פסקי דין על עיריית גבעתיים | פסקי דין על איתן לוי מהנדסים ויועצים בע"מ

2693/03 עא     03/09/2008




עא 2693/03 עיריית גבעתיים נ' איתן לוי מהנדסים ויועצים בע"מ




בעניין:

1
בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
עא 002693/03


לפני:
כב' השופטת אסתר קובו
, סגנית נשיא – אב"ד
כב' השופטת מיכל רובינשטיין
, סגנית נשיא
כב' השופטת עפרה צ'רניאק


03/09/2008



בעניין
:
עיריית גבעתיים



ע"י ב"כ עו"ד ש. זילברמן
המערערת



- נ
ג
ד-



איתן לוי מהנדסים ויועצים בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד י. יחיאל
המשיבה

פסק דין

ערעור מתוקן על פסק דינו של בימה"ש השלום בתל אביב יפו (כב' השופט צ. כספי) בת.א. 69255/97 לפיו חוייבה המערערת עיריית גבעתיים
(להלן: "המערערת") לשלם למשיבה, איתן לוי מהנדסים ויועצים בע"מ
(להלן:"המשיבה"), שכר טרחה עבור תכנון של 748 מזגנים.

ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:


בשנת 1995 החליטה עיריית גבעתיים
להתקין מזגנים בבתי ספר בתחומה. לצורך כך אושר במועצה תקציב בלתי רגיל בסך הקרוב ל- 2 מליון ₪, אשר אושר גם על ידי הממונה על המחוז כנדרש בפקודת העיריות [נוסח חדש] ותקנות הרשויות המקומיות (הכנת תקציבים), התשל"א - 1971. לצורך התקנת המזגנים הסכימו ועדי ההורים של בתי הספר להשתתף בחלק מעלות המזגנים והתקנתם. התקציב האמור נבנה על סמך ההסכמה הנ"ל ובמגבלות ההשתתפות של ההורים.

ההחלטה היתה להתקין 260 מזגנים בבתי הספר השונים. מספר זה מבוסס על ההנחה כי מחיר מזגן ועלות התקנתו מסתכם בסכום של 7,000 ₪ ובהתאמה יעלה עם התקציב אשר שוריין למטרה זו.

המשיבה הוזמנה לבצע את עבודות התכנון והפיקוח העליון הכרוכות בהתקנת המזגנים וב- 6.4.95 נחתם הסכם בין העיריה לבין המשיבה.

בהסכם צויין כי האומדן לביצוע קבלני של העבודה הינו 1,820,000 ₪, והוגדר התשלום המגיע למתכנן בסך של 95,823 ₪, על בסיס הפרוט כדלקמן:
4.5%
x
1,820,000 ₪ .....................81,900 ₪
מע"מ 17% ....................................13,923 ₪
לתשלום

95,823 ₪
(ראו פרק ג' סעיף 2 להסכם).

סעיף 4 ג' לפרק ג' של ההסכם הנ"ל קובע כי:

"אם המתכנן יתכנן עבודות שלא נכללות בהיקף העבודה כולן או חלקן או כל עבודה אחרת מבלי שיוזמן לכך במפורש ובכתב ע"י המהנדס, לא ישולם למתכנן ע"י העיריה בקשר לעבודות אלה תשלום כלשהו. המתכנן מצהיר בזאת כי לא יבוא בתביעות כלשהן הן לשכר והן לאחרות, נוסף למפורט בהסכם זה, על כל סעיפיו".
(ההדגשה איננה במקור).

המונח "המהנדס" הוגדר בסע' 3(א)(1) של ההסכם במלים "מהנדס – מהנדס העיר".

כמו כן מצאנו בהסכם את ההוראה כדלהלן:

"האמדן בסעיף קטן א מבוסס על אמדן מחיר יחידה בגובה של 7,000 ₪ ל- 260 יחידות. המונח "חריגה" המופיע בהסכם זה מתייחס לאי חריגה בהתייחס למחיר יחידה (במכפלת היחידות המופיע בסעיף קטן א או כל אחד מהם בנפרד) ולא למספר היחידות.
אם יגדל מספר היחידות מעבר ל- 30% יוגדל שכר המתכנן בשיעור מכפלת 4.5%
x
7,000 ₪ כפול מספר היחידות העולה על 260 (ללא הגבלת 30%) ובתוספת מע"מ
".

