פסקי דין על גבאי אברהם | פסקי דין על גבאי יוסף | פסקי דין על גולד חומרי ניקוי ומדללים ואח' |

91405/08 בש     26/10/2008




בש 91405/08 מדינת ישראל נ' גבאי אברהם, גבאי יוסף, גולד חומרי ניקוי ומדללים בע"מ ואח'




בעניין:

23



בתי
-
המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בש 091405/08

בתיק עיקרי:
040210/06

לפני:
כבוד השופט צבי גורפינקל

תאריך:
26/10/2008




בעניין:
מדינת ישראל


ע"י ב"כ
עו"ד
דנה אמיר
המבקשת


נ
ג
ד


1 . גבאי אברהם

2 . גבאי יוסף
3 . גולד חומרי ניקוי ומדללים בע"מ
4 . שיא אנרגיה בע"מ


ע"י ב"כ
עו"ד ברון
, בראון וגולדמן



5. בנק הפועלים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד חגי כהנא


6. חב' סטוקטון אויל (606252)- תאגיד זר

ע"י נציגה ב"כ עו"ד סרג' וולינר


7. יעד חברה לדלק בע"מ ח.פ. 513159830

ע"י ב"כ עוה"ד יולוס ורחל גזית


8. שרון מזל גבאי ת.ז 029662731

ע"י ב"כ עו"ד דיבון


9. חיה גבאי
ת.ז. 037159787

ע"י ב"כ עו"ד יצחק כהן

10. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד בצלאל
המשי
בים



החלטה


ביום 29.5.08
הורשעו המשיבים 4-1 בביצוע שורה של עבירות
בין היתר: עבירות קבלת דבר במרמה עפ"י סעיף 415 א סיפא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירת עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו , את תנועותיו או עשיית פעולה בו- עבירות לפי סע' 3(א) לחוק איסור הלבנת הון התש"ס- 2000 (להלן: " חוק לאיסור הלבנת הון")
, עבירות של עשיית פעולה ברכוש אסור עפ"י סע' 4 לחוק לאיסור הלבנת הון ועבירות עפ"י סעיף 26(א) לחוק הבלו על דלק , תשי"ח – 1958, עבירות עפ"י סעיף 117(ב)(5) ו- עפ"י סעיף 117(ב)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 (להלן: "חוק מע"מ").

במסגרת הכרעת הדין נקבע כי סך הכספים אשר הולבנו ע"י המשיבים 3-1 הינו 15,996,998 ₪.

כתב האישום אשר הוגש ב 20.7.06, כלל בקשת חילוט מטעם המבקשת , בקשה זו הינה נשואה של החלטה זו.

להלן פרוט הרכוש אותו בקשה המדינה לחלט:


1. נכסי מקרקעין
חלקו של המשיב 1 בנכס מקרקעין בראשל"צ , גוש 5098, חלקה 40, תת חלקה 2.

נכס מקרקעין בראשל"צ , גוש 5096, חלקה 4, כתובת מעגל השלום 17 ראשל"צ
הרשום על שם המשיב 2.

2. כלי רכב:
משאית מ.ר. 6040500 הרשומה על שם משיבה 3.

3. מניות משיבה 4- חברת שיא אנרגיה בע"מ ח.פ 513484030 (להלן: " שיא אנרגיה") :
5,000
מניות חב' שיא אנרגיה
הרשומות על שם משיב 1.

4,900 מניות חב' שיא אנרגיה הרשומות על שם משיב 2

1,765 מניות חב' שיא אנרגיה הרשומות על שם המשיבה 6 – חב' סטוקטון אוייל.

4. רכוש הרשום על שמה של חב' שיא אנרגיה:
נכס מקרקעין בראשל"צ , גוש 6097, חלקה 73, חלקים 1/001, הרשום על שם חב' שיא אנרגיה.

משאית מ.ר. 3631815 הרשומה על שם חברה להובלת דלק בע"מ ח.פ. 51005491 והשייכת לחב' שיא אנרגיה.

נתמך דלק מס' 3542915 הרשום על שם חברה להובלת דלק בע"מ ח.פ. 51005491 והשייכת לחב' שיא אנרגיה.

רכב פרטי מסוג טויוטה מ.ר. 1460660 רשום על שם משיב 1.


5. יתרת זכות על סך 473,668 ₪ על שם המשיב 1 אצל חב' שיא אנרגיה.
6. יתרת זכות על סך 2,630,492 ₪ על שם המשיב 2 אצל חב' שיא אנרגיה.
7. יתרת זכות על סך 659,006 על שם המשיבה 3 אצל חב' שיא אנרגיה.
8. סכום של 545,000$ שנירשם אצל חברת שיא אנרגיה כהלוואה מחברת סטוקטון אוייל.


ב"כ משיבים 4-1 העלו מספר טענות באשר למתווה על פיו מתנהל ההליך שלפנינו.
טענת המשיבים הינה כי מאחר וביהמ"ש השתמש בסמכותו בהתאם לסע' 21(ה) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס- 2,000
(להלן: " החוק") והעביר את הליך החילוט להליך אזרחי, הסעיף הרלבנטי לענייננו הינו סע' 22 לחוק

וכי על המבקשת לעמוד בקריטריונים הנקובים בסע' זה. לפי המשיבים, הליך החילוט האזרחי מוסדר במסגרת סע' 22 לחוק ומשכך חוסה תחת הוראותיו הייחודיות והספציפיות. בפרט , נטען כי על המבקשת להוכיח כי הרכוש אשר חילוטו מבוקש

הושג במישרין או בעקיפין בעבירה לפי סע' 3 או 4 או כשכר לאותה עבירה , או שנעברה בו עבירה
לפי אותם
סעיפים ובסייגים הנקובים בסע'.

מאחר והועלתה טענה באשר לתחולתו של סע' מן הראוי להציג את לשון החוק:

סע' 21 קובע:
" 21.

(א)
הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא -
(1)

רכוש שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך;
(2)

רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך.
(ב)

לעניין סעיף זה, "רכושו של הנידון" - כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו.
(ג)

לא נמצא רכוש של הנידון למימוש צו החילוט במלואו, רשאי בית המשפט לצוות על מימושו של הצו מתוך רכוש של אדם אחר, שהנידון מימן את רכישתו או שהעבירו לאותו אדם בלא תמורה: לא יצווה בית המשפט כאמור לגבי רכוש שמימן או שהעביר הנידון לאותו אדם לפני ביצוע העבירה שבשלה הורשע, ושלגביה ניתן צו החילוט.
(ד)

לא יצווה בית המשפט על חילוט רכוש כאמור בסעיף זה אלא לאחר שנתן לנידון, לבעל הרכוש, למי שהרכוש נמצא בחזקתו או בשליטתו ולמי שטוען לזכות ברכוש, אם הם ידועים, הזדמנות להשמיע את טענותיהם.
(ה)

טען אדם שאינו הנידון לזכות ברכוש כאמור בסעיף קטן (ד), וראה בית המשפט, מטעמים שיירשמו, כי בירור הטענות עלול להקשות על המשך הדיון בהליך הפלילי, רשאי הוא לקבוע שהדיון בחילוט יהיה בהליך אזרחי; קבע בית המשפט כאמור, יחולו בהליך האזרחי הוראות סעיף קטן (ג).
..."

סע' 22 לחוק לעומת זאת קובע בזו הלשון:
"
22. (א) בית משפט מחוזי, על פי בקשה של פרקליט מחוז, רשאי לצוות על חילוטו של רכוש בהליך אזרחי (להלן - חילוט אזרחי) אם נוכח שנתמלאו שני אלה:
(1) הרכוש הושג, במישרין או בעקיפין, בעבירה לפי סעיפים 3 או 4 או כשכר לאותה עבירה, או שנעברה בו עבירה לפי אותם סעיפים;
(2) האדם החשוד בביצוע עבירה כאמור אינו נמצא בישראל דרך קבע או שלא ניתן לאתרו, ועל כן לא ניתן להגיש כתב אישום נגדו, או שהרכוש כאמור בפסקה (1) התגלה לאחר ההרשעה.
(ב) המשיב בבקשה יהיה מי שטוען לזכות ברכוש, אם הוא ידוע; קבע בית המשפט כאמור בסעיף 21(ה), יהיה גם הנידון משיב בבקשה לפי סעיף זה.
(ג) על החלטת בית המשפט לפי סעיף זה ניתן לערער בדרך שמערערים על החלטה בענין אזרחי.
(ד) אין לחלט רכוש לפי סעיף זה, שאינו רכושו של החשוד אלא אם הוכח כי -
(1) בעל הזכות ברכוש ידע שהרכוש שימש בעבירה או הסכים לכך; או,
(2) בעל הזכות ברכוש לא רכש את זכותו בתמורה ובתום לב. "


דין טענת ב"כ המשיבים 4-1 להידחות. לשון החוק הינה
ברורה , ואין היא יכולה להתפרש באופן בו מבקשים ב"כ המשיבים לפרשה. סע' 22 (א) וסע' 21(ה) אינם סעיפים משלימים אלא סעיפים מקבילים, אשר דנים במקרים שונים. שני הסעיפים מקנים לביהמ"ש את הרשות להסיט את הדיון בשאלת החילוט מהליך פלילי לאזרחי אולם דנים הם בשני מקרים שונים.
סע' 21 (ה) דן במקרה בו לאחר הרשעת הנאשם ביהמ"ש מיוזמתו רשאי לקבוע כי לאור קשיים צפויים הנוגעים לפן של ניהול ההליך ניתן להפריד את הליך החילוט ולהעבירו לפן אזרחי. סע' 22 לעומת זאת , אשר מקנה את
אותה תרופה של העברת ההליך לפן אזרחי,
מופעל וחל במקרה אשר שונה במהותו ובתכליתו מהמקרה בו מופעל סע' 21(ה).
הסעיף נוגע למקרה בו פרקליט מחוז יוזם פנייה לבימ"ש ורק במידה והתמלאו שני תנאים מצטברים
רשאי יהיה ביהמ"ש להיעתר לבקשה.
התנאים הם :

1. הרכוש שחילוטו מבוקש
נוגע ישירות לביצוע העבירה.

