פסקי דין על אברהם גרינפלד | פסקי דין על שמעון לסר

1981/02 א     23/06/2003




א 1981/02 אברהם גרינפלד נ' שמעון לסר




11
בתי המשפט
א 001981/02
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בפני
כב' השופט נ. ישעיה

בש"א 15196/02

23/06/03
אברהם גרינפלד

בעניין:
המבקש
א. נמדר
וא. בן עטר
ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
1 . שמעון לסר

2 . אמנון כסלו
3 . שמואל כסלו
4 . אורית כסלו
5 . שמואל שפר
6 . אהוד כסלו
כולם ע"י ב"כ עוה"ד ברקמן
ובלום
7 . נתי פריד
ע"י ב"כ עו"ד קלגסבלד
8 . יצחק ניצן
9 . שאול דרבי
ע"י ב"כ עוה"ד ארדינסט ובן נתן
10 . רפי פלד
11 . אריה גבעוני
ע"י ב"כ עו"ד גלברד וארליך
12 . בני דקל
13 . שרה כהן
ע"י ב"כ עוה"ד נ. כהן ודרחי

המשיבים
פסק דין
1. המבקש הינו בעל 2604 מניות מתוך 2,829,947 מניות מונפקות של חברת יסקל החזקות בע"מ, חברה ציבורית אשר מניותיה נסחרות בבורסה (להלן: "יסקל").
המשיבים כהנו בתקופה הרלבנטית כמנהלים דירקטורים ונושאי משרה ביסקל.
במהלך כשנה אחת (מאוגוסט 2001 עד אוגוסט 2002) ביצעה יסקל פעולות או עסקות שונות שכונו ע"י המבקש כ"הרפתקנות שלוחת רסן" שהביאו, כך לטענת המבקש, להתמוטטותה מבחינה כלכלית.
החברה חדלה לפרוע את חובותיה העומדים על סך של כ-182 מליון ₪.

טוען המבקש כי התמוטטותה הכלכלית של יסקל נעוצה בסדרת עסקאות כושלות אשר ביצעו המשיבים או חלק מהם במסגרת תפקידיהם וסמכותם בחברה. עסקאות אלה בוצעו ע"י המשיבים בחוסר תום לב תוך הפרת חובותיהם כלפי בעלי המניות והעדפת עיניינם הפרטי על פני טובתה של יסקל. לטענתו בפעולותיהם אלה הפרו המשיבים, מי פחות ומי יותר, חובת האמון בעלי המניות וכלפי החברה ועל כך חייבים הם לתת את הדין.

בכתב התביעה תובע המבקש מהמשיבים את הנזקים הכספיים שנגרמו לו עקב פעילותם ההרפתקנית, אותה הוא מפרט בכתב התביעה. המבקש לא הסתפק בכך, אלא הגיש בקשה להכיר בתביעתו כתובענה יצוגית (בש"א 15196/02). בקשה זו, אם תתקבל, תאפשר לכל בעלי המניות של יסקל להפרע מהמשיבים בגין הנזקים שנגרמו להם, לטענת המבקש, כתוצאה מפעילותם הבלתי חוקית כנושאי משרה תוך כדי הפרת חובת האמון שלהם כלפי בעלי המניות (לרבות המבקש עצמו) וכלפי יסקל.

בהסכמת באי כח כל הצדדים, הוריתי על פיצול הדיון בבקשה לאישור התביעה כייצוגית באופן שתחילה תידון ותוכרע השאלה האם למבקש - התובע - קיימת עילת תביעה אישית נגד המשיבים - הנתבעים. שאלה זו היא משפטית בעיקרה ועל כן הוסכם כי בשלב זה ולצורך ההכרעה בשאלה זו, יימנעו הצדדים מחקירת המצהירים. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב ועתה הם ממתינים להכרעתו של בית המשפט בסוגיה זו.