תוספת זו בכתב יד נרשמה לבקשת המשיבה ובהסכמת היועצת המשפטית של המערערת.

לאחר חתימת ההסכם הסתבר כי המשיבה באמצעות מנהלה, תכננה מספר גדול יותר של מזגנים – 748 יחידות. בהתאמה תבעה שכר עבור הכמות הגדולה יותר שתכננה.
העיריה המערערת סברה
כי המשיבה חרגה מהוראות ההסכם ומהנדרש מהימנה, וכי לא מגיעה לה כל תמורה בגין תכנון חורג מעבר ל- 260 מזגנים. בסופו של דבר, לא נקנו ולא הותקנו יותר מ- 260 מזגנים.

פסק הדין של הערכאה הדיונית


בפסק הדין נקבע כי בוצעו בפועל רק 260 מזגנים במסגרת בתי הספר שבפרויקט. כן נקבע, כי אין חולק שמספר יחידות המזגנים אשר תוכננו על ידי המשיבה היה 748. השאלה שבמחלוקת היתה אם מגיע למשיבה שכ"ט עבור כל המזגנים שתוכננו על ידה או רק בגין 260. פסק הדין מפרט את טענות המשיבה ואת טענות המערערת.
בהסתמך על ההלכה כי את פרשנותו של החוזה יש ללמוד מלשון החוזה עצמו ומנסיבות החיצוניות לו, בלא שיד אחת תגבר על השניה, כלשון פסק הדין, קבע השופט הנכבד כי לא לשונו של החוזה ולא נסיבותיו החיצוניות מצדיקות את טענות המערערת. על פי הנסיבות סבר בית המשפט, יש לקבל את התביעה באשר לתשלום בגין כל כמות המזגנים אשר תוכננה על ידי המשיבה. בפסק הדין נדחתה גם דרישת התשלום של המשיבה לפי שיעור של 9,100 ₪ ליחידת מזגן (ולא 7,000 ₪) וכן דרישה לתשלום בגין פיקוח עליון באשר לא הומצאו פרטים טובים בנושא זה על ידי המשיבה. מאותו טעם נדחתה גם הדרישה לתשלום בגין עבודות נוספות.

עיריית גבעתיים
מערערת על פסק הדין ועל חיובה בתכנון המזגנים החורג. לפנינו גם ערעור שכנגד מטעמה של המשיבה על אותם חלקים בדרישתה אשר נדחו על ידי בית משפט קמא.

דיון


ההסכם שבין המערערת למשיבה קובע באופן ברור את היקף העבודה הנדרש מן המתכנן ואת תחומי השכר המגיע למשיבה. הדברים נלמדים גם מן האמדן שאושר על ידי מועצת העיריה והממונה על המחוז, מסעיף 2 בפרק ג' של ההסכם אשר מציין במפורש כי שכרה של המשיבה יהיה בשיעור של 4.5% מן האמדן, כהגדרתו, היינו 4.5
x
1,820,000 ₪ בתוספת מע"מ ובהסך הכל 95,823 ₪. זהו סכום שכר טרחתה של המשיבה בגין התכנון.

עוד מצינו בהסכם בכתב כי על כל הזמנת עבודה נוספת מעבר לזו המפורטת ברחל בתך הקטנה לעיל, יש לקבל הוראה מפורשת ובכתב ממהנדס העיר וכי אם יחרוג המתכנן ממסגרת העבודות המוזמנות הוא לא יקבל כל תשלום נוסף (ראה סעיף 4 ג' לפרק ג' וכן ראה את פרק העובדות).

השופט בפסק הדין קובע כעובדה כי "מקובל עלי שהתובע ידע על מגבלות התקציב של העיריה לביצוע הפרויקט אולם אין לכך דבר עם זכותו לתשלום על פי החוזה, כפי שיובהר בהמשך הדברים" (עמ' 6 לפרוטוקול).

