פסקי דין על נחום חמיס | פסקי דין על דוד שטרן

338/88 רעא     05/12/1989




רעא 338/88 נחום חמיס נ' דוד שטרן




(פ"ד מג (4) 552)

בבית המשפט העליון

רשות ערעור אזרחי מס' 338/88

השופטים: כבוד הנשיא מ' שמגר
,
כבוד השופט א' גולדברג
,
כבוד השופט י' קדמי



המבקש: נחום חמיס

ע"י ב"כ עו"ד נ' ממן
נגד
המשיב: דוד שטרן

ע"י ב"כ עו"ד א' פלג
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' אור) מיום 11.5.88 בהמ' 1074/88.
פ ס ק ד י ן

הנשיא מ' שמגר
: 1. בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שהועברה על-ידי כבוד המשנה לנשיא למותב תלתא.

בין המשיב למבקש מתקיימים הליכים בבית המשפט המחוזי, שעניינם החזקה בשטח מקרקעין קטן הקרוב לבתיהם של בעלי הדין: המשיב טוען בתביעתו (ת"א 312/88), כי זכות הקניין בחלקת האדמה במנחת שבירושלים הוקנתה לו מכוח חוזה בינו לבין מינהל מקרקעי ישראל, שנכרת בקשר לבניין מגוריו והאדמה שמסביבו. לטענת המשיב, כלולה חלקת האדמה האמורה - עליה מחנה המבקש שתי משאיות - בתוך מה שרכש בחוזהו עם המינהל. המבקש טוען, כי הדבר אינו כך, מאחר שיש לו זכות חזקה בחלקת האדמה האמורה מכוח הסכם שנכרת בשנת 1956 בינו לבין אחד מר כהן. החוזה האמור לא הוגש, ואין זה ברור, על כן, מעיקרו, מה היו הזכויות של מר כהן האמור, אותן יכול היה, לפי הטענה, להקנות למישהו אחר. פרקליטו המלומד של המבקש הפנה את בית המשפט להוראותיו של חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג-1953, וטען, כי מינהל מקרקעי ישראל לא יכול היה לרכוש זכויות במקרקעין האמורים לפי החוק האמור, וכי אין רישום של זכויות המינהל במרשם המקרקעין, וכי ממילא לא יכול היה להעביר זכויות למשיב.

הטענות הנ"ל נבחנו בינתיים בבית משפט השלום, בהליך משפטי נפרד ואחר, שהתנהל שם בין המינהל לבין המבקש, והן נדחו. אך מובן שלא אביע כאן את דעתי בקשר לעניין זה, שעלה לפנינו רק בטיעון אינצידנטלי וללא פרישתם של הנתונים מצד המינהל או אף מצד המבקש, שהרי איננו דנים בשלב זה אלא בצו המניעה אליו אתייחס בהמשך הדברים. על-כן אציין רק, כי לפי לוח הזמנים שהוצג על-ידי המבקש בטענותיו, קשה לראות לכאורה במה יוכל האמור בחוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים) לסייע בידיו, שהרי שם המדובר על מועד קובע, שהוא יום ו' ניסן תשי"ב (2 באפריל 1952), תאריך הקודם לזה בו רכש המבקש, לפי הטענה, את החלקה מידי מר כהן. זאת ועוד, אי-רישום המקרקעין על שם המינהל אף הוא איננו ראיה מכרעת, שהרי נאמר בסעיף 2(ג) לחוק הנ"ל, כי אי רישום נכס על שם רשות הפיתוח לא יפגע בתוקף ההקניה של הנכס לרשות הפיתוח.

2. כאמור, מתייחסת בקשת רשות הערעור אל צו זמני שניתן בבית המשפט המחוזי ביום 5.5.88, אשר לפיו על המבקש לפנות מיד את המשאית או כלי רכב אחר או מיטלטלין מחלקת האדמה האמורה ולהימנע מלהניח דבר כלשהו באותו שטח. הצו ניתן שלא במעמד המבקש. המבקש פנה לבית המשפט המחוזי וביקש ביטולו של הצו. אומר בקשר לכך בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 12.5.88:

"עתה בא המשיב בהמרצה 1019/88 והגיש בקשה לביטול הצו האמור, בטענה כי הוא רכש את השטח הזה ומחזיק בו מזה 32 שנה. עיסקה במקרקעין טעונה רישום, והתחייבות לעשות עיסקה במקרקעין - טעונה מסמך בכתב (סעיף 7, 8 בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969).

