פסקי דין על ח"כ אליהו גבאי | פסקי דין על המפלגה הדתית לאומית המפד"ל | פסקי דין על בית הדין של המפד"ל | פסקי דין על מר שאול יהלום ואח' |

1027/07 הפ     07/10/2008




הפ 1027/07 ח"כ אליהו גבאי נ' המפלגה הדתית לאומית המפד"ל, בית הדין של המפד"ל, מר שאול יהלום ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
הפ 001027/07


לפני
כבוד השופטת ענת ברון
תאריך:
07/10/2008





בעניין:
ח"כ אליהו גבאי





המבקש


נ
ג
ד



1. המפלגה הדתית לאומית – המפד"ל

2. בית הדין של המפד"ל
3. מר שאול יהלום
4. ח"כ זבולון אורלב




המשיבים
פסק-דין

פתח דבר
1.
עסקינן בסכסוך שנתגלע בתוככי המפלגה הדתית לאומית (להלן: "המפד"ל
" או "המפלגה") בין נושאי תפקידים בה, כאשר בתובענה שבפני
י עותר המבקש, ח"כ אליהו גבאי
(להלן: "ח"כ גבאי" או – "המבקש") לביטול החלטה שניתנה בעניינו על ידי בית הדין של המפד"ל
(להלן: "בית הדין", שיצוין כי בעת מתן ההחלטה כונה בית הדין העליון של המפד"ל
וכיום מכונה בית הדין של המפלגה).


החלטת בית הדין שהיא נושא התובענה ניתנה ביום 9/8/07 או בסמוך לכך (ראו: סעיף 38 לתצהיר ח"כ גבאי). התאריך המדויק לא הוברר, שכן עותק ההחלטה שצורף לתובענה אינו נושא את תאריך מתן ההחלטה, ואולם עניין זה אינו נתון במחלוקת (להלן: "ההחלטה", צורפה כנספח א לתובענה). בשורה התחתונה של ההחלטה נקבע: "כי בישיבה הקרובה של ועידת המפד"ל
יש לבחור גם את יו"ר הלשכה ואת יו"ר המפלגה". המבקש קובל על הקביעה שלפיה תפקיד יו"ר הלשכה שבו
הוא נושא ולו הוא נבחר, יועמד לבחירה מחודשת. יצוין כי ליו"ר המפלגה, ח"כ אורלב, אין התנגדות להעמדת תפקיד זה, שבו הוא משמש, לבחירה מחדש.
2.
להבנת הדברים אקדים מספר מילים לעניין התפקיד שבו נושא כל אחד מבעלי הדין במפלגה, ובאשר למוסדות המפד"ל
הרלוונטיים לדיון.


המשיב מס' 4, ח"כ זבולון אורלב (להלן: "ח"כ אורלב") מכהן כיו"ר המפלגה; ח"כ גבאי מכהן כיו"ר לשכת המפד"ל
; והמשיב מס' 3, מר שאול הילום (להלן: "מר יהלום") מכהן כיו"ר הוועדה המתמדת של המפד"ל
. וועידת המפד"ל
היא המוסד העליון של המפלגה, ולדברי מר יהלום: "1000 צירים בקירוב שנבחרו בבחירות פנימיות של כ-70,000 מתפקדים בשיטת בחירות אישיות וחשאית ... מהווים את ועידת המפד"ל
" (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 11-13). עוד לדבריו, תקופת הכהונה של ועידה כזו היא חמש שנים על פי חוקת המפד"ל
ואולם "בפועל מאז שאני פעיל במפלגה התקופות היו ארוכות יותר" (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 14-16). הוועדה המתמדת של המפד"ל
היא מוסד של הוועידה הנבחר על ידה בכינוס הראשון שלה ועל פי חוקת המפד"ל
משמשת גם כנשיאות הוועידה; תפקידה לעסוק בניהול שוטף של הוועידה ולקבוע את סדר יומה (ראו: עדות מר יהלום בעמ' 30 לפרוטוקול ש' 17-20; וכן סעיף 16 לחוקת המפד"ל
, צורפה כנספח ב לתובענה). לשכת המפד"ל
היא הגוף המנהל של המפלגה, הנבחר אף הוא על ידי הוועידה "לצורך ניהול שוטף של חיי המפלגה ועמדותיה" (עדות מר יהלום בעמ' 30 ש' 21-23; וכן ראו: סעיף 34 לחוקה).

רקע עובדתי
3.
ביום 17/7/05 התכנסה הוועידה השמינית של המפד"ל
לישיבתה הראשונה. חרף הקבוע בחוקת המפד"ל
, שלפיה שורה ארוכה של מוסדות ובעלי תפקידים המנויים בה ייבחרו "בעת ובעונה אחת" (סעיף 18 לחוקה), כבר בישיבתה הראשונה של הוועידה הקדימו צירי הוועידה ובחרו בשלושה בעלי תפקידים: ח"כ אורלב ליו"ר המפלגה, ח"כ גבאי ליו"ר הלשכה, ומר שלום ג'רבי כמזכיר המפלגה (להלן: "מזכיר המפלגה"). שאר מוסדות המפלגה ובכלל זה חברי לשכת המפד"ל
לא נבחרו בבחירות אלה. הקדמת הבחירה של שלושת בעלי התפקידים כאמור, לבחירת בעלי תפקידים אחרים ותוך החרגה מהסדר הרגיל הקבוע בחוקה, נתאפשרה לאחר שבית הדין בהחלטה שניתנה ערב קיום הבחירות כאמור, דחה עתירה שהגיש המזכ"ל המכהן דאז, מר שמריהו בן צור, שהתנגד לכך שעל סדר יום המושב הראשון של הוועידה נקבע קיום בחירות לשלושת בעלי התפקידים הנזכרים וביקש לדחות את הבחירות
למועד מאוחר יותר (להלן: "ההחלטה משנת 2005" צורפה כנספח ב לתשובת משיבים 1, 2 ו-4 לתובענה, להלן: "תשובת המשיבים"; משיבים 1, 2, ו-4 יחדיו יכונו להלן: "המשיבים"). בית הדין בדחותו את עתירת מר בן צור אישר את השיקולים שעמדו ביסוד הקדמת הבחירה של שלושת בעלי התפקידים האלה, וזאת בשל המציאות המיוחדת ששררה באותה עת במפלגה ובמדינה, שאותה חזר ותיאר בית הדין בהחלטה שהיא נושא הדיון דכאן:

