פסקי דין על אריה חברה לבטוח בע"מ | פסקי דין על אלי בר ביטחון בע"מ

96474/01 א     15/06/2003




א 96474/01 אריה חברה לבטוח בע"מ נ' אלי בר ביטחון בע"מ





בתי המשפט
א 096474/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
15/06/2003
15.6.03

בפני
כב' השופט שנהב מאיר
אריה חברה לבטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ד. שפט ואח'

התובעת:

נ ג ד
1 . אלי בר ביטחון בע"מ

2 . בר אלי
ע"י ב"כ עוה"ד י. קדרון

הנתבעים:
פסק דין
1. לפניי תביעה לשיבוב התובעת בגין תשלומים ששילמה למבוטחתה (סולל בונה) בעטיה של גניבת מכבש בטון מ.ר. 538307 מאתר עבודה של המבוטחת.
התובעת טענה כי על הנתבעים לשבבה בהיותם "שומרי שכר" כמשמעם בחוק השומרים, התשכ"ז - 1967, ולחילופין עקב רשלנותם בשמירתם על האתר.

2. נתבעת מס' 1 טענה בכתב הגנתה כי כבר פיצתה את מבוטחת התובעת בגין גניבת המכבש נשוא תביעה זו, ולחילופין כפרה בחבותה לשיבוב התובעת וטענה כי אינה "שומרת שכר" כמשמעה בחוק השומרים, התשכ"ז-1967, ולחילופי חילופין כי לא התרשלה בשמירתה.

3. נתבע מס' 2 כפר באחריותו האישית כלפי התובעת ולחילופין הצטרף לטענותיה של נתבעת מס' 1.

4. להלן תמצית עדויות העדים אשר הוגשו בתצהירים בכתב וחלק מתשובותיהם במהלך חקירתם הנגדית:

א. עת/1 - סיגל בדש, עובדת מחלקת תביעות של התובעת העידה כי טיפלה בתביעת מבוטחת התובעת (סולל בונה), עקב גניבת מכבש בטון ביום 28/2/00 מהמתחם הטרומי בחיפה ופרטה את פעולות התובעת, הוצאותיה והפיצוי ששילמה למבוטחת.
העדה אישרה כי בדקה את טענת הנתבעים לפיה קיבלה המבוטחת תשלום עבור המכבש נשוא תביעה זו בסכום של 25,520 ₪, אך מצאה כי תשלום זה שולם תמורת מכבש אחר שנגנב ביום 10/6/00.

ב. עת/2 - אורי סיני, מנהל ציוד ומשק בסולל בונה, העיד כי ביום 28/2/00 גילה עובד החברה כי מכבש בטון מ.ר. 538307 נגנב מהאתר הטרומי במפרץ חיפה, כי הודעה על כך נמסרה לתובעת, למשטרה ולנתבעת 1, וכי לאחר חקירת התובעת פוצתה סולל בונה בסכום של 32,280 ₪.
העד הסביר כי התובעת יידעה את סולל בונה באשר לטענת נתבעת 1 כי היא כבר שילמה לסולל בונה סכום של 25,520 ₪ בגין המכבש האמור וטען כי הוא נתקבל מהנתבעת 1 עבור מכבש אחר, (מ.ר. 43753) שנגנב מאתר בצומת בנימינה ביום 11/6/00.
העד טען כי הוא מכיר את האתר ממנו נגנב המכבש נשוא תביעה זו, הוא תאר את האתר ושרטטו והבהיר כי באתר קיימים מפעלים וחצרות שונים כשבחלקן היה שער ושומר.

ג. עת/3 - לוי חסון יצחק, מנהל עפר באתרה של מבוטחת התובעת, העיד כי ביום ו' - 25/2/00 בשעה 14.00 וידא כי המכבש נשוא תובענה זו קשור למבנה הטרומי בכבל פלדה וכי קודם ליציאתו מהאתר (בשעה 14.20), ראה שני שומרים שהגיעו והראה לאחד מהם את המכבש. העד טען כי ביום א' בבוקר, גילה כי המכבש אינו במקום ואף הבחין בסימני גרירתו ובכבל הקרוע וכי הזעיק את נציג הנתבעים (גו'אמיס) וזה הגיע וראה את סימני הגרירה במקום עצמו.
בחקירתו טען העד כי השטח של המפעל לייצור גשרים ומבנים טרומיים מגודר ובו שומר (ראה שרטוט האתר נ/2) ואישר כי לשומר לא הייתה יכולת לראות את המכבש מעמדתו מביתן השומרים.

