פסקי דין על מרציאנו יצחק

40156/07 פ     29/10/2008




פ 40156/07 מדינת ישראל נ' מרציאנו יצחק




בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד פרידמן
ושטיין
המאשימה

נ ג ד
מרציאנו יצחק
ע"י ב"כ עו"ד ברטוב

הנאשם 1

גזר דין

1. פירוט האישום בהתאם לכתב האישום המתוקן
הנאשם הורשע על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע העבירה המיוחסת לו באישום הראשון, עבירה של עשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, כל זאת במסגרת הסדר טיעון שנחתם והוגש לבית המשפט, על פיו נמחקה הוראת חיקוק של מרמה והפרת אמונים שיוחסה לנאשם באישום הראשון, והאישום השלישי נמחק כנגד הנאשם.

כתב האישום תוקן כאמור במסגרת הסדר הטיעון באופן משמעותי ומהותי, והנאשם הורשע כאמור בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט ביום 17.6.08 וסומן על ידי במ/1.

לפי המפורט בכתב האישום המתוקן, שימש הנאשם בתקופה שבין 15.2.02 – 7.3.06 כסגן מנהל בנק מרכנתיל סניף רמלה, שם עבד במשך כעשרים שנה והיה בפועל בעל סמכויות רחבות בסניף ועל פיו נשק דבר כאשר הבנק הינו תאגיד בנקאי כהגדרתו בחוק הבנקאות.
ביום 17.8.00 נכנס חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 לתוקף (להלן: "חוק איסור הלבנת הון") וביום 15.2.02 נכנס לתוקף צו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון במימון טרור ) (להלן: "צו הבנקים").

בהתאם לחוק איסור הלבנת הון ובהתאם לצו הבנקים, חלים על סניף רמלה בו הועסק הנאשם חובות זיהוי דיווח וניהול רישומים, כאשר נאשם 1 מונה כאחראי למילוי חובות אלה ולהטמעתן בסניף, ומתוקף תפקידו היה הנאשם בקיא בחובות הסניף לפי חוק איסור הלבנת הון וצו הבנקים וכן פעל להטמיע אצל עובדי הסניף את החובות המפורטים על פי החוק והצו.

ביום 29.6.02 נכנס לתוקף צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי דיווח וניהול של נותני שירות מטבע) (להלן: "צו נותני שירות המטבע").

בתקופה הרלוונטית, הנאשם 2 (שהורשע ודינו נגזר בשלב מוקדם יותר) עסק בניכיון שיקים ובהמרת מטבע תמורת עמלה. בתקופה שבין 15.2.02 – 13.12.04 עסק הנאשם 2 בניכיון שיקים תמורת עמלה וזאת ללא רישיון של משרד האוצר ומבלי שנרשם כנותן שירותי מטבע במרשם נותני שירותי מטבע (בניגוד למתחייב לפי סעיף 11 ג' לחוק איסור הלבנת הון), ובתקופה שבין 14.12.04 – 7.3.06 המשיך הנאשם 2 לפעול כנותן שירותי מטבע במסגרת עסק שבבעלותו, אותו ניהל בשם "י.ע. השקעות" כאשר הוא מקבל רישיון לפעול כנותן שירותי מטבע רק ביום 14.12.04.
בתקופה הרלוונטית היה הנאשם 2 לקוח של סניף רמלה, ניהל את עסקיו בסניף באמצעות חשבונות שבבעלותו וחשבונות של מקורביו.

חובת הדיווח של תאגיד בנקאי כללה בין היתר דיווח לרשות לפי סעיף 8 לצו הבנקים על הפקדת מזומן או משיכת מזומן בשווי של 50,000 ש"ח ומעלה, או על פעולות של לקוח שנחזות בעיני פקיד הבנק כפעולות בלתי רגילות או פעולות שמטרתן לעקוף את חובת הדיווח, או פעולות בלתי אופייניות לבעל החשבון, או פעולות רבות בחשבון בלא סיבה נראית לעין על ידי מי שאינו בעל החשבון, או חובת דיווח על בעל חשבון שנראה שהוא מנהל את החשבון עבור אחר, וכן חובת זיהוי של אדם המבצע פעולה החייבת בדיווח.

חובת הדיווח של נותן שירותי מטבע מפורטת בחוק איסור הלבנת הון בסעיפים 2, 5 , 6
ו-7 לרבות זיהוי פנים מול פנים של הלקוח מקבל השירות, דיווח לרשות על שירות ניכיון שיקים בסך 50,000 ש"ח לפחות.

בתקופה הרלוונטית פעל נאשם 1 בצוותא עם נאשם 2 ברכוש או מסרו מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח, לפי סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון כאשר נאשם 1 בתפקידו כסגן מנהל הבנק ואחראי על מילוי חובות הסניף לפי חוק איסור הלבנת הון, נמנע מלדווח לרשות על פעולות שנעשו בחשבונות נאשם 2 ובחשבונות שבשליטתו, וזאת בניגוד לחוק ולצו.

בהתאם למפורט באישום הראשון, ביצע נאשם 2 פעולות כנותן שירותי מטבע כאשר עד ליום 14.12.04 הוא ביצע פעולות אלה ללא קבלת היתר לעשות כן, ללא רישיון של משרד האוצר ומבלי שנרשם כנותן שירותי מטבע במרשם נותני שירותי מטבע, לא העביר דיווח לרשות בגין שירותי מטבע שנתן ללקוחותיו, בהמשך אף לאחר שניתן לו היתר כאמור, מסר דיווחים כוזבים לרשות, הכל כמפורט בנספחים של כתב האישום.

בתקופה הרלוונטית, במסגרת עיסוקו של נאשם 2 כנותן שירותי מטבע, קיבל לידיו סכום בלתי ידוע ולא פחות מ 12,907,681 ₪ אותם ביקש להפקיד בסניף ברמלה בחשבונות בנק שונים שבשליטתו, למשוך כספים מחשבונות אלה מבלי שפעילותו זו תדווח לרשות, בניגוד לחוק ולצו, ופעל בנדון ביחד עם נאשם 1 כאשר הוא פותח שלושה חשבונות בסניף באמצעות אנשים המקורבים לו ועל שמם, שני חשבונות על שם אחיו שנרשמו כנהנים ובעלי זכות חתימה יחידים, כך גם חשבון שלישי, על שם אשתו, אף שהיה ידוע לנאשם 1 שנאשם 2 שולט שליטה מלאה בחשבונות אלה ופועל בהם לפי צרכיו.
נאשם 2 הפקיד בחשבונות אלה סך של למעלה מ 7,000,000 ₪ כאשר שלושת בעלי החשבונות חותמים על הצהרות כוזבות לפיהם הם הנהנים היחידים בחשבונות כאשר בכל אותה עת נאשם 1 ידע אודות עובדה זו, לא דיווח על כך כמתחייב לפי סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, ועל פי סעיף 9 לצו הבנקים.

בנוסף לשלושת חשבונות אלה, פעל הנאשם 2 בסניף בשני חשבונות נוספים כאשר כל אותה עת הוא פיצל הפקדות כספים במזומן בין החשבונות השונים, פיצול שבוצע באופן שכל הפקדה במזומן כשלעצמה היתה נמוכה מסף הדיווח הקבוע בחוק איסור הלבנת הון ובצו הבנקים, בעוד שסך כל ההפקדות במזומן בחשבונות הבנק, אלמלא הפיצול, היה גבוה מסך הדיווח הנ"ל כאשר הפיצול נעשה לעיתים באותו יום של ההפקדה ולעיתים במועדים סמוכים להפקדות.

