פסקי דין על אריה גונן | פסקי דין על פקיד שומה חיפה

477/02 עא     09/07/2002




עא 477/02 אריה גונן נ' פקיד שומה חיפה





בבית המשפט העליון
ע"א ‎477/02 - א'
בפני
: כבוד הרשם עודד שחם

המערער: אריה גונן

נגד

המשיב: פקיד שומה חיפה

בקשה למחיקת ערעור

החלטה
בפני
י בקשה למחיקת הערעור שבכותרת.

‎1. הערעור מופנה נגד החלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה, שניתנה במסגרת ערעורים שהגיש המערער על שומות מס שהוציא לו המשיב. ההחלטה ניתנה ביום ‎11.12.01. בהחלטה, הנושאת כותרת של "

פסק דין
חלקי", נדונה שאלה אחת, שהועמדה להכרעת בית המשפט, והיא האם היה המערער תושב ישראל בשנים ‎1990 - 1991. שאלה זו היתה רלוונטית לדיון, כך עולה מהחלטת בית משפט קמא, נוכח מחלוקת בין הצדדים בדבר תחולתה של הוראת סעיף ‎5(1)(ג) לפקודת מס הכנסה, הקובע אימתי תהא הכנסה נחשבת להכנסה שהופקה בישראל. לטענת המשיב, המדובר בהחלטה אחרת, ולא ב

פסק דין
, ולפיכך לא עומדת למערער זכות ערעור כנגד ההחלטה, כי אם הזכות לתקוף את ההחלטה בדרך של בקשת רשות לערער.

‎2. מקור ההבחנה בין

פסק דין
, הנתון לערעור בזכות, לבין החלטה אחרת, הנתונה לערעור ברשות, בחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - ‎1984. החלטה המסיימת את הדיון ו'סוגרת את התיק' היא

פסק דין
, שעליו יוכל בעל דין שקופח לערער, וכל החלטה שאינה מסיימת את הדיון 'מבחינה פורמלית' היא ''החלטה אחרת שעליה אין מערערים אלא ברשות .. או בלא רשות, ביחד עם פסק הדין שניתן במשפט" (דברי כב' השופט זוסמן בע"א ‎226/61 דורון נ' צחובל פ"ד טז ‎1911, בעמוד ‎1920).

‎3. מבחן עזר נוסף, המשמש למיונה הנכון של החלטה אשר אינה מסיימת את התיק לגמרי, הוא המבחן המבחין בין החלטה המהווה סוף פסוק לעניין סעד או צד להתדיינות, לבין החלטה הקובעת מנגנון או תשתית לצורך הכרעה בסעד שנתבקש. השאלה היא, האם ניתן לאחד הצדדים סעד סופי אותו ביקש. תשובה חיובית לשאלה זו משמעה שניתן

פסק דין
לגבי אותו צד ולגבי אותו סעד. תשובה שלילית לשאלה זו מלמדת, כי מדובר בהכרעה בפלוגתא בין הצדדים, המהווה בסיס להמשך ההתדיינות ביניהם או קובעת מנגנון להכרעה בסכסוך ביניהם, וככזו ב"החלטה אחרת". במסגרת זו, נבחנת השאלה, האם הסעד בו מדובר הוא סעד עצמאי העומד על רגליו שלו - שאז בפני
נו

פסק דין
, לעניין אותו סעד, או שמא מדובר בסעד אשר מהווה שלב בקביעת הסעד הסופי שבית המשפט התבקש לפסוק, שאז מדובר בהחלטה אחרת (ראו פסק דינה של השופטת ד' דורנר בע"א ‎6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט פ"ד נא(‎4) 354, 363; ראו גם י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין (ירושלים, ‎1995) בעמוד ‎773; ראו גם פסק דינו של כב' השופט בייסקי בע"א ‎609/78 קן תור נ' גלבוע, פ"ד לד(‎1) 239, בפיסקה ‎2 לפסק הדין).

‎4. מבחנים אלה מחייבים להידרש לכתבי הטענות של הצדדים, מהם עולה מהן העילות ומהם הסעדים הנתבעים. בהליך מן הסוג שבכותרת, של ערעור על שומה על פי תקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), התשל"ט-‎1978, הודעת הערעור ונימוקיו שקולים לכתב התביעה, הפותח את ההליך (ראו דברי השופט ד' לוין ברע"א ‎1436/90 ארד נ' מנהל מס ערך מוסף פ"ד מו(‎5) 101, בפיסקה ‎10 לפסק הדין; ראו גם ע"א ‎5568/01 הלל סטרינסקי נ' מנהל מס שבח מקרקעין פ"ד נו(‎1), 337 ,עמ' ‎339-340).

