פסקי דין על אלון נאור חברה לבנין ופיתוח | פסקי דין על נאור יוסף | פסקי דין על בן אלון משה | פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ

6858/03 בשא     04/11/2003




בשא 6858/03 אלון נאור חברה לבנין ופיתוח בע"מ, נאור יוסף, בן אלון משה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט מחוזי באר שבע
בשא006858/03

בתיק עיקרי: א
007160/03

בפני
:
כב' השופטת מרוז ורדה
תאריך:
04/11/2003





בעניין:


1. אלון נאור חברה לבנין ופיתוח בע"מ
2. נאור יוסף

3. בן אלון משה



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד כוכבי דורון

המבקשים



נ
ג
ד




בנק לאומי לישראל בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד פלס עפר

המשיב



החלטה

א.
כללי


בתאריך 29.5.03, הגיש התובע, בנק לאומי לישראל, (להלן: "הבנק"), תביעה בסדר דין מקוצר, נגד הנתבעת מס' 1, חברה פרטית בע"מ, בגין חוב שהצטבר בחשבונה מס' 10100/47, בסך של מעל 4 מליון ₪. (להלן: "החשבון").

הנתבעים 2 ו - 3 הינם בעלי מניות אצל הנתבעת מס' 1.

על פי הנטען, חתמו הנתבעים 2 ו- 3 על הסכם ערבות יחידים, בגין החשבון. בשל יתרת החוב בחשבון, נדרשו הנתבעים 2 ו – 3
– לפרעו. סירובם הוליד את התביעה דנן.

בבקשה זו, עותרים הנתבעים 2 ו – 3, למחיקת הכותרת סדר דין מקוצר ולחילופין,
למתן רשות להתגונן.



ב.
רקע

1.
טרם הקמתה של המבקשת מס' 1 (להלן: "המבקשת"), שימש המבקש מס' 2, כקבלן רשום לביצוע עבודות פיתוח, במסגרת חברת י. נאור חברה לפיתוח בע"מ (להלן: "י.נאור בע"מ"). המבקש מס' 3, שימש עד שנת 1990, כמהנדס העיר אשקלון ומאוחר יותר כמומחה בניהול פרוייקטים הנדסיים, בחברת משה בן אלון הנדסה ייעוץ ופיקוח בע"מ (להלן: ("בן אלון בע"מ").


המבקשת הוקמה בשנת 1993, לשם עיסוק בייזום והקמת פרוייקטים הנדסיים. בעלי המניות בה הנן נאור בע"מ ובן אלון בע"מ, בחלקים שווים.


בשנת 94 – 95, הרחיבה המבקשת את פעילותה. המבקשים 2 ו – 3, החליטו לאחד
את פעילותם העסקית על דרך הקמת חברה חדשה חברת בת בשם: חברת אלון נאור הנדסה ופיתוח [1995]
בע"מ [להלן: "אלון - נאור בע"מ"], אשר בעלי מניותיה זהים לאלו של חברת האם.

2.
המבקשת ונאור בע"מ, ניהלו פרוייקטים משותפים רבים, בהם נטלה חלק גם חברת אלון נאור הנר השקעות בע"מ, אשר היתה חלק מקבוצת אלון – נאור.

הפעילות כללה, על פי הנטען, פרוייקטים הנדסיים גדולים מאוד, בשווי של מיליוני שקלים.

3.
המבקשים טוענים, כי בתאריך 9.5.96, פתחו בבנק חשבון ע"ש אלון - נאור בע"מ,
על פי דרישתו. לחשבון זה הוקצאה מסגרת אשראי של 150,000 ₪, ללא בטחונות. פעילות החשבון עד לשנת 1998 היתה מצומצמת,
לטענתם.

במשך תקופה , הבנק נהג להעניק למבקשים הלוואות קצרות מועד, בשיעור ריבית גבוהה, בחשבון הנ"ל.



4.
בשנת 1999 חל גידול בפעילות חשבון אלון-נאור בע"מ בבנק, אשר הוביל להסדר שהושג בין הצדדים כדלקמן:

*
החשבון ע"ש אלון נאור בע"מ בבנק איגוד – נסגר באמצעות הלוואה, שהבנק העמיד לרשות המבקשים בסך 2 מליון ₪, לתקופה בת 5 שנים, בריבית מועדפת וללא עמלה להקצאת אשראי [נספח ד', לגבי ח-ן 49300/61].

