פסקי דין על מורד שאולוב | פסקי דין על אברהם לב |

7086/05 עפ     29/06/2005




עפ 7086/05 מדינת ישראל נ' מורד שאולוב, אברהם לב




בעניין:

7




בתי המשפט


בית המשפט המחוזי בבאר-שבע

עפ 007086/05


בפני
:
כב' הנשיא י. פלפל
- אב"ד
כב' השופט נ. הנדל
כב' השופט י. אלון





המערערת:


מדינת ישראל







נ ג ד


המשיבים:
1. מורד שאולוב

2. אברהם לב






מהות הערעור:
ערעור על גז"ד של בימ"ש השלום בבאר שבע (כב' השופט י. שפסר) בת.פ. 3006/04 מיום 21.12.04.

פסק דין
הנשיא י. פלפל
:
1.
כנגד המשיבים הוגש ביום 19.9.04 כתב אישום בת.פ. 3006/04 לבית משפט השלום בבאר שבע.

המשיבים הודו בעובדות שבכתב האישום והורשעו כדלקמן:

א. המשיב מס' 1 – שאולוב מורד. הורשע על כי הסיע במכוניתו מבאר שבע לפתחת ראמדין, שלושה תושבי הרשות הפלסטיניאית מבלי שהיו להם אישורי כניסה ושהייה כחוק בישראל.

ב. המשיב מס' 2 – אברהם בן משה לב. הורשע כי, במהלך חודש אוגוסט 2004
העסיק בבית העסק שלו את שלושת הפסלסטינאים שהוסעו כאמור לעיל על ידי המשיב מס' 1, מבלי שהיו להם אישורי כניסה ושהייה כחוק במדינת ישראל
.

2.
המשיב מס' 1 (שאולוב) נידון לעשרה חודשי מאסר מתוכם 4 חודשים לריצוי בפועל ויתרת התקופה על תנאי למשך שלוש שנים והוחלט שתקופת המאסר תרוצה בעבודות שירות וכן נידון לתשלום קנס בסך 5,000 ₪.

המשיב מס' 2 (לב) נידון אף הוא לעשרה חודשי מאסר מתוכם 4 חודשים לריצוי בפועל ויתרת התקופה על תנאי למשך שלוש שנים וגם לגביו הוחלט שהמאסר ירוצה בעבודות שירות.
בנוסף משיב זה נידון לתשלום קנס בסכום של 15,000 ₪.

3.
המדינה מערערת על קולת העונש וטוענת שבנסיבות העניין, ועל פי הפסיקה של בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי בבאר שבע
היה על בית המשפט קמא, לדון כל אחד מהמשיבים לעונשי מאסר לריצוי בפועל, שלא בעבודות שירות.

4.
בית המשפט קמא הקל עם המשיבים והורה שתקופת המאסר שהוטלה עליהם תרוצה בעבודות שירות מאחר וקיימות נסיבות מיוחדות להיטיב בנושא זה עם המשיבים.

לדעת בית המשפט זכויותיו של המשיב 2 רבות, עברו ללא רבב, הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, מהם אחד המשרת בצה"ל. הוא מנהל עסק, מזה שלושים שנה ומספק פרנסה, לדבריו, למאה משפחות, בהם 12 אזרחים מוגבלים. משיב זה הינו יוצא יחידה מובחרת בצה"ל ומשרת עד היום במילואים בהתנדבות והתנהגותו נורמטיבית. תרומתו החברתית מרשימה.

תוצאות שליחתו של המשיב מס' 2 לכלא תהיינה, לדעת בית המשפט "אובדן מיידי לפרנסת מאה משפחות אחרות, לרבות 12 משפחות של מוגבלים והפיכתן לנטל חברתי וכלכלי לא מבוטל".


לגבי עברו של המשיב 2, תרומתו למדינה, והמשפטים שנכתבו בגזר הדין אודות בניו וכן העובדה שהוא מעסיק 80 פועלים (באותה נשימה ב"כ המערער 2 סתרה את עצמה – וטענה שהוא מעסק 100 פועלים) העובדה שהוא מעסיק נכים ועושה מעשי צדקה – כל הדברים הללו נאמרים ע"י הסניגורית שלא טרחה, להביא ראיות לעניין העונש כלל וכלל – מקובל שסניגורו של נאשם המעוניין להביא דברים לשבחו של הנאשם עליו להביא ראיות לעניין העונש. במקרה שלנו המערערים אפילו לא טרחו להעיד להגנתם לאחר שב"כ המאשימה טען את טענותיו.

יתרה מזאת, הטענה של בית המשפט קמא כאילו אם המערער 2 ישלח לבית האסורים "יגרם אובדן מיידי לפרנסת מאה משפחות"
לא נטענה כלל על ידי הסניגורית ואיני יודע מניין בית המשפט החליט שאכן יתרחש אסון אם המערער 2ישלח לבית הסוהר וכתוצאה מכך יגרם אובדן מיידי לפרנסת 100 משפחות. יתרה מזאת, אפילו היתה הטענה נכונה כלום יתכן להשלים עם מצב שעבריין לא ישלח לכלא רק מפני שהוא מעסיק פועלים רבים?! הסניגור גם לא טענה שיש לבטל את ריצוי המאסר בעבודות שירות. לפי הגיונו של כב' בית המשפט המערער 2 גם לא יוכל לבצע עבודות שירות שכן כאשר יבצע את עבודות השירות לא יכול לנהל את מפעלו – כך שגם במקרה זה יאבד מטה לחמם של 100 עובדים.