2. לצורך הדיון בסוגיה שבפני
אפרט בקצירת האומר את העובדות והעסקאות נשוא התובענה כפי שפורטו ע"י המבקש בכתב התביעה:

א. עסקת פויכטונגר
הסכם מיום 28.8.01 שבו התקשרו המשיבים 1-7 בהסכם עם פויכטונגר השקעות 1984 בע"מ למכירת מניותיהם ביסקל תמורת 65.60 ₪ לכל מניה. המכירה בוצעה בשני שלבים. בשלב ראשון נמכרו כ- 11.49% מהון המניות המונפק והנפרע של יסקל, ובשלב השני כ- 13.5% .התמורה שנתקבלה כנגד מכירת המניות הגיעה לסך של כ-50,000,000 ₪. כן קיבלו המשיבים 1-7 אופציות put מכוחן הם יכולים לחייב את פויכטונגר לרכוש את יתרת מניותיהם בסכום דומה לתקופה של 22 חודשים.
עסקה זו הסיטה, לטענת המבקש, את תשומת ליבם של משיבים 1-7 מחובתם לנהל את החברה באופן הוגן ו"הובילה אותם לפעול בניגוד עניינים שפגעה בחברה ובשאר בעלי מניותיה שלא היו מעורבים במכירת מניותיהם לפויכטוונגר".

ב. עסקת פורמולה
הסכם מיום 30.8.01 בין יסקל לה"ה דני וגדי גולדשטיין (להלן: "האחים גולדשטיין") שבו רכשה יסקל מניות של שתי חברות ציבוריות שמניותיהן נסחרות בבורסה: פורמולה מערכות (1985) בע"מ ופורמולה ויז'ן בע"מ. עסקה זו הייתה אמורה להתבצע בשני שלבים. בשלב הראשון: יסקל התחייבה לרכוש 600,000 מניות של פורמולה ו-900,000 מניות של פורמולה ויז'ן תמורת 25 מיליון דולר. בשלב השני, ניתנה התחייבות לרכישת 1,000,000 מניות של פורמולה ו- 1,500,000 מניות של פורמולה ויז'ן תמורת 43 מיליון דולר. השלב הראשון של העסקה התממש. מניית פורמולה נמכרה תמורת סך של 190.1 ₪, מחיר הגבוה פי 2.71 ממחירה הבורסאי. מאוחר יותר, ביום 20.2.02 השיבה יסקל לאחים גולדשטיין 245,000 מניות של פורמולה ו- 368,000 מניות של פורמולה ויז'ן, מבלי שאלה ישיבו לה תמורה שכנגד. כך שבסופה של עסקה שולם עבור מניית פורמולה סכום הגבוה פי 4.7 ממחירה הבורסאי.

ג. עסקת מיחשוב ישיר
ביום 11.3.02, התקשרה יסקל עם קבוצת מיחשוב ישיר בע"מ ומיחשוב ישיר ניהול והשקעות (1998) בע"מ בהסכם לרכישת 279,422 מניות של פורמולה בתמורה ל- 6.4 מליון דולר, רכישה שבוצעה בשיעור הגבוה ב- 76.43% ממחירן הבורסאי. על פי הנטען בכתב התביעה, שילמה יסקל למיחשוב ישיר סך של 8.7 מיליון ₪, אך בתמורה לא קיבלה שום מניה. זאת על שום כך, שבהסכם הרכישה נכללה תניה לפיה אם יסקל לא תעמוד בתשלום התמורה, מיחשוב ישיר לא תידרש להשיב לה את התמורה ששולמה עד לאותו המועד. כן נרכשו מניות פורמולה מחברת אתרי השרון חברה לפיתוח ולהשקעות בנדל"ן בע"מ ב- 36.7 מיליון ₪, מחיר הגבוה ב- 46.7% ממחירן הבורסאי.

לטענת המבקש, עסקאות אלה נערכו בעקבות הסתמכות על עצותיו של מר טל יגרמן, יועץ כלכלי שאמינותו ומקצועיותו מוטלים בספק רב, ושבדיקה מוקדמת של כישוריו ועברו הייתה מעלה כי אין להעסיקו כיועץ כלכלי לחברה, קל וחומר להסתמך על עצותיו.

ד. כן מוסיף המבקש כי המשיבים נעדרו מישיבות הדירקטוריון של יסקל בהן נידונו העסקאות הנ"ל. ביתר פירוט נטען כי המשיבים 2,3,5,6 נעדרו מפגישת הדירקטוריון מיום 13.8.01, בה נידונה עסקת פורמולה, ומהפגישה שנתקיימה ביום 19.8.01 נעדרו המשיבים 3, 5 ו-6. ואילו בישיבת הדירקטוריון מיום 29.8.01, השתתפו רק ארבעה דירקטורים: שני הדירקטורים החיצוניים (המשיבים 12 ו-13) ושני דירקטורים נוספים (המשיבים 8 ו-9), אשר נתמנו לדירקטוריון באותו היום. בעוד שהמשיבים 3, 5 ו- 6 התפטרו באותו היום מהדירקטוריון.

