פסקי דין על שורת הדין - israel law center | פסקי דין על ח"כ שמעון פרס | פסקי דין על ח"כ ראובן ריבלין | פסקי דין על ח"כ קולט אביטל ואח' |

5095/07 בג"צ     12/06/2007




בג"צ 5095/07 שורת הדין - israel law center נ' ח"כ שמעון פרס, ח"כ ראובן ריבלין, ח"כ קולט אביטל ואח'




פסק-דין בתיק בג"ץ 5095/07



בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק


בג"ץ 5095/07



בפני
:

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה


כבוד השופט א' רובינשטיין


כבוד השופט ס' ג'ובראן


העותרת:
שורת הדין - israel law center



נ


ג


ד



המשיבים:

1. ח"כ שמעון פרס



2. ח"כ ראובן ריבלין



3. ח"כ קולט אביטל


4. כנסת ישראל


5. יו"ר הכנסת


עתירה למתן צו על תנאי


בשם העותרת:
עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר


פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה
:
1.
בפני
עתירה למתן צו על תנאי שתכליתו להביא לביטול מועמדותם של המשיבים 1 עד 3 - חה"כ שמעון פרס, חה"כ ראובן ריבלין, וחה"כ קולט אביטל – להיבחר לתפקיד נשיא המדינה, בחירות שנועדו למחר, ה-13.6.07. כן מתבקש צו ביניים כנגד המשיבה 4, כנסת ישראל, והמשיבה 5, יושבת ראש הכנסת, שלא לקיים את הבחירות לנשיאות שנועדו ליום 13.6.07, ולדחותם עד להצגת מועמדים חלופיים לתפקיד נשיא המדינה.

2.
לטענת העותרת, בחודשים האחרונים, הודיעו שלושת המועמדים לנשיאות המדינה כי באם ייבחרו לכהונה, יתמכו בכל החלטה של הממשלה לשחרר אסירים פלשתינאיים, ובראשם מנהיג התנזים מרואן ברגותי, אשר נדון למספר מאסרי עולם בשל אחריותו לרצח ישראלים בפיגועי טרור. על-פי הנטען בעתירה, חה"כ פרס הודיע בשיחות שניהל עם חברי כנסת ממר"צ וסיעות ערביות, כי אם ייבחר לנשיא הוא יתמוך בעסקאות לשחרור אסירים פלשתינאיים, ויחתום על חנינה ועל שחרור מוקדם לברגותי. כן נאמר בעתירה כי חה"כ ריבלין העביר מסר דומה במפגש עם חברי כנסת מהסיעות הערביות, ובשיחה עם דיפלומטים זרים. על פי העתירה, חה"כ קולט אביטל צוטטה בעיתונות כמי שאמרה ששחרור אסירים "עם דם על הידיים" היא החלטה פוליטית, ואם תיבחר לנשיאת המדינה היא תפעל בנושא זה על-פי חוות דעת הממשלה, שירות הביטחון ומערכת המשפט.


לטענת העותרת, עמדות אלה, כפי שהוצגו על-ידי המועמדים להיבחר לנשיאות המדינה, מצביעות על פגם חמור שדבק במועמדותם, כפי שיפורט להלן.


העותרת פנתה בענין זה ליועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד אלשטיין, בבקשה כי הכנסת תפעל למניעת קיום הבחירות לנשיאות במועדן לאור התנהלותם הפסולה של המשיבים 1 עד 3, וכדי לאפשר למועמדים ראויים יותר להגיש את מועמדותם. פנייה זו לא נענתה, ולפיכך פנתה העותרת בדחיפות לבית משפט זה, לאור סמיכות הזמן למועד הבחירות.

