פסקי דין על קופמן חיים | פסקי דין על קופמן רות | פסקי דין על בנק איגוד לישראל בע"מ

969/05 הפ     30/05/2006




הפ 969/05 קופמן חיים, קופמן רות נ' בנק איגוד לישראל בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
הפ 000969/05


בפני
:
כב' השופטת שבח יהודית
תאריך:
30.5.06


בעניין:
1. קופמן חיים

2. קופמן רות


ע"י ב"כ
עו"ד רו"ח אבי אביזמל

המבקשים

נ
ג
ד

ובעניין:
בנק איגוד לישראל בע"מ



ע"י ב"כ
עוה"ד חן
, פישר
, שמר ואח'

המשיב


פסק-דין

בפני
תובענה למתן

פסק דין
הצהרתי שיכריז על בטלות המשכנתא שנרשמה על דירת המגורים של המבקשים ברחוב ההסתדרות 5 בגבעתיים, והידועה כגוש 6162 חלקה 122 תת חלקה 42 (להלן: "הדירה").
לחלופין, התבקש בית המשפט להצהיר על בטלותו של סעיף 18 לנספח לשטר המשכנתא, ולפיו מוסרות מעל דירת המבקשים ההגנות לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר(נוסח משולב) תשל"ב-1972 ולפי סעיפים 38 ו-39 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

הרקע לתובענה


התובעים הינם זוג נשוי ולהם ילדים בגירים. במועדים הרלבנטיים ניהל התובע 1 (להלן: "התובע") עסק להשכרת גנרטורים שהיה בבעלותו ואילו התובעת 2 עבדה כגננת.
התובעים הינם בעלי הדירה נשוא שטר המשכנתא, ומתגוררים בה.
בתחילת שנות ה-90 העמיד הבנק המשיב (להלן: "הבנק") לתובע אשראים שונים אשר להבטחת השבתם מישכן התובע לטובת הבנק דירה בחדרה אותה ירש מהוריו המנוחים.
בשנת 1997 ביקש התובע להרחיב את עסקו על דרך רכישת מספר גנרטורים אשר הוחזקו על ידו בשכירות, שכן סבר כי חיסכון בדמי השכירות יגדיל את רווחי העסק.
הבנק נענה לבקשת התובע והעמיד לרשותו הלוואה בסך 300,000 ₪.
כבטוחה להשבת הלוואה זו, ונוכח חובותיו של התובע בעת ההיא בגין אשראים קודמים, דרש הבנק משכון נכס מקרקעין והתובעים אכן משכנו את דירת המגורים נשוא ענייננו בהתאם לשטר משכנתא מדרגה ראשונה שנחתם על ידם ביום 21/1/97 (להלן: "שטר המשכנתא"), נספח א' לתובענה.
גם התובע וגם התובעת 2 חתמו על שטר המשכנתא, וחתימתם אושרה על ידי עו"ד שטיפל בענייניהם קודם לכן.
עסקו של התובע לא צלח, יתרת החובה בחשבונו הלכה ותפחה ואף תשלומי ההחזר בגין ההלוואה – לא שולמו כסדרם.
התובע מכר את דירת הוריו בחדרה והזרים את כספי התמורה לחשבון, אולם לא היה בהם כדי לכסות את כל החובות שנצברו.
בחודש ספטמבר 2005 הסתכמה יתרת החובה בחשבון העו"ש בסך 348,780 ₪, וזאת בנוסף ליתרת הלוואה נוספת בסך 52,475 ₪.
אי לכך ולאחר שדרישות הבנק לסלק את ההלוואה לא נענו והמו"מ שהתנהל בין ב"כ הצדדים לא התפתח לכדי הסכם פשרה, ביקש זה האחרון לפתוח בהליכי מימוש המשכנתא על דרך מכירת הדירה והזרמת תמורתה לסילוק ההלוואה.
בתגובה, הגישו התובעים את התובענה שבפני
י.
יצויין כי בהתאם לצו מניעה זמני שניתן ביום 11/10/05, עוכבו הליכי מימוש המשכנתא עד למתן

פסק דין
בתובענה העיקרית.

