פסקי דין על ג'קסון שושן |

9661/08 בשפ     20/11/2008




בשפ 9661/08 ג'קסון שושן נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 9661/08

בבית המשפט העליון


בש"פ 9661/08



בפני
:

כבוד השופטת ע' ארבל


העורר:
ג'קסון שושן



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בבאר-שבע
מיום 6.11.08 בת"פ 8092/08 שניתנה על ידי כבוד
השופט נ' זלוצ'ובר

תאריך הישיבה:
כ"ב בחשוון תשס"ט (20.11.08)
בשם העורר:
עו"ד ש' דיוויס
בשם המשיבה:
עו"ד ת' פרוש

החלטה

1.
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' זלוצ'ובר) לפיה ייעצר העורר ויהיה ניתן לשחררו אם יפקיד סך של 10,000 ₪.

2.
ביום 2.5.2008 הוגש נגש העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סכין וסיוע לחבלה בכוונה מחמירה. לפי עובדות כתב האישום, העורר, הוא נאשם 3,
הגיע יחד עם נאשמים 1 ו-2, כשהם מצוידים בסכינים בהם החזיקו שלא כדין, למלונית שם ישבו המתלונן ואדם נוסף בשם אביאל. הנאשם 1 תקף את המתלונן ודקר אותו, בעוד העורר ומשיב 2 חסמו את דרכו של אביאל כשהם מחזיקים בסכינים, ובכך מנעו מבעדו לסייע למתלונן. לאחר שנאשם 1 דקר את המתלונן, נמלטו העורר והנאשמים האחרים מן המקום. המתלונן נפצע ואושפז.

3.
בדיון שנערך בפני
בית המשפט המחוזי ביום 9.3.2008, הוסבר לעורר שאם לא יתייצב לדיון ההוכחות ייעצר. ואולם, העורר לא התייצב לדיון אשר נקבע בתיק ליום 6.11.2008. בית המשפט המחוזי הורה לעצור את העורר, וקבע שישוחרר אם יפקיד בקופת בית המשפט 10,000 ₪. מועד תזכורת נקבע ליום 23.11.2008. על החלטה זו נסב הערר דנן.

4.
בא-כוח העורר מתרעם על כך שבית המשפט המחוזי לא נתן לעורר לטעון בעניין גובה ההפקדה, וכן לא שמע את הסבריו לאי התייצבותו. לטענת בא-כוח העורר, אין באפשרות העורר להפקיד את הסכום אותו קבע בית המשפט המחוזי. לטענתו מדובר בחייל בן 19 המשרת שירות חובה, ואשר מצוי במהלך המשפט במעצר בית ואף לא מקבל את הקצבה החודשית מהצבא ואינו נתמך על-ידי הוריו. אי לכך, משמעות החלטת בית המשפט המחוזי היא מעצר. לדברי בא-כוח העורר, מדובר במעצר כאמצעי חינוכי או עונשי ועל כן הוא פסול, וכי היה ניתן להסתפק בהצהרתו שלו כי הודיע לעורר על מועד הדיון הבא או לזמן את העורר לדיון מיוחד בו עליו להסביר את אי התייצבותו או לחלופין לקבוע ערובה על סכום נמוך יותר ואולי להוסיף ערב. עוד טוען בא-כוח העורר כי המעשים המיוחסים לעורר אינם משקפים מסוכנות. הוא ציין כי לא ברור מהחוק האם בכלל יש זכות ערר על צו הבאה.

5.
באת-כוח המדינה טענה כי אין צורך להכריע בשאלה המשפטית של זכות הערר על צו הבאה וזאת מאחר שהערר הוגש בשלב מוקדם מדי, עוד בטרם בוצע צו ההבאה שלאחריו היה מובא העורר בפני
בית משפט, וזאת במסגרת סעיף 103 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן:
החסד"פ)

. עוד ציינה כי בפרוטוקול הדיון בית המשפט אומר כי בקושי הצליחו לתאם מועד הנוח לכל הצדדים בתיק, וכי עוד בישיבה שקדמה לישיבה שאליה לא התייצב העורר, התריע בית המשפט במפורש בפני
העורר כי אם לא יתייצב ייעצר. לטענתה העורר עשה דין לעצמו ולא התייצב ולפיכך יש חשיבות לצו ההבאה ולהפקדת ערובה ברמה ההרתעתית והחינוכית. מכל מקום ציינה באת-כוח המדינה כי אם למרות הכל יורה בית המשפט על מעצרו של העורר ובא-כוחו יחשוב כי מדובר בהחלטה לא סבירה יתכן שיהיה מקום לבחון את העניין במסגרת ערר.

