פסקי דין על מנורה חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על ביטון יורם | פסקי דין על ביטון גאולה | פסקי דין על כהן ליאור |

1625/02 עא     03/12/2006




עא 1625/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ביטון יורם, ביטון גאולה, כהן ליאור




בעניין:

1
בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
עא 001625/02


לפני:
הרכב השופטים:

כב' השופט יהושע גרוס

ס. נשיא - אב"ד
כב' השופטת אסתר קובו

כב' השופטת מיכל רובינשטיין

תאריך:
03/12/2006




בעניין:
מנורה חברה לביטוח בע"מ

ע"י בא כוחו עו"ד קולקר דוד






המערערת


נ
ג
ד



1 . ביטון יורם


2 . ביטון גאולה

3 . כהן ליאור
ע"י בא כוחם


עו"ד אשל אליעזר




המשיבים



פסק דין
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופטת ד"ר אבניאלי) מיום 11.2.02 בת.א 90749/97 שבו נדחתה תביעת המערערת שנסמכה על שטר חוב.

העובדות

2. המערערת הציעה למשיב לשמש סוכן שלה בתחום ביטוחי החיים.
להסדרת ההתקשרות ביניהם חתמו שני הצדדים ב- 1.1.96 על חוזה ועל נספח הסדרים שצורף לו. על פי סעיף 2 לנספח ההסדרים התחייב המשיב להעביר למערערת עבור כל אחת מהשנים 1996, 1997 ו- 1998 תפוקת מינימום של 500,000 ₪ לשנת מכירות. בתמורה זכאי היה המשיב לעמלות ולמענקים בהתאם למפתח העמלות הקבוע בנספח.
בהתאם לנספח ההסדרים שילמה המערערת למשיב מקדמה בסך 75,000 ₪ על חשבון פרמיות שהמשיב היה אמור להעביר לה במהלך תקופת ההסכם. המשיב, מצידו, חתם על שטר חוב בסך 75,000 ש"ח להבטחת חובותיו כלפי המערערת.
המשיבים 2-3 חתמו על השטר כערבים.

3. במהלך יוני 1996 פנתה המערערת למשיב והלינה על כי נכון לאותו מועד עמדה תפוקתו על 74,494 ₪ בלבד. המשיב נקרא להסדיר את המשך עבודתו כך שיעמוד בתפוקות הנדרשות או להפסיק את עבודתו ולהסדיר את חובותיו למערערת.
ב- 4.7.96 שלחה המערערת למשיב מכתב נוסף שלפיו הסכם ההתקשרות מבוטל ושעליו להסדיר את חובותיו כלפיה.

ב- 29.10.96 לאחר שלטענת המערערת, המשיב לא פעל להסדרת חובותיו, הגישה המערערת את שטר החוב לביצוע .

4. המשיב התנגד לביצוע השטר. טענתו המרכזית הייתה שבעת הגשת השטר עדיין לא הגיע המועד הקבוע בהסכם לעריכת חשבונות בין הצדדים. המועד בו יכולה הייתה המערערת לפרוע את שטר הבטחון, לטענתו היה בסיומה של שנת 1998, ורק בתנאי שעד אותו מועד לא תקוזז המקדמה עם העמלות המגיעות לו. כן טען שהמערערת הפרה את החוזה בין הצדדים בכך שלא נתנה לו את ההזדמנות למלא אחר חובותיו על פי החוזה, וכי המערערת חבה כסף למשיב בגין עמלות שלא שולמו.

פסק הדין של בית משפט השלום

5. בית משפט השלום דחה את תביעתה של המערערת מאחר שהגיע למסקנה כי המערערת הגישה את שטר הבטחון לפירעון בחוסר תום לב ומבלי שהתגבש כלפיה חוב.

השופטת הנכבדה קבעה כי לשונו של החוזה ואומד דעת הצדדים מלמדים כי בשום מקרה לא הוסכם שהמערערת תהיה רשאית להעריך את תפוקתו של המשיב בנקודת זמן מסוימת כפי שתיבחר על ידה, ולהסיק ממנה לגבי התפוקה השנתית של המשיב. בית המשפט דחה את טענת המערערת כי סוכם על תכנון תלת שלבי בין הצדדים, שכן מדובר בעניין עקרוני העומד בניגוד ללשונו המפורשת של סעיף 2 לנספח ההסדרים.