*
שיעבוד שהוטל על ידי בנק דיסקונט
מרכז מסחרי גן יבנה, הוסר באמצעות הלוואה בסך 1.65 מליון ₪, שהבנק העביר לרשות המבקשים, לתקופה בת 5 שנים. סוכם כי ההלוואה תפרע
מתוך
תמורה שתתקבל בגין נכסים שימכרו, באמצעות פרוייקט המרכז המסחרי. כמו כן,
הבנק ויתר על קנס בגין פירעון מוקדם של ההלוואה. כבטוחה, שועבדו החלקים הפנויים של המרכז המסחרי, אשר שוערכו בסכום של 1 מליון דולר. [נספח ה', ח-ן 49400/57, ע"ש אלון נאור, חברה לבניין ופיתוח
בע"מ – המבקשת].

*
אלון נאור בע"מ, שיעבדה לטובת הבנק, שני רכבים מסוג וולוו, וכן שני פיקדונות אישיים, בבעלות המבקשים 2 ו – 3, כ"א על סך 300,000 ₪, "סולו" כ"א מבעלי החברה בסך של 450,000 ₪ - סה"כ 900,000 ₪.

5.
המבקשים טוענים, כי המשיב התחייב להעמיד לרשותם הלוואה לטווח ארוך [זו שהוחלפה עם ההלוואה שניתנה מאת בנק דיסקונט], ברם, בפועל הועמדה לרשותם הלוואה לטווח הקצר. תימוכין לטענתם, מבקשים למצוא בנספח יא' לבקשה.

6.
המבקשים 2 ו – 3, טוענים,
כי נדרשו על ידי המשיב לחתום על ערבות, מוגבלת בזמן, עד למועד בו תרשם המשכנתא לטובת הבנק. לטענתם, המשיב הונה והטעה אותם. די בהתנהגות זו, כדי להקים עילה להענקת רשות להתגונן ("לענין זה ראה ע"א 1266/91, יעקב קרן נ' בנק איגוד לישראל, פ"ד מו' (4) 193").

ג.
טענות המבקשים


1.
המבקשים טוענים, כאמור, כי הבנק הפר את ההסכם עימם, בהימנעו מלהעמיד לרשותם אשראי לטווח ארוך, חרף התחייבותו ולמרות הבטוחות
שהעמידו לטובתו.

2.
המבקשים טוענים, כי עקב איומי הבנק, כי לא יכבד את המחאותיהם – הם צמצמו את פעילותם העסקית, ולפיכך נבצר מהם להקטין את יתרת החובה.

3.
המבקשים טוענים, כי הבנק נקט בצעדים, בעת ששינה את מספר החשבון, אשר היה ע"ש המשיבה בסניף אשדוד, הממוקם בסניף אשקלון, באופן שהמספר החדש היה:
10100/47ומספר הח-ן של אלון נאור בע"מ הפך ל – 10000/51. עם שינוי מספרי החשבונות – שינה הבנק את תנאי ההלוואות, שהעמיד לזכות המבקשת תוך הפרת ההסכמים שבין הצדדים. פעולותיו של הבנק, הביאו לשיתוקה של המבקשת.


בנסיבות אלו, בתאריך 21.3.2002, הושג הסדר בין הצדדים, לפיו בכפוף לתשלום חודשי של הריבית, על ידי המבקשים 2 ו –3
בסכום של 27,000 ₪
מידי חודש – יתאפשר המשך פעילותה של המבקשת.

4.
לעניין כתבי הערבות - טוענים המבקשים, כי כתבי הערבות נחתמו בכפוף להגבלת התחייבויותיה של המבקשת לסך 162,000 ₪.
משאוחדו חשבונותיהם של המבקשת ושל אלון נאור בע"מ -
השתנה היקף האובליגו של המבקשת.

לטענתם, שינוי זה
הביא, לפקיעתם של כתבי הערבות.