ד. עה/1 - אליעזר בר, נתבע מס' 2, מנהל ובעלי נתבעת 1, העיד כי מבוטחת התובעת נהגה להזמין הזמנה מיוחדת ונפרדת שהתייחסה לכל אתר בה פורטו מספר השומרים ואיבזורם.
העד טען כי האתר נשוא תובענה זו מתפרש על שטח נרחב של מאות דונמים כשבתוכו מוקמו שישה מפעלים שונים, כשנתבעת מס' 1 הוזמנה לשמור רק על אתר אחד בתוך המתחם הגדול. העד אישר כי ביום 1/3/00 התקבלה הודעתו של וולמן - רכז הבטחון של סולל בונה כי מכבש נגנב מהאתר הטרומי וכי סיפק למבוטחת שירותי שמירה החל מיום 1/3/00 ע"י שומר אחד בעמדת השער.
העד טען כי סולל בונה התרשלה באי השלימה את הגדר התוחמת את האתר ובחקירתו הודה כי שגה בטענתו כי שילם על המכבש נשוא תובענה זו, בהתייחסו למסמך המתייחס לאירוע אחר.

5. לאחר עיון בתיעוד שלפניי: כתבי טענות, תצהירים ומוצגים, שמיעת תשובות העדים במהלך חקירתם ועיון בסיכומי בעלי הדין, החלטתי כדלקמן:

א. אין חולק כי התקשרותה של מבוטחת התובעת לקבלת שירותי השמירה נעשתה עם נתבעת מס' 1 ולא עם נתבע מס' 2.
פעולותיו של נתבע מס' 2 מול המבוטחת נעשו כאורגנה של נתבעת מס' 1 ואלה לא יצרו יריבות אישית בינו לבין המבוטחת.
בערבו של יום ולנוכח התשתית הראייתית שלפניי, לא מצאתי שמץ של ראיה המצדיקה את הסרת מסך ההתאגדות של נתבעת מס' 1 על מנת לחייב אישית את אורגניה ובכללם נתבע מס' 2.
חבל שהתובעת התמידה בתביעתה כנגד נתבע מס' 2 למרות מחאותיו וטענותיו של נתבע זה בהותירה אותו כנתבע עד לגמר הדיון.

ב. התובעת הוכיחה את עצם גניבת המכבש מאתר העבודה במתחם "הטרומי" בחיפה (ראה עדותו של יצחק לוי חסון - עת/3, סעיף 6 לתצהירו).
העד הותיר רושם אמין וישר, ועל פי עדותו, שקיבלה תמיכה מעדות עה/1 עולה כי נציג נתבעת מס' 1 (ג'ואמיס) זומן לאתר וראה במו עיניו את סימני גרירת המכבש סמוך לגילוי הגניבה.

ג. כאן המקום לציין כי התובעת לא נזקקת להוכחת עצם הגניבה שכן נתבעת מס' 1 לא הכחישה את הארוע ולמעשה קיימת הודאה משתמעת מסעיף 4 לכתב הגנתה מעצם טענתה כי כבר שילמה למבוטחת פיצוי בגין גניבת המכבש נשוא התביעה, טענה שנסתבר כי הייתה שגויה.

ד. מהראיות שלפניי עולה כי נתבעת מס' 1 לא "החזיקה" באתר המבוטחת ולא שלטה בו ולפיכך אינה נחשבת "שומר שכר" עפ"י חוק השומרים. שומר יחיד בשטח כה רחב, שבחלקו גם לא היה מגודר לא היה מסוגל להחזיק בשטח ולשלוט בו, כך שיש לבחון אחריותה של נתבעת 1 במישור הנזיקי בעוולת הרשלנות (ראה גם רע"א 270/01,תמנון שירותי מיגון ואבטחה בע"מ נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ - שהעתקו צורף לסיכומי הנתבעים).