נאשם 1 בהיותו אחראי למילוי חובות הסניף לפי חוק איסור הלבנת הון וצו הבנקים, הכיר היטב את חובות הדיווח החלות על תאגיד בנקאי, ייעץ לנאשם 2 איך לפצל את ההפקדות והמשיכות כאמור, והכל כדי למנוע דיווח לרשות לפי סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, בידעו היטב שעל פי נהלי בנק מרכנתיל ולפי סעיף 6(ב) לצו הבנקים, מי שאינו בעל החשבון או מורשה חתימה או מיופה כח בחשבון, אינו רשאי למשוך מזומנים מהחשבון אלא לאחר זיהוי המושך ורישומו, אך על מנת לאפשר לנאשם 2 למשוך כספים במזומן מהחשבונות הנ"ל שהיו על שם מקורביו, אף שנאשם 2 לא היה בעל חשבונות אלה, לא היה מורשה חתימה בהם ולא היה מיופה כח, יצר נאשם 1 מצג כוזב לפיו בעלי החשבונות הם שמבצעים את פעולות המשיכה וההפקדה בחשבונות.

נאשם 1 ידע שנאשם 2 מנהל את עסקיו באמצעות החשבונות הנ"ל, ידע שהוא מפצל את ההפקדות והמשיכות כדי למנוע דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, ידע שבחשבונות אלה מתבצעות דרך קבע פעולות בלתי רגילות שנועדו לעקוף את חובת הדיווח, ידע שפעולות אלה בלתי אופייניות למקורבי נאשם 2 שנרשמו כבעלי החשבונות, ידע שהפעולות מבוצעות על ידי מי שאינו בעל החשבון ובלא סיבה נראית לעין.

הנאשם 1 לא דיווח על הפעולות הבלתי רגילות לרבות פעולות הפיצול וזאת בניגוד לחובותיו על פי חוק איסור הלבנת הון ועל פי צו הבנקים, בכדי למנוע דיווח מהרשות או לגרום לדיווח בלתי נכון.
2. הליכים מקדמיים
א. הנאשם יוצג תחילה על ידי עו"ד רוזנבלום שעתר מעת לעת לדחיית הדיון כדי לצלם את חומר הראיות רב ההיקף ועל מנת לאפשר לו לבוא בדברים עם הפרקליטות, אך בשלב מסוים הוחלף הייצוג של נאשם 1 והדיון נדחה על פי בקשת עו"ד ברטוב
שנכנס לתמונת ייצוגו של הנאשם בשל היקף החומר הרב שהיה על הסניגור ללמוד (48 קלסרים) וכן על מנת לעיין בקלטות רבות מחדרי החקירה. בקשה זו פורטה על ידי עו"ד בר טוב במהלך הדיון בפני
ביום 13.1.08 כאשר במהלך אותו דיון הוא העלה עוד מספר טענות לגבי קבלת חומר חקירה נוסף, בקשה למחיקת האישומים הראשון והשלישי בשל סדרת פגמים בכתב האישום, פגמים הפוגעים בזכויותיו הבסיסיות של הנאשם, החל מהעלאת טענה לפגם בכתב האישום שכולל טענות עובדתיות חלופיות, ניסוח כללי המייחס לנאשם ביצוע מעשים בין בעצמו ובין מי מטעמו מבלי לפרט מי פעל מטעמו, הגשת כתב אישום תוך אי ציון מועדים מדויקים ופרטים מהותיים (מועד מינויו של הנאשם כממונה על הטמעת חוק איסור הלבנת הון, מועד חתימת בעלי החשבונות המקורבים לנאשם 2, מועד מתן היעוץ על ידי נאשם 1 לנאשם 2, שמות הפקידים שבפני
הם הוצג המצג הכוזב או הלא אמיתי, מועד הפקדת הכספים ומשיכתם וכיוצ"ב טענות).

ב. כמו כן ביום 6.2.08 הוגשה על ידי ב"כ נאשם 1 עו"ד ברטוב
, שהחליף את עו"ד רוזנבלום בייצוג הנאשם, בקשה לביטול אישומים ראשון ושלישי, הכל מהטעם שהן סעיף 3ב' לחוק והן הוראות צו איסור הלבנת הון אינם חלים על המבקש.
בקשה מאוחרת זו שהוגשה כאמור לאחר הבקשה הראשונה, נסמכת רובה ככולה על הכרעת דין שניתנה על ידי כב' השופט שפירא בבית משפט מחוזי ירושלים בת"פ 343/04 בעניינו של נאשם 6 באותו כתב אישום, שם זיכה בית המשפט את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום (למען הבהרת התמונה יצוין שרק לפני מספר שבועות קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה על זיכויו של אותו נאשם וביטל את קביעותיו הנורמטיביות של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לזיכוי הנאשם).

עו"ד ברטוב
פרס על פני 16 עמודים את טענותיו המפורטות שנסמכות כאמור על פסיקתו של כב' השופט שפירא כפי שזו מצאה את ביטויה בהכרעת הדין המפורטת, הכל כדלקמן:
"לאור זאת, הפרשנות הנכונה, לטעמי, למונח 'פעולה בנקאית' הינה פעולה בנקאית של בעל הזכות ברכוש או בעל השליטה בו. אין ספק כי בנקאי המבצע פעולה בנקאית לבקשת לקוח, אינו רוכש זכות כלשהי ברכוש, ומכאן שלא יהיה זה נכון להחיל על התאגיד הבנקאי או עובדו חבות מכח היותם 'עושה פעולה ברכוש'. כמו כן, אף לו הייתי קובע כי בהפקדת הרכוש בתאגיד הבנקאי, הופך זה לבעליו, הרי בוודאי שלא ניתן לומר זאת על הפקיד הבנקאי אלא הבנק עצמו".

עו"ד בר טוב הוסיף וטען שהמחוקק לא התכוון בשום פנים ואופן להטיל אחריות מכל מן וסוג על הבנקאי או על עובד הבנק אפילו אם הפרו אלה את הוראות סעיף 7 לחוק.

בהחלטה שניתנה על ידי ביום 9.4.08 דחיתי את עתירתו של נאשם 1, זאת לאחר שניתחתי בפרק של המסגרת הנורמטיבית את הוראות החוק הרלוונטיות, את הפרשנות שניתנה להוראות חוק אלה על ידי המחוקק בדברי ההסבר לחוק לאורך השתלשלות החקיקה הרלוונטית, פירטתי לגבי הפרשנות שניתנה להוראות החוק על ידי בית המשפט העליון שנדרש לפרשנות הראויה גם במסגרת הליכים לבר פליליים (והכוונה בעיקר לקביעותיו של כב' השופט חשין בע"א 9796/03 - חביב שם טוב ואח' נ' מדינת ישראל
. פ"ד נט(5), 397 ), שם ניתח את הוראות סעיף 3א' ו-3ב' לחוק איסור הלבנת הון.
קבעתי בעמ' 26 להחלטתי:

לטעמי, לעניין זה אין כל הבדל בין נותני שירותי המטבע לבין פקידי הבנק. מכאן שאין לו לתאגיד הבנקאי דרך אחרת להיחשף לנתונים אותם הוא חייב לדווח זולת באמצעות פקידיו.
הפרשנות שלה טוען ב"כ המבקש כאילו פקיד הבנק פטור מאחריות מנוגדת לפרשנות המילולית של הסעיף ולפרשנות התכליתית של הסעיף ושל החוק כולו, כפי שעולה הן מדברי ההסבר המפורטים להצעת החוק, הן מחומרת העונש שקבע המחוקק והן מהפסיקה המנחה לעניין הלבנת הון.