לגבי המשיב מס' 1 בית המשפט קמא סבר, כי העבירה שעבר פחות חמורה מהעבירה שעבר המשיב השני. למשיב זה יש אומנם רישום פלילי אך הוא "אינו רלבנטי לענייננו, והוא אף ישן".
כן הביא בית משפט קמא בחשבון לטובת המשיבים, שהם הודו בהזדמנות הראשונה וחסכו "זמן שיפוטי יקר" ובית המשפט התרשם שחרטתם של השניים "כנה, תוך שהפנימו את חומרת מעשיהם".

5.
עם כל הכבוד לבית משפט קמא, ההנמקה שהביא לסטייה מרמת הענישה המקובלת, שהוכתבה על ידי בית המשפט העליון, ועם כל הכבוד גם על ידינו, אינה מצדיקה סטייה כל כך רצינית עד כדי הוראה שעונשי המאסר שהוטלו על המשיבים ירוצו בעבודות שירות.

ברוב התיקים מהסוג הזה, אם לא בכולם, הנאשמים מודים בעובדות, כך שכולם חוסכים מזמנו של בית המשפט כמו המערערים שבפני
נו. לרבים מהם אין עבר פלילי, וחלק גדול מאותם נאשמים הינם אנשים נורמטיביים וחיוביים שאין ספק ששליחתם לבית האסורים תביא להם נזק. יחד עם זאת, האינטרס הציבורי מחייב לדון כל אחד מהמשיבים לעונש מאסר לריצוי בפועל.

יצויין שדינו של המערער מס' 1 שעבר עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) הינו שתי שנות מאסר וקנס וגם דינו של המערער השני שהורשע לפי סעיף 12א(ב) הינו שתי שנות מאסר וקנס.

ב

פסק דין
שניתן על ידינו ב-14.11.04 בע.פ. 7437/04 מ"י נ. גאטס מוחמד ו-2 אח' דנו בערעור המדינה על גזר דין שניתן בבית משפט השלום בבאר שבע בת.פ. 3220/04 לפיו נדונו שלושת המשיבים בגין עבירה של כניסה ושהייה בישראל שלא כדין והמשיב מס' 1 נדון גם בשל עבירה של הסעה שלא כדין לחודש מאסר בפועל מיום המעצר ולשלושה חודשי מאסר על תנאי.
פה אחד החלטנו (השופטים נ. הנדל
ור. יפה-כ"ץ והחתום מטה) לקבל את ערעור המדינה תוך שקבעתי -
"יתכן שהמסקנה המתבקשת היא, כי הגיע הזמן להעלות את רמת הענישה של השוהים בישראל ונכנסים לתוכה שלא כדין. לדעתי אין להסתפק כיום בעונשים של שלושה או ארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל אלא יש להטיל עונשים חמורים יותר. יחד עם זאת, בשים לב לכך שהמערערת לא ביקשה להחמיר עם המשיבים ולדון אותם לתקופות מאסר ארוכות יותר מארבעה חודשים, יש להשאיר את המסקנה אם להעלות את רף הענישה בצריך עיון".

באותו עניין החלטנו לקבל את הערעור ולדון את המשיב מס' 1 שהסיע את הנאשמים וששהה בישראל שלא כחוק לחמישה חודשי מאסר בפועל ואת יתר המשיבים, אשר "רק" נכנסו ושהו בישראל שלא כדין לארבע חודשי מאסר בפועל.

ב

פסק דין
זה מצאנו לנכון לסקור לא פחות מ-11 פסקי דין, של בית המשפט העליון ושל בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר הדגישו שיש לדון נאשמים אשר עברו אותן עבירות שעברו המערערים שבפני
נו לעונשי מאסר בפועל ולא בעבודות שירות.
אין צורך לחזור על מה שנאמר בפסק הדין הנ"ל שכן הפסיקה של בית המשפט העליון ושלנו, הינה חד משמעית, שיש לדון עבריינים כמו המערערים, למספר חודשי מאסר לריצוי בפועל.