2. במידה ומדובר בשלב טרם ההרשעה -
החשוד נמצא מחוץ לגבולות המדינה;

במידה ומדובר בשלב לאחר ההרשעה – הרכוש שחילוטו מבוקש התגלה למדינה לאחר ההרשעה.

עיננו רואות כי סע' 22 מלכתחילה נועד לספק תרופה למצב בו לאחר הרשעה מתגלה רכוש הנוגע באופן ישיר לביצוע עבירה בהתאם לסע' 3 ו/או 4 לחוק איסור הלבנת הון או לחילופין מצב בו החשוד בביצוע העבירות אינו ניתן לאיתור או אינו נמצא בארץ.

הגם ששני הסעיפים מספקים את אותה תרופה- הסטת הליך החילוט לפן אזרחי –הם אינם מחילים על עצמם את אותו סט מגבלות והוראות.
סעיף 21 (ה) בא לספק מענה פרוצדוראלי במקרים בהם הליך החילוט עלול לסרבל ולהקשות על סיום ההליך הפלילי המרכזי, יחד עם זאת ,
כוננת המחוקק לספק מענה לקושי פרוצדוראלי לא יכול שתגבר על כוונת המחוקק להילחם בעבירות הלבנת
ההון
ע"י חילוט רכושו של מורשע
בשווי רכוש בו בוצעה העבירה . סעיף 21(ה) אינו מחריג
את סוג הרכוש שניתן לחלטו כמצויין בסע'
21(א)
במסגרת שינוי המתווה הפרוצדוראלי במסגרתו נידון ההליך.
סע' 22 לעומת זאת, אשר מקנה זכות לפרקליטות לפנות לביהמ"ש בבקשה לשינוי
ההליך לאזרחי, מלכתחילה צמצם עצמו למקרה בו הרכוש הנדון נוגע ישירות לעבירה.


לסיכום, סע' 21(ה) אינו חוסה תחתיו של סע' 22, המדובר בשתי הוראות שונות החלות במצבים שונים.
ההגבלות בדבר סוג הרכוש הניתן לחילוט
במסגרת הליך אזרחי הינן נגזרת של השאלה מכח איזה סעיף הוסט הליך
החילוט הפלילי להליך אזרחי. במידה והעברת הליך החילוט למישור אזרחי נבעה מכוחו של סעיף 21(ה) או אז חלים המגבלות והכללים
של סע' 21 , במידה והעברת הליך החילוט לפן אזרחי נבעה בעקבות בקשת פרקליט מחוז בנסיבות סע' 22- כי אז יחולו מגבלותיו של סעיף 22. במקרה שלפנינו, לאחר הרשעת המשיבים 4-1 , ולאור ריבויים של טוענים לזכות באשר לרכוש אשר חילוטו התבקש הוחלט על העברת הליך החילוט לפן אזרחי מכוחו של סע' 21(ה)
ומשכך אין הוראות סעיף 22 חלות בענייננו.

טענתם המרכזית של ב"כ המשיבים הינה כי עסקינן בהליך אזרחי , ולכן סע' 21 לא חל בענייננו ומשכך
אין לבחון את המקרה תחת הסדר החילוט הפלילי , וכפועל יוצא לא חל התנאי של חילוט רכוש "בשווי" הרכוש שהושג בעבירות .

דין הטענה להידחות.
כפי שכבר פורט בהרחבה, ההסדר בסע' 21 (ה) נועד כדי להקל על ביהמ"ש מבחינה פרוצדוראלית . המחוקק היה ער לעובדה כי לא ניתן לסיים את ההליך הפלילי המרכזי עד לסיום הליך החילוט, כמו כן
היה ער לקושי הכרוך בליבון סוגיות הנוגעות לרכוש ונוגעות לריבוי משיבים ולכן איפשר לביהמ"ש להפעיל את
שיקול דעתו ולבצע הפרדה בין ההליכים במקרה הצורך
ולהסיט את הליך החילוט לפן אזרחי. יחד
עם זאת , הצורך להקל מבחינה פרוצדוראלית לא יכול שיגבור על האינטרס הציבורי העומד בבסיסו של סע' 21 ואשר מתווה את ההסדר הנורמטיבי הכללי שהמחוקק מצא לנכון להפעיל במסגרת ניסיונותיו להילחם בתופעת הלבנת ההון ובעבירות סע' 3 ו/או 4 לחוק הנ"ל.
המחוקק ביקש להוריד מקרנן של עבירות הלבנת ההון ע"י קביעת הסדר חריג ומחמיר בצורת מתן זכות לחלט רכוש בשווי כספי העבירה או שהושג כשכר עבירה, מסך כל מצבת נכסיו של המורשע, יהיה מקורם אשר יהיה, ללא כל קשר בין הכספים / הרכוש המבוקש חילוט לבין העבירות .
קבלת הפרשנות של ב"כ המשיבים פירושה הפיכת הוראת סע' 21 לאות מתה וזאת רק לאורו של קושי פרוצדוראלי- דבר שאינו מתיישב עם לשון החוק ואינו מתיישב עם הראציונאל העומד מאחוריו.

טענה נוספת של ב"כ המשיבים 4-1 נוגעת להיקפו של החילוט וכימותו. לפיהם, גם אם פונים להסדר החילוט הפלילי אזי במקרה שלפנינו יש לבחון את החלופה בהתאם לסע' 21(א)(2) בלבד
.
הנימוק אותו העלו היא הטענה כי בתת סע' 21(א)(1) המחוקק לא נקב בלשון "הרכוש האסור" ומכאן למדים הם כי מכוון המחוקק לרכוש ספציפי ולא לרכוש נשוא בקשת החילוט בענייננו ולפיכך הסע' אינו רלבנטי .
למען הנוחיות אציג שוב את לשון המחוקק:
" 21.

(א)
הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא -
(1)

רכוש שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך;
(2)

רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך.

דין הטענה להדחות. סע' 21 (א) על כל חלופותיו
רלבנטי ותקף במקרה שלפנינו. לשון המחוקק ברורה ומאפשרת חילוטו של רכוש מסך מצבת נכסיו של מורשע בשווי של רכוש שנעברה בו עבירה. הגם שהמחוקק לא בחר במטבע הלשון: " שווי הרכוש האסור" נקב הוא בביטוי "שווי רכוש שנעברה בו עבירה"
- צירופי מילים אלו הם כבדי משקל ואין להפחית מאונם רק בשל קיומו של ביטוי אלטרנטיבי. ביהמ"ש מתמודד עם לשון החוק כפי שהיא , ולשון ברורה מזו הנקוטה בסע' זה לא יכול שתמצא. המחוקק ביקש להכליל בחישוב הסכום שניתן לחלט כל רכוש שיש לו נגיעה בעבירות.
טענת ב"כ המשיבים לפיה המחוקק התכוון לרכוש ספציפי
ולא לרכוש נשוא בקשת החילוט
בענייננו אינה עומדת בקו אחד עם לשון החוק ופרשנותו.
משכך , טענת המשיבים כי סך כל
שווי הרכוש אותו ניתן לבקש את חילוטו עומד על 1,700,000 ₪ שזהו שכר העבירה בלבד -
דינה להידחות.
כמצויין, שכר העבירה הוא רכיב אחד בלבד, אולם כל החלופות המצויינות בסע' 21(א)(1) תקפות ורלבנטיות ביותר בענייננו.

בהכרעת הדין נשוא
ת.פ. 40210/06 נקבע כי המשיבים 3-1 ביצעו עבירות הלבנת הון בסך 15,996,998
₪ , ומשכך שווי הרכוש הניתן לחילוט עומד לפחות על סכום זה , אשר מהווה רכיב אחד מסך כל רשימת הרכוש שניתן להכליל
בהתאם להוראות סע' 21(א) .

דיון והחלטה בהתייחס לכל פריט מתוך רשימת פרטי הרכוש שבקשת החילוט מונה תחת הקביעות שנקבעו:

חלקו של המשיב 1 בנכס מקרקעין בראשל"צ , גוש 5098, חלקה 40, תת חלקה 2.
המדובר בבית מגוריהם של המשיב 1 ומשיבה 8 אשר נרכש במהלך התקופה הרלבנטית לביצוע העבירות נשוא כתב האישום בו הורשעו
המשיבים 4-1.
יתרה מזו , מתוך ת/24 עמ' 9
- תמליל חקירתו של המשיב 1 עולה כי חלק ממימון הנכס בוצע באמצעות כספי העבירות נשוא ת.פ. 40210/06: " קניתי בכסף הזה...100 אלף דולר שילמתי על הבית."
יודגש, כי המדינה מבקשת לחלט את חלקו של המשיב 1 בנכס בלבד.
על הנכס הנדון קיימת משכנתא לטובת המשיב 5 העומדת על סך של 258,006.16 ₪ , כך עולה מסע' 5 לתצהיר שהוגש מטעמו.
בין המדינה לבין המשיב 5 קיימת הסכמה לפיה המדינה מסכימה להיכנס בנעלי המשיב 1 וזכויותיה בנכס תהיינה בכפוף לזכויות הבנק עפ"י דין. דהיינו על פי ההסכמה , במידה וביהמ"ש יאשרה, המדינה תהיה חייבת את חציה של המשכנתא והמשיבה 8 תהיה חייבת את חציה השני, בגין בעלות בחצי הנכס.

משיבה 8 , אשתו של המשיב 1 , מבקשת מביהמ"ש שלא להורות על חילוט חלקו של המשיב 1 בנכס
מנימוקים מיוחדים וביניהם: לצורך הבטחת אמצעי מחייה סבירים לה ולילדיה וכן מאחר ולטענתה התועלת שבחילוט מועטה (לאור החלת סע 33 לחוק הגנת הדייר בעניינה)
ואילו הנזק שיגרם
לה ולילדיה רב.
גם המשיב 1 פונה לביהמ"ש ומבקש כי חילוט הדירה
ימנע וזאת מהטעם שהמדובר בקורת הגג היחידה לו ולמשפחתו.

