פסקי דין על אריה פרידמן | פסקי דין על פלואנטק בע"מ

1655/08 בשא     05/10/2008




בשא 1655/08 אריה פרידמן נ' פלואנטק בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
בשא 001655/08

בתיק עיקרי: עב
001237/08

בפני
:
כב' הרשמת חופית גרשון-יזרעאלי


05/10/2008




בעניין:
אריה פרידמן



ע"י ב"כ עו"ד
מיכאל י. טפלו

המבקש (התובע)

נ
ג
ד


פלואנטק בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
גדעון קורן

המשיבה (הנתבעת)


החלטה
הבקשה וטענות הצדדים


1.
בפני
בקשה למתן צו עיקול זמני על נכסי המשיבה, לרבות זכויות וכספים המצויים בידי המחזיקים כמפורט בבקשה, עד לסכום של 546,929.1 ₪, להבטחת תביעת המבקש. הבקשה הועברה לתגובת המשיבה, אשר התנגדה לבקשה ופירטה נימוקיה, המבקש הגיש תשובתו בכתב בהתייחס לנימוקי ההתנגדות.

2.
בתביעתו העיקרית של המבקש, שהוגשה נגד המשיבה ומנהלה ביום 3.2.2008, הוא טען כי עבד אצל הנתבעת החל מחודש פברואר 2004 ועד לפיטוריו מעבודתו בנתבעת בחוסר תום לב בחודש פברואר 2007. המבקש טוען בתביעתו כי קמה לו זכות לסעדים העיקריים הבאים:

א.
הפרשי שכר בגין כל תקופת עבודתו בסך 285,000 ₪ ופיצויי הלנה.

ב.
שכר בגין חודש העבודה האחרון בסך 15,000 ₪.

ג.
פיצוי חלף הודעה מוקדמת בגין שלושה חודשים בסך 45,000 ₪.

ד.
פיצויי פיטורים בסך 45,000 ₪ ופיצויי הלנה.

ה.
עמלות ממכירות תוכנה עבור כל תקופת העבודה בסך 65,000 ₪.

ו.
25% מההון המונפק של המשיבה.

ז.
דמי הבראה בסך 5,406 ₪.

ח.
החזר הוצאות נלוות בסך 6,523 ₪.

ט.
פיצויים נזיקיים.
3.
המשיבה הכחישה במסגרת כתב ההגנה את טענותיו של המבקש וזכאותו לזכויות הנתבעות. לטענת המשיבה, הרקע להגשת התביעה הינה תביעה המתנהלת בין הצדדים בבית משפט השלום, בקשר עם מכירה ושיווק תוכנה המסייעת למגמגמים להתגבר על קשיי דיבור, במסגרתה ניתן כנגד המבקש צו מניעה זמני. בתמצית, טוענת המשיבה כי הבקשה הינה ניסיון חסר תום לב של המבקש לקבל בדרך עקלקלה את הסעד המבוקש בכתב התביעה.

4.
ואלה הן טענותיו העיקריות של המבקש במסגרת הבקשה למתן צו עיקול זמני:

א.
למבקש עילת תביעה הנתמכת בראיות מהימנות, בין היתר צורפה לתביעה טיוטת הסכם עבודה ומסמך הבנות המצביע לטענתו על ההסכמות שבין הצדדים ותלושי שכר המעידים לעמדתו על תשלום שכר הפחוּת מהמוסכם.

ב.
המשיבה נוהגת בחוסר תום לב ולא הותירה למבקש כל אפשרות, פרט לפניה לבית הדין. הטלת עיקול זמני בנסיבות העניין הינה צודקת וראויה ואף מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש.

ג.
מתוך היכרות של המבקש עם המשיבה והתנהלותה ניתן לומר כי אי מתן צו העיקול עלול להכביד ואף לסכל את ביצוע פסק הדין. המשיבה הפסידה כספים רבים בשנים 2004-2005 בעקבות ניהול בזבזני ורשלני.

ד.
עולה חשש כבד כי מנהל המשיבה מרוקן את החברה מתכולתה. מנהל החברה מחלק משכורות מיותרות לעצמו ולקרובי משפחתו שלא היו פעילים בחברה; החברה שוכנת במשרד בביתו של מנהל המשיבה אולם הוא גובה שכר דירה בסך 4,600 ₪ לחודש; המנהל רכש רכב ומחזיקו בעלות של מעל 118,000 ₪, כשליש מהכנסות החברה.

5.
המשיבה מתנגדת מכל וכל לבקשה להטלת העיקול הזמני, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

א.
הבקשה לעיקול הוגשה בשיהוי כבד, אף שהעובדות העומדות בבסיסה היו ידועות למבקש מזה זמן רב. הדוחות הכספיים עליהם מסתמך המבקש היו בידיעתו מתוקף תפקידו כסמנכ"ל בכיר בשנים 2004-2007 ולכל המאוחר הגיעו הדוחות לידיו במהלך בחודש ינואר 2008, מועד בו הוגשו ע"י המשיבה בהליך שמתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום.

