פסקי דין על יעקובוביץ ברוך | פסקי דין על יעקובוביץ סימה | פסקי דין על (יעקב יוסף )לוי | פסקי דין על (שירן יוסף )לוי |

481/08 תק     10/11/2008




תק 481/08 יעקובוביץ ברוך, יעקובוביץ סימה נ' (יעקב יוסף )לוי, (שירן יוסף )לוי




בעניין:



בית משפט לתביעות קטנות קרית גת
תק 000481/08


בפני
:
כבוד השופט אלון אינפלד
תאריך:
10/11/2008



בעניין
:
1 . יעקובוביץ ברוך

2 . יעקובוביץ סימה





התובע


נ
ג
ד


1 . (יעקב יוסף )לוי

2 . (שירן יוסף )לוי





הנתבע


פסק דין

1.
זוהי תביעה בגין דמי שכירות ותביעה לתשלום פיצוי מוסכם אשר הוגשה על ידי המשכירים נגד השוכרים.
2.
הצדדים פרטו את הרקע לכריתת ההסכם, אשר נתקל תחילה בקשיים, שכן המשכירה עצמה, בעת עריכת ההסכם, טרם קיבלה את המושכר לידיה, מגברת בשם לודמילה אשר מכרה לה. אולם, כעולה מטיעוני הצדדים, אין מחלוקת כי בסופו של דבר נכרת הסכם שכירות, הנתבעים התגוררו בדירת התובעים והעלו דמי שכירות לתובעת.
3.
תביעה זו נוגעת לשלוש עילות:
א.
דמי השכירות בגין חודשיים אשר לא שולמו. בהקשר זה נותר, על פי כתב התביעה, חוב בסך 3300 ₪.
ב.
פיצוי מוסכם בגין אי השבת המפתחות בתום תקופת השכירות. על פי ההסכם, לטענתם, יש לשלם סכום של 50$ בגין כל יום איחור.
ג.

עוגמת נפש רבה בהתנהלות הנתבעים מולם, עמלות בגין שיקים חוזרים וריבית בגין האיחורים בתשלום.
4.
הנתבעים לא הגישו כתב הגנה, אף על פי שידעו כי הם נדרשים לעשות כן, ובחרו במודע לשמור את טיעוניהם ליום הדיון. מכיוון שמדובר בבית משפט לתביעות קטנות לא פסק את הדין בהעדר הגנה, אולם, הדבר עומד להם לרועץ שכן אין בפני
משנה סדורה בכתב אודות גרסתם, אלא דברי הנתבעת שנמסרו בעל פה בבית המשפט היום בפני
.
5.
הנתבעים לא מכחישים כי לא שילמו חודשיים דמי שכירות. עם זאת, יש להם טענות רבות אודות התנהלות המשכירים, ולמעשה טוענים טענת קיזוז בגין אירועים שונים.
6.
הנתבעים מודים שלא השיבו את מפתחות הדירה ואלה הושבו אך במעמד הדיון בפני
. אולם, לטענתם נכונים היו להשיב את המפתחות, אלא שהתובעת לא הואילה לבוא לקחת אותם, הם לא היו מוכנים ליתן את המפתחות לאחר, על מנת שלא תיטענה טענות נגדם.
7.
הטענה הראשונה של הנתבעים היא כי בהוראתה של התובעת, הגיע הדייר הקודם לדירה, עם מפתח שהיה ברשותו, על מנת להציג את הדירה לשמאי מקרקעין לשם קבלת משכנתא על הדירה. הנתבעת טענה בדיון כי אז טרם עברו לגור בדירה והאורות נשארו דולקים כחודש ימים וכך שולם חשבון חשמל גדול וחריג, שלא באשמתם. חשבון חשמל זה לא הוצג.
8.
לגבי אחד השיקים שחזרו, טענה הנתבעת כי הדבר באשמת התובעת. שכן הסיכום היה שהשיקים יופקדו ביום העשירי לכל חודש. הנתבעת משכה כספים לאחר תאריך זה מחשבונה מתוך הנחה שהשיק כבר נפרע, וכך נוצר חוב בחשבון שהביא לכך שהשיק לא כובד.
9.
הנתבעת טוענת עוד כי הבעיה העיקרית נוצרה בחודש מרץ, כאשר הנתבע עבר תאונת עבודה והנתבעים לא יכלו לשלם את דמי השכירות בגין אותו חודש. התובעת סירבה לבקשה לדחות את התשלום או לקחת סכום מזומן שהחזיקה כפיקדון בגין חודש זה. לפיכך הוסכם ששני הצדדים יחד ינסו למצוא שוכר אחר, על מנת שהנתבעים יוכלו לעזוב את הדירה מבלי שייגרם נזק לצדדים. שני הצדדים פעלו לשם כך.
10.
הנתבעת טוענת כי התובעת אמרה לה שהיא תוכל לעזוב בכל מקרה באמצע חודש אפריל. לפיכך ארזו הנתבעים את מיטלטליהם ולמעשה כבר לא היו בדירה מאז ועד תום תקופת השכירות בחודש אוגוסט. זאת, למרות שלא נמצא שוכר באותה תקופה.