בצדק מאבחן ב"כ המשיבה 8 בין חילוט רכוש ע"ש הנדון – המורשע לבין חילוט רכוש ע"ש צד ג' שלא הורשע בעבירה . לגבי רכושו של המורשע, הכלל הוא חילוט ואילו אי –חילוט הינו יוצא מהכלל. במידה ומדובר בבקשת חילוט הנוגעת לרכושו של צד ג' אזי קיים שיקול דעת נרחב לביהמ"ש האם להורות על חילוט או להימנע ממנו.
במקרה שלפנינו , המבקשת מבקשת לחלט את חלקו של המשיב 1
בנכס , דהיינו המבקשת מבקשת לחלט את רכושו של האדם המורשע ומשכך יש להחיל את הכלל הנהוג במשפטנו שהוא חילוט, אלא אם כן ימצא ביהמ"ש טעמים מיוחדים שירשמו שיהיה בהם כדי לגרום לביהמ"ש לסטות מכלל החילוט.
לא מצאתי כי במקרה הנוכחי העלתה משיבה 8 נימוקים שיש בהם כדי לגרום לסטות מדרך המלך.
סעיף 36ג (ב) לפקודת הסמים המסוכנים קובע:
" ביהמ"ש לא יצווה על חילוט רכוש לפי סע' 36א ו- 36ב אלא אם כן נוכח שלבעל הרכוש שיחולט ולבני משפחתו הגרים עמו יהיו אמצעי מחייה סבירים ומקום מגורים סביר."
לפי המשיבה 8 , נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על המדינה, נטל שלא עמדה בו לדידה , לאור העובדה
שמדובר באם ל 4 ילדים בגילאים 3,4.5,11.5,15.5 , חסרת מקצוע
או כל הכשרה מקצועית, אין לה כספים
וחסכונות ואילו כל רכושה מתמצה בבית הנדון. יתרה מזו, טוענת המשיבה כי מצבה עתיד להחמיר לאור מאסרו של המשיב 1, אשר נהג לתת לה מזונות בסך 10,000 ₪ לחודש ולאור שינוי הנסיבות כספים אלו לא ימשיכו להגיע.
למול אלו, טוענת ב"כ המבקשת כי "אמצעי מחייה סבירים ומקום מגורים סביר" הינה שאלה אובייקטיבית עם סממנים סובייקטיביים.
דהיינו , יש להבטיח אמצעי מחייה סבירים על פי אמות מידה אובייקטיביות אשר אינם אמורים להשתוות ולהבטיח את רמת החיים אליה הורגלה המשיבה 8. יתרה מזו טוענת המבקשת כי במקרה שלפנינו, נהנו המשיבים 1 ו 8 מעלייה ברמת חייהם לאור ביצוען של העבירות נשוא ת.פ. 40210/06, וכי אין זה מתקבל על הדעת כי המדינה תאלץ להבטיח למשיבים 1 ו 8 ולילדיהם את אותה רמת חיים שהתאפשרה בזכות ביצוען של אותן העבירות שבגינן נדרש החילוט.

אין חולק כי הנכס נרכש בתקופת ביצוע העבירות, יתרה מזו, משיב 1 בחקירתו
אף הודה כי חלק מכספי העבירה שימשו אותו לצורך רכישת הנכס הנ"ל (עמ' 9 בת/24).
לפי המדינה, בידי המשיבה 8 מקורות היכולים להבטיח לה אמצעי מחייה סבירים ובכלל זה ברשותה מחצית מנכס בית המגורים בו התגוררה הרשום על שמה. כמו כן, טוענת כי המדובר במשיבה אשר אין כל סיבה שלא תעבוד לפרנסת ילדיה ובמידה ותהא מחוסרת עבודה , תהא זכאית להבטחת הכנסה ולסכומים שתקבל מהמוסד לביטוח לאומי במשך כל שהותו של בעלה במאסר, כאם חד-הורית לארבעה ילדים- סכומים אשר יהוו אמצעי מחייה סבירים.
מקור כספים נוסף עליו הצביעה המבקשת הינה העובדה כי סכום הלבנת ההון שבוצעה ע"י המשיבים 3-1 והסכום שנגזל
על ידם אגב ביצוע העבירות , גבוה בהרבה
מסך כל הרכוש שאותר ע"י המדינה
ואשר חילוטו מבוקש, עובדה אשר ממנה ניתן ללמוד, כך המדינה, כי קיימים בידי המשיבים 2 ו 1 וכן בידי המשיבה 8 כספים שמקומם לא נודע והם אשר יכולים לשמש לצורכי מחייתם.
בהקשר זה, מפנה המבקשת לפס"ד אלקדיים שם נקבע כי המדינה עמדה בנטל , משהוכיחה כי הנאשמים הרוויחו סכומי עתק מעסקאות סמים אותן ביצעו ולא הביאו ראיות מצידם שהכספים לא ברשותם.
מקור כספים נוסף הינו הכספים אשר התקבלו למשיבים2 ו 1 בגין מכירת הדירה ברח' קצרין 36בראשל"צ בסך 418,000$ וכן פריטת תמורתו למזומן על ידם. מתוך הראיות שהוצגו לביהמ"ש ניתן להסיק בצורה ברורה וחד משמעית כי הדירה היתה בבעלותו של המשיב 2, אולם אין להסיק כי הדירה היתה בבעלותו של המשיב 1, וכי זה האחרון נהנה מפירות המכירה, ומשכך אין לראות בכספים מקור מחייה בעבור המשיבה 8.
יחד עם זאת, ולמרות העובדה שאיני מקבל את טענת המבקשת כי יש לראות בתקבולים אלו מקור קיום בעבור משיבה 8, אני מאמץ טענותיה של המבקשת לעניין אי קיומו של נימוק מיוחד המצריך סטייה מכלל החילוט מתוך רכושו של משיב שהורשע בביצוע עבירת הלבנת הון.
הבחינה הינה בחינה אובייקטיבית תוך התחשבות בסממנים סובייקטיביים. חילוט חלקו של המשיב 1 בדירה לא ימנע ממשיבה 8 ומבני משפחתה "אמצעי מחייה סבירים ומקום מגורים סביר" כדרישת סע' 36ג (ב)

לפקודה. בידי המשיבה יוותרו זכויותיה במחצית הנכס , ובהחלט אין כל הכרח כי רמת חיים אליה הורגלה, אשר התאפשרה אך ורק בעקבות ביצוען של העבירות ע"י המשיב 1, יעמדו לזכותה גם עתה.
טענותיה של המשיבה 8 כי היא מתכננת להשכיר חלק מהבית ולהשתמש בדמי השכירות הן לכיסוי תשלומי המשכנתא והן כעזרת מה למחיה , אינן מענייננו. במקרה זה מתבקש חילוטו של חלקו המשיב 1 בלבד ולא חלקה של המשיבה, מצוות החוק היא כי הכלל הוא חילוט ואילו היוצא מן הכלל הוא הימנעות מחילוט מטעמים מיוחדים. אין בתוכניתה זו של המשיבה 8 כדי להוות חריג לכלל.
טענת המשיבה כי הבית לא נרכש בכספי עבירה ולא שימש לעבירה ומשכך יש להימנע מחילוט חלקו של המשיב 1 – נדחית על הסף. לשון המחוקק היא ברורה וחד משמעית כי סך כל מצבת נכסיו של המורשע עומדת בפני
סכנת חילוט יהיה מקורו אשר יהיה ואין כל הכרח כי תתקיים זיקה בין הנכס אשר חילוטו מתבקש לבין ביצוע העבירות.
נימוק נוסף אותו מעלה המשיבה 8 הוא כי שווי מחצית הבית בטל בשישים בכלל הרכוש שחילוטו מבוקש – אין זה מעניינה של המשיבה 8 לבצע שיקולי כדאיות וכמובן אין זהו נימוק שיש בו כדי לסטות מהכלל הנקוב בחוק.
לאור האמור לעיל אני מחלט את חלקו של המשיב 1 לטובת המדינה . המדינה תכנס בנעליו של המשיב 1 וזכויותיו וחובותיו ביחס למשיב 5 יהפכו לזכויותיה וחובותיה של המדינה. למען הסר ספק מובהר כי המדינה תהא חייבת את חציה של המשכנתא ואילו המשיבה 8 תהא חייבת את חציה השני , בגין בעלות בחצי הנכס.

טענה נוספת של המשיבה
8 היא כי נחתם בינה לבין המשיב 1 הסכם יחסי ממון על פיו במידה והדירה תיוותר על שמה אזי תוותר על זכויותיה על פי איזון המשאבים בשאר הרכוש –
באשר לטענה זו ראה התייחסות בראש פרק 3 מניות המשיבים 2-1 במשיבה 4.

באשר לטענת המשיבים כי סך של 60,000$ אשר סייע ברכישת הנכס מקורם בהלוואה- לא זו בלבד שהוצגו גרסאות שונות מצד המשיבים אלא לא הוצגה כל ראיה ממשית לביסוס טענה זו. משכך איני מקבלה.


נכס מקרקעין בראשל"צ , גוש 5096, חלקה 4, כתובת מעגל השלום 17 ראשל"צ
הרשום על שם המשיב 2.
על פי סע' 4 לתצהירו של המשיב 2, הנכס רשום על שמו .
הנכס אינו משמש את המשיב 2 ואת המשיבה 9 וילדיהם למגורים אלא משמש למגוריהם של
הורי המשיב 2, במשך שנים רבות.
קיימים שני טוענים לזכות , האחד המשיב 10 – בנק לאומי והאחרת- משיבה 9 אושרת גבאי אשתו של המשיב 2.
המדינה הגיעה להסכמות עם המשיב 10 לפיהן, במידה ויורה
ביהמ"ש על חילוט הנכס הנדון, תכנס המדינה בנעלי המשיב 10 בכל הקשור לפרעון המשכנתא.
בסיכומיה, המדינה ציינה כי המדינה תיתן למשיבה 9 , לאחר מכירת הנכס, סך השווה למחצית תשלומי המשכנתא ששולמו על ידה ועל ידי המשיב 2, מאז נישואיה למשיב 2, ובלבד שהסכום לא יהיה גבוה ממחצית שוויו של הנכס לאחר תשלום
המשכנתא הנותרת למשיב 10. הסכמת המדינה נובעת מהצורך להבטיח למשיבה 9 ובני משפחתה אמצעי מחייה סבירים ומקום מגורים סביר.

