פסקי דין על שקיב עלי | פסקי דין על נאיף עלי | פסקי דין על סאמר עלי | פסקי דין על מאיר שטרית שר המשפטים והשר לענייני | פסקי דין על דתות | פסקי דין על השיח' מוופק טריף | פסקי דין על ועדת המנויים לקאדי מד'הב |

10291/01 דנגצ     10/01/2002




דנגצ 10291/01 שקיב עלי, נאיף עלי, סאמר עלי נ' מאיר שטרית שר המשפטים והשר לענייני, דתות, השיח' מוופק טריף, ועדת המנויים לקאדי מד'הב








ב
בית המשפט העליון



דנג"ץ 10291/01


בפני
: כבוד השופט מ' חשין

העותרים

: 1. עו"ד שקיב עלי
2. עו"ד נאיף עלי
3. עו"ד סאמר עלי

נגד

המשיבים
: 1. מר מאיר שטרית שר המשפטים והשר לענייני
דתות

2. השיח' מוופק טריף

3. ועדת המנויים לקאדי מד'הב


בשם העותרים: עו"ד שקיב עלי



עתירה לדיון נוסף


החלטה

עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק-הדין שניתן בבג"ץ 8946/01 עו"ד שקיב עלי
ואח' נ' שר המשפטים והשר לענייני דתות
, מר מאיר שטרית ואח' (טרם פורסם).

2. העתירה בבג"ץ 8946/01 היוותה חוליה בשרשרת ארוכה וסבוכה של חילוקי-דעות וסיכסוכים שנתגלעו בין שני פלגים בתוכְכי העדה הדרוזית בישראל; וטענות המועלות באריכות ובפרוטרוט בעתירה לדיון נוסף מעלות בי זיכרונות מעתירות קודמות שבאו לפני בית-המשפט הגבוה לצדק. אלא שלא כעתירות קודמות היא העתירה שלפנינו. שבעוד אשר בעתירות קודמות נדונו החלטות של רשויות-מימשל ורשויות-מינהל הנמנות עם הרשות המבצעת בישראל, זו הפעם ענייננו הוא בביקורת על פסק-דין של בית-המשפט העליון. ולא הרי דרכי הביקורת - בדיון נוסף - על פסק-דין של בית-המשפט העליון כהרי דרכי הביקורת - בבג"ץ - על החלטות המימשל והמינהל. עילות הביקורת שונות הן ודרכי הביקורת אחרות הן. בעוד אשר גידרי סמכותו של הבג"ץ נקבעו בסעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, הסמכות להורייה על דיון נוסף - והיא הסמכות שלענייננו - נקבעה בסעיף 30(ב) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-. וכדברו של סעיף 30(ב) האמור, לא יקויים דיון נוסף בפסק-דין שנתן בית-המשפט העליון אלא אם נפסקה באותו פסק-דין הלכה, ואם אותה הלכה שנפסקה "עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית-המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה, יש מקום לדיון נוסף". פירוש הדברים הוא, שבעתירה לדיון נוסף מניחים אנו לפנינו את פסק-הדין שהעותר מבקש דיון נוסף בו - את פסק-הדין ולא דבר אחר זולתו - ומבקשים אנו למצוא אם נקבעו בו שתי אלו: אחת, אם נקבעה בו הלכה, ושתיים, אם אותה הלכה שנקבעה מקיימת אחד התנאים המפורשים האמורים בסעיף 30(ב) לחוק בתי-המשפט.

3. ומדוע מרחיב אני בנושא סמכותי להורות על דיון נוסף, אלא שעתירת העותרים מלאה וגדושה בטיעונים שאינם כלל לעניינו של דיון נוסף. אצמצם עצמי איפוא לאותן הלכות שהעותרים טוענים כי נקבעו בפסק-הדין נושא הדיון, ואבקש לבחון אם עומדות הן אותן הלכות במיבחנים הנדרשים לקיומו של דיון נוסף בהן.

