פסקי דין על יהודה לייב מיצברג

151/08 פ     23/09/2008




פ 151/08 מדינת ישראל - משרד התמ"ת נ' יהודה לייב מיצברג




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
פ
000151/08


בפני
:
כב' השופטת יפה שטיין
תאריך:
23/09/2008




בעניין:
מדינת ישראל - משרד התמ"ת



ע"י ב"כ עו"ד

עדתו גיורא

המאשימה

נ
ג
ד


יהודה לייב מיצברג



ע"י ב"כ עו"ד
חיים נובוגרוצקי

נאשם

החלטה
1.
בתיק זה, ולאחר שמיעת עדי התביעה, ביקש בא כוח הנאשם כי בית הדין אין להשיב לאשמה, וכי אין
בראיות התביעה הוכחה לכאורה לאשמה המיוחסת לנאשם בכתב האישום.

2.
לאחר עיון במלוא החומר שבתיק – אינני מקבלת את הטענה.
3.
סעיף
158 לחוק סדר הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982 (להלן – אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב האישום. ראיות בסיסיות לעניין זה, אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית המשפט העליון בע"פ 28/49 הנ"ל, ראיות במידה, היוצרות אותה מערכת הוכחות ראשונית המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם".

4.

על מנת לזכות את הנאשם בשלב זה, על בית הדין/בית משפט
להגיע למסקנה כי אף אם כל החומר שהובא לחובתו יזכה במלא האמון והמשקל, לא יהא בו כדי לבסס הרשעה בעבירה המיוחסת לנאשם, ומשכך אין לו מפני מה להתגונן.
הלכה היא כי די בקיומן של ראיות דלות ואפילו ב"חלקים או ב"שברים" של עדות, להוכחת יסודות העבירות המיוחסות לנאשם, כדי לחייבו להשיב על האשמה.
ע"פ הפסיקה, בשלב דיוני זה אין להביא בחשבון שיקולי מהימנות העדים, או משקל ראייתי של הראיות אשר הוצגו במסגרת פרשת התביעה. רק בנסיבות נדירות, כאשר הראיות שהובאו הינן כה בלתי סבירות, ששום בית משפט סביר לא יכול היה לראות בהן בסיס להרשעה - יטה בית המשפט אוזן לטענות בדבר מהימנותן.
עוד יצויין כי בשונה מהשלב של סיום
המשפט, בסיום פרשת התביעה בית המשפט אינו בוחן אם אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר, אלא האם הובאה "ראיה לכאורה" מצד התביעה. "ראיות לכאורה" הן לענייננו ראיות קבילות אשר עברו באופן ראשוני את כור ההיתוך של ההליך הפלילי (ר' לעניין זה מרדכי לוי, טענת "אין להשיב לאשמה" – בחינה מחדש, הפרקליט כרך מט(1) 225, 242).

5.
בעניין שבפני
נו – לא ניתן לומר שהנאשם עמד בקריטריונים האמורים
לצורך קביעה כי
אין להשיב לאשמה.

6.
הנאשם מואשם בכך שעבר על עבירה
על פי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים). הנאשם, ביקש להישפט, אך מאידך, כשהוזמן לחקירה
במסגרת השלמת החקירה, ונקרא לתת את גרסתו בעדות, שמר על זכות השתיקה, ולא מסר כלל את גרסתו.
מנגד -
מעדויות עדי התביעה ומתעודת עובד הציבור שהוגשה,
ניתן לומר כי
המאשימה
הרימה את הנטל המוטל עליה לכל הפחות בקיומן של ראיות דלות,
באופן שיכול לקשור את הנאשם לעבירה המיוחסת לו. גם שיחת הטלפון עם השכנה, אשר מסרה את פרטיו, וגם שיחת הטלפון עם הנאשם עצמו, כפי שעולה מהעדויות, קושרות את הנאשם
לכאורה לבית המדובר (גם אם אינו הבעלים היחידי אלא רק אחד מהיורשים). ע"פ תעודת עובד הציבור, שני העובדים שנתפסו במקום – אינם ישראלים ואין להם היתר לעבוד בישראל. היות וכך – ולמרות
שאין בשלב זה הוכחה חותכת לשאלה למי שייך הבית בו נעברה לכאורה העבירה – לא ניתן לקבל את הטענה כי אין בראיות שהוצגו דבר הקושר את הנאשם לעבירה המיוחסת, באופן המצדיק זיכוי מוחלט כבר בשלב מוקדם זה,
ע"פ טענת "אין להשיב לאשמה".

לאור כל האמור לעיל נדחית טענת הנאשם כי אין להשיב







פ בית דין אזורי לעבודה 151/08 מדינת ישראל - משרד התמ"ת נ' יהודה לייב מיצברג (פורסם ב-ֽ 23/09/2008)