פסקי דין על עו"ד יובל ליכטר | פסקי דין על גד קומרן

5139/08 עא     03/11/2008




עא 5139/08 עו"ד יובל ליכטר נ' גד קומרן




פסק-דין בתיק ע"א 5139/08



בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 5139/08



בפני
:

כבוד הנשיאה ד' ביניש


המערער:
עו"ד יובל ליכטר



נ


ג


ד



המשיב:
גד קומרן


ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו
(השופט
מ' (מריו) קליין
) מיום 15.5.2008, שלא לפסול
עצמו מלדון בת.א. 67756/07

בשם המערער:
בעצמו


פסק-דין


ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט מ' (מריו) קליין), מיום 15.5.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של יובל ליכטר, עורך-דין במקצועו (להלן: "המערער").

1.
המערער הגיש תביעה בהליך של סדר דין מקוצר נגד גד קומרן
(להלן: "המשיב"), בגין אי תשלום שכר טרחה, בניגוד לחוזה שנחתם ביניהם ביום 27.6.2004. המשיב הגיש בקשת רשות להתגונן וביום 4.3.2008 נערך דיון בבקשה. בית המשפט החליט ביום 11.3.2008, להיעתר לבקשת המשיב וליתן לו רשות להתגונן מפני התביעה. בית המשפט הוסיף כי המסלול המועדף לסיים את המחלוקת שבפני
ו היא לפי "שכר ראוי", ולא כנכתב בחוזה. בסוף החלטתו הביע בית המשפט תחושתו לפיה בשנים האחרונות רבו המקרים בהם נתקלים השופטים בעורכי דין אשר אינם מקפידים על כללי האתיקה החלים עליהם. הסבר לכך מצא בית המשפט בעליה במספר עורכי הדין ובתחרות על כל לקוח, ההופכת ליריבות אישית והגורמת לנקיטת דפוסי התנהגות לא מקובלים.
בית המשפט הוסיף כי יש המשערים כי ריבוי מספר עורכי הדין וירידת שכר הטרחה גורמים למצב בו הטיפול בתיק מסוים יהפוך ללא רווחי. או אז רמת הטיפול עלולה להתדרדר. לחלופין, לנקוט "קיצורי דרך". בית המשפט דחה טענה אפשרית לפיה, בנסיבות אלו, חתימה על חוזה כמו זה שביסוד התביעה, הוא אילוץ הכרחי. בהתייחס לתביעה שבפני
ו, הורה בית המשפט למזכירות בית המשפט לשלוח את החלטתו למנכ"ל הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב, כדי שישקול האם בחתימה על החוזה עבר המערער עבירה אתית, אם לאו, משום שתוכן החוזה שנחתם בין בעלי הדין מנוגד, לכאורה,
להוראות סעיף 84(א) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961.

2.
בעקבות החלטה זו הגיש המערער בקשה לפסול את בית המשפט. בבקשה טען כי בהחלטתו ירד בית המשפט "לזירת ההתגוששות" שבין בעלי הדין, בכך שהעלה טענה אשר כלל לא הועלתה על ידי המשיב. בכך, לטענתו, הפך בית המשפט צד להליך, סיפח לעצמו סמכויות של בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין כדי לקבוע מהו השכר הראוי לטרחת המערער, חרף העובדה
שלא התבקש לעשות כן. במצב דברים זה, טען המערער, חדל בית המשפט להיות אובייקטיבי ומתקיים חשש כבד למשוא פנים.

3.
בית המשפט דחה - בהחלטה מפורטת ומנומקת - את הבקשה לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. בית המשפט קבע כי לא רק שאין דעתו "נעולה", אלא אף אין לו כל טינה, טרוניה או דעה קודמת וקדומה אשר יש בכוחה כדי להסיט מחשבתו מן העיקר לטפל או לחשש אובייקטיבי למשוא פנים. בית המשפט הוסיף כי אינו מכיר את בעלי הדין ואין בדעתו לסייע למי מהם, אלא לפסוק על-פי חוק. לגופן של הטענות קבע בית המשפט כי לא יכול היה לעצום עיניו לנוכח תוכן החוזה שנחתם בין בעלי הדין בו הותנה שכר טרחת עורכי הדין בתוצאות ההליך הפלילי, באופן המנוגד לחוק. בית המשפט הוסיף כי העברת החלטתו ללשכת עורכי הדין, אין בה משום הבעת עמדה או דעה בקשר לסכום שכר הטרחה המגיע למערער מלקוחו, ולפיכך, אין בכך כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. עוד קבע בית המשפט כי העלה במהלך הדיון את הבעייתיות בנושא שכר הטרחה המותנה בתוצאות הליך פלילי בפני
בא- כוחו של המערער ואף ניסה להפנות את ההליך לבדיקת השכר הראוי. בית המשפט ציין כי לאור הראיות שהובאו בפני
ו הציע לבעלי הדין כי בתמורה לשכר ראוי אשר יוסכם ביניהם, יסולק החוב. לחלופין, כי יסמיכו את בית המשפט לפסוק בהתאם להוראת סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד -1984, אך המערער סירב להצעותיו. בית המשפט הוסיף כי החליט כאמור משיקולים ענייניים בלבד, והודיע כי בכוונתו לפסוק על פי עובדות המקרה ובהתאם לדין, כפי הבנתו ומצפונו, ללא מורא וחשש למשוא פנים. בית המשפט השית על המערער הוצאות בסך של 1800 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך. מכאן הערעור שלפניי.

