פסקי דין על אבנר פינק | פסקי דין על יעקב מורנו

37672/03 א     04/07/2003




א 37672/03 אבנר פינק נ' יעקב מורנו




1
בתי המשפט
בשא167575/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 37672/03

04/07/2003
תאריך:
שופט: שינמן יעקב

בפני
:

1. אבנר פינק

2. רות פינק
בעניין:
מבקשים
- נ ג ד -
1. יעקב מורנו

2. רבקה מורנו
3. מוטי מורנו
4. רונן מורנו

משיבים
החלטה

1. עניינה של החלטה זו, בבקשה שהגישו המבקשים למתן צו מניעה הטרדה מאיימת - זמני (במעמד צד אחד).

הבקשה הוגשה בהתבסס על חוק מניעת הטרדה מאיימת תשס"ב 2001 (להלן: "החוק") וביהמ"ש התבקש להוציא צו מניעה זמני בהתאם לסמכותו, על פי הוראות סעיף 5 (א) (1) - (4) לחוק [סעיף 12 לבקשה].

2. ביהמ"ש מוסמך בהתאם לסעיף 7 לחוק, לתת צו מניעה במעמד צד אחד, אם הוא סבור, כי הדבר דרוש לשם הגנה מיידית על שלומו של הנפגע.
ביום 11.06.03 ניתן על ידי, כנגד המשיבים 1 ו-2 צו, במעמד צד אחד, וביום 16.06.03 הורחב הצו גם לגבי המשיבים 3 ו-4, לפי בקשת המבקשים.
בהתייחס להוראות שבסעיף 7 (ב)לחוק,קבעתי דיון בנוכחות הצדדים ליום 18.06.03.
ב"כ המשיבים מטעמיו הוא, ביקש דחייה, ולנוכח העובדה שצו המניעה הארעי נשאר בעינו, נעניתי לבקשה והדיון נקבע ליום 25.06.03.

3. המבקשים והמשיבים 1 - 3 מתגוררים באותו בניין המצוי ברחוב בילטמור 13 בת"א (להלן: "הבניין"). המשיבים 1 ו- 2 הינם הוריהם של המשיבים 3 ו-4 והמשיב 3 מתגורר ביחד עם הוריו באותה דירה.

המבקשים מתגוררים בבניין מזה כ- 4 שנים, ולאורך כל תקופת מגוריהם בבניין, קיימים בינם ובין המשיבים סכסוכים, שהלכו והתפתחו, בקשר לדרך ניהולו של הבניין, ובעיקר בקשר לזכויות השימוש ברכוש המשותף.
סכסוכים אלו העכירו את מערכת היחסים שבין הצדדים, שהלכה והידרדרה כאמור, וממשיכה להידרדר גם בימים אלו, וכל צד מאשים את משנהו, באלימות מילולית קשה, ניסיונות השתלטות בכוח על הרכוש המשותף, קללות, יריקות, הכפשות קשות בכתב ובעל פה, ועוד כהנא וכהנא.

4. דיון במעמד הצדדים התקיים בפני
וב"כ המשיבים ויתר על חקירת המצהירים (המבקשים), ואילו ב"כ המבקשים חקר קצרות את כל המשיבים.

5. לאחר שעיינתי בתצהירי המבקשים, ושמעתי את חקירתם הנגדית של המשיבים בביהמ"ש, הגעתי לכלל מסקנה, כי קיימת בבניין באופן תמידי, תחושת איום וחרדה ולא ניתן לקיים בבניין שיגרת חיים תקינה.

מערכת יחסים עכורה וסכסוכי שכנים, מובילים לא אחת "אנשים מן הישוב" למעשים ולהתנהגויות אלימות קשות שאת תוצאותיהן, מי ישורנה!

ההתנהגות המטרידה בענייננו, רק הולכת ומתעצמת במהלך כל השנים בהם מתגוררים הצדדים באותו בניין, והיא מחמירה ועולה מידי יום בדרגתה והטרדות בודדות רבות, מסוגים שונים מצטברות למסת - משקל, המהוות פגיעה בשלוות החיים, בפרטיות ואף אולי בגוף, ויש רגליים לסברה כי טרדות אלו, אינן עומדות להיעלם מן העולם ועלולות לשוב ולפגוע בשלוות חייהם, בפרטיותם ובחירותם של המבקשים.