3. טענות הצדדים

המבקש טוען כי בהתנהגותם של המשיבים במהלך אישור העסקאות השונות הם הפרו חובות שונות המופנות ישירות גם כלפי בעלי המניות של החברה, ובכללן: חובת הזהירות, חובת התנהגות בתום לב והגינות, וחובת אמונים. כל זאת, משום שהעדיפו את טובתם האישית תחת טובת החברה וטובתם של בעלי המניות של יסקל.

כן נטען כי תביעתו האישית של המבקש כנגד המשיבים אם תאושר כתובענה ייצוגית, לא תפגע ביסקל, שכן הוראות הפטור והשיפוי הכלולות בחוזי ההעסקה של מי מהמשיבים אינן בנות תחולה בענייננו, לאור התנהגותם של המשיבים החורגת מהכיסוי הביטוחי שניתן להם.

בתגובתם, טענו המשיבים כי יש לסלק על הסף את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. זאת מכיוון שלאור עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, החברה היא זו שנושאת בהפסדים או ברווחים שנוצרים כתוצאה מהעסקאות שבוצעו. אפילו ירד, בעקבות אותן עסקאות, שווי ניירות הערך של החברה המוחזקים בידי בעלי מניותיה, הרי שירידה זו אינה אלא השתקפות של הנזק שנגרם לחברה. קרי, אין זה נזק בלתי תלוי בנזקה של החברה, ולכן אין הוא מקנה לבעל המניות עילת תביעה, שבעקבותיה הוא יכול להגיש תביעה נגד האורגנים או נושאי המשרה של החברה ולבקש את אישורה כתביעה ייצוגית, אלא לכל היותר, הוא יכול להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת, אם החברה היתה מחליטה שלא להגיש תביעה. עוד טענו המשיבים כי ממילא חובות ההתנהגות של נושאי המשרה בחברה, אשר המבקש טוען להפרתן, מופנות כלפי החברה בלבד, ולא כלפי בעלי מניותיה, ומכאן שהפרתן אינה מקנה לבעלי המניות זכות לתבוע בגין נזקיהם.

4. דיון

א. בין הצדדים נתגלעה, איפוא, המחלוקת בשאלה באיזה היקף, אם בכלל, חבים דירקטורים חובות כלפי בעלי המניות מהציבור. בעוד שבאי כח המבקש גורסים כי הוראות החוק מכירות בקיומן של חובות אמון וחובות זהירות של הדירקטורים כלפי בעלי מניות, ומסקנה זו מתחייבת גם מהגיונן של דברים, לאור עמדת הכוח בה נמצאים הדירקטורים; הרי שבאי כח המשיבים מסתמכים על הפסיקה והספרות השוללות קיומן של חובות שכאלה כלפי בעלי המניות.

שאלה זו העומדת לדיון אינה פשוטה, ויש בה פנים לכאן ולכאן. כשלעצמי, סבור אני כי כלל לא ברור שהדירקטורים אינם חבים בחובות אמון וזהירות כלפי בעלי המניות, תמיד ובכל תנאי, אם כי בעניין זה קיימות גם דעות אחרות: (ראו: צ' כהן, בעלי מניות בחברה זכויות תביעה ותרופות, (התשנ"א) 378; י' גרוס, חוק החברות החדש, (תש"ס) 286; י' כהן, דיני חברות (כרך ב') 237 - 239) וראו לאחרונה גם את פסק הדין peskin v. andersen [2001] 1 bclc 372 בו נקבעו אמות מידה לתחולתה של חובת אמונים של דירקטור כלפי בעל מניות.
וכן את
noel v. poland [2001] 2 bclc 645; willi ams v. natural life health foods [1998] 1 bclc 689.
עם זאת, איני סבור כי דרושה הכרעה בסוגיה נכבדה זו לצורך הכרעה במחלוקת שלפני, שכן אפילו אם צודק המבקש בטענתו זו, אין בכך כדי להועיל לו ודין תביעתו להדחות בשל העדר עילת תביעה אישית.