הסרת האחריות מפקידי הבנק תוביל בהכרח לאי עמידת התאגיד הבנקאי בחובת הדיווח המוטלת עליו, תרוקן את הסעיף והחוק מתוכן ותהווה פתח להלבנת הכספים שאותם נועד החוק לאסור ולמנוע שהרי אם התאגיד הבנקאי לא יהיה אשם כי לא הייתה לו ידיעה שפקידיו אינם ממלאים את חובתם ולכן יהיה פטור מאחריות (סעיף 4 לחוק) ואילו עובדיו יהיו פטורים מאחריות כי אין מוטלת עליהם חובה לדווח ולכן אין להרשיעם בעבירת מחדל, במצב זה הרי שתתרוקן חובת הדיווח מתוכן ולא יהיה מי שייתן את הדין בגין אי דיווח או דיווח בלתי נכון.
מאחר ואין להניח כי המחוקק ביקש לקבוע הוראה שאין בה כל תוכן הרי שחובת אי פגיעה בדיווח, במעשה של פגיעה ברכוש או במסירת מידע כוזב או במחדל של אי דיווח מלא או חלקי, כפי שאלה נקבעו בסעיף 3(ב) לחוק, חלה על כל מי שמבקש לעשות פעולה שכזו לרבות ובעיקר על פקידי הבנק שלהם נגיעה ישירה לאותם נתונים החייבים בדיווח.

הפירוש הנכון על מנת להגשים את תכלית החוק ואת מטרת סעיף 3(ב) לחוק צריך להיות כי בכל מקרה בו נעשות פעולות למניעת דיווח או לפגיעה באמינותו, ניתן וצריך להעמיד לדין (לעניין זה ראו גם דברים שאמרה כב' השופטת גבריאלה (דה ליאו) לוי בפסק הדין ת"פ (נצרת) 132/03 - מדינת ישראל
נגד שלמה בן משה גואטה . תק-מח 2005(4), 7659, 2005).

אולם מסכים אני גם לאבחנה שעשתה כב' השופטת חיות לעניין העונש בפרשת שם טוב ולפיה יש מקום להבחנה לעניין חומרת הענישה בין מי שביצע עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק-ליבת החוק והיא פעולת הלבנת ההון לבין מי שביצע עבירת אי דיווח לפי סעיף 3(ב) לחוק, גם לאור היותה קשורה ומהווה תנאי למלחמה יעילה בהלבנת ההון -
"נוצרת תוצאה לא רצויה ולפיה העונש המוטל על העבירה שבסעיף 3(ב) לחוק, אותה הגדיר חברי כעבירה המיועדת לשמש "חגורת ביטחון " בלבד לקיום חובות הדיווח הקבועות בחוק, זהה לעונש המוטל על "עבירות הליבה" הקבועות בסעיף 3(א) לחוק. במילים אחרות: מי שביצע פעולה ברכוש,כל רכוש, במטרה למנוע דיווח כנדרש על פי החוק, דינו זהה למי שביצע פעולות המיועדות להסתיר את מקורו של הרכוש המוגדר כ-"רכוש אסור". זה כמו זה צפויים לעונש של עד 10 שנות מאסר...אני סבורה כי מן הראוי שהמחוקק ייתן דעתו למצב דברים בלתי רצוי זה, ויעשה לתיקונו.דרך אחת לעשות כן היא לצמצם את הפער ברמת הענישה שבין העבירה הקבועה בסעיף 10 לחוק איסור הלבנת הון ובין העבירה שבסעיף 3(ב) לחוק. דרך נוספת היא לתת אפשרות לנאשם בעבירה על פי סעיף 3 (ב) להוכיח להגנתו כי הרכוש שלגביו נעברה העבירה אינו מהווה "רכוש אסור" ואם כך יוכיח, יושווה מצבו מבחינת רמת הענישה למי שביצע עבירה על פי סעיף 10 לחוק". (פרשת שם טוב שלעיל,סעיף 1 לפסק דינה של כב' השופטת חיות ).

עם זאת, ראוי שהעונש יהיה חמור במידה כזו שתרתיע אנשים מלעשות פעולות שימנעו את הדיווח או שיגרמו לדיווח לא נכון מאחר וללא דיווח אמיתי מלא ונכון, יגרע עיקרו של החוק ,לא תוגשם תכליתו, הרכוש שמקורו בפעילות עבריינית לא ייתפש והעבריינים יוכלו להטמיעו באין מפריע בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טשטוש מקורו הבלתי חוקי.
מעבר לנדרש אציין כי בתזכיר לתיקון חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 6) התשס"ו-2006 נאמר שלאור הפסיקה נבחנו מחדש האלמנטים המרכיבים את סעיף 3 לחוק ונמצא כי יש ליצור מדרג ענישה ואי לכך הוצע כי הענישה בעבירה שעל-פי סעיף 3(א) תישאר בעינה ואילו הענישה בגין העבירה שבסעיף 3(ב) תופחת ל- 5 שנות מאסר.

המבקש ביקש לבסס עתירתו על פסק דינו של כב' השופט שפירא בפרשת כהן שם זוכה נאשם 6 שם מעבירת מניעת דיווח לפי סעיף 3(ב) לחוק.
כב' השופט שפירא קבע כי לשיטתו לאור עמימותה של עבירת מניעת הדיווח הקבועה בסעיף 3(ב) לחוק, יש לבחור בפרשנות המקלה עם הנאשם קרי שהעבירה אינה חלה על התאגיד הבנקאי או על פקידי התאגיד הבנקאי אך לעצם העניין קבע כי לא הוכח מעבר לספק סביר כי התקיימו יסודות העבירה וכי הנאשם ידע את העובדות שהקימו את חובת הדיווח. כמו כן ציין כי לאחר שמיעת העדויות נותר ספק בליבו באשר למודעות המערכת הבנקאית כולה והנאשם בתוכה להוראות החוק (חובת הדיווח על פי סעיף 7 לחוק נכנסה לתוקף ביום 17.2.2002) במועדים הרלוונטיים לכתב האישום(2002-2003) ובהיעדר מודעות נמנעת האפשרות כי הנאשם פעל במטרה לסכל את חובת הדיווח. בהיעדר הוכחת היסוד העובדתי והיסוד הנפשי קבע כב' השופט שפירא כי יש לזכות את הנאשם.
על פסק דינו זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

פסק דינו של כב' השופט שפירא ניתן לאחר שמיעת כל מכלול הראיות בתיק שלפניו, כך שלפני בית המשפט בפרשת כהן נפרשה מלוא היריעה, ומשום כך יכול היה להתייחס לרכיב המודעות של הנאשמים שלפניו ולהוראות החוק הרלוונטיות.
עמדתי כבר על העובדה כי פסק דינו של כב' השופט שפירא אינו עומד בקנה אחד עם הפרשנות שניתנה עד כה להוראות סעיף 3 ב' לחוק- ויש להניח שבית המשפט העליון במסגרת הערעור שהוגש בפני
ו יאמר דברו ויסיר את הערפל מעל פני התמונה המעורפלת קמעה.
3. פירוט הסדר הטיעון
ביום 17.6.08 הוגש לבית המשפט כאמור כתב אישום מתוקן שבמסגרתו נמחק האישום השלישי שייחס לנאשם עבירות באישום המקורי, וגם האישום הראשון שונה באורח משמעותי, הכל כמפורט בכתב האישום המתוקן.

לבית המשפט הוגש הסדר טיעון חתום על ידי הצדדים שבמסגרתו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, ובאשר לעונש הוסכם בין הצדדים ש'הטיעון יהיה פתוח' באופן שהתביעה תעתור לעונש מאסר של 9 חודשים, בעוד שב"כ הנאשם יעתור לעונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.
בנוסף, התביעה עתרה להטלת קנס כספי לפי שיקול דעת בית משפט, וכן מאסר על תנאי.
4. טיעוני הצדדים לעונש
א. ראיות הנאשם לעונש
ב"כ הנאשם עו"ד ברטוב
הגיש לבית המשפט חלק מהראיות בתיק החקירה כראיות מטעם ההגנה, כל זאת כדי להביא בפני
בית המשפט ראיות שלטענת ההגנה ראוי שיעמדו בפני
ו במסגרת השיקולים לעונש.
גם ב"כ המאשימה ביקש להגיש מסמכים מטעמו, ולכל הראיות לעונש אתייחס בהמשך.