6. באשר לטענה כי שני הצדדים היו רשאים לבטל את ההסכם במתן הודעה, קבע בית המשפט כי אופן ביטולו של ההסכם ללא שיחת בירור או נסיון להגיע להבנה עם המשיב קודם לכן, כמו גם העובדה שהמערערת הזדרזה לבטל את ההסכם על סמך רכילות אודות קשיים כספיים בהם היה שרוי המשיב, מעידים כי עסקינן בהתנהגות בלתי ראויה וחסרת תום לב מצד המערערת.
נקבע כי המערערת עשתה שימוש בשטר החוב שהופקד בידה לבטחון בלבד, כדי לגבות מהמשיב חוב כספי שטרם התגבש כלפיה. בעשותה כן פעלה המערערת בניגוד להסכמים ולהבנות שהושגו בין הצדדים ובניגוד לנוהג הקיים.
לאור כל האמור לעיל דחה בית המשפט את תביעתה של המערערת וחייב אותה בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד.

טענות הצדדים

7. בא כוחה של המערערת טוען כי מפסק הדין עולה, שבית המשפט הטיל את נטל הראיה בתביעה על כתפיה של המערערת, בעוד שעל פי החוק וההלכה צריך היה המשיב להוכיח כי התנאי להגשת השטר לא התקיים.
הוא ממשיך וטוען לשגיאות בקביעות המשפטיות והעובדתיות של פסק הדין: בקביעה כי המערערת הפסיקה את עבודתו של המשיב עימה שלא כדין, ובדחיית הטענה כי המשיב לא עמד בתפוקה לה התחייב וכי המערערת הייתה רשאית לבטל את החוזה בכל נקודת זמן שהיא.
נטען כי המערערת עשתה רבות לבירור טענותיה עם המשיב, בניגוד למה שנקבע בפסק הדין, וכי
דחייתה של התביעה בנימוק של חוסר תום לב אינה יכולה להתקבל על הדעת, שכן עילה זו לא נטענה בהתנגדותו של המשיב.

8. המשיב שב ומעלה את הטענה לפיה פירעונו של השטר נעשה ללא תום לב ועל סמך שמועות סרק על מצבו הכלכלי. הוא גורס כי לא התגבשו התנאים לפירעון השטר, ומבקש כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים העובדתיים ובהערכת העדויות של הערכאה הראשונה. בנוסף הוא מדגיש כי המערערת חבה לו בתשלום עמלות על התפוקה שסיפק לה.

דיון:
9. לאחר ששבנו ועיינו בפסק הדין של בית משפט השלום ובכתבי הטענות, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. מסקנה זו היא העולה בקנה אחד עם נטל ההוכחה הראוי בתביעות מסוג זה, וכן עם הנתונים העובדתיים והנסיבתיים שנפרשו לפני הערכאה הראשונה.