המשיבים 2 ו 9 מתנגדים לחילוט. טענתם הינה אי התקיימות
אמצעי מחייה סבירים ומקום מגורים סביר במידה ויחולט הנכס.
לפי סע' 7 לתצהירו של המשיב 2, לו ,למשיבה 9 וכן לשלושת ילדיהם אין קורת גג אחרת פרט לדירה זו,
ובהעדר כל משאבים ו/או מקור פרנסה , במיוחד לאור תקופת המאסר אותה הוא עתיד לרצות משמעות החילוט היא העדר קורת גג לו ולמשפחתו בהתאם לסע' 36ג(ב) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג –1973.
משיבה 9 טוענת כי חרף העובדה שהנכס הנדון נרכש ע"י משיב 2
טרם נישואיהם , את תשלומי המשכנתא הם שילמו במשותף במשך 7 שנים וכי היא זכאית להירשם כבעלת מחצית הזכויות בדירה.

ב"כ המבקשת מעלה את הטעמים הבאים לצורך תמיכה בעמדתה כי במקרה הנ"ל לא מתקיים החריג של אי התקיימות אמצעי מחייה סבירים והעדר קורת גג :
הנכס הנדון לא שימש בפועל את בני הזוג וילדיהם למגוריהם כי אם הורי המשיב 2 התגורר בו.

רמת החיים הגבוהה לה הורגלו המשיב 2 ובני משפחתו, בכללם המשיבה 9 , התאפשרה בזכות כספי העבירות ואשר בגינן מתבקש חילוט הרכוש מלכתחילה.

לפי המבקשת, הוכח כי בבעלותו של המשיב 2 היה בית מגורים ברח' קצרין 36 בראשל"צ , אשר נמכר תמורת 418,000$ במקביל עם הגשת כתב האישום
בת.פ. 40210/06, על מנת להבריחו ממסת הנכסים שחילוטם התבקש. המבקשת הציגה ראיות לפיהן הצ'קים שהתקבלו תמורת הנכס, נפרטו למזומן. טענת המדינה הינה כי סכום זה
יכול להבטיח אמצעי מחייה נאותים
למשיב 2 ולבני משפחתו, בכללם המשיבה 9.
להלן פירוט הראיות אותן הציגה המבקשת לצורך הוכחת
עובדת היות הדירה מרח' קצרין בבעלות המשיב 2:
ת/1- מסמך אשר נכתב ע"י המשיב 1 לרו"ח של חברת שיא אנרגיה ובו פירוט מצבת הנכסים של משפחת גבאי ובו נכתב:

"יוסי גבאי- ווילה – 450,000$ (אין משכנתא רשום על שם רפאל גבאי – אבא) "
§
העובדה כי המשיב 2 המשיבה 9 וילדיהם התגוררו בדירה עד למכירתה.
§
העובדה כי חרף העובדה שהתגוררו בדירה כשנחקר אודות כתובתו המדויקת לא הזכיר כלל את הדירה
וכשנשאל ספציפית
לגבי הנכס מרח' קצרין השיב כי אביו הוא זה ששילם על הבית והוא זה שגר בו. "אני אין לי שום קשר לנכס הזה". מעלה המבקשת תמיהה – במידה והקשר הוא כה תמים מדוע זה בחר המשיב 2 להסתיר את העובדה כי הוא ומשפחתו התגוררו בנכס. לכך, לא היה למשיב כל הסבר. כל זאת כשביום החקירה ת/25- 26.7.06 נחתם הסכם המכר
של הנכס , בנוכחותו של המשיב 2.
§
העובדה כי הנכס הועמד למכירה
רק אחרי חודש מאי 2006 מלמדת, לטענת המבקשת
כי המדובר בנכס השייך למשיב 2
ועל מנת למנוע חילוטו העמידו המשיב 2 למכירה, לאחר קבלת טיוטאת כתב אישום והזמנה לשימוע – ת/3 ומאחר וידע כי בכוונת המדינה להאשימו בביצוע עבירות הלבנת הון שחילוט בצידן.
§
העובדה כי המשיב 2 פנה לרוכש הדירה, יצחק פרץ , בבקשה להקדים את
התשלום האחרון בתמורה להקדמת פינוי
הדירה וכן הנחה של 1,000$, כעולה מהודעותיו של רוכש הדירה, מלמדת על רצונו העז של המשיב 2 להשלים מכירת הנכס ברח' קצרין
בטרם יתבקש חילוטו או תתגלה מכירתו למדינה.
§
המשא ומתן למכירת הבית התנהל ע"י המשיב 2- (ראה דברי העד יצחק פרץ בעמ' 16, ש' 28-27 לפרוטוקול).
§
העובדה כי הצ'קים כתמורה על מכירת הנכס נפרעו למזומן על ידי המשיב 2 . (ראה עמ' 18 ש' 14 לפרוטוקול) .
§
העובדה כי טענתו של המשיב 2 לפיה השאיר את כל הכסף שנפרע למעט 100,000 ₪ שביקש מאביו לצורך תשלום לעו"ד בידי אביו אינה מגובה בכל ראיה.

כמו כן, טוענת המשיבה 9 כי ביום 29.6.08 הגישה המשיבה תביעה לפס"ד הצהרתי לביהמ"ש לענייני משפחה בראשל"צ ובה עתרה ליתן פס"ד הצהרתי על זכותה של התובעת למחצית הזכויות בדירה וכי
לביהמ"ש לענייני משפחה הסמכות הייחודית לדון בעתירת המשיבה 9 . אשר על כן, ועד לבירורה של התביעה לפס"ד הצהרתי מבקשת המשיבה כי ימנע ביהמ"ש ממתן החלטה בעניין חילוט הנכס הנ"ל.
הכרעה

ראשית אתייחס לבקשת המשיבה 9 להימנע ממתן החלטה בעניין חילוט הנכס הנדון עד לבירור תביעתה לפס"ד הצהרתי בביהמ"ש לענייני משפחה בראשל"צ אשר הוגשה ב 29.06.08. דין הבקשה להדחות. לא זו בלבד שהתביעה לפס"ד הצהרתי בביהמ"ש לענייני משפחה הוגשה כשלושה שבועות לאחר
המצאת הבקשה
המתוקנת לחילוט ( שהוגשה
ב 3.6.08)
וחודש לאחר מתן הכרעת הדין
בתיק 40210/06 (אשר ניתנה ב 29.05.08)
ויום לפני קיומו של הדיון הראשון בבקשה
נשוא ענייננו (אשר התקיימה ב 01.07.08 ), כשיש בצירופי זמנים אלו כשלעצמם כדי להצביע על חוסר תום לב מצד המשיבה 9
וניסיון להבריח נכסים מצדה , אלא גם לגופו של עניין, אין כל הצדקה לעיכוב ההחלטה בבקשה העומדת לפני בימ"ש זה, שכן עצם הגשת הבקשה לבימ"ש לענייני משפחה אין בה כדי לגרוע מסמכות בימ"ש זה לדון בבקשת החילוט של המבקשת.

באשר לשאלת חילוט הנכס- לאחר סקירת טענות הצדדים לא מצאתי כל מניעה מלקיים את מצוות המחוקק ולחלט את הדירה הרשומה על שם המשיב 2 לטובת המבקשת , זאת בכפוף למשכון הרשום על הדירה לטובת המשיב 10 ולאור הסכמת המבקשת
לשלם למשיבה 9 לאחר מכירת הנכס
מחצית מסכום תשלומי המשכנתא ששולמו על ידה ועל ידי המשיב 2
במהלך נישואיהם, ובלבד שהסכום לא יהיה גבוה ממחצית שוויו של הנכס לאחר תשלום
המשכנתא הנותרת למשיב 10, לצורך הבטחת אמצעי מחייה סבירים .
במקרה זה המבקשת הציגה שורה של ראיות אשר בהצטברותן
אינן משתמעות לשתי פנים
ומובילות למסקנה החד משמעית לפיה הדירה שנמכרה ערב הגשת כתב האישום כנגד המשיבים 1-4 היתה בבעלותו של המשיב 2 . כפי שעולה מראיות המבקשת, התמורה בגין מכירת הנכס בסך 418,000$ התקבלה במזומן וכספים אלו נשארו בחזקתם של המשיב 2 ובני משפחתו. ראיה זו כשלעצמה שומטת את הקרקע מתחת לטענות המשיבים 2 ו 9 בדבר אי התקיימות
אמצעי מחייה סבירים ומקום מגורים סביר במידה והנכס יחולט. המבקשת הוכיחה כי בידי המשיבים 2 ו 9 מצויים כספים משמעותיים אשר יכולים לספק להם ולילדיהם אמצעי מחייה מעל לסביר .
בצדק טוענת המבקשת כי אמצעי מחייה סבירים אין משמעותם המשכם של אמצעי המחייה להם התרגלו המשיבים במהלך השנים האחרונות, שכן סגנון החיים התאפשר אך ורק לאור ביצוען של אותן עבירות בגינן נדרש החילוט.
לאור כל אלו, ומשלא מצאתי כל נימוק לסטות מהכלל – אני מורה על חילוט הנכס, תחת ההגבלות וההסכמות שפורטו.


משאית מ.ר. 6040500 הרשומה על שם משיבה 3.
כיום המיכלית תפוסה ומוחזקת בידי המדינה וזאת בעקבות החלטתה של כב' השופטת אמסטרדם- ת/33.
ב"כ המבקשת מפנה לראיות הבאות לצורך הוכחת טענתה כי המיכלית רשומה על שם המשיבה 3:
§
ת/34- המיכלית הנדונה רשומה על שם המשיבה 3 במשרד התחבורה, רשות הרישוי.
§
טענת המשיבים 1 ו 2 כי המיכלית נמכרה
לפני מס' שנים לא נתמכה בכל ראיה .
§
ת/32 – תיעוד ממנו עולה כי המיכלית נמצאה בחזקתו של טאראק בדרן בשטחים וכי לפי גרסתו המיכלית שייכת למשיבים 1 ו 2 ובמיכלית נמצאו רישיונות המעידים על כך.

המבקשת מפנה לכך כי המיכלית הנדונה שימשה את המשיבה 3 בביצוע עבירות הלבנת ההון בגינן הורשעה במסגרת ת.פ. 40210/06.

בסיכומיה, טענה המשיבה
3 כי
מיכלית זו נמכרה על ידה לפני מס' שנים ומשכך אין למשיבים 3-1 כל זכות בה.