5.
ליווי פיננסי קלוקל בפרוייקט מתחם רפאלי באשקלון, ע"י המשיב [הבנק].


המבקשים טוענים כי פנו לבנק בבקשה לליווי פיננסי לפרוייקט המכונה מתחם רפאלי, באשקלון אשר נסמכה על דו"ח שערכו. הבנק נתן את הסכמתו העקרונית ובהסתמך עליה, נחתמו חוזים והושקעו כספים.

[לניהול הפרוייקט נפתח ח-ן נפרד שמספרו 38100/80, בחודש 4/2000 גם ח-ן זה צורף לשאר החשבונות ובהמשך הוחלף מספרו לח-ן ליווי 6500/0].
בדיעבד, בתחילת חודש ינואר 2003, הודיע הבנק למבקשים כי לא אישר את הליווי הפיננסי של הפרוייקט. צעד זה גרם למבקשים לנזקים כבדים.


המבקשים טוענים, כי במעשיו, הכשיל הבנק את הערבים וסיכל את אפשרויותיהם למלא אחר התחייבויותיהם. בנסיבות אלו, קמה למבקשים עילה לפטור מחיובם, כך לפי סעיף 6 (א) לחוק הערבות.


המבקשים העריכו את נזקיהם בסכום של 900,000 $, אשר בעטיו, כך לטענתם, קרסה המבקשת לפיכך, עומדת להם טענת קיזוז.

6.
מימוש המרכז המסחרי בגן יבנה:


המבקשים טוענים , כי ברבע האחרון של שנת 2002, נוהל מו"מ עם
הבנק ביחס למימושו של המרכז המסחרי, לטענתם, הם איתרו משקיע, אשר הסכים לרכוש את המרכז המסחרי בתמורה לסך של 1.65 מליון ₪. ההצעה נדחתה על ידי הבנק,אשר אף סירב למכור את משרדי אלון נאור. עתה מנסה הבנק לממש את השעבוד הרובץ על הנכס, ללא הצלחה. אף בהתנהגות זו, רואים המבקשים משום חוסר תום לב מטעם הבנק.

7.
המבקשים טוענים, כי הבנק כלל לא פנה אליהם ישירות בדרישה לפרעון חובה של המבקשת.

8.
על יסוד כל האמור לעיל – עותרים המבקשים להעתר לבקשה, למחוק את הכותרת או לחילופין – ליתן להם רשות להתגונן.

באשר למחיקת הכותרת – טוענים המבקשים, כי סכום התביעה אינו קצוב ונכללות בו עמלות תמוהות, ביצוע פעולות ללא אישור וכד'. כמו כן, הבנק לא צירף לתביעה פירוט חישוב הריבית, כמו גם סירב להעביר לידיהם מסמכים. על שום הטעמים הללו, זכאים הם, לטענתם, למחיקת הכותרת.

ד.
טענות המשיב:

1.
הבנק טוען, התובענה מקיימת את התנאים הנדרשים לשם הגשתה בסדרי דין מקוצר.
צורפו אליה המסמכים הנדרשים על פי החוק. לא חלה על הבנק חובה לצרף פירוט ספריו.

טענת המבקשים
בדבר חיוב בעמלות "תמוהות", אינה עילה למחיקת כותרת, אף כי אין מניעה
להעלותה במסגרת הבקשה לרשות להתגונן.

2.
הבנק טוען, כי צורפה לתובענה טבלת שיעורי הריבית המרבית, וכן פורטה בה הנוסחה לחישוב סכום התביעה. ניתן איפוא, לחשב את סכום התביעה, בדרך אריתמטית, ללא הערכה או שומה מיוחדת.


הבנק מוסיף, כי מחלוקת בנושא ריבית, עשויה לשמש שיקול בהענקת רשות להתגונן, אך אין בה כדי עילה למחיקת כותרת, בהעדר נקיבה בסכום קצוב.

ה.
תגובת המבקשים לטענות הבנק


1.
טבלת הריבית, אשר צורפה לכתב התביעה מתייחסת לתקופה חלקית, כשנה טרם הגשת התביעה, בעוד שהחוב הנטען נוצר שנים קודם לכן.