במסמכי טיוטת המכרז שהכינה המשיבה להזמנת הצעות לביצוע מקבלני מיזוג אויר, ציינה היא כי מדובר ב- 748 יחידות למיזוג. משהבחינה בכך היועצת המשפטית של המערערת, בטרם הוצאת המכרז, הורתה באופן מפורש לתקן את המכרז. היא ביקשה להבהיר כי כל כמות המזגנים העולה על 260 איננה חלק מן המכרז והיא תבוצע אם ואך ורק בכפוף לתקציב שיעמוד בעתיד, אם יעמוד, לרשות העיריה וועד ההורים (ראו לענין זה גם מכתבה של המשיבה מיום 6.6.95 המציינת כי שלב ב', היינו התקנת מזגנים במספר העולה על 260 הינו הצהרת כוונות בלבד, אינו חלק ממכרז זה ויבוצע אך ורק בכפוף לתקציב שיעמוד לרשות העיריה וועד ההורים).

בית המשפט קמא פנה ללשון החוזה ולנסיבותיו, הכל בהסתמך על פסק הדין בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ,פ"ד מט(2) 265 (1995), אך המסקנות שהסיק מן העובדות מלשון ההסכם ומהנסיבות שגויות הן.

ההסכם מדבר בלשון ברורה ומפורשת על 260 מזגנים ומפרט גם כיצד יגזר שכר טרחתה של המשיבה. לא רק זו אלא שבמקרה הנדון חברה הרשות לועדי ההורים לצורך התקנת המיזוג. בית המשפט התעלם מהשיתוף הזה, מחלוקת ההוצאה בין רשות ציבורית לבין ועדי הורים המחוייבים בגילוי נאות לציבור. בית המשפט התעלם גם מהעובדה שתשתית החשמל שהיתה בבתי הספר לא הספיקה להתקנת מזגנים בכמות שתכננה המשיבה מבלי שקיבלה הרשאה מאת מהנדס העיר. בית המשפט קמא גם התעלם מתכליתו של ההסכם, מרוחו ומכוונת הצדדים העולה הימנו, במיוחד בהתחשב בתקציב הבלתי רגיל שאושר למטרה זו. תכנון של 748 יחידות הוא פי 3 מהתכנון שעמד על הפרק. בית המשפט התעלם מכך שההסכם נקב באופן מפורש בגובה שכר הטרחה המגיע למשיבה. הוראות ההסכם מבארות כי כל הזמנה נוספת של תכנון צריכה לבוא באופן מפורש ובכתב ממהנדס העיר.
המשיבה לא הצביעה כלל על הזמנה מפורשת ובכתב ממהנדס העיר שניתנה לה.

כאמור, בית המשפט ביסס בין היתר את חיובה של המערערת על הוראות סע' 1(ב) להסכם:
"האומדן בס"ק א' מבוסס על אומדן מחיר יחידה בגובה 7,000 ₪ ל- 260 יחידות. המונח חריגה המופיע בהסכם זה מתייחס לאי חריגה בהתייחס למחיר יחידה ולא למספר היחידות אם יגדל מספר היחידות מעבר ל- 30% יוגדל שכר המתכנן בשיעור מכפלת 4.5%
x
7,000 ₪ כפול מספר היחידות העולה על 260 (ללא הגבלת 30%) ובתוספת מע"מ".

אלא שפרשנותו של סעיף זה צריכה לעלות יחד עם כלל הסעיפים בהסכם והפירוש הפשוט מחייב לקבוע כי היה והמתכנן יוזמן לתכנן יותר מ- 260 יחידות, כי אז תהיה המערערת העיריה חייבת לשלם לו בגין היחידות הנוספות שתכנונן יוזמן באופן המפורט באותו סעיף.
סעיף זה דן ועוסק בעתיד ונוקט לשון "אם". במלים אחרות, אם עפ"י הוראות ההסכם תבוא הזמנה מפורשת ובכתב ממהנדס העיר המזמינה מאת המשיבה תכנון יחידות מיזוג נוספות, חייבת הרשות לתשלום שכר טרחה למתכנן כמפורט בסעיף זה. הא ותו לא.

על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.06), מקום שלשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. עקרון זה מקבל משנה תוקף שעה שלשון ההסכם ברורה וחד משמעית ומתיישבת יותר עם הוראות החוק ועם המגבלות החלות על פי דין על הרשות.