גם הטרדות ואיומים מרומזים, משתמעים או עקיפין, שחלקן אפילו אינם עולים לכדי עבירה פלילית, יוצרים לא אחת כמכלול, כפי שארע בענייננו, הטרדה מאיימת.

6. המשיבים בתגובתם אינם כופרים כי סכסוך השכנים "התמים" הגיע והדרדר גם מנקודת ראותם, לדרגות קשות ולרמות גבוהות, אך מטבע הדברים הם אלו שמתארים את המבקשים כמי שנוהגים "בהתנהגות בלתי מרוסנת", "השלטת טרור", "נוהגים כרצונם - לית דין ולית דיין", "משתלטים על שטחים מהרכוש המשותף", ועוד תיאורים ואירועים שונים, אשר כולם מפורטים ומועלים על הכתב בתצהירי המשיבים.

7. תצהיר המבקש, מחזיק 106 סעיפים ותצהיר המבקשת מחזיק 57 סעיפים, בהם מתוארים לפרטי פרטים, מערכת היחסים שבין הצדדים שהלכה והידרדרה לאלימות מילולית קשה, יריקות וקללות שאף הופנו כלפי ילדי המבקשים.
המבקשים אספו ותיעדו את מעשי המשיבים ואף הציגו במצורף לתצהיריהם מסמכים הכתובים על ידי המשיבים והתומכים לכאורה בטיעונים לגבי האווירה הסוררת בבניין.
המשיבים במהלך עדותם נתנו ביטוי מוחשי לתחושתם, כי דווקא המבקשים הינם אלו הממררים את חייהם. תחושות אלו, גרמו למשיבים 1 ו-2 במהלך עדותם, לנהוג בפרץ רגשות. יש להאיר כי המשיב 1 הינו נכה ואישתו המשיבה 2 רואה לעצמה תפקיד ומטרה, כפי שהעידה להגן כמעט בכל דרך על כבודו. כך למשל בעדותו של המשיב 1 הודה זה האחרון (שהינו נהג מונית) כי בדרך כלל אינו נעזר במקל הליכה, אך לדיון בביהמ"ש הופיע עם מקל כזה (פרוטוקול הדיון עמוד 6 שורה 12). המשיבה 2 שהגיבה בכעס רב על שאלה זו, העירה והפטירה כלפי המבקשים, כשיצאה ביחד עם המשיב 1 מהאולם, כי היא - מקווה שהמקל הזה יעבור אליכם או אמירה דומה לכך.

כך גם הודתה המשיבה 2, כי המודעה שנתלתה בבניין, בה כונו בין היתר המבקשים "מהמרים בקזינו", "מובטלים", "מחבקי קופת קרן קיימת" הינה פרי יצירתם וידם של המשיבים.

דוגמאות נוספות למכביר, מפורטות ומצורפות לתצהיר המשיבים ואין טעם להרבות ולפרטם בשלב זה ודי לי למעיין בתצהירי המשיבים עצמם, על מנת להבין כי שלוות חייהם של שני הצדדים הופרה, והחיים המשותפים באותו בניין הפכו בשלב זה למסכת הטרדות שהולכת ומדרדרת ויש לעוצרה בשלב זה ככל שניתן, על מנת שלא תדרדר לדרגות גבוהות יותר.

כמעט כל גורמי המימסד, כמו משטרת ישראל, המפקח על בתים משותפים, האגודה לתרבות הדיור וכו' ניסו בצעדים כאלו ואחרים להביא את השקט והשלווה לבניין, אך ללא הועיל ואני סבור, כי לטובת שני הצדדים יהיה זה נכון וצודק להיענות באופן חלקי לבקשה על מנת ליצור "הפרדת כוחות" בחסות צו ביהמ"ש, מתוך תקווה כי בעקבות צו כזה תשרור תקופה של שקט, שתגרום לשני הצדדים למצוא את הפתרון הראוי והנכון בדרכים החוקיות לסיכסוך שבניהם.

8. לטענת ב"כ המשיבים מסכת היחסים שבין הצדדים, הינה בגדר "סכסוך שכנים" ארוך ומתמשך, שמן הדין, כי יידון בנוהלים המקובלים, באגודה לתרבות הדיור, בלשכת המפקח המקרקעין ובהליכי גישור, וכי צו מניעת הטרדה מאיימת על פי החוק, אינו ראוי להחלה במקרים כגון אלו, וכי מטרת החוק צריכה להתפרש באופן "דבקני ומצמצם", באשר מטרתו בעיקרה למניעת הטרדת נשים.