מטעם הנאשם העידו מספר עדים, הראשון בהם עו"ד שרגא בודה, שבאמצעותו ביקש עו"ד ברטוב
לשכנע את בית המשפט שנמנעה מהנאשם זכותו להתייעץ עם עורך-דין, שהרי עו"ד בודה הגיע לתחנת המשטרה ברחובות כדי לפגוש בנאשם אך לא הצליח ועזב את המקום.
עו"ד ברטוב
טען שמזכר שקיים בתיק בדבר מפגש בין סניגור לנאשם באותו יום הינו מזכר שקרי, שמסתמך על שקרים של אנשי משטרה שנעשו במתכוון לאור טענות מקדמיות שהעלה הנאשם.

מטעם הנאשם העיד גם מר אברהם שלוש, שמכיר את הנאשם מגיל צעיר כאדם מיוחד במינו, שנוהג לסייע לאחרים, בעיקר לאוכלוסיות נזקקות, לאנשים חסרי ישע מבוגרים שאין מי שיסעד אותם, העיד על השוני שחל בנאשם לאחר שנחשפו מעשיו בכלי התקשורת, והפך לאדם מכונס בתוך עצמו.

כמו כן העיד נאשם 2 כעד אופי מטעם נאשם 1 ובאמצעותו ביקש עו"ד ברטוב
להוכיח שהחוקרים העלימו מהסניגוריה חומר חקירה, ביקש להוכיח באמצעותו שגם מנהל הבנק ידע על פעילותו של נאשם 2, ביקש להוכיח שגם המנהל הקודם ידע על הפעילות החריגה בחשבונות הבנק של נאשם 2 ועל ניהול החשבונות הפיקטיבים, עו"ד ברטוב
ביקש להוכיח באמצעות עד זה שגם פקידי בנק נוספים ידעו על הפעילות הפיקטיבית שמתנהלת בסניף, על שם מקורביו של נאשם 2.
כאשר עומת העד עם טיעון בא כוחו במסגרת הטיעונים לעונש בעניינו של העד, שם טען בא כח העד שהיה זה הנאשם 1 שסידר את הדברים ביוזמתו, שם לא הזכיר כלל את מנהל הבנק כמי שהיה מעורה בחשבונותיו, שם לא הזכיר את המנהל הקודם של הבנק או את פקידי הבנק האחרים כמי שהיו מעורים בחשבונותיו, הרי על כך השיב העד שאם כך אמר בא כוחו אז זה מה שנאמר על ידו.

שמעתי את עדותו של ניסים ויצמן, חזן בבית כנסת, שמכיר את הנאשם 30 שנה כאדם אמין שאהב לעזור לזולת, תרם הרבה לסביבה ולחברה, אדם משכמו ומעלה שכל מי שפנה אליו, זכה לסיוע מצידו, הביא לדוגמא את טיפולו בזוג זקנים ערירים שהנאשם טיפל בהם, הסיע אותם לקופ"ח וסעד אותם.

שמעתי את דברי אשתו של הנאשם הגב' שולה מרציאנו על ההלם שלקתה בו לאחר שפרטי הפרשה נחשפו בתקשורת, שם הוצג הנאשם כפושע מהעולם התחתון, הציגו אותו בצורה מבזה ומשפילה, פרטה בפני
בית המשפט את תלאות המשפחה לאחר חשיפת הפרשה באופן בלתי פרופורציונאלי בתקשורת, עובדה שהביאה את המשפחה להעתיק את מקום מגוריה ולשנות מאורחות חייה, פירטה בפני
בית המשפט את השינוי שחל בנאשם מאדם שמח, חברותי ולבבי, לאדם מכונס בתוך עצמו, פיטוריו של הנאשם מעבודתו.

ב. טיעוני המאשימה לעונש
ב"כ המאשימה ביקשה להדגיש את העובדה שהנאשם ידע על קיומם של חשבונות קש על שם קרובי הנאשם 2, הודה בכך כמי שהיה מעורב בהפקדות ומשיכות מחשבונות אלה, הכל כשהוא משמש אחראי מטעם הסניף ליישום ופיקוח על הוראות חוק איסור הלבנת הון (תוך הפניה לסעיפים 18 ו 19 לאישום הראשון), הודה שהוא יעץ לנאשם 2 איך לפעול בחשבון על מנת לעקוף את הוראות הדיווח, הודה בכך שהציג בפני
פקידי הבנק מצגים מוטעים, ועל כן ביקשה להדגיש את העובדה שהמאשימה רואה בנאשם כנאשם ראשי בפרשה הואיל והוא שימש כנציג הציבור וקיום החוק, ניצל את מעמדו, כישוריו והידע שיש לו לגבי הנוהלים הפנימיים של הבנק כדי לסייע לאחר להחדיר כספים למערכת הפיננסית הלגיטימית, בניגוד לחוק.

עו"ד שטיין
טענה שמעשי הנאשם נפרסו על פני פרק זמן ארוך, באופן מניפולטיבי תוך אבחנה ברורה שיש בין המקרה הנוכחי לבין שני מקרים קודמים שנדונו בפסיקה, האחד בת"פ 344/04 מ"י נ' שור, שם דובר בשתי פקידות בנק שנדונו לעונש מקל הואיל ומדובר במחדל שנעשה בעצימת עיניים, בהפעלת שיקול דעת מוטעה, ובת"פ 343/04 שם קבע כב' השופט שפירא שהתביעה לא הרימה את הנטל להוכיח את המודעות של מנהל הבנק לענין חובת הדיווח והכוונה שלו להסתיר את הפעלות הבלתי לגיטימיות באותם חשבונות.

באשר לנאשם עצמו, ביקשה ב"כ המאשימה להדגיש את העובדה שמדובר בנאשם שפעל באופן אקטיבי, יעץ, הנחה, הורה ועשה כל שבידו על מנת לעקוף את הוראות החוק ואת כוונת המחוקק, ידע שמדובר בלקוח העוסק במתן שירותי מטבע, ומכאן משום מעמדו ותפקידו יש לראות במעשיו כמעשים הפועלים לסיכול ממשי של כוונת המחוקק.

באשר להסדר הטיעון, ביקשה היא להדגיש שעתירת המאשימה לעונש היא ברף המקל, כל זאת תוך התחשבות בפרסום הנרחב בתקשורת שמדרך הטבע גרם לפגיעה בנאשם ובבני משפחתו, התחשבות בעובדה שהנאשם פוטר ממקום עבודתו, בעובדה שאין כל ראיה שהנאשם לקח כסף לכיסו, ועל כן עתרה היא לבית המשפט להטיל על הנאשם את הרף הגבוה בהסדר המוצע, דהיינו 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי.

ג. טיעוני ההגנה לעונש
ב"כ הנאשם עו"ד ברטוב
, ביקש במסגרת טיעוניו לעונש להציג בפני
בית המשפט שורה ארוכה של מסמכים וטענות שלטעמו יש בהם כדי להטות את הכף לאימוץ הרף התחתון שבהסדר הטיעון, החל מאוסף פרסומים רב בכלי התקשורות אודות הפרשה, פרסומים שנעשו ביוזמת משטרת ישראל על מנת להכפיש את שמו של הנאשם ולהציגו כמי שפעל בשירותו של העולם התחתון, ואכן לבית המשפט הוגשה אסופה של פרסומים משמעותיים ובולטים מאד בעיתונות, כולל פרסום תמונותיו של הנאשם וכאילו הנאשם הלבין למעלה ממיליארד שקלים שמקורם בכספי עבריינים, שסניף הבנק שימש בהשראתו של הנאשם כמכבסת כספים, כאילו הנאשם ידע שמקור הכספים בעבירות פליליות של סחיטת דמי חסות והימורים לא חוקיים, כמי שמחד פעל להרצות בפני
עובדי הבנק על חשיבות טוהר המידות והקפדה על נוהלים אך במקביל לימד עבריינים כיצד לתמרן בין חשבונות פיקטיבים.

הסניגור הוסיף וטען שפרסומים אלה הם תולדה של רצון החוקרים לפרסם את עצמם תוך מתן ראיונות שקריים בכלי התקשורת, ותוך שנהגו באופן מגמתי לפגוע בנאשם בחוסר הגינות משווע לאחר שאותם חוקרים תיאמו את הגעתם לסניף עם כל כלי תקשורת שדאג לתעד ולצלם את שלבי החקירה הראשונים.

