פסקי דין על כהן אלי | פסקי דין על כהן מלכה | פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ

707/08 בשא     26/10/2008




בשא 707/08 כהן אלי, כהן מלכה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום נתניה
בשא000707/08

בתיק עיקרי: א
009942/07

בפני
:
כב' הרשם לרנר צוריאל
תאריך:
26/10/2008




בעניין
:
1 . כהן אלי

2 . כהן מלכה


ע"י ב"כ עו"ד
יצחקי אופיר

מבקשים

נ
ג
ד


בנק לאומי לישראל בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
גרוס איילת ממשרד חן-פישר

משיב



החלטה


1.
בפני
בקשת רשות להתגונן מפני תביעה כספית על סך 68,696 ש"ח, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר על ידי המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ
, נגד המבקשים, ה"ה אלי ומלכה כהן. על פי כתב התביעה, ניהלו המבקשים חשבון (להלן – "חשבון המבקשים") בסניף תל מונד של המשיב, וצברו יתרת חובה, שבגינה הוגשה התביעה.

2.
על פי הבקשה, שנתמכה בתצהירי שני המבקשים, צברו בחשבונם במרוצת השנים פקדון בסך 303,000 ש"ח, בו עשה המבקש כבשלו, תוך שהוא מעביר את הכספים מחשבון המבקשים לחשבון אחר, שנוהל על ידי המבקש, מר כהן, בשותפות עם אחד, מר עמי חג'ג' (להלן –


"חשבון השותפות"). אותו מר חג'ג', כך אליבא דמבקשים, הונה אותם, ומשך כספים מחשבון השותפות, תוך הותרת חובות. המבקש הוחתם, בלא ידיעתו, על כתבי קיזוז, ואילו המבקשת לא הוחתמה על דבר, ובכל זאת פעל המשיב להעביר את הכספים מחשבון המבקשים לחשבון השותפות, הכל בלא ידיעת המבקשת, ותוך שהוא יוצר בכך חוב בחשבון המבקשים. המבקשים דרשו מסמכים הנוגעים לאסמכתאות בדבר העברות כספים אלה, וכן מסמכים על פיהם ערבה המבקשת באיזה אופן שהוא לחשבון השותפות. לטענת המבקשים, אין ערבות כזאת, ואין קשר בין חשבון המבקשים לחשבון השותפות (למעט היות המבקש מבעלי 2 החשבונות). לאור האמור, לטענת המבקשים, הפר המשיב כלפי שניהם, ובמיוחד כלפי המבקשת, את חובות הזהירות והגילוי, ובכך גרם להיווצרות החוב, באופן הפוטר את המבקשים מלסלק את החוב שנצבר.

3.
בדיון שהתקיים בפני
, נחקרו 2 המבקשים. בחקירת המבקשת התברר, כי חשבון המבקשים נפתח בשנת 1993, כי לכל אחד מהמבקשים היתה סמכות לפעול לבדו בחשבון (אם כי המבקשת לא ידעה להסביר את תוכן המסמך מב/1 שהוצג לה, והמסמיך את המבקשים כאמור), וכי עד לפתיחת חשבון השותפות היתה המבקשת מעודכנת, פחות או יותר, במתרחש בו. לדבריה, ב-3 או 4 שנים האחרונות, רצתה להשתמש בכסף שבחשבון המבקשים כדי לסלק משכנתה, אך מנהל סניף המשיב יעץ לה לא לעשות כן, אם כי הבטיח לה כי איש לא יוכל לגעת בכסף. מקור הכספים נותר בגדר תעלומה, שכן לכאורה מדבריה עולה, כי שיחתה עם מנהל הסניף היתה "ברגע שהפקדתי את הכסף", וכי אין המדובר בכסף שנצבר לאורך שנים. בהמשך, אמרה הסכום לא הופקד בבת אחת אלא "במהלך החשבון", אך אז תיקנה ואמרה כי הדבר היה "במהלך השנים האחרונות", אך בהמשך שוב נראה כי חזרה לגרסה של איסוף הכסף לאורך תקופה ארוכה. כמו-כן, הכחישה המבקשת ידיעה אודות כספים שלכאורה הועברו מחשבון השותפות לחשבון המבקשים, בסכומים גדולים. המבקשת לא ידעה לאשר או להכחיש, כי מסמכים הומצאו לעורך-דינה, ואף לא ידעה לספר דבר אודות המסמכים החסרים. המבקש, בתורו, אישר את חתימתו על כתבי קיזוז שנמסרו למשיב, אך טען כי לא ידע מהם מסמכים אלה כשחתם עליהם (בשנת 2006). גם המבקש לא ידע לאשר קיומן של העברות כספים מחשבון השותפות לחשבון המבקשים. המבקש אישר, עם זאת, כי חתם על מסמכי הלוואה בסך 100,000 ש"ח, למרות שלכאורה לא ביקש אותה. המבקש עצמו לא נחקר אודות המסמכים שנדרשו ולכאורה לא סופקו.