4.
המערער טוען בערעורו כי בית המשפט גיבש דעה קדומה שלילית עליו, שבאה לידי ביטוי בדברים שכתב בשולי החלטתו מיום 11.3.2008 ושהובאו בהרחבה לעיל. לדעתו, בית המשפט סבור כי המערער הוא אחד מאותם עורכי דין אשר את התנהגותם גינה. המערער מוסיף כי אינו טוען כנגד זכותו של בית המשפט לרדת לזירת ההתגוששות ולטעון טענות הגנה עבור המשיב, שכן בעניין זה הגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי. טענת המערער היא, איפוא, כי יש בהעלאת נושא השכר ראוי ביזמת בית המשפט, ובלא שניתנה למערער זכות להתגונן מפניה, כדי להצדיק את פסילת בית המשפט לאור חשש ממשי למשוא פנים בניהול הדיון בעניינו באופן אובייקטיבי. מדובר, לדידו, בנושא מהותי עליו ביסס בית המשפט את החלטתו, אשר לא הועלה במהלך הדיון, ואין לו זכר בפרוטוקול, אלא כהרחבת חזית מצד המשיב במהלך החקירה הנגדית, משנוכח כי טענת ההגנה הראשונית לפיה המערער כלל לא ייצג אותו, קרסה. לפיכך, לטענת המערער, היה על הבית המשפט להתעלם מהוראות החוק, לקבוע כי הגנת המשיב אינה אלא הגנת בדים ולדחות את בקשת הרשות להתגונן. או, לכל הפחות, להפנות את המערער להוראת החוק הרלוונטית ולאפשר לו לפנות ללשכת עורכי הדין בבקשה לקבוע לו שכר ראוי. המערער משיג על כך שההחלטה פורסמה ברבים, עוד לפני שהגיעה לידי הצדדים, ובכך פגעה בו ובשמו הטוב. המערער מציין עוד כי הגיש תלונה לנציבת תלונות הציבור בנוגע להתנהלות זו של בית המשפט. המערער מוסיף כי עצם השתת הוצאות עליו בסך של 1800 ₪ ללא קשר לתוצאות המשפט ובלי פרופורציה לסכום הנמוך שהציע בית המשפט כפשרה, יש בה כדי להוכיח חשש ממשי כי בית המשפט ינהל את הדיון שלא באובייקטיביות הנדרשת.

5.
המשיב אמנם לא הגיש תשובתו לערעור, ואולם, משצורפה תגובתו לבקשת הפסלות (נספח ג'), ראיתי לנכון להתייחס אליה. לטענת המשיב הטענה כי בית המשפט נוטה לצידו, מופרכת. המשיב, שביקש רשות להתגונן בטענה כי משבוטל ההליך נגדו, אינו חייב בתשלום, טוען כי במהלך הדיון העיר בית המשפט למערער מספר פעמים שמדובר בחוזה שכר המותנה בתוצאת ההליך, ולכן הציע למערער להסכים למתן הרשות להתגונן, אך המערער סירב. אשר לטענה לפיה הפרוטוקול אינו משקף את הדברים שנאמרו ענה המשיב כי הפרוטוקול משקף את "תמצית ההתרחשויות" באולם בית המשפט וכי עיקרי הדברים מופיעים בו. בעניין קביעת בית המשפט כי מדובר בחוזה בלתי חוקי, טוען המשיב כי נקבע בעבר שבית המשפט רשאי וצריך לפרש כדין חוזה המונח לפניו וליצוק לתוכו את הנסיבות החיצוניות לו. לפיכך, לדעתו, סמכותו וחובתו של בית המשפט היתה לקבוע את שקבע, אפילו דעתו של מי מבעלי הדין לא נוחה מקביעה זו. המשיב הוסיף כי אין בטענות דיוניות כשלעצמן כדי לבסס עילה לפסלות שופט. אף אין באמירה ביקורתית כלפי בעל דין, גם אם היא חורגת מן המקובל, כדי להביא לפסילת השופט. לפיכך ביקש הוא כאמור, לדחות את הבקשה.