הסניגור הוסיף וטען שעל בית המשפט לקבוע אבחנה ברורה לגבי הלבנת כספים שמקורם בפשע, לבין המקרה הנוכחי שבו מדובר בכספים של אנשים נורמטיבים שעברו לנאשם 2, ואין בינם לבין עבריינות או פשע דבר וחצי דבר, כאשר כל הפרסומים שנעשו ביוזמת ובהשראת היחידה החוקרת היו מוטעים במתכוון ונועדו מחד להשחיר את פניו של הנאשם ולהטיל בו דופי בפני
כל מכריו, ומאידך להאדיר את שמם של החוקרים עצמם תוך התעלמות מוחלטת מהצורך לנהוג בהגינות ויושרה עם נחקר שטרם הוכחה אשמתו.
הסניגור הפנה לפרסומים כאמור בכלי התקשורת ובאינטרנט, שם פורסמו פרטים מתוך תיק החקירה עוד בטרם מעצרו של הנאשם ולבטח עוד בטרם הגשת כתב האישום, פרסום שנעשה ביוזמת אנשי המשטרה ותוך פגיעה בכללי יסוד של הגינות חקירה משטרתית.
כן הפנה הסניגור לדברי אשתו של הנאשם שידעה לראשונה על הפרשה מפרסום באינטרנט, הפנה הוא למניעת פגישה בין הנאשם לבא כוחו תוך רמיסת זכויותיו של הנאשם להיוועץ עם עורך דין, כמצוות המחוקק וכמצוות בית המשפט העליון כפי שזו באה לידי ביטוי ב

פסק דין
יששכרוב, הפנה הוא למחדלי החקירה של המשטרה, לדיווח הכוזב על פיו הוכנס מזכר לתיק החקירה כאילו הנאשם פגש בעורך דין ביום מעצרו.
כן הפנה הסניגור לעובדה שחוקרי המשטרה הודיעו לנאשם דבר חובתו לשתף פעולה איתם במהלך החקירה תוך מחיקת מספר שורות בפתח ההודעה, ניהול חקירה מלווה באיומים, צעקות ודפיקות על שולחן, העלמת חומר חקירה (חקירת נאשם 2 כאשר בחדר מופעל טייפ שחור) ואי נקיטת כל פעולה על ידי הפרקליטות.

בשלב זה הפסקתי את טיעונו של הסניגור משום שאין ביכולת בית המשפט במהלך שמיעת טיעונים לעונש לפסוק ולהכריע בטענות בדבר אי קבלת חומר חקירה וטענות לגבי פעולות בלתי חוקיות בעליל של אנשי היחידה החוקרת לרבות שיבוש חקירה, העלמת חומר חקירה, איומים על נחקר וכיוצ"ב טענות שדינן להתברר כאשר בית משפט שומע ראיות בתיק או לחלופין דינן להתברר על ידי גורמי בדיקה מוסמכים כגון פרקליט המדינה או מבקר המדינה, שבסמכותם לשמוע ראיות או לקבל תגובה מכל הצדדים באשר לאופן שבו פעלו, אך לא כך כאשר בית משפט שומע טיעונים מצד אחד מבלי יכולת ליתן לצד האחר, לצד המושמץ זכות טיעון ראשונית.
ייעצתי לסניגור להפנות את כל טרוניותיו לגורמי הבדיקה המוסמכים משום שאין ביכולת בית משפט במסגרת שלב של טיעונים לעונש לפסוק שטענות הנאשם הוכחו באופן כזה או אחר, ולכל היותר יכול בית המשפט להתרשם שכך חש הנאשם בשעת חקירה.
הוספתי שאין זה מתפקידו של בית משפט בשלב טיעונים לעונש לפסוק לגבי קבלת חומר חקירה או אי קבלת חומר חקירה, אך התרשמתי שעו"ד ברטוב
אינו משלים עם החלטתי זו והמשיך לטעון לגבי העלמת חומר חקירה מהסניגוריה עד אשר נאלצתי לתת החלטה נוספת בנדון.

עו"ד בר טוב טען שהעובדה שהאישום השלישי נמחק מכתב האישום, והעובדה שנאשם 2 טען שמנהל הבנק הקודם, מנהל הבנק הנוכחי וכמעט כל הפקידים שטיפלו בחשבונות הנאשם 2 ידעו על האופן שבו התנהלו החשבונות, גם היא מהווה נסיבה מקלה שיש לקחת אותה בחשבון, לא רק משום ידיעתם של אלה אלא גם משום העובדה שבעצם הגשת כתב אישום כנגד הנאשם בלבד יש משום אפליית הנאשם ביחס למעורבים אחרים, אפליה שנעשתה ללא כל הצדקה.
הסניגור ציטט בפני
בית המשפט מחקירות של פקידים ומעורבים אחרים שנחקרו באזהרה, טען שהנאשם פוטר בסופו של דבר מהבנק עקב לחצים שהפעילה המשטרה על הנהלת הבנק שעה שהמשטרה הטיחה באותם מנהלים שאלות לגבי המשך העסקתו של הנאשם בסניף אחר של הבנק ואלה הבינו שהמשטרה מבקשת או בעצם מורה להנהלת הבנק להפסיק את המשך העסקתו של הנאשם אף אם הדבר נעשה בסניף אחר.
ב"כ הנאשם טען שאפליית הנאשם ביחס למעורבים אחרים היא קשה ובלתי מובנת בעליל משום שדינו של הנאשם כדין אשתו של נאשם 2 שהגישה הצהרת נהנה כוזבת כפי שמפורט בכתב האישום, כך גם שני אחיו של הנאשם 2 שגם הם הגישו הצהרת נהנה כוזבת ושקרית, ואף על פי כן כתב אישום לא הוגש כנגדם.

ב"כ הנאשם הפנה לעונש שהוטל במסגרת הסדר טיעון על הנאשם 2 שהורשע ב 20 עבירות אל מול עבירה אחת בה הורשע הנאשם, ועל כן ומכח עיקרון אחידות הענישה יש לאמץ את הרף המקל שבהסדר הטיעון ולהסתפק בהטלת עונש שניתן לרצותו בעבודות שירות.

באשר לנסיבותיו של הנאשם, טען עו"ד ברטוב
שמדובר בנאשם בן 47, נשוי ואב ל 3 ילדים, עבד למעלה מ 20 שנה בבנק, אין לו עבר פלילי, אדם נורמטיבי שעקב הסתבכותו בפרשה הנוכחית חלה הרעה ניכרת גם במצבו הכלכלי וגם במצבו הרפואי, חוקרי המשטרה חקרו את כל חשבונותיו של הנאשם וכל חשבונות מקורביו ולמדו לדעת שהוא לא קיבל כל טובת הנאה אישית, נאשם שנאלץ למכור את דירת מגוריו ברמלה מרוב בושה וחוסר יכולת להמשיך לחיות ולהתפרנס במקום מגוריו.

כן טען הסניגור שמדובר במי שנטל אחריות למעשיו והודה מיד לאחר שהמדינה השמיטה את האישומים הנוספים כנגדו, מה שהיה צריך לעשות עוד בשלב ראשון, הפנה להרעה במצבו הרפואי של הנאשם, למתח הנפשי, לצורך שלו בקבלת טיפול רפואי.