3.
העותרת מעלה מספר טעמים המבססים לדעתה את פסלות המשיבים לכהונת נשיא המדינה, לאור הצהרותיהם, כמתואר לעיל.
ראשית
, טוענת העותרת כי חוק יסוד: נשיא המדינה מקנה לנשיא סמכות עצמאית שבשיקול דעת ליתן חנינה למורשעים. סמכות זו עליו להפעיל באופן עצמאי, ובלא תלות בגורם אחר. סמכות החנינה איננה רק סמכות שבשיקול הדעת, אלא היא משקפת תפיסה לפיה מוקנית לנשיא סמכות ייחודית, בגדר רעיון הפרדת הרשויות, שיש בה אף כדי לגבור על הכרעת הרשות השיפוטית. סמכות זו יש להפעיל באורח עצמאי, ותוך הקפדה על עקרון הפרדת הרשויות. התחייבות מועמדים לכהונת נשיא, המושמעת טרם בחירות, לגבי אופן הפעלתם את סמכות החנינה באם ייבחרו לכהונה, הינה פגומה כשלעצמה. על אחת כמה וכמה כך הוא, כאשר מתוכן ההתחייבות עולה נכונות לאמץ את מדיניות הממשלה בענין שחרור אסירים פלשתינאיים, בלא הפעלת שיקול דעת עצמאי. מכאן, כי התחייבות כזו עומדת בסתירה למהות סמכות החנינה הנתונה לנשיא; היא כובלת מראש את שיקול דעת המועמד בהפעלת סמכותו בעתיד, אם ייבחר; היא פוגעת בעקרון הפרדת הרשויות, ומהווה ככזו הצהרה בדבר כוונה לעשות שימוש בלתי תקין בכח המשרה אם המועמד ייבחר לתפקיד.
שנית,
נטען על ידי העותרת כי התחייבויות המועמדים בנושא זה מונעות משיקולים זרים של השגת קולות לצרכי בחירות. לדבריה, סמכות החנינה של נשיא המדינה היא סמכות ייחודית כבדת משקל, שיש להפעילה בידי הגורם הממלכתי העליון במדינה בלא אינטרס או מניע פוליטי. הצהרה מראש של מועמד לנשיאות כי יפעל על פי מדיניות הממשלה, תוך ביטול שיקול דעתו העצמאי בהפעלת סמכות המוקנית לו, ממניע של השגת יתרון פוליטי ערב הבחירות לכהונה, פוסל אותו מכהונה רמה זו. עד כאן לטענות העותרת.

4.
דין העתירה להידחות על הסף, אף בלא בקשת תגובה מהמשיבים, משאין היא מעלה עילה להתערבות בית משפט זה.

5.

בראש וראשונה,
העתירה לא העמידה עילה שיש בה כדי לפסול מועמדים מלהיבחר לכהונת נשיא מכוח
חוק יסוד: נשיא המדינה, התשכ"ד-1864
. מושכלות ראשונים הם כי במשטר החוקתי הנוהג בישראל, הזכות לבחור ולהיבחר היא זכות חוקתית, מאושיות זכויות היסוד של האדם, והבריח התיכון של ההליך הדמוקרטי. ההקפדה על שמירתה והגנתה של הזכות לבחור ולהיבחר היא מהסממנים המובהקים של חברה דמוקרטית (עב 1/88
ניימן נ' יו"ר ועדת החירות,
פד"י מב(4) 177, פסקה 7 (הנשיא שמגר)); אב 11280/02
ועדת הבחירות המרכזית נ' חה"כ אחמד טיבי,
נז(4) עמ' 1).
הגנה על הזכות לבחור ולהיבחר נקשרת עם חופש ביטוי פוליטי של המועמד בבחירות, המקרין גם על זכויות הבוחר לחופש ביטוי שמשמעו קליטה בשמע, ובמראה של השיח הפוליטי על כל גווניו, בלא מגבלות החורגות מן המותר על פי הדין (בג"צ 651/03
האגודה לזכויות האזרח נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית,
תק-על 2003(1) 445). חופש ביטוי בבחירות במשטר דמוקרטי מחייב חירות בהבעת דעות וקליטת מסרים שבאמצעותם מעוצבת דעת הקהל. חופש זה מחייב זרימה חופשית ובלתי מופרעת של דעות ורעיונות, והוא עומד בליבה של הזכות לבחור ולהיבחר כזכות חוקתית. אין לפגוע בחופש הביטוי, בין של בוחר ובין של מתמודד על הבחירה, על הזכות להשמיע ועל הזכות לשמוע, לראות ולדעת. (בג"צ 851/03, שם).