טענות הצדדים


טרונייתו המרכזית של התובע מתמקדת, כעולה מכתב הטענות ומתצהירו, בטענה לפיה העמיד הבנק לרשותו אשראים נוספים בשנת 1997 וכן בשנת 2003, מבלי לבדוק באם הוא או עסקו הינם בעלי כושר החזר. לדבריו, היה על הבנק לבדוק את עסקו בדיקה קפדנית, כמו גם את תוכניותיו העסקיות, ולהיווכח לדעת כי אין ביכולתו לשאת בתשלומי ההחזר החודשיים. התובע מלין על כי הבנק התעלם מחוסר יכולתו לשאת בתשלומי ההחזר, לאור חמדנותו ולאור רצונו ליהנות מן "הריבית הגבוהה והעמלות השמנות", כך לדבריו, ובכך הפר את כל החובות המוטלות על בנק כלפי לקוחו.
טענה נוספת בפי התובע מתייחסת לגובה החוב עצמו, ולדבריו פרע את חובותיו זה מכבר בהזרימו לחשבון את כספי תמורת הדירה בחדרה וכן מחמת קיומם של חיובי יתר שמן הדין לבטלם.
עוד טוען התובע כי לא הוסבר לו, במסגרת חתימתו על הנספח לשטר המשכנתא, כי הוא מוותר על זכויותיו לפי חוק ההוצאה לפועל ולפי חוק הגנת הדייר, וכי לו ידע כן, לא היה חותם על שטר המשכנתא.
התובע מוסיף וטוען כי הבנק ניצל לרעה את מצוקתו השכלית ו/או הגופנית, וכתימוכין לכך הוא מציג אישור רפואי מיום 5/6/05, לפיו סובל הוא מבעיות גופניות ונפשיות, ואף נוטל תרופות נוגדות פסיכוזה.
התובעת 2 טוענת כי מעמדה בשטר המשכנתא הינו מעמד של ערבה, ולפיכך מופטרת היא בהיות הערבות בלתי מוגבלת בסכום. עוד היא טוענת כי לא ידעה כלל כי עסקינן בערבות בלתי מוגבלת, אלא סברה כי היא חותמת כערבה על הלוואה בסך 80,000 ₪, אשר השבתה נפרשת על פני 6 שנים. התובעת 2 קובלת על כי לא חתמה על שטר המשכנתא בפני
נציג הבנק אלא בפני
"עו"ד חיצוני", אשר לא הסביר לה את מהותו ואת תוצאותיו.
בפי התובעת 2 אף טענות חוקתיות ולדבריה מימוש דירת המגורים נוגדת את זכות היסוד שלה למדור.

הבנק מכחיש את כל טענות התובעים ורואה בתובענה הליך מלאכותי שנועד לדחות את הקץ ולעכב את מימוש הדירה. הבנק מדגיש את חתימתם של התובעים על שטר המשכנתא בפני
עורך דין מטעמם המוכר להם ואשר ייצג אותם קודם לכן בעניינים אחרים, עובדה המאיינת, לטעמו, את כל טענותיהם בכל הנוגע לאי קבלת הסברים ו/או לאי הבנת מהותו של השטר ו/או תוכנו. לגופו של עניין, טוען הבנק, כי בסוף שנת 1996 פנה אליו התובע והודיע לו כי על מנת לצמצם את עלויות העסק ולהשיא רווחיו, החליט לעבור משכירת גנרטורים לרכישתם ולצורך כך ביקש הלוואה על סך 300,000 ₪. הבנק גורס כי התובע עדכן אותו בכל הנוגע לנתוני העסק, המציא לו נתונים שהצביעו על רווחיות, ולפיכך לא היתה כל מניעה להעתר לבקשה. הבנק מצביע על הדו"חות המתייחסים לשנת 97', כמו גם על הדו"חות לשנים 2000 עד 2004, המאשרים קיום רווחים בתקופה זו.
באשר לטענת התובע בכל הנוגע להעמדת הלוואות נוספות, בנוסף לזו משנת 1997, משיב הבנק כי אין מדובר כלל בהלוואות חדשות, כי אם בהסדרת יתרת החובה שהצטברה בחשבון והסבתה מבחינה רישומית להלוואה, פעולה שהקטינה את שיעור ריבית החובה והפחיתה מעלויותיו של התובע.
הבנק שולל את טענות התובעת 2 להיותה ערבה ו/או ערבה יחידה, ואף שולל את טענות התובע בכל הנוגע למצבו הרפואי.

