פסקי דין על עיסא חוסיין שתאת | פסקי דין על רפאל בנימין | פסקי דין על הפניקס הישראלי חברה לביטוח |

4803/05 א     16/10/2008




א 4803/05 עיסא חוסיין שתאת נ' רפאל בנימין, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט השלום בירושלים
א
4803/05
לפני כב' השופט רפאל יעקובי






בעניין
:
עיסא חוסיין שתאת


ע"י ב"כ עו"ד מ' קין

התובע


נ
ג
ד


1 . רפאל בנימין
2 . הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד ח' תורן

הנתבעים

פסק דין

א. התביעה וההליכים שבעקבותיה

עניינו של

פסק דין
זה בתביעה מכח חוק פלת"ד.


התובע – יליד
8.4.55 ותושב הכפר יאטה, שבנפת חברון, אשר בתחומי הרש"פ – נפגע בתאונת דרכים ביום 6.3.05. במועד התאונה היה התובע כבן 50 שנה, ובמועד

פסק דין
זה הוא כבן 53 שנים ומחצה.


אין מחלוקת בדבר חבות הנתבעת 2 לפצות את התובע על הנזקים שבגין התאונה. הצדדים נפלגים בעניינים הקשורים להיקף הנזקים ולשיעור הפיצויים וגם בשאלה אם יש מקום לניכוי רעיוני של גמלאות מל"ל.


כדי לעמוד על מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה מונה המומחה האורטופד ד"ר ע' פייזר (החלטה מ-14.11.05).


בתחילה בדק המומחה את התובע ב-16.2.06, ובעקבות בדיקה זו ובדיקות דימות שאליהן הפנה את התובע, כתב המומחה בפרק "סיכום ומסקנות" של חוות דעתו מיום 12.9.06 את הדברים הבאים:

"מדובר בגבר בן 50 שהיה מעורב ב-6.3.05 בתאונת דרכים כהולך רגל. רכב חולף פגע בו והוא סבל משבר פתוח בעצם הטיביה ובפיבולה מימין. הוא פונה לבית חולים וולפסון שם נותח והשבר קובע ע"י פלטה. לאחר שחרורו המשיך טיפול ומעקב במרפאות החוץ של בי"ח וולפסון ונשלח לטיפול פיזיותרפי.
כיום סובל עדיין מכאבים באיזור השבר בשוק ימין, ונעזר בקביים בהליכה.
התובע שסבל בתאונה מפציעה קשה בשוק הימנית נמצא עדיין בתהליך החלמה. השבר אומנם התחבר בחלקו אולם תהליך השיקום עדיין לא הסתיים וצפויה הטבה במצבו. נכותו כיום הינה 30%.
יש לזמנו לבדיקה חוזרת בעוד שנה עם צילומים חוזרים של שוק ימין".

בעקבות תשובת הבהרה מיום 6.12.06, לעניין מועד הבדיקה הנוספת, נבדק התובע ע"י המומחה בשנית ב-8.3.07. בעקבות בדיקה זו נתן המומחה חוות דעת סופית. בפרק "סיכום ומסקנות " של חוות דעת זו כותב המומחה:

"מדובר בגבר בן 50 שהיה מעורב ב-6.3.05 בתאונת דרכים כהולך רגל. הוא סבל משבר פתוח קשה בעצמות הטיביה והפיבולה המקורבות מימין ונותח.
כיום נותרו עדיין כאבים בשוק ותחושת חולשה. בבדיקתו נצפה קיצור של 1 ס"מ בשוק ימין, צליעה הגבלה בתנועת הברך. בצילום הרנטגן נראה כי תהליך האיחוי של השבר הסתיים בחיבור חלקי.
נכותו בעקבות השבר הנדון היא 15% לפי סעיף 35(1) בין ב' ל-ג' בגין הפרעה בין קלה לבינונית בכושר הפעולה הנובעת משבר קשה של עצמות הטיביה והפיבולה מימין שקובעו בניתוח והתחברו בקיצור ובהסטה".

בתשובות הבהרה מ-9.10.07 מבהיר המומחה, כי הנכות הזמנית בשעור 30% הינה עד מועד עריכת חוות הדעת הסופית, קרי: עד 24.5.07 (תשובה א'). עוד מוסיף שם המומחה לגבי התובע, כי "נכותו התפקודית שווה לנכותו הרפואית. יחד עם זאת, אינו יכול לחזור לעבוד כפועל בניין" (תשובה ה'). זאת לאחר שאישר, כי נכותו של התובע "מגבילה מאד... בכל הקשור והנוגע לעבודת כפיים קשה, להרמה ולנשיאה של משא כבד, לעלייה ולירידה על סולמות ולעבודה המחייבת עמידה והליכה ממושכות" (שאלה ותשובה ד').