ב.
מדובר בבקשת סרק טורדנית שמטרתה האמיתית סיכול צו שיפוטי של בית משפט השלום, אשר אוסר על המבקש להתחרות בעסקיה של המשיבה והסבת נזקים כבדים למשיבה.

ג.
הטלת צו עיקול הינה סעד חריג וקיצוני, הניתן במשורה.

ד.
סיכויי התביעה להתקבל קלושים. המבקש לא תמך תביעתו בראיות מהימנות להוכחת עילת תביעה לכאורה. המבקש מנסה להסתמך על חוזה שאינו חתום בעניין השכר הנטען. ההסכמה בדבר קבלת 25% מהון המניות של המשיבה הותנתה בעמידה באבני דרך ובתנאים שיקבעו.

ה.
המבקש לא הצליח להראות כי אי מתן העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין. בתביעתו, טוען המבקש כי המשיבה התעשרה על חשבונו ומנסה לבסס את שגשוגה. המבקש מציג גרסאות סותרות ביחס למצבה הפיננסי של המשיבה. בניגוד לטענות המבקש, מנכ"ל המשיבה מושך לעצמו שכר חודשי זעום בלבד של כ-4,000 ₪ בממוצע. אביו ואשתו ממלאים תפקידים בחברה ומקבלים שכר שאינו גבוה. הרכב אליו התייחס המבקש שימש אותו עצמו בעבודתו במשיבה ולאחר מכן את המנכ"ל, אין המדובר ברכב פאר
בעלות גבוהה. אף הפעילות מביתו של המנכ"ל נועדה לחסוך בעלויות. מכל מקום, תשלום משכורות מינימום למנכ"ל חברה ולמנהל הכספים אינו נחשב כהברחת נכסים. אין כל ראיה בדבר עירוב נכסיו האישיים של המנכ"ל עם נכסי החברה.

ו.
מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה. המבקש לא הוכיח ולו לכאורה כי יגרם לו נזק אם תדחה בקשתו, לעומת זאת הטלת העיקול תגרום למשיבה ולעובדיה נזקים כבדים ובלתי הפיכים שאינם ניתנים לפיצוי כספי – נזקי פגיעה בקניין, פגיעה במוניטין ובחופש העיסוק וזכות הקניין של עובדי המשיבה.

6.
בתשובתו של המבקש לטענות המשיבה, הוא חזר על טענתו לפיה קרובי משפחתו של מנכ"ל המשיבה אינם מועסקים בחברה בפועל ותשלום המשכורות נועד להתעשרות על חשבון החברה. כן טען המבקש, בין היתר, לעניין סיכויי התביעה כי טיוטת החוזה המדובר יצאה מטעמה של המשיבה וכי המשיבה אינה מכחישה כי לא שילמה את שכר המבקש לחודש ינואר 2007 וכי המבקש זכאי ל 5% עמלה ממכירת התוכנה. לעניין טענת השיהוי טוען המבקש, כי בהתאם לפסיקה תתקבל טענת שיהוי בתביעה אזרחית בתוך תקופת ההתיישנות רק מקום שיוכח שהתובע זנח את זכות התביעה ובמשך הזמן שינה הנתבע מצבו לרעה עקב כך.

7.
החלטה זו ניתנת בהסתמך על טיעוני הצדדים בכתב לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להביע עמדתם בשאלת הצורך בדיון, המשיבה ביקשה שלא לקיים דיון והמבקש הותיר את הנושא לשיקול דעת בית הדין.

המצב הנורמטיבי


8.
בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, בעניין מתן צו עיקול זמני, אשר הוחלו בבית הדין לעבודה לפי תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991, על המבקש צו עיקול זמני לשכנע את בית הדין בהתקיימות שני תנאים מצטברים:
ראשית, יש להוכיח קיומה של תובענה לסכום כסף הנתמכת בראיות מהימנות לכאורה. זאת, בהתאם לתקנות 362(א) ו- 374(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. שנית, בהתאם לתקנה 374(ב) יש לשכנע את בית הדין, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

9.
קיימת פסיקה עניפה בנוגע לשיקולי בתי המשפט ובתי הדין במתן צו עיקול. בפסיקה מן התקופה שלאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפסק כי באיזון שבין האינטרס של התובע לממש את זכויותיו בהתאם ל

פסק דין
, לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תפגע, יש ליתן מעמד עדיף לאינטרס הנתבע. עדיפות זו נובעת הן מכך שעל התובע נטל ההוכחה והן מן המעמד החוקתי של זכות הקניין.
ראו לעניין זה: בש"א 2249/94 עמנואל סלומונוב נ' משה שרבני פ"ד מט(3) 479; רע"א 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה נ' דנבאר בע"מ דינים עליון, כרך מג עמ' 456.