דיון והכרעה:


אין חולק כי התובעים נקלעו למצוקה קשה מחמת חוסר יכולתם לפרוע את ההלוואות שנטל התובע למטרת קידום עסקו וכי הם חשופים לסיכון, אובדן דירת המגורים. יחד עם זאת, אין במצוקה זו ו/או בכל הטיעונים שהועלו על ידי התובעים ו/או בא כחם המלומד - כדי לקבל תביעתם נוכח אי חציית המשוכה העובדתית הדרושה לביסוס הטענה המשפטית בדבר בטלות שטר המשכנתא.
משכך, דין התובענה להידחות, וזאת מחמת הנימוקים המצטברים הבאים:

א
.
טענתו המרכזית של התובע מתמקדת, כאמור, בטיעון לפיו הוענק לו אשראי מבלי שהבנק טרח לבצע בדיקה כלכלית בעניינו, מבלי לוודא את אפשרויות ההחזר.
אין בטענה זו כל ממש. אין מדובר, חלילה, בלקוח רפה שכל ו/או מוגבל ו/או קטין אשר בקשותיו צריכות להיבדק ב"שבע עיניים" על מנת לוודא כי הן תואמות את מצבו ואת יכולתו הכלכלית.
התובע היה בעלים של עסק עצמאי אשר התנהל בצורה רווחית במשך שנים.
התובע היה לקוח ותיק אשר נטל הלוואות מן הבנק גם בעבר ואף משכן בשנים קודמות נכס מקרקעין אחר, אשר לימים נמכר על ידו מרצונו החופשי ותמורתו הוזרמה לחשבון.
התובע אינו קטין ואינו פסול דין והבנק אינו חייב להשגיח עליו כהשגח אפוטרופוס על חסוי, ואינו חייב לבדוק את תוכניותיו הכלכליות ולייעץ לו באם רכישת גנרטורים עדיפה על שכירתם, אם לאו.
התובע לווה ע"י רואה חשבון מטעמו.
התובע היה לקוח ותיק בבנק ומוכר משנים קודמות, ומשהציג בפני
הבנק דו"חות המצביעים על רווחיות העסק, ואף ביקש הלוואה בסדר גודל סביר, שאיננו חורג בצורה בולטת ואין בו כדי להדליק נורות אזהרה כלשהן, אין לבוא אל הבנק בטרוניה לפיה נעתר לתובע והעמיד לרשותו את ההלוואה המתבקשת, שעה שלא הוכחה סיבה מניחה את הדעת בגינה, מן הדין היה לדחות את הבקשה.

שמענו מפי עדת הבנק כי המסמכים שהוצגו על ידי התובע, הצביעו על רווחיות העסק, וכדבריה:

"בדקנו את כושר ההחזר. כשחיים פנה וביקש את ההלוואה לקחנו בחשבון, הנתונים הציגו(ה) שרכישת הגנרטורים תביא לשיפור מצב העסק ויהוו הכנסות יותר מאשר כשהוא שוכר ומשכיר את הגנרטורים שלו. יש נתונים שהלקוח אמר שעצם העובדה שהגנרטורים בבעלותו והוא משכיר אותם ללא צורך לשכור אותם אז ברור שרווחיו יהיו יותר גדולים"
(פרוטוקול מיום 20/12/05 עמ' 10).

וכן:
"... מחזור הכנסותיו באותן תקופות היו 50,000 ₪ לחודש ומתוך מחשבה שמתוך זה הוא צריך לשלם אם אינני טועה כ-12,000 ₪ כהחזר הלוואה – יישאר לו מספיק כסף".
(עמ' 10 לעיל).

גם התובע עצמו מאשר כי מטרת ההלוואה היתה רכישת גנרטורים, אשר קודם לכן נשכרו על ידו, במטרה לחסוך עלויות ולהגדיל בכך את רווחי העסק, וכדבריו:
"ש. ניהלת עסק להשכרת גנרטורים?
ת. כן. בשלב ההתחלתי שכרתי והשכרתי גנרטורים ולאחר מכן קניתי והשכרתי. הרכישה העיקרית היתה בתחילת 97' וההלוואה של ה-300,000 שימשה לרכישת גנרטורים.
ש. זה אמור היה לייעל את העסק כדי לחסוך את הוצאות השכירה?
ת. כן.
ש. את העסק ליווה רואה חשבון במהלך השנים?
ת. כן".
(עמ' 6 לפרוטוקול)