במסגרת אותן תשובות הבהרה גם אישר המומחה, כי על רקע פגיעתו בתאונה דנן, התובע עשוי להיזקק מפעם לפעם לתרופות נוגדות כאב ודלקת ולטיפולים פיזיותרפיים (שאלה ותשובה ג').

בתשובות הבהרה נוספות, מ-22.7.08, מציין המומחה, כי ניתן ורצוי להוציא את הקיבועים המתכתיים הפנימיים, אשר נותרו ברגלו הפגועה של התובע, ואשר התובע התלונן כי הם מפריעים לו מאד. המומחה מציין גם, כי מהלך ניתוחי לצורך זה מצריך 4 ימי אשפוז, ובמסגרת שר"פ של ביה"ח הדסה אמור לעלות 14,897 ₪.


מאמצים שנעשו במגמה להביא לפשרה לא הניבו פרי. במצב עניינים זה לא היה מנוס משמיעת ראיות.


התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, ונחקר עליו חקירה נגדית, בישיבה שהתקיימה
ב-11.5.08.

הנתבעות הגישו תעודות עובד ציבור לעניין עבודתו והכנסותיו של התובע, לעניין שכרם של עובדים פלסטינאים העובדים בשטחי איו"ש ולעניין סגרים שהוטלו ומגבלות שהשפיעו על עבודתם של תושבי הרש"פ. בנוסף, הגישו הנתבעות הודעה של התובע במשטרה על נסיבות התאונה (נ/1).

במסגרת ישיבת ההוכחות מ-11.5.08 נקבע, כי ניתן לפנות בשאלות הבהרה נוספות לעניין סילוק הברגים מרגלו הפגועה של התובע, וכן נקבע לוח זמנים להגשת סיכומים.


ב"כ
התובע אכן שלח שאלות הבהרה כנ"ל, וזכה לתשובות, אשר אוזכרו לעיל, בסעיף 8 של פסק הדין. כמו כן, הוגשו סיכומים מטעם הצדדים, ובכך הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק.


ב. ממצאים ונתונים נוספים בדרך לפסיקת הפיצויים
בנוסף למה שצוין עד כה, בעיקר לעניין דברי המומחה, אשר להם המשקל הרב ביותר לצורך פסיקת הפיצויים בתביעות כגון דא, חשוב לציין גם את שיצוין להלן, בטרם נעבור לראשי הנזק הספציפיים שעל הפרק.

לעניין עבודתו והשתכרותו של התובע לפני התאונה, רלבנטיים בעיקר הנתונים הבאים:

א.
לא נסתרה טענת התובע, כי השכלתו הפורמלית מסתכמת ב-4 שנות לימוד בבי"ס יסודי.
ב.
לא נסתרה טענת התובע, כי הוא עובד בישראל בעבודות בנייה מאז שנת 1972.
ג.
התובע טוען, כי עובר לתאונה השתכר בממוצע 7,500 ₪ נטו לחודש. הוא לא ביסס שכר גבוה כזה במסמך כלשהו, ואף לא בעדות תומכת כלשהי. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית נאלץ לאשר, כי עבודתו לא הייתה רצופה וכי בעיות הקשורות בסגרים ובצורך באישורי כניסה לישראל ועבודה בה גרמו לכך שבמהלך תקופות משמעותיות הוא כלל לא עבד. תעודות עובד הציבור שהגישו הנתבעים הצביעו על ממוצע ימי עבודה של כ-14 יום לחודש, ועל שכר מדווח אשר לא עלה על 100 ₪ ליום עבודה. בשל כל אלה עתרו הנתבעים לכך שבסיס השכר שיילקח לצורך הפיצויים יעמוד על 2,000 ₪ לחודש, שהוא גם השכר הממוצע של תושבי הרש"פ העובדים בישראל. טענות הנתבעים אכן מבוססות בהרבה מאלה של התובע, כולל ביסוס העולה מדברים שנאלץ התובע לאשר בחקירתו הנגדית. חרף כל אלה אני סבור שיש
להביא בחשבון בסיס שכר גבוה מזה שהנתבעים טוענים לו. בסיס השכר שיובא בחשבון יעמוד על 3,000 ₪, בערכים של מועד