את חובתה של המערערת לפעול במסגרת התקציב נמצא בסעיף 204 לפקודת העיריות הקובעת כי העיריה תפעל על פי תקציב שנתי וכי התקציב יוכן על ידי ראש העיר, יובא לאישור המועצה, והוא טעון אישור שר הפנים (ראו סעיף 206 לפקודה). סעיף 210 ו- 213א לפקודה מאפשרים בתנאים מסוימים תוספת של תקציב בלתי רגיל. סעיף 27 לחוק יסודות התקציב תשמ"ה – 1985 קובע:

"(א)

בחוזה של תאגיד או של רשות מקומית שהתמורה הכרוכה בו עולה על 80,000 שקלים
חדשים יציין החותם עליו בשם התאגיד או בשם הרשות המקומית –
(1)
כי נתקיימו בו כל התנאים וניתנו לגביו כל האישורים הדרושים לפי כל דין;
(2)
כי ההוצאה הכספית לביצועו מתקוצבת, ויצויין סעיף ההקצבה
"

סעיף 203 לפקודת העיריות קובע כי חוזה שיש בו התחייבות כספית מצידה של הרשות, לא יחייב אותה אלא אם חתמו עליה בצד חותמת העירייה, ראש העיריה והגזבר. על סעיף זה כבר נאמר כי :

"התכלית העומדת בבסיס סעיף 203 לפקודת העיריות הינה הרצון לשמור על כספי הציבור באמצעות יצירת מערכת בקרה על התקשרויותיה של הרשות המקומית. הגורמים המוסמכים צריכים לקבל החלטה מושכלת, לאחר שבחנו את ההבטים הכספיים של ההתקשרות בהתאם למדיניות הרשות, בשם לב לכך כי מדובר בכספי ציבור אשר יש להזהר בהוצאותם (ע"א 11/71 עירית רחובות נ' גודלמן, פ"ד כה(2) 381 להלן "הלכת גולדמן"). טענת העותרה עושה את סעיף 203 לפקודת העיריות פלתסר ומרוקנת אותו מתוכן, שכן אם כל הגורמים המוסמכים נוכחים בישיבות מועצה, ניתן לומר כי כל פעם שהמועצה מאשרת התקשרות כלשהיא, אין צורך לחתום על חוזה פורמלי. גם אם כטענת העותר בכל הפעולות שבוצעו על ידי הגורמים המוסמכים אין עוד חשש להחלטה בלתי זהירה, עדיין ההוראה בסעיף 203 לפקודת העירית הינה כללית ואבסולוטית "בחינת בטל הטעם, לא בטלה הגזירה" (עזרה וביצרון, בעמ' 627), וביני לביני לא שוכנעתי כי בטל הטעם. תימוכין נוספים לגישה זו ניתן למצוא בע"א 739/86 ארי שם אור נ' עירית קרית גת, פ"ד מד(2) 562,566-567; עזרה וביצרון, בעמ' 626... וכן א' וינוגרד דיני רשויות מקומיות
מהדורה חמישית, כרך ב), 638-639" (עת"מ (ת"א) 1762/04
חכם נ' עיריית לוד (לא פורסם, 21.8.05).

האיסור שחל על המשיבה לסטות מהוראות ההסכם ולא לתכנן ולא לחרוג בתכנון ממספר היחידות שנקבע, נכתב כאמור בסעיף 4. ג. שצוטט לעיל וכן מצינו איסור מפורש בעמ' 3 של ההסכם תחת הכותרת "קווי היסוד" שם נרשם כדלקמן:

"המתכנן יבסס את העבודה על הנתונים, קוי היסוד, ההנחיות והמסגרת התקציבית, במידה וניתנו, הוא חייב להקפיד עליהם אלא אם כן קבל הוראה או אישור בכתב מאת המהנדס על שינויים בהם (ההדגשות אינן במקור).

בנסיבות האמורות, אנו רואות לקבוע כי פסק הדין של הערכאה הדיונית מבוטל וכי יש לקבל את ערעורה של המערערת כי התשלום המגיע למשיבה הוא כנקוב בהסכם לפי חיוב של 260 יחידות מזגן בשכר שנקבע בהסכם (7,000 ₪ בצרוף מע"מ).
בהתאמה, הערעור שכנגד נדחה בזאת.

המשיבה תישא בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין המערערת בסכום של 30,000 ₪ בצרוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום ג' באלול, תשס"ח (3 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.


__________________
_____________________
________________
אסתר קובו
, סגנית נשיא
מיכל רובינשטיין
, סגנית נשיא
עפרה צ'רניאק
, שופטת

אב"ד








עא בית משפט מחוזי 2693/03 עיריית גבעתיים נ' איתן לוי מהנדסים ויועצים בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/09/2008)