"בחירת שלושת בעלי תפקידים אלה התבצעה כבר בישיבה הראשונה של הוועידה בין היתר בשל שתי עובדות: הראשונה – כי למפלגה לא היה באותה עת יו"ר, לאור החלטה של בית הדין העליון של המפד"ל
(שכיום מכונה בית הדין – ע.ב.) להפסיק את כהונתו של ח"כ אפי איתם כיו"ר המפלגה והעובדה כי פרופ' שאקי ז"ל, שהיה יו"ר הלשכה, הלך לעולמו, כך שהיה צורך מיידי למלא את החסר בשני תפקידים מרכזיים ומהותיים אלה בחיי המפלגה, והשניה – העובדה כי המדינה עמדה באותה עת בפני
ימים קשים ומשמעותיים, ערב פינוי גוש קטיף. עובדה זו חייבה לבחור גם מזכ"ל למפגלה, אשר יוכל להיות חלק מהצוות המוביל של המפד"ל
באותם ימים אשר עמדו בפתח, וזאת לנוכח העובדה כי המזכ"ל המכהן באותה עת לא נבחר, אלא מונה על ידי המרכז כממלא מקום זמני למזכ"ל לתקופה קצובה, תקופה אשר התארכה למעשה הרבה מעבר להחלטה המקורית" (ראו: עמ' 1 להחלטה).

4.
ביום 14/6/07 נקבעה ישיבה של הוועדה המתמדת, כשעל סדר יומה, בין היתר, קביעת מועד קרוב לכינוס הוועידה לצורך בחירת מוסדות ובעלי תפקידים המתחייבים מהחוקה, ובכלל זה לשכת המפד"ל
.


ביום 7/6/07, מספר ימים לפני המועד הקבוע לכינוס הוועדה המתמדת, פנה מר אריה פרג'ון, ראש העיר טירת-כרמל וחבר מרכז המפלגה (להלן: "מר פרג'ון"), במכתב למר יהלום כיו"ר הוועדה המתמדת, שבו ביקש לכלול ברשימת בעלי התפקידים שיועמדו לבחירה בוועידה הקרובה – אשר את סדר היום שלה קובעת הוועדה המתמדת – גם את תפקיד יו"ר הלשכה (להלן: "מכתב פרג'ון – צורף כנספח ד לתובענה). וזו לשון מכתב פרג'ון:

"כזכור בהעדר יו"ר לשכה עקב פטירת חברנו המנוח פרופ' אבנר שאקי ז"ל, נמנע כינוס הלשכה אף לדיון בעניינים דחופים. לפיכך, קוים הליך מזורז של בחירת יו"ר הלשכה שלא בסדר הדברים הרגיל וללא כל קשר לבחירת הלשכה עצמה.
כפי שאני מבין אמורה להתכנס הוועידה בזמן הקרוב לצורך בחירת בעלי תפקידים ומוסדות, שחלקם עשוי להשתנות המבנה שלהם עקב שינויים נרחבים בחוקת המפד"ל
העומדים להצבעה.
לפיכך, כדי למנוע אי הבנות הואל נא לגרום לכך שהוועדה המתמדת תכלול ברשימת בעלי התפקידים והמוסדות העומדים לבחירה בכינוס הקרוב של
הוועידה גם את תפקיד יו"ר הלשכה. אף שנראה לי שדרישה זו מובנת מאליה מבקש אני להבהירה כדי למנוע ספקות ואי הבנות בעניין".


בעקבות פנייה זו פנה מר יהלום לעו"ד פינחס מעוז, היועץ המשפטי של המפלגה (להלן: "עו"ד מעוז" או "היועץ המשפטי של המפלגה"), לקבלת חוות דעתו המשפטית בנוגע לטענה כי יש לכלול את תפקיד יו"ר הלשכה ברשימת התפקידים שאותם יש להעמיד לבחירה בישיבת הוועידה שנועדה להתכנס בקרוב. עו"ד מעוז צידד בעמדת מר פרג'ון, בחוות דעת שניתנה על ידו ביום 12/6/07, ומנימוקים שפירט ציין כי אותו דין חל גם על יו"ר המפלגה וכי יש להעמיד גם תפקיד זה לבחירה (להלן: "חוו"ד מעוז", צורפה כנספח ה-1 לתובענה).


ח"כ גבאי, אשר מכתב פרג'ון הובאה לידיעתו, דחה את דרישת פרג'ון מכל וכל והצטייד מצידו בחוות דעת מאת עו"ד עזרא אשרי, שבסיכומה קבע כי אין כל ביסוס משפטי לדרישה לקיים בחירות חוזרות ליו"ר לשכת המפד"ל
(להלן: "חוו"ד אשרי", צורפה כנספח ה-2 לתובענה).

5.
ביום 14/6/07 אמנם כונסה הוועדה המתמדת ולטענת מר יהלום – שהישיבה התקיימה בהנהלתו כיו"ר הוועדה המתמדת – על רקע חילוקי הדעות כפי שניתן להן ביטוי בשתי חוות הדעת, ועמדתו של מר יהלום בדבר מעמדה המחייב של חוו"ד מעוז בהיותו היועץ המשפטי של המפלגה, התלהטו הרוחות בין חברי המפלגה תוך כדי אלימות מילולית והפרעות סדר, צעקות והתפרצויות, אשר הובילו ל"פיצוץ" הישיבה בלא שנתקבלה בה כל החלטה.


ח"כ גבאי מצידו טוען, ותומך את טענתו במכתבים של חברים בוועדה המתמדת, כי משנוכח מר יהלום שקיים רוב גדול בקרב המשתתפים בישיבה להסיר מסדר היום את נושא העמדת תפקיד יו"ר הלשכה לבחירה בוועידה הקרובה, נטש מר יהלום את הישיבה מבלי לנעול אותה ובלא להעמיד עניין זה להצבעה.


