פסקי דין על ד"ר בועז וולר | פסקי דין על המרכז הרפואי בני ציון | פסקי דין על עיריית חיפה | פסקי דין על יונה יהב - ראש עיריית חיפה |

3469/04 עב     29/10/2008




עב 3469/04 ד"ר בועז וולר נ' המרכז הרפואי בני ציון, עיריית חיפה, יונה יהב - ראש עיריית חיפה




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
עב 003469/04


בפני
:
כב' השופטת דלית גילה


29/10/2008



נציגת ציבור - גב' עדה וולקן

נציג ציבור - מר משה וינטראוב


בעניין:
ד"ר בועז וולר



ע"י ב"כ עוה"ד
חלד וקנת

התובע

נ
ג
ד


1. המרכז הרפואי בני ציון

2. עיריית חיפה
3. יונה יהב - ראש עיריית חיפה


ע"י ב"כ עוה"ד
שחורי ודלל

הנתבעים


פסק-דין
פתיח


1.
לפנינו תביעתו של ד"ר בועז וולר
(להלן: התובע), המבקש שנחייב את מעבידתו, עיריית חיפה
, לאפשר לו לרכוש זכויות לגמלה בגין 5% משרה לתקופה החל מהיום בו שונה היקף משרתו ל-95% משרה, עקב אישור שקיבל, לעבוד בפרקטיקה פרטית. בקשה כזו נדחתה ע"י ראש העיר חיפה, מר יונה יהב, והודע עליה במכתב מיום 2.2.04 [נספח תצ/5 לתצהיר התובע, ת/1 (להלן: החלטת הסירוב)]; לדעת התובע, החלטת הסירוב מנוגדת להסכמים קיבוציים, החלים על הצדדים, ולהוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) [נ"מ], התש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות), החל אף הוא על עובדי העירייה מכח אימוץ מפורש ביחסי העבודה.

2.
התביעה הוגשה גם נגד המרכז הרפואי "בני ציון", בית-החולים בו עובד התובע, כמנהל מחלקה בכיר (להלן: ביה"ח), ונגד מר יהב, אישית. כבר בכתב-ההגנה נטען, כי יש לסלק את התביעה על הסף מהעדר עילה וכי עיריית חיפה
(להלן: העירייה) היא המעסיקה היחידה של התובע. בהמשך הוגשו סיכומים בשם העירייה, בלבד, ובשל כך סבור התובע - כאמור בסיכומי התשובה בשמו [סעיף 4, שם] - כי יש לקבל את תביעתו, הן ביחס לביה"ח והן ביחס למר יהב. לדעתנו, אין בסיס לטענה זו.

3.
התובע לא הוכיח, כי ביה"ח הוא אישיות משפטית עצמאית ולא סתר את טענת העירייה, כי הוא מועסק כרופא בביה"ח ע"י העירייה, בלבד. מכאן, שהמעבידה של התובע היא העירייה ועילת התביעה, אם תוכח, הינה רק כלפיה, כצד השני להסכמי העבודה של התובע, מכוחם תבע. יש לדחות, אפוא, את התביעה נגד ביה"ח, מהעדר עילה, ומטעם זה לדחותה אף נגד מר יהב, שאין חולק, כי פעל כאורגן של העירייה ולא כמעביד ישיר של התובע.

4.
לטענת התובע

- רופאים בשירות הציבורי, ובהם רופאי ביה"ח, והוא בכללם, מקבלים היתר לעסוק בפרקטיקה פרטית ובתמורה מנוכה סך של 5% משכרם החודשי ומשרתם מועמדת על היקף של 95%, על אף שהם ממשיכים לעבוד משרה מלאה. כנגד זאת זכאים רופאים אלה לרכוש זכויות לגמלה, בגין אותם 5% אחוזי משרה, שהופחתו מהיקף משרתם. סידור זה נובע מהסכמים קיבוציים בשירות הציבורי, החלים על רופאים, אשר אומצו ע"י העירייה, ללא כל סייג, בהסכם הצטרפות עליו חתמה, להסכם הקיבוצי משנת 1994 [נספח תצ/8 ל-ת/1 (להלן: הסכם ההצטרפות הראשון)], ושוב בהסכם הצטרפותה להסכם הקיבוצי משנת 2000 [נספח תצ/9 ל-ת/1 (להלן: הסכם ההצטרפות השני)];
הכלל המאפשר את רכישת הזכות לגמלה, בגין תקופת העסקה במשרה חלקית, מעוגן גם בסעיף 12(א)(6) לחוק הגמלאות, שהעירייה החליטה להחיל על עובדיה, משכבר הימים, על כן, היתה צריכה להיות סיבה עניינית להודעת הסירוב, הדוחה את בקשת התובע לרכוש זכויות לגמלה, וכזו לא ניתנה;
מאחר שבשירות הציבורי, במדינה וברשויות מקומיות, לרבות בבית-החולים העירוני איכילוב, ה
"תאום"
לביה"ח, מתירים לרופאים, העוסקים בפרקטיקה פרטית, לרכוש זכויות לגמלה, בגין ההפחתה בשכרם, עקב הפרקטיקה הפרטית - החלטת הסירוב אינה סבירה;
לתובע לא ניתנה הזדמנות לשימוע משני, לפני החלטת הסירוב, באופן שיאפשר לו לדעת מהם טעמי העירייה, למדיניות הסירוב לרכישת גמלה במקרה כמו שלו, ואף להגיב עליהם, וגם מטעם זה דין החלטת הסירוב להתבטל.
בנוסף - טוען התובע להרחבת חזית אסורה, ע"י העירייה, בשלש הזדמנויות שונות:
א.
כאשר בניגוד להכחשה הגורפת בכתב-ההגנה, של תחולת הסכמים קיבוציים קודמים, של הרופאים בשירות הציבורי, על רופאי ביה"ח העלו רק במהלך ההוכחות את הטענה, כי העירייה, בהסכם ההצטרפות השני, כן הצטרפה להסכם הקיבוצי משנת 2000, אך, למעט סעיף 23.2 בו, המאריך את תוקפם של תנאים מן העבר;
ב.
כאשר רק בסיכומים הוגש הסכם קיבוצי, בקשר לדרוג הרופאים בשירות הציבורי, מיום 2.3.06 (להלן: ההסכם האחרון), עליו טוענת העירייה שלא חתמה ומבקשת להסיק מסקנות מנוסחו מבלי שהנושא עלה בכתבי הטענות, בתצהירים או בחקירות;
ג.

כשבניגוד לטענת "התיישנות", בסעיף 4 לכתב-ההגנה, שנתחמה לשנים שקדמו ל-7 שנים לפני הגשת התביעה [ב-10.10.04], עלה בסיכומים מועד קובע חלופי, בשנת 2000.
בפן העובדתי
- גרסת התובע ועדיו היא, כי רופא בביה"ח, אשר העירייה אישרה לו לעסוק בפרקטיקה פרטית, המשיך לעבוד בביה"ח בהיקף של משרה מלאה, הלכה למעשה, על אף שנרשם בבקשתו, כי הוא מועסק ב-95% משרה. רישום זה נעשה, לטענתם, לפי דרישת העירייה ונועד לצורכי הפחתת השכר בהתאם להסכמים הקיבוציים;
לטענת התובע, אם רופאי ביה"ח, שקיבלו היתר מהעירייה לעסוק בפרקטיקה פרטית, היו מפחיתים את שעות עבודתם, בפועל, בהתאם להפחתה בשכרם החודשי, היתה זו הטבה החורגת מהנהוג והמקובל לגבי רופאים בשירות המדינה ובכך היתה העירייה חורגת מהוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן: חוק יסודות התקציב), הואיל וכגוף מתוקצב לא קיבלה העירייה היתר לנוהג כזה משר האוצר, או מאת הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן: הממונה).