6.
קראתי את הודעת הערעור על נספחיה, את החלטות בית המשפט ואת תגובת המשיב לבקשת הפסלות והחלטתי לדחות את הערעור. עיקר טענתו של המערער מופנית כנגד החלטת הביניים של בית המשפט מיום 11.3.2008. ההלכה בעניין זה ידועה לפיה מקומן של השגות הנובעות מחוסר שביעות רצונו של המערער מהחלטות בית המשפט ומאופן ניהול ההליכים על ידו, בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ראה ע"א 1484/08
פלונית נ' פלוני
(לא פורסם, 17.6.2008) והאסמכתאות שם; יגאל מרזל,
דיני פסלות שופט
174-178 (2006)). ואכן, המערער ציין כי הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. טענותיו הענייניות יידונו שם. אשר לטענה כי הפרוטוקול אינו משקף את מהלך הדיון במלואו, אין אלא לציין כי המערער הוא שביקש לתקן את הפרוטוקול ונענה בחיוב. אף אם אקבל את טענת המערער לפיה הפרוטוקול אינו משקף את מהלך הדיון באופן מלא, הרי שאין בעובדה זו כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ראה: ע"א 9965/06
יואל קלמס נ' יצחק ברדריאן
(לא פורסם, 22.4.2007) והאסמכתאות שם).

7.
זאת ועוד, הגשת תלונה לנציבת תלונות הציבור על השופטים בעניינו של המערער - אפילו מתקבלת תלונה או חלק ממנה - אין בה, כשלעצמה, כדי לבסס עילת פסלות, שכן מדובר בהליך נפרד שתכליתו שונה; מטרת דיני הפסלות לקדם אינטרס מרכזי של אובייקטיביות שיפוטית, בעוד שהליכי התלונות של שופטים מכח חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב - 2002, נועד לקדם התנהגות ראויה של שופטים (ע"א 4800/006
לבה מגמשת יבוא ושיווק בע"מ נ' חיים הרציג, עו"ד
(לא פורסם, 11.2.2007) והאסמכתאות שם). אף לא מצאתי יסוד לטענה כי יש בהחלטה שקיבל בית המשפט קמא, לרבות בעניין העברת ההסכם לוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב, כדי להקים עילת פסלות, שכן לא שוכנעתי כי קיימת אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער. אציין עוד כי אף שראוי היה לאפשר למערער להגיב להתרשמות בית המשפט לפיה ההסכם נשוא הדיון הינו בלתי חוקי בטרם החליט להעביר את ההסכם ללשכת עורכי הדין, הרי שאין בעובדה כי בית המשפט חדל מלעשות כן, משום עילה לפסילתו, כאמור.




8.
אשר להערותיו הכלליות של בית המשפט שנכתבו בשולי החלטתו מיום
11.3.2008 בנוגע לציבור עורכי הדין, אכן, מן הראוי היה שלא היו נכתבות. ואולם, הלכה היא כי התבטאות שופט, בעל-פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילתו של השופט ויש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. המבחן לפסילת שופט בשל עילה זו הוא: האם יש בהתבטאותו כלפי בעל דין משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, באופן המייתר את המשך המשפט בפני
ו (ראה, בין היתר, ע"א 2116/08
אהרון כובשי נ' מיכאל אסרף
(לא פורסם, 25.5.2008) והאסמכתאות שם). בחנתי את ההערות הכלליות של בית המשפט ולא מצאתי כי יש בהם כדי להקים עילת פסלות. בנסיבות העניין, אף אם בחר בית המשפט להתבטא ביחס לתופעת ריבוי עורכי הדין כיום והשלכותיה, הרי שהדברים לא נאמרו ישירות על המערער ואינם אלא הרהורי ליבו ותחושותיו של בית המשפט, אשר בוודאי שאינם מבטאים גיבוש עמדה מוגמרת כנגד המערער, באופן בו הדיון משול ל"משחק מכור" (בג"ץ 2148/94
גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון
, פ"ד מח(3) 573 (1994)).
נראה, אם כן, כי אין מדובר אלא בחשש סובייקטיבי של המערער אשר אינו מקים עילת פסלות.


על יסוד כל האמור לעיל דין הערעור להידחות.


הערעור נדחה ללא צו להוצאות.


ניתן היום, ה' בחשון התשס"ט (3.11.2008).







ה נ ש י א ה

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08051390_n01.doc

דז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,






עא בית המשפט העליון 5139/08 עו"ד יובל ליכטר נ' גד קומרן (פורסם ב-ֽ 03/11/2008)