שקבע לעניין אי החוקיות היה במידה ואכן יקבע כי הכניסה היתה לא חוקית ובהתייחס לפטור אפשרי במקרה מעין זה, על בסיס קיומה של שליחות. עוד צויין, כי קביעת אי החוקיות התבססה על הנתונים שהיו בפני
בית המשפט אותה העת. בשולי החלטתו הוסיף בית המשפט, כי:

"נראה שאין צורך להכביר מילים על המקרה דנן, אינני רואה כיצד 'המשחק נמכר'..., שהרי יש עוד טעם רב בהמשך הדיון, שהרי כפי שציינתי יש עוד עדויות וראיות רבות העתידות לזרום אל מכלול הנתונים שבתיק... החלטה כאן, כבר [כך במקור - א.ב.] שהובהר לעיל לא התיימרה לקבוע כל מעמד בדבר פעולה כלשהיא של מי שהוא או את מעמדו של נכס כלשהוא.

סיכומו של דבר אין הקביעה בדבר 'הכניסה הבלתי חוקית' מהווה סוף דבר בתיק זה ואף לא תחילתו של תיק זה, אלא זו היתה הנחה במסגרת תשובה עניינית לטענה שהועלתה בבקשת המשיב בבקשה לדחייה על הסף.

לפיכך הבקשה נדחית...".



7. על החלטה זו מונח בפני
ערעורו של המערער. בפני
חזר המערער וטען, כי נוכח השלב הדיוני בו מצוי היה ההליך (בהיעדר כתבי הגנה) ונוכח נחרצות דבריו של השופט בהחלטתו, ברי כי נתגבש חשש ממשי למשוא פנים. כחיזוק לעניין זה, טען המערער, יש לראות את האמור בכתבי הטענות מטעם המשיבה, מהם עולה כי אף היא רואה בהחלטתו של כב' השופט בבקשת המחיקה כמעין "השתק פלוגתא", ואף

פסק דין
. המערער מדגיש עוד, כי חלק מן הקביעות של כב' השופט מצויות במחלוקת עובדתית בין הצדדים. עוד נטען, כי בהחלטת המחיקה הסתמך כב' השופט על החלטה שניתנה בתיק אחר בפני
כב' השופטת ב' כהנא, ועניינה גם הוא פועלו של המערער. דא עקא, כך נטען, כי החלטה זו נהפכה לאחר מכן בערכאות הערעור. לסיכום טענותיו מביא המערער את תחושתו בדבר גיבוש הדעה על ידי כב' השופט מוסק, כפי שהשתקפה, לדעתו, בהחלטה נוספת שניתנה על ידי כב' השופט בתיק אחר. המערער טען, כי בהחלטה נוספת זו סבר השופט כי הוגשה בקשה נוספת וזהה לזו שהגיש המערער, ועל כן ציין כי "נא להפנות את תשומת ליבו של המבקש [המערער - א.ב.] כי לא נוהגים להגיש בקשה פעמיים". אליבא דמערער, מעידה הערה זו - שגם לא היתה נכונה לגוף העניין - על חשש ממשי למשוא פנים.

8. לאחר שעיינתי בחומר שבפני
ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. לא מצאתי בנסיבות המקרה כי "ננעלה דעתו" של היושב בדין, במובן זה שקם לו חשש ממשי למשוא פנים (ראו: בג"ץ 2184/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573, 605). כאמור בהחלטתו של כב' השופט, מסקנותיו היו לכאוריות ואך בגדרי בקשה למחיקה על הסף. הן ניתנו על פי החומר שהיה בפני
ו אותה העת. בעניין זה, דווקא העובדה שלא הוגשו כתבי ההגנה מחזקת את "לכאוריותה" של ההחלטה ולא כפי שנטען על ידי המערער. ביתר טענותיו של המערער לא מצאתי יסוד לפסילת בית המשפט. כך, בעצם העובדה שהצד שכנגד רואה את החלטתו של השופט בבקשת המחיקה כ"

פסק דין
", אין כדי להביא לפסילתו של היושב בדין. אכן, יתכן ומוטב היה לו היה כב' השופט בוחר בלשון פסקנית ונחרצת פחות בהחלטתו מיום 16.6.98, אולם לא מצאתי לגופו של עניין ובנסיבות המקרה כולן, יחדיו ובנפרד, חשש ממשי למשוא פנים.

על כן, דין הערעור להידחות.

המערער יישא בהוצאות המשיבה מס' 1 בסך 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ד' באייר התשנ"ט (20.4.99).


ה נ ש י א






העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99014970.
a01
/דז/







עא בית המשפט העליון 1497/99 עו"ד אמיר שושני נ' שרה בצלאל, אסתר בצלאל (פורסם ב-ֽ 20/04/1999)