מש"פוצצה" הישיבה, כגרסת מר יהלום, פנה הלה במכתב מיום 25/6/07 לבית הדין, שבה פירט את השתלשלות הארועים שקדמה לפנייתו, וביקש כי בית הדין יורה כיצד לנהוג בנושא השנוי במחלוקת בנוגע לבחירת יו"ר הלשכה, וכך סיכם את פנייתו:

"אין אני רואה כל אפשרות לחזור על כינוס הוועדה המתמדת באותו סדר יום, שהרי התרחיש יחזור על עצמו.
מכל האמור לעיל, אני פונה לכב' בית הדין בשבתו כמפרש החוקה במושב חמישה לכנס בכל הדחיפות את בית הדין, לזמן לדיון כל גורם שבית הדין ימצא לנכון, להדריכני ולהנחות את הוועדה המתמדת ואת הוועידה האם לכלול בכינוס הקרוב בחירות ליו"ר הלשכה וליו"ר המפלגה, או כל הנחייה נוספת שימצא בית הדין לנכון עפ"י החוקה" (מכתבו של מר יהלום מיום 25/6/07, צורף כנספח ו' לתובענה).

6.
בעקבות פנייתו של מר יהלום, אמנם התכנס בית הדין לישיבה ביום 12/7/07 בהרכב של חמישה חברים. בישיבת בית הדין נכחו העותר מר יהלום, והמשיבים ח"כ אורלב וח"כ גבאי כאשר האחרון היה מיוצג על ידי עו"ד אשרי. יוער כי אף שמלכתחילה לא היה ח"כ אורלב משיב בעתירה – ראה בית הדין לצרפו כבעל דין לנוכח העובדה שבחוו"ד מעוז נאמר כי יש להעמיד לבחירה גם את תפקיד יו"ר המפלגה שבו מכהן ח"כ אורלב. במהלך הדיון הודיע ח"כ אורלב כי הוא מקבל על עצמו את חוות דעת היועץ המשפטי של המפלגה (חוו"ד מעוז) ומסכים להעמיד את עצמו לבחירה מחודשת. בישיבת
בית הדין השתתף גם עו"ד מעוז אשר ייצג את המפלגה (פרוטוקול הדיון המודפס צורף כנספח א לתשובת המשיבים; הפרוטוקול המקורי סומן נ/1).


בדיון שהתקיים בפני
בית הדין נימק כל אחד מהצדדים את עמדתו במחלוקת שניטשה ביניהם ובעקבותיו נתן בית הדין את ההחלטה שהיא במוקד הדיון שלפניי.


את ההחלטה, שלפיה יש להעמיד את תפקיד יו"ר הלשכה ואת תפקיד יו"ר המפלגה לבחירה בישיבה הקרובה של ועידת המפד"ל
, קיבל בית הדין פה אחד ונימקה בפירוט ובאריכות; אביא את עיקרי הדברים שביסוד ההכרעה:

"אין ספק כי בחירתו של ח"כ גבאי כיו"ר הלשכה בישיבה הראשונה של הוועידה נעשתה לשם מילוי מקומו של פרופ' שאקי ז"ל כיו"ר הלשכה שהיתה קיימת במועד הבחירה (אשר עדיין מכהנת עד לבחירת לשכה חדשה).
תפיסה זו כי יש למנות לאלתר אדם אשר ימלא את מקומו של פרופ' שאקי ז"ל כיו"ר הלשכה היוצאת עמדה גם בבסיס החלטת בית דין זה לאפשר את בחירתו של תפקיד זה כבר בישיבה הראשונה של הוועדה.
ישאל השואל – מדוע היה צורך בכך שהרי ניתן היה לחכות עד לבחירת הלשכה החדשה, ובאותה עת לבחור גם יו"ר לאותה לשכה.
התשובה לכך נעוצה בעובדה, כי לאור העיתוי של כינוס הוועידה, בסמוך לפני יישום תוכנית ההתנתקות, היה ברור לכולם כי צפויה תקופה פוליטית סוערת במישור המדיני והציבורי, אשר קרוב לוודאי לא תאפשר את בחירת מוסדות המפלגה בכלל, ואת בחירת הלשכה בפרט, בתקופה הקרובה.
לפיכך גם היה ברור כי יש למלא בינתיים את מקום יו"ר הלשכה עד לבחירת לשכה חדשה ובכלל זה – יו"ר לשכה חדשה ...
לנוכח האמור, יש לדעתנו להעמיד את תפקיד יו"ר הלשכה לבחירה יחד עם בחירת כל בעלי התפקידים אשר ייבחרו בישיבת הוועידה הקרובה ואשר בה תיבחר גם לשכת המפלגה.
כאמור אין לדעתנו לנתק בין בחירת יו"ר הלשכה והלשכה עצמה, ולא ניתן 'להדביק' ללשכה החדשה שתבחר יו"ר אשר נבחר מתוך כוונה ברורה למלא את תפקיד יו"ר הלשכה היוצאת.
אנו קובעים כי גם אומד עת חברי הוועידה, כאשר אלה בחרו את יו"ר הלשכה בישיבה הראשונה של הוועידה, היתה לבחור את מי שימלא את תפקיד יו"ר הלשכה היוצאת, וכך גם הוצגו הדברים בפני
הוועידה וכאמור – כוונה זו עמדה גם בבסיס החלטת בית הדין אשר אפשרה בחירה זו (ההחלטה משנת 2005 – הערה שלי, ע.ב.).
לדעתנו, אי העמדת תפקיד זה של יו"ר הלשכה לבחירה כעת, בשעה בה נבחרת הלשכה החדשה, יש בה משום פעולה בניגוד לאומד דעתם של חברי הוועידה בשעה שבה הם ביצעו בחירה זו.
יתרה מכך, הדבר יפגע גם בזכותו של כל חבר ועידה להתמודד על תפקיד זה, דבר שחברי הוועידה נמנעו ממנו בישיבה הראשונה של הוועידה מתוך הבנה כי באותה עת נבחר רק את מי שימלא את מקומו החסר של פרופ' שאקי ז"ל עד לבחירות הלשכה החדשה ויו"ר הלשכה החדשה" (ההדגשות במקור – ע.ב.) (עמ' 4-5 להחלטה).

יצוין כי הארכתי בפירוט העובדות אך לצורך הבנת הרקע לפנייה שנעשתה לבית הדין והסוגייה שהובאה לפתחו; שכן כפי שיובהר בהמשך, אין זה מדרכו של בית המשפט להתערב בתוכן ההחלטה אלא אך לבחון אם ארעו פגמים בדרך שבה נתקבלה.