הכרעה
לא מצאתי כל תימוכין לטענת המשיבה 3 כי המיכלית נמכרה. למול זאת, הציגה המבקשת שורה של ראיות המצביעות על כך כי הבעלות במיכלית היא בידי המשיבה 3. משכך,
במקרה זה כל עילות החילוט התקיימו ולא הוצגו כל ראיות סותרות. לאור העובדה שהמיכלית שימשה לצורך ביצוע העבירה ולאור העובדה כי הבעלות על המיכלית הינה בבעלותה של המשיבה 3 ולא הוכח אחרת אני מורה על חילוט המשאית מ.ר. 6040500 לטובת המבקשת.




3. מניות המשיבים 2-1 אצל המשיבה 4 חברת שיא אנרגיה בע"מ ח.פ 513484030:
5,000
מניות חב' שיא אנרגיה
הרשומות על שם משיב 1.

4,900 מניות חב' שיא אנרגיה הרשומות על שם משיב 2


לטענת המבקשת, הוכח על ידה כי מניות המשיבים 1-2 מהוות רכוש בר חילוט על פי החוק.
המבקשת מבהירה כי על אף העובדה כי בנספח לבקשת החילוט שהוגשה מטעמה נרשם כי בידי המשיב 2
1490 מניות – אשר חילוטן מבוקש, לאור תצהירו כי בידיו 5,000 מניות – המבקשת מתקנת בקשתה ומבקשת חילוטן המלא של מלוא מניותיהם של המשיבים 2-1 בחברת שיא אנרגיה.

משיבה 8
אשתו של המשיב 1 –
טוענת כי מחצית מכל רכושו של המשיב 1 הינו בבעלותה וזאת מכחם של הראשים הבאים: הסכם ממון שנחתם בינה לבין המשיב
1
ביום 26.11.06 ,
הלכת השיתוף
וכן מכח איזון המשאבים .

כתב האישום בת.פ. 40210/06 הוגש ביום 20.7.06 . מבלי להכנס לגופו של עניין, עצם חתימה על הסכם ממון בין בני הזוג במועד שבו נחתם , 4 חודשים לאחר הגשת כתב האישום כנגד המשיב 1 ואחרים , יש בו כדי להצביע על ניסיון מצד המשיבים 1 ו 8 למנוע חילוטו של רכוש אשר על פי דין עונה על הקריטריונים לחילוט על פי חוק. הסכם זה על פניו, הינו הסכם למראית עין
וככזה אין לו כל נפקות לשאלת זכותה של המבקשת בהליך החילוט.
תנאי בלעדיו אין לצורך הימנעות מכלל החילוט הינו כי הנכס הועבר לצד ג' שהינו תם לב.
במקרה זה, אין כל ספק כי המשיבה 8 ידעה על מצבו המשפטי של בעלה והיתה מודעת לסיכון המרחף מעל הנכסים בדמות חילוטם. משכך אין בכוחות של ההסכם כדי להוות אבן נגף בפני
הליך החילוט.
באשר לטענתה החלופית של המשיבה 8 -חזקת השיתוף ואיזון המשאבים – אין זו הפלטפורמה המתאימה לדון , יחד עם זאת, בצדק הפנתה ב"כ המבקשת לכך כי בני הזוג נישאו לאחר שנת 1978 ועל כן חל בעניינם חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973 הקובע שיתוף אובליגטורי
דחוי לעת פקיעת הנישואין מחמת גירושין או פטירה, ואילו הלכת השיתוף אינה חלה בעניינם.
בפרוטוקול הדיון מיום 14.07.08 בעמ' 14 ש' 24 –25 מציינת המשיבה 8 : " ...היינו מתגרשים אם הוא לא היה מתחנן שנשאר ביחד , בעיקר לא התגרשתי
בגלל הילדים."
(הדגשה שלי – צ.ג.)
מכל אלו עולה כי בני הזוג החליטו שלא להתגרש , ומשכך השיתוף האובליגטורי
אינו תקף בעת הזו.

יתרה מזו, מבחינת האינטרס החברתי , לא יעלה על הדעת כי נכסים אשר קנייתם התאפשרה בעקבות ביצוען של עבירות אשר בגינן מתבקש חילוט או לחילופין נכסים אשר סייעו ושימשו את הנאשמים לצורך ביצוען של העבירות תעמוד הגנה מפני חילוט בצורת חזקת שיתוף ואיזון משאבים. הראציונאל העומד מאחורי הליך החילוט והתכלית החקיקתית אינם עולים בקנה אחד עם תוצאה אבסורדית זו.

קביעות אלו המתייחסות לטענות המשיבה 8
תקפות לכל הרכוש שחילוטו מבוקש מנכסיו של המשיב 1 .

משיבה 6- חברת סטוקטון אויל-
מתוך תצהיריהם של המשיבים 1 ו 2 עולה כי לטובת המשיבה 6 קיימים המשכונים הבאים: המשיב 1 ומשיב 2 משכנו 20% ממניותיהם לטובת המשיבה 6. (ראה סע' 15(א) ונספח 10א לתצהיר המשיב 1 כמו גם סע' 10(א) ונספח ב3 לתצהיר המשיב 2) .
יחד עם זאת, משיבה 6 אשר זומנה כטוענת לזכות לדיון בנושא החילוט לא הגישה תצהיר עפ"י תקנה 3(ב) או 9(ג) לתקנות הסמים המסוכנים (סדרי דין לעניין חילוט רכוש) , התש"ן –1990 כנדרש מטוען לזכות ברכוש שחילוטו מבוקש ואשר מבקש להביע התנגדותו לחילוט.
כפי שכבר צויין, במסגרת החוקית בה אנו פועלים הכלל הוא חילוט והחריג הוא הימנעות מחילוט. ההמנעות מחילוט תתקיים
במידה והושמעו התנגדויות לגיטימיות אשר נתמכות בראיות מוצקות באשר לנכונות הטענות ואשר מצביעות על תום לב בין השא ראו על טעמים של אי קיום תנאי מחייה סבירים וכו'.
במקרה זה , חברת סטוקטון אוייל אשר בא כוחה, עו"ד וולינר,
הופיע והיה נוכח בדיון לא העלתה כל טענה כנגד הליך החילוט על כל הנכסים המופיעים בבקשה. יתרה מזו, כשנשאל עו"ד וולינר ע"י ביהמ"ש השיב: " לא הגשנו תצהיר לענין הבקשה שהוגשה לחילוט, ולגבי נספח א' המתוקן. אגיש תביעה נגד המשיבה 4 שהיא חייבת כסף, תביעה להחזרת ההלוואה..." .

לאור כל אלו ,
חברת סטוקטון אוייל ויתרה על זכותה לטעון לזכות ברכוש שחילוטו מבוקש והיא אינה מהווה טוענת לזכות. משכך, דין המשכון לטובתה
על מניות חברת שיא אנרגיה להתבטל.
משיבה 7- חברת י.ע.ד חברה לדלק בע"מ

על 50% ממניותיהם של המשיבים 2
ו 1 קיים משכון לטובתה של חברת י.ע.ד.
מכוחו של הסכם המשכון שנחתם בינם לבין החברה ב 10.7.06 (ראה ת/15) .
המבקשת טוענת כי עפ"י סע' 1.1 ו 1.2 להסכמי המשכון , המשכון ניתן לצורך הבטחת סכומו של חוב כספי בסך של 3,903,972 ₪ וסכום זה בלבד ולאור סע' 10 לתצהירו של מנהל החברה מר קובי בן יקר לפיו החוב הנ"ל נשוא המשכון נפרע ע"י חברת שיא אנרגיה ומשכך על המשכון להיות בטל.
כמו כן, מפנה ב"כ המבקשת לכך כי מועד החתימה על הסכם המשכון מעלה תמיהה וחשד בדבר הרצון להעלים נכסים שכן הסכם המשכון נחתם 10 ימים בלבד לפני מועד
הגשת כתב האישום, שלב בו היה ידוע לנאשמים כי רכושם עומד בפני
סכנת החילוט.
לעומת זאת, טוענת חברת י.ע.ד באמצעות מנהלה מר קובי בן יקר כי המשכון נועד להבטיח את חברת י.ע.ד מפני אי תשלום חוב אשר נצבר באופן רציף וזאת לאור פעילות שוטפת של החברה עם המשיבה
4.
כעולה מתצהירו של בן יקיר ומעדותו בפני
ביהמ"ש , הראציונאל שעמד מאחורי חתימת הסכם המשכון מבחינתה של חברת י.ע.ד הוא מחד הרצון להמשיך לעבוד מול חברת שיא אנרגיה- המשיבה 4 במטרה לסייע לה בשמירת הסטטוס של "עסק חי" ומאידך הרצון של י.ע.ד להבטיח כי החובות ששיא אנרגיה צוברת ישולמו.
כמו כן, מפנה מר בן יקר לכך כי הגם שהחוב נשוא המשכון שולם, עדיין לחברת שיא אנרגיה קיים חוב בסך 4.5 מיליון ₪ לערך אשר נצבר מהתקופה בה התבקשה י.ע.ד להמשיך לספק דלקים לשיא אנרגיה ע"י מנהלה הזמני של זו האחרונה- הרו"ח בועז גזית על מנת לשמר את החברה כ"עסק חי" וחב' י.ע.ד נענתה לבקשה.
באשר לטענת המבקשת כי חוזה המשכון נחתם מתוך מטרה להעלים נכסים נטען ע"י המשיבה 7 כי ההסכם נעשה בתום לב מצדה מתוך מטרה לסייע למשיבה 4 מחד ולהבטיח את מצבה הכלכלי של משיבה 7 מאידך וכי ההסכם אינו נגוע כלל במשוא פנים אלא מייצג פתרון לסיטואציה תזרימית קשה בה היתה נתונה משיבה 4.

טענת חב' י.ע.ד היא כי קודם לחילוט רכושה של חברת שיא ע"י המבקשת יש לפרוע את חובה של המשיבה 4 לחב' י.ע.ד
אשר נוצר לאחר שמונה המנהל המיוחד לבקשתה.