אומנם לא הוצגו בפני
י הדו"חות החשבונאיים אשר בהסתמך עליהם נעשתה הבדיקה, שכן הדו"חות לשנים 1997 ואילך נערכו, כמובן, לאחר קבלת ההלוואה, אולם סופם מעיד על תחילתם, שהרי הצבעת הדו"חות על רווחיות העסק בעת ההיא, מתיישבת עם טענת הבנק לפיה גם בדיקתו העלתה כי אכן מדובר בעסק רווחי וכי לא קיימת מניעה למתן ההלוואה, מה גם שהתובע הודה שלווה על ידי רואה חשבון.
הטרוניה כנגד הבנק מחמת שנעתר לבקשת התובע ונתן לו את מבוקשו, משוללת כל יסוד בהעדר רקע עובדתי, שלא הוכח במקרה דנן, המצביע על קיומן של סיבות מיוחדות בגינן צריך היה הבנק לסרב לבקשה למתן ההלוואה.

ב
.
אף הטענה בגין העמדת הלוואות נוספות, מעבר לזו שניתנה בשנת 1997, בגינה נחתם שטר המשכנתא, אין בה כל ממש, שהרי אין מדובר כלל וכלל במתן אשראי נוסף, כי אם בשינוי צורני / חשבונאי של יתרת החוב ומיחזורה על דרך העברתה מיתרת חובה בחשבון העו"ש לחשבון הלוואה, פעולה שלא זו בלבד שלא גרמה לתובע כל נזק, אלא אף הטיבה עמו, לאור הקטנת שיעור הריבית.

ג
.
הוא הדין בטענותיו החשבונאיות של התובע, לפיהן פרע את החוב זה מכבר על דרך הזרמת כספי תמורה הדירה בחדרה לחשבון העו"ש, ולפיהן יש לבטל חיובי יתר בגין ריבית ועמלות שונות.
התובע עותר בתובענה שבפני
י למתן

פסק דין
הצהרתי שיצהיר על בטלות שטר המשכנתא מחמת סיבות הכרוכות בכריתתו, ואין בין טענה זו לבין טענת פירעון, ולא כלום.
טענת פירעון מן הדין שתועלה במסגרת "טענת פרעתי" בתיק ההוצאה לפועל.

ד
.
אף לא מצאתי ממש בטענות התובעים בכל הנוגע לאי קבלת הסברים בטרם חתימתם על שטר המשכנתא.
לו היה שטר המשכנתא נחתם בפני
נציג הבנק, ניתן היה להבין את הטרוניה לפיה לא הוסברה מהותו של השטר כדבעי, אף לא תוצאותיו, וזאת נוכח ניגוד האינטרסים. במקרה דנן, הוכח כי התובעים לא חתמו על שטר המשכנתא בפני
נציג של הבנק, כי אם בפני
עורך דין מטעמם, אשר נבחר על ידם, אשר מוכר להם ואף ייצג אותם בעבר בעניינים אחרים.
מאשר התובע:
"ש. חתמת בפני
עו"ד יפה אייל?
ת. כן.
ש. עו"ד יפה טיפל בעניינים המשפטיים של העסק?
ת. הוא טיפל לפני כן בעניין עסקי מסוים.
ש. הכרת אותו לפני כן?
ת. כן. אני בחרתי בו, לא הבנק"
(עמ' 7 לפרוטוקול).

בחקירה הנגדית לא מצא התובע עוז לטעון בפה מלא כי עורך הדין שלו הכשיל אותו ולא הסביר לו את מהות השטר, אלא הסתפק באמירה לפיה לא קיבל הסבר מספק, וכדבריו:
"ש. הוא הסביר לכם?
ת. לא היה דיון מעמיק על זה.
ש. הוא הסביר לכם באופן כללי?
ת. מה שהוא הסביר לי לצערי לא הבנתי. אני לא יכול לזכור את הפרטים אבל לא היה מובן שזה הולך לתוך תהליך כזה... עברנו על זה באופן כללי, לא ירדנו לפרטים"
(עמ' 7-8 לפרוטוקול)

יתרה מכך, התובע אף הודה כי הבין באופן כללי את מהותו של שטר משכנתא וידע כי במקרה שלא פורעים את החוב קיים סיכון כי הדירה תימכר, מה גם שכבר משכן בעבר דירה אחרת, שנמכרה על ידו לצורכי החזר הלוואה, וכפי שאישר:
"ש. כבר חתמת על שטר משכנתא בעבר, לפני שחתמת על שטר זה, ב-93', כאשר משכנת(ה) את הנכס בחדרה?
ת. כן.
ש. ידעת שאם אתה לא מחזיר את החוב יש סיכוי שהבנק ימכור לך את הבית, הבנת זאת?
ת. כן"
(עמ' 8 לפרוטוקול).