טענות הצדדים
7.
לטענת המבקש, בחירתו ליו"ר הלשכה לא היתה על בסיס זמני עד לבחירת לשכה חדשה, ומשכך ההחלטה שניתנה על ידי בית הדין היא שגויה, ודינה להתבטל משום שניתנה הן בחריגה מסמכות והן תוך פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. בהקשר זה נתבקש בית המשפט לדון בתביעה, בין כתביעה לסעד הצהרתי שעניינה בטלות החלטת טריבונל שיפוטי פנימי, ולחלופין כבקשה לביטול פסק בורר בהתאם לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").


לעניין חוסר הסמכות טוען המבקש כי שאלת סדר היום של וועידת המפד"ל
, והאם יש לכלול בו את העמדת תפקיד יו"ר הלשכה לבחירה מחודשת – היא עניין הנתון לסמכות הוועדה המתמדת על פי החוקה, ומשכך אינו בסמכות בית הדין. עוד טוען המבקש כי ביום 3/5/07, עובר להתדיינות בפני
בית הדין, תוקנה החוקה ונקבע בסעיף 63(א) שבה כי יו"ר בית הדין יהיה שופט בדימוס ובהתאם קיבלה ועדת האיתורים את הסכמת כבוד השופטת (בדימוס) שרה פריש לשמש בתפקיד; מן הדין היה, לכן, לאפשר לה לדון בעתירה בהתאם לתיקון לחוקה ולא ליצור מחטף "שכן ברי בעליל כי כבוד השופטת (בדימוס) שרה פריש לא היתה מגיעה לתוצאה התמוהה", כך בלשון המבקש (סעיף 46 לתצהירו).


המבקש מוסיף וטוען לעניין הסמכות, כי מלכתחילה עתירת מר יהלום לבית הדין היתה למתן פירוש מוסמך לסעיפי החוקה ואולם בית הדין התעלם מהעתירה כפי שנוסחה ולא הזמין את כל חברי בית הדין כמתחייב מסעיף 77(ב) לחוקה שעה שפרשנות החוקה היא במוקד הדיון; תחת זאת "סייע" בית הדין למר יהלום ו"תיקן" את עתירתו כדי להתאימה להרכב בית הדין, בכך שקבע כי אין המדובר בפירוש חוקה – שאז אין צורך בזימון כל חברי בית הדין -
בניגוד לטענת מר יהלום עצמו.


אשר לפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי – טוען המבקש כי המשיבים חברו יחדיו למעשה להדיחו מראשות לשכת המפד"ל
על רקע מחלוקת פוליטית שביניהם; וכי שניים מחברי בית הדין, עקב קשרים כאלה ואחרים עם ח"כ אורלב, החליטו ליטול צד במחלוקת זו כנגד ח"כ גבאי. בנוסף טוען ח"כ גבאי למעורבותו של מזכ"ל המפלגה בקביעת הרכב בית הדין בעוד שמזכיר המפלגה מודר מההליך "ולא בכדי". טענה אחרת שבפי המבקש היא כי בדיון שהתקיים בבית הדין נכחו חבר הוועדה המתמדת מר יצחק נבון, ומר דניאל בשארי (להלן: "מר בשארי") שהתמודד בעצמו על תפקיד יו"ר לשכת המפד"ל
בבחירות שנערכו ביולי 2005 – וכי אף שאלה ביקשו להעיד, הם הוצאו מהאולם מבלי שיעלה בידם למסור עדותם שהיה בה כדי לתמוך בעמדת המבקש לגופה של המחלוקת והיא: כי מעולם לא נאמר למי שהתחרו על תפקיד יו"ר הלשכה שבו זכה ח"כ גבאי כי מדובר בבחירה זמנית ללשכה "היוצאת" ולא ללשכה החדשה שתיבחר בבוא העת במקומה.


מכל הטעמים האלה, לטענת המבקש, ההחלטה אחת דינה – להתבטל.

8.
המשיבים טוענים ראשית דבר כי מדובר בסכסוך פנים מפלגתי שנדון והוכרע במערכת השיפוט הפנימית של המפד"ל
, ואין כל יסוד משפטי לפניית המבקש לבית משפט זה בניסיון לבטלה.


לעניין סמכות בית הדין, מפנים המשיבים להוראת סעיף 5 לחוקה שכותרתו "שיפוט פנימי" בפני
בית הדין, שכמוה כתניית בוררות והיא היא מקור הסמכות של בית הדין בעניין שהובא לפתחו. ומכאן ועל פי ההלכה הפסוקה - מעמדו של בית הדין, כטריבונל פנימי, הוא כשל מוסד בוררות וההחלטה שיצאה תחת ידו כמוה כפסק בורר. לפיכך זו המסגרת הדיונית הנאותה ולא כפי שהציב המבקש את התובענה על שני מסלולים – "המרצת פתיחה" ולחלופין בקשה לביטול פסק בורר. בהמשך לכך, מדגישים המשיבים את מהות השיפוט של טריבונל פנימי שמתאפיין ב"ידיעה פנימית" על הנעשה בארגון ומה טוב לו, ובכך גם יתרונו, מה גם שחבריו הכפיפו עצמם מרצונם לשיפוטו. מכך, נטיית בתי המשפט היא שלא להתערב בשיקול הדעת של טריבונלים פנימיים, אלא אם כן אלה נגועים בחוסר סמכות או בפגיעה בכללי הצדק הטבעי – ולעמדת המשיבים לא זה המצב בענייננו.


