פסקי דין על מדינת ישראל - משרד התעשייה | פסקי דין על המסחר והתעסוקה | פסקי דין על אברהם אביטל

1066/07 פ     05/10/2008




פ 1066/07 מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נ' אברהם אביטל




בעניין:

4




בית הדין לעבודה



בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
פ'
1066/07






05/10/2008

השופט: חיים ארמון

בפני




מדינת ישראל - משרד התעשייה
, המסחר והתעסוקה
בענין
:


המאשימה
ע"י עו"ד מוחמד ספורי





נ
ג
ד





אברהם אביטל




הנאשם









מטעם המאשימה - עו"ד ספורי
מטעם הנאשם - הנאשם בעצמו
נוכחים
:

פרוטוקול


עד המאשימה, מר איתי לוי, לאחר שהוזהר - מעיד
:
אני מפקח במשרד התמ"ת. בתשובה לשאלתך אם אני זוכר את המקרה של הנאשם, אני משיב שקראתי את תיאור המקרה ואני זוכר.
עשינו ביקורת בקיסריה, אבהם לחיאני ואני, ברח' כנרית 11, ראינו שני עובדים בעלי חזות סינית צובעים את הבית.
ניגשנו אליהם, הצגנו את עצמנו לפי תעודה, וזהו.
אחרי זה היתה המשך הביקורת.
אני מזהה את הנאשם שנמצא כאן.
בעת הביקורת הנאשם היה במקום, אני גביתי ממנו עדות.
הוא אמר לי מה שרשום בעדות.
הוא טען בפני
שהוא הביא את העובדים מנתניה, שהוא אסף אותם ליד הקניון. הוא ציין שזו עבודה רק ליום אחד.
אני רשמתי את תיאור המקרה. את רשימת העובדים גם אני ערכתי, אם אני לא טועה.
תיאור המקרה הוגש וסומן מ/1, הודעת הנאשם הוגשה וסומנה מ/2, רשימת העובדים הוגשה וסומנה מ/3, תעודות עובדת ציבור הוגשו וסומנו מ/4 ו-מ/5, תעודת בירור פרטים על נוסע, הוגשה וסומנה מ/6.

חקירה נגדית לנאשם
:
אני יודע שזה ביתך כי היית שם. אתה אומר לי שיש לך מסמך שהבית עוקל בהוצל"פ, אין לי מסמך שהבית שלך.
נכון שראיתי פועלים ושראיתי אותך, אני פניתי אליך ואמרת שאתה בעל הבית.
אני מדבר על עובדות שיש לי, אני לא יודע מה עוקל, ראיתי עובדים, שאלתי מי בעל הבית, פניתי אליך ואמרת לי כן.

אין חקירה חוזרת

עד המאשימה מר אברהם לחיאני, לאחר שהוזהר, מעיד
:
אני הייתי ראש הצוות ביום הארוע.
אני מזהה את הנאשם, שנמצא כאן.
הגענו לקיסריה שם, לביקורות יזומות. הגענו לבית, זיהינו שני עובדים בצביעה, זיהינו אותם על ידי טופס בסינית, בשאלון סיני שרשמו את הפרטים שלהם, לאחר מכן דיברנו עם אביטל אברהם. לעובדים לא היה שום היתר או ויזה שתאשר שיעבדו, וגם למעסיק לא היה היתר.
זה היה בשנת 2003.
הייתי נוכח כשאיתי גבה עדות מהנאשם. אני לא זוכר מה הוא אמר, אני מתאר לעצמי שהוא עמר מה שרשום.

חקירה נגדית לנאשם
:
לפי מה שאני זוכר שאלנו אותך ובעדות אמרת שאתה משפץ את ביתך.
אתה אומר לי שהבית נלקח 5 שנים לפני זה על ידי ההוצאה לפועל, ואיך זה יכול להיות שזה ביתך, אני אומר שאמרת שאתה הבאת את העובדים.
בתשאול שלך בזמן הביקורת אמרת שהבאת את העובדים ואתה העסקת אותם. היית שם. עם שניהם.

אין חקירה חוזרת

עו"ד ספורי
:
המדינה סיימה את הבאת הראיות.