5.
לטענת העירייה

- הנוהג של הורדת היקף המשרה של רופאיה ל-95%, בגין מתן אישור לעבודה נוספת או פרקטיקה פרטית, והפחתת שכרם החודשי בהתאם נובע מהוראות סעיפים 176-177 לפקודת העיריות, האוסרים, לדעתה, מתן היתר, כאמור, לעובד המועסק במשרה מלאה. לכן, לטענתה, רופאי העירייה מחוייבים להקטין את היקף משרתם, כמו גם את היקף השתכרותם, לכדי 95%, על מנת שיוכלו לעסוק בפרקטיקה פרטית;
הוסיפה העירייה וטענה שהיא לא הצטרפה להסכמים קיבוציים, המסדירים את האפשרות לרכישת זכויות לגמלה בגין הפחתת השכר, עקב מתן אישור לעסוק בפרקטיקה פרטית, שהיא אינה חתומה על הסכמים כאלה וכי הסכמים כאלה אינם מחייבים אותה;
כתמיכה לעמדתה צרפה העירייה לסיכומיה את ההסכם האחרון, עליו לא חתמה. פרק י"א בהסכם זה כותרתו:
"קיזוז 5% מהמשכורת הקובעת בשל אישור פרקטיקה פרטית וקניית זכויות כעמית עצמאי"
. לדעת העירייה - קיומו של פרק זה מלמד שהסדר רכישת זכות לגמלה, בגין הפחתת שכר עקב פרקטיקה פרטית, לא היה קיים קודם, ועולה תהייה - אם הוסדר בהסכמים קודמים
"מדוע זה נדרשו לו הצדדים בהסכם 2006?"
[סעיף 28 לסיכומיה]. לחלופין היא טוענת, כי אף לו היו זכויות כאלה קודם לכן, הרי, אלה אינן קיימות עוד מאז נחתם הסכם קיבוצי זה, משום שהעירייה לא הצטרפה אליו [סעיף 29 לסיכומים];
עוד טוענת העירייה, כי צמצום היקף המשרה של הרופאים המקבלים היתר לעסוק בפרקטיקה פרטית מאפשר לה ליצור תקנים חדשים, מלאים או חלקיים, ולהעסיק בהם רופאים נוספים
ואין לאפשר רכישת זכויות גמלה על ידי עובדים שלא נתנו תפוקה למערכת ולאפשר להם רכישת זכויות לגימלה בגין עבודה אותה לא ביצעו;
כטענה חלופית
טוענת העירייה, כי זכות לרכישת גמלה לא יכולה לחול למפרע -
"בוודאי לא מעבר לתקופת ההתיישנות"
[סעיף 41 לסיכומיה, מבלי שציינו מועדים רלבנטיים], ובאותה נשימה הוסף -
"ולכל המוקדם זכאי התובע לרכוש זכויות החל ממועד הצטרפותה של עיריית חיפה
להסכם 2000"
[שם; ללא אזכור הסכם ההצטרפות הראשון, להסכם 1994].
למעשה, אין בסיכומי העירייה התייחסות כלשהי להסכם ההצטרפות הראשון ולהשלכתו על יחסי הצדדים ואף לא התייחסות לשאלה, האם נדרש אישור של הממונה לשם הנהגת הטבות כספיות לרופאי ביה"ח, להם נתנה אישור לעסוק בפרקטיקה פרטית, שלא בהתאם למוסכם לגבי כלל הרופאים עובדי המדינה, אם , אכן, כך נעשה.

דיון והכרעה


6.
לאחר ששמענו את העדים, עברנו על התצהירים המונחים לפנינו, על נספחיהם הרבים, ושקלנו את האמור בסיכומי הצדדים
- דעתנו היא, כי הצדק עם התובע; ונבהיר להלן.

7.
בפתח הדברים נאמר, כי על אף שיש להסתייג מהתנהגות העירייה, אשר שינתה את טיעוניה במהלך המשפט, בנקודות מרכזיות - כפי שציין התובע, כמובא לעיל [וראו בפרק ד' לסיכומי התשובה] - הרי, משמדובר בטענות משפטיות, בעיקרן, נבחן גם אותן.

8.
העובדה, שהעירייה לא חתמה על ההסכם האחרון, שצורף לסיכומיה, אינה שנויה במחלוקת. היא נחזית על פני ההסכם עצמו, בסופו, כיוון שלצד החתימה בשם שלוש הערים הגדולות נרשם בכתב יד:

"למעט עיריית חיפה
"
[ההסכם האחרון צורף גם לתצהיר של גב' רחל הרצוג, מטעם התובע, ללא חקירתה; ראו הסכמה דיונית בעמ' 3]. עם זאת, המסקנה המשפטית שמבקשת העירייה להסיק מאי חתימתה על ההסכם האחרון שגויה, גם נוכח נוסח ההסכם האחרון עצמו, ועל כך ראו בהמשך, כשנדון בהתחייבויות ההסכמיות.

אשר למחלוקת העובדתית

9.
התובע הצהיר, כי מאז שקיבל מהעירייה אישור לעסוק בפרקטיקה פרטית המשיך לעבוד במכסת שעות משרה מלאה (100%) למרות הרשום בטפסים עליהם חתם, כשביקש היתר לפרקטיקה פרטית (95%), ומדי חודש מילא דו"ח נוכחות מתאים, שאושר ע"י מנהל ביה"ח או סגנו; הוא אף צירף דוחו"ת נוכחות לדוגמא [תצהירו - ת/1, סעיפים 12-8, ונספח תצ/3].

10.
כמוהו הצהירו על עבודה בהיקף שעות מלא, יחד עם הורדת תשלום השכר החודשי והרישום בתלוש המשכורת ל-95%, גם רופאים נוספים בביה"ח, שקיבלו מהעירייה היתר לעסוק בפרקטיקה פרטית [ראו: תצהירו של ד"ר דוד בלט - ת/2, ועדותו עמ' 7, ש' 6-9; וכן תצהיריהם של ד"ר אפרת וולפוביץ וד"ר תומס גורדון, שהעירייה ויתרה על חקירתם].

11.
גם בחקירתו הנגדית עמד התובע על כך שהוא עובד בביה"ח לפחות 45 שעות בשבוע, כהיקף משרה מלאה, עליהן הוא מדווח בטופס הנוכחות המועבר למנהל ביה"ח, ויחד עם זאת בכל הרישומים האחרים הוא מציין עבודה ב-95% משרה [עמ' 3, ש' 6 ואילך; עמ' 4, ש' 11-23].

12.
כנגד הצהרות אלה, על המצב בשטח, אין ראיה סותרת מטעם העירייה. בתצהירו של מר אילן שדות, מנהל האגף למשאבי אנוש בעירייה (להלן: מר שדות) נכתב, אמנם, כי -

"ד"ר וולר מעולם לא התבקש על ידי עיריית חיפה
לעבוד מעבר להיקף משרה של 95% והשעות הנוספות שלטענתו הוא מבצע מעבר להיקף משרתו המוצהר מעולם לא אושרו על ידי עיריית חיפה
..."
[נ/2, סעיף 10], אבל, מר שדות הודה בחקירתו הנגדית:
"אני לא יודע אם רופא ב- 95% עובד דפקטו כמו רופא ב- 100% משרה, אני לא נמצא בביה"ח"
[עמ' 12, ש' 5].