איני מקבל את בקשתה של חברת י.ע.ד במובן זה שאיני מורה על השבת חובה של המשיבה 4 בפני
המשיבה 7 טרם החילוט המבוקש כיוון שעסקינן בבקשה לחילוט ולא בתביעה אזרחית לתשלום חוב.
המשכון לחברת י.ע.ד מקים זכות במניות המשיבים 1 ו 2 ולא זכות ברכושה של המשיבה 4. שאלת קיומה של זכות י.ע.ד ברכוש משיבה 4 אינה מעניינו של הליך זה.
יחד עם זאת, אני קובע כי הגם שהחוב הנקוב בהסכם המשכון – ת/15 שולם , כוונת הצדדים היתה להבטיח את החזר החובות של משיבה 4 למשיבה 7 בגין אספקה שוטפת של דלקים במהלך עסקיהם ומשכך המשכון על 50% ממניותיהם של המשיבים 1 ו 2
לטובת המשיבה 7 תקף.
לאור כל אלו , אני מורה על חילוט מלוא מניותיהם של המשיבים 1 ו 2 במשיבה 4 לטובת המבקשת בכפוף לזכות השיעבוד של המשיבה 7 בהתאם לתנאי המשכון.


1,765 מניות חב' שיא אנרגיה הרשומות על שם המשיבה 6 – חב' סטוקטון אוייל והלוואה בסך 550,000$ שניתנה ע"י המשיבה 6 למשיבה 4.
ב"כ המשיבים 4-1 התנגד
לבקשת המדינה להוספת 1,765 מניות משיבה 4 הרשומות על שם המשיבה 6 לבקשת החילוט. לטענתו המדובר ברכוש שהיה ידוע למבקשת וכי אין לאפשר הוספתו. באשר לחוב בסך 550,000$ - לא קמה התנגדות מצד ב"כ המשיבים 4-1.
יש לציין כי בקשת התיקון התבצעה טרם התקיים הדיון בעניין החילוט מה שאיפשר מתן תגובה עניינית מצד נציגה של חב' סטוקטון, דבר שלא התבצע הלכה למעשה.

אני מאפשר למבקשת להוסיף את הנכסים הנ"ל לרשימת הנכסים שחילוטם מתבקש, לא מצאתי כי התקיימו נסיבות המונעות תיקון הרשימה, במיוחד לאור העובדה שבקשת התיקון התבצעה טרם הדיון או בתחילתו בנוכחות ב"כ כל המשיבים, מה שאיפשר את תגובתם.

אעבור לשאלת חילוט הרכוש הנ"ל-
על מנת שניתן יהיה לחלט רכוש על המבקשת להוכיח כי הרכוש המבוקש עומד בתנאי החוק לצורך חילוטו .
סע' 21
לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס 2,000 קובע:

"(א) ...יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא -
(1)

רכוש שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך;
(2)

רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך.
(ב)

לענין סעיף זה, "רכושו של הנידון" - כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו. .."


כעת נשאלת השאלה האם הרכוש הנדון, דהיינו:
1,765 מניות משיבה 4 הרשומות על שם המשיבה 6 וההלוואה של משיבה 6 למשיבה 4,
נמצא בחזקתם , שליטתם או חשבונם של המשיבים 2-1.

לפי המבקשת, חב' סטוקטון מהווה כסות למשיבים 1 ו 2 ובפועל המשיבים 1 ו 2 הם חב' סטוקטון.
להלן הראיות אליהם הפנתה ב"כ המבקשת לשם הוכחת טענתה:
1.
חברת סטוקטון בחרה שלא לטעון לזכות ברכוש נשוא החילוט לא הוגש כל תצהיר מטעמה.
2.
ת/5 -

הינו הסכם שנערך בין חברת שיא אנרגיה לבין חברת סטוקטון ביום ה- 23.7.04.
עפ"י סעיף 1 לת/5 נתנה חברת סטוקטון הלוואה בסך של 550,000 $ לחברת שיא בשנת 2004., סכום זה הועבר בעת הקמתה של חברת שיא אנרגיה ולצורך הקמתה ולרכישת תחנת הדלק שבבעלותה.
ההלוואה ניתנה לתקופה בת 4 שנים ללא ריבית וללא ביטחונות כלשהם .
כמו כן, עפ"י ת/5 רכשה חברת סטוקטון 15% ממניות חברת שיא תמורת 100,000 $ נוספים שהעבירה באותו מועד.
ת/6 -
הינה העברת הכספים שבוצעה בפועל מחו"ל לחברת שיא אנרגיה בסך של 650,000 $.

עפ"י ת/24 בתיק העיקרי, רכש המשיב 1 את תחנת הדלק של חברת שיא אנרגיה,
מכספי העבירות אותן ביצע ובהן הורשע בהכרעת הדין.
כדבריו בעמ' 9 לת/24:
"...קניתי בכסף הזה את תחנת הדלק הזאת. קח 500,000$.....".
המבקשת מוסיפה ומציינת כי
המשיב 1 לא העביר 500,000 $ אחרים או נוספים לצורך רכישת תחנת הדלק.
לפי המבקשת , מן האמור לעיל עולה כי חברת סטוקטון "הלוותה" לכאורה לחברת שיא אנרגיה סכום כסף התואם באופן מפליא את הסכום שלשיטת המשיב 1 עצמו,
בת/24 , הרוויח כתוצאה מביצוע העבירות ורכש באמצעותו את תחנת הדלק.

עובדה זו מובילה למסקנה, כך המבקשת,
כי חברת סטוקטון שימשה למעשה ככסות להעברת כספי העבירה ע"י המשיבים 1 ו-2, ביחד עם יתר הראיות שיפורטו להלן המלמדות כי המשיבים 1 ו-2 הם העומדים מאחורי חברת סטוקטון.

בעניינינו,
מחד, מציגה המדינה ראיה בדמות דבריו של המשיב 1 בת/24, לפיו רכש בכספי העבירה את תחנת הדלק של חברת שיא אנרגיה , וראיות לכך שחברת סטוקטון היא בבעלותם המוסווה של המשיבים 1 ו-2, ומאידך, המשיבים לא מספקים כל הסבר מניח את הדעת , לגביי העומדים מאחורי חברת סטוקטון או מקורם של הכספים שהועברו ממנה.

בנסיבות אלה , טוענת המבקשת כי
יש לקבוע כי המדינה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה כי הכספים שהועברו מחברת סטוקטון הועברו למעשה ע"י המשיבים 1 ו-2 והם כספי עבירות הלבנת ההון.

3.
התנהלות המשיבים ערב הקמת חברת סטוקטון מלמדת כי המדובר בחברה שהוקמה על ידם ולצורכיהם:
א.
המשיב 1 אישר בעמ' 9 ש' 17 לפרוטוקול כי הוא זה ששילם עבור הקמת חברת סטוקטון.
ב.
ת/36


הינה הודעתו של רו"ח דואק שהוגשה בהסכמה, לפיה, לפני הקמת חברת סטוקטון, לבקשת המשיב 1, ביצע רו"ח דואק בדיקה לגביי הקמת חברת אוף שור באיי הבתולה והיבטי המס הקשורים לכך.

ראה ת/36 עמ' 2 באמצע "אבי גבאי בא אלי עם נושא מקלטי המס עליה נתתי
הסבר, ורק לאחר מכן הובאה לידיעתי החברה מאיי הבתולה".

כמו כן, המוצגים המסומנים א.י. 1 - א.י. 3 המצורפים
לת/36 המלמדים אף הם
על הבדיקות שערך רו"ח דואק עבור המשיבים 1 ו-2
לגביי אפשרות הקמת חברת
אוף שור באיי הבתולה ותנאי המס החלים.

ג.
המשיב 1 אישר בחקירתו הנגדית כי ביקש את בדיקת תנאי המס באיי הבתולה (ע"מ 9 ש' 12 לפרוטוקול).

ד.
הסברו של המשיב 1 לפיו הוא זה ששילם עבור פתיחת חברת סטוקטון ובדק את הבטי המס החלים על חברה באיי הבתולה לאור בקשת עו"ד וולינר, איננו נתמך בכל ראיה המאמתת גרסה זו, שהינה גרסה התמוהה על פניה.
כלום יעלה על הדעת שאותה החברה, המלווה סכום של 550,000$ ללא ריבית או בטוחות, ורוכשת מניות ב- 100,000$ נוספים, תתעקש על כך שהמשיבים ישלמו עבור הקמתה ! ובדיקת היבטי המס החלים עליה.

וכיצד יכולה חברה להחליט להשקיע בחברת שיא אנרגיה או ליתן לה הלוואה
לפני שבכלל קמה!


עוד יצוין כי הסבר זה הינו בגדר עדות כבושה של המשיב 1 .


בהודעתו שהוגשה וסומנה ת/11 , נשאל המשיב 1:


"עו"ד וולינר טען כי אתה זה שפנית אליו וביקשת שיפתח חברה זרה באיי הבתולה וכי מעולם לא ראה את הבעלים של חברת סטוקטון, מה תגובתך?"
ובתגובה שמר המשיב 1 על זכות השתיקה ולא מסר את אותו הסבר תמוהה
ושיקרי שבחר למסור בעדותו בבית המשפט.

כמו כן, בהודעתו מיום ה- 24.7.05 שסומנה ת/10 בתיק המוצגים של ת.פ. 40210/06 המהווה חלק מתיק המוצגים בעניין החילוט, מסר המשיב 1 את גרסתו המפורטת לגביי חברת סטוקטון אך לא ציין ולו ברמז את טענתו דהיום לפיה הוא זה ששילם עבור הקמת החברה.

א.
המשיב 1 טען בעמ' 9 ש' 12 כי לא דיבר עם משקיעים מטעם חברת סטוקטון, וכי ידע את שמם מהניירת.

באותה הנשימה, בעמ' 9 ש' 14 העיד כי אחד מבעלי המניות בחברת סטוקטון
סיפר לו על משקיעה בשם "כמו איזבלה".

דברי המשיב 1 הם בעצם דבר והיפוכו, הרי בעלי המניות בחברה הם המשקיעים.
אמרות אלה מלמדות כי המדובר בגרסה שיקרית, מבולבלת
הסותרת את עצמה
אותה בנה המשיב 1 במהלך חקירתו הנגדית.

4.
התנהלות חברת שיא אנרגיה והמשיבים 1 ו- 2 מול חברת סטוקטון גם לאחר הקמתה ובפרט פעילות הברחת נכסים ע"י המשיבים 2 ו1 .
לפי המדינה, הוצגו על ידה ראיות
כי ערב
הגשת כתב האישום, ומיד לאחר מכן, הבריחו המשיבים 1 ו- 2 נכסים מחברת שיא אנרגיה לחברת סטוקטון מחשש לחילוטם.
עובדה זו מלמדת אף היא באופן חד משמעי כי חברת סטוקטון הינה חברה שהוקמה ע"י המשיבים 1 ו-2 ושייכת להם והם משתמשים בה לצרכיהם.