שמעתי גם את דבריו של הנאשם עצמו, דברים שנאמרו בהתרגשות רבה על החוויה הטראומטית שהיתה מנת חלקו ביום המעצר עת פשטה משטרת ישראל על סניף הבנק כשלצידה צלמי תקשורת רבים, חוויה ששינתה את חייו באופן משמעותי ויסודי, חש כמי שכל עולמו חרב עליו, איבד כל שמחת חיים, מוצא את עצמו מכונס בתוך עצמו מבלי יכולת לתקשר עם הסביבה, איבד את מקור פרנסתו לאחר עשרים שנות עבודה בבנק בהן עלה בסולם הדרגות מהתפקיד הנמוך ביותר ועד כמעט לראש הפירמידה, המצוקה הכלכלית אליה נקלע לאחר שעבודתו הופסקה, ההסדר הכספי אליו הגיע עם הבנק במסגרתו נאלץ לוותר על חלק לא מבוטל מזכויותיו.
הנאשם עתר לבית המשפט להתחשב בהודאתו, בעובדה שלא לקח דבר לעצמו, לא נטל שוחד ולא מעל בכספי הבנק.
5. רמת הענישה הראויה
א. שיקולים לחומרה
דומה שאין צורך להכביר מילים לגבי חשיבותו של חוק איסור הלבנת הון למלחמה בפשע ובטרור כפי שהדבר הודגש לא רק בהוראות החוק אלא גם בדברי ההסבר.

בית המשפט העליון בע"א 9796/03 חביב שם טוב נ' מדינת ישראל
, פ"ד נט' (5) 397,

פסק דין
שאליו התייחסתי בהרחבה במסגרת החלטתי לדחות את הטענה המקדמית של הנאשם בדבר מחיקת כתב האישום כנגדו, קבע:
"טול מחוק איסור הלבנת הון את חובת הדיווח – ונטלת ממנו את נשמתו...
ידענו כי דיווח הוא מאושיותו של חוק איסור הלבנת הון, כי בלעדיו יכון החוק, כי הוא תשתית ליכולתן של הרשויות ללחום בפשיעה הגדולה, לכוחן של הרשויות לנסות ולמגר את עבריינות הלבנת ההון.
חובת הדיווח על אודות תנועות הון נועדה לשמש כלי עזר למלחמה בהלבנת ההון, אך משקמה ונהייתה, הפכה החובה להיות אחד העמודים המרכזים הנושאים על כתפיהם את חוק איסור הלבנת ההון".

ובפיסקה 28 שם הוסיף בית המשפט העליון:
"חובת הדיווח על אודות תנועות כספים גדולים ממקום למקום נתפסת, איפוא, כנושא בעל חשיבות נעלה, ומטעם זה מצא המחוקק לנכון לייחד בסעיף 3(ב) עבירה האוסרת על פגיעה בה או על שיבושה. האינטרס עוגן בהוראת סעיף 3(ב) היינו הצורך הדוחק בקיומו של דיווח ובאמיתותו של דיווח. העבירה המוגדרת בסעיף היא פגיעה ביכולתם של הבנקים לקיים דיווח אמיתי ונכון, ובתוך כך פגיעה ביכולתן של הרשויות ושל המשטרה להתחקות אחר מקורו של הרכוש. מכאן העבירה הנסבה על מעשים הנעשים ברכוש, לרבות מסירת מידע כוזב, במטרה להשתמט מדיווח כנדרש בסעיפים 7 ו 9 של החוק, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון.
עתה נדע, כי אם נקבל את פירושם של המערערים... נמצא חוטאים לתכליתו של החוק ולמטרה אתה ביקש המחוקק להגשים... ונתקשה ביותר לאתר את מלביני ההון.

וכן ראה לצורך זה את ע"פ 8325/05 - מאיר בלס ואח' נ' מדינת ישראל
, תק-על 2007(1), 152 ,עמ' 161, שם נפסק על ידי בית המשפט העליון מפי כב' השופטת ברלינר:
"חוק איסור הלבנת הון מהווה ביטוי להצטרפותה של מדינת ישראל
למלחמה הבינלאומית בעבריינות מכל הסוגים... נאמר בנושא זה כי המאבק הבינלאומי בעבריינות... מתמקד בעשור האחרון בתופעה של הלבנת הון... העבירות שמדובר בהן, חומרתן, התרומה השלילית הפוטנציאלית שיש בביצוען להחדרת הון שחור למשק, הצורך במלחמה בלתי מתפשרות בהון השחור, ומעמדם המיוחד של נותני שירותי המטבע מחייבים הטלת מאסר בפועל".

חוק איסור הלבנת הון נועד בעיקרו להקטין ולמזער את הנזק שנגרם לאוצר המדינה, לכלכלתה ולאינטרס הציבורי שלה שעה שהוא בא להצר את צעדיהם של אותם גורמים עברייניים המבקשים להלבין כספים שהושגו אגב ביצוע עבירות פליליות, או לחלופין אותם גורמים אשר מבקשים לעקוף את חובתם על פי דין לדווח על הכנסותיהם ולשלם את המס המגיע מהם לאוצר המדינה.

על מנת שניתן יהיה לאכוף את אותן הוראות ברורות הקבועות בחוק, חוייבו נותני שירות המטבע וגם מערכת הבנקאות בארץ לדווח לרשות על כל הפקדה או משיכה של סכום כסף במזומן המגיעים לכדי סף מסוים, לדווח על כל פעולה חריגה ויוצאת דופן בחשבון הבנק, לדווח על כל פעולה שנעשית על ידי א' בשמו של ב' כדי לעקוף את חובת הדיווח, וכיוצ"ב פעולות מחוייבות דיווח על פי החוק ועל פי הצו, שנועדו כל כולן להקשות על אותם גורמים המבקשים להסתיר את פעולותיהם בחשבונות הבנק ובכך להקשות על רשויות המדינה לחשוף את אותה פעילות פיננסית רחבת היקף שאינה מדווחת כדין.

מדובר בחוק שהוא חדש יחסית, שלא זכה בפרק האכיפה שלו להתייחסות נרחבת מצד בתי המשפט משום מיעוטם של המקרים שהובאו לדיון והכרעה בבתי המשפט השונים על ערכאותיהם השונות, וגם אלה שהגיעו לבתי המשפט, דנו בעניינם של פקידים זוטרים או לחלופין שעה שמדובר באכיפה ראשונית של הסנקציה לפי חוק איסור הלבנת הון כאשר זה טרם הוטמע דיו בקרב העוסקים בתחום האכיפה והדיווח, ועל כן בתי המשפט נטה חסד עם אותם נאשמים שעה שהקל עמם בדין, משום שאין זה מדרכו של בית המשפט למצות את הדין עם מי שהורשע בעבירה שאכיפתה חדשה יחסית.
ב. שיקולים לקולה
דומה שאין ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר העובדה שאף שהמחוקק קבע עונש זהה בגין האיסור הקבוע בצד סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, לאיסור הקבוע בסעיף 3(ב) לחוק, הרי כפי שקבעתי בהחלטת הביניים, ראוי שאבחנה שכזו תיעשה על ידי בית המשפט כל עוד המחוקק לא עמד על הצורך הראוי לאבחן בין שני אלה.
דינו של מי שעבר על חוק איסור הלבנת הון תוך כוונה להסתיר דיווח על כספים שהושגו בפשע כגון כספי סמים, זנות, שוחד וכיוצ"ב, לא ראוי שיהיה זהה לדינו של מי שמסתיר דיווח שכזה שעה שאין כל אינדיקציה למקור פסול של אותם כספים שהדיווח אודותם נמנע.
במקרה שבפני
אין טענה בכתב האישום שהנאשם ידע שמקור הכספים הוא בפשע, אין גם טענה כלפי נאשם מס' 2, שכבר נדון בפני
, שכספים אלה הושגו בפשע, ולכך כאמור גם אם אין מקום בשלב קביעת אשמתו של הנאשם, הרי יש ליתן את המשקל הראוי לאבחנה זו בשלב העונש.
גם אינני יכול להתעלם מהעובדה שחקיקת החוק נועדה בעיקר למנוע הלבנת הון שמקורו בפשע, והאינטרס הציבורי שנקבע בעצם חיובו של תאגיד בנקאי באמצעות עובדיו לדווח לרשות על כל פעולה שנעשית בחשבון, בסכום מסויים או שלא בדרך אופיינית, אמנם מצדיק את הרשעתם של אלה בדין אך זאת מכח האינטרס הציבורי שבהקלה על הרשות עצמה לפקח ולבקר על כל העברת כספים משמעותית בין חשבון לחשבון ולא משום העובדה שמדובר בכספים שמקורם בפשע.