הנאשם, לאחר שהוזהר - מעיד
:
אנחנו רצינו להוכיח את הנושא שהבית לא היה שלי בזמן הביקורת, על ידי הוצאת רישום בטאבו, אבל התובע אומר שזה לא נחוץ ולא יעזור.
הבית נלקח ממני בגלל חובות לבנק לאומי, והוצע למכירה בהוצאה לפועל.
אפשר לבדוק בטאבו למי הוא נמכר. עד כמה שידוע לי הוא נמכר ליקיר תורג'מן. אולי אני טועה אבל אפשר להוציא את המסמך.
היות והבית לא שלי, לא היה לי שום ענין לשפץ אותו. גם לא העסקתי שום עובדים זרים.
כנראה שהפרטים שלי השתרבבו לאיזה מקום שם ובגלל זה אני מופיע כנאשם.

לבית הדין
:
לא זכור לי שגבו ממני את ההודעה. החתימה דומה לשלי.
בתשובה לשאלה אם הייתי בבית אחרי שהוא נלקח ממני, אני משיב שלא זכור לי שהייתי שם במקרה.
לא הייתי שם.

חקירה נגדית לעו"ד ספורי
:
אני גר בקרית שמונה מ-1955. היום אין לי בית.
את הבית בקיסריה לא רכשתי. רכשתי את המגרש, נבנה שם בית, לקחתי על זה משכנתא. זה היה אולי ב-1993 או 1992, אני לא זוכר בדיוק.
מה זה "בבעלותי"? כן, הבית היה בבעלותי. אני אומר לך שאני בניתי אותו.
אתה אומר לי שביום 26/1/03, היו מפקחים בבית, היו עובדים זרים, ואני הייתי בתוך הבית, אני אומר שלא זכור לי דבר כזה. אתה אומר לי שאתה לא אוהב את המילה "לא זכור" ואני אומר שלא הייתי. אני מכחיש והכחשתי כל הזמן.
תעודת הזהות שלי היא כמו שרשום בהודעה, אבל את הפרטים האלה אפשר למצוא בכל מקום.
אתה מראה לי את ההודעה, אני אומר שהחתימה דומה לחתימתי.
אני לא יכול לדעת אם זאת חתימתי.
ייתכן שזו החתימה שלי, לא זכור לי שחתמתי, לא זכור לי שהייתי במקרה הזה.
ייתכן שכן הייתי, אבל הבית לא שלי.
ייתכן שביקרתי שם, אבל אני לא בעל הבית, לא העסקתי שם עובדים. אני בדברים האלה לא זוכר.
אתה רוצה שאני אזכור?
אני מבקר בקיסריה כל שני וחמישי.
זה בית שאני בניתי אותו. כל פעם שאני עובר בכביש החוף אני נכנס לבקר אותו. זה מעיד שהעסקתי שם עובדים?
אני חושב שהמפקחים שאלו מישהו אחר, לא אותי.
אתה אומר לי שבהודעה שלי הודיתי שהעסקתי את העובדים הזרים, אני אומר לך שלא אני הייתי.
אני לא העסקתי עובדים והבית הזה לא שלי. ייתכן שהייתי במקום הזה. אני כל שבוע יכול לבקר שם. יכול להיות שראו אותי שם.
כל אחד יכול ללכת להוציא את תוכניות הבית ולראות את הפרטים האלה.
אתה אומר לי שזו ההודעה שגבו ממני ושזה מה שאמרתי ושזו החתימה שלי - אני אומר שלא.
אתה שוב אומר שזו החתימה שלי, ואני אומר שאני לא זוכר את המקרה. איפה ההגיון שאני אשפץ בית שלא שלי? בכתב האישום כתוב שזה הבית שלי.
אין לי ענין ואין לי סיבה להיות שם ולהעסיק עובדים שם. הלוואי שהיתה לי סיבה. הייתי משלם 10 קנסות.
יכול להיות שהייתי שם, אני כבר לא יודע, אני לא יודע כלום.
פעם אמרת לי שבחורה חקרה אותי, שקוראים לה אתי לוי.
את הבחורים שהעידו כאן היום אני לא ראיתי אף פעם.
לא יכול להיות שחקרו אותי.
נכון שבפרוטוקול הדיון הקודם אמרתי שאני מכבד את ההוראה שקיבלתי לא להיכנס לבית, אני לא אמרתי שהייתי בתוך הבית, אני עובר ברחוב ומסתכל. אלה הביקורים שלי.
אני בן 65. אתה אומר שיכול להיות שאמרתי למפקחים שבגלל הגיל קשה לי לעבוד ולכן הבאתי שני עובדים, אני אומר לך שאני לא ראיתי אותם אף פעם אז איך יכול להיות שאמרתי להם את זה?
את המכתב הזה אני שלחתי - הוגש וסומן מ/7.
נכון שכל מה שיש לי להגיד זה שאני לא ביצעתי את העבירה כי זה לא הבית שלי והוא עוקל.
לא הייתי בתוך הבית, הבית לא שלי, לא העסקתי עובדים, יכול להיות שהחתימה לא שלי, אולי זה דומה לשלי, ויכול להיות שהעתיקו אותה. היא נמצאת על כל התוכניות של הבית, חתימה דומה, ולא בעיה להעתיק אותה.
אתה יכול ללכת לועדה לתכנון ולקבל משם את התוכניות עם החתימה שלי וכל הפרטים שלי.
כל אחד יכול למצוא שם גם את הטלפון שלי.