6.
לאחר שמיעת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל בחלקו. סעיף 99 לחסד"פ קובע:

99. צו הבאה
בית המשפט רשאי לתת בכל עת צו הבאה נגד הנאשם, אם ראה שיש צורך בכך כדי לכפות את התייצבותו למשפט במועד שנקבע.


אכן, הכללים החלים במקרה של צו הבאה, בנוגע, למשל, לעיון חוזר, ערר והבאה בפני
שופט אינם ברורים. עם זאת, לעניין הטלת ערובה נראה כי ניתן להחיל את ההוראות הרלוונטיות מסימן ו' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:
חוק המעצרים
). כך למשל הוחל ס' 47 לחוק המעצרים העוסק בתוצאות אי המצאת ערובה בעניין של עורר אשר הוצא נגדו צו הבאה בשל אי התייצבות למשפטו (בש"פ 5720/01
עבדאללה נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 19.7.01)). לפיכך אני סבורה כי ניתן ללמוד על זכות הערר בעניין זה מסעיף 53 לחוק המעצרים, ואכן ניתן למצוא החלטות של בית משפט זה אשר קיבלו עררים על גובה הפקדת הערובה שנקבעה לעוררים במסגרת צו ההבאה (בש"פ 1200/08
כעכי נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 8.2.08); בש"פ 5274/95
אליאס נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 29.8.95). עם זאת ראו והשוו לעניין ערר על צו ההבאה עצמו: בש"פ 4776/91
סלאח נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 29.10.91)).

7.
מסכימה אני עם העמדה שהביעה המדינה לפיה דרך המלך בעניינים מעין אלה היא ביצוע צו ההבאה, במקרה שלא מפקיד הנאשם את הערובה שנקבעה לו, והבאתו בפני
בית המשפט בערכאה הדיונית, שם יוכל להשמיע את טענותיו לעניין אי התייצבותו ולעניין גובה ההפקדה (ראו סעיפים 102-103 לחסד"פ). על החלטת בית המשפט בשלב זה ניתן לערור לערכאה גבוהה יותר. עם זאת, במקרה שבפני
נו הגיש העורר לערכאה הדיונית בקשה לעיון חוזר בצו ההבאה, בבקשתו העלה את טיעוניו בכתב, אך בקשתו נדחתה. במצב דברים זה, ובשים לב לנסיבות המקרה, אני סבורה כי יש מקום להתערבות בית משפט זה עוד בטרם ביצוע צו ההבאה.

8.
לא ניתן להקל ראש באי התייצבותו של העורר למשפטו. העורר הוזהר על-ידי בית המשפט בישיבה הקודמת כי אם לא יתייצב לדיון ההוכחות הראשון ייעצר. הדיון נקבע במאמצים רבים תוך התחשבות ביומנו העמוס של בית המשפט ובאפשרויותיהם של שלושה סנגורים. העורר לא מספק כל הסבר מניח את הדעת לאי התייצבותו. לפיכך, אני סבורה כי צו ההבאה שהוצא היה סביר בנסיבות העניין.


עם זאת שוכנעתי כי גובה ההפקדה שהוטלה על העורר יקשה עליו לעמוד בה ועלולה להוביל למעצרו. אמנם היה ראוי כי העורר יוכיח את אמירותיו הכלליות בדבר קושי כלכלי (למשל על-ידי הצגת תדפיסי חשבון בנק שלו). עם זאת מדובר בחייל שמצוי במעצר בית ואינו מקבל אף משכורת צבאית כפי שנמסר לי בדיון. לפיכך יש להניח כי גובה ההפקדה אכן יכביד עליו. כמו כן מדובר בפעם הראשונה שהעורר לא התייצב למשפט ויש לקוות כי זו אף הפעם האחרונה. לפיכך אני מפחיתה את גובה ההפקדה ל-5,000 ₪. במובן זה הערר מתקבל.


ניתנה היום, כ"ב בחשוון תשס"ט (20.11.08).





ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08096610_b01.doc

עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,






בשפ בית המשפט העליון 9661/08 ג'קסון שושן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 20/11/2008)