אין מחלוקת בין הצדדים שהנאשם עבר מסכת תלאות קשה מאד עם חשיפתה של הפרשה, ואינני יכול להתעלם בנדון מטענות שהועלו על ידי הסניגוריה בדבר שיתופם של כלי התקשורת לפחות בשלב ראשון של חשיפת הפרשה.
הנאשם הינו כפי שהדבר התברר בשלב מאוחר יותר לבית המשפט, אדם נורמטיבי, בעל משפחה ואב לילדים, שעבד במשך שני עשורים בבנק ועמל קשות על מנת להגיע לאותו מעמד של סגן מנהל בסניף הבנק, ולא היה ראוי להשחיר את פניו באופן שאינו ניתן לתיקון כבר בשלב ראשון של החקירה הגלויה שעה שזהותו נחשפה כלפי כל, ופרטיו נודעו בכל אמצעי התקשורת עוד בטרם הרשעתו בדין ואף עוד בטרם הבאתו לבית משפט לצורך מעצרו והחלטה בדבר המשך החקירה בעניינו.
זהו אחד מאותם מקרים שבהם ההתנגשות בין האינטרס של שמירה על שמו של נחקר בפלילים, לבין זכותו של הציבור לדעת, מגיעה לכדי עוצמה רבה שבה לעולם אינך יכול לדעת אם אכן זכותו של הציבור לדעת גוברת על זכותו של חשוד בפלילים לשמירה על שם טוב ולהגנה על בני ביתו ומשפחתו מפני האשמות חמורות שמוטחות בו עוד בטרם הוכחתן של אלה.
עיינתי ובחנתי את אותם פרסומים שהוגשו לי על ידי הסנגוריה, ואין בליבי ספק שהיה באלה כדי לפגוע פגיעה של ממש בנאשם ובמשפחתו.
לא ניתן להקל ראש בפגיעה שכזו שעה שלעיתים מדובר באנשים ששמם הטוב הוא הנכס העיקרי שלהם, אותו טיפחו משך שנים רבות שעה שעלו מדרגות נמוכות של פקידות למעמד גבוה של ניהול, מעמד שניתן לבטל במחי יד של פרסום שאמנם לציבור יש ענין בו אך עלול הוא לגרום לנזק בלתי הפיך לשמו של אותו אדם עד אשר כל אמת שתתברר לאחר מכן לא תוכל לסייע בשיקום שמו של אותו חשוד.
הפרסומים אודות הנאשם החלו כמי שחבר לגורמי פשע וסייע בידם להלבין מאות מיליונים של שקלים שהושגו בפשע, כאשר מעשי הנאשם הסתיימו בהרשעה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון שהיא אמנם עבירה חמורה אך אינה מתקרבת למעשי הנאשם כפי שיוחסו לו באותם פרסומים ראשונים.

גם הודאתו של הנאשם לאחר תיקון כתב האישום ומחיקת האישום השלישי, תוך תיקון העובדות והוראות החיקוק באישום הראשון, מהווה נדבך בעל משקל משמעותי בשיקולי בית המשפט לעונש, כמו גם הנזק שנגרם לנאשם עקב הרשעתו בדין, פיטוריו ממקום עבודתו, הנזק הכספי שנגרם לו, השחרת פניו בקרב סביבתו הקרובה, השינוי שחל באורח חייו של הנאשם שנאלץ להעתיק את מקום מגוריו, התחושה הקשה שליוותה את הנאשם ומשפחתו מעת חשיפת הפרשה ועד עצם הימים האלה.
6. בחנתי וסקרתי את הנסיבות לחומרה למול הנסיבות לקולה, אך בטרם אקבע את משקלן של אלה, מוצא אני לחזור ולהתייחס לטיעונו של הסניגור בדבר ליקויי חקירה, העלמת חומר ראיות, פגיעה בזכויות הדיוניות של הנאשם שעה שלא הוזהר כדין ושעה שנמנעה ממנו זכות ההיוועצות עם בא כוחו – במובן זה שאין ביכולתי להכריע בטענות אלה ולקבוע להן משקל כלשהו מעבר למשקל המוסכם בין הצדדים.
אינני יושב כערכאה שבאה להכריע במחלוקת בין צדדים לגבי קבלה חלקית או מלאה של חומר ראיות שעה שסוגיה זו אמורה להיות נדונה בפני
שופט תורן שאינו שומע את הראיות בתיק העיקרי, מקל וחומר כאשר בתיק לא נשמעו כלל ועיקר ראיות והנאשם הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון עוד בטרם הוצגה בפני
בית המשפט ולו ראיה אחת.
אינני יכול גם להכריע במחלוקת בין הצדדים לגבי פגיעה בזכויות דיוניות או מהותיות של הנאשם עצמו שעה שהתביעה חולקת על הטיעון העובדתי שהוצג על ידי הסניגור, וראוי שדברים כאלה ידונו, ויחקרו במידת הצורך, על ידי גורמי חקירה מוסמכים על פי דין ולא על ידי בית משפט שעה שהוא נדרש לקבוע רמת ענישה ראויה מבלי שנדרש כלל לשמיעת ראיות בתיק.
אינני יכול גם להכריע בטענות נוספות שהועלו על ידי הסניגור בדבר אפלייתו הפסולה של הנאשם ביחס למעורבים אחרים בפרשה, כל זאת משום העובדה שבית המשפט לא נחשף לכל ומלוא חומר הראיות בתיק, על כן אין בידי לקבוע אם הראיות לגבי מעורבים אחרים בפרשה הן באותה רמה של עוצמה כפי הראיות בעניינו של הנאשם שבפני
.
על פניו ולכאורה נראה שאין כל מקום להשוואה בין מעמדו של הנאשם כסגן מנהל סניף הבנק, לבין אחיו או אשתו של נאשם מס' 2 שאינם בנקאיים ואולי אינם בקיאים היטב בהוראות חוק איסור הלבנת הון.
על פניו ולכאורה נראה שאין מקום להשוואה בין מעמדו של הנאשם כסגן מנהל הבנק וכמי שממונה על יישום הוראות חוק איסור הלבנת הון, לבין פקיד זה או אחר שפעלו על פי נוהל או הנחיה שנקבע על ידי הנאשם עצמו או על ידי אחרים.
באשר למנהל הקודם של הבנק, או המנהל הנוכחי, הרי כפי שצייתני קודם, חומר הראיות בעניינם של אלה לא הוצג בפני
ואינני יכול לקבוע אם חלקם הוא כחלקו של הנאשם אף שעל פניו כאמור נראה שמעובדות כתב האישום שבהן הודה הנאשם, מצטיירת תמונה לפיה הנאשם פעל אגב מתן יעוץ לנאשם 2 כיצד לעקוף את הוראות חוק איסור הלבנת הון וכיצד לפצל את חשבון הבנק שלו למספר חשבונות בנק על מנת להמנע מדיווח על פי החוק.
7. בבואי להכריע בין האינטרסים המנוגדים במקרה זה, מוצא אני לקבוע שעניינו של הנאשם שונה מעניינם של נאשמים אחרים שעניינם נדון בפני
בתי משפט שונים בגין עבירות דומות ולעיתים אף זהות, כל זאת משום העובדה שמעמדו של הנאשם כסגן מנהל בנק שעבד בסניף כעשרים שנה, היה בפועל בעל סמכויות רחבות ועל פיו נשק דבר, כמי שפעל בשנים 2004-2005 כאחראי על מילוי חובות הסניף לפי חוק איסור הלבנת הון וצו הבנקים, כמי שהיה אמור להדריך את פקידי הבנק ועובדיו במילוי ההוראות על פי החוק וכמי שפעל להטמיע אצל עובדי הבנק את החובות המפורטים בחוק ובצו.
עוד ראיתי לציין שבניגוד למקרים אחרים שנדונו בבתי משפט שונים, הרי הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ופעל ביחד עם נאשם 2 (ראה סעיף 13) "בצוותא, ברכוש או מסרו מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון לרשות או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון".
בהמשך, ראה סעיף 14 - "הנאשם ידע שהחשבונות לעיל על שם מאיר ושמעון הינם בשליטתו המלאה של נאשם 2 ומשמשים אותו, כך גם לגבי החשבון הנוסף.
בסעיף 18 לכתב האישום צויין "נאשם 2, בשיתוף פעולה עם נאשם 1, ביצע את פעולות ההפקדה ומשיכת המזומנים כאמור תוך כדי פיצול ההפקדות והמשיכות במזומן לסכומים הנמוכים מסף חובת הדיווח" וכו' וכו'.
ובסעיף 23 לכתב האישום צויין דבר ידיעתו של נאשם על האופן שבו מנהל נאשם 2 את חשבונותיו וחשבונות מקורביו תוך פיצול ההפקדות והמשיכות, כדי להמנע מדיווח, לעקוף את חובת הדיווח ולא דיווח בעצמו על פי החובה המוטלת עליו.