‎5. יצויין, כי הכותרת שנתן בית משפט קמא להחלטתו "

פסק דין
חלקי", אין בה כדי להכריע את גורל סיווגה של החלטת בית המשפט. השאלה איננה נחתכת על פי הכותרת שניתנה להחלטה, אלא במהותה של ההחלטה. כבר צויין, כי "השאלה אם '

פסק דין
' או 'החלטה אחרת' יצא מתחת ידי בית המשפט, לא על פי הכינוי שבכותרת תמצא הכרעתה" (דברי השופט בייסקי בע"א ‎609/78 קן תור נ' גלבוע פ"ד לד(‎1) 739, בפיסקה ‎1 לפסק דינו).

‎6. על רקע עקרונות אלה ניתן לפנות למקרה שבפני
י.

בהודעה המפרשת את נימוקי הערעור שהגיש המערער, מיום ‎27.9.98, עולה כי בית המשפט נתבקש להכריז על שומת המשיב כבטלה מעיקרה בהיותה נוגדת את הוראות הפקודה, בין השאר עקב אי היות המבקש ואשתו תושבי ישראל בשנת המס ‎1991. כן הועלו טענות פרטניות נגד השומה. אין מחלוקת, כי אילו נתקבלה טענת המערער על ידי בית משפט קמא, היה מדובר ב

פסק דין
, שכן היה בהחלטה כזו משום קבלת הערעור כולו, המהווה

פסק דין
סופי. בכך אין כדי להכריע בעניין שבפני
י. אכן, שלא כטענת המערער, אין בהכרח סימטריה בין החלטה המקבלת טענה פלונית, לבין החלטה הדוחה אותה, לעניין זכות הערעור. כך, כאשר מדובר בהכרעה בדבר חבותו של נתבע בנזיקין, החלטה הקובעת העדר חבות היא

פסק דין
סופי, המהווה סוף פסוק לתביעה נגד אותו נתבע, ופסק הדין ניתן לערעור בזכות. כאשר ההחלטה מכירה בחבותו של אותו נתבע, מדובר בהחלטה אחרת, שכן החלטה כזו אינה אלא שלב בבירורה של התביעה שהוגשה.

פתרונה של השאלה שבפני
י לא ייגזר, על כן, משיקולים של סימטריה. עדין נותרת השאלה, מהו דינה של החלטה הדוחה את טענת המערער לעניין תושבותו: האם

פסק דין
היא, או החלטה אחרת.

‎7. (א) בדומה לפרשת סטרינסקי הנ"ל, אני סבור כי גם בעניין זה אין מדובר בהכרעה שהיא בבחינת מנגנון לקביעת הסעד, אלא בדחייה של אחת העילות שנטענו על ידי המערער בכתב הטענות העיקרי מטעמו, דחייה המקימה למערער זכות ערעור. אכן, ההליך בו מדובר, של ערעור על שומה, הוא "הליך שלילי" במהותו. במרכז ההליך נמצאת תקיפתה של החלטה מינהלית. עילות התקיפה יכולות להיות שונות. ניתן לתקוף את ההחלטה המינהלית, המבוטאת בשומה, בטענה בדבר טעות בזהות החייב (כפי שהיה בפרשת סטרינסקי). ניתן לתקוף את ההחלטה המינהלית בטענה בדבר העדר בסיס לחיוב החייב במס, בשל העדרו של תנאי יסודי לחיוב (כפי שנעשה במקרה שבפני
י לעניין תושבותו של המערער). בכל מקרה, טענות אלה מצויות על מישור נפרד ממישור בירורה הפרטני של החבות. קבלתן מצמיתה את החיוב במס. הן מהוות עילות עצמאיות לתקיפת השומה, אשר החלטה בהן מהווה דחייה סופית של סעד שנתבקש.