עדותו של עו"ד יפה, בפני
ו חתמו התובעים ואשר הובא לעדות על ידי הבנק, מתיישבת עם הרושם הכללי לפיו אין בטענת אי קבלת הסברים ו/או אי הבנת השטר, כל ממש, מה גם שהיא נשמעת מפי התובע עצמו בשפה רפה.

עו"ד יפה אמנם לא זכר את נסיבות המקרה הספציפי, אך סיפר לבית המשפט כיצד הוא נוהג בהחתמת לקוחות על שטר משכנתא, וכדבריו:
"ספציפית המקרה הזה לא זכור לי. כבשגרה אני יכול רק להעיד שטרם אימות חתימה על תצהיר או שטר משכנתא, אני מזהיר ומסביר את המשמעויות הנובעות מכך, כמתחייב מהדין... אדם בא אלי כדי לחתום על שטר משכנתא והוא יודע שהוא משעבד נכס כנגד הלוואה או הלוואה שלא לצורך רכישה ואני מסביר לו(י) את מה שיקרה אם לא יחזיר את המשכנתא, מה הבנק עלול לעשות לו, שאם חס וחלילה יפסיק לשלם, עלולים למנות כונס נכסים למימוש הנכס"
(פרוטוקול מיום 6/2/06, עמ' 15, 17).

יש לזכור כי עו"ד יפה היה פרקליטו של התובע מעניינים קודמים, ולא מתקבל על הדעת כי פרקליטו היה מכשיל אותו בחתימה על מסמך שהוא איננו מבין את מהותו.

ה
.
טוען התובע כי היה על הבנק לסרב לבקשתו, ולא להעמיד לו את האשראי המבוקש, מחמת מצבו הבריאותי, הן הגופני והן הנפשי.
חוששתני כי אף בטענה זו אין ממש.
האדן העובדתי היחידי עליו נסמכת טענה זו מתבטא באישור רפואי משנת 2005, שעה שהמועד הרלבנטי לבדיקת מצבו הרפואי של התובע הינו חודש ינואר שנת 1997.
האישור מנוסח בצורה ערטילאית וכללית ובו נאמר כי התובע סובל מ"בעיות גופניות ונפשיות מזה שנים רבות וברקע טראומות שונות" ואין בו כדי להשליך על מצבו של התובע בשנת 1997.
יתרה מכך, האישור הרפואי איננו מתיישב עם העובדות שהוצגו על ידי התובע בעצמו, שהרי אין חולק כי בשנת 1997 ניהל עסק עצמאי להשכרת גנרטורים, המשיך לנהל אותו ברווחיות גם בשנים לאחר מכן ולאחר סגירת העסק אף הועסק כשכיר בחברת סיג תעשיות והשתכר השתכרות נאה – נתונים שאינם עולים בקנה אחד עם טיעון בדבר מצב בריאותי חריג אשר אמור היה להוות מניעה לאישור הלוואה.

ו
.
אף בטענת התובעת 2 לפיה יש ליתן לה מעמד של "ערבה יחידה", אין כל ממש.
התובעת 2 הינה הלווה, הממשכנת ובת זוגו של החייב העיקרי ולפיכך אינה יכולה להיחשב כערבה יחידה.




ז.

באשר לטענה החילופית לפיה יש להצהיר על בטלות סעיף 18 לתנאים המיוחדים שבשטר המשכנתא:
בסעיף זה, המופיע בתנאים המיוחדים לשטר המשכנתא, אשר גם עליו חתמו התובעים, נאמר:
"הממשכנים מסכימים בזה לכך שלא יהיו מוגנים לפי סעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב-1972 או לפי סעיפים 38 ו/או 39 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 או לפי כל הוראת דין שתבוא במקום או בנוסף להם"
.

עו"ד אייל יפה, בפני
ו נחתם השטר, אומנם לא זכר את המקרה הספציפי, אולם העיד כי איננו נוהג להקריא ללקוחותיו את סעיפי השטר ("אני לא מקריא לקליינטים שלי את הסעיפים"), אף לא יכול היה לאשר כי הוא מסביר ללקוחות את מהות הויתור על ההגנות לפי חוק ההוצל"פ או חוק הגנת הדייר, אולם אין די בכך כדי להביא לפסילתו של סעיף 18 לשטר.