דיון והכרעה


10.
לאור כל האמור לעיל, ולאחר בחינת הבקשה המונחת בפני
למתן צו עיקול זמני, מצאתי כי דינה להידחות, וזאת מן הנימוקים הבאים:


א.
הכבדה על ביצוע פסק הדין –

בהקשר זה טענותיו העיקריות של המבקש הינן בדבר התנהלות בזבזנית של המשיבה ובפרט, בדבר משיכת הוצאות בלתי סבירה של מנכ"ל המשיבה. עוד טוען המבקש כי התנהלות זו גרמה למשיבה להפסדי כספים ניכרים משנת 2004.
בטענות אלה אין די כדי לבסס את יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין.
ראשית, נכונה טענת המשיבה כי המבקש עצמו בכתב התביעה (סעיף 18), טוען כי למשיבה היו רווחים ניכרים של למעלה מ- 1,300,000 ₪ במהלך תקופת עבודתו, אותה תקופה הנזכרת כתקופת ההפסדים בבקשתו. המבקש מבסס את תביעתו לעמלות בגין הכנסות המשיבה ממכירת התוכנה על סכום הרווח הנטען שהוזכר לעיל (סעיף 68.6 לתביעה). טענות אלה של המבקש מעוררות לכל הפחות תמיהות בסוגיית מצבה הכלכלי האמיתי של המשיבה.
שנית, תפקידו של בית הדין בבואו לבחון את החשש בפני
הכבדה על ביצוע פסק הדין, אינו לפקח ולבקר התנהלות חסכנית או בזבזנית של חברה אלא לבחון האם קיים יסוד לחשש ממשי לכך שביום מתן פסק הדין, ככל שתתקבל התביעה בחלקה או במלואה, יוותר התובע מול שוקת שבורה. בהקשר זה לא שוכנעתי כי הטענות בדבר משיכת משכורות מוגזמות או תשלום דמי שכירות גבוהים מן הנחוץ יש בהן כדי לסכן באופן ממשי את האפשרות למימוש

פסק דין
. לשם הדוגמא בלבד, לא הוצגו בפני
כל ראיות לכאורה בדבר עיקולים או שעבודים המוטלים על החברה בשל מצב כלכלי רעוע, שיש בהם כדי לסכן את המשך פעילותה באופן מיידי וממשי.
זו אף זו, בטענת המשיבה בדבר שיהוי ממשי בהגשת הבקשה, יש ממש. תביעתו של המבקש נוגעת, כאמור, לתקופה שמחודש פברואר 2004 ועד לחודש פברואר 2007. התביעה העיקרית בתיק הוגשה כשנה לאחר מועד סיום העבודה והבקשה למתן צו עיקול זמני, שהינה דחופה במהותה, הוגשה בחודש יוני 2008. המסמכים שהוגשו במסגרת הבקשה למתן צו העיקול מצויים היו בידי המבקש חודשים רבים קודם למועד הגשת הבקשה ונוגעים להתנהלות המשיבה בשנים האחרונות ולאו דווקא במהלך התקופה סמוך לפני הגשת הבקשה.
יצוין, כי לשאלת השיהוי משקל וחשיבות שאינה מבוטלת באשר מדובר בבקשה לסעד זמני. האסמכתאות אליהן הפנה המבקש בנוגע לטענת השיהוי, עניינן הליך עיקרי בתביעה אזרחית ואין להשליך מהן לעניין צווים זמניים.
השיהוי בו נקט המבקש ללא כל הסבר סביר, לכאורה, יש בו כדי להטות את הכף לכיוון המסקנה כי דין הבקשה להידחות.


ב.
ראיות מהימנות לכאורה לעילות התביעה –

די בכל האמור לעיל כדי לדחות את הבקשה למתן צו עיקול זמני. למעלה מן הצורך יצוין עוד, כי ספק אם המבקש הציג ראיות לכאורה ברמה מספקת כדי לבסס עילת תביעה לכאורה כנדרש לצורך מתן צו עיקול זמני, בשלב מקדמי זה של בירור התביעה.
המבקש סומך יתדותיו בתביעתו על שני מסמכים עיקריים, הראשון, מזכר הבנות מיום 28.1.2004 (נספח א' לתביעה) אשר המבקש אינו צד לו באופן אישי והצדדים לו הינם המשיבה וחברת אס. טי. אס. מערכות ריפוי דיבור בע"מ. בנסיבות אלה, מתעוררת השאלה האם מצמיח מסמך זה עילת תביעה אישית למבקש בבית הדין לעבודה, שיסודה בקיום יחסי עובד ומעביד שכן, על פניו, מזכר ההבנות האמור עניינו התקשרות עסקית בין שתי חברות.
המסמך המרכזי השני עליו מסתמך המבקש בתביעתו הינו טיוטת חוזה העסקה בין הצדדים אשר אין חולק כי מעולם לא נחתם בפועל (נספח ד' לתביעה). בפי שני הצדדים טענות לרוב בדבר פרשנות מסמכים אלה, מעמדם ומשמעותם בנוגע לרכיבי התביעה, אשר המקום לבררן הינו במסגרת בירור ההליך העיקרי בתיק.

11.
לסיכום, הבקשה למתן צו עיקול זמני נדחית. המבקש ישא בשכ"ט עו"ד המשיבה בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

ניתנה היום, ו' בתשרי, תשס"ט (5 באוקטובר 2008) בהעדר הצדדים.




גרשון-יזרעאלי חופית, רשמת








בשא בית דין אזורי לעבודה 1655/08 אריה פרידמן נ' פלואנטק בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/10/2008)