בע"פ 3395/06 - מאיר כהן נ' מדינת ישראל
. תק-על 2007(2), 811 ,עמ' 819, דן כאמור בית המשפט העליון בעונש שראוי להטילו על נותני שירותי מטבע שאינם בנקאיים בגין עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, תוך שהוא קובע עונש מאסר בן 6 חודשים ששניים מהם לריצוי מאחורי סורג ובריח והיתרה בעבודות שירות –
"גלומה אמירה ערכית של בית המשפט לפיה העבירות שמדובר בהן, חומרתן, התרומה השלילית הפוטנציאלית שיש בביצוען להחדרת הון 'שחור' למשק, הצורך במלחמה בלתי מתפשרת בהון השחור ומעמדם המיוחד של נותני שירותי מטבע, מחייבים הטלת מאסר בפועל.
באמירה ערכית זו – אינני סבורה כי יש מקום להתערב. נסיבותיו האישיות של המערער, הנורמטיביות בדרך חייו עד לאירועים נשוא כתב האישום, הפגיעה בעיסוקיו ובפרנסתו – באו לידי ביטוי באורכה של תקופת המאסר במתקן כליאה, שצומצמה למימדי מינימום".
8. מן הכלל אל הפרט
בבואי לגזור את עונשו של הנאשם שיוויתי לנגד עיני את כל אותם נימוקים לקולה ולחומרה, את הודאתו של הנאשם, את הנזק שנגרם לו ולמשפחתו עקב חשיפת הפרשה לתקשורת בעבירות חמורות מאלה בהן הורשע בסופו של דבר, את תפקודו הנורמטיבי, את הנזק שנגרם לו עקב פיטוריו מעבודתו בבנק, את עגמת הנפש שהיתה מנת חלקו שלו ושל משפחתו, והעובדה שלא צמחה לו כל טובת הנאה, אך לא היה בכל אלה כדי להביאני למסקנה שראוי בנסיבות הענין להתעלם מהאינטרס הציבורי של הטלת עונש ההולם את חומרת מעשי הנאשם אך בעיקר עונש שיש בו כדי להוות אמירה ברורה וחד משמעית בדבר חשיבות האינטרס הציבורי בהטמעתה של חובתו המוחלטת של כל פקיד בנק ליישם את הוראות חוק איסור הלבנת הון ככתבן וכלשונן, מקל וחומר שעה שמדובר בפקיד בכיר שממונה על הטמעת הוראות אלה בקרב עובדים הכפופים לו.

מדובר לכאורה במי שהבנק עצמו מינה כאחראי מטעמו להדריך את כל עובדי סניף הבנק הכפופים לו באופן שיש למלא אחר ההוראות המתחייבות מהחוק ומהצו, שהרי הבנק עצמו הוא הכלי העיקרי שבאמצעותו ביקש המחוקק ליישם את הוראות החוק, הוראות שיש להן משמעות ציבורית חשובה ביותר של מלחמה בהון שחור ובכספי פשיעה, על מנת שרשויות המדינה יוכלו לפעול כנגד גורמים אלה, בין אם מדובר בגורמים שעוסקים בפשע ובין אם מדובר במעלימי הכנסות בסכומי כסף גבוהים ביותר שמעשיהם של אלה כמו גם אלה פוגעים פגיעה קשה בקופה הציבורית וביכולת המדינה להלחם בגורמי פשע.
כאשר עבירות שכאלה מבוצעות על ידי הפקיד הבכיר באותו סניף בנק, וכאשר חלק מהעבירות מבוצעות לאור יעוץ בנקאי שהוא נותן ללקוחות שלא יכלו היו לעקוף את הוראות החוק אילולא יעוץ זה, ולאחר שאותו פקיד לא רק שנמנע מלדווח על פעולות חריגות על ידי מי שאינו בעלים של החשבון, אלא מייעץ לאותם גורמים, משתף איתם פעולה ומעלים עין מכל פעילותם האסורות – הרי במקרה שכזה מחובת בית המשפט להעדיף את אותו אינטרס ציבורי של הרתעת הרבים כאינטרס בעל משקל היתר שמצדיק מיצוי הדין עם הנאשם.

עם כל הצער שבדבר, הטלת עונש מקל על הנאשם יהיה בכך משום העברת מסר שגוי על ידי בית המשפט, כאילו כל מי שעובר על הוראות חוק איסור הלבנת הון, גם כאשר מדובר במנהל בנק או במי שממונה מטעם הבנק על הטמעת הוראות חוק איסור הלבנת הון, לא יתן את הדין על מעשיו או לכל הפחות בתי המשפט לא יראו בחומרה המתחייבת את הפסול שבהתנהגותו, ולכך אין בית המשפט יכול לתת יד.

המסר צריך להיות ברור וחד כפי שקבע בית המשפט העליון, שהרי אם במקרה זה לא ינתן משקל ראוי למעמדו של הנאשם, בין כסגן מנהל הבנק ובין כמי שאחראי על הטמעת הוראות החוק, אם לא ינתן משקל לידיעה, לייעוץ ולשותפות של הנאשם ביחד עם נאשם 2 בכל אותן פעולות שנועדו לעקוף את הוראות החוק – אינני רואה באיזה מקרה אחר ניתן להתייחס בחומרה למעשיו של נאשם גם כאשר מדובר בעבירות של אי דיווח.

מדובר באי דיווח ברמה הגבוהה ביותר, על ידי מי שאינו יכול לטעון שהוראות החוק היו חדשות בעת הרלוונטית, או במי שלא הספיק להטמיע בעצמו את החובות המוטלות עליו על פי חוק, ועל כן מקרה זה שונה מכל אותם מקרים אחרים שהובאו לדיון עד כה בבתי המשפט ובהם בית המשפט התייחס בסלחנות גם לעובדה שהמעשים בוצעו סמוך לאחר כניסתו לתוקף של החוק או של הצו, וגם לעובדה ששם דובר בעובדים מן השורה או בנותני שירות מטבע.
9. סופו של דבר ולאחר בחינת כלל הנסיבות הראויות, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 7 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.
ב. 12 חודשי מאסר, אך הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום
שחרורו ממאסר, על העבירה בה הורשע.
ג. קנס כספי בסך 10,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תחתיו.
הקנס ישולם עד ולא יאוחר מיום 1.1.09.

זכות ערעור לנאשם 1 תוך 45 יום.

ניתן והודע היום 29.10.08 במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.
כבוב חאלד
, שופט
??

??

??

??

65
בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פ 040156/07
בפני
:
כב' השופט כבוב חאלד

תאריך:
29.10.08









פ בית משפט מחוזי 40156/07 מדינת ישראל נ' מרציאנו יצחק (פורסם ב-ֽ 29/10/2008)