חקירה חוזרת
:
כל הנושא הזה מעורר בי דברים שכואבים לי מאד, את הבית בניתי במו ידי, בגלל בעיות כלכליות שלי הוא נלקח ממני ונמכר, אני קשור לבית הזה בלב ובנשמה. הלוואי שהוא היה שלי.
אפשר להביא את הרישום מי היה הבעלים של הבית באותו זמן.
אני לא יכול להוכיח יותר, יש הוכחה שזה היה בהוצל"פ ושזה נמכר בהוצל"פ, ואפשר להוכיח את זה בלי בעיה.
אף פעם לא העסקתי אנשים, בטח לא בתאריכים האלה.

עו"ד ספורי מסכם
:
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין העסקת עובד זר, ללא היתר, בניגוד לסעיף 2א לחוק. כן העידו מטעם המדינה המפקחים איתי לוי ואברהם לחיאני. עדות כפי שהועלתה - אמינה, מהימנה, עקבית.
בנוסף לזאת הוגש לביה"ד תע"צ, טופס תיאור מקרה, הודעת הנאשם.
אני מבקש להרשיע את הנאשם.
כל מה שהנאשם הסתמך עליו זה ענין שהבית עוקל בלשכת ההוצל"פ, ומעצם החזקת מסמך כזה הוא רואה את עצמו כפטור מענין הארוע ביום 26/1/03.
ביה"ד התרשם מעדות הנאשם, שרובה גרסה מלאה סתירות, אינה מהימנה ואינה עקבית.
כשהוצגה לפניו ההודעה שהוא חתום עליה, הוא טען שזה יכול להיות שהוא נחקר ושזו חתימתו, שזו חתימה שדומה לחתימתו, והענין אומר דרשני.



הנאשם מסכם
:
הבית אכן נבנה על ידי ואני קשור אליו קשר נפשי וייתכן שאני ממשיך ואמשיך לבקר ולראות אותו.
בדיון הקודם נאמר שנחקרתי על ידי אתי לוי, ומסתבר שזה בכלל לא אתי. זה חלק מהסתירות שלהם.
העדים שהעידו מטעם התביעה לא ניסה להוכיח שהעובדים הם שלי, והם לא יכלו להוכיח זאת כי אני לא העסקתי עובדים.
לכל דבר שנעשה, אם זה עבודה או כל פעולה אחרת - יש לה מניע.
מאחר שהבית עוקל 5 שנים לפני כן והוצע למכירה בהוצל"פ, ואני בטוח שאפשר לראות בתאריך הנ"ל מי הבעלים של הבית, ואפשר אולי להביא אותם למשפט, כי לי אין ענין לעבוד בבית הזה, הוא כבר לא שלי מזה 10 שנים.
על כן, אני חושב שפה כל המשפט הזה זה טעות של מישהו ואני לא יודע של מי.
הפרטים הם אכן שלי, אבל כל מי שמסתכל על התוכניות של הבית יכול להוציא את הפרטים האלה.
כנראה זה מה שקרה כאן. מישהו אחר נתן את הפרטים שלי.
בשל כך כנראה אני מגיע למשפט הזה.

