פסקי דין על כלל ביטוח אשראי | פסקי דין על אבנט תקשורת | פסקי דין על עו"ד ברוך חכים | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי ואח' |

1936/01 פשר     16/06/2005




פשר 1936/01 כלל ביטוח אשראי בע"מ, אבנט תקשורת בע"מ נ' עו"ד ברוך חכים, כונס הנכסים הרשמי ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פשר 001936/01
בשא 15855/04

בפני
:
כב' השופטת אלשיך ורדה


16/06/2005




המערערות:
1. כלל ביטוח אשראי בע"מ

2. אבנט תקשורת בע"מ
ע"י ב"כ ד. ליבונטין ושות'
עורכי דין





--
נ ג ד
--



המשיבים:
1. עו"ד ברוך חכים
בתפקידו כנאמן לביצוע הסדר נושים של החייב עמוס לוי

2.כונס הנכסים הרשמי
ע"י ב"כ עוה"ד רוני הירשנזון




החלטה

מונח בפני
ערעורן של כלל ביטוח אשראי בע"מ
ואבנט תקשורת בע"מ
(להלן: "המערערות"), על החלטת הנאמן להסדר הנושים של החייב עמוס לוי לדחות תביעת חוב שהגישו, שסכומה עומד על כ-49,000 ₪. אבנט הינה ספק אשר סיפק טובין לחברה בבעלות החייב, ואילו כלל הינה חברה העוסקת בביטוח ספקים, אשר בידה פוליסת הביטוח של אבנט. התביעה כנגד החייב מתבססת על ערבות אישית שחתם, כך לפי הנטען, לטובת אבנט. הנאמן דחה את תביעת החוב, וזאת בשל פגם שנפל בכתב הערבות, לפיו ערב החייב לכאורה, לא לחובות החברה בבעלותו, אלא לחובותיו שלו עצמו. לטענת הנאמן, עסקינן בפגם היורד לשורשו של עניין, ואילו המערערות טוענות כי עסקינן בטעות סופר גרידא, באשר אך ברור הוא כי אדם אינו יכול לערוב לחובותיו שלו עצמו. כמו כן, מתבססת החלטת הנאמן על היחסים הפנימיים בין המערערות ועל הסכם פשרה שנחתם ביניהן בנוגע לתביעת הביטוח דנן; כמו כן, העלה הנאמן טענות מתחום דיני הערבות, לפיהן לא קיימת בנסיבות המקרה זכות לחזור אל החייב, להבדיל מאל החברה.
חרף החלטת ביניים מפורשת מיום 24.10.04, נמנע החייב מלהגיש תגובה, לא כל שכן תגובה מגובה בתצהיר כדין. כונס הנכסים הרשמי תומך, בסייגים מסויימים, בטענות הערעור, ומבקש כי יתקבל, כפוף ליכולת הנאמן להפעיל את סמכותו לפי סעיף 134 לפקודת פשיטת הרגל, ולבדוק את אופן חישוב הריביות בתביעת החוב.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.

