פסקי דין על פרידה ראובני | פסקי דין על נחמן ראובני | פסקי דין על פולדיאן ספירה | פסקי דין על פלד אבי | פסקי דין על יוסף קבסה ואח' |

15028/05 בשא     11/08/2005




בשא 15028/05 פרידה ראובני, נחמן ראובני נ' פולדיאן ספירה, פלד אבי, יוסף קבסה ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בשא 015028/05
בשא 17031/05
בשא 17420/05
בתיק העיקרי: הפ 766/05


בפני
:
כב' השופטת שרה סירוטה
תאריך:
11/08/2005




בעניין
:
1. פרידה ראובני

2. נחמן ראובני

המבקשים


ע"י ב"כ עו"ד ברמי



נ
ג
ד



1. פולדיאן ספירה

2. פלד אבי

3. יוסף קבסה
4. רינה קבסה
5. פרידה פירסט
6. שרה נוימן
7. צבי בונה
8. מרם יכיני
9. זהרה שפירא
10. ירדנה (שפירא) גולדפדר








המשיבים


החלטה


א.
בש"א 15028/05 - זוהי בקשה של המשיבים 1-2 לביטול צו מניעה זמני שניתן ע"י כב' השופטת ד"ר פלפל בבש"א 14039/05, ביום 23.6.2005, בדבר רישום הערת אזהרה לפיו תאסר על המשיבים ביצוע או רישומה של פעולה או הערה, של מכר או העברה או משכון, לרבות כל פעולה אחרת הנוגדת את זכותם של המבקשים בבנין ברחוב יעבץ 27 בתל-אביב, הידוע כחלקה 11, בגוש 7228 (מספר הגוש תוקן בבש"א 14487/05) (להלן: "הנכס").

ב"כ רשם המקרקעין, שהיה משיב מספר 11, ביקשה למוחקו בהסכמה. נעתרתי לבקשה זו ביום 27.7.2005.

ראוי להדגיש כי למעשה המשיבים 3 עד 10 הם משיבים פורמליים, שכן המשיבים 3-4 הם בעלים בחלק מהנכס ולגבי זכויותיהם אין מחלוקת.

אשר למשיבים 5-10 - הם הבעלים המקוריים שמכרו את זכויותיהם למשיב 2 (להלן: "המשיב"), והם בבחינת משיבים פורמליים. הם ביקשו בהליך אחר למוחקם ולא להטרידם .

המשיבה 1 - היא אימו של המשיב 2.
המבקשים הם בתו וחתנו של המשיב 2.


בצריך עיון: נוכח העובדה שמדובר בסכסוך בין בני משפחה, ישקול השופט הדן בתיק עצמו לאחר שתתקבל עמדת המשיבים 3 עד 10, שאין להם עניין בהתדיינות, אם יש מקום להעביר את התיק לבית משפט למשפחה, שכן עפ"י חוק בתיהמ"ש לעניני משפחה הסמכות היא של אותו בית משפט.

ב.
המשיב - הוא שיזם את הבקשה לביטול וצירף את תצהירו לבקשה. אימו היא אשה קשישה, שעל פי הראיות שבידי המבקשים כפי שיבואר בהמשך, אינה מתמצאת בהליכים ובנה, המשיב 2, רשם הערה מטעמה.
ואלה נימוקי הבקשה: המבקשים לא גילו לביהמ"ש את מלוא המסכת, והם אינם ראויים לסעד הצהרתי, מה עוד שיש מקום לדחות את התובענה העיקרית בשל מעשה בי-דין והשתק פלוגתא. וזאת, בהתבסס על פסק דינו של כב' השופט עדי אזר, ז"ל, אשר הוסתר מעיני ביהמ"ש, בו קבע שהחוזה בינו לבין המבקשים עליו הם ביססו את הבקשה ואת התובענה, הוא חוזה למראית עין.
זאת ועוד, המבקש הסתיר

פסק דין
נוסף שניתן בת.א. 123371/01 (בימ"ש השלום), בתובענה שהוגשה ע"י המבקש נ' עו"ד ויסבלט, ושם קבעה כב' השופט י' שבח, ס.נ. (המשיב טעה באומרו כי השופט שנתן את פסק הדין הוא שבח וייס). באותו