ה
כ
ר
ע
ת
ד
י
ן


האישום והליכי הדיון

1.
בכתב האישום מיוחסת לנאשם עבירה של העסקת עובד זר ללא היתר כדין, עבירה על סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (שייקרא להלן "החוק").


לנאשם נמסרה הודעה לתשלום קנס מינהלי, לפי חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 ולפי תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - איסור העסקת עובדים זרים שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"ב-1992.


הנאשם לא שילם את הקנס המנהלי, אלא ביקש להישפט, ולפיכך הוגש כתב האישום.

2.
על פי כתב האישום, הנאשם ביצע עבודות שיפוצים וצביעה בביתו בקיסריה, ולשם כך העסיק ביום 26/1/03, את העובד
ששמו

ling hong feng
, אשר לא היה באותה עת תושב ישראל או אזרח ישראל, וזאת - בלא שהיה לנאשם היתר להעסיק אותו.

3.
הנאשם הכחיש את המיוחס לו בכתב האישום.
בישיבת ההקראה, שנערכה בפני
כב' השופטת יעקבס, הסביר הנאשם כי הבית האמור אכן היה שלו, אך הוא נלקח ממנו בהליכי הוצאה לפועל, כבר בשנת 1998, כך שאין כל סיבה שבגינה היה הנאשם אמור להעסיק עובדים בשיפוץ הבית בשנת 2003.


נוכח כפירת הנאשם - נקבע התיק להוכחות, בפני
.

סקירה קצרה של הראיות


4.
מטעם המאשימה העידו בפני
2 עדים, מפקחים ממשרד התמ"ת; מר איתי לוי ומר אברהם לחיאני.


מעדויותיהם עולה כי ביום 26/1/03, ביצעו השניים ביקורת בקיסריה, ומצאו כי בבית ברח' כנרית 11 בקיסריה, עסקו בעבודות צביעה שני עובדים בעלי תווי פנים סיניים. לפי עדויות עדי המאשימה, נכח במקום גם הנאשם, שהזדהה כבעל הבית. לפי עדותו של מר איתי לוי,הוא גבה מאת הנאשם הודעה שבה מסר הנאשם שהוא הביא את שני העובדים ברכבו מנתניה, לעבודה רק באותו יום, מאחר שמפאת גילו הוא כבר אינו יכול לעבוד בצביעת הבית.


המאשימה אכן הגישה את טופס ההודעה (מ/2), שבו נרשמו דברים כאלה, לכאורה מפי הנאשם.


עדויותיהם של עדי המאשימה היו סבירות ועקביות. הן עוררו רושם מהימן. העדים לא התיימרו לזכור את פרטי המקרה בעל פה, אלא הסתמכו על הרישומים שנערכו.

5.
ממסמכים נוספים שהגישה המאשימה מסתבר שאדם בשם

ling hong feng
שנרשם ברשימת העובדים (מ/3) כבעל דרכון מספר

p488067
לא אותר כמי שנכנס לישראל, אך אותר אדם אחר המחזיק דרכון מספר

p488067
, אשר שמו:

lin yuanfeng
. אדם זה נכנס לישראל ביום 19/7/01, ויצא ממנה ביום 10/9/03.

6.
הנאשם העיד בעצמו. גרסתו של הנאשם היתה, כפי שנאמרה כבר בעת ההקראה. הגרסה היתה שלנאשם אין קשר לבית ברח' כנרית 11 בקיסריה, מאז שהבית נלקח ממנו בהליכי הוצאה לפועל.


הנאשם אכן הגיש לתיק עמוד ראשון של החלטה שניתנה ביום 29/10/98, בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, בתיק 5-97-20740-02, שבה הוחל על מינוי כונס נכסים על הבית האמור. תפקיד כונס הנכסים היה למכור את הבית לשם סילוק חובו של הנאשם לחברה לפיתוח קיסריה.