10. נקודת המוצא אשר צריכה להדריכנו בתביעות על פי שטר הינה כי בעצם החזקתו של השטר רוכש האוחז זכות תביעה כנגד חותם השטר, מבלי שיהא צריך להוכיח את זכותו על סמך עסקת היסוד. כלל זה הינו כלל משמעותי, לא רק בגלל ההשלכות הטכניות שיש לו אלא בעיקר משום שהוא מחדד את הרציונל העומד בבסיסו, ולפיו בעצם השימוש בשטר הבטחון התכוונו הצדדים להעניק לאוחז בשטר יתרונות שונים שלא היו נתונים לו על פי העילה החוזית לבדה.
חשיבות הכלל והגיונו הוסברו היטב בע"א 421/74 זכריה ומרים שגן נ' שאול מדר, פ"ד כט(1), 445 ,עמ' 446-447. באותו מקרה נדרש בית המשפט לדון בטענתו של חותם השטר לפיה האוחז נכשל מלהוכיח את חבותו של
החותם. בית המשפט קבע לעניין זה כי :
"טענה זו אין לקבל. שטר בטחון ניתן ביד צד לחוזה כדי שתהיה לו זכות תביעה מכוח השטר בנפרד מזכות התביעה העומדת לו מכוח החוזה, ובלי שיצטרך להוכיח את זכותו על-פי החוזה. עקרון זה נוסח ב-ע"א 485/67, 'גילת' חברה בע"מ נגד קולנוע 'אסתר', ואח', [1] (בע' 804) 'הצדדים לחוזה המתנים כי החייב יתן שטרות מתכוונים לכך שלנושה יהיה שטר שבהרבה מובנים הוא ,שווה כסף' ולפחות שיוכל לתבוע את סכום השטר בדיון נפרד ויקבל תשלום'. לו היה מקבל שטר בטחון יכול לממש את זכותו לפרוע את השטר רק אם הוכיח את זכותו מכוח החוזה, כי אז התועלת שאותה התכוונו הצדדים להשיג על-ידי נתינת שטר הבטחון היתה מסוכלת. הלכה זו נקבעה ב-ע"א 333/63, שמולוביץ נגד 'סיקו' חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, שותפות מוגבלת, (- 'גילת' חברה לבנין ושיכון באזורי פיתוח בע"מ נ ג ד קולנוע 'אסתר' אשדוד בע"מ, ואח' ו ע ר ע ו ר ש כ נ ג ד : פד"י, כרך כא (2), ע' 804 ,802.), בע' 553)
‘אין כל יסוד לטענת בא-כוח המערער כי על המשיבה היה להוכיח את הפרת החוזה על-ידי המערער ואת נזקה, כדי לזכות בסכום השטרות. עילת התביעה לא היתה הפרת חוזה, אלא התחיי בות המערער על-ידי שטרות, ואף ,שטרי בטחון' בכלל ,שטרות' המה. חזקת התמורה לפי סעיף 29 (א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את ,מימוש הבטחון' על-ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על-פיו. ,המוציא מחברו עליו הראיה' : שטר יוצר ,חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר ,המוציא מחברו' לפי סעיף 29 (א)'"

11. לכאורה, פעל בית המשפט על פי הכלל המותווה, ובהתאם לכך הטיל על המשיב את החובה להתחיל בהבאת הראיות. אלא שמהנמקות פסק הדין עולה כי הלכה למעשה הוטל נטל ההוכחה על כתפי המערערת. זאת מאחר, שכפי שנראה בהמשך, על אף שהמשיב לא ביסס את טענותיו ולא תמך אותן בראיות, קבעה הערכאה הדיונית בפסק הדין כי המערערת לא הוכיחה את תביעתה.

12. אין מחלוקת כי פירעונו של השטר במקרה הנדון היה מותנה. המקור הראוי לבחינת התנאי ולשונו הינו חוזה ההתקשרות ונספח ההסדרים, אשר שרטטו את התנאים והחיובים שבין הצדדים במסגרתה של עסקת היסוד.
סעיף 7 לנספח ההסדרים הינו המקור החוזי הראשון לבחינת תנאי פירעון שטר הבטחון, וזוהי לשונו:
"7. א. להבטחת התחייבויות הסוכן בהתאם לחוזה זה על נספחיו ימציא הסוכן למנורה: שטר חוב לבטחון, בחתימת הסוכן ובערבות 2
ערבים להנחת דעת מנורה, וכפי שיוסכם בין הצדדים"
ב. הסוכן נותן בזאת מראש הרשאה למנורה כי אם לא ישלם למנורה סכום המגיע לה לפי ספרי החשבונות של מנורה- תמלא מנורה על גבי השטר את סכום יתרת החובה של הסוכן לפי ספרי מנורה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כאמור בסעיף 4 לעיל".

13. הנה כי כן- לשון הסעיף מעיד על כי שטר הבטחון נועד להבטיח את התחייבויות המשיב בהתאם לחוזה. דהיינו- התנאי שבקרותו יכולה הייתה המערערת לפרוע את שטר הבטחון הינו כשלונו של המשיב מלעמוד בהתחייבויותיו.
סעיף זה אינו עומד לבדו, ובחינת לשונם של יתר הסעיפים בחוזה ההתקשרות ובנספח ההסדרים מלמדת אותנו, כי הלכה למעשה עסקינן בהתחייבויות כספיות של המשיב כלפי המערערת. פן אחד של אותן התחייבויות הינו הכספים שנגבו על ידי המשיב בגין עסקאות הביטוח של המערערת ושאותם צריך היה המשיב להעביר למערערת (סעיף 4 לחוזה ההתקשרות), ופן אחר של אותן התחייבויות הינו המקדמות שקיבל המשיב על חשבון העמלות שתגענה לו בהמשך. על פי נספח ההסדרים, המשיב יחויב בהחזרתן של אותן מקדמות "אם לא יעמוד...בהתחייבויותיו ובכפוף לביטולים" (סעיף 4 לנספח ההסדרים).