פסק דין
זה.
ד.
לעניין שעור הפגיעה בכושר ההשתכרות יש להביא בחשבון שנכותו של התובע מונעת ממנו להמשיך לעבוד כפועל בניין ובעבודות פיזיות משמעותיות, כאשר בגילו המתקדם בעת התאונה (50) ובהשכלתו הכל כך מצומצמת, הוא בהחלט צפוי להיתקל בקשים מרובים במציאת עבודה חדשה. חרף זאת, אין לקבל את טענת התובע כי נכות רפואית בשעור 15% גדעה כליל את כל כושר השתכרותו. התובע עדיין יכול למצוא עבודות קלות, שהשכר עליהן לא ירחק מאד מבסיס השכר שנקבע לעיל (על רקע מה שעלה לגבי עבודתו והשתכרותו של התובע בטרם התאונה).
לאחר שקלול המכלול, ובתתי דעתי גם למה שנקבע ושיושם בפסק הדין בעניין גירוגיסיאן (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי והמגן, פ"ד נב(3) 792), אני מעמיד את שעור הפגיעה בכושר השתכרות של התובע על 50% מכושר השתכרות של 3,000 ₪ לחודש.



ג. חוליית קישור
בהמשך לכל שנאמר עד כה, ניתן לעבור לפסיקת הפיצויים בראשי הנזק הספציפיים שעל הפרק.


לגבי ראש הנזק הלא ממוני מוסכם, כי יש לפסוק פיצוי בסך
24,000 ₪ (ראו סעיף 5(א) של סיכומי התובע וסעיף 56 של סיכומי הנתבעים). אני פוסק אפוא סך 24,000 ₪ למועד

פסק דין
זה (כולל ריבית עד מועד זה).


ראשי הנזק שהתובע עותר לפיצויים בקשר אליהם ושהנתבעים אינם מסכימים לסכומים שהתובע דורש בעניינם הם אלה: הפסדי השתכרות בעבר, פגיעה בכושר ההשתכרות (עתיד), עזרת הזולת (עבר ועתיד), הוצאות רפואיות (עבר ועתיד) והוצאות נסיעה בעבר.


ד. פיצויים – הפסדי השתכרות בעבר
התובע עותר לפיצוי בסכום כולל של 270,000 ₪, בתוספת ריבית מאמצע התקופה. זאת על בסיס הפסד שכר מלא בסכום חודשי של 7,500 ₪, החל ממועד התאונה (כנ"ל בסעיף 14ג).


הנתבעים מציעים סכום כולל של 40,000 ₪. לטענתם, בסיס השכר הרלבנטי הוא 2,000 ₪ (כנ"ל, שם). הם נכונים להכיר באי כושר מלא לתקופה של שנה, ובנכות זמנית בשעור 30% לתקופה של 15 חודשים נוספים, וטוענים, כי לגבי יתרת העבר יש לפצות על פי הפסדים בשעור 15% מבסיס שכר כנ"ל.


הצעת הנתבעים להכיר באי כושר מלא לתקופה של שנה תמימה היא ראויה. בהמשך לכך ולבסיס השכר שקבעתי לעיל (בסעיף
14ג), הפיצוי עבור תקופה זו יהיה
36,000 ₪ (12
x
3,000 ₪), בתוספת ריבית מאמצע התקופה, כאשר לנוחות החישוב ייקבע מועדו
ל-1.9.05 .


לגבי כל יתרת העבר, הרי שבהמשך למה שנקבע לעיל (בסעיף 14ד) יש לפצות לפי הפסד 50% משכר בשעור 3,000 ₪. לנוכח העובדה שמדובר בתקופה של 32 חודשים,
הפיצוי יהיה 48,000 ₪ (32
x
1,500 ₪), בתוספת ריבית מאמצע התקופה, כאשר לנוחות החישוב ייקבע מועדו ל-1.7.07.


ה. פיצויים – פגיעה בכושר ההשתכרות (עתיד)
על יסוד טענותיו הנ"ל, עותר התובע לפיצוי בסך 1,017,952 ₪.

על יסוד טענותיהם של הנתבעים, שאף הן פורטו לעיל, הם מציעים סכום של 35,000 ₪.

לאור מה שנקבע לעיל, יחד עם העובדה שממועד פסק הדין נותרו לתובע 13 שנים וחצי עד הגיעו לגיל 67 (מקדם היוון 133.0744) יעמוד הפיצוי על סכום מעוגל של 200,000 ₪ (חישוב פרטני מביא לסכום של 199,612 ₪ [1,500 ₪
x
133.0744]).


ו. פיצויים – עזרת הזולת
התובע עותר לסכום כולל של 70,000 ₪, אשר מתוכו 20,000 ₪ לעבר ו-50,000 ₪ לעתיד. הנתבעים מציעים סכום כולל של 10,000 ₪, לעבר ולעתיד גם יחד.