4. העתירה לבג"ץ - וכמותה העתירה שלפנינו - כזו כן זו השתיים סבות-הולכות את החלטתה של ועדת המינויים שכוננה על-פי חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים, תשכ"ג1963- (חוק בתי הדין). ועדת המינויים האמורה החליטה בישיבותיה מן הימים 28.1.2001 ו- 12.11.2001 - "לאחר דיון בנדון ועיון בחומר שהובא בפני
ה", כלשונו של פסק-הדין נושא הדיון - להמליץ לפני נשיא המדינה למנות את המשיב מס' 2, השיח' מוופק טריף
, להיותו קאדי מד'הב בבית הדין הדתי הדרוזי לערעורים. על החלטה זו יצא קיצפם של העותרים, ובעתירתם לבג"ץ תקפו הם אותה החלטה מכל עבריה. בית-המשפט נדרש לטיעוני העותרים, ולאחר דיון החליט לדחות את טיעוניהם ושלא להתערב בהחלטתה של הוועדה למנות את המשיב מס' 2 קאדי מד'הב. בעתירה שלפנינו יוצאים העותרים חוצץ נגד החלטת הוועדה, ותוקפים הם את החלטת הבג"ץ אשר סירבה להתערב בהחלטה להמליץ על מינויו של המשיב מס' 2.

5. ומה הצדק מוצאים העותרים לקיומו של דיון נוסף? הנה הם טיעוניהם, ובלשונם (בסעיפים 12(?)29 ו30- לעתירתם):


ההלכה העולה מפסק הדין


12. מפסק הדין עולה הלכה שתורת אי ההתערבות של בג"צ חלה גם במקום שוועדת המינויים בוחרת לתפקיד שפיטה מועמד אשר לאורך כל הדרך לא כיבד החלטות שיפוטיות של ערכאות שיפוטיות. זאת על אף שאותו מועמד הוא בעצמו הולך לכהן בתפקיד שפיטה והולך להוציא מתחת ידו החלטות שיפוטיות שיש בהן כדי לחייב אחרים.

היעלה על הדעת כי מועמד אשר לא כיבד החלטות של בתי משפט הוא בעצמו יכהן בתפקיד שופט!!!. איך הוא יראה בעיני הציבור, ואיך ניתן לצפות שהמתדיינים והציבור בכללותו יכבדו את החלטותיו.
איך תיראה מערכת המשפט עם קאדי שכזה. היכן מקומו של אימון הציבור במערכת המשפט!!!!!

29. על כן מדובר במקרה חמור ביותר שבו מאשר בית המשפט החלטת וועדת מינויים שכזו. ויש לזכור כי ספק רב אם מקרה כזה יכול להתעורר בקשר לוועדת המינוי של שופטים, שכן בוועדה זו יושבים שלושה משופטי בית המשפט העליון, ובוודאי שהם לא ייתנו למקרה דומה שכזה "לעבור". מכאן ברור היה שבית המשפט הנכבד היה צריך להגן על מערכת השפיטה שבראשה הוא עומד.

30. ל

פסק דין
זה וההלכה העולה ממנו השלכה מרחיקת לכת, לא רק על שלטון החוק ומערכת השפיטה, אלא גם על עתידה ומעמדה של העדה הדרוזית שבראשה יעמוד אדם שבז למערכת המשפט והפר צווים שיפוטיים "באומץ לב" וכאילו שאין דין ואין דיין. יש לכך השפעה על תפיסת הציבור הנאור שבית משפט נכבד זה ביצר את מעמדו פעם את (כך) פעם ושמר עליו מכל משמר פעם אחר פעם בפסקי דין שונים. העותרים סבורים כי הציבור הדרוזי לעולם לא יכול להיות ציבור נאור כאשר בבית הדין לערעורים של העדה יושב אדם שלא כיבד לא את בית הדין ולא את הציבור שעליו הוא נמנה. (ההדגשות במקור - מ' ח').



ובמקום אחר בעתירה:


העותרים סבורים כי ההלכה שנפסקה בפסק הדין עומדת בסתירה להלכות קודמות, וכי בפסק הדין יש פגיעה רבה ואנושה הן בעדה הדרוזית, הן בשלטון החוק והן באימון הציבור במערכת המשפט במדינה.