וכל כך למה? משום שהנזק לבעלי המניות ולמבקש בכלל זה, אפילו אם נגרם הוא כתוצאה של הפרת חובות המשיבים כלפי בעלי המניות של החברה, הוא מבחינה אינהרנטית פועל יוצא של הנזק שנגרם לחברה. קרי, אין לומר כי לפנינו נזק שאינו בלתי תלוי בחברה.
בע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות (פד"י נא (2) 312) נדרש בית המשפט העליון לסוגיה זו וקבע בעמ' 326 כי:

"הכלל הוא, בעיקרון, כי כאשר בעל מניות סובל נזק בלתי תלוי בנזק אותו סובלת החברה,קמה לו תביעה אישית בלתי תלויה בנזק שנגרם לחברה. אולם אם הנזק נגרם לבעל מניות עקב ירידת ערך החברה ושווי מניותיה וכל בעלי המניות ניזוקים באותה מידה, לא קמה - בדרך כלל - לבעל מניות, עילת תביעה אישית. זהו נזק משני המשקף את נזקי החברה. לכלל הנ"ל חריגים מכמה סוגים, ביניהם, נזק שנגרם כתוצאה מהפרת זכות חוזית של בעל מניות בתור שכזה או נזק שנגרם לבעל מניות או לקבוצת בעלי מניות השונה מהנזק שנגרם לבעלי מניות אחרים, או נזק שנגרם עקב קיפוח המיעוט. מקרים הנופלים לגדר החריג הם למשל, כאשר לאחר מיזוג, מוקפא מיעוט בעלי המניות על ידי בעלי מניות רוב בתנאים בלתי הוגנים, או כאשר הרוב בחברת אם, מרוקן מתוכן חברת בת בטרנזאקציות בלתי הוגנות בין חברת האם והבת" (ההדגשות שלי - נ.י)
הלכה זו נסמכה על פסיקה וספרות זרה, ובכלל זה על פסק הדין בענין: prudential assurance co. ltd. v. newman industries ltd. (no 2) [1982] 1 all e.r. 354 (c.a) שקביעתו אומצה בפסיקת ביהמ"ש זה בהמ' (ת"א) 2442/97 יקר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם).

גם כאשר ניתן היה לשייך את הנזק שנגרם לבעל המניות, להפרת חובה אישית של נושאי משרה כלפיו, חזרו בתי המשפט על ההלכה שנפסקה בעניין prudential assurance הנ"ל, לפיה אין מקום לפצות בעלי מניות במקום שבו הנזק שנגרם היה למעשה השתקפות של הנזק שנגרם לחברה.

ב. עם זאת, מצאנו בפסיקה, גם גישות אחרות לפיהן בעל המניות יכול גם אז לתבוע את הנזק שנגרם לו. ראו: פסק הדין שניתן בניו זילנדchristensen v. scott [1996] 1 nzlr 273, וכן barings plc. (in administration) and another v. coopers & lybrand (a firm) and others [1997] 1 bclc 427 . וראו גם את gerber garment technology inc. v. lectra systems [1997] r.p.c 443 . גם בספרות נמתחה ביקורת על הגישה השוללת עילת תביעה מבעל המניות של החברה (ראו: m.j sterling, the theory and policy of shareholder actions in tort 50 mlr. 468, 470-474 (1987).

ג. לאחרונה נדרש בית הלורדים לסוגיה זו ובפסק הדין (johnson v gore wood [2001] 2 wlr 72) עמד על הגישות השונות לסוגיה שבפני
נו, תוך קביעת אמות מידה על פיהן תיבחן השאלה אם לבעל המניות קיימת עילת תביעה. על- פי פסק הדין, מקום שבו הופרו חובות שהיו מופנות גם כלפי החברה וגם כלפי בעל המניות, ובשל כך נגרם נזק לחברה ולבעל המניות, הרי שבעל המניות יוכל לתבוע בגין הנזק שנגרם לו, רק אם מדובר בנזק נפרד ומובחן, ובלשונו של בית המשפט:

"where a company suffers loss caused by a breach of duty to it, and a shareholder suffers a loss separate and distinct from that suffered by the company caused by breach of a duty independently owed to the shareholder, each may sue to recover the loss caused to it by breach of the duty owed to it but neither may recover loss caused to the other by breach of the duty owed to that other".
בית המשפט ציין שם כי נזק אישי שמתבטא בירידת ערך מניות אינו עונה להגדרה של נזק נפרד ומובחן.

ד. על פי אמות מידה אלה, המקובלות עלי, המקרה שבפני
נו נופל לגדר אותם מקרים שאינם מקנים לבעלי המניות עילת תביעה, שהרי המבקש לא טען לנזק אחר, מלבד הירידה בערך מניותיו.