התובע אינו טוען כי העסיק עזרה בשכר, והוא מבסס את דרישתו ביחס לעבר על עזרת בני משפחה. בקשר לכך הוא אישר בחקירתו הנגדית, כי אשתו מעולם לא עבדה (פרוטוקול, ע' 11, ש' 1-2).


במכלול נתוני המקרה, יש מקום לפיצוי משמעותי עבור התקופה הסמוכה לתאונה, אשר במהלכה היה התובע מוגבל מאד. לעומת זאת, לגבי תקופות נוספות בעבר לא השתכנעתי כי ניתנה לתובע עזרה מוגברת, ובהמשך לכך נראה, כי גם לעתיד לא צפויה עזרה מוגברת בעקבות הפגיעה בתאונה, או שצפויה תוספת עזרה מועטה בלבד.

לאחר שקלול המכלול, אני מעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סכום כולל של 20,000 ₪, למועד

פסק דין
זה, כאשר סכום זה כולל, בין היתר, הפרשי הצמדה וריבית רלבנטיים לגבי אותו חלק מתוך סכום זה המתייחס לעבר.




ז. פיצויים – הוצאות רפואיות (עבר ועתיד)
התובע עותר לפיצוי בסכום כולל של 66,800 ₪. הנתבעים מציעים סכום כולל של 20,000 ₪.


הנתבעים מסכימים, כי לגבי מה שקשור בניתוח להוצאת הקיבועים יש מקום לפסוק סכום של 15,000 ₪, ועל כן אני פוסק סכום זה, למועד

פסק דין
זה
.


המומחה ציין בתשובות ההבהרה, כי התובע עתיד להיזקק מפעם לפעם לתרופות נוגדות כאב ודלקת ולטיפולי פיזיותרפיה (כפי שצויין לעיל, בסעיף 7 של פסק הדין). התובע טען בתצהירו כי נזקק לטיפולי פיזיותרפיה, אך לא ביסס הוצאות רפואיות בקשר לכך. במצב עניינים זה, ולנוכח התמונה בכללותה, הצעת הנתבעים לפיצוי בסך 5,000 ₪ אינה רחוקה מהסכום שראוי לפסוק, בעוד שהתובע עותר לסכום מופרז מאוד. אני מעמיד הפיצוי הנוסף על סכום כולל של 10,000 ₪ למועד

פסק דין
זה, כאשר סכום זה כולל, בין היתר, הפרשי הצמדה וריבית רלבנטיים לגבי אותו חלק מתוך סכום זה המתייחס לעבר (על אף מה שנאמר לעיל לעניין זה).


ח. פיצויים – נסיעות בעבר
התובע עותר לפיצוי בסך 15,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. הנתבעים מציעים סכום כולל של 5,000₪.


כבר צוין לעיל, כי היו
הגזמות שונות מצד התובע. בהמשך לכך, וכאשר טענותיו בעניין הוצאות נסיעה נראות אף הן מופרזות, ואינן נתמכות בקבלות כלשהן, אני סבור, שאין לפסוק פיצוי גבוה מן הפיצוי שמציעים הנתבעים. אני מעמיד הפיצוי בראש נזק זה על 5,000 ₪, למועד

פסק דין
זה, כאשר סכום זה כולל, בין היתר, הפרשי הצמדה וריבית עד מועד זה.


ט. ניכויים – תשלומים תכופים
הנתבעים מציינים בסיכומיהם שני תשלומים תכופים ששולמו לתובע, אשר יש ביסוס לכך שאכן שולמו.


לנוכח הסכום שבו נוקבעים הנתבעים לעניין זה, יחד עם פרק הזמן הקצר שחלף מאז הגשת סיכומיהם, ועם העיגול כלפי מעלה שנעשה לעיל, בסעיף 23, אני קובע כי הסכום הכולל הרלבנטי לעניין זה יעמוד על 24,000 ₪, למועד

פסק דין
זה.


להלן תבואנה הוראות מפורטות לעניין אופן הניכוי בקשר לתשלומים התכופים.


י. ניכויים – גמלאות מל"ל רעיוניות
הנתבעים טוענים, כי התאונה דנן היא תאונת עבודה, וכי יש לבצע ניכוי של גמלאות מל"ל רעיוניות שיכול התובע לקבל אילו פנה למל"ל להכיר בתאונה כתאונת עבודה. התובע מפרט בתצהירו (בסעיף 5) את נסיבות התאונה, ולטענתו, אין מדובר כלל בתאונת עבודה, ואין לנכות מאומה בהקשר זה.