המשיבים חוזרים ומציינים כי לא נתאפשר לקבל החלטה בוועדה המתמדת בשאלת העמדת תפקיד יו"ר הלשכה לבחירה, עקב התנהלות תומכי ח"כ גבאי, שמנעו בכוח קיום הצבעה וקבלת החלטה; ובנוסף, וזה העיקר – לגופו של עניין מדובר בשאלה משפטית מובהקת במחלוקת שבין שתי חוות הדעת, שהצדיקה וחייבה הכרעה בבית הדין. עוד
בהקשר זה מדגישים המשיבים את יתרון "הידיעה הפנימית" של בית הדין ששימשה אותו בהתייחסו ל"אומד דעתם" של קרוב ל-1,000 צירי הוועידה שנטלו חלק בבחירת יו"ר הלשכה, ובקבעו כי החלטת בית הדין משנת 2005 שאיפשרה את בחירת יו"ר הלשכה ויו"ר המפלגה תוך חריגה מהסדר הרגיל של החוקה ניתנה כ"הוראת שעה" עד לבחירת לשכה חדשה, שיצוין שטרם נבחרה עד היום אף שחלפו למעלה משנתיים מעת כינוס הוועידה השמינית ובחירת ח"כ גבאי ליו"ר הלשכה.


לעניין השגותיו של המבקש על מיהות חברי בית הדין וניסיונו להטיל בהם דופי, טוענים המשיבים כי טענה זו לא הועלתה על ידי המבקש אלא לראשונה בתצהירו התומך בתובענה ודי בכך כדי לדחותה; וגם לגופה אין בה ממש והיא אף מקוממת. אשר לטענה כי לנוכח שינויים בחוקת המפד"ל
מן הדין היה שהשופטת (בדימוס) שרה פריש תשב בראש בית הדין – הרי שהחוקה קובעת כי כל עוד לא נבחר בית דין אחר על ידי הוועידה, ואין מחלוקת כי כזה טרם נבחר, יכהן בית הדין הקיים בתפקידו; ולעניין הטענה בדבר אי מתן אפשרות להעדתם של מר יצחק נבון ומר בשארי – לטענת המשיבים מעולם לא נתבקשה העדתם על ידי המבקש, שאף היה מיוצג בפני
בית הדין, ומשכך הטענה מופרכת. אמנם שניים אלה נכחו בעת הדיון, אך זאת מתוך בחירה בהיות הדיון פומבי; בכל מקרה מדובר , אם בכלל, בהשמעת שניים מתוך למעלה מ-1,000 צירי הוועידה בשאלה מה הבינו על מהות הבחירה בשנת 2005 ומטרתה, ועל כן ניתן להניח שגם לו נתבקשה העדתם היה בית הדין דוחה את הבקשה באשר לא היה בשתי עדויות בודדות כאלה כדי לסייע לבירור הדיון.


לנוכח כל האמור, טוענים המשיבים, כי התובענה נעדרת כל יסוד בעובדות ובדין.

דיון
9.
התובענה נתמכה בתצהירו של ח"כ גבאי ובתצהיר של מר בשארי שהוא חבר הוועדה המתמדת ולשכת המפד"ל
.


תשובת המשיבים לתובענה נתמכה בתצהיר מר יהלום ובתצהיר מר אפריים פוסט (להלן: "פוסט") המשמש כמזכיר בית הדין.


המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

ההליך שהתקיים בפני
בית הדין – האם הליך בוררות או שיפוט פנימי?
10.

עסקינן בהחלטה של בית הדין של המפד"ל
אשר המבקש מעוניין בביטולה - ואולם לגרסתו לא ברור אם החלטה זו ניתנה בכובעו של בית הדין כבורר, או שמא בכובעו כטריבונל שיפוט פנימי (סעיף 4 לבקשה). בנסיבות אלה, המבקש עותר לקבלת סעד הצהרתי שלפיו החלטת בית הדין בטלה משום שהיא ניתנה בחוסר סמכות ובניגוד לעקרונות הצדק הטבעי, ולחלופין לביטולה של ההחלטה מכוח עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות. המשיבים מצידם טוענים כי מקור סמכותו של בית הדין במקרה דנן הוא בהוראת סעיף 5 לחוקה שאינה אלא תניית בוררות המורה כי כל סכסוך בין חברי המפלגה לבין עצמם או בין כל חבר מפלגה לבין המפלגה ומוסדותיה יועבר להכרעתו של בית הדין, וזו לשון הסעיף:

"חבר המפלגה יפנה בכל עניין פוליטי, ארגוני, מוסדי או משמעתי, הנוגע למפלגה, לכל אחד ממוסדותיה או גופיה, או לכל ממלא תפקיד בה מטעמה, או לכל חבר מחבריה, אך ורק לשיפוטו של בית הדין של המפלגה, בין אם העניין בתחום הידע והמומחיות וההתמחות של בית הדין ובין אם לאו, יקבל הכרעותיו והחלטותיו ויפעל על פיהן."
המבקש מצידו כלל לא נתן את דעתו להוראת סעיף 5 לחוקה, ועל פי גרסתו בית הדין מוסמך לדון רק בנושאים שנמסרו לסמכותו בסעיף 74 לחוקה:

"סמכויות בית הדין יהיו כדלקמן:
(א)
הכרעה בסכסוכים וחילוקי דעות בין חברי המפלגה שהסמכות לבירורם אינה מוקנית לאחד המוסדות הארגוניים או המשפטיים של המפלגה. לעניין זה 'מוסד' כל מוסד הנתון לביקורתה של הרשות המבקרת, כאמור בחוקת הביקורת של המפלגה.
(ב)
מתן צווים למוסדות המפלגה ולחבריה, כאשר בית הדין רואה צורך ליתן צווים אלה למען הצדק, אם סמכות זו אינה קנויה בחוקה או בתקנון מאושר למוסדות אחרים של המפלגה.
(ג)
השעיה מתפקיד או הפסקה זמנית של חברות או עבודה באחד ממוסדות המפלגה של חבר, בגין אחת העילות המפורטות בסעיף 4(ז).

(ד)
מתן פירוש מוסמך לסעיפי חוקה זו וכן חוקות ותקנונים של המפלגה ושל מוסדותיה, אם התעורר ספק בפירושם לפני (כך במקור – ע.ב.) חבר או מוסד.

(ה)
בית הדין יכהן כוועדת ערעורים עליונה לבחירות לוועידה ולמועצת סניפים." (ההדגשות שלי- ע.ב.).

11.
למקרא שני הסעיפים יחדיו ניכר כי בית הדין של המפלגה משמש גם כמוסד בוררות בין חברי המפלגה לבין עצמם, ובין המפלגה ומוסדותיה, אך הוא עוסק גם בשיפוט משמעתי, בפרשנות החוקה, משמש כוועדת ערעורים עליונה בעת בחירות וכיוצב'.