דעתי כדעתו המלומדת של ב"כ המשיבים, שניסה מבחינתו לעשות כל מאמץ (ככל שהדברים תלויים בו), להביא את מישור מערכת היחסים שבין הצדדים, למישור הפתרון הרציונלי והחוקי, ובעקבות כך ניסיתי להפנות גם אני את הצדדים, לפתרון הסכסוך מחוץ לכותלי ביהמ"ש (מבלי לגרוע מקיומו של צו זמני בתקופת הביניים), אך למצער, דווקא המבקשים היו אלו שסירבו לכך וטעמיהם עימהם.

מאידך, דעתי אינה כדעתו של ב"כ המשיבים בטיעוניו כי מטרת החוק למנוע הטרדת נשים, ו/או כי יש לפרשו באופן מצמצם.
9. חוק מניעת הטרדה מאיימת שהינו חוק חדש יחסית, (כבן שנתיים) מגדיר בסעיף 2 שבו, מהי הטרדה מאיימת וזו לשונו:
"(א) הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו, או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו.
(ב) מבלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר באחד מאלה:
(1) בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת.
(2) בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו;
(3) ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר;
(4) בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו.
(ג) לעניין חוק זה אחת היא אם המעשים המפורטים בסעיפים קטנים (א) או (ב) נעשו כלפי האדם או כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין".

ייתכן כי מקורו של החוק בניסיון להגן על נשים מפני גברים המטרידים אותם, באופן אובססיבי, אך אין כל ספק, כי החוק אינו מוגבל או מצומצם דווקא לנשים, אלא בא להגן ולמנוע הטרדתו של כל אדם.

בדברי ההסבר של הצעת החוק נאמר מפורשות , כי מטרת החוק הינה, כי במקרים של הטרדה מאיימת, יינתנו צווים והגנה "בלא הגבלתם של הצווים לתחום היחסים שבתוך המשפחה" ואף צוין מפורשות, כי צווים יינתנו לפי חוק זה אינם גורעים או באים במקום צווים שניתנים על פי "חוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א 1991".

עוד נאמר בדברי ההסבר של הצעת החוק, כי: "המושג "הטרדה מאיימת" או מקורו בשפה האנגלית stalking מתייחס לדפוסי התנהגות הכוללים הטרדה ואיומים מסוגים שונים הפוגעים בשלוות חייו, בפרטיותו, או בגופו של כל אדם, ועל פי נסיון החיים המצטבר מקימים גם חשש לפגיעה בגופו או בחייו של האדם המוטרד.
מרבית המעשים המצטרפים יחד לכדי הטרדה מאיימת מהווים כל אחד בפני
עצמו עבירה פלילית. . . . . . עם זאת גם הטרדה ואיומים מרומזים משתמעים בעקיפין שאינם עולים כדי עבירה פלילית עלולים ליצור כמכלול הטרדה מאיימת". (הדגשות בדברי ההסבר הינן הדגשות שלי י.ש.)

10. לשון החוק אינה מצביעה על רצון לצמצם את המקרים בהם תוגדר התנהגות "כהטרדה מאיימת", ההפך הוא הנכון.

בסעיף 2 (א) לחוק נקבע, כי הטרדה היא "בכל דרך שהיא" , "בנסיבות הנותנות בסיס סביר" להניח כי המטריד ישוב להטריד ויפגע בשלוות חייו או בפרטיותו, או בחירותו של אדם אחר, אם המעשים בוצעו "בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין".

אלו מונחים רחבים ככל האפשר והמחוקק בנוקטו בלשון זו, התכוון כי יינתן פירוש מרחיב לאותם המקרים שייכנסו לגדר הטרדה מאיימת, כאשר מכלול של התנהגויות יפורש על ידי ביהמ"ש כהטרדה מאיימת ואין חשיבות לדרך שהטרדה זו נעשתה וכל דרך שהיא שמנסיבותיה יהיה ניתן להניח, כי המטריד עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו או בגופו של האחר, תחשב כהטרדה מאיימת.