11.
עוד טענה הנתבעת כי הדירה לא התקבלה כאשר היא ריקה, היה בה ציוד רב, ולפיכך אף על פי שההסכם קבע כי עליה לקבל דירת 3 חדרים, בפועל קיבלה רק דירת חדר.
12.
הטענה האחרונה מפי הנתבעת נדחית על הסף. מעבר לכך שהטענה הועלתה בסוף ולא עוררה רושם של טענה הנטענת ברצינות מלאה, הנתבעים נכנסו לדירה לאחר שנראתה להם מתאימה. הם שילמו דמי שכירות והחליטו להישאר בדירה. יתרה מכך, הנתבעת מסרה לתובעת שיש לה מספר תלונות על הדירה, אלה נמסרו בכתב (ת/1) ואין איזכור לטענה זו.
13.
יוער כי הנימוק האחרון לדחיית הטענה, מעלה צל של ממש על גרסת הנתבעים באופן כללי.
14.
מעבר לכך, אף הטענה כי למעשה הדירה נעזבה בחודש אפריל, בהסכמת התובעת, נראית תמוהה על פניה. שהרי, אם כך היו פני הדברים מדוע הנתבעים המשיכו לשלם דמי שכירות? אין זאת אלא שהייתה החלטה משותפת להמשיך את השכירות לאחר חודש אפריל, לאחר שהניסיון המוסכם לסיים את החוזה באפריל שלא עלה יפה. הנתבעים ראו עצמים מחויבים להסכם והדבר מלמד כי הסכם השכירות בין הצדדים היה בתוקף למשך כל תקופת השכירות כפי שהוסכם לכתחילה. ייתכן שנגרמה עוגמת נפש לנתבעים אשר היו "על מזוודות" באמצע אפריל. אולם, המצב הזה היה מצב מוסכם, נוכח הקשיים הכלכליים של הנתבעים, שהתקשו לשלם את דמי השכירות.
15.
לעניין הפיצוי המוסכם בגין מפתחות הדירה, על התביעה להידחות, אם כי יש מקום לפיצוי מה בגין האיחור בהשבת המפתח. עיון בסעיף 15 להסכם השכירות, אליו הפנתה התובעת, מלמד כי אכן הוסכם על פיצוי מוסכם אך אי השבת המפתח כשלעצמה אינה מהווה עילה לפיצוי קבוע מראש. אמנם, אי השבת הדירה מצדיקה פיצוי כזה, אך התובעת ציינה כי הדירה בפועל הושכרה מיד לאחרים. משמע, הנתבעים פינו את הדירה במועד.
16.
נמצא כי החזקת המפתח לא הייתה קריטית בהקשר זה. אם כי, התרשמותי החד משמעית היא שההימנעות מהשבת המפתח הייתה בחוסר תום לב. ניתן היה בהחלט למצוא דרך להשיב את המפתח, ולו בדואר רשום, או במסירה למי שהחזיק בדירה בפועל מטעם התובעים. אין הצדקה לפיצוי מוסכם, ולא נגרם נזק רב, אך יש מקום לפיצוי מה בגין אי השבת המפתח, על כל הטרחה שנגרמה לתובעים בגין כך.