13.
גם המצהיר השני מטעם העירייה, מר מוטי זריהן, מי שהיה ממלא מקום מנהל משאבי אנוש בביה"ח (להלן: מר זריהן), לא יכול היה לתת לנו תמונת מצב עובדתית, על הסדרי העבודה, דה פקטו, של רופאי ביה"ח, אשר קיבלו היתר לפרקטיקה פרטית, ואף הודה:

"למעשה אנו לא עורכים את השיבוץ אלא מנהל המחלקה"
[עמ' 8, ש' 22], ובהמשך הוסיף ואישר:
"אנו מחוייבים לקבל את הדוחות החודשיים, אך מנהל המחלקה הוא זה שמאשר אותם"
[שם, ש' 25].

14.
משכך, ומשלא הציגה לנו העירייה ראיה הסותרת את הרישום בדוחות הנוכחות, בהם דיווחו התובע ורופאים אחרים בביה"ח על עבודה שוטפת בהיקף שעות של משרה מלאה [היקף שאת מסגרתו אישר מר זריהן בחקירתו - עמ' 8, ש' 10], ואף לא נטען, שאין לקבל את אישור מנהל ביה"ח או סגנו כמשקף את המציאות, אנו קובעים, כי הוכח שהתובע המשיך לעבוד בהיקף שעות של משרה מלאה גם מאז שקיבל היתר לעסוק בפרקטיקה פרטית והוקטן היקף משרתו ל-95%, ברישומי העירייה, וגם שכרו החודשי הופחת לשיעור זה.

15.
טפסים שונים בהם כתב התובע, כי הוא מועסק ב-95% משרה משקפים את ההסדר, המוסכם, לפיו רופא בביה"ח, המקבל היתר לעסוק בפרקטיקה פרטית, יקבל רק 95% של שכר משרה מלאה, אך, אין די ברישום כזה כדי לקבוע שהתובע לא עבד בביה"ח, בפועל, בהיקף שעות העולה על הנדרש בחלקיות המשרה, לפיה קיבל את שכרו.

16.
מר שדות הצהיר, כי התובע מעולם לא פנה בדרישה לתשלום עבור שעות עבודה מעבר להיקף משרתו המוצהר [נ/2, סעיף 10, סיפא], ואכן - אין חולק על כך. התובע חזר והבהיר, כי אינו תובע תשלום עבור עבודתו השוטפת, מעבר להיקף המשרה המופחת, בשל האישור לעסוק בפרקטיקה פרטית, אלא, הוא מבקש רק לרכוש זכויות לגמלה, בגין הפחתה זו, כפי שניתן ליתר הרופאים בשירות הציבורי בישראל [סעיף 6 לסיכומיו].

17.
התובע ועדיו אף הצהירו, כי נהוג לאפשר רכישת זכויות לגמלה, בגין 5% חלקיות משרה שהופחתה, כאמור, לרופאים המועסקים בשירות המדינה ולרופאי המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי, הוא בית-החולים "איכילוב" בתל-אביב, אשר בדומה לביה"ח, נשוא הדיון, גם הוא בית-חולים עירוני-ממשלתי [ת/1, סעיף 15; ת/2, סעיף 14 ותצהירי התביעה הנוספים]. בחקירתו הנגדית הסביר התובע את מקור ידיעתו [עמ' 5, ש' 14]:
"בשיחה עם יושבי ראש הוועדים בכל בתי החולים הכפופים למדינה ועם רופאים שעובדים בביה"ח איכילוב, הם מסרו לי שיש להם את הזכות לקנות את ה- 5%"
.

18.
אמנם, התובע הודה בהמשך שלא בדק את יתר תנאי עבודתם של הרופאים אצל המעסיקים האחרים השירות הציבורי, ברם, העירייה לא הביאה, מצידה, כל ראיה לסתור את הנוהג הנטען הנ"ל. נהפוך הוא, לעדיה לא היה שום מושג מה קורה עם רופאים אחרים בשירות הציבורי; וכך השיב מר שדות לשאלה מפורשת בעניין זה [עמ', 12, ש' 22-25]:
"ש.
אתה יודע שכל הרופאים במדינה וברשויות המקומיות עובדים 100%, אם הם מבקשים היתר לפרקטיקה פרטית הם ממשיכים לעבוד 100% ומקבלים 95%. אתה יודע?
ת.
על פי מה שאני יודע מקריאה בתקשיר, מנכים להם 5% מהשכר אם הם מבקשים פרקטיקה פרטית ולגבי היקף העבודה בפועל, לא ידוע לי."

19.
עיון בתקשי"ר מעלה, כי נסמן 42.431 (ג) קובע:
"ניתן לרופא אישור לעסוק בפרקטיקה פרטית, ינוכו 5% ממשכורתו, אם הוא מועסק במשרה מלאה. לרופא המועסק במשרה חלקית לא ינוכו 5% ממשכורתו."

עיננו הרואות, כי הוראות התקשי"ר אינן תומכות בעמדת צד זה או אחר שלפנינו והן מאפשרות שני מצבים: האחד - עבודה בהיקף של משרה מלאה, תוך ניכוי 5% מהשכר, היינו, תשלום 95% מהשכר החודשי, בלבד, והשני - העסקה במשרה חלקית, יהא היקפה אשר יהיה (לאו דווקא 95%; ומן הסתם, תלויים היקף המשרה והאישור גם בהוראות מחייבות אחרות, בקשר להעסקת רופאים, עובדי מדינה, במשרה חלקית), ובמקרה כזה ישולם השכר לפי היקף המשרה ללא ניכוי כלשהו בגין האישור לעסוק בפרקטיקה פרטית.

20.
התובע העיד:

"לא ניתן ולא מקובל לעבוד 95%, אין משרה כזו בפועל. אין רופא שעובד בפועל 95%."
[עמ' 4, ש' 13]. נראה שהדבר נובע מעבודת המשמרות בבתי חולים. מכל מקום, הדבר יכול להסביר את ההסכמה הארגונית שהושגה, להתנות את האישור לעסוק בפרקטיקה פרטית בעבודה במשרה מלאה ובהסכמה להפחתת השכר, במקביל.

21.
סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב קובע:

"גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגימלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר"
;

ובסעיף 29(ב) לחוק יסודות התקציב

נאמר:


"על אף האמור בכל דין, כל הסכם או הסדר בטל במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף קטן (א)."

.


22.
משקבענו, כאמור לעיל, כי התובע, כמו רופאים נוספים בביה"ח, המשיך לעבוד, הלכה למעשה, בהיקף שעות של משרה מלאה, על אף שמשרתו ושכרו החודשי הופחתו ל-95% משרה, בשל האישור שקיבל לעסוק בפרקטיקה פרטית - איננו צריכים לדון בסוגיות העולות בעניין אי קבלת אישור, מהממונה לעירייה, להנהיג הסדר שונה מהנהוג לגבי רופאים בשירות המדינה, המקבלים היתר לפרקטיקה פרטית. נעיר רק זאת - על פני הדברים נדמה שלא מדובר בהסדר שונה הואיל ובשירות המדינה קיימות שתי אופציות, האחת
- מאפשרת עיסוק בפרקטיקה פרטית כנגד הפחתת 5% מהשכר החודשי, אם מדובר במי שעובד משרה מלאה, והשניה - מאפשרת עיסוק בפרקטיקה פרטית בחלקיות משרה וללא הפחתה בשכר.