אם כן, התנאי המצדיק פירעון שטר הבטחון בו החזיקה המערערת הינו כשלונו של המשיב מלהעביר למערערת את הכספים המגיעים לה על פי החוזה- או העמלות השונות להן הייתה זכאית באופן שוטף, או המקדמות אותן צריך היה המשיב להחזיר במקרה של אי עמידה בהתחייבויות או בעקבות ביטול החוזה.
ראוי להדגיש בשלב זה, כי אין כל ביסוס לטענת המשיב, לפיה תנאי נוסף לפירעון השטר היה קיזוז מוקדם של הכספים המגיעים למשיב מהמערערת. לתנאי זה אין כל בסיס בין סעיפי החוזה. סעיף 3ב' לנספח ההסדרים אמנם מציין כי המקדמה החד פעמית בסך 75,000 ₪ תקוזז בשנת 1998, אולם ברי, כי תנאי זה יחול אך ורק אם הצדדים עדיין יהיו בקשרי עבודה עד תום
1998. מן הרגע בו בוטל החוזה בין הצדדים אין כל הגיון בהמתנה לשנת 1998 על מנת לקזז את המקדמה שהוענקה למערער כבר בראשית 1996.

14. האמנם התקיים התנאי הרלוונטי לפירעון שטר הביטחון? נטל ההוכחה כי התנאי לפרעון שטר הבטחון לא התקיים מוטל אף הוא על כתפיו של הנתבע, כאמור בספרו של שלום לרנר, דיני שטרות תשנ"ט-1999, 351: "הפסיקה הוסיפה כי על הנתבע להוכיח גם את הגורם השני, קרי כי התנאי לא קויים. מדיניות הפסיקה היא להעביר את כלל נטלי הראיה בתביעה שטרית לשכמו של הנתבע, כדי להעמיק את הפער בין העילה השטרית לבין העילה החוזית".

במכתב מה- 4.7.96 ציין נציג המערערת כי המערערת רואה בהסכם כמבוטל עקב אי עמידתו של המשיב בתנאי הסכם העבודה, וביקש מהמשיב לסור למשרדי המערערת ולהסדיר את חובותיו. בספטמבר 96 נשלח מכתב נוסף מטעם המערערת ובו מפרטת המערערת מעט יותר באשר לחובותיו של המשיב, כאשר היא מציינת שמקורו הינו המקדמה הכספית על סך 75,000 ש"ח שניתנה למשיב במועד ההתקשרות. משבושש המשיב מלפרוע את חובותיו, פרעה המערערת את שטר הבטחון. מכאן, שהעילה לפירעון השטר הייתה סירובו של המשיב להשיב למערערת את המקדמה שניתנה לו על חשבון העמלות, על אף ביטולו של החוזה.
המערער אינו מכחיש כי לא פעל להשבת המקדמה שניתנה לו לאחר שהמערערת ביטלה את החוזה בין הצדדים, ולפיכך ניתן לקבוע כי המערערת פעלה על פי לשונם של סעיפי החוזה ושל נספח ההסדרים, וכי התנאי הקבוע לפירעונו של השטר התקיים. מכאן שכבר בשלב זה ניתן לומר כי המשיב כשל בחובת ההוכחה שהייתה המוטלת על כתפיו, ולא הצליח להוכיח שהתנאי הקבוע לפרעונו של שטר הבטחון לא התקיים.