פסק דין

קבעה כב' השופטת י. שבח "אם מחלוקת עובדתית הוכרעה בפירוש או מכללא, אז אותם בעלי דין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש" (פסק הדין צורף כנספח ב').
המשיב הסתמך על אסמכתאות בסעיף 4 לבקשה, שבאות לחזק את טענתו שיש לדחות את התובענה על הסף.
בנוסף, יש לדחות את התביעה בשל התיישנות, שכן החוזה עליו מסתמכים המבקשים נערך בשנת 1990.
האישורים שצירף המבקש 2 לבקשה כדי להוכיח שניתנה תמורה בגין המכר, לא התייחסו לתמורה עבור הנכס, אלא לתשלומים במהלך עסקים בין המבקש 2 לבין המשיב.
ב"כ המבקשים הגיב לטענות אלה ועל כך התרעם המשיב בטענה שלא היה מקום להגיש תגובה ללא רשות ביהמ"ש. ברם, נעלמה כנראה מעיני המשיב החלטת כב' השופטת ד. פלפל, מיום 5.7.2005, בה ביקשה את "תגובת המשיבים לעניין דחיית התביעה, וזאת עד ליום 25.7.2005". כן קבעה כב' השופטת ד"ר פלפל, כי יש לקיים דיון במעמד הצדדים בפגרה.
כב' השופטת פלפל ציינה "לתגובת המשיבים" והתכוונה למבקשים, שכן היה על המשיב
להכתיר את הבקשה בצורה הראויה, דהיינו: שהוא ואימו הם המבקשים, ואילו המבקשים הם המשיבים. כוונתה של כב' השופטת פלפל היתה ברורה. הטרוניות שהשמיע המשיב בעניין זה, אינן מובנות לי. בהקשר זה ראוי לציין כי המשיב לא היה מרוצה גם מרישום הפרוטוקול, על אף שהבהרתי לו שרק חלק מדבריו ירשמו בשל שטף דיבורו, ושאעיין בכתובים (בעניין זה הגיש בקשה מיוחדת בתיק בש"א 17031/05).


המשיב הגיש בקשה נוספת לאחר הדיון במעמד הצדדים, בבש"א 17420/05, בה ביקש להציג את התצהיר המקורי שהמבקשים צירפו לבקשתם, שכן לדבריו לא מסר תצהיר בתיק ה.פ. 200209/98, שנדון ע"י כב' השופט עדי אזר ז"ל, ועל כן הוא רוצה לבחון את החתימה. הוא מסתמך על עמודים 1-2 לפרוטוקול.

אני דוחה בקשה זו מכל וכל, שכן מעמוד השלישי לפרוטוקול עולה שהמשיב מסר תצהיר, וזומן לחקירה, אך בשל התנהגותו הפסיק ביהמ"ש את החקירה.

חבל שהמשיב הטריד את ביהמ"ש בבקשות שונות ומשונות, ומנצל את העובדה שהוא מייצג את עצמו, אם כי מהבקשה לתיקון פרוטוקול עולה שהוא נעזר בעורך דין.

ג.
תגובת המשיבים: המשיבים ביססו את בקשתם למתן צו מניעה כדי לשמר את המצב הקיים, כשנודע להם מפי המשיבים 3-4, השותפים לנכס, שהמשיב מנסה למכור את הנכס, בעוד שהמשיב העביר להם את חלקו בנכס עוד בשנת 1990. המבקשים הם אלה שחתמו על הסכמי שכירות עם דיירים במשך כל השנים ונודע להם שלאחרונה פנה המשיב
אליהם, דבר שמוכיח שיש בדעתו לשנות את המצב. ממכתב השוכרים שצורף עולה שאינם יודעים מיהו המשיב בכלל.