המבחן אינו מבחן סובייקטיבי, אלא מבחן אובייקטיבי ובסעיף קטן 2 (ב) לחוק, נתן המחוקק דוגמאות להטרדה מאיימת וברור שאין זו רשימה סגורה, ואף בתחילת הסעיף נאמר, כי האמור בסעיף זה הינו "מבלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א)", הקובע כזכור, כי הטרדה מאיימת היא "בכל דרך שהיא" הפוגעת בשלוות חייו, או בפרטיותו, או בחירותו של האחר.

סעיף 4 (א) לחוק הינו סעיף בו יתן ביהמ"ש צו למניעת הטרדה מאיימת, כאשר מתוך הנסיבות של העבר ניתן להסיק כי הייתה הטרדה מאיימת, ואז רשאי להוציא ביהמ"ש צו המונע מהמטריד לעשות את המעשים במפורטים בסעיף 5 (א) (1) - (4) לחוק.
בהמשך לאותו סעיף נקבע, כי אם בנוסף לעובדה כי ננקטו בעבר הטרדות מאיימות ויש חשש לפגיעה ממשית בעתיד, לשלוות חייו, או לפגיעה במוטרד רשאי ביהמ"ש להוציא צו המונע מן המטריד לעשות את המעשים המפורטים בסעיף 5 (א) (5) - (6).

סעיף 4 (ב) לחוק הינו סעיף בו יתן ביהמ"ש צו למניעת הטרדה מאיימת, כאשר המטריד בנוסף להטרדה המאיימת, המהווה סכנה ממשית למוטרד, או כי הוא עלול לבצע בו עבירת מין או במקרה שסמוך לפני הגשת הבקשה פגע בפועל בגופו של המוטרד, או ביצע בו עבירת מין, אזי רשאי ביהמ"ש להוציא צו המונע מהמטריד לעשות את המעשים המפורטים בסעיף 5 (א) (1) - (6).
מניתוח סעיפים אלו, ניתן לראות, כי גם המחוקק התייחס לדרגות שונות של הטרדה מאיימת, ובהתאם נקבעו הסעדים להם זכאי המוטרד ובלאו הכי, לצווים אותם יוציא ביהמ"ש למקרה המתאים.

11. השאלה שיש לשאול במקרה שבפני
היא: האם מסכת האירועים המתוארת בתצהירי המבקשים ומהתנהגות המשיבים בביהמ"ש ניתן ללמוד, כי מדובר בשרשרת של אירועים הנכנסים כל אחד מהם, ובפרט כולם ביחד, לגדר המונח ה"הטרדה מאיימת" כמשמעותה בחוק, ואני מגיע למסקנה כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב בהתייחס למשיבים 3 - 1.

יש למנוע לעצור באיבה, התנהגות מילולית אלימה, יריקות וקללות, פרסום מודעות פוגעות, המובילים לא אחת כאמור לפגיעות פיזיות ולאלימות גופנית.

"החוק" הינו חלק ממערך החקיקה הכללית במדינת ישראל שחלקו קיים מקדמת דנא וחלקו חקיקה חדשה הבאה למנוע ולעצור ככל האפשר התנהגות אלימה בחברה הישראלית, תוך הקפדה ושמירה על כבוד האדם וחרותו ויישום העקרונות והיסודות שנקבעו בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, בחוק הגנת הפרטיות תשמ"א - 1981, בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965, בחוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א - 1991 ובחוק העונשין תשל"ז - 1977.

ההטרדה הינה פגיעה בכל דרך שהיא באורח חייו ובשלוות חייו של האחר, בין אם הדבר נעשה במישרין ובין אם הדבר נעשה בעקיפין ומשמעות המילה "מאיימת", משמעה שהיא צופה פני עתיד דהיינו, כי המטריד יחזור על מעשיו ולאו דווקא במשמעות המילולית הרגילה של איום.

תמיד יש לזכור כי לנוכח זכותו של הנפגע קיימת זכותו של הפוגע, למשל לחופש הביטוי, ונדרש איזון בין הזכויות ובפרט שמדובר בצו מניעה יש לבדוק גם את המבחנים הכללים החלים על צווי מניעה, כגון: תום ליבו של המבקש, מאזן הנוחות, קיומה של עילת תביעה וראיות לכאורה.