ה. בדיקת התשתית הראייתית שלפניי מלמדת על הצלחת התובעת לבסס ולהוכיח את רשלנותה של נתבעת מס' 1 או מי מטעמה ואלה טעמיי בקצרה:

1. הוכח כי נתבעת מס' 1 סיפקה שירותי שמירה לאתר נשוא תובענה זו ע"י שומר מטעמה (ראה עמ' 21 שורה 8 לפרוטוקול וראה גם השרטוט נ/2, כמו גם סעיף 3 (ג) לתצהיר עה/1 - אליעזר בר).

2. טענות נתבעת מס' 1 באשר לאי יכולתה לשמור על כל האתר ע"י שומר אחד בלבד אינה מאיינת את אחריותה כחברת שמירה מקצועית שקיבלה על עצמה את שמירתו תמורת שכר. בעל מקצוע המכבד את עצמו ואת עיסוקו, אינו אמור ליתן שרות חלקי ולא יעיל תוך לטישת עיניים לתמורה בלבד שכן עליו להתריע בפני
הלקוח על הבעיות ועל אי יכולת לבצע את המשימה במגבלות שקובע הלקוח ובמקרה קיצוני אף לסרב ליתן את השירות שאינו יעיל.

3. במקרה זה על נתבעת מס' 1, שמציגה עצמה כחברת שמירה מקצועית הייתה חובה לציין בפני
מבוטחת התובעת כי אין די בשומר אחד, או כי דרוש גידור או אמצעי אחר תוך פירוט דרישותיה על מנת לעשות את השמירה יעילה ומספקת ובאם לא נענתה,צריכה הייתה להחתים את המבוטח על קבלת הסתייגויותיה וטענותיה.
טענות כאלה או גם הודעה והתראה כזו בשלב כה מאוחר לאחר כשלון השמירה, משקלן מזערי.

4. במקרה זה נגנב מכבש מהאתר, שאין חולק כי הוא חפץ גדול שגניבתו דורשת מאמצים רבים והוצאתו מהאתר חייבת הייתה לעורר חשד של השומר, גם היה שומר יחיד. הצלחת הגנבים לפנות את המכבש ללא גילויו ע"י השומר מדברת בעדה ומצביעה על רשלנות גסה של השומר ומחדל רבתי בביצוע שמירתו ולחילופין מעבירה את הנטל להוכחת העדר רשלנות אל כתפי נתבעת מס' 1, שלא הצליחה לשאת בו,מה גם כי לא טרחה כלל להעיד את השומר בנסיון להוכיח העדר רשלנות.

5. התובעת הוכיחה את סכום תביעתה באופן מספק בתביעות שיבוב, לגביהן מסתפק בית המשפט בבדיקת סבירות פעולת התובעת כמבטחת המסלקת את תביעת מבוטחה, ובהעדר חשד לפעולה חריגה או חסרת תום לב לא נוהג בית המשפט להתערב בשיקולי המבטחת במהלך טיפולה בסילוק תביעת המבוטח.

6. מהמקובץ עולה כי התובעת הצליחה לשאת בנטל ההוכחה הנדרש הימנה בדין האזרחי בהוכיחה רשלנותה של נתבעת מס' 1 או מי מטעמה בביצוע תפקידה ולפיכך זכאית התובעת למלוא סכום תביעתה בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

6. סוף דבר ולנוכח קביעותיי דלעיל, הנני מורה כדלקמן:

1. התביעה כנגד נתבע מס' 2 נדחית תוך חיוב התובעת לשאת בהוצאותיו ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ + מע"מ בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

2. התביעה כנגד נתבעת מס' 1 מתקבלת במלואה תוך חיוב נתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את סכום התביעה 23,939 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מיום הגשתה (30/8/01) בתוספת הוצאות המשפט (אגרה ושכר העדים), בצרוף הצמדה וריבית מיום תשלומן וכן בשכ"ט בא כוחה בשיעור של 15% + מע"מ (מחושב עפ"י סכום פסק הדין למעט החזר ההוצאות).

המזכירות תמציא לצדדים העתק מפסה"ד באמצעות הדואר.
ניתן היום ט"ו בסיון, תשס"ג (15 ביוני 2003) בהעדר הצדדים
שנהב מאיר
, שופט









א בית משפט שלום 96474/01 אריה חברה לבטוח בע"מ נ' אלי בר ביטחון בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/06/2003)