להלן פירוט פעילות אותה רואה המבקשת כפעילות להברחת נכסים שבוצעה על ידי המשיבים 1 ו-2:

א.
ביום ה- 10.7.06, ערב הגשת כתב האישום, ולאחר שקיבלו טיוטת כתב
אישום וביקשו את דחיית מועד השימוע שנקבע בעניינם (ראה ת/3),
החליטו המשיבים 1 ו- 2 למשכן את מניותיהם לטובת חברת סטוקטון וחתמו על הסכמים למשכון מניותיהם.

המבקשת מפנה לכך כי
המשיבים החליטו על משכון מניותיהם לטובת חברת סטוקטון ללא כל סיבה ועל אף שמועד פירעונה של ההלוואה שניתנה כביכול ע"י סטוקטון, טרם חל כמפורט בת/5 .

בנוסף, עיון בת/4- ההסכם למשכון המניות מלמד כי סכום ההלוואה הרשום בהסכם הנו 650,000 $ שהינו סכום הגבוה ב- 100,000$ מסכום ההלוואה המקורי שניתן לכאורה עפ"י ת/5, העומד ע"ס 550,000$.

גרסאותיו של המשיב 1 בנוגע למשכון המניות:
בת/11
שמר המשיב 1 על זכות השתיקה כשעומת עם גרסת עו"ד ולינר בחקירה לפיה המשיב 1 הוא זה שפנה לעו"ד ולינר וסיפר לו על בעיות עם רשויות המס, ובתגובה יעץ לו עו"ד ולינר למשכן את מניותיו לטובת סטוקטון (עמ' 2 ש' 42-45 לת/11).
בעת עדותו בבית המשפט, לאחר שעומת עם העובדה שזמן פירעונה של ההלוואה
היה 4 שנים מיום הינתנה, כך שלא היה כל הגיון או מקום
ליתן לחברת סטוקטון משכון על מניותיו, השיב המשיב 1 כי אינו מסכים לכך ומסר
:

"...משיב שאיני מסכים לכך, המשיבה 6 אכן נתנה הלוואה , חלק אני אמור להחזירה לאחר 4 שנים...לעניין הביטחונות יש את המניות שנתנו להם...."

לפי המבקשת , בגרסה זו של המשיב 1 אין כל הסבר למתן המשכון בניגוד מובהק לאינטרס שלו עצמו ועל חשבון רכושו.
כאמור, ת/4 , הסכם המשכון נחתם בשנת 2006, ערב הגשת כתב האישום, בעוד
שהסכם ההלוואה ת/5, נחתם עוד בשנת 2004.

גם גרסתו של המשיב 2, איננה הגיונית כלל ועיקר, כך המבקשת. לטענתו הוא אינו יודע דבר על פרטי חברת סטוקטון, לא זוכר אם נכח בשיחות לגביי הקמתה וחתם על הסכם למשכון מניותיו שלו לטובתה רק כי "אחיו ביקש" (עמ' 18 ש' 25-28 לפרוטוקול).

ב"כ המבקשת מפנה לכך כי הסברו של המשיב 1 לפיו חברת סטוקטון החלה לאיים בהליכי תביעה (עמ' 10 ש' 24) אינו מגובה בכל ראיה, מה גם שלא קמה כל עילה לתביעה מצד חברת סטוקטון שכן, כאמור לעיל, מועד פירעון ההלוואה
טרם חל, לפיכך לא ברור מדוע בחרו המשיבים 1 ו-2
להרע את מצבם האישי וליתן משכון על מניותיהם.

גם טענתו של המשיב 1, לפיה נתן את שיעבוד המניות לאור מכתבים שקיבל מחברת סטוקטון, בהם הם מבקשים לפרוע את ההלוואה, ולא יפרקו את השותפות (ע"מ 10 ש' 12 לפרוטוקול), הינה טענה סתמית שאיננה מגובה בכל מסמך.

בנוסף, בעת חקירתו הנגדית לא הצליח המשיב 1 ליתן הסבר לכך שע"ג ת/4 הסכם המשכון בחר לרשום כי המשכון ניתן להבטחת תשלומו של
סכום הגבוה ב- 100,000$ מסכום ההלוואה עפ"י ת/5 - שוב, בניגוד גמור לטובת המשיבים 1 ו-2 ושל חברת שיא אנרגיה.
לדבריו:
" אני בחקירה בערב גזר הדין...איני יכול להתרכז במסמכים שהתביעה מראה לי...מה שקובע הוא הסכום הכללי שקיבלנו עליו העדתי. לא יכולתי להתווכח , הייתי צריך את ההלוואה, הם לחצו לפרק את החברה..."

(ע"מ 10 ש' 1-3).

שוב, מבלי להציג כל ראיה לטענה זו.

ב.
עפ"י ת/7

, ביום 31.7.06, לאחר הגשת כתב האישום והבקשה לסעדים זמניים ברכוש ע"י המדינה, הגדיל המשיב 1 לעשות והחליט להעביר כספים מחברת שיא אנרגיה לחברת סטוקטון.
לשם כך פנה המשיב 1, בשמה של חברת שיא אנרגיה לעו"ד וולינר, ובסעיף 2 למכתבו כתב:
"החל מחודש 9/06 תחל חברת שיא אנרגיה
בהחזר ההלוואה

בסך 650,000$
עפ"י החוזה
- כ6500$ לחודש (+ריבית 10% לשנה)
"

ויודגש, כפי שפורט לעיל, עפ"י הסכם ההלוואה ת/5, סכום ההלוואה עומד
ע"ס 550,000 $ ולא 650,000$, כפי התנדב המשיב 1 לרשום בת/7 ובת/4 הסכם המשכון שערך.
בנוסף,
כאמור בסעיף 2 לעיל, מועד פירעון ההלוואה עפ"י ת/5 נקבע לשנת 2008
ולא לשנת 2006.
כמו כן, בת/5 לא סוכם על תשלום ריבית כל שהיא בגין ההלוואה.

גרסתו של המשיב 1 גם בנוגע ל ת/7 הינה סתמית ואיננה מבהירה את הסיבה לדאגתו הרבה לטובתה של חברת סטוקטון, בטרם הגיע מועד פירעון ההלוואה, על חשבון רכושה של חברת שיא
:

לדבריו:
"לאחר משכון המניות והגשת כתב האישום, ב-31.7.06 שילמתי למשיבה 6 סך של 6500$ לחודש עם ריבית 10% לשנה, כי זו היתה הריבית המקובלת בשוק, ידעתי שבעוד שנה לא נוכל לשלם להם סכום זה" (ע"מ 10 ש' 20-21
לפרוטוקול)

ב"כ המבקשת מבקשת להסיק מעיון בת/7 ביחד עם דבריו של המשיב 1 את המסקנה הבאה:
הסיבה היחידה שיכולה להיות למשיב 1 להחליט להעביר כספים לחברת סטוקטון במועד זה היא שטובתה של חברת סטוקטון היא טובתו שלו ושל המשיב 2 - שכן הם הנהנים בכספים המועברים.

עפ"י ת/8
ביום ה- 12.9.06 נשלח מכתב נוסף ע"י המשיב 1 לעו"ד וולינר, הפעם
כתב המשיב 1:
"עפ"י ההסכם בינינו התחלת החזר ההלוואה
בריבית 2%
תחל בתום 24 חודשים מיום חתימת ההסכם, קרי, 1.9.06....".

שוב, מעיון בת/5 עולה לא סוכם על החזר ההלוואה תוך שנתיים כמו גם על תשלום ריבית כלשהיא.

במכתבו ת/8 אף מודיע המשיב 1 כי העביר הלכה למעשה סך של 5000$ לחשבון חברת סטוקטון וכי בכוונתו להעביר סכום זה מיידי חודש.

המבקשת טוענת כי רק ערנותו של רו"ח גזית שמונה כמנהל מיוחד בחברת שיא אנרגיה ביום ה- 25.9.06 מנעה העברות נוספות של כספים לחברת סטוקטון, ראה החלטת כב' השופטת אמסטרדם מיום ה- 8.12.06 ב"ש 95239/06 .

שוב מפנה המבקשת לכך כי גרסתו של המשיב 1 לגביי ת/8 ממשיכה להיות אותה גרסה סתומה שאיננה מגובה בכל ראיות לפיה, חברת סטוקטון החלה לאיים בהליכי תביעה והיה עליו להגיע איתם להסכם.

לפי המבקשת גרסה
זו הינה גרסה שיקרית שאיננה מתיישבת עם הפעולות שננקטו ע"י המשיבים 1 ו-2.
ראשית, הרי המשיבים נתנו לחברת סטוקטון משכון על מניותיהם רק חודשיים קודם, שנית, בסוף חודש יולי כבר התחייב המשיב 1 בשם חברת שיא אנרגיה לשלם לחברת סטוקטון 6500$ מידי חודש!!!
המשיב 1 לא מספק כל תשובות ממשיות ומסתפק בהערות כלליות בדבר חשש לתביעה שכאמור איננה מגובה בכל ראיה.

5.
המבקשת טוענת כי מן הראיות שפורטו בסעיפים
שלעיל
עולה מסקנה חד משמעית לפיה
חברת סטוקטון איננה משקיע רגיל המשקיע בחברה, וכי המדובר בכסות לצורך העברת רכוש, פרי ביצוע עבירות הלבנת ההון של המשיבים.

בפרט מפנה המבקשת לכך
שת/5 נוטה באופן מובהק לטובת חברת שיא אנרגיה ומשאירה את חברת סטוקטון כביכול ללא כל בטוחה להחזר ההלוואה שכביכול ניתנה ואפילו ללא ריבית בגין אותה הלוואה בסכום לא מבוטל.
ת/ 4

לעומת זאת, שנערך כאמור לאחר שהמשיבים 1 ו-2 קיבלו לידיהם את טיוטת כתב האישום בת.פ. 40210/06 וידעו על כוונת המדינה להאשימם בעבירות הלבנת הון,
נוטה באופן מובהק ומפליא לטובת חברת סטוקטון, על חשבון זכויותיהם של המשיבים 1 ו-2 בחברת שיא אנרגיה.