2.
סעיף 3 בכתב התביעה, המפרט לכאורה את אופן חישוב הריבית, מנוסח באופן מעורפל, המכביד על עריכת החישוב.

3.
המבקשים לא היו מודעים לשיעור ריבית בה חוייבו וכיצד חושבה. לעניין זה, הם מפנים לספרו של השופט גורן, סוגיות
בדין אזרחי, עמ' 282 (מהדורה 5); שם נאמר כי בתביעה שמוגשת ע"י הבנק, אשר עיקרה דרישת סכומי ריבית אשר הצטברו בגין חובות לקוח, ראוי שחישובו יפורט , היות והנתונים מצויים בידי הבנק. [ראה לעניין זה ע"א 105/89 קו אופ אבן יהודה נ' בנק הפועלים, ראה גם : ב"ש 836/86 נאות מרינה בת ים נ' הבנק הבינלאומי הראשון.

ו.
דיון והכרעה

לאחר בחינת טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי לשם הקמתה של תביעה בסדר דין מקוצר,
עמד הבנק בתנאים הנדרשים על פי החוק. המדובר בתביעת בנק כנגד לקוח. במעמד הגשתה נדרשת עמידה מינימאלית בתנאים העומדים ביסוד ההליך של סדר דין מקוצר, קרי צירופם של ההסכמים ופירוט היתרה הסופית [ראה: ע"א 2418/90 רלפו נ' בנק למסחר, וכן עמ' 303 ב"סוגיות בסדר דין אזרחי – מהדורה 7 – אורי גורן"]. ההסכמים אשר שומה היה על הבנק לצרפם לתובענה, הם אלו אשר על פיהם נוהלו חשבונות המבקשים. כמו-כן צורפו כתבי הערבות, נשוא התובענה ודפי חשבון של החודשים עובר להגשת התביעה לרבות אישור בדבר שיעורי הריבית שהיו נהוגים בבנק. מסמכים אלו עונים לתנאי בדבר "ראשית ראיה", הנדרש מכוח תקנה 203 לתקנות סד"א לשם הגשת תביעה בסדר דין מקוצר. [ראה ע"א 5520/90 חברת שבת שרון נ' בנק לאיגוד, בספרו של אורי גורן].

צודק הבנק בטענתו, כי בשלב הראשוני, בו אנו מצויים, אין חובה לצרף את ספרי הבנק. ניתן להסתפק בצירוף המסמכים כפי שפורטו לעיל. לפיכך, נחה דעתי כי הבנק עמד בתנאים שהחוק מעמיד לשם נקיטת הליך בסדר דין מקוצר ועל כן, בקשתו למחיקת כותרת – נדחית.


ז.
בקשת רשות להתגונן:

1.
טענות ההגנה אשר העלו המבקשים, על פניהן, מצדיקות את פתיחת שערי בית המשפט בפני
הם.

2.
הטענה לפיה שטר הערבות עליו חתמו המבקשים אינו בר תוקף, בין בשל מצג שווא, אשר
הציג הבנק לכאורה כלפיהם, בין בשל הטעייה ובין בעטיים של הפסדים, אשר נגרמו למבקשים, לטענתם, עקב מעשיו ומחדליו של הבנק, אשר האדירו את חובם, אותו נבצר מהם לפרעו.

כך, כל טענה בנפרד מקימה עילה למתן רשות להתגונן.


3.
טענות ההגנה פורטו היטב וחלקן נתמכות במסמכים. לפיכך, על פני הדברים, הן ראויות לבחינה מעמיקה. לפיכך, הונחה התשתית הראייתית, לכאורה הנדרשת לשם קבלת בקשה לרשות להתגונן.


ח.
סוף דבר

הבקשה למחיקת כותרת – תימחק.


הבקשה למתן רשות להתגונן – מתקבלת על כל חלקיה.


אין צו להוצאות.


ניתנה היום ט' בחשון, תשס"ד (4 בנובמבר 2003) בהעדר הצדדים


ו. מרוז – שופטת








בשא בית משפט מחוזי 6858/03 אלון נאור חברה לבנין ופיתוח בע"מ, נאור יוסף, בן אלון משה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/11/2003)