(ב) איני סבור כי ההשוואה שעורך המשיב בין החלטת בית משפט קמא להחלטות בהליכים שונים, בהן נקבעת תחילה חבות הנתבע, ואחרי כן נקבעת שאלת היקף הפיצוי, היא השוואה בת תוקף. בהליך בירורו של ערעור שומה אין בית המשפט דן בתביעה של פקיד השומה כנגד הנישום, בגידרה קובע בית המשפט, למשל, האם הנישום היה תושב המדינה בתקופה הרלוונטית. אכן, אילו כך היה, הייתי סבור כי החלטת בית משפט קמא הינה החלטה אחרת. ברם, בבירור הליך השומה נטל השכנוע הוא הפוך. משנקבעה שומה, על הנישום הנטל להפריכה ולתוקפה. ההחלטה בשאלת התושבות אינו מהווה, על כן, צעד לקראת בירורה של השומה (או של התביעה), אשר עשוי להיות בבחינת "החלטה אחרת". ההחלטה בשאלת התושבות הינה החלטה סופית באחת מעילות התקיפה בהן אוחז המערער כנגד השומה אשר הוצאה. החלטה כזו הינה, על פי המבחנים שתוארו לעיל, "

פסק דין
", אשר הדרך לתקיפתו היא על ידי ערעור בזכות, ולא ברשות.

(ג) אכן, בדומה לטענה שהועלתה בעניין סטרינסקי הנ"ל, אף טענת המערער בבית משפט קמא הייתה "...טענה מהותית, המבוססת על טענה כי נפל פגם מהותי באקט המינהלי, והיא באה להניח תשתית לסעד אופרטיבי, העומד על רגליו שלו, של ביטול האקט המינהלי האמור" (עניין סטרינסקי הנ"ל, בפיסקה ‎7(ד) להחלטה). בדומה לאותה פרשה, סעד זה, בו הכריע בית משפט קמא, הינו סעד עצמאי ובלתי תלוי בקביעות אחרות של בית משפט קמא. אין ההכרעה בו מהווה יסוד הכרחי בהמשך בירור הערעור שהגיש המערער לבית משפט קמא. היא נמצאת במישור התייחסות אחר, נפרד ואוטונומי. על כן, אני סבור כי ההכרעה האמורה היא בבחינת

פסק דין
, וכי דין בקשת המחיקה להידחות. התיק יועבר למחלקה המשפטית לצורך הכנתו של צו חדש לסיכומים בכתב, לאחר שחלף המועד להגשת סיכומי המערער על פי הצו המקורי מיום ‎28.4.02.

(ד) אוסיף עוד, כי לעניןי זה איני רואה הבדל בין המקרה שבפני
י לבין כל מקרה אחר, בו מחלק בית המשפט את הדיון, באופן שעילה אחת נדונה ומוכרעת תחילה, ורק עם תום הדיון בה נקבע האם יש צורך לדון בעילות נוספות. במצב האמור, ההכרעה בעילה שנדונה, היא הכרעה סופית, אשר ניתן לערער עליה בזכות. כך נפסק בע"א ‎327/66 גיגר נ' גיגר פ"ד כ"א (‎1) 303. באותה פרשה הוגשה לבית המשפט המחוזי תביעה למזונות, בשתי עילות. האחת נסמכה על קיומו של

פסק דין
זר; השניה, על הסכם עם אביו המנוח של הקטין אשר מזונותיו נתבעו. בית המשפט המחוזי נתן החלטה, אשר דחתה את העילה הראשונה, זו של פסק הדין הזר. בדחותו טענה כאילו המדובר בהחלטת ביניים, קבע בית המשפט כי:

"לטענה זו אין כל יסוד. ההחלטה הנדונה היתה

פסק דין
חלקי שבו הכריע בית המשפט סופית בעילה המבוססת על פסק הדין הזר. גבי עילה זו נגמרה מלאכתו של בית המשפט ושוב אינו בן חורין לחזור אליה ולשנות או לבטל את החלטתו... העובדה שבאותה תובענה ישנה עילה אחרת שטרם נדונה אינה משפיעה על סופיות הדיון בעילה שנדונה והוכרעה. אין מניעה שבתובענה אחת יינתנו על ידי בית המשפט יותר מ

פסק דין
אחד, שכל אחד מהם חותך סופית חלק ממנה, אם חלוקה כזו נראית בעיני בית-המשפט על מנת להקל, להחיש או לייעל את הדיון".

(שם, בעמוד ‎307. ראו עוד לעניין זה גם ע"א ‎304/89 גולאר חב' סינמטוגורפית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מד (‎1) 272).

דברים אלה יפים גם למקרה שבפני
י.

סוף דבר, הבקשה למחיקת הערעור נדחית. המשיב ישא בהוצאות המערער בהליך זה, בסך ‎2,500 ₪. לסכום זה יצורף מע"מ כדין, והוא ישא הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ט בתמוז תשס"ב (‎9/7/02).
עודד שחם

ר ש ם
_________________
העתק מתאים למקור ‎02004770.k03
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' ‎02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: ‎[email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: ‎www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 477/02 אריה גונן נ' פקיד שומה חיפה (פורסם ב-ֽ 09/07/2002)