במקרה דנן, מאחר שהסכסוך שבין הצדדים נוגע לשאלת מינויו ותקופת כהונתו של ח"כ גבאי כיו"ר הלשכה של המפלגה, נושא שעל פניו הוא בעל "אופי חוקתי" – קיים חוסר בהירות בשאלה אם בעת הדיון שימש בית הדין כמוסד בוררות או כערכאת שיפוט פנימית. ודוק: נפקותו של סיווג זה היא לעניין האופן שבו ניתן לתקוף את ההחלטה של בית הדין. כאשר בית הדין פוסק בסכסוכים שבין חברי המפלגה או בינם לבין המפלגה, מכוח הסכמת החברים המעוגנת בחוקת המפלגה – הרי שבית הדין משמש כערכאת בוררות, ובית משפט רשאי להתערב בהחלטתו במסגרת הוראות חוק הבוררות; מקום שבו בית הדין נתפש כטריבונל שיפוטי פנימי – בית משפט יתערב בהחלטתו בהתאם לעילות ההתערבות של בג"צ, קרי רק במקרה של חריגה מסמכות ופגיעה בעיקרי הצדק הטבעי [ראו: סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א 560-562 (2005)]. אלא מאי? הטעמים שמעלה המבקש לביטול החלטת בית הדין
מתאימים לחסות הן תחת המטריה של עילות ביטול החלטה מכוח חוק הבוררות, והן תחת המטריה של עילות להתערבות בהליך שיפוטי פנימי – ומשכך מתייתר הצורך לסווג את טיבה של החלטה זו. יתרה מכך, כפי שיפורט בהמשך ממילא לא מצאתי באיזו מן הטענות הללו ממש, ועל כן אין מקום להורות על ביטול החלטת בית הדין – לא מכוח חוק הבוררות ולא מכוח התערבות בהליך שיפוטי פנימי.

סמכות בית הדין

12.
גרסתו של המבקש היא שההחלטה ניתנה על ידי בית הדין בחוסר סמכות. סעיף 16(ג) לחוקה קובע כי הוועדה המתמדת היא שתקבע את סדר היום של הוועידה – ומכך מסיק המבקש כי הוועדה המתמדת היא זו שהיתה צריכה לקבוע אם יש מקום שהוועידה תקיים בחירות לתפקיד יו"ר הלשכה, אם לאו. המבקש מדגיש כי מאחר שהסמכות לקבל החלטה בעניין זה מסורה על פי החוקה לוועדה המתמדת, אזי על פי סעיף 74(א) לחוקה – אשר מורה כי בית הדין ידון בסכסוכים בין חברי מפלגה שהסמכות לבירורם אינה מסורה למוסד אחר של המפלגה – נמצא כי בית הדין חסר סמכות לדון בנושא.

ואולם, בעוד שסעיף 74(א) לחוקה עניינו אך ורק בחילוקי דעות שמתגלעים בין חברי המפלגה לבין עצמם, סעיף 74(ד) לחוקה מוסיף ומורה כי מקום שבו מתעורר ספק בנוגע לפרשנות הוראותיה של החוקה – כל חבר מפלגה או מוסד ממוסדותיה רשאי לפנות בנושא לבית הדין. ואמנם, מטענותיהם של הצדדים ניכר כי במקרה דנן
התעורר ספק של ממש בנוגע לאופן שבו יש לפרש את הוראות החוקה בעניין בחירתו של יו"ר הלשכה - לנוכח הנסיבות הייחודיות שבהן מונה ח"כ גבאי לתפקיד זה. בראש ובראשונה, בעוד שעל פי חוות דעתו של היועץ המשפטי של המפלגה שומה על הוועידה לקיים בחירות לתפקיד יו"ר הלשכה, מטעם ח"כ גבאי הוגשה חוות דעת משפטית סותרת זו (חוו"ד אשרי) – שלפיה אין מקום לעריכת בחירות כאמור. שנית, חילוקי הדעות שהתגלעו בין חברי הוועדה המתמדת במהלך הדיון שערכה הוועדה בשאלה אם יש לערוך בחירות חדשות לתפקיד יו"ר הלשכה אם לאו, הגיעו עד לכדי "פיצוצה" של הישיבה - גם אם הצדדים חלוקים באשר לגורם או למניע לכך. בנסיבות אלה, מר יהלום – בתוקף תפקידו כיו"ר הוועדה המתמדת – מצא לנכון לפנות לבית הדין על מנת שיסיר כל ספק בנושא הנתון במחלוקת:

"אני פונה לכב' בית הדין בשבתו כמפרש החוקה במושב חמישה לכנס בכל הדחיפות את בית הדין. לזמן לדין כל גורם שבית הדין ימצא לנכון. להדריכני ולהנחות את הוועדה המתמדת ואת הוועידה האם לכלול בכינוס הקרוב בחירות ליו"ר הלשכה, ליו"ר המפלגה, או כל הנחייה נוספת שימצא בית הדין לנכון עפ"י החוקה." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (ראו סעיף 18 לפנייתו של מר יהלום, צורפה כנספח ו לתצהיר ח"כ גבאי).

הנה כי כן, אין כל רבותא בטענתו של המבקש כי הסמכות לקבוע אם יש לערוך בחירות לתפקיד יו"ר הלשכה אם לאו מסורה אך ורק לוועדה המתמדת – וזאת משום שעל פי סעיף 74(ד) הספק שהתעורר בנסיבותיו המיוחדות של המקרה בנושא פרשנות החוקה הוא שהקים את סמכותו של בית הדין.

13.
ודוק: לא נעלם מעיניי כי בדיון שנערך בפני
בית הדין ביום 12/7/07 בעתירתו של מר יהלום, בית הדין קבע לכאורה באופן מפורש כי הסוגיה שנמסרה להכרעתו אינה סוגיה של פרשנות החוקה. ואולם בד בבד עם דברים אלה, הוסיף בית הדין וקבע כי המלאכה שבפני
ו היא מלאכת יישום הוראותיהם של סעיפי החוקה, והרחיב כי בכוונתו לבחון האם לנוכח הוראות החוקה על הוועידה לבחור עתה יו"ר ללשכה (ראו עמ' 2-3 לפרוטוקול הדיון, צורף כנספח א לתצהירו של מר יהלום).

