פסקי דין על אריה חברה לבטוח בע"מ | פסקי דין על אלי בר ביטחון בע"מ

96471/01 א     15/06/2003




א 96471/01 אריה חברה לבטוח בע"מ נ' אלי בר ביטחון בע"מ





בתי המשפט
א 096471/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
15/06/2003
15.6.03

בפני
כב' השופט שנהב מאיר

אריה חברה לבטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד ד. שפט

התובעת:

נ ג ד
1 . אלי בר ביטחון בע"מ

2 . בר אלי
ע"י ב"כ עוה"ד י. קדרון

הנתבעים:
פסק דין
1. לפניי תביעת התובעת לשיבובה בגין תשלומים ששילמה למבוטחתה בגין גניבה מיום 00/ 3/ 13-14 בטענה כי הנתבעים או מי מהם חבים כלפיה בהיותם שומרי שכר ששמרו על אתר המבוטחת ולחילופין כי התרשלו בשמירתם.

2. נתבעת 1 כפרה בחבותה לשיבוב התובעת וטענה כי אינה "שומר שכר" כמשמעו בחוק השומרים, התשכ"ז - 1967 ולחילופין כי לא התרשלה בשמירתה.

3. נתבע מס' 2, מנהלה ובעליה של נתבעת מס' 1, טען להעדר יריבות אישית בינו לבין התובעת ולחילופין הצטרף לטיעוני נתבעת מס' 1.

4. להלן תמצית עדויות העדים אשר הוגשו בתצהיריהם בכתב וחלק מתשובותיהם במהלך חקירתם הנגדית:

א. עת/1 - יהושוע דמנד, מנהל אתר "רמת הדר" בחיפה (להלן: האתר") ואחראי הציוד של סולל בונה, מבוטחת התובעת (להלן: "המבוטחת") העיד כי השמירה על האתר הופקדה בידי נתבעת 1, וכי ביום 5/3/00 הובאו לאתר דלתות, וכי ביום 15/3/00 גילה כי שרשרת הברזל שנעלה את שער האתר נפרצה וכי 32 מתוך 40 הדלתות נגנבו, ואישר כי התובעת פיצתה את המבוטחת בגין גניבת הדלתות בסכום של 21,881 ₪. בחקירתו תאר העד את האתר ושרטטו העיד כי באתר היו 132 דירות בכמה בניינים (מתוכן כ- 40 דירות מאוכלסות), והסביר כי הבניין ממנו נגנבו הדלתות, מצוי הרחק משטח ההתארגנות בו שוהה השומר כך שהשומר אינו יכול לראות אותו. יחד עם זאת טען כי השומר צריך היה לפטרל בשטח האתר.
העד אישר כי מנה את הדלתות לאחר הגעתן והודה כי מקום ההתארגנות בו שהה השומר נועד לאיחסון ציוד אם כי שטחו מוגבל ולא ניתן לאחסן בו את כל הפריטים.

ב. עת/2 - סיגל בדאש, עובדת מחלקת תביעות אצל התובעת העידה כי היא טיפלה בארוע נשוא תובענה זו ופרטה את פעולות התובעת, כולל הוצאותיה והפיצוי ששילמה למבוטחת.
ג. עת/3 - נתי להב, מנהל מחלקת ביטחון של המבוטחת, העיד כי ביום 16/3/00 קיבל הודעה על הארוע וכשהגיע לאתר ראה כי שרשרת הברזל שנעלה את שער הכניסה נפרצה וכי נותרו רק 8 דלתות מתוך ה- 40 שאוחסנו במקום. העד טען כי סוכם עם נתבעת 1 כי השומר יפטרל באתר ואישר כי הוא זה שערך את הדו"ח בעקבות הארוע.
העד אישר כי הדלתות שנגנבו צריכות היו להתאחסן בשטח ההתארגנות ליד השער ולא בדירה בה הונחו.
ד. עה/1 - אליעזר בר, נתבע מס' 2 מנהלה של נתבעת מס' 1, העיד כי יודע כללית על הארוע באמצעות מחלקת הביטחון של המבוטחת אם כי נאמר לו שאין צורך בהתייצבותו במקום שכן הארוע הוא ארוע פנימי וכי מאז ועד להגשת התביעה לא שמע על כך דבר וסבר כי אינו מעורב בו.