נחום חמיס
- המבקש את ביטול הצו - לא צירף לבקשתו הסכם חכירה או מכירה בינו לבין ממ"י הכולל מפה ממנה ניתן ללמוד איזה שטח הוחכר לו. הוא אף לא טרח לצרף לבקשתו את ההסכם בינו לבין אלי כהן - ממנו רכש את הזכויות על הקרקע, לפי טענתו, ואף לא את חוזה החכירה או המכירה בין אותו אלי כהן לבין ממ"י, ואף לא נסח רישום.

אין לפני, איפוא, אפילו ראיה לכאורה כי לנחום חמיס
זכות כלשהי בקרקע שבמחלוקת.

יתר על כן, נחום חמיס
צירף לבקשתו בקשה בדרך המרצה מס' 30/87 שהגיש לבית המשפט השלום נגד ממ"י, בתביעה שממ"י הגישה נגדו בת.א. 9924/86. התביעה עצמה לא צורפה לבקשתו, אך מן האמור בהמרצה 30/87 ניתן ללמוד כי ממ"י הגיש תביעה נגדו בגין הקרקע שחמיס מחזיק. הואיל וחמיס לא צירף

פסק דין
- סביר להניח כי בית המשפט טרם החליט כי יש לחמיס זכויות כלשהן בקרקע כלשהי.

יתרה גם מזו - ממכתב ממ"י מיום 5.9.77 - שצורף לבקשת חמיס לביטול הצו העולה כי ממ"י איפשר לתושבי מלחה לחתום על חוזה מכר עם המינהל בגין הבתים בהם הם מחזיקים בפועל ובמקרים מסויימים גם בגין מגרש בהתאם.

ממכתב זה עולה כי בדרך כלל לא מכר ממ"י את המגרש, אלא את הבית בלבד.

הואיל ונחום חמיס
לא צירף לבקשתו חוזה רכישה כלשהו, ואף לא נסח רישום, אין כל ראיה כי יש לו זכויות חוקיות על הבית בו הוא גר, ובוודאי אין כל ראיה כי יש לו זכויות חוקיות על המגרש סביב הבית בו הוא גר, ואין שום ראיה כי יש לו זכויות חוקיות לגבי הפינה שבמחלוקת, כאשר זו מופיעה בחוזה ובמפה של דוד שטרן
.

לאור כל האמור אינני רואה שום סיבה לבטל את הצו הזמני שנתתי, וזאת אף ללא דיון במעמד הצדדים. אם וכאשר יוגש לי חוזה חכירה או חוזה מכר המוכיח לכאורה שלנחום חמיס
זכויות בפינה שבמחלוקת - אקבע את הבקשה לדיון במעמד שני הצדדים".

בקשה חוזרת של המבקש נדחתה ביום 25.5.88, כאשר בית המשפט מציין:

"גם אם כל האמור בבקשה ובתצהירים נכון - אין בכך כדי לשכנעני לשנות דעתי כפי שנקבעה בהחלטתי מיום 11.5.88.

בית משפט זה איננו קובע את זכויות הבעלות של הצדדים בקרקע, אלא את השימוש לאור המצב החוקי הקיים, המבוסס על חוזה מכר שבידי שטרן, והיעדר חוזה - בידי חמיס.

אם בית המשפט העוסק בנושא זכויות הצדדים בקרקע יתן החלטה הנוגדת את חוזה המכירה הקיים של דוד שטרן
- לא תהיה מניעה לשנות את הצו הזמני, או הצו הקבוע - (לאחר מתן פסק הדין בתיק זה) - לאחר מתן

פסק דין
על ידי בית המשפט הדן בזכויות הבעלות במקרקעין".

הדיון בתיק עצמו קבוע עתה ליום 30.11.89.