לדעתי, קיים ספק אם הנתבעים הצליחו לשכנע, שאכן מדובר בתאונת עבודה. מכל מקום, אפילו מנקודת מוצא שאכן מדובר בתאונת עבודה, ברור שאין מקום לניכוי הנטען. זאת בשל כך שהתאונה אירעה לתובע בעת שהיה הולך רגל, כאשר הנתבעים לא הוכיחו כי הרכב שפגע בו היה רכבו של מעביד וכאשר מנ/1, שעליו מתבססים הנתבעים לעניין נסיבות התאונה, לא נראה שהייתה מעורבות של רכב מעביד בתאונה. במצב עניינים כזה, אין מבצעים ניכוי בשל עצם הזכאות האפשרית לגמלאות מל"ל (כפי שהיה מקום לבצע אילו היה מדובר בתאונה שבה
מעורב רכב של מעביד), אלא מנכים רק כאשר קיים סיכון שהמל"ל יחזור על המבטחת לגבי גמלאות שהיא משלמת. כך נאמר למשל בע"א 714/80, 728 גולדברגר נ' בסה, פ"ד לז(3) 109, 114:

"הלכה ברורה ופסוקה היא, כי מזיק צד ג' זכאי שסכום הגימלאות ינוכה מהפיצוי שנפסק נגדו, והנימוק שביסוד הלכה זו אינו חובת הקטנת הנזק אלא חובת ההחזרה למוסד, הזכאי לתבוע את המזיק בתביעת שיבוב. העיקרון הוא, שאין לחייב את המזיק בתשלום כפול, הן לניזוק והן למוסד, והדברים ידועים... כל עוד צפוי המזיק לתביעת שיבוב מאת המוסד, זכאי הוא שסכומים, שהמוסד עשוי לשלם לניזוק, לא יובאו בחשבון הנזקים, שיש לחייבו בם, או ינוכו מהנזקים שבהם חויב".

במקרה דנן, שבו חלפו למעלה משלוש שנים וחצי ממועד התאונה, והתובע לא פנה למל"ל, וכאשר גרסת התובע היא שלא מדובר כלל בנסיבות של תאונת עבודה, אין סיכון של ממש שהמל"ל ישלם לתובע מכאן ואילך גמלאות בגין התאונה, ושהנתבעת 2 תצטרך לשפות את המל"ל בקשר לכך. מכאן, שאין מקום לניכוי רעיוני.
בשולי הדברים יצוין, כי מסיכומי הנתבעים ניכר שהם ערים לכך שההלכה המשפטית היא כנ"ל. בשל כל, אל נכון, הם ציינו בסיפא של סעיף 81 של סיכומיהם כי התאונה אירעה "בנסיבות בהן אין המוסד לביטוח לאומי משבב את המבטחת". דא עקא, שבסעיפים 4-19 של אותם סיכומים אין כל ביסוס לכך שאכן אלה הנסיבות (נסיבות המתקיימות רק כשמדובר בתאונה שמעורב בה רכב מעביד), והתמונה העולה מחומר הראיות היא דווקא שאין מעורבות של רכב כזה, ולכן התוצאה היא כנ"ל, שאין מקום לניכוי רעיוני.


יא. סיכום וסיום
סכום הפיצויים הכולל הוא זה המצטבר מן הסכומים שנפסקו לעיל, בסעיפים 16, 20, 21, 23, 26, 28, 29 ו-31 של

פסק דין
זה
.


בהתאם למה שנפסק בע"א 841/02 ששון נ' אבנר, תקדין עליון 2004(1) 1139 ובפסקי דין נוספים, יש להוסיף שכ"ט עו"ד על מלוא הסכום הכולל, הנ"ל בסעיף 38, ומסכום הפיצויים הכולל, בתוספת שכ"ט עו"ד כנ"ל, יש לנכות את סכומי התשלומים התכופים, כולל שכ"ט עו"ד בקשר אליהם. נמצא, שבמקרה דנן יש להפחית מסכום הפיצויים הכולל הנ"ל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ממנו, בצירוף מע"מ, את הסך 24,000 ₪, למועד

פסק דין
זה (כנ"ל בסעיף 33).


הנתבעת 2 תשלם לתובע את הסכום שיתקבל לאחר החישובים דלעיל, וכן את האגרה ששילם עם הגשת התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאז
.


הנתבעת 2 תשא בתשלום יתרת האגרה
.


ניתן בהעדר הצדדים היום, י"ז בתשרי תשס"ט (16 באוקטובר 2008).
המזכירות תשלח את פסק הדין אל באי-כח הצדדים.


רפאל יעקובי
, שופט







א בית משפט שלום 4803/05 עיסא חוסיין שתאת נ' רפאל בנימין, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/10/2008)