אני סבור כי תוצאה זו, העולה בקנה אחד גם עם הפסיקה בישראל, היא התוצאה הראויה. יש בה האיזון הראוי בין השמירה על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, לבין שמירה על האינטרסים של בעלי המניות, שלא יצאו כשידיהם על ראשיהם, שכן שמורה להם עדיין הזכות, במקרים הדומים למקרה שבפני
נו, להגיש תביעה על דרך של תביעה נגזרת, אם החברה לא תתבע את נזקיה מהמעוולים, לרבות מנושאי התפקידים בה.

ה. אף העובדה כי לפנינו בקשה לאישור תובענה ייצוגית אין בה כדי לשנות ממסקנתי. התובענה הייצוגית היא מכשיר רב ערך, אשר נועד להתמודד עם תופעת תת האכיפה המתרחשת כאשר גופים גדולים גורמים לנזק קל יחסית לניזוקים רבים, כך שהנזק האינדיבידואלי של כל ניזוק הוא קטן ובשל כך אין לו תמריץ לתבוע בגין נזקיו. למכשיר זה יתרונות וחסרונות (לסקירתם ראו: רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ ואח' (טרם פורסם)). עם זאת דחייתה של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית במקרה זה, אין בה כדי ליצור תת אכיפה, שכן לחברה קיימת עילת תביעה, לכאורית לפחות, נגד המשיבים, או מי מהם, ובמקרה הצורך יהיה רשאי המבקש להתבסס עליה ולהגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד המשיבים בשם יסקל.

ו. אוסיף ואציין כי אין מדובר במקרה זה בטענה בדבר קיפוח מיעוט, טענה שצויינה בפרשת "מגן וקשת" כחריג אפשרי לכלל, לפיו ירידת ערך המניות לא תקנה עילה אישית לבעלי המניות. מהעובדות המפורטות בכתב התביעה לא עולה, ולו גם בדוחק, טענה של קיפוח בעלי מניות המיעוט בחברה. הטענות שהעלה המבקש עניינן בעסקאות כושלות של החברה שבוצעו ברשלנות או תוך דאגה לאינטרסים של המשיבים בלבד. רב המרחק בין טענות ממין אלה ובין טענות שעניינן קיפוח מיעוט.

לא למיותר להתריע, בהקשר זה, על הנוהג הנפסד שהפך לחזיון נפרץ במקומותינו, לפיו תובע ייצוגי כולל בתביעתו שלל עילות תביעה, אשר לעיתים, אינן מתיישבות האחת עם רעותה. נוהג פסול זה, מקשה על התגוננותם של הנתבעים, במיוחד כאשר העילות נטענות באופן כללי, ללא ייחוסן המפורש למי מהנתבעים, כמו במקרה שלפני. לעיתים יש בכך אף כדי להשליך על מסוגלותו של בא כוח התובע לייצגו בהליכי התובענה הייצוגית (השוו: רע"א 378/96 וינבלט נ' בורנשטיין בע"מ, פ"ד נד(3) 247, 268). בכגון דא אין לנהוג לפי הכלל "כל המרבה הרי זה משובח" אלא לפי האימרה "כל המוסיף גורע".

ז. אציין כי החלטתה של הרשות לניירות ערך לשאת באופן חלקי במימון הוצאות התביעה שהוגשה, אינה מעלה ואינה מורידה ובהחלטתי לא נתתי לעובדה זו כל משקל.

5. סוף דבר:
אף אם חבים המשיבים בחובת זהירות, חובת אמון, ו/או חובת התנהגות בתום לב ובהגינות, כלפי בעלי המניות של החברה, ואפילו הופרו חובות אלה, הרי שהפרה זו אינה מקנה לבעלי המניות של החברה ולמבקש בכלל זה, עילת תביעה אישית, שכן נזקם, המתבטא בירידת שווי המניות המוחזקות על-ידם, הוא אך השתקפות נזקה של החברה.

התוצאה העולה ממסקנתי זו היא כי לא עלה בידי המבקש להראות או להצביע על קיומה של עילת תביעה אישית. משכך יש לדחות את בקשתו לאישור התביעה כייצוגית ואף את כתב התביעה עצמו, כבר בשלב זה של ההליכים המשפטיים.

המבקש ישלם לכל אחד מהמשיבים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.5,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום עד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק זה זה לב"כ הצדדים:
עוה"ד א. נמדר
, ברקמן, קלגסבלד, ארדינסט, גלברד ונ. כהן.

ניתן בלשכתי בהעדר הצדדים ביום 23.6.03.
נ. ישעיה
, שופט








א בית משפט מחוזי 1981/02 אברהם גרינפלד נ' שמעון לסר (פורסם ב-ֽ 23/06/2003)