כמבואר להלן אישר פסק הדין את החלטת ועדת המינויים שבחרה במשיב 2 לתפקיד קאדי בבית הדין הדתי הדרוזי לערעורים, על אף שאין מחלוקת כלל וכלל כי משיב זה לא כיבד החלטות רבות של בית הדין ושל בג"צ וכי משיב זה הפר החלטות אלה ברגל גסה ותוך קריאת תגר על כל מערכת המשפט במדינה.

אישור בחירת המשיב 2 על ידי ועדת המינויים, יש בו מסר שלילי ביותר לכלל הציבור ויש בכך כדי להעניק לו פרס על כך שלא כיבד את החלטות שיפוטיות שונות.

לא השכל הישר, לא המצפון הציבורי, ולא כל הגיון יכול לסבור מצב בו ימונה לתפקיד שפיטה אדם שהפר בפומבי "ובאבירות" רבה את כל ההחלטות השיפוטיות שניתנו על ידי הערכאות השונות כולל בג"צ בעצמו ובכבודו (ההדגשות במקור - מ' ח').


בהמשך דבריהם סומכים העותרים דבריהם לפסקי-דין עוד ועוד שיצאו מלפני בית-המשפט העליון, ואשר נקבעו בהם אמות-מידה לפסילתם של מועמדים לכהונות בשירות הציבור, מהן כהונות בכירות ומהן כהונות פחות בכירות. כך, למשל, ההלכות שנקבעו בפסקי-דין אלה: בג"ץ 727/98 עווד נ' השר לענייני דתות
, פ"ד מב(4) 487; בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229; בג"ץ 4566/90 דקל נ' שר האוצר, פ"ד מה(1) 28; בג"ץ 7074/93 סוויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מו(2) 749; בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השליטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 404; בג"ץ 4267/93 אמיתי נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 441; בג"ץ 932/99 התנועה לאיכות השלטון נ' יו"ר הוועדה לבדיקת מינויים, (לא פורסם); בג"ץ 2533/97 התנועה למען איכות השלטון נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(3) 46; בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון נ' ממשלת ישראל והשר אריה דרעי, פ"ד מז(4) 404; בג"ץ 194/94 שגב נ' שר החוץ, פ"ד מט(5) 57; בג"ץ 727/88 הרב יצחק יוסף נ' שר הדתות
, פ"ד מב(4) 487; בג"ץ 1284/99 פלונית נ' ראש המטה הכללי ותא"ל ניר גלילי, פ"ד נג(2)62. כן מסתמכים העותרים על מאמרו של מ"מ הנשיא השופט חיים כהן "כשרותם של משרתי ציבור", אשר פורסם בביטאון משפט ומימשל, כרך ב (תשנ"ד1994-) 265.

6. שורת אסמכתאות זו מרשימה באורכה ובמישקלה, והשאלה אינה אלא מהי אותה הלכה שקבע בית-המשפט ואשר העותרים מבקשים להעמידה לבחינה בדיון נוסף. משתימצא לנו ההלכה או-אז נוכל להידרש לטענה הרוכבת עליה ולפיה עומדת אותה הלכה בסתירה להלכות קודמות שנקבעו בפסקי-הדין שהבאנו למעלה ובפסקי-דין אחרים זולתם.

הבה ניפנה איפוא לעיין בפסק-הדין וננסה לאתר בו אותה ההלכה שהעותרים מבקשים להעמידה לדיון נוסף.

7. ארבע טענות העלו העותרים לפני הבג"ץ, וענייננו עתה נסוב על הטענה הראשונה מבין הארבע. וכך כותב בית-המשפט באשר לטענתם הראשונה של העותרים (בפיסקה 7 לפסק-הדין):

טענתם הראשונה והעיקרית של העותרים הנה, כי נפל פגם בהחלטתה של הוועדה, שכן משיב מס' 2 אינו ראוי לשמש כקאדי מד'הב. כך הדבר, בעיקר לאור התלונות השונות בגין אי הסדרים הכספיים וכן טענות שונות שעיקרן אי קיום החלטות שיפוטיות שונות על ידי משיב מס' 2 (ההדגשה במקור - מ' ח').