ב-3.3.05, לאחר שניתן פסק דיננו ניתנה החלטה בבית המשפט העליון על ידי כב' השופט ס. ג'ובראן ברע"פ 10730/04. כנגד המבקש הוגש כתב אישום שיחס לו עבירה של הסעת תושבי שטחים. בית משפט השלום גזר עליו 4 חודשי מאסר על תנאי. המדינה ערערה על קולת העונש ובית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעור המדינה וגזר על המבקש מאסר בפועל לתקופה של 45 יום. כב' השופט ג'ובראן דחה את בקשת רשות הערעור תוך שקבע כי –
"ההלכה הפסוקה קובעת באופן ברור וחד-משמעי, כי בעבירות כגון זו, בה הורשע המבקש: "אם אין עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, יש לגזור עליו – ואפילו הוא אדם מן הישוב שעשה מעשיו מתוך תמימות או מחמת צורך דוחק כלשהו – עונש מאסר לריצוי בפועל בלי מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות" (ראו רע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל
, פ"ד נו (1) 769).
לדידי, צדק בית-המשפט המחוזי עת קבע, כי מקרהו של המבקש איננו בגדר מקרה חריג, המצדיק אי-גזירת עונש מאסר בפועל. קביעה זו נכונה היא, ואינני רואה כל הצדקה להתיר דיון בגלגול שלישי בעניינו של המבקש. המבקש לא הצביע על קיומן של נסיבות חריגות, המחייבות סטייה ממדיניות הענישה הנ"ל, המחייבת גזירת עונש מאסר בפועל, רבים שנכשלו בעבירות מסוג זה, ולו בפעם הראשונה, הינם אנשים מן הישוב, וההרתעה הפלילית נועדה בדיוק עבורם, למען יראו ויזהרו, אם ההלכה מחילה את עצמה כמפורש על אנשים מן הישוב, קל וחומר על המבקש, אשר הודה בעובדות כתב האישום ולא הצביע על נסיבות מיוחדות בענייננו".

לפני ימים אחדים, ב-16.6.05, ניתנה החלטה נוספת באותו עניין על ידי בית המשפט העליון ברע"פ 3812/05, מחמיד מוחמד עוואד נ. מדינת ישראל
. בהליך זה, בית משפט השלום קבע שבאופן חריג אין להשית על המבקש עונש מאסר לריצוי בפועל משום עברו הנקי. המדינה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים שקיבל את הערעור והשית על המבקש עונש של שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט העליון דחה את בקשת המבקש למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וקבע כי -

"בית משפט זה הבהיר פעמים רבות כי הלכת ח'טיב עומדת בעינה ובעניין זה נקבע כי בקשות רשות ערעור בנוגע להלכת ח'טיב אינן מצדיקות רשות ערעור בערכאה שלישית (ראה לאחרונה: רע"פ 4337/05 סועאד נ' מדינת ישראל
(לא פורסם); רע"פ 876/05 בכרי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם); רע"פ 4049/05 קעדאן נ' מדינת ישראל
(לא פורסם); רע"פ 2392/05 סאמר סלימאן נ' מדינת ישראל
(לא פורסם); רע"פ 3661/05 שטרית נ' מדינת ישראל
(לא פורסם); רע"פ 10730/04 אדויאת נ' מדינת ישראל
(לא פורסם)). אך לאחרונה נקבע ברע"פ 4337/05 הנ"ל מפי המשנה לנשיא מ' חשין:
גזר הדין של בית המשפט המחוזי תואם את רף הענישה שהיתווה בית-משפט זה בעבירות על חוק הכניסה לישראל, ולצערנו נראה כי טרם בשלה העת לשינוי מדיניות זו המשרתת מטרה חשובה של בטחון הציבור"

אי לזאת אני מציע לחברי לקבל את הערעור ולדון כל אחד מן המשיבים לארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל ול-4 חודשי מאסר על תנאי לבל יעברו עבירות על חוק הכניסה לישראל – התשי"ב – 1952 וזאת רק משום שערכאת הערעור לא ממצה את חומרת העונש.


______________


י. פלפל
– נשיא



השופט נ. הנדל
:
אני מסכים.


______________


נ. הנדל
– שופט

השופט י. אלון
:
אני מסכים.


______________


י. אלון
- שופט

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' הנשיא י. פלפל
.

ניתן היום כב' בסיון תשס"ה (29 ביוני 2005) במעמד ב"כ המערערת עו"ד
________
המשיבים וב"כ עו"ד סוזי שלו.

י.פלפל – אב"ד

נ. הנדל
- שופט

י. אלון
– שופט





עו"ד שלו:
אבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל על המשיבים לששה חודשים לפחות, כדי לאפשר למשיבים להתארגן לקראת הכניסה לבית הסוהר.

עו"ד אדם:
אני מסכים לעיכוב של 45 יום ובתנאי שיהיו ערבויות וצו עיכוב יציאה מן הארץ.
הכלל הוא שעונש יש לרצות באופן מיידי.

צו

אנו מעכבים את ריצוי עונש המאסר שהוטל על המשיבים עד 15.8.05 ובמועד זה על המשיבים להתייצב לריצוי עונש המאסר במשטרת באר שבע, וזאת כפוף לכך שיוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ עד לגמר ריצוי עונש המאסר בפועל ושהמשיבים ימציאו ערבות עצמית ושל צד ג', כל אחת על סך 50,000 ₪ וזאת עד מחר בשעה 12:00.

ניתן היום כ"ב בסיון, תשס"ה (29 ביוני 2005) במעמד הצדדים.


י.פלפל – אב"ד



נ. הנדל
- שופט



י. אלון
- שופט











עפ בית משפט מחוזי 7086/05 מדינת ישראל נ' מורד שאולוב, אברהם לב (פורסם ב-ֽ 29/06/2005)