בענין הטענה שהנאשם כבר לא היה הבעלים של הבית בשנת 2003, גרסת הנאשם היתה עקבית. אולם, לנאשם לא היתה גרסה עקבית בשאלה אם מסר למפקח איתי לוי את ההודעה שנרשמה במסמך מ/2. בחלק מעדותו מסר הנאשם כי "לא זכור" לו אם הוא מסר הודעה כזו, ובחלק אחר - הנאשם הכחיש פוזיטיווית את מסירת ההודעה. כך היתה גרסת הנאשם גם בענין חתימתו על המסמך; לעתים הנאשם אמר ש"ייתכן" שהוא חתם על ההודעה, אך הוא אינו זוכר זאת, ולעתים הנאשם כפר בחתימה. הנאשם הסביר כי חתימה כזו (שאכן דומה לחתימתו), מצויה על גבי תוכניות הבית, הפתוחות לעין הציבור.


למרות שלפחות בחלק מעדותו הנאשם אישר כי ייתכן שהוא חתם על ההודעה, הרי שבחלק אחר מהעדות הוא הכחיש כי ראה אי פעם את המפקח איתי לוי שגבה את ההודעה.


גם גרסת הנאשם בענין נוכחותו בבית לא היתה עקבית. בישיבת ההקראה אמר הנאשם (שו' 2 לעמ' 3 לפרוטוקול) כי הוא לא היה שם כבר חמש שנים לפני כן. הוא טען (שו' 10 בעמ' 2 לפרוטוקול) - כי אסור לו לבוא אל הבית ואף להתקרב אליו. לעומת זאת, בעדותו היום, מסר הנאשם כי הוא מבקר בבית לעתים תכופות, בשל הקשר הרגשי שלו אל הבית. כך הסביר הנאשם את האפשרות שהוא היה בבית בזמן גביית ההודעה.

7.
גרסתו של הנאשם - אינה סבירה בעיני. סביר להניח שאדם מן היישוב, שמוסר הודעה, לאחר אזהרה, יזכור זאת. אם הנאשם לא היה מוסר את ההודעה - הוא היה יודע באופן פוזיטיווי שהוא לא מסר אותה, ולא היה מסתפק באמירה ש"לא זכור" לו שהוא מסר הודעה כזו. לפיכך, בכל הנוגע לענין מסירת ההודעה ותוכן ההודעה, אני מעדיף את גרסת עדי המאשימה על פני גרסת הנאשם.


העובדות שניתן לקבוע


8.
לאחר שסקרתי בקצרה את הראיות - אביא להלן את העובדות שאותן אני קובע.

9.
הנאשם היה הבעלים של מגרש בקיסריה ברח' כנרית 11, והשקיע כספים לבנות בו את ביתו. הנאשם נקלע לחובות, ועקב כך עוקל ביתו בהליכי הוצאה לפועל, והבית הועמד למכירה.


כפי הנראה (אם כי הדבר לא הוברר לחלוטין), הבית נמכר במסגרת אותם הליכי הוצאה לפועל. אעיר כי הנאשם ידע למסור גם פרטים על הקונה, ששמו למיטב ידיעת הנאשם - יקיר תורג'מן.


אני מניח שניתן לקבוע במידה רבה של סבירות שהבית אכן נמכר, כך שלא עלה בידי המאשימה להוכיח את הבעלות של הנאשם על הבית, שלא כנטען בסעיף א'1 לכתב האישום.

10.
ביום 26/1/03, בשעות הצהריים, סיירו מפקחים של משרד התמ"ת, מר אברהם לחיאני ומר איתי לוי בקיסריה, והבחינו ששני עובדים, בעלי תווי פנים סיניים, עוסקים בצביעה בבית שברח כנרית 11. אחד מאותם עובדים היה מר

lin yuanfeng
המחזיק בדרכון סיני שמספרו

p488067
, ואשר לא היה תושב ישראל ולא אזרח ישראל.