12. הצווים המפורטים בסעיף 5 (א) (1) - (4), הינם צווים הבאים בעיקר להדגיש, בפני
המטריד הפוטנציאלי, כי פעולות כאלו אסורות על פי הדין, על חוקיו השונים, והצו שניתן על פי חוק זה משמש אמצעי נוסף, כדי לשמור על הנפגע מפני מעשיו הבלתי חוקיים של הפוגע ולפעמיים אף לעזור ולמנוע מהפוגע - המטריד עצמו, מלהיכנס לסיטואציה המהווה הפרת החוק.

כאמור מעשיהם של המשיבים 3 - 1 הינם בגדר הטרדה מאיימת, מפורשת או משתמעת, ישירה או עקיפה וגם אם חלק ממעשיהם לכשעצמם אינם מהווים עבירות פליליות, הרי שאין ספק כי, המכלול נכנס לגדר הטרדה מאיימת.

המשיב 4 אינו מתגורר בבניין ואינו מגורר בדירת הוריו וכפי שניתן להבין מהתצהיר שצורף לבקשה להרחבת תוקף הצו (מעבר לכך שהיה בלבול בתצהיר בין המשיב 3 למשיב 4), הרי שעיקר מעורבותו של המשיב 4 הינה בקשר להערה שהעיר בתחנת המשטרה, בעוד המבקשים ממתינים באותו חדר, בקשר לריח שיש במקום, ובקשר למעורבותו כשהתלווה להוריו בדיונים עם דיירי הבניין האחרים, בעניין השימוש ברכוש המשותף וניהול הבית המשותף (הכל כמפורט בתצהיר המבקשים). התרשמתי כי חלקו והטרדותיו המאיימות אינן זהות ואינן באותה דרגה להטרדות המאיימות שננקטו על ידי המשיבים 3- 1 ולהבחנה זו צריכה להיות גם תוצאה בקשר לצווי המניעה שיוצאו נגדו.

13. בטרם אגיע לתוצאה הסופית אני סבור כי יש מקום להאיר ולהעיר כי לא ניתן לי כל הסבר מניח את הדעת, מדוע סרבו המבקשים לפתור את הסכסוך כשלא באמצעות התדיינות משפטית, ולנוכח הצעתו של ב"כ המשיבים אני מציע למבקשים בתקופת הביניים, עד לדיון בתיק העיקרי, וכל עוד הצו עומד בתוקפו, לשקול אפשרות לסיום ההליך בדרך של גישור או בוררות, שבמסגרתם יפתרו בעיות, דרך ניהול הבית המשותף והשימוש ברכוש המשותף ובמקרה כזה בלאו הכי, יתמעט החיכוך ויתמעט הסיכון לקיומם של הטרדות מאיימות.

יתר על כן, אני סבור, כי יש רגליים לסברה כי בשלב זה או אחר, משנואשו המבקשים מקיום מערכת יחסים תקינה עם המשיבים, לא "תרמו גם הם" את תרומתם לשיפור מערכת היחסים העכורה שבין הצדדים ואני סבור, כי בנסיבות אלו ובשלב זה של הדיון "אשם תורם" זה צריך לקבל ביטויו, בשאלת ההוצאות להם זכאים המבקשים אם בכלל.

14. התוצאה שהחלטתי להוציא צו כנגד המשיבים 3 - 1 האוסר עליהם:
(1) להטריד את המבקשים ואת ילדיהם בכל דרך ובכל מקום.
(2) לאיים על המבקשים או על ילדיהם או לפגוע בפרטיותם.
(3) ליצור קשר עם המבקשים או עם ילדיהם בע"פ, בכתב או בכל אמצעי אחר.
(4) לבצע הטרדה מאיימת, ובכלל זה ומבלי לפגוע מכלליות האמור לעיל, לבצע כל פעולה כמפורט בסעיף 12.4 לבקשה שהוגשה ביום 10.06.03.
וצו כנגד המשיב 4 האוסר עליו:
להטריד את המבקשים וילדיהם בכל דרך שהיא וליצור קשר עם המבקשים או עם ילדיהם בע"פ, בכתב או בכל אמצעי אחר.
הצווים יעמדו בתוקפם עד ליום 16.02.04 או עד להכרעה בתובענה, המוקדם מביניהם.
הוצאות הדיון בסך של 3,600 + מע"מ בהתאם לתוצאות התובענה.
ניתנה היום ד' בתמוז, תשס"ג (4 ביולי 2003) בהעדר הצדדים.

יעקב שינמן, שופט








א בית משפט שלום 37672/03 אבנר פינק נ' יעקב מורנו (פורסם ב-ֽ 04/07/2003)