ההתחייבות ההסכמית


23.
שכרם ותנאי עבודתם של רופאים בשירות הציבורי נקבעים, על פי רוב, בהסכמים קיבוציים, הנחתמים, ככלל, בין ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן: הר"י), כארגון העובדים המייצג את הרופאים במערכת הציבורית, לבין המדינה, כמעסיקה מובילה במשק, כאשר אליה חוברים שירותי בריאות כללית וההסתדרות המדיצינית "הדסה" ומעסיקים ציבוריים נוספים, גדולים או קטנים, כמו מרכז השלטון המקומי, שלוש הערים הגדולות, מרכז המועצות המקומיות ועוד.

24.
היותו של מעסיק צד להסכם קיבוצי יש שהיא נעשית בצורה ישירה, כאחד מהחתומים על ההסכם בשם המעסיקים, ויש שהיא מבוצעת

"בדרך הצטרפות"
- לאחר שנחתם הסכם קיבוצי, על-ידי מעסיק/ים אחר/ים או ארגון מעסיקים - כאמור בסעיף 8 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן: חוק הסכמים קיבוציים).

25.
"הודעת הצטרפות להסכם קיבוצי"

נרשמה כחוק כהסכם קיבוצי במשרדי הממונה הראשי על יחסי העבודה, ביום 15.2.96 - היא הסכם ההצטרפות הראשון - ולפיה: הר"י, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות, ובהן העירייה, הצהירו על רצונם -
"להצטרף להסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין מדינת ישראל קופת חולים הכללית והסתדרות מדיצינית הדסה, לבין ההסתדרות הרפואית בישראל ..."
, בשנת 1994.

הסכם ההצטרפות הראשון כלל את ההודעה הבאה, בשם העירייה
:
"הצדדים מצטרפים בזה להסכם הקיבוצי 1994 הרצ"ב להסכם זה כנספח א' ומאמצים את ההסכמים הקיבוציים בשירות הציבורי החלים על הרופאים"


[סעיף 2 להסכם ההצטרפות הראשון].

26.
הודעת הצטרפות רחבה זו, בה אימצה העירייה את

"ההסכמים הקיבוציים בשירות הציבורי החלים על הרופאים"
- ללא כל סייג, התנייה או איבחון - הפכה את תנאיו של כל הסכם קיבוצי, שהיה קיים אותה עת לעובדים בדרוג הרופאים בשירות הציבורי, לתנאי עבודתם של רופאים עובדי העירייה, ובכלל זה של רופאי ביה"ח, והעירייה היתה מחוייבת, כבר אז, לנהוג כמוסכם בהסכמים כאלה גם מול רופאיה.

27.
במועד ההצטרפות - 2/96 - היה קיים בהסכמים הקיבוציים בשירות הציבורי, החלים על הרופאים, במשרה שלמה, הסדר של הפחתת השכר החודשי, בשל רשות לפרקטיקה פרטית, יחד עם זכות לרכוש זכויות לפנסיה לשם השלמה למשרה מלאה

.

28.
בתחילה הוסכם על הסדר של תשלום 90% מהשכר החודשי, בשל הרשות לעסוק בפרקטיקה פרטית, ובמקביל הוסכם, כי

"לרופאים הנ"ל תינתן האפשרות לרכוש לעצמם על חשבונם זכות לפנסיה מלאה על ידי כך שישלמו את האחוז המקובל לצורך זה ..."
[סעיף ה' להסכם השכר לרופאים שכירים, מיום 14.1.58; נספח תצ/6 ל-ת/1 (להלן: הסכם 1958)]. מההקשר ברור, כי מדובר ברכישת זכות לפנסיה ממי שאמור להעניק אותה לעובד, כאן - המעסיק בפנסיה תקציבית, לפי תשלומים המקובלים אצלו. כבר עתה יובהר, כי משמעות הזכות לרכוש זכויות לפנסיה היא שתמורת תשלום סכום מסויים, על פי כללים שנקבעו במקום העבודה, יהיה העובד זכאי לקבל מהמעביד תוספת של אחוזים לפנסיה גם בגין תקופה שאחרת לא היה זכאי לתשלום פנסיוני עבורה ממעבידו.

29.
בתאריך 24.9.64, במסגרת הסכם שכר חדש לרופאים בשירות המדינה ובמוסדות ציבוריים אחרים, הוסכם, כי -

"כל תנאי העבודה המוסכמים בין הצדדים לפיהם נהגו עד תאריך כניסתו לתוקף של הסכם זה יישארו בתוקפם בשינויים ובתוספות המפורטים ..."
[סעיף א' להסכם החדש, נספח תצ/7 ל-ת/1 (להלן: הסכם 1964)]; ובסעיף י"א להסכם 1964 השתנה אחוז ההפחתה מהשכר, בשל פרקטיקה פרטית, ונקבע בו, כי -
"מנהל מחלקה שניתנה לו רשות לעסוק בפרקטיקה פרטית ינוכה ממשכורתו הכוללת החדשה 5% והוא לא יהיה זכאי לתוספת בית-חולים"
. לא השתנתה הקביעה מהסכם 1958, כי לרופא, כאמור, תינתן האפשרות לרכוש זכויות לפנסיה מלאה, בהיותו מועסק במשרה מלאה, על אף שהוא יקבל רק 95% מהשכר החודשי למשרה מלאה וכפועל יוצא מכך היה צפוי, כי גמלתו תחושב לפי 95% משרה, בלבד.

30.
במצב דברים זה הודיעה העירייה על אימוץ ההסכמים הקיבוציים בשירות הציבורי,

"החלים על רופאים"
, ומכאן, שלקחה על עצמה - כבר בשנת 1996 - את המחוייבות לתת לכל רופא שתעסיק כמנהל מחלקה, שיאושר לו לעסוק בפרקטיקה פרטית, את האפשרות לרכוש לעצמו, על חשבונו, זכות לפנסיה מלאה על-ידי כך שישלם את האחוז המקובל לשם כך.
הסכום לרכישת הזכות יבוא מכיסו של הרופא, הפנסיה תשולם מכיסו של המעביד ו
"האחוז המקובל"
, הינו, כך נראה, כנהוג בשירות המדינה, אצלה החל הסדר זה על פי הנחיות פנימיות, שפורסמו שם. מכל מקום, לא הוצגו לנו הנחיות אחרות בנקודה זו.

31.
נכון לעת ההיא, כלל ההסדר בהסכמים הקיבוציים, החלים על הרופאים בשירות הציבורי, מספר תנאים מצטברים:
1)
שהרופא שיקבל אישור לפרקטיקה פרטית יהיה

"במשרה שלמה"
- כלשון סעיף ה'1 להסכם 1958;
2)
שיופחת משכרו, למשרה מלאה, ניכוי בשיעור של 5% [ולא 10%, כמוסכם בתחילה], והוא לא יהיה זכאי לקבל

"תוספת בית-חולים"

- כמוסכם בסעיף י"א להסכם 1964;
3)
שהרופא יהיה זכאי לרכוש פנסיה מלאה, בתשלום

"האחוז המקובל"
, בגין האחוזים שהופחתו משכרו - לפי שילוב של הוראת סעיף ה'2 להסכם 1958 עם הוראת סעיפים א' ו-י"א להסכם 1964.