15. ב"כ המשיב ניסה לקרוא תנאי נוסף למסגרת ההתקשרות בין הצדדים שרק בהתקיימו יכולה המערערת לפרוע את שטר הבטחון. על פי המשיב, התנאי הנוסף הינו כי הגשתו של השטר לפירעון יכולה להיעשות רק בתום שנה מהחתימה על החוזה, לאחר חישוב החובות ההדדיים בין הצדדים. אלא שטענה זו, שהתקבלה על ידי הערכאה הדיונית, אינה מבוססת. עיינו בסעיפי החוזה ובנספח ההסדרים ולא מצאנו כל קביעה או התניה לפיהן מותנה פירעון שטר הבטחון בסיומה של שנה מיום החתימה על ההסכם. סעיף 2 לנספח ההסדרים אליו מפנה השופטת הנכבדה קובע את התפוקה אותה צריך להעביר המשיב למערערת מידי שנה בשנה, ולא ניתן ללמוד ממנו דבר באשר לחובת המערערת להמתין עד לתום השנה הראשונה על מנת לדרוש את הכספים המגיעים לה.
לעומת זאת, בין סעיפי החוזה ניתן למצוא את סעיף 8ב' אשר מעיד דווקא על זכותה של המערערת להביא את החוזה לסיומו בכל עת שתחפוץ, בקובעו:
"כל צד יהיה זכאי להביא הסכם זה לידי סיום או לבטלו מכל סיבה שהיא, בהודעה שתימסר בכתב 30 יום מראש".
התחקותה של השופטת הנכבדה אחר אומד דעת הצדדים על מנת לפרש את סעיפי החוזה לא הייתה נחוצה במקרה הנדון, שכן לשונו של החוזה הינה בהירה וברורה – הצדדים יכולים לסיים את החוזה מכל סיבה שהיא, ואזי מחוייב המשיב להחזיר למערערת את המקדמות והכספים השונים שקיבל על חשבון העמלות המגיעות לו. משהחליטה המערערת לבטל את החוזה מחוייב היה המשיב להחזיר לה את המקדמה. התנאי הקבוע בחוזה בין הצדדים לפירעון השטר התקיים, והמשיב לא הצליח להוכיח את ההיפך.

16. מעבר לניסיון לקרוא באופן שונה את סעיפי החוזה, ניסה המשיב להוכיח את טענותיו גם באמצעות טענת תום הלב. טענה זו אומצה על ידי בית משפט השלום במלואה, שעה שקבע בפסק הדין כי ביטולו של החוזה על ידי המערערת נעשה בחוסר תום לב וממניעים בלתי כשרים.
איננו יכולים להותיר קביעה זו על כנה. בראש ובראשונה, כפי שציינו לעיל, מן הרגע בו הוכח כי התקיים התנאי הקבוע בחוזה לפירעון השטר, לא יכול המשיב להלין על עצם פירעונו בנימוקים שונים הרלוונטים לעסקת היסוד בין הצדדים. בכל מקרה, גם אם נקבל את הפרשנות לפיה יש מקום להיזקק לשאלת תום ליבה של המערערת בבחינת התקיימות התנאי לפירעון השטר, עדיין שרירה ותקפה הדרישה כי המשיב יוכיח את היעדר תום הלב. אלא שגם כאן אנו מוצאים כי השופטת הנכבדה לא נתנה דעתה לנטל הראיות הנדרש. בעמוד 9 לפסק הדין קובעת השופטת כי: "יצוין כי ב"כ התובעת בחר שלא לשאול את הנתבע בחקירה נגדית, אם נכונה הטענה כי היה שרוי בקשיים כספיים בתקופה שקדמה לביטולו של ההסכם. אין זאת אלא שב"כ התובעת העדיפה שלא לדעת את התשובה האמיתית לשאלה זו מפי הנתבע עצמו".
מעצם הקביעה ניתן ללמוד כי המערערת היא שצריכה הייתה לבסס את תום ליבה במהלך ההוכחות, בעוד שהלכה למעשה המשיב היה צריך להוכיח את היעדרו של תום לב.

17. אף לגופו של עניין לא ברור כיצד הגיעה השופטת הנכבדה למסקנה לפיה המערערת פעלה בחוסר תום לב.
על פי הנתונים שהציגה המערערת, המשיב לא עמד בתפוקה בה היה מחויב, ונכון לחודש יוני 1996 דהיינו לאחר שחלפה חצי שנה ממועד התקשרותם של הצדדים, עמדה תפוקתו על סך 74,494 ₪ בלבד. נתון זה אינו מוכחש על ידי המשיב. על אף האמור, המערערת לא ביטלה את החוזה בין הצדדים כבר במועד זה אלא פנתה אליו בנסיון לגבש דרך עבודה משותפת שתעלה את התפוקה
(מכתב מיום 2.6.96 -נספח ג' למוצג 3 לתיק המוצגים של המערערת). כל זאת למרות שעל פי לשון החוזה יכולה הייתה לבטל את החוזה מכל סיבה שהיא במהלך השנה. משכשל המשיב מלהעלות את תפוקתו, החליטה המערערת לבטל את החוזה.
בהתנהלות המתוארת לעיל לא ניתן למצוא כל דופי ובודאי שלא היעדר תום לב. טענותיו של המשיב כאילו יכול היה לעמוד בתפוקה שנקבעה לו לשנת 1996 לו הייתה המערערת מאפשרת לו להמשיך לעבוד אינה נשמעת הגיונית על פניה. אם בעבור חצי שנה הצליח המשיב לגייס 74,494 ₪ בלבד, לא ברור כיצד יכול היה המשיב להשלים את הפערים במהלך חצי שנה בלבד ולהגיע לתפוקה של 500,000 ₪. בכל מקרה, המשיב הוא שהיה צריך להוכיח את יכולתו לעמוד בתפוקה, את הסבריו לתפוקה הנמוכה במשך חצי השנה הראשונה של החוזה ואת חוסר ההגיון וחוסר תום הלב שדבק במערערת משהחליטה לבטל את החוזה על סמך אותה תפוקה נמוכה.