זו היא, בתמצית, טענתם של העותרים אף לפנינו, דהיינו, שהמשיב מס' 2 אינו ראוי לשמש קאדי מד'הב בשל התנהגותו בעבר בנושאי כספים של העדה ובשל כך שלא קיים החלטות שיפוטיות שונות שחייבוהו. על כל אלה פסק בית-המשפט בפיסקה 14 לפסק-דינו, ואלה היו דבריו:

הטענה העיקרית שהתעוררה בפני
נו היא אודות כשירותו של משיב מס' 2 לשמש כקאדי מד'הב. בהקשר זה, חזרו העותרים למעשה על טענות שהועלו בהליכים הקודמים שנגעו למינויו של משיב מס' 2 ועניינן התלונות אודות אי הסדרים הכספיים וכן הטענות בדבר הפרות צווים שיפוטיים שנעשו, לטענתם, על ידי משיב מס' 2. עיינו בטענות אלה. נחה דעתנו, כי אין בהן עילה להתערבותנו בהחלטתה של ועדת המינויים. אמת, לפחות חלק מן העותרים הסכים בשנת 1997 לסגת מתלונות אלה. התלונות אודות אי הסדרים הכספיים נבדקו מכוח ההסכמה שהושגה בדיון שהתקיים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה. מונה רואה חשבון מוסכם שבדיקתו לא מצאה חסר בכספים. היועץ המשפטי לממשלה לא מצא ראיות מספיקות להמשך החקירה. כל החומר שבנדון הובא בפני
הוועדה ולאחר ששקלה אותו מחדש - בייחוד בדיון מיום 12.11.2001 - הגיעה למסקנה כי אין בטענות כנגד משיב מס' 2 בכדי למנוע את מינויו כקאדי מד'הב. בנסיבות אלה, לא מצאנו כי נפל פגם של חוסר סבירות קיצוני בהחלטת ועדת המינויים, המצדיק את התערבותנו (השוו: בג"ץ 514/84 אסעד נ' השר לענייני דתות
, פ"ד ל"ח(3) 750).

נקרא החלטה זו, נשוב ונקרא בה, וידענו כי אין בה כל הלכה העומדת בסתירה להלכות קודמות שנקבעו. בית-המשפט אינו פוסק כי המשיב מס' 2 ראוי - או אינו ראוי - לשמש קאדי מד'הב. כל שבית-המשפט אומר אינו אלא זה, שבנסיבות העניין לא נמצא לו "כי נפל פגם של חוסר סבירות קיצוני בהחלטת ועדת המינויים, המצדיק את התערבותנו". ודברים אלה באים על רקע ההלכה המקובלת, ולפיה "לא יתערב בית-משפט זה בהחלטותיה של ועדת המינויים אלא במקרים בהם נפל פגם חמור או חוסר סבירות קיצוני בפעולתה" (פיסקה 14 לפסק-הדין). בית-המשפט לא קבע הלכה חדשה, לא-כל-שכן שלא קבע הלכה העומדת בסתירה להלכה קיימת. כל שעשה בית-המשפט לא היה אלא שיישם הלכות קיימות על העניין שהונח לפניו, ובהחלטה זו בוודאי אין משום הלכה המצדיקה דיון נוסף בה.

אני דוחה איפוא את העתירה לקיומו של דיון נוסף.


היום, כ"ו בטבת תשס"ב (10.1.2002).

ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור

01102910.
g01

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט:
www.court.gov.il







דנגצ בית המשפט העליון 10291/01 שקיב עלי, נאיף עלי, סאמר עלי נ' מאיר שטרית שר המשפטים והשר לענייני, דתות, השיח' מוופק טריף, ועדת המנויים לקאדי מד'הב (פורסם ב-ֽ 10/01/2002)