32.
ביום 13.7.00, נחתם הסכם קיבוצי נוסף בנושא שכר הרופאים, בין הר"י לבין המדינה, שירותי בריאות כללית וההסתדרות המדיצינית "הדסה" (להלן: הסכם 2000).
בתאריך 10.12.00 נחתם הסכם ההצטרפות השני ובו הודיעו מרכז השלטון המקומי ושלש הערים הגדולות, כולל העירייה - כצד א', והר"י - כצד ב', כי:


"הצדדים מצטרפים בזה להסכם הקיבוצי
[הסכם 2000 - ד.ג.]
, והוראותיו יחולו בהתאמה על העובדים המועסקים על ידי צד א'."
.
הסכם 2000 כולל את סעיף 23.2, בו הוסכם:


"תנאים שנקבעו בעבר בין הצדדים בהסכמים קיבוציים, או בהסדרים קיבוציים, או בהתחייבויות אחרות שבכתב, יוסיפו להיות תקפים בתקופת הסכם זה, אלא אם תוקנו במפורש על ידי הוראה מהוראות הסכם זה"
.
מנסה העירייה לטעון לפנינו, כי כאשר נכתב בהסכם ההצטרפות השני שהוראות הסכם 2000 יחולו על עובדיה
"בהתאמה"
פרוש הדבר, שלא הסכימה לתחולת סעיף 23.2 על עובדיה, ככל שהוא מדבר
"בהסכמים קיבוציים, או בהסדרים קיבוציים, או בהתחייבויות אחרות שבכתב"
, שנערכו בין הצדדים המקוריים להסכם 2000, שהעירייה לא היתה צד להם. אין לקבל טיעון זה, באופן הגורף בו נטען.

33.
כבר נפסק, כי
"צדדים להסכם קיבוצי רשאים לאמץ הסכם אחר, כולו או חלקו, או חלקים מסויימים לפי בחירתם ..."
[דב"ע מז/19-4 ההסתדרות הכללית ואח' - רשות השידור פד"ע י"ח, 427, 433 מול האותיות ב'-ג']. בענייננו, לא כתבו הצדדים "ברחל
בתך הקטנה" איזו
"התאמה"
הם עושים להסכם 2000 ואנו נדרשים לפרש את הצהרתם, כי הוראותיו יחולו
"בהתאמה"
על הרופאים המועסקים ע"י העירייה. מאחר שסעיפי הצמדה יש לפרש בזהירות ובצמצום, אנו מוכנים לקבל, שלא היתה כוונה להחיל אוטומטית את כל תנאי הסכם 2000 על עובדי העירייה, אלא, בהתאמה מסויימת. אולם, משלא פורטה ההתאמה במילים מפורשות יש לומר, כי העירייה הצטרפה לכל הוראות הסכם 2000, גם להוראת סעיף 23.2, ברם, אלה יחולו על עובדיה

"בהתאמה"
; קרי, כאשר
כתוב, כי -
"תנאים שנקבעו בעבר בין הצדדים בהסכמים קיבוציים, או בהסדרים קיבוציים, או בהתחייבויות אחרות שבכתב, יוסיפו להיות תקפים ..."
הכוונה היא לתניות - כאמור בסעיף זה - בין העירייה לבין הר"י.

34.
אחת מתניות העבר בין העירייה לבין הר"י היא זו שמצאה ביטויה בהסכם ההצטרפות הראשון, שנרשם כהסכם קיבוצי, שם אימצה העירייה

"את ההסכמים הקיבוציים בשירות הציבורי החלים על הרופאים"
,

ובהם הסכם 1958 והסכם 1964, כמפורט לעיל.

35.
המסקנה מהמקובץ היא, כי - הסכם ההצטרפות השני מחיל על הרופאים בביה"ח, כעובדי העירייה, את הסכם 2000 בהתאמה, האומרת, כי ההסכמה מן העבר, בין העירייה לבין הר"י, אשר מצאה את ביטויה המפורש והברור בהסכם ההצטרפות הראשון - המחילה על הרופאים עובדי העירייה, לרבות בביה"ח, את ההסכמים הקיבוציים בשירות הציבורי, החלים על הרופאים, ובתוכם את ההסדר המאפשר לרופאים, שהופחת שכרם החודשי עקב קבלת אישור לפרקטיקה פרטית, לרכוש זכויות לפנסיה מהמעסיק, להשלמה למשרה מלאה, בתנאים המקובלים לשם כך בשירות המדינה - מוסיפה להיות תקפה.

36.
בנקודה זו נתפסה העירייה לכלל טעות, עת סברה, בטיעונה החלופי, כי מאחר שהיא לא חתומה על ההסכם האחרון, אזי, מרגע שנחתם הסכם אחרון זה, על-ידי מעסיקים אחרים, אינן קיימות עוד לרופאים עובדי העירייה זכויות שקמו להם מהסכם 2000 [סעיף 29 לסיכומיה];
טיעון זה מנוגד הן לכללים הבסיסיים בדבר מעמדן של הוראות בהסכמים קיבוציים והן לנוסח ההסכם האחרון.

37.
נזכיר מושכלות ראשונים:
ראשית, מכח סעיף 13 לחוק הסכמים קיבוציים -
"הסכם קיבוצי לתקופה מסויימת שתמה תקופת תקפו, ואחד מבעלי ההסכם לא הודיע לצד השני במועד הנכון ובכתב על גמר תקפו, יוסיף להיות בר-תוקף בתורת הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסויימת".
לא שמענו ש

הסכם קיבוצי כלשהו בעירייה בוטל, בכלל, והסכם ההצטרפות השני, או הסכם ההצטרפות הראשון, בפרט. מכאן, שמחוייבות העירייה להסכמים מן העבר עדיין בתוקף;
שנית, גם לו היתה העירייה מבטלת הסכם קיבוצי כלשהו החל אצלה - וכאמור, היא לא נקטה כלל בצעד כזה, וטוב שכך - הרי, מכח סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים -
"
הוראות שבהסכם קיבוצי בדבר תנאי עבודה, סיום עבודה, וחובות אישיות המוטלות לפי אותן הוראות על עובד ומעביד וזכויות המוקנות להם (להלן - הוראות אישיות), יראו אותן כחוזה עבודה בין כל מעביד וכל עובד שעליהם חל ההסכם, ותקפן אף לאחר פקיעת תקפו של ההסכם הקיבוצי, כל עוד לא שונו או לא בוטלו כדין".

מכאן, שכל הרופאים בביה"ח, שיהיו עובדי העירייה במועד ביטול הסכם קיבוצי כלשהו, אם יבוטל, יוסיפו להנות מתנאי ההסכם הקיבוצי שיבוטל - כהוראה אישית בהסכם העבודה של כל אחד ואחד מהם - עד שהעירייה תשיג הסכמה לשינויים או ביטולם של תנאים אלה, על עובדים אלה, באופן חוקי.