העד אישר כי הוא מכיר את שטח האתר וטען כי הצעותיה של נתבעת מס' 1 באשר להיקף השמירה באתר נדחו ע"י המבוטחת וציין כי דרש נוכחות של יותר משומר אחד בשל מבנה האתר וגודלו, כמו גם בשל העובדה כי הציוד היקר יותר אוחסן באזור ההתארגנות ולפיכך לא ניתן היה להפקירו בעת הפטרול של השומר היחיד.
5. לאחר עיון בתיעוד שלפניי: כתבי טענות, תצהירים ומוצגים, שמיעת תשובות העדים במהלך חקירתם ועיון בסיכומי בעלי הדין, החלטתי לדחות את תביעת התובעת כנגד שני הנתבעים ואלה טעמיי בקצרה:

א. אין חולק כי התקשרותה של מבוטחת התובעת לקבלת שירותי השמירה נעשתה עם נתבעת מס' 1 ולא עם נתבע מס' 2 וכי נתבע מס' 2 פעל כאורגן של נתבעת מס' 1.
מהתשתית הראייתית שלפניי, אין כל ראיה ולא הקלושה ביותר המצדיקה הרמת מסך ההתאגדות של נתבעת מס' 1 המאפשרת חיוב נתבע מס' 2 באופן אישי, ולפיכך יש לדחות התביעה כנגדו.

ב. הוכח, וגם אין חולק, כי שטחו של האתר עליו שמרה נתבעת מס' 1 נרחב למדי והוא מוקם על מדרון, משתרע בין שני רחובות וכולל 4 בניינים רבי קומות (ראה עדותו ושרטוטו של מר דיאמנד, עת/1, עמ' 9 שורה 10 ועד עמ' 10 שורה 16, ובעמ' 12 שורה 3).

ג. נתוני המקום כפי שהוכחו, מלמדים כי נתבעת מס' 1 או שומריה לא היו מסוגלים להחזיק באתר באופן רציני וכדבעי ולפיכך נתבעת מס' 1 אינה יכולה להחשב כ"שומר שכר" עפ"י חוק השומרים, התשכ"ז - 1967, ויש לבחון חבותה בעילתה הנזיקית (רשלנות- ראה בר"ע 270/01, תמנון שירותי מיגון ואבטחה בע"מ נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ ).

ד. אין חולק כי הדלתות שנגנבו אוחסנו באחת מהדירות שהייתה באחד הבניינים הרחוקים ממקום ההתארגנות בו שהה השומר (ראה נ/1).

ה. בדיקת התשתית הראייתית שלפניי מלמדת כי התובעת לא נשאה בנטל המוטל עליה להוכחת רשלנותה של נתבעת מס' 1 או מי משומריה. גניבת 32 דלתות שאוחסנו בדירה בתוך בניין גבה קומות שלו פתח לרחוב, הרחק מעמדת השומר, ללא אמצעי מיגון הולמים ומספיקים, כשלעצמה, אינה מעידה על רשלנות ואינה מעבירה את הנטל אל כתפי נתבעת מס' 1 ועל התובעת לשאת בנטל להוכחתה ובזאת לא הצליחה התובעת.
כאן המקום לציין כי גם אם הוכיחה התובעת כי על השומר הייתה חובה לפטרל באתר, גם אז אין בכך כדי להוכיח את רשלנותו, שכן בשל שטחו הרב של האתר והיות השומר יחידי, כל גנב מתחיל יכול היה להערים עליו ולגנוב את הדלתות, בהיות השומר באזור הרחוק ממקום איחסונם במהלך פטרולו.

ו. לחילופין, גם אם הייתה התובעת מצליחה להוכיח רשלנות כלשהי של נתבעת מס' 1, גם אז דין התביעה להדחות, שכן הוכח באופן ברור למדי ע"י גורם מוסמך מטעם המבוטחת (מר נתי להב), כי המבוטחת לא מילאה אחר הוראות הבטיחות שלה, בכשלה בשליטתה על הציוד באתר, באי קבלה מסודרת של הדלתות, ספירתן ואיחסונן כדבעי (ראה דו"ח נתי להב סעיף 4 עמ' 2).

ז. במצב דברים זה, אשמה העצמי של מבוטחת התובעת כה רב ורשלנות התובעת כה ניכרת, עד שהיה בה כדי לנתק קשר סיבתי בין רשלנותה של נתבעת מס' 1, אם בכלל הייתה.

ח. לחילופין, אשמה העצמי של המבוטחת באחסנה את הדלתות במקום המועד לפורענות ולא מאובטח כדבעי, גדול למדי ומגיע לשיעור של 100%, כדי איון רשלנותה של נתבעת מס' 1, אם הייתה בכלל.

ט. מכל הטעמים דלעיל, שוכנעתי לדחות את התביעה כנגד שני הנתבעים תוך חיוב התובעת בהוצאותיהם ובשכ"ט עו"ד.

6. סוף דבר ולנוכח האמור, הנני דוחה את התביעה כנגד שני הנתבעים ומחייב את התובעת לשאת בהוצאותיה (עפ"י קבלות או החלטות שיפוטיות) בצרוף הצמדה וריבית מיום הוצאותן ובשכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ + שכ"ט עו"ד בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים העתק מפסה"ד באמצעות הדואר.

ניתן היום ט"ו בסיון, תשס"ג (15 ביוני 2003) בהעדר הצדדים
שנהב מאיר
, שופט








א בית משפט שלום 96471/01 אריה חברה לבטוח בע"מ נ' אלי בר ביטחון בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/06/2003)