11.
הנאשם היה גם הוא באותו מקום, והציג את עצמו בפני
המפקחים כמי שהוא בעל הבית. הנאשם מסר למפקח איתי לוי, את הדברים הבאים, ולאחר שנרשמו, הוא חתם על כך:
"אני ... משפץ את ביתי בקיסריה ברח' כנרית 11. העובדים הסינים שנמצאו עובדים אצלי היום הגיעו מנתניה ברכב שלי. אספתי אותם מול הקניון. הם הגיעו לעבוד רק היום.
...
אין לי היתרים להעסיק אז הבאתי את שני העובדים הסינים כי בגילי אני לא יכול לעלות ולצבוע.
אני משלם להם מאתיים ₪ ליום עבודה. ...".

12.
כאמור כבר לעיל, אני יוצא מנקודת הנחה שהבית כבר לא היה בבעלותו של הנאשם. עם זאת, אין בכך כדי למנוע מהנאשם להציג את עצמו כבעל הבית. ייתכן שיש קשר בין הנאשם לבין מי שרכש את הבית בהליכי ההוצאה לפועל (אזכיר כי הנאשם ידע למסור פרטים על זהות הרוכש, אם כי עשה זאת בהיסוס, כמי שכביכול אינו בטוח במידע זה או כמי שאינו בטוח אם יועיל לו למסור את שם הרוכש).


לפיכך, בעצם העובדה שהנאשם הציג את עצמו כבעל הבית אף שכנראה כבר לא היה כזה, אין כדי לפגום בשאר תוכן ההודעה. משהנאשם הציג את עצמו כמי שמעסיק את העובדים בצביעת הבית (מבלי קשר לשאלת הבעלות בבית) - ומשהוא ניסה להתחמק מהקשר עם ההודעה, בגרסה בלתי עקבית בענין עצם גביית ההודעה וחתימתו עליה, אני סבור שניתן לקבוע כי הוכח מעבר לספק (מלבד ספק בלתי סביר), כי הנאשם אכן ביצע את אשר נרשם בהודעה; כלומר - הנאשם לקח את שני העובדים, וביקש מהם לעבוד בצביעת הבית ברח' כנרית 11 בקיסריה, תמורת 200 ₪ ליום.

13.
לנאשם לא היה היתר על פי החוק להעסקתו של מר

lin yuanfeng
.


הכרעה


14.
בסעיף 1 לחוק מוגדר "עובד זר" כמי שהוא עובד שאינו אזרח ישראל או תושב בה.


סעיף 2(א)(2) לחוק קובע ענישה על מי שהעסיק עובד זר בלא שהתקיימו תנאי סעיף 1יג לחוק.


סעיף 1יג לחוק קובע כי לשם העסקת עובד זר, יש צורך בהיתר להעסקתו אצל אותו מעביד.

15.
לנאשם, כאמור לעיל, לא היה היתר להעסיק את מר

lin yuanfeng
, אשר היה עובד זר.

16.
התוצאה היא, שהנאשם אכן עבר עבירה של העסקת עובד זר (מר

lin yuanfeng
) בלא היתר, ועל כן - אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום (אף שכאמור לעיל, מקובלת עלי עמדת הנאשם שההעסקה היתה בבית שכבר לא היה ביתו של הנאשם).

ניתנה היום, ו' בתשרי, תשס"ט (5 באוקטובר 2008), במעמד הצדדים.

חיים ארמון
- שופט

עו"ד ספורי טוען לעונש
:
הנאשם הורשע בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. העבירה אינה ענין של מה בכך. בית הדין הארצי לעבודה וגם בית המשפט העליון עמדו על תכליתו של חוק עובדים זרים וחשיבותו להגנה על עובדים אלה.
אני מבקש להטיל את הקנס המרבי נכון ליום ביצוע העבירה,
ולחייב את הנאשם לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה למשך 3 שנים ומאסר בפועל במידה ולא ישלם את הקנס שייפסק.
אני מבקש למצות את הדין עם הנאשם, מאחר שלא ניצל את ההזדמנות הראשונה לחזור להליך המנהלי, עמד על כך שצריך לנהל את התיק, למרות שידע שאין לו ראיות להפרכת האישום.


הנאשם טוען לעונש
:
הדברים מדברים בעד עצמם. במקרה של הבית בקיסריה, איבדתי 40 שנות עבודה שלי, ונשארתי עירום ועריה מכל הבחינות.
אני נכה וחי על קצבה של הביטוח הלאומי של 2,000 ₪ לחודש, משהו כזה.
אין לי יכולת לשאת בשום קנס כספי גדול. מקסימום אני יכול לשבת בבית סוהר.
הקנס המנהלי שהוטל עלי היה בסך 5,000 ₪.