6.
על-פי סעיף 4 לחוק יסוד: נשיא המדינה, כל אזרח ישראלי, שהוא תושב, כשיר להיות מועמד לכהונת נשיא המדינה. העותרת לא הצביעה על קיומה של עילת פסלות בשיטת הממשל בישראל הפוסלת אדם להתמודדות בבחירות לכהונה שלטונית, ובכלל זה לנשיאות, הנעוצה באמירות והצהרות של המועמד שעניינן האופן שבו הוא מתעתד לעשות שימוש בסמכויות שיוקנו לו באם יבחר לתפקיד. הדין הישראלי מכיר, אמנם, במצבים נדירים שבהם עשויה להישלל מאדם הזכות להיבחר לכהונה שלטונית, למשל מקום שהוא מקדם, במסגרת רשימה המבקשת להשתתף בבחירות, מטרות או מעשים שיש בהם משום שלילת קיומה של מדינת ישראל, הסתה לגזענות, או תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב כנגד ישראל (סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת)
. אולם סייגים אלה רק מדגישים את עוצמתה של הזכות להיבחר במשטר דמוקרטי, ואת משקלה בהליך בחירות חופשי, השולל גריעה ופגיעה בזכות זו אלא במצבים קיצוניים ביותר. ואכן, ביסוד התפיסה הדמוקרטית מונחת ההשקפה כי מניעת השתתפות אדם בהליך בחירות הוא צעד קיצוני:

"הזכות לבחור ולהיבחר היא זכות חוקתית מהמדרגה העליונה ביותר... כמובן, אין זו זכות מוחלטת, וככל זכות אחרת, היא ניתנת להגבלה.
עם זאת, ההגבלות המוטלות על זכות זו צריכות להיות מינימליות, ועליהן להגן על אינטרסים חיוניים ביותר
" (בג"צ 5364/94
ולנר נ' יו"ר מפלגת העבודה,
פד"י מט(1) 758, 800; אב 11280/02
ועדת הבחירות נ' חה"כ אחמד טיבי,
פסקה 6, לפסק דינו של הנשיא ברק).


ברי, כי הדברים המיוחסים לשלושת המועמדים לבחירות לנשיאות, אפילו נאמרו על ידם, אינם קשורים לאותם מצבים נדירים שבהם עשויה מועמדות אדם לבחירה לכהונה שלטונית להיפסל.

7.
הנשיא נהנה ממעמד ציבורי מיוחד. מעמדו הרם והנפרד מיתר רשויות השלטון מבליט את אי תלותו. מעמדו מסמל את המדינה, ואת ערכיה המוסריים והדמוקרטיים (בג"צ 962/07
עו"ד לירן נ' היועץ המשפטי לממשלה
(טרם פורסם)). הסמכות לחון עבריינים נימנית על הסמכויות החשובות הנתונות לנשיא המדינה.


תפיסת המועמדים לבחירות לנשיאות את אופי הכהונה לה הם מבקשים להיבחר, המצע הרעיוני שהם מציגים והתשתית הערכית שהם מניחים בפני
הציבור עומדים למבחן הציבור והגוף הבוחר. על פיהם שופט הציבור מיהו המועמד הראוי לכהונה, וזאת במרחב של חופש ביטוי פוליטי מלא שבו עומדת לפרט הזכות המלאה להשמיע ולהישמע, לקלוט מסרים ולהביע רעיונות, דעות, וכוונות בזרימה פתוחה ורב-כיוונית של מידע ומחשבה. החופש להביע עמדות ודעות במסגרת הליך בחירה לכהונה שלטונית אינו עילה לפסילת מועמד להיבחר.