שמענו מפיו של עו"ד יפה כי הוא נוהג להסביר ללקוחותיו מה עלול לקרות באם המשכנתא לא תוחזר ומה הבנק "עלול לעשות לו" באם יפסיק לשלם, כולל: "למנות כונס נכסים למימוש הנכס".
במקרה דנן, בחרו התובעים לחתום על שטר המשכנתא בפני
עורך דין מטעמם, שנבחר על ידם.
הבנק היה רשאי להניח כי משהתובעים פנו לעורך דין מטעמם, יסביר להם הלה את כל פרטי השטר ואת תוצאותיו, ומכל מקום – הופטר ממתן הסברים בעצמו נוכח עובדה זו.
טרוניית התובעים לפיה לא הבינו כדבעי את משמעות הסרת ההגנות, אינה יכולה להיות מופנית כלפי הבנק, אלא כלפי הגורם אשר כשל, לטענתם, במתן ההסברים שהיו אמורים להינתן להם.
על מנת שבית המשפט יכריז על בטלותו של סעיף בשטר משכנתא אשר הממשכנים חתמו עליו בדעה צלולה ובפני
עורך דין מטעמם, יש להוכיח מסכת עובדתית מיוחדת אשר תהווה בסיס למסקנה כי חותמי השטר לא הבינו את משמעותו.
בהעדר בסיס עובדתי, לא תועלנה כל הטענות המשפטיות הנאות אשר נטענו בעניין.
וכפי שנפסק ע"י בית המשפט העליון:
"לעניין זה כבר נפסק כי חתימה על מסמך משכנתא תוך הסתמכות עיוורת על עצת פרקליט או בן זוג, אינה מהווה כשלעצמה סיבה מספקת בכדי לקבוע כי אין תוקף להסכם (ע"א 1548/96 הנ"ל) זאת ועוד, על פי האמור בתקנה 16 (א) לתקנות המקרקעין (ניהול וחישוב) תשל"ט-1969, עובר לאישור המשכנתא מחוייב עורך הדין להסביר לבני הזוג את מהות העסקה שהם עומדים לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה. הבנק רשאי להניח בעת קבלת שטר המשכנתה החתום על ידי עורך דין, כי הסברים אלו אכן ניתנו לבני הזוג. יתרה מכך, מאחר שהמבקשת חתמה על שטר המשכנתא בפני
עורך דין שלא ייצג את הבנק ולא בסניף של הבנק, לא ניתן אף לטעון כי היא הוטעתה על ידי הבנק בעת החתימה..."
.

(רע"א 11519/04 יפה לבקוביץ נ' בנק הפועלים, החלטה מיום 07.07.05, כבוד השופט גרוניס).

הנה כי כן, משהתובע כבר היה בר ניסיון בחתימה על שטרי משכנתא וחתם על שטר כזה בעבר, משהתובעים אינם יוצאי דופן ברמת שכלם ו/או הבנתם, משהמשכנתא נחתמה כנגד קבלת הלוואה לפי בקשת התובע לצורך הגדלת עסקו העצמאי, משהשטר נחתם בפני
עורך דין שנבחר על ידי התובעים עצמם ואשר היה מוכר להם מייצוג קודם ומשהתובע עצמו הצהיר כי ידע כי באם ההלוואה לא תוחזר, עשוי הבנק למכור את דירתם, אין לטענת ביטול סעיף 18 בשטר על מה שתסמוך.




התוצאה
:

התובעים לא חצו את המשוכה העובדתית הדרושה להוכחת טענותיהם ולא הובאה בפני
כל ראיה בגינה ניתן היה להטיל דופי בחתימת התובעים על שטר המשכנתא, בכלל, ועל סעיף 18 לנספח לשטר המשכנתא בפרט.
משכך – דין התובענה להידחות.
אין בדחיית התובענה כדי להביע עמדה כלשהי בכל הנוגע למאזן החשבונאי של החוב הרובץ לפתחם של התובעים, ובאם ובפיהם טענה כלשהי הנוגעת לגובה החוב או לחיובי יתר, אין מניעה להעלותה במסגרת הראויה.
לאור הנסיבות, אני נמנעת מליתן צו בדבר הוצאות.


המזכירות תמציא את פסה"ד לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ג' בסיון, תשס"ו (30 במאי 2006) בהעדר הצדדים.



י' שבח, שופטת







הפ בית משפט מחוזי 969/05 קופמן חיים, קופמן רות נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/05/2006)