המבקשים טוענים כי הבקשה של משיב רצופה שקרים. המשיב עצמו הצהיר כי הם רכשו ממנו את הזכויות במקרקעין בה.פ. 200209/99, וזאת בנוסף להסכם שנחתם ביניהם. זאת ועוד - כל המיסים הנחוצים בהעברת הנכס שולמו ע"י המבקשים, והמשיב הוא שמנע את רישומו של הנכס. לאחר שנגרמו למבקשים נזקים מרישום עיקולים על הנכס פנו לביהמ"ש בתובענה הנ"ל, שבה המשיב והם היו בחזית אחת נגד מטילי העיקול. ביהמ"ש קבע אמנם שההסכם הוא, כפי הנראה, הסכם למראית עין בכל הקשור למעקלים. כב' השופט עדי אזר ז"ל קבע בסוף פסק הדין: "כדי לאפשר למבקשים להסדיר את החוב שביסוד תובענה זו, להמשיך לפעול להסכמת המשיבים בדרך משפטית לשם רישום הנכס על שמם, אני קובע כי

פסק דין
זה יוצר מעשה בית דין רק בין המבקשים ובין המשיבים 1-3". המשיבים 1-3 היו המעקלים. ברור ש

פסק דין
זה איננו חוסם את דרכם של המבקשים לתבוע את המשיב.

אמנם התביעה שלהם נ' עו"ד ויסבלט שבגין אי רישום הערת אזהרה נגרמו להם נזקים, נדחתה. אבל במערכת היחסים שביניהם לבין המשיב, החוזה נשאר תקף ושריר ועובדה היא שכאמור כל השנים הם נהגו מינהג בעלים. מי שגרם לתקלה הוא המשיב, שכן התחמק מרישום הנכס ע"ש המבקשים. המבקשים כאמור שילמו מס רכישה ביום 30.1.1991. כן הם שילמו תמורה בגין הנכס, ברם הקבלות שלא היו תחת ידם בעת ניהול המשפט מטעמם נגד המעקלים, נמצאו בינתיים, והם צורפו לבקשה.
טענות המשיב שהתשלומים אינם תמורה בגין הנכס, אינן נכונות.
התמורה שולמה במלואה, והדברים יוכחו במהלך הדיון בתיק העיקרי.
לא זו אף זו, המבקשים נהגו מינהג בעלים ושילמו דמי פינוי לדיירת מוגנת. הבעלים האמיתיים של הנכס הם המבקשים והמשיבים 3-4.
עוד מדגישים המבקשים, כי הם שילמו בגין עיקולים שהוטלו על הנכס ובגין חובות אחרים של המשיב. המשיב הציג עצמו בפני
שלטונות המס כמי שאין לו בית, "הומלס". מעולם הוא לא הצהיר שיש לו נכס. במהלך הדיון התבקש המשיב להציג את הצהרות ההון שיש בהם כדי לאמת את טענות המבקשים. אין ממש בטענת המשיב כי הסכומים ששילמו המבקשים, לטענתם (המוכחשות ע"י המשיב), משקף רק 30% משווי הנכס. המשיב עצמו רכש את חלקו בנכס, 75% מהנכס, בשנת 1988, בסך של 80,000 $, ולמבקשים מכר את הנכס שנה לאחר מכן בסך של 150,000 $. וזה הסכום ששולם לו.
אשר לטענת ההתיישנות - מדובר בנכס מקרקעין ומשך ההתיישנות הוא 15 שנה. מכל מקום גם אם מדובר ב-7 שנים, אזי יש למנות אותם מאותו יום שהמשיב הודה, בכתב, בקיום זכות המבקשים, בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות.

אשר למשיבה 1 ורישום הערת אזהרה על שמה - המשיב מנצל את חוסר ההתמצאות של אימו הקשישה ועושה כטוב בעיניו. בידי המבקש 2 קלטת שיחה בינו לבין המשיבה 1. מן הקלטת עולה שהמשיבה 1 מודעת לכך שהנכס שייך למבקשים, והיא מציינת שהמשיב אמר לה שהוא ירשום את הבניין ע"ש המבקשים. אולם, כיוון שהמשיבה 1, בתו של המשיב, מתייחסת לא יפה, בגלל זה הוא עושה מה שעושה. בשיחה זו מביעה המשיבה 1 רצון להשלים בין הצדדים והיא מוסיפה: "זה לא יפה לפני אנשים ולפני משפחה. תבטל את המשפט. אני לא יודעת אין לי מושג משום דבר מהבניין הזה".