גם בהתנהלות המשיבים מול עו"ד וולינר הטוען לייצוג
חברת סטוקטון כעו"ד "אך לא כנציג"
(ראה עמ' 19 ש' 14 לפרוטוקול) מעוררת תמיהה , כך המבקשת.

ביום ה- 7.8.06, לאחר הגשת כתב האישום ולאחר הדיון בבקשה לצו זמני ברכוש בפני
כב' השופטת אמסטרדם, העבירו המשיבים, בשם חברת שיא אנרגיה סך של 5125 ₪ לעו"ד וולינר כשכר טרחה.

ת/10
הינו הקבלה בגין תשלום זה עליה רשום כי המדובר בשכר טרחה.

עפ"י ת/10א' נשלח לעו"ד וולינר מכתב
בו נשאל מדוע שילמה לו חברת שיא אנרגיה, אך הנ"ל לא שלח כל תשובה.
המשיב 1 טען בחקירתו כי התשלום הנ"ל הועבר לעו"ד וולינר עבור ההסכם שערך בשנת 2004!!! בין חברת שיא אנרגיה לחברת סטוקטון - הסבר שאינו מתקבל על הדעת וההיגיון שכן המדובר בהסכם שנערך בשנת 2004 בעוד שהתשלום בוצע בשנת 2006.

6.
תמיכה נוספת לטענתה מוצאת המבקשת בדבריו של עו"ד וולינר.
עו"ד וולינר, סרב להעיד במסגרת דיון החילוט שנערך ביום ה- 14.7.08, על אף שהתבקש לעשות כן ע"י המדינה, לטענתו בשל חיסיון עו"ד לקוח
מאחר וייצג את המשיבים 1 ו-2 בעניין הסכם ההלוואה!!!! (עמ' 19 ש' 17 לפרוטוקול).


עד כאן באשר לסקירת ראיות אליהן הפנתה המבקשת כמו גם טענותיה לביסוס הנחתה
כי חברת סטוקטון הוקמה ע"י המשיבים ושימשה עבורם כצינור להעברת הכספים פרי עבירות הלבנת ההון שביצעו לצורך הקמת חברת שיא אנרגיה ורכישת תחנת הדלק שבבעלותה ומשכך המדובר ברכוש השייך למשיבים 1 ו-2 אשר הולבן על ידם ועל כן
הנו בר חילוט .

הכרעה

מחד,
הציגה ב"כ המבקשת שורה של ראיות המצביעות על התנהגות תמוהה שאינה מתיישבת עם התנהלות עסקית רגילה בין
2 גופים נפרדים בקונסטלציה בין לווה למלווה או בין משקיע לחברה, בהם הכלל הוא שכל צד מגונן על האינטרסים שלו , מאידך המשיבים 1-2 ו/או חב' סטוקטון לא הציגו כל הסברים המגובים בראיות אוביקטיביות להסבר התנהלות בלתי מקובלת זו.
הקביעה אם מולאו דרישות החוק בדבר היות הכספים של סטוקטון אויל בשליטתם של מי מהמשיבים 2-1 , לא די לה שתתמך בדבר התנהלות בלתי קונבנציונאלית, שכן כל חוזה וכל מערכת עסקית הנה ייחודית ומיוחדת לצדדים הספציפיים ואין כלל אחיד התקף לגבי כולם.
יחד עם זאת, צרוף הראיות עליהן הצביעה המבקשת בסקירתה היסודית בצרוף העובדות שחב' סטוקטון אויל לא הגישה התנגדות/ תצהיר
מטעמה , וכן העובדה כי טענות המשיבים לא נתמכו בכל ראיה
לא יכולה להוביל למסקנה שונה פרט לזו כי רכושה של סטוקטון אויל הינו רכוש המשיבים 2-1 או לפחות נמצא בשליטתם של המשיבים 2-1 ודי בכך לצורך הקביעה כי הרכוש הינו בר חילוט.

לאור כל אלו, אני מורה כי כל
מניותיה של שיא אנרגיה הרשומות על שם המשיבה 6 וכן סך של
545,000$ הנרשם אצל משיבה 4 כהלוואה ממשיבה 6 יחולטו
לטובת המבקשת.

משיבה 5– בנק הפועלים
ביום 18.5.05 נחתמה אגרת חוב ללא הגבלה בסכום ושיעבדה בשיעבוד שוטף כללי את כל הנכסים , הכספים, ניירות הערך, השטרות , המסמכים, הון המניות שטרם נדרש ו/או טרם נפרע, המוניטין, הרכוש והזכויות מכל מין וסוג שיש ו/או שיהיו לחברה בכל זמן, אופן ודרך , לרבות פירותיהם
לצורך הבטחת אשראי וסכומי כספים שניתנו ו/שיינתנו למשיבה 4 מאת הבנק.
השיעבוד השוטף הכללי מכח אגרת החוב נרשם כדין ברשם החברות ביום 25.5.05 .

בישיבה מיום 14.7.08 ב"כ המבקשת מכירה בזכויות המשיבה 5 , פרט להלוואות אותן מציינת המשיבה 5 ב סע' 21 ו 25
לתצהירה, לגביהן טוענת המבקשת ובצדק כי המדובר ביתרות חוב בחשבונות העו"ש של המשיבים 1 ו 2 ורעיותיהם
וכי למדינה אין כל נגיעה בסכומים אלה .
לאור קיומו של שיעבוד צף תקף על כל נכסיה של המשיבה 4 לטובת המשיבה 5 ,
כל חילוט לטובת המדינה מתוך נכסיה של המשיבה 4 יהיה כפוף לשיעבוד זה.


יתרות הזכות על שם המשיבים 3-1 אצל חב' שיא אנרגיה- המשיבה 4.
ב"כ המבקשת מבקשת מביהמ"ש לחלט את יתרות הזכות הבאות:
1.
יתרת זכות ע"ס 473,668 ₪ ע"ש המשיב 1 אצל משיבה 4.
2.
יתרת זכות ע"ס 2,630,492 ₪ ע"ש המשיב 2 אצל משיבה 4.
3.
יתרת זכות ע"ס 659,006 ₪ ע"ש המשיבה 3 אצל משיבה 4.

מתוך תצהירי המשיבים 3-1 עולה כי אין חולק כי יתרות הזכות הנ"ל מהוות רכוש המשיבים. ראה: סע' 16 לתצהירו של המשיב 1 , סע' 11 לתצהיר המשיב 2 וכן נספח ג' 9 לתצהיר המשיב 1 בשם חברת שיא אנרגיה , שם מפורטת התחייבות חברת שיא אנרגיה למשיבה 3 בסכום גבוה מזה שהמדינה מבקשת לחלטו.

חוק איסור הלבנת הון קובע בו הסדר מפורש
על
פיו , רכוש יחשב לבר חילוט ללא קשר לזיקתו לביצוע העבירה . דהיינו
מסך כל מצבת נכסיו של אדם ללא זיקה לשאלה מה מקורו או אופן מימונו , ניתן לחלט רכוש עד שווי
רכוש שנקבע כי בוצע בו עבירת הלבנת הון.

משכך , יתרות הזכות הינן רכוש בר חילוט בהיותן , גם לגרסת המשיבים עצמם , שייכות למשיבים, ללא כל קשר למקורן או לאופן מימונן.
לאור כל אלו, אני מורה על חילוט יתרות הזכות על שם המשיבים 3-1 אצל משיבה 4 לטובת המבקשת.

רכוש חברת שיא אנרגיה

ב"כ המבקשת מבקשת לחלט את הרכוש הבא:
נכס מקרקעין בראשל"צ , גוש 6097, חלקה 73, חלקים 1/001, הרשום על שם חב' שיא אנרגיה.

משאית מ.ר. 3631815 הרשומה על שם חברה להובלת דלק בע"מ ח.פ. 51005491 והשייכת לחב' שיא אנרגיה.

נתמך דלק מס' 3542915 הרשום על שם חברה להובלת דלק בע"מ ח.פ. 51005491 והשייכת לחב' שיא אנרגיה.

רכב פרטי מסוג טויוטה מ.ר. 1460660 רשום על שם משיב 1.



טענת המבקשת היא כי המשיבים 3-1 העבירו למשיבה 4 כספים השייכים להם ובין היתר כספים שמקורם בעבירות הלבנת ההון , נשוא ת.פ. 40210/06. לפי טענת המבקשת הגם שהמשיבים 3-1 וחב' סטוקטון אויל העבירו הכספים למשיבה 4 בפועל השליטה על סך 6,263,466 ₪ נשארה בידי המשיבים 2-1 . בנוסף טוענת המבקשת כי ניתן לראות את הכספים שהועברו
ע"י המשיבים 3-1 כרכוש בר חילוט עפ"י סע' 21(ג)
לחוק אסור הלבנת הון, בהיותם כספים אשר הועברו ע"י המשיבים 3-1 , בזמן ביצוע עבירות הלבנת ההון לאחר וללא תמורה וניתן לחלטם גם מסיבה חלופית זו.

מאחר והבסיס עליו מנומקת הבקשה לחילוט רכוש זה הינו הכספים אותם העבירו המשיבים 3-1 וכן ההלוואה שנתנה חברת סטוקטון אוייל על סך 550,000$ וכבר קבעתי כי יתרות הזכות על שם המשיבים 3-1 במשיבה 4, כמו גם ההלוואה של חב' סטוקטון, יחולטו לטובת המבקשת , אזי העתרות לבקשת המבקשת לחלט גם את רכושה של שיא אנרגיה המפורט בראש פרק זה יהיה בבחינת כפל תרופה ומשכך אני דוחה את בקשת המבקשת בכל הנוגע לרכוש ע"ש חברת שיא אנרגיה.

ניתנה היום, כז' בתשרי, תשס"ט (26 באוקטובר 2008), בהעדר הצדדים.

ההחלטה תשלח לצדדים ע"י המזכירות
באמצעות הדואר.

צבי גורפינקל
, שופט









בש בית משפט מחוזי 91405/08 מדינת ישראל נ' גבאי אברהם, גבאי יוסף, גולד חומרי ניקוי ומדללים בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 26/10/2008)