18. בהערת אגב, נציין, כי אין אנו בטוחים שהתפוקה הנמוכה שהציג המשיב בחודש יוני 96 אינה מהווה נתון מספק לגיבושו של חשש ל"הפרה צפויה", שהיה בכוחו להקנות למערערת זכות לראות במשיב מפר חוזה ולבטל עימו את ההסכם, כלשון סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, אשר קובע:
" גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות העניין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שבית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב, לפני המועד שנקבע לקיומו".
נוכח התפוקה הנמוכה של המשיב, אף אם לא היה קיים סעיף המקנה למערערת את הזכות לבטל את החוזה מכל סיבה שהיא, יכולה הייתה המערערת לבטלו מכח הפרתו הצפויה על ידי המשיב.
על מנת להסיר ספק נציין, כי טענתו של המשיב, כאילו התפוקה המצויינת בחוזה אינה בבחינת תנאי מחייב, אלא יעד מבוקש, אינה יכולה להתקבל. סעיף 2 לנספח ההסדרים קובע מפורשות כי "חלק בלתי נפרד מחוזה זה" הינו חובתו של המשיב להעביר למערערת עסקי ביטוח חיים בפרמיה
נטו כמפורט. תנאי זה הינו ברור למדי ואין זה ברור על שום מה סבור המשיב כי אין בתנאי כדי לחייבו אלא רק כדי "להמליץ" לו על יעדי התפוקה הרצויים. גם דינה של טענת הקיזוז מצד המשיב אינה יכולה להתקבל. נטל הוכחתה של טענת הקיזוז מוטל היה על כתפיו של המשיב, אשר לא העלה כל טענה שיש בה כדי להוכיח את חובותיה של המערערת כלפיו, וזאת מבלי להיכנס לשאלה אם אמנם חייבת הייתה המערערת בתשלום עמלות למשיב בהנחה שלא עמד ביעדי התפוקה בהם היה מחוייב. יתר על כן, לו סבור המשיב כי המערערת חבה לו כסף, פתוחה בפני
ו הדרך להגיש תביעה נפרדת לבית המשפט. יש לזכור כי מצויים אנו בד' אמותיה של תביעה שטרית, אשר היקפה מצומצם יותר. מן הרגע בו כשל המשיב מלהוכיח כי קיזוז הכספים הינו תנאי לפירעון השטר, אין מניעה של ממש לפירעונו של השטר על ידי המערערת.

19. מצאנו אם כן, כי על פי נטלי ההוכחה הראויים בתביעה על פי שטר לא עמד המשיב הנטל ההוכחה אשר הוטל על כתפיו משנכשל מלהוכיח הן את היעדר התקיימות התנאי לפרעון השטר , והן את חוסר תום ליבה של המערערת בעת ביטול החוזה. משכך, מסקנתה של הערכאה הדיונית אינה יכולה להמשיך ולעמוד.
בהתאם לאמור לעיל, הוחלט כי דין
הערעור להתקבל.
על המשיב לשלם למערערת הוצאות ושכ"ט עו"ד בערעור בסך 25,000 ₪ +מע"מ. הערבון יוחזר למערערת.



ניתן היום 3.12.06 יב' בכסלו, תשס"ז (2006) בהיעדר הצדדים


יהושע גרוס
, סגן-נשיא

אב"ד



אסתר קובו
, סגן נשיא



מיכל רובינשטיין
, סגן נשיא









עא בית משפט מחוזי 1625/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ביטון יורם, ביטון גאולה, כהן ליאור (פורסם ב-ֽ 03/12/2006)