17.
לעניין יתר טענות הקיזוז, אין בהם ממש. הנתבעים, כאמור, לא הוכיחו שנגרם נזק על ידי השארת החשמל לתקופה ממושכת. יתרה מזו, הם לא הוכיחו כי נזק זה היה ברשלנות התובעים. זאת, מעבר לכך שאני מאמין לתובעת, שעשתה את הרושם היותר מסודר ומאורגן מהנתבעת, כי לא הייתה מורה על כניסה לדירה ללא הסכמת הנתבעים.
18.
במהלך טענותיה של הנתבעת בעניין התנהלות התובעת, התברר מפי הנתבעת עצמה כי הנתבעים איחרו לא פעם בתשלום ושיקים שלהם חזרו. כל הקשיים של הנתבעים מול התובעת, נבעו, בסופו של דבר, מכך שהם לא שילמו את חובותיהם במועד. אמנם, חסרון כיס אינו באשמת הנתבעים, אך הוא הוביל לכך שהם אלה שלא עמדו בהסכם, בעיקרו של דבר.

19.
הנתבעת הציגה בבית המשפט מכתב בו התובעת לכאורה מוותרת על זכות תביעה. המדובר במכתב אשר נכתב כאשר הנתבע היה חולה ובמצוקה כספית קשה בשל תאונת העבודה (על פי דברי הנתבעת עצמה), כאשר הצדדים סברו שיצליחו להשכיר את הדירה לאחרים. אז שלחה התובעת מכתב יפה לעידוד הנתבע (נ/1) ובו, בין השאר, אמרה שבכוונתה להגיע "להסתדר" ואין לה כוונה לתבוע. מעבר לכך שאין בדברים הבטחה חד משמעית שלא לתבוע, ואין ויתור מפורש על זכות, הרי ששינוי הנסיבות לאחר מכן, בכל מקרה, הצדיק את הגשת התביעה.
20.
סיכומו של דבר, יש לקבל את התביעה בהקשר לדמי השכירות בסך 3300 ₪. יש מקום לפסוק לזכות התובעים סכום מסוים נוסף בגין השיקים שחזרו וההוצאות שנגרמו בגין האיחורים בתשלום. אולם, סכום זה לא יוכל להיות גבוה, שכן לא הוצגו נתונים מתאימים.
21.
התובעת עדיין מחזיקה בשיקים. התובעת הודיעה בדיון כי היא מסכימה להשיב את שיקים, ולרכז את
תביעתה בעילה החוזית בלבד, תוך ויתור על העילה שבשטר.
לפיכך, פסק הדין יותנה בהפקדת השיקים בקופת בית המשפט.

סיכום:
22.
התוצאה היא, אפוא,
שאני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך של 4000 ₪, כאשר סכום זה נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התובענה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
23.
עוד אני מחייב את הנתבעים בהוצאות משפט בסך 400 ₪.

סכום זה יישא ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

24.
בהסכמה, אני מחייב את התובעת להפקיד את כל השטרות, לרבות שיקים, שהיא מחזיקה בקופת בית המשפט, ואלה יושבו לנתבעים לאחר תשלום מלוא הסכום שנקבע לעיל.
25.
הנתבעים ישלמו את הסכומים האמורים לעיל תוך 30 יום מהיום בו תפקיד התובעת את השיקים, כאמור.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מקבלת פסק הדין, לבית משפט המחוזי בבאר שבע.
ניתן היום י"ב בחשון, תשס"ט (10 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.



אלון אינפלד
, שופט

קלדנית: אינפלד







תק בית משפט לתביעות קטנות 481/08 יעקובוביץ ברוך, יעקובוביץ סימה נ' (יעקב יוסף )לוי, (שירן יוסף )לוי (פורסם ב-ֽ 10/11/2008)