עניין לנו בהכרעה מעין-שיפוטית של נאמן, הממונה על הסדר נושים של חייב. בעניין זה, הלכה פסוקה היא, כי אין הנאמן ממלא תפקיד טכני גרידא; תפקידו דומה לתפקידה של ערכאה דיונית. ככזה, על הנאמן לבדוק באופן הוגן וזהיר את כל הראיות המוגשות לו, לקבוע את משקלן ולהכריע, האם הוכח, מן הבחינה המהותית, קיומו של חוב, ובאיזה שיעור, וכן האם קמות לחייב טענות הגנה טובות כנגד החוב. אין פירושם של דברים, כי חובה להוכיח לנאמן את קיום החוב מעל לכל ספק סביר; עניין לנו בסוגיה אזרחית, אשר די להוכיחה לפי מאזן ההסתברויות.
בכל האמור בקיום החוב, דומה שהראיות שהונחו בפני
הנאמן מדברות בעד עצמן; זאת במיוחד כאשר החייב ממלא פיו מים, ואינו מגיב או מכחיש מאומה. מן החשבוניות והמסמכים עולה, כי אבנט אכן סיפקה לחברתו של החייב את הסחורה נשוא הבקשה, ואי לכך היתה זכאית לתשלום התמורה החוזית. עתה עולה השאלה, מה דינו של הפגם בכתב הערבות. לעניין זה ראוי להעיר, כי נפלה טעות בשיקוליו של הנאמן; אין עסקינן, בנסיבות המקרה, במסמך אשר חייב להערך בדרך ובצורה ספציפיים, אחרת הוא נטול תוקף מיסודו. השאלה להכרעה היא, האם מן הבחינה המהותית, עלה בידי המערערות להוכיח כי החייב אכן ערב והתכוון לערוב לחובות החברה בבעלותו.
בנסיבות המקרה, דומה כי סביר יותר להניח כי אלה פני הדברים; עניין לנו בחוזה שנחתם בין החייב לבין אבנט, אשר "נפגם" בכך שהחייב חתם לכאורה על ערבות לחובותיו הוא, במקום לחובות החברה שבבעלותו; אלא, שמנסיבות המקרה עולה מסקנה חזקה כי עסקינן אכן בטעות סופר. מלבד העובדה, כי קבלת הפירוש המילולי לכתב הערבות יהפוך אותו לחוזה אבסורדי ונטול תוקף (וחזקה על צדדים, שלא התכוונו לחתום על מסמך שכזה), הרי שהן שורת ההגיון והן הנוהג המוקבל בתשלומי אשראי לספקים פועלים לטובת אבנט. בנסיבות המקרה, אין מחלוקת כי חברתו של החייב, היא שקיבלה תשלום באשראי, ולא הוכח (אף לא לכאורה) כי אבנט סיפקה סחורות לחברות או גופים אחרים הקשורים בחייב, אשר יתכן והחייב התכוון לערוב בעבורם. לכך מצטרפת שתיקתו של החייב, אשר דומה כי אין מנוס מלפרשה כהודאה בטענות אבנט.
מכל הסיבות דנן, לא היה הנאמן רשאי להאחז בטעות שנפלה בכתב הערבות, ולתת לפגם זה משקל ראייתי כה כבד, עד שדי בו בכדי לאזן ולהכריע את משקלן המשותף של כל יתרת הראיות, התומכות באופן שאינו משתמע לשתי פנים בטענות המערערות.

גם יתר טענותיו של הנאמן, אין בהן כדי להצדיק דחיית הערעור.
ראשית יאמר, כי צודק כונס הנכסים הרשמי בטענתו, כי אין לאפשר מצב, בו יוכל החייב להשתמט מתשלום חוב מוכח שהוא חב (בין אם בעצמו, ובין אם כערב), וזאת אך ורק בשל שאלות הנוגעות לחלוקה וליחסים הפנימיים בין הספק לחברת הביטוח שלו. שאלות אלו רלוונטיות, לכל היותר, לחלוקת הדיבידנד בין המערערות. יגעתי ולא מצאתי, הכיצד יכול היה הנאמן לנסות ולהאחז בהן לשם דחיית תביעת החוב כולה - זאת במיוחד, כאשר מן הראיות עולה מסקנה ברורה, כי חוב מהותי אכן קיים. יתכן אמנם (ואין צורך להכריע בדבר בנסיבות המקרה דנן), כי לשאלות דנן היתה חשיבות - במקום בו היה הערעור (קרי, שאלת עצם קיומו של חוב) סובל מחולשה ראייתית, דבר שהיה הופך מסמכים וסוגיות שנדונו בין המערערות לראיות מפתח בלעדיהן לא ניתן היה להוכיח את תביעת החוב. אלא, שלא כאלו הן נסיבות המקרה דנן.

גם בטענתו של הנאמן בכל הנוגע לזכות השיבוב אין ממש; לעניין זה, אין לי אלא להצטרף לטענות כונס הנכסים הרשמי ולדברים האמורים בכתב התשובה של המערערות; ערבות של בעל-שליטה לחובות החברה בבעלותו, אשר נועדה בכדי לאפשר אספקת סחורות באשראי, הינה ערבות מסחרית לכל דבר ועניין, ואין כל טעם להחיל עליה דינים היפים ל"ערבות חסד".

מכל האמור לעיל דין הערעור להתקבל, בכפוף לסייגים שבתגובת כונס הנכסים הרשמי.
בנסיבות המקרה, ישא המשיב בהוצאותיה של כל אחת מהמערערות ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ לכל אחת מהן. כל הסכומים דנן ישאו ריבית והצמדה כדין, מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום ט' בסיון, תשס"ה (16 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.



אלשיך ורדה
, שופטת








פשר בית משפט מחוזי 1936/01 כלל ביטוח אשראי בע"מ, אבנט תקשורת בע"מ נ' עו"ד ברוך חכים, כונס הנכסים הרשמי ואח' (פורסם ב-ֽ 16/06/2005)