8.
מעבר לכך, עניינה של העתירה בהצהרות כוונות עליהן הצהירו, לכאורה, מועמדים לבחירות לנשיאות, באשר לאופן בו הם מתעתדים להשתמש בסמכות החנינה של הנשיא באם ייבחרו לתפקיד. העותרת מבקשת ללמוד מכך על אי-התאמתם של המועמדים לכהונה זו, ועל הצורך לפוסלם מלהשתתף בבחירות.




ההצהרות המיוחסות למועמדים - גם אם ניתנו, ועל כך לא ביקשנו את תגובות המשיבים - לא יצאו מכלל אמירות, ולכלל מעשים, מטבע הדברים, לא הגיעו. במובן זה, העתירה היא עתירה תיאורטית, וחסרת נפקות מעשית-קונקרטית, אשר אינה מעמידה עילת התערבות בפני
בית משפט זה. איש מהמועמדים טרם נבחר לכהונת נשיא; ממילא, טרם הועמדה בפני
מי מהם שאלה מעשית-קונקרטית בדבר מתן חנינה לאסירים פלשתינאיים, ובכללם אסירים עם "דם על הידיים". בהעדר שאלה קונקרטית בדבר אופן השימוש בסמכות לחון אסירים, המצריכה מענה ישיר ומיידי, הרי שלפנינו עתירה תיאורטית שאינה ראויה להידון כאן. גם אילו סברנו כי העתירה מעלה שאלות חשובות ועקרוניות, הרי, מכל מקום, אין זה הזמן לדון בכך, כל עוד לא קיבל הענין נפקות מעשית כלשהי (בג"צ 1768/05


היועץ המשפטי לממשלה נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17 ואח'

, תק-על 2006(1), 1970; בג"ץ 6055/95

שגיא צמח נ' שר הביטחון
,
פד"י נג(5) 241 , 250-251).


אכן, די בטעם בדבר העדר הנפקות המעשית של ההצהרות המיוחסות למשיבים נכון לעת זו כדי לדחות את העתירה על הסף (ראו עוד: בג"צ 2406/05
עירית באר שבע, באמצעות ראש

העיריה, יעקב טרנר נ' בית הדין הארצי לעבודה
, תק-על 2005(3) 1157; בג"צ 1570/07
עמותת אומץ נ' השר לבטחון פנים
,

תק-על 2007(1) 2556; בג"צ 3057/93
בטסי דיאמנט-כהן נ' שר החינוך
, פד"י מז(3) 525). אין זה מדרכו של בית משפט זה לעסוק בשאלות שטרם קבלו ממשות בחיי המעשה, ובטרם קרמו עור וגידים למציאות קונקרטית המחייבת הכרעה.

9.
טעמים אלה בהצטברותם מצדיקים את דחיית העתירה על הסף, אף בלא שנתבקשה תשובת המשיבים. למותר לומר, כי איננו מחווים במסגרת זו דעה לגופן של השאלות העקרוניות שהעתירה מעלה, הן באשר לדרך הראויה שבה על נשיא המדינה להפעיל את סמכות החנינה הנתונה בידו – והנחתנו היא כי המועמד שיבחר לכהונה יפעיל את סמכויותיו על פי הדין – והן באשר למדיניות הממשלה ביחס לשחרור אסירים פלשתינאיים, ובכלל זה אלה שהורשעו בעבירות חמורות ונדונו לעונשים כבדים.

10.
העתירה נדחית, איפוא, ועמה הבקשה לצו ביניים.





מאחר שלא נתבקשה תשובה, לא יינתן צו להוצאות.


ניתן היום, כ"ו בסיון תשס"ז (12.6.07).








ש ו פ ט ת


ש ו פ ט


ש ו פ ט



_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

07050950_r01.doc

יט

מרכז מידע, טל' 02-6593666;
אתר אינטרנט,








בג"צ בית המשפט העליון 5095/07 שורת הדין - israel law center נ' ח"כ שמעון פרס, ח"כ ראובן ריבלין, ח"כ קולט אביטל ואח' (פורסם ב-ֽ 12/06/2007)