לנוכח דברים אלה, ולנוכח מהות ותוכן ההחלטה שתוקפה עומד עתה לדיון, דעתי היא כי בית הדין נתפס לכלל טעות שעה שקבע כי החלטה זו אינה עוסקת בפרשנות החוקה. יישום של הוראות אינו אלא נגזרת של פרשנותן, שהרי לא ניתן להורות כיצד ליישם את החוקה מבלי להקדים וליצוק תוכן ופרשנות אל תוך הוראותיה – ומן ההחלטה ניכר כי כך אמנם נעשה גם בענייננו.


יתרה מכך, לא מן הנמנע כי הסיבה האמיתית לכך שבית הדין ביקש להבהיר באופן מלאכותי כי אין עניינה של ההחלטה בפרשנות החוקה, היא הוראת ההרכב המיוחד הקבועה בסעיף 77 לחוקה, אף שלא הובאו בפני
י תימוכין להשערה זו שהעלה המבקש. על פי האמור בסעיף זה, לדיון בנושא של פרשנות חוקה על אב בית הדין לזמן את כל חברי בית הדין, אך במידה שייבצר מחלקם להגיע לדיון – בית הדין יהיה רשאי לקיימו בהרכב של לא פחות מחמישה חברים.


במקרה דנן וכפי שהעיד פוסט בתצהירו – כמקובל ולפי הנחייתו "פנתה מזכירת מזכ"ל המפד"ל
את כל חברי בית הדין המכהנים, ללא יוצא מן הכלל, ורק בעמל רב ולאחר הפצרות עלה בידה לאסוף חמישה חברים שנאותו לשבת בהרכב בית הדין לדיון בעתירה האמורה. את הקושי בזימון חברי בית הדין הסביר פוסט, בין היתר, בקשיי זמינות ובכך שהם מכהנים בהתנדבות, ללא שכר או תגמול (סעיפים 3-6 לתצהירו). בחקירתו הוסיף: "מצב הדברים היה כזה שהיתה רק פקידה אחת בלשכת המזכ"ל. היא נתקלה בקשיים רבים לכנס את חברי בית הדין, מאחר שחלק גדול לא היה זמין. היא התייעצה איתי ותיאמה איתי מה לעשות, במקרה שאחד מסרב והשני לא מסכים ובעמל רב הצליחה לזמן 5 חברים לישיבה הזאת" (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 19-22). עדותו של פוסט היתה אמינה עליי והתרשמתי שאמנם כך היה. מכל מקום, עובדה היא שבית הדין ישב בהרכב של חמישה חברים ועל פי הוראת סעיף 77(ב) לחוקה הרכב כזה הוא חוקי.

14.
נמצאנו למדים מכל האמור, כי בית הדין ינק את סמכותו מהוראות החוקה, ואינני מקבלת את עמדת המבקש, שלפיה נפל פגם בעניין זה.


אשר לטענה כי בוצע "מחטף" על ידי בית הדין לנוכח השינוי בחוקה שלפיו בראש בית הדין יישב שופט בדימוס – הצדק עם ב"כ המשיבים כי גם בעניין זה לא נמצא כל דופי בהתנהלות בית הדין; שכן, בהתאם להוראת סעיף 73 לחוקה:

"בית הדין של המפלגה יכהן בתפקידו עד לבחירת בית דין אחר ע"י הוועידה".


אין חולק על כך שהוועידה טרם בחרה "בית דין אחר" גם אם ועדת האיתורים קיבלה את הסכמתה של השופטת (בדימוס) שרה פריש לכהן בראש בית הדין האחר, כאשר זה ייבחר; משכך בית הדין המכהן שתחת ידו יצאה ההחלטה, הוא הוא בית הדין המוסמך לתיתה.

פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי – האמנם?
15.
בנדון זה מעלה ח"כ גבאי טענות כנגד הרכב בית הדין ומניעת העדתם של עדים מטעמו.


בנוגע להרכב בית הדין – המבקש מייחס לשניים מחברי ההרכב קשרים, אם כי עקיפים, עם ח"כ אורלב. המשיבים מצידם מוחים על הדופי שמטיל ח"כ גבאי בחברים אלה – ואמנם לא הונח כל בסיס להשערות שמעלה המבקש נגדם. יתר על כן, יש לזקוף לחובתו של המבקש בהקשר זה גם את העובדה שלא העלה כל טענה ממין זה בפני
בית הדין הגם שהיה מיוצג - ודי בכך כדי לדחות את הטענה, שגם לגופה כאמור לא נמצא שיש בה ממש. אשר לטענת המבקש שלפיה מזכ"ל המפלגה היה מעורב בקביעת הרכב בית הדין, שדרך כלל היה מופקד בידי פוסט, בהיותו של המזכ"ל מעוניין בהכרעת בית הדין – גם טענה זו נטענה בעלמא והוכחשה על ידי פוסט שטען, ואני מאמינה לו, כי לא היה במקרה זה כל שוני בתהליך הרגיל של הרכבת בית הדין (סעיף 7 לתצהיר פוסט).

המבקש טוען עוד כי נמנע ממנו להעיד עדים כפי שביקש – את מר בשארי ואת מר יצחק נבון. ואולם גם לעניין זה אין זכר בפרוטוקול הדיון של בית הדין; זאת אף שח"כ גבאי היה מיוצג בדיון וגם לו עצמו ניתנה האפשרות להתבטא. אין טענה כי הפרוטוקול אינו משקף את מהלך הדיון לאשורו, ואין אלא להסיק מכך שהעדתם של שניים אלה לא נתבקשה כלל. אמנם מר בשארי העיד שהגיע לישיבה שהתקיימה בפני
בית הדין כדי להעיד, אך על פי התרשמותי מעדותו לא שוכנעתי שאמנם כך. מכל מקום, דעתי כדעת ב"כ המשיבים שלא היה בעדותו, לו נשמעה, כדי להעלות או להוריד; שכן כאחד מכ-1,000 צירי הוועידה שהשתתפו בבחירת יו"ר הלשכה בשנת 2005, ביקש לטענתו להעיד כי לא היתה כל כוונה שהנבחר יכהן בתפקידו רק באופן "זמני" – וברי כי אין בעדות בודדת כזו, כדי ללמד על אומד דעתם של שאר צירי הוועידה.