ד.
דיון

השאלות שיש להשיב עליהן הן שתיים: שאלת ההתיישנות ושאלת השתק הפלוגתא.
1.
שאלת ההתיישנות: הנני רואה עין בעין עם טענות המבקשים, ואין צורך לחזור עליהן. גם אם נתעלם מן העובדה שמדובר בנכס מקרקעין, אזי התצהיר של המשיב מיום 10.6.1999, בו הוא מודה שמכר את הנכס למבקשים, יש בו כדי להפסיק את מירוץ ההתיישנות, ומאותו תאריך לא חלפו 7 שנים.
2.
שאלת השתק הפלוגתא: כב' השופט עדי אזר ז"ל, שהיה אחד השופטים הטובים במערכת, בחן בראש ובראשונה את מעמד הנושים המעקלים אשר הילוו כספים למשיב, וחשש שהמשיב מסתתר מאחורי המבקשים כדי לחמוק מהתחייבויותיו, ועל כן בכל הנוגע לתביעה של המבקשים נגד המעקלים, הכריע לטובת המעקלים. עם זאת, בזהירות רבה, ובתבונה שבורך בה, הותיר פתח למבקשים ולמשיב להסדרת העניין, ועל כן סייג את פסק הדין. המשיב אוחז את פסק הדין של כב' השופטת י. שבח, אשר הרחיבה את המטריה של פסק הדין גם על מתדיין זר אחר, והוא עורך הדין שאמור היה לרשום את הנכס ע"ש המבקשים. הסוגייה שנדונה בהמרצת הפתיחה היא שונה, והיא נכנסת לסייג שקבע כב' השופט עדי אזר ז"ל. הדברים צוטטו לעיל והם מדברים בעד עצמם. משמע שאין מעשה בית דין בין המבקשים לבין המשיב.


טענות עובדתיות

באשר לטענות העובדתיות שהעלו המבקשים מחד והמשיב מאידך, הרי שזה תפקידו של ביהמ"ש שיושב בתיק העיקרי, לבחון את הטענות דבר דבור על אופניו, ואינני רואה להקדים את המאוחר. ביהמ"ש בוחן בסעד זמני את סיכויי התביעה מחד, ואת הנזק שעלול להיגרם אם הסעד לא ינתן. גם במקרים שבהם סיכויי התביעה אינם מזהירים, הנימוק של היווצרות מצב שאין לו חזרה אם לא ינתן הצו, הוא המכריע. ועל כן, מאזן הנוחות פועל בנסיבות ענייננו לטובת המבקשים.


מאזן הנוחות

המבקשים צירפו ראיות לפיהן תכנן המשיב למכור את הנכס, ואלמלא נודע להם הדבר מפי בעלי הנכס השותפים, המשיבים 3-4, יכלו לאחר את המועד. יש להצטער על כך שהמבקשים עד היום לא הסדירו את רישום הנכס והדבר תמוה, אם המשיב התחמק מלעשות כן, הרי יכלו לפנות בבקשה ל

פסק דין
הצהרתי עוד קודם לכן. אולם, מתוך הדברים של המשיבה 1, בהקלטה שבינה לבין המבקש 2, ניתן להסיק שרצו לכבד את רצון האם ונמנעו מלהביא את הסכסוך לביהמ"ש. המשיב עצמו טוען כי הוא יכול לעשות בנכס כחפצו, והוא לא הכחיש את דברי המצהירים מטעם המבקשים.
לפיכך, עולה מן האמור לעיל שהותרת המצב שהיה מאז שנת 1990 על מכונו, לא יגרום נזק למשיבים 1-2, ומאידך יכול להיגרם נזק, שלא ניתן לתיקון, למבקשים.



התוצאה

בנסיבות אלה ראיתי לדחות את הבקשה של המשיב לבטל את צו המניעה, ולהותיר את הצו על כנו עד למתן

פסק דין
בתובענה העיקרית.

המשיב ישא בשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח + מע"מ.
הסכום ישולם בתום הדיון בתיק העיקרי.

המזכירות תשלח עותק לבאי כח הצדדים.


ניתנה היום ו' באב, תשס"ה (11 באוגוסט 2005) בהעדר ב"כ הצדדים.


שרה סירוטה
, שופטת ס"נ










בשא בית משפט מחוזי 15028/05 פרידה ראובני, נחמן ראובני נ' פולדיאן ספירה, פלד אבי, יוסף קבסה ואח' (פורסם ב-ֽ 11/08/2005)