ג
ז
ר
ד
י
ן



1.
הנאשם הורשע בעבירה על סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, בשל כך שהוא העסיק עובד זר בלא היתר.

2.
על הנאשם הוטל קנס מנהלי בסך 5,000 ₪, אך הוא ביקש להישפט, ואכן נשפט.

3.
על פי סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985, הקנס שעלי להטיל על הנאשם אינו אמור להיות נמוך מהקנס המנהלי, אלא אם יש נסיבות מיוחדות המצדיקות הטלת קנס נמוך מכך.


לא מצאתי סיבה מיוחדת שבגינה נכון להפחית מהקנס המנהלי. אדרבא; ההרשעה היתה לאחר שלמעשה דחיתי את גרסת הנאשם.

4.
עם זאת, אני סבור שנכון להקל עם הנאשם ולא להטיל עליו את הקנס המרבי האפשרי, וזאת בשל הצטברות הסיבות הבאות:

א.
כפי שכבר נזכר בהכרעת הדין, הנאשם נקלע לחובות. מדבריו בטיעון לעונש עולה כי הוא השקיע את כל הונו - פרי עמל של 40 שנה - בבנית הבית שבו הועסק העובד הזר, והפסיד את הבית בשל חובותיו.

ב.
הנאשם, לדבריו, נכה ופרנסתו היום היא רק מקצבת נכות שאותה הוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

ג.
העבירה שבה הואשע הנאשם היא אמנם חמורה, אך היא אינה מהחמורות שלפי חוק עובדים זרים. כפי שטען ב"כ המאשימה, מטרתו העיקרית של אותו חוק, היא להבטיח את תנאי ההעסקה של אותם עובדים (ובהתאם לכך הותקנו מכח החוק תקנות שונות להבטחת התנאים ההוגנים

. העבירה שבה הורשע הנאשם אינה קשורה כלל לתנאי העסקתו של העובד הזר, אלא רק להעדר ההיתר להעסקתו. עבירה זו, היא מנהלית באופיה.

ד.
הנאשם אדם מבוגר ואין לו עבר קודם של עבירות בתחום זה (לפחות, לא נטען כי יש לו).

5.
אשר על כן, כשאני מביא בחשבון מצד אחד את העובדה שאין להטיל קנס נמוך מהקנס המנהלי, ואת חומרתה המסויימת של העבירה, ומצד שני את הנסיבות שבגינן אני סבור שיש להקל עם הנאשם, אני סבור שאין לקבל את בקשת המאשימה להטיל על הנאשם את הקנס המרבי, אלא יש להטיל קנס הקרוב יותר לקנס המנהלי.

6.
אני מטיל על הנאשם קנס בסך 7,500 ₪, אשר ישולם ב-5 תשלומים בני 1,500 ₪. התשלום הראשון ישולם לא יאוחר מיום 1/12/08, והבאים אחריו - לא יאוחר מה-1 בחודש של כל אחד מארבעת החודשים העוקבים.

7.
בנוסף לאמור בסעיף 6 לעיל, ובהתאם לסעיף 72 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אני מחייב את הנאשם
לתת על התחייבות בסך 15,000 ₪ להימנע מלבצע עבירה על חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 או תקנה מהתקנות שהותקנו מכוחו. ההתחייבות תהיה בתוקף למשך 3 שנים.

8.
איני מוצא לנכון להטיל על הנאשם מאסר למקרה של אי-תשלום הקנס. אני סומך על המאשימה שתוכל לגבות את הקנס, באמצעי הגביה העומדים לרשותה.

9.
לכל אחד מהצדדים זכות לערער בפני
בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 45 ימים מהיום.


ניתן היום, ו' בתשרי תשס"ט (5 באוקטובר 2008), במעמד הצדדים.

חיים ארמון
- שופט








פ בית דין אזורי לעבודה 1066/07 מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נ' אברהם אביטל (פורסם ב-ֽ 05/10/2008)