16.
בנדון זה בא לידי ביטוי דווקא יתרונו של בית הדין כטריבונל שיפוטי פנימי, ביכולתו לעשות שימוש ב"ידיעה הפנימית" שיש לו על הנעשה בארגון, ובהכירו את מוסדות המפלגה והתמצאותו בהתנהלות הוועידה, על מנת להכריע נכונה בסוגיה המונחת לפתחו. וכך אמנם עשה בית הדין - תוך שהתייחס הן לפרשנות החוקה, הן לאומד דעת
צירי הוועידה עובר להצבעה, ואף להחלטת בית הדין משנת 2005 שניתנה כ"הוראת שעה" שאיפשרה את בחירת יו"ר הלשכה עד לבחירת לשכה חדשה ובכלל זה יו"ר חדש, לנוכח הנסיבות המיוחדות שנתהוו אז במפלגה וצוק העיתים.


הגישה הבסיסית של בתי המשפט היא שלא להתערב בסכסוך בעל אופי פנימי שנדון בפני
טריבונל שיפוטי וולונטרי אלא במקרים מוגדרים ומצומצמים – של חריגה מסמכות או פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, וכפי שהוברר לא זה המקרה דנן.


וכך נאמר בעניין זה בע"א 575/70 תגר נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל פד כד(2) 499, 501 (1970):
"תחומי ההתערבות של בתי המשפט בהחלטותיהם
של טריבונלים פנימיים של גופים וולונטריים כאלה הם, כידוע, צרים, בהיותם מוגבלים לעילות של חריגה מסמכות ופגיעה בעיקרי הצדק. נטיית בתי המשפט חזקה לקיים מה שפסק הטריבונל הפנימי, מתוך מגמה כללית שלא להתערב בשלטון העצמי של הגוף היודע יותר מאחרים מה טוב לו, וחבריו הכפיפו עצמם מרצונם לשלטונו".


ובע"א 835/93 איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה, פ"ד מט(2) 793, 828
(1995) נאמר על ידי כב' השופט ד' לוין:


מעורבותה של מערכת המשפט הרגילה בהחלטות בתי-דין פנימיים נחוצה לצורכי 'פיקוח ובקרה' ואין מטרתה החלפת שיקול דעת בשיקול דעת ... בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת משפט החברים לערכאותיו ואין עליו לקבוע אילו ההחלטה בידו האם היה מגיע לתוצאה זהה".



ובהמשך:

"... אני חוזר ומציע כי בית המשפט ימשוך ידו מענייניהם של אגודות וולנטריות בביתם פנימה, ולא יתערב בהם אלא בהתקיים עילות בעלות תוכן קונקרטי כחריגה מסמכות ופגיעה בעיקרי הצדק, במובנם כפי שהוסבר לעיל.

בית המשפט הרואה בעין יפה את קיומם של מוסדות השיפוט הפנימיים, חייב לנהוג במשנה זהירות טרם יצר צעדיו של מוסד זה וירוקנו מתוכן".


ובענייננו – בית המשפט אינו שם עצמו במקום בית הדין בשאלה אם מבחינה עובדתית ואף מהבחינה המשפטית התוצאה שהגיע אליה בית הדין היא נכונה; שכן גם אם נפלה טעות מלפני בית הדין, זו אינה עילה להתערבות בהחלטה שהוציא תחת ידו. לשון אחר -
אף ששני הצדדים גם יחד ניסו לשכנע את בית המשפט, זה בנכונות התוצאה שאליה הגיע בית הדין וזה בכך ששגיאה יצאה מלפניו, ואף הרחיבו שלא לצורך בחקירות המצהירים לגופה של המחלוקת שבין הצדדים, הרי שהלכה היא מימים ימימה שאל לבית המשפט לשים את שיקול דעתו במקום זה של בית הדין; הדברים אמורים בפסק בורר ובמשנה תוקף מקום בו מדובר בהחלטה שניתנה על ידי טריבונל שיפוטי פנימי, שמפאת אופיו ומהותו, אין להתערב בהחלטותיו אלא במקרה חריג ובצמצום.


בכל מקרה, הרושם במקרה דנן הוא שאין זאת אלא שהמבקש אינו משלים עם תוצאת ההחלטה, הגם שאין יסוד שבדין לביטולה, ובכל מקרה פתוחה בפני
ו הדרך לשוב ולהעמיד את עצמו לבחירה לתפקיד יו"ר הלשכה החדשה.

סוף דבר
17.
התוצאה היא, שדין התביעה להידחות. אך טרם שאחתום את פסק הדין, אני רואה מקום להעיר לעניין האופן שבו שטח המבקש את טענותיו בכתבי הטענות שהגיש, דברים שעליהם חזר בתצהירו ואף בסיכום הטיעונים מטעמו. אלה עמוסים בפירוט תככים פוליטיים פנימיים ומאבקי כוח בתוך המפלגה, והטחת האשמות מרחיקות לכת כלפי המשיבים, חבריו למפלגה – כגון טענות בדבר חוסר יושר ורקימת מזימות – אשר אציין שלא הוכחו בפני
י וגם לא זה המקום לבררם.


סברתי וגם הערתי לצדדים, כי הדברים מיותרים ואינם נחוצים לצורך הכרעה בדבר תוקפה של ההחלטה שניתנה על ידי בית הדין, שכן נמצא שטובת המפלגה בכל מקרה נפגעת - תהא התוצאה אשר תהא. ואולם דבריי נפלו על אוזניים ערלות, וגם בחקירות המצהירים נגררו שני הצדדים כאחד לחשיפת היחסים העכורים שבתוככי המפלגה ומתן פומבי להתנהלות בוטה בין נושאי תפקידים בה.


לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, ישלם המבקש למשיבים 1, 2 ו-4 שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪
בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.


ניתן והודע היום 7/10/2008, במעמד: __________________________________

____________________________________________________________


ענת ברון
, שופטת







הפ בית משפט מחוזי 1027/07 ח"כ אליהו גבאי נ' המפלגה הדתית לאומית המפד"ל, בית הדין של המפד"ל, מר שאול יהלום ואח' (פורסם ב-ֽ 07/10/2008)