38.
עתה באשר לעובדה, שההסכם האחרון כלל פרק מיוחד העוסק בהסדר של רכישת זכות לגמלה כנגד קיזוז 5% מהמשכורת - לו היו נציגי העירייה מעיינים בתוכן ההסכם, ולא רק בכותרות, היו מגלים, כי עיקרו בהגדרת

"המשכורת הקובעת"
, לצורך ההסדר הנדון, כשלשון ההסכם לא משאירה מקום לספקות בדבר קיומו של הסדר, כאמור לעיל, קודם לכן. בפרק י"א להסכם האחרון שלושה סעיפים - שני הראשונים אומרים, בלשון חדה ונקיה, שעובר לחתימה על ההסכם האחרון היה קיים בהסכמי הרופאים הסדר לרכישת זכות לגמלה, בשל החלק שנוכה משכרם עקב האישור לפרקטיקה פרטית; וזו לשונם [ההדגשות הוספו]:
1.
קביעת המשכורת הקובעת לצורך קיזוז 5% בשל מתן אישור לעסוק בפרקטיקה פרטית, כאמור בהסכמים החלים על הרופאים, תהיה המשכורת הקובעת לגמלה כהגדרתה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) ...
2.
מוסכם, כי אין בהסכם זה כדי לשנות את הכללים החלים על רופאים קבועים בנוגע לרכישת זכויות לגמלה בגין 5% מהמשכורת הקובעת אשר קוזזו בשל מתן אישור לרופא לעסוק בפרקטיקה פרטית. ...

39.
הסעיף השלישי בפרק י"א להסכם האחרון עניינו הסכמת המדינה להעביר סכום בגובה 5% מהמשכורת הקובעת, כהגדרתה בהסכם זה, לבקשתם של עובדים, המבוטחים בקרנות פנסיה, ועל חשבונם. סעיף זה נותן, בעצם, הסבר לשאלה מדוע נדרשו לסוגיית ההסדר הישן עם החתימה על ההסכם האחרון בשנת 2006 - היה הכרח להגדיר משכורת אחידה, לצורכי הסדר זה, שהחלו לנהוג על פיו כאשר רופאים בשירות ציבורי הועסקו (רובם, אם לא כולם) בפנסיה תקציבית, בעוד שבשנים האחרונות עברו להעסקה גם עם זכויות לפנסיה צוברת ונוצר חלל, אותו היה צריך למלא ולהתאים להתפתחויות.

40.
מכל האמור עד כה עולה שמערכת ההסכמים הקיבוציים בעירייה מעניקה לרופאים העובדים בביה"ח, ובהם לתובע, את הזכות לרכוש זכויות לגמלה בגין ההפחתה משכרם, עקב אישור שקיבלו לעסוק בפרקטיקה פרטית, ואין הצדקה להתכחשות העירייה לזכותם זו, הנובעת מהסכמים קיבוציים, הן מהצטרפות העירייה אליהם והן בעצם ההודעה על אימוץ הסכמים קיבוציים אחרים, החלים על רופאים בשירות הציבורי, שנרשמה כה"ק

.

פקודת העיריות


41.
העירייה לא הצליחה לשכנענו, כי ההסדר הנוהג בביה"ח, המחייב רופא, אשר מקבל היתר לעסוק בפרקטיקה פרטית, להוריד את היקף משרתו ל-95% משרה - ובהתאם, גם את השכר החודשי שיקבל - מקורו בהוראות פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).

42.
סעיף 177 לפקודה כותרתו:

"איסור עבודת-חוץ"
והוראתו:
"עובד עירייה לא יעסוק ולא ישתתף, במישרין או בעקיפין, בעבודת-חוץ".
לפי ההגדרות המצויות בסעיף 176 לפקודה -

"עובד עירייה"

הוא, אכן,

"עובד עירייה המשמש בקביעות במשרה מלאה"

ועבודת חוץ כוללת גם עיסוק בפרקטיקה פרטית, אבל,

לצד קביעת האיסור הכללי יש בפקודה הוראה המאפשרת חריגה מהאיסור, בהחלטה של מועצת העירייה [כהגדרתה בסעיף 1 לפקודה (להלן: המועצה)]; ההוראה המסמיכה נמצאת בסעיף 180 לפקודה וקובעת:
(א)
רשאית מועצה, במקרים מיוחדים, להתיר לעובד העירייה לעסוק בעבודת-חוץ גם על מנת לקבל פרס, ...
(ב)
אין מועצה רשאית להתיר לעובד העירייה לעסוק בעבודת-חוץ על מנת לקבל פרס לפי סעיף זה, אלא אם -
(1)
היא לטובת הכלל;
(2)
אינה עשויה לפגום לרעה בתפקידו של עובד העירייה;
(3)
אין בה כדי ליצור התקשרות בין העובד לבין אדם, תאגיד או מוסד העומדים במגע כספי, מסחרי או עניני עם העירייה;
(4)
העובד הצהיר על הפרס שיקבל בעדה.

43.

העירייה מסכימה, כי
"פרס"

בהקשרנו, הוא תמורה כספית, כזו המתקבלת בפרקטיקה פרטית, אלא, שלדעתה - אין לפנינו מקרה מיוחד, המצדיק מתן היתר, כאמור בסעיף זה. הואיל ואין בפקודה הוראה אחרת המסדירה את התנאים בהם יינתן היתר לעסוק בפרקטיקה פרטית ואף לא הוצג לנו כל נוהל פנימי של העירייה, המעגן את ההסדר של הפחתת היקף משרתו של רופא ביה"ח, המקבל היתר לפרקטיקה פרטית, והעמדתו על 95% ממשרה מלאה - אין קשר בין הפקודה לבין ההסדר הנוהג.

44.
הפקודה קבעה איסור כללי לעובד עירייה, במשרה מלאה, לעסוק בעבודת חוץ, הכוללת גם "פרקטיקה פרטית" אבל, היא לא התנתה מתן אישור העסקה בפרקטיקה פרטית בהפחתת היקף המשרה. היא אפשרה מתן היתר לעיסוק כזה, משמע, להתיר לעובד במשרה מלאה לעסוק בעבודת חוץ, שיכולה להיות גם עיסוק שלרופא
בפרקטיקה פרטית, ואת התנאים המפורטים לאישור כזה שאבה העירייה מהנהוג בשירות המדינה [עדות מר שדות עמ' 11, ש' 24-26], שכן, מקורו בהסכמים הקיבוציים החלים על רופאים.

45.
ערים אנו לכך שהסכם ההצטרפות הראשון בא לעולם שנים מספר לאחר שכבר נהג בעירייה ההסדר, המאפשר מתן היתר לרופא לעסוק בפרקטיקה פרטית תמורת הפחתת היקף משרתו ל-95%, ולדעתנו - אין הדבר מעיד על כך שמקורו של ההסדר בהוראות הפקודה, כגרסת העירייה, שהרי, אין בה התייחסות להסדר כזה, כלל וכלל. אנו משוכנעים, שהעירייה אימצה גם בעניין זה, הלכה למעשה, את ההסדרים שנהגו בשירות המדינה, אף קודם לחתימתה על הסכם ההצטרפות הראשון ומטעם זה נהגה עם רופאיה ברוח הדברים המוסכמים עם רופאי השירות הציבורי; לכן, לא ראתה מניעה לאמץ מאוחר יותר - באופן מפורש - את

"ההסכמים הקיבוציים בשירות הציבורי החלים על הרופאים"
, באופן רחב וגורף, כלשון הסכם ההצטרפות הראשון, מבלי שמצאה לנכון לסייג במשהו את האימוץ.

46.
ההסכמים הקיבוציים של הרופאים בשירות הציבורי אינם עומדים בסתירה להוראות הפקודה והם המקור להסדר בו עסקינן, תחילה "דה פקטו" ואחר-כך "דה יורה".

חוק הגמלאות

47.
על הזיקה בין תנאי העבודה של עובדי העירייה לבין תנאי עבודתם של עובדי המדינה, עוד קודם לחתימת העירייה על הסכמי ההצטרפות, ניתן ללמוד גם מהעובדה - שאינה שנויה במחלוקת - שמועצת העירייה החליטה, כבר בשנת 1957, לאמץ את הוראות חוק הגמלאות ולהחילן על עובדי העירייה, באשר הם.

48.
גם אם העירייה הנהיגה שינויים קלים, לעומת הנהוג בשירות המדינה, כגון - שהאישור לעסוק בפרקטיקה פרטית ניתן מדי שנה ולא לחמש שנים, כמו במדינה, או שדרשה מרופאים המקבלים היתר לעסוק בפרקטיקה פרטית להקטין את היקף משרתם ל-95%, על מנת לנצל את חלקי המשרה שהופחתו, במצטבר, לשם העסקת רופאים אחרים - אין היא רשאית לסטות מהוראות חוק הגמלאות, אותן אימצה, ללא אמירה מפורשת וברורה, שהאימוץ אינו כולל סעיף מסויים. גם בקשר לאימוץ חוק בגמלאות על-ידי העירייה לא הוצגה לנו כל הסתייגות או התנייה. על כן, הוראות חוק הגמלאות חלות על יחסי העירייה עם עובדיה, ובהם רופאי ביה"ח, עוד קודם שהצטרפה העירייה - בחתימה פורמאלית - להסכמים הקיבוציים של הרופאים בשירות הציבורי. מכאן, שכבר בשנה הראשונה בה קיבל התובע היתר לעסוק בפרקטיקה פרטית והפחיתו את היקף משרתו, ברישומים, לכדי 95% משרה, חל עליו סעיף 12(א)(6) לחוק הגמלאות, שזו לשונו:

"תקופה שבה הועסק העובד במשרה חלקית תיחשב גבוהה יותר, אם שולמו בעדה על ידי העובד או מטעמו, בהסכמת נציב השירות ולשם רכישת זכות גמלה, תשלומים לאוצר המדינה ששיעורם חושב לפי כללים שנקבעו בתקנות על בסיס ההפרש שבין משכורתו של העובד במשרתו החלקית לבין המשכורת של המשרה המלאה או המשכורת של המשרה שחלקיותה גבוהה יותר, הכל לפי העניין."

49.
סעיף זה אפשר רכישת זכות לגמלה, בגין חלק המשרה שהופחת ממשרתו של רופא בביה"ח עקב מתן היתר לעסוק
בפרקטיקה פרטית [5%], עוד לפני שהסדר כאמור, לפי ההסכמים הקיבוציים של הרופאים בשירות הציבורי, אומץ על-ידי העירייה בהסכמי ההצטרפות.

50.
חוק הגמלאות לא קבע מועד לשם מימוש הזכות הנ"ל ולא ציין הגבלה על לרכישת השלמת גמלה על ידי מי שמשרתו הופחתה בשיעור כלשהו דרך קבע ולא הוצג לנו סייג כלשהו לכך.

ההנמקה לסירוב

51.
החלטת הסירוב, אותה קיבל - לגרסת העירייה - ראש העיר והודעה עליה, כמו גם הסברים לה, נשלחו לב"כ התובע במכתב של מר שדות מיום 2.2.04. למעשה, בחקירתו הנגדית הודה מר שדות, כי הסירוב מקורו במדיניות של העירייה ואינו קשור בנתוניו האישיים של התובע [עמ' 12, ש' 26-28]. הטעמים לגישה השלילית של העירייה הוצגו בהחלטת הסירוב כך:

א.
ראש העיר - הממלא את התפקיד הנתון לנציב שירות המדינה לפי חוק הגמלאות, שאומץ על-ידי העירייה -

"לא נתן הסכמתו לרכישת זכויות לגימלה כמבוקש ע"י ד"ר וולר"
;

ב.
"רכישת זכויות לגימלה אינה דבר שבשיגרה אינה חלה על עובדים המועסקים

באופן קבוע
בחלקיות משרה" [
ההדגשה במקור], והיא יכולה להיעשות רק לתקופה מצומצמת
"כאשר עובד יוצא לחל"ת ..."
;

ג.
העירייה אינה קופת פנסיה

"ואינה יכולה לאפשר רכישת זכויות לגימלה ע"י עובדים, כאשר אלה לא נתנו תפוקה למערכת בגין הזכויות אותם הם מבקשים לרכוש"
;

ד.
מתן זכות לרופא העובד משרה חלקית לרכוש זכויות לגמלה עד משרה מלאה מפלה בינו לבין עובדים חסרי יכולת כלכלית.

52.
כל הנימוקים שהובאו לעיל אינם יכולים לעמוד כנגד ההתחייבויות שלקחה על עצמה העירייה - בין בהחלת חוק הגמלאות, כלשונו, על עובדי העירייה ובין באימוץ ההסכמים הקיבוציים החלים על הרופאים בשירות הציבורי.

53.
לא די בטענה, שראש העיר

"לא נתן הסכמתו ל רכישת זכויות ...".
היה על ראש העיר לנמק את אי מתן ההסכמה ואם מבקשים לראות בתרוצים שנכתבו אחר-כך, כמשקפים את הטעמים לסירוב, דעתנו היא, כי אין בהם ממש:
ראשית
- התנאים הנוספים, שהציבה העירייה כתנאי לרכישת זכויות לגמלה - שלא מדובר בעובד המועסק באופן קבוע בחלקיות משרה, אלא, רק אם יצא לחל"ת לתקופה מצומצמת - הינם תנאים שאין להם עיגון בלשון ההוראות המחייבות, בחוק הגמלאות או בהסכמים הקיבוציים.
שנית
- מדיניות שאינה מתירה - באופן טוטאלי, ללא אבחנה בין עובדים וללא הפעלת שיקול דעת לפי נסיבות כל מקרה - מימוש של זכות, אשר קיימת בהוראות חוק הגמלאות, ככלל, והוענקה באופן מפורש וחד משמעי בהסכמים קיבוציים תקפים של רופאי ביה"ח, בפרט, הינה מדיניות בלתי סבירה בעליל ואף יש בה משום התנהגות בחוסר תום לב. היה על העירייה לבדוק את משמעות הוראות ההסכמים הקיבוציים אותם אימצה, לפני שחתמה על הסכמי ההצטרפות, ולא ליצור מצג של קבלת הנהוג והמקובל בשירות הציבורי לגבי רופאים, מחד, וסירוב לנהוג כך כלפי רופאיה, ללא כל איבחון, מאידך.
שלישית
- הטענה שלא ניתנה "תפוקה למערכת" נדחתה, עובדתית, הואיל והוכח, כי התובע, כמו עוד רופאים בביה"ח, המשיך לתת למערכת שעות עבודה בהיקף של משרה מלאה, על אף שקיבל תמורה כספית רק לפי 95% משרה. זאת עשה, לפי הבנתו את ההסדר המוסכם בהסכמים הקיבוציים, אשר מצד אחד מחייב רופא במשרה מלאה, הרוצה לקבל היתר לפרקטיקה פרטית, להמשיך לעבוד באותו היקף שעות של משרה מלאה, אבל, להסכים להפחתה של 5% בשכרו ומצד שני מאפשר לו לרכוש את השלמת הזכויות לפנסיה, עד 100% משרה, בגין חלק המשרה שהופחת בתשלום השוטף, אם יהיה מעוניין בכך ועל חשבונו, לפי החישובים והכללים הנהוגים, בעניין זה, אצל המעסיקים בשירות הציבורי ובראשם המדינה. התובע מצידו עמד בחלקו ואילו העירייה מצידה, התעלמה, בחוסר הגינות, מהחלק שלה, כמתחייב על-פי ההסכמים הקיבוציים.
רביעית
- טענת האפליה בין עובדים בעלי יכולת כלכלית לבין עובדים חסרי יכולת כלכלית לרכוש השלמת זכויות לגמלה היא טענה מיתממת הן משום שהיא יוצאת נגד עצם קיומו של כלל המאפשר רכישת זכויות, וזה נקבע, כזכור, בחקיקה ראשית, והן משום שהיא מתעלמת משוני רלבנטי ומשמעותי הקיים בין עובדים והוא העובדה שעברו הכשרה מקצועית אחרת, המביאה לכך שיהיה תוכן ייחודי בהסכמים הקיבוציים של סקטור זה או אחר, לרבות טבלאות שכר שונות לכל דירוג ודירוג.
ויוער בשולי פרק זה - כלל איננו יודעים באיזה סדרי גודל של תשלומים מדובר, שכן, העירייה לא טרחה לגבות את האמירות שהופרחו בכתב-ההגנה, בדבר הפערים בשיעורי התשלום עבור רכישת הזכויות לעומת הימלה שתשולם [סעיף 32] או בדבר

"התמוטטותה הכלכלית של המערכת"
[סעיף 43], ולהדגימן בתחשיבים מפורטים או בנתונים כספיים כלשהם ולא הניחה בתצהיריה כל תשתית עובדתית לטענותיה אלה.

54.
לאור כל האמור עד כה, בהשלמה ובמצטבר - דינה של החלטת הסירוב להתבטל.
התיישנות

55.
כפי שכבר ציינו - העירייה לא פירטה את טענת ה"התיישנות", אותה העלתה בכתב-ההגנה ובסיכומיה בצורה שונה. די היה בכך כדי לדחות טענת התיישנות כלשהי. למרות זאת, נתייחס לנושא זה בקצרה, ולו כדי לסבר את העין.

56.
התובע פנה בבקשה לרכוש השלמת זכויות לגמלה במכתב מאת באת-כוחו אל מר שדות, מיום 22.1.04 [נספח תצ/4 ל-ת/1]; זאת, בגין כל השנים בהן קיבל היתר לפרקטיקה פרטית והורד היקף משרתו ל-95%. את הטענה שהועלתה לראשונה בסיכומי העירייה, כי לכל המוקדם יהא התובע זכאי לרכוש זכויות לגמלה להשלמת משרה רק משנת 2000, יש לדחות מכל וכל. לא רק בשל המועד המאוחר בו עלתה, לראשונה - והיותה נוגדת טענת התיישנות, "רגילה", של 7 שנים לאחור מיום הגשת התביעה, כאמור בכתב-ההגנה - אלא, גם, ובעיקר, משום שכפי שסקרנו לעיל העירייה החילה את ההסכמים הקיבוציים של הרופאים בשירות הציבורי, המאפשרים רכישת זכויות כאלה, כבר בהסכם ההצטרפות הראשון, ב-2/96, ובנוסף, אפשרות לרכישה כזו קיימת, משכבר הימים, בחוק הגמלאות, שהוראותיו הוחלו על עובדי העירייה שנים רבות לפני הסכמי ההצטרפות.

57.
בנוסף - משאין בחוק הגמלאות או בהסכמים הקיבוציים הרלבנטיים הוראה הקובעת מגבלה באשר למועד בו רשאי עובד, רופא בביה"ח, לבקש לממש את הזכות לרכוש השלמת גמלה בגין משרה חלקית, גם כאשר ההשלמה בה מדובר היא בגין 5% משרה, בלבד, הרי, מועד היווצרות העילה הוא יום הגשת בקשה לרכישת הזכות להשלמת הגימלה עד 100% משרה, אותה ניתן להגיש עד צאתו של העובד לגמלאות; בענייננו - פנה התובע בבקשה לרכוש את השלמת גמלתו, בגין השנים בהן קיבל תמורה לפי היקף משרה מופחת, בשל ההיתר לעסוק בפרקטיקה פרטית, בעודו עובד פעיל. עילת התביעה טרם התיישנה, אפוא.

סיכום


58.
החלטת הסירוב ניתנה שלא כדין, בניגוד להסכמים הקיבוציים התקפים ביחסי התובע והעירייה, המחייבים אותה לאפשר לרופא בביה"ח - המקבל היתר לעסוק בפרקטיקה פרטית ועקב כך מופחת התשלום החודשי השוטף שהוא מקבל לכדי 95% משרה - לרכוש על חשבונו, אם רצונו בכך, השלמת זכויות לגמלה לפי התנאים המקובלים בשירות המדינה.

59.
מאחר שהחלטת הסירוב התעלמה מההסכמים הקיבוציים והתכחשה להם, ללא כל הצדקה, אנו מכריזים בזאת על בטלותה.

60.
על העירייה לאפשר לתובע לרכוש זכויות לגמלה בגין 5% משרה מלאה של רופא במעמדו, שהופחתו מהיקף משרתו מיום שקיבל היתר לעסוק בפרקטיקה פרטית ואילך. הכל - בהתאם לכללים שהיו תקפים בשירות המדינה ביום הגשת התביעה, 10.10.04, לגבי תקופת העבר, עד אותו מועד, והשינויים שחלו בהם, ככל שהיו, מאז ועד עתה לגבי התקופה שלאחר הגשת התביעה ועד הביצוע; כך גם בעתיד - ככל שאין היום מניעה חוקית לביצוע האמור.

61.
כיוון שלא הובאו לפנינו ראיות אודות התנאים לרכישה של השלמת הזכות לגמלה ואין לדעת מה השלכה עלולה להיות עליהם לחלוף הזמן - נסתפק בקביעת העיקרון, כי על התובע לשאת בתשלום, כמקובל בשירות המדינה ברכישת זכויות מסוג זה על-ידי רופא, ועל העירייה לקבל בהקדם את הנתונים הנחוצים לשם ביצוע הרכישה מהגורם האחראי בשירות המדינה. למען הסר ספק נבהיר, כי ככל שיתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות בנושא הקשור לביצוע פסק-דין זה יהא צורך בהכרעה נפרדת, על יסוד תשתית שתונח בבוא היום.

62.
בנסיבות העניין תשתתף העירייה בהוצאות התובע בסכום של 10,000 ₪ שכר-טרחת עו"ד, בצרוף מע"מ כדין; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

63.
זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק-דין זה.

ניתן היום, 29 באוקטובר 2008 (ל' בתשרי, תשס"ט), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים, בדואר רשום
.



עדה וולקן
נציגת עובדים

משה וינטראוב
נציג מעבידים



דלית גילה
– שופטת

003469/04עב 710






עב בית דין אזורי לעבודה 3469/04 ד"ר בועז וולר נ' המרכז הרפואי בני ציון, עיריית חיפה, יונה יהב - ראש עיריית חיפה (פורסם ב-ֽ 29/10/2008)