4.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. המבקשים חזרו על טענותיהם, והדגישו את העובדה שגרסתם לא נסתרה, וכי מסמכים שנדרשו לא הומצאו. המשיב, מצדו, הדגיש את העובדה שהמבקש לא הכחיש את ידיעתו אודות העברות הכספים לחשבון השותפות, ואילו המבקשת מושתקת מלטעון בעניין זה, לאור היות המבקש מוסמך לפעול לבדו בחשבון. עוד הוא טוען, כי מאחר שממילא ההעברות בוצעו כדין, אין כל יסוד לתת רשות להתגונן על סמך אי-המצאת מסמכים הנוגעים להעברות אלה, שכן המסמכים לא באו לתמוך בטענת הגנה לגיטימית. לשיטת המשיב, עיקר טענות המבקשת מופנות, למעשה, כלפי המבקש, ואין בכוחה להסיטן כלפי המשיב. הטענה האחת המופנית כנגד המשיב, היא הבטחתו-כביכול של מנהל הסניף שאיש לא ייגע בכספים, נטענה בלא פירוט אודות הסכום שהופקד אותה עת, או שהוחזק אותה עת בפקדון.

5.
דין הבקשה להידחות, ומטעמי המשיב, כפי שפורטו לעיל. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'...
"על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.
"תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית-משפט זה לאמור: '...לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים"...' (ע"א 594/85, בעמ' 722)..."

6.
באשר למבקש, ברי כי אין לו כל הגנה שהיא. המבקש ניהל את 2 החשבונות, ופעל בהם, כפי שהוכח במישרין. המבקש חתם על כתבי קיזוז, ואף לא הכחיש את ידיעתו אודות העברת הכספים. איני רואה כיצד יוכל הוא להתגונן בטענה שהבנק התרשל באופן כלשהו, או הפר כלפיו חובה כלשהי.

7.
מצבה של המבקשת מורכב מעט יותר, שכן לא הופרכה גרסתה כי לא היתה מעורבת במישרין בניהול החשבון, או כי לא ידעה אודות ההעברות. עם זאת, המבקשת אישרה את חתימתה על כתב ההרשאה לפעולות בחשבון (מב/1), והגם שטענה כי אינה מבינה את המסמך, קשה להניח – בלא טענה מפורשת על כך – שבמשך 15 שנות ניהול החשבון היתה היא מעורבת בכל פעולה ופעולה בחשבון, ומטבע הדברים שידעה כי המבקש מוסמך אף הוא לפעול בחשבון לבדו. אכן, נראה כי לולי טענת המבקשת אודות פגישתה עם מנהל סניף המשיב, לא היה כל מקום לשקול אם בפיה טענת הגנה הראויה להתברר, ועתה מונחת כל הגנתה על אותה פגישה. באשר לפגישה זו, אכן צודקת ב"כ המשיב המלומדת, כי המבקשת לא השכילה להניח תשתית עובדתית מפורטת דיה, כדי שנדע מה בדיוק ארע באותה פגישה, כמה כסף היה מופקד אז בחשבון, ומה מקורו. סבור אני, שבמקרה דנן, לא עלה בידי המבקשת לפרוס "מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של [הגנתה]", כלשון בית המשפט העליון בציטוט דלעיל, ומשכך – דין בקשתה להידחות.

8.
גם הטענה אודות אי-המצאת מסמכים לא תוכל להועיל למבקשים, באשר אלה נועדו, לדבריהם, לביסוס הטענות אודות ההעברות, וטענות אלה נדחו לגופן. מה היו המסמכים מועילים, איפוא, למעט לצורך שליית טענות חדשות מתוכן, ולא לכך נועדה ההלכה, כי אי-המצאת מסמכים עשויה להצדיק מתן רשות להתגונן.

9.
אני דוחה, איפוא, את בקשת הרשות להתגונן, ונותן בזה פסק-דין על פי כתב התביעה. המבקשים ישאו בהוצאות הבקשה והדיון בסך של 1,800 ש"ח בצירוף מע"מ. ב"כ המשיב תמציא פסיקתה לחתימתי.


ניתנה היום כ"ז בתשרי, תשס"ט (26 באוקטובר 2008) בלשכתי.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


לרנר צוריאל
, רשם







בשא בית משפט שלום 707/08 כהן אלי, כהן מלכה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/10/2008)