3. מתן צו עשה זמני נתון לשיקול-דעת בית המשפט, והשאלה המרכזית, אשר מן הראוי שתעלה לפני בית המשפט בהפעילו את שיקול-דעתו, היא, אם מתן הסעד הזמני הוא אכן כה חיוני עד שיהיה בכך כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט - לשם שינויו של המצב הקיים עובר להגשת התובענה - עוד לפני שהוכרע בתובענה. האם דרוש, למשל, הצו לשמירת המצב הקיים כדי שלא ישונה, לפני בירור כדבעי של זכויות בעלי הדין, כדי למנוע שינוי שאינו הדיר ואשר ההכרעה השיפוטית בו לא תוכל איפוא לתקן את אשר כבר שונה.

שיקול נפרד הוא, אם דרוש מתן הצו הזמני באופן כה דחוף עד שיש בכך כדי להצדיק החלטה בהעדר הצד אשר נגדו מתבקש בית המשפט לתת את הצו הזמני.

בדרך כלל יש לקיים דיון בנוכחות כל בעלי הדין. רק דחיפות מיוחדת, אשר בעטיה עלולה המטרה של מתן הצו להיות מסוכלת אם תינתן ארכה עד לזימון בעלי הדין, היא היכולה להצדיק דיון שלא בפני
צד לשם מתן צו זמני. על-כן מתירה, למשל, תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, דיון על-פי צד אחד בבקשת עיקול זמני, כאשר מונח ביסוד האמור בתקנה החשש, שמא יוברח הרכוש אשר מבקשים לעקלו.

בעניין עיכוב יציאה מן הארץ קובעת תקנה 378 לתקנות הנ"ל במפורש, כי אם מבקשים צו על-פי צד אחד, יש להביא לפני בית המשפט עובדות, המראות כי ההשהיה בדיון עשויה לגרום למבקש הצו נזק שאין לו תקנה או נזק חמור.

4. במקרה שלפנינו לא היה, לכאורה, מקום למתן צו זמני במעמד צד אחד: המדובר על מערכת נסיבות עובדתית (חניית שני כלי רכב על חלקת מקרקעין ליד בית המשיב), שנמשכת כבר זמן רב. דיון בנוכחות שני הצדדים לא היה מוסיף ולא היה גורע, שהרי אין המדובר בשינוי לרעה הצפוי למשיב אם המבקש יידע מראש כי בית המשפט עומד לדון במתן צו מניעה זמני.

על-כן ראוי ונכון היה, לו היה בית-משפט מקיים דיון במעמד שני הצדדים, בו כל צד יכול לפרוש טענותיו בעניין עצם הצורך וההצדקה במתן צו זמני.

אולם, בינתיים, נזקק בית המשפט לצו הזמני בשני דיונים נוספים, תוך התייחסות לטענותיו על פרקליט המבקש, והחלקים הרלוואנטיים של ההחלטות שניתנו בהזדמנויות אלה צוטטו לעיל.

מהשתלשלות האירועים בבית המשפט קמא עולה, כי בית המשפט היה נכון לשמוע טיעונים ולקבל ראיות לביסוסם, אך המבקש לא הגיש ראיה כלשהי. בינתיים גם נסתיימו בפני
בית-משפט זה הליכים פליליים נגד המבקש באותו עניין (ע"פ 309/88), וההליכים בבית משפט השלום בין מינהל מקרקעי ישראל לבין המבקש הוכרעו לרעת האחרון.

בנסיבות אלה לא הייתי מתערב, בשלב זה, על-ידי הפעלת סמכותנו למתן רשות ערעור לגבי החלטת הביניים הנ"ל והייתי משאיר את ההחלטה, בעת הזאת, על כנה.

המבקש יישא בהוצאותיו של המשיב בסכום של 1,000 ש"ח ליום מתן פסק-דין זה.

השופט א' גולדברג
: אני מסכים.

השופט י' קדמי
: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא.

ניתן היום, ז' בכסלו תש"ן (5.12.89).








רעא בית המשפט העליון 338/88 נחום חמיס נ' דוד שטרן, [ פ"ד: מג 4